בלי פוליטיקה ועם הרבה נוסטלגיה, 150 יוצאי הונגריה הגיעו לאירוע.
150 יוצאי הונגריה, צעירים ומבוגרים כאחד, הוזמנו להשקה מחודשת של העיתון היהודי "אוּי קֶלֶט" (Új Kelet) שנוסד לפני 107 שנים בעיר קלוז' (קולוז'וואר) שבטרנסילבניה. העיתון נוסד על ידי חיים ויסבורג, במטרה לשמש דבק תרבותי לקהילה המקומית ולקדם עלייה לארץ ישראל.
תחילה יצא "אוי קלט" (בעברית "המזרח החדש") כשבועון, ובהמשך נהפך ליומון המסקר את הקהילות היהודיות המקומיות ובארץ ישראל. ב-1940, לאחר סיפוח צפון טרנסילבניה להונגריה ובשל עמדותיו הציוניות, נאסר העיתון להדפסה על ידי משטרו של מיקלוש הורטי. ב-1948 קם העיתון מחדש בתל אביב על ידי ד"ר ארנה מרטון, ממקימי העיתון והעורך הראשי, ששרד את השואה ועלה לארץ שנתיים קודם לכן. בשנות ה-50 וה-60, "אוי קלט" זכה לפופולריות רבה בקרב דוברי ההונגרית בישראל, שמצאו בו חדשות ומאמרים מגוונים העוסקים בחיים במדינה הצעירה.
בין כותביו הבולטים היו ישראל קסטנר, אפרים קישון ויוסף (טומיסלב) למפל-לפיד. מאז 2016, הודפס העיתון גם בצבע, ולקראת יום הולדתו המאה הוא עבר לפורמט מגזין ביוזמתם של שלושה צעירים: קרישטוף שטיינר, שרה יצחקי-שלמון ואווה ואדס, שמשמשת גם כעורכת הראשית. מטרתם היתה לשמר את המורשת העשירה של "אוי קלט" ולדאוג שיישאר רלוונטי ובועט, גם לטובת הדור הצעיר. בשנים האחרונות נתקל העיתון בקשיי הפצה, והוא נאלץ להתקיים במרחב האינטרנטי בלבד.
"השפה ההונגרית היא הדבר שאני הכי מתגעגעת אליו בישראל," אומרת ואדס. "לקחנו בעלות על העיתון לפני עשור, ובמשך שלוש שנים לא יכולנו להדפיס אותו בגלל ענייני הפצה בישראל. יכולנו להפיץ אותו רק בהונגריה, אך לא היה בזה טעם," היא מסבירה.
יצחקי-שלמון, מבעלי העיתון וצלמת עיתונות, מוסיפה: "העיתון חשוב לנו ברמת האישית –לשמור על המסורות ההונגריות בישראל ולדאוג שהקהילה תישאר מלוכדת." כעת, בעזרת מימון נדיב שקיבלו מהמיליארדר ניצול השואה פרנק לואי בן ה-95, השלושה משיקים את העיתון מחדש בפורמט שנתי, "בוקזין" (bookazine), כפי שהם מגדירים זאת, אשר יכלול 180 עמודים.
את המפגש בתל אביב הנחה שטיינר, כשהוא מתמרן כל העת בין אנגלית להונגרית. אחרי נזיפה מאישה אחת בקהל ("סליחה, אנחנו בישראל! אפשר גם בעברית?") – הוא עבר גם לשפת המקום. תחילה הקדיש שטיינר דקת דומייה לזכר קורבנות הפיגוע נגד הקהילה היהודית בסידני, וביקש מהקהל להחזיק ידיים. לאחר הדלקת חנוכייה עלה לואי לנאום. הוא שיתף כי אימו היתה קוראת אדוקה של העיתון גם לאחר שירדו לאוסטרליה.
מריאן מילר (אימו של הקומיקאי אדיר מילר), ניצולת שואה וילידת בודפשט שריאיון עמה מופיע בגיליון החדש, סיפרה בהתרגשות שהעיתון "היה הכול בשביל ההורים שלנו. לא היה מה לאכול באותן השנים, אבל 'אוי קלט' היה תמיד מונח על השולחן." היא שמחה על כך שהוא עדיין קיים "הודות לצעירים אידיאליסטים."
רפי קישון, סיפר על תקופתו של אביו ככתב הומורסקות ב"אוי קלט" ועל אהבתו העמוקה לעיתון. יאיר למפל-לפיד שלח מסר מצולם, בו סיפר כיצד קסטנר קיבל לעבודה את אביו (למרות שאימו רצתה בכלל שיהיה סדרן מוניות בגורדון). גם אורי גלר, דובר ההונגרית, שלח וידיאו שבו הנחה את הקהל להניף יד באוויר ולשאוב ממנו אנרגיות חיוביות דרך המסך (כן, גם כיפוף כפית היה).
שטיינר: "כשיש עיתון אחד בהונגרית, הוא חייב לייצג נרטיבים שונים. מאמר שלי למשל עוסק בארגון שנקרא 'להסתכל לכיבוש בעיניים', ולצד זה יש לנו ניצולי שואה שכותבים על הרעיון הציוני במטרה להביא אנשים לארץ. למרות שאנחנו, בעלי העיתון, לא תמיד מסכימים על הכול, אנחנו מאוד מאמינים בחשיבות של שיח – בכל העולם ובמיוחד כאן בישראל.
"בוקזין לא עוסק במה שקרה אתמול, אלא במה שעדיין יישאר חשוב בעוד שנה. אם הוא שורד על שולחן הקפה ובסלון, הוא עושה את העבודה. התוקף של הרלוונטיות לא פג כשיש שיחה טובה.
"אנחנו לא מנסים להתחרות בסייקל החדשותי," אומרת ודס. "אנחנו בוחרים לא להשתתף בו. בוקזין לא עוסק במה שקרה אתמול, אלא במה שעדיין יישאר חשוב בעוד שנה. אם הוא שורד על שולחן הקפה ובסלון, הוא עושה את העבודה. התוקף של הרלוונטיות לא פג כשיש שיחה טובה. יש לנו מאמרים פוליטיים, אבל אנחנו מפנים מקום גם לסיפורים קצרים, שירה וספרות."
יצחקי-שלמון מסכמת: "חשוב לנו להיות אובייקטיבים ולהציג את כל הדעות. רק באמצעות שיח ופשרה אפשר להשיג שלום. אין דרך אחרת."
(דנאל לושי, "107 שנים לאחר הקמתו, הושק מחדש בת"א העיתון היהודי-הונגרי 'אוּי קֶלֶט'." "אל-ארצ'", 21.12.25).
https://www.haaretz.co.il/gallery/media/2025-12-21/ty-article-magazine/.premium/0000019b-404e-d5c5-a3df-feeeb6130000
לא ברור לי לשם מה יש "לשמר בארץ את המורשת העשירה של 'אוּי קֶלֶט', ולדאוג שיישאר רלוונטי ובועט, גם לטובת הדור הצעיר," מלבד אם רוצים לרדת להונגריה. הציונות משמעה גם החייאת השפה העברית.
מעניין אם העיתון ההונגרי הזכיר ויזכיר את היהודי ההונגרי אלעזר ראב שהיה בין מייסדי פתח תקווה היהודים-ההונגרים, שלמיטב ידיעתי שאפו להחיות את השפה העברית, ולא את ההונגרית.
מעניין אם תפוצת אוּי קֶלֶט תעלה על תפוצת "חדשת בן עזר".

גדעון לוי נ"י (נרו יכבה): "פו על הנרות שלכם!"
נערה בת 17 ערביה-מוסלמית עם חיג'אב, צולמה מכבה נרות בחנוכייה המוצבת בקניון וייצמן בתל אביב. המבוא לבית החולים איכילוב.
https://www.haaretz.co.il/news/law/2025-12-19/ty-article/.premium/0000019b-36a1-d60f-a5db-7faf4f9f0000
מכיוון שחג החנוכה הוא חג לאומי יהודי, המסמל שחרור לאומי, והנרות מסמלים את מאבק היהודים בחושך. מהלל האקטיביסט הפרו-איסלמי האוטו-אנטישמי והאנטי-ציוני, גדעון לואי-(לוי) את מעשיה של אותה ערבייה-מוסלמית וכך הוא כתב:
"פו על הנרות שלכם! גיבורת חג החנוכה שלי השנה היא אישה אלמונית בשחורים. חיג'אב לראשה, ארנק לזרועה וסלולרי בידה השנייה, היא ניגשה לחנוכייה בקניון ויצמן בתל אביב וכיבתה את הנרות בפו אחד. בן זוגה מחא לה כפיים. אחר כך חזרה האישה: השַמָש עוד בער והיא כיבתה גם אותו. האישה הזאת היא רוזה פארקס הפלסטינית.
"את החג שהיהודים חוגגים לרגל ניצחון מרד החשמונאים נגד הכובש היווני, מותר לשבש. בחג שבו היהודים שרים: "באנו חושך לגרש, בידינו אור ואש," מותר למחות. בחג שבו היהודים שרים: "בגיל ובשמחה ממלאים את ליבנו, לילה ויום סביבוננו ייסוב, סופגניות נאכל בם לרוב," מותר לקלקל. ומעל לכל, בחג שבו היהודים שרים בלי בושה: "לעת תכין מטבח, מצר המנבח," שפירושו: כשתבוא העת שאלוהים יעשה טבח, מכל שונאינו המנבחים עלינו ככלבים – מותר להתקומם.
"מישהו צריך להזכיר לישראלים שכשהם מתפוצצים מסופגניות מפונפנות, בעזה יש עדיין רעבים ללחם, או לפחות מי שכבר לא יכולים לראות עדשים. שיש שם מאות אלפי חסרי בית שהחורף עושה בהם שמות. שיש שם חולים שמתים לאיטם בייסורים מחרידים בהעדר טיפול רפואי. ויש שם מאות אלפי ילדים שחבריהם נהרגו ויותר משנתיים אין להם בית ספר או כל מסגרת אחרת ועתידם נגזר לחיי בערות וייאוש, גם אם ישרדו את המלחמה שרחוקה מסיומה.
"לערביי ישראל זה נוגע. זה כואב להם, גם אם הם משותקים מאימת השלטון שעוצר את כל מי שמעז להביע אנושיות. ועכשיו באה האישה האלמונית, בנר רביעי של חנוכה, וכיבתה לישראלים החוגגים לרגע את הנרות, בפו אחד. היא גיבורה"
(גדעון לוי, במודפס: "פו על הנרות שלכם!" בדיגיטל: "מותר למחות ולקלקל את החגיגה. גם אם זה אומר לכבות נרות בקניון," "אל-ארצ'", 21.12.25).
https://www.haaretz.co.il/opinions/2025-12-21/ty-article-opinion/.premium/0000019b-3ca6-dc39-abbb-fff6e68d0000

יוֹם הֻלֶּדֶת, חֲגִיגָה נֶחְמֶדֶת! מַה נָּעִים וּמַה נֶּחְמָד שֶׁכָּל בֵּן וְכָל בַּת לֹא נוֹלְדוּ בְּיוֹם אֶחָד – רַק בְּיוֹם הֻלֶּדֶת, רַק בְּיוֹם הֻלֶּדֶת!
הצעירה מאום אל-פחם שכיבתה את נרות החנוכייה אותרה בידי שוטרי מחוז ת"א – והודתה במעשה. להצדקתה טענה שהיה לה יום הולדת, אלא שבמשטרה בדקו וגילו: יום ההולדת שלה הוא רק בפברואר.
https://www.mako.co.il/news-law/e9f61eb3e8509910/Article-59a6d241c774b91027.htm?utm_source=AndroidNews12&utm_medium=Share
הבנתם? דומה ששקר מקורי כזה טרם ניתן. נרות חנוכה נדלקו לכבוד יום ההולדת שלה והיא כיבתה אותם וביקשה בקשה שכך יכבו גם נרות כל היהודים...
על הנערה הגזענית אין מה להתפלא זה החינוך שלה מהבית. מעניין מה היתה אומרת לו זרקו עליה חזיר כמתנה ליום הולדת?
בעצם גם על הגזען האוטו-אנטישמי לואי (לוי) אין מה להתפלא. זה חינוכו ואלו דעותיו. מגוחכת היא השוואתו של אותה נערה גזענית עם רוזה פארקס שלחמה נגד הגזענות בעד זכות לשבת באוטובוס ולא בעד הפיכת עצי חג מולד, או זריקת חזיר.
מכיוון שהביטוי "נרו יאיר" (בראשי תיבות: נ"י) הוא איחול מסורתי לאדם חי, המבקש שיאריך ימים ויצליח, ומקורו בשילוב פסוקים מהתנ"ך (כמו "כי אתה תאיר נרי ה' אלוהי יגיה חשכי" מתהילים י"ח כ"ט) וברכה עתיקה שמקורה כנראה בברכת החיים, שמשמעותה "נר ה' נשמת אדם," ורמז לתפילה לאריכות ימים והארה רוחנית, נאחל גם לגדעון לואי (לוי) את שאיחל לכולנו. גדעון לואי (לוי) נ"י. אבל נפיח "פו על הנר שלו." הכוונה עבורו היא ר"ת של נ"י "נרו יכבה".

שימותו היהודים וגם אני
מציל ערבי בחופי הכנרת העלה סרטון הזדהות עם עזה: שאלוהים ינקום, שהכנרת תתייבש.
https://rotter.net/forum/scoops1/925434.shtml
ר"ל. שלא נזדקק למציל כזה.

אסטרטגיית האחים המוסלמים של קטאר במאה ה-21
קטאר וסכנת "האחים המוסלמים"
קטאר פועלת לפי המתודולוגיה של חסן אל-בנא מהאחים המוסלמים: רדיפת כוח בכל דרך, סירוב להיתקע, ושימוש בהטעייה כדוקטרינה.
ב-24 בנובמבר 2025, נשיא ארה"ב דונלד טראמפ הוציא צו נשיאותי המגדיר סניפים של האחים המוסלמים כארגוני טרור זרים. שלושה שבועות לאחר מכן, קטאר, המרכז העולמי של האחים המוסלמים, אירחה שני כנסים בינלאומיים מרכזיים. פורום דוחה ה-23 משך 6,000 משתתפים, ביניהם ביל גייטס, טאקר קרלסון, דונלד טראמפ הבן, הילרי קלינטון וטום באראק. שבוע לאחר מכן, הכנס האחד עשר של האומות המאוחדות לשחיתות (CoSP11) הביא נציגים מכל העולם לדיון בשקיפות ובממשל אתי בדוחה. (הרי אין מושחת כמו המשטר הפשיסטי הקטארי נ.כ.)
האי-עקביות ברורה. למרות התדמית הציבורית הזוהרת של קטאר, המדינה מארחת ומממנת טרוריסטים, ומשמשת כמטה בפועל של האחים המוסלמים. בשנים 2012-2013, קטאר סיפקה 8-10 מיליארד דולר לממשלת "האחים המוסלמים" במצרים בראשות מוחמד מורסי ואירחה את האימאם יוסף אל-קרדאווי, שהצדיק פיגועי התאבדות, עד מותו ב-2022. קטאר שומרת על הנהגת חמאס באירוח יוקרתי בדוחה ועירערה את יציבות לוב, סוריה ותוניסיה באמצעות תמיכה בפלגים המזוהים עם האחים המוסלמים.
בעודה מארחת אירועים בינלאומיים לאו"ם ומציגה פוליטיקאים מערביים ליברליים, קטאר מחזיקה מאות אלפי תושביה – עובדים זרים – בתנאים הדומים לעבדות, עם איומי גניבת שכר וגירוש, לפי דוח סחר בבני אדם של משרד החוץ האמריקאי משנת 2025.
הפרדוקס חושף את הצלחת הדעוה של דוחה– המתודולוגיה של האחים המוסלמים לשלטון. במקור היה "דעוה" מונח ערבי שפירושו "הזמנה" או "קריאה", המתייחס לפרקטיקה האסלאמית של הזמנת אנשים להבין ולאמץ את האסלאם, דרך דרשות, הוראה או עבודה מיסיונרית; האסלאם הפוליטי של האחים המוסלמים הפך את המושג הזה למעשה פוליטי. כפי שציינה הקרן להגנת דמוקרטיות בדו"ח אוקטובר 2025, האחים המוסלמים "התאימו את האידאולוגיה האסלאמיסטית הנוקשה שלהם לגמישות טקטית." מעבר לכוחה הכלכלי בנדל"ן ורכישות עסקיות במערב, קטאר מיכנה את הכוח הרך שם באמצעות תקשורת, פעילות פוליטית ודיפלומטית מתוחכמת כדי ללכוד את ההנהגה העולמית ואת הציבור שכעת עיוור בכוונה לפעילות הדעווה שלה.

תכנית אל-בנא: אסטרטגיית שלושת השלבים
האימאם חסן אחמד עבד אלרחמן מחמד אל-בנא ייסד את האחים המוסלמים במרץ 1928 עם המוטו: "אללה הוא מטרתנו. הנביא הוא המנהיג שלנו. הקוראן הוא החוק שלנו. הג'יהאד הוא הדרך שלנו. המוות בשירות אללה הוא התשוקה הגבוהה ביותר שלנו."
ריסלאת אל-תעלים שלו משנת 1943 פורמל[?] שלושה שלבים:
את-טעריף – מבוא דרך דעווה (הזמנה/הגעה)
את-תקווין – הכשרה דרך טרביה (חינוך) וטנזים (ארגון)
את-תנפיד – הוצאה להורג באמצעות עמל (פעולה)
קטאר משתמשת בשלושתם. מרכז הדיבייט של קטאר (2008) מגלם את הטריף תחת מסווה של חשיבה ביקורתית. כדוגמה לטקווין, קטאר השקיעה 1.07 מיליארד דולר בג'ורג'טאון במשך 20 שנה. דוח ISGAP מיוני 2025 מתעד כיצד חינוך במימון קטארי מייצר קציני שירות חוץ עם "ידע אקדמי על פרנץ פאנון" וטקסטים רדיקליים אנטי-מערביים נוספים. ההשקעה של קטאר בסך 6.5 מיליארד דולר בהשכלה גבוהה בארה"ב מאז 1986 בקורנל (1.95 מיליארד דולר), קרנגי מלון (1.05 מיליארד דולר), נורת'ווסטרן (770 מיליון דולר) והרווארד (358 מיליון דולר+) לא נבעה ממניע צדקה, אלא מעניין.
הדווה החינוכית של קטאר מתרחבת גם לפעילות בקמפוס עצמה. שייח'ה מוזא בינת נאצר מקטר, שעומדת בראש קרן קטאר בשווי מיליארדי דולרים, נרשמה כסוכנת זרה בשנת 2009 כדי להשיק פעילות השפעה בקמפוס. קמפיין אל-פחורה של השייח'ה כיוון במפורש לסטודנטים אמריקאים ל"כישורי הסבר" בכנסים בדוחה – כל ההוצאות משולמות. מסמכי משרד המשפטים חשפו מטרות הכוללות "הצגת סיפורים לאוניברסיטאות ולתקשורת המרכזית," "גיוס מנהיגי סטודנטים בקמפוסים בארה"ב ובעולם," ו"פיתוח תוכנית לימודים לדובר ופיתוח מנהיגות."
קטאר מממנת את אל-ג'זירה ומקושרת באנגליה ומגבירה נרטיבים אסלאמיסטיים ברחבי העולם, בעוד שתוכניות פורום דוחה יוצרות מראית עין של פתיחות ומקבלת לגיטימציה בינלאומית. המחקר של בן-דוד חושף את מכונת ההשפעה של קטאר דרך מוסדות משולבים. המרכז הערבי בוושינגטון (ACW) והמרכז הערבי למחקר ומדיניות בדוחה, שניהם במימון קרן קטאר, מספקים "זרם קבוע של 'מומחים' לעורכים, למדיה, לפרסומים ולאירועי הרצאות בארצות הברית," ומקדמים שליטה נרטיבית תוך שמירה על מעטה העצמאות.

מהיטלר ועד חמאס
אל-בנא העריץ בגלוי כוח טוטליטרי, ותירגם את 'מיין קמפף' של היטלר לערבית כ'הג'יהאד שלי'. הוא עיבד את 'דר שטורמר', עיתון אנטישמי של יוליוס שטרייכר, לקהל ערבי עם קריקטורות שלמות. משנת 1935, האחים שלחו משלחות לעצרות נאציות. באוקטובר 1938 אירחו את הוועידה הפרלמנטרית למדינות ערב ומוסלמיות בקהיר, שחילקה את מיין קאמפף ואת זיוף המקור הרוסי 'פרוטוקולי זקני ציון'. בשנת 1939, האחים המוסלמים פוצצו בית כנסת בקהיר.
כאשר המלך פארוק העניק לפושע המלחמה הנאצי המופתי הגדול" של המנדט הבריטי מוחמד אמין אל-חוסייני – מקלט ביוני 1946, אל-בנא כינה אותו "גיבור וג'יהאדיסט גדול." הברית של חמאס מ-1987 כזרוע הצבאית של האחים המוסלמים הדגימה שרשרת אידיאולוגית בלתי מופרעת של אנטישמיות חיסולית הממוזגת עם תיאולוגיה אסלאמית.
נושא הפורום של 2025 – "צדק בפעולה". כמעט מחצית מהפאנלים התייחסו ל"פשעים" ישראליים ללא אזכור לטבח חמאס הנתמך על ידי קטאר ב-7 באוקטובר 2023, שבו נהרגו מעל 1,200 ישראלים.
משתתפי הפורום אישרו את כוחה של קטאר: הילרי קלינטון, טאקר קרלסון, ביל גייטס, דונלד טראמפ ג'וניור, שר החוץ הסעודי (שסיים חרם בן ארבע שנים), נשיא סוריה האסלאמיסט, שר החוץ לשעבר של איראן ושר החוץ הנוכחי של טורקיה. הפורום התגלם[?] את התנפיד של אל-בנה — לאחר עשורים של דעוה, טרביה וטנזים, האליטות המערביות מסמנות לגיטימציה דרך נוכחות.
"הברית האדומה-ירוקה" בין השמאל לאסלאמיסטים נראתה כמתמזגת עם "הימין הער" של MAGA — מבודדים ומבקרי ישראל. טום באראק, שגריר טראמפ לטורקיה ולסוריה, הכריז: "אני לא רואה דמוקרטיה" במזרח התיכון. "ישראל יכולה לטעון שהיא דמוקרטיה, אבל באזור הזה, מה שעבד הכי טוב הוא מונרכיה מיטיבה." הוא טען נגד כפיית דמוקרטיה: "בכל פעם שאנו מתערבים… הוא לא הצליח."
טאקר קרלסון ראיין את שר החוץ הקטרי על הבמה, דחה טענות שקטר תמכה בטרור, הודיע על תוכניות לרכוש נכסים בקטאר, ולאחר מכן פרסם כי קטאר – ולא ישראל – צריכה להיות בעלת הברית העיקרית של ארה"ב במזרח התיכון. באופן אירוני, בדוחה, דונלד טראמפ ג'וניור דן ב"קפיטליזם פטריוטי" שבועות לאחר שאביו הוכרז כטרוריסט באחים המוסלמים.
למה אף אחד לא עוצר את קטאר?
קטאר מארחת הן את הצבא האמריקאי והן את חמאס. היא מתיישרת עם איראן למרות שמדובר במונרכיה סונית. בסיס חיל האוויר אל-עודיד מאכלס 8,000 אנשי צבא אמריקאים – המתקן הגדול ביותר במזרח התיכון של ארה"ב. קרן העושר הריבונית של 500 מיליארד דולר ומאגרי הגז הטבעי הופכים את קטר לבלתי ניתנת להחלפה. הפרדוקס הושלם: קטאר המטה הלא-רשמי של האחים המוסלמים מנהל כעת משא ומתן על הנשק המתקדם ביותר של אמריקה, תוך אירוח ארגון הטרור שטראמפ אסר עליו זה עתה.
קטאר פועלת לפי המתודולוגיה של אל-בנא: רודפת אחרי כוח בכל דרך, ומשתמשת בהטעיה כדוקטרינה. קטאר הפכה את הדעוה לכוח רך, את טרביה לכיבוש מוסדי, את טנזים לאימפריה תקשורתית, ואת תנפיד לתיאטרון דיפלומטי שבו האליטות המערביות מעניקות לגיטימציה לאחים המוסלמים בנוכחותם באירועים דיפלומטיים בינלאומיים. קטאר השיגה את העיוורון המכוון של המערב בזכות מתודולוגיית האחים המוסלמים המעודכנת שלה. הדעה במאה ה-21 אינה המרה, אלא לכידה; לא כוח, אלא השפעה; לא בן לילה, אלא באופן שיטתי, במשך עשרות שנים, במימון אקדמי, פורומים דיפלומטיים ומשא ומתן על F-35 שנמשכים גם כאשר ארה"ב מגדירה את האחים המוסלמים כטרוריסטים.
https://he.jcfa.org/dawa-in-doha-qatars-21st-century-muslim-brotherhood-strategy/
הכתבה אינה מזכירה את מצע החמאס המפאר את מייסד התנועה חסן אל בנא האומר: "ישראל תקום ותוסיף להתקיים עד שהאסלאם ימחה אותה, כפי שמחה את מה שקדם לה, [דברי] האימאם החלל הקדוש [במקור שהיד] חסן אלבנא, רחמי אללה עליו."
תנועת ההתנגדות האסלאמית היא אפוא חולייה אחת מהחוליות של מלחמת הקודש [ג'יהאד] בעימות עם הפלישה הציונית. [התנועה] קשורה בקשר אמיץ להופעת החלל הקדוש [שהיד] עז אלדין אלקסאם ואחיו לוחמי הג'יהאד [מג'אהדין] מ[קרב] אנשי האחים המוסלמים בשנת 1936. משם היא קשורה קשר הדוק לחולייה נוספת הכוללת מלחמת קודש [ג'יהאד] של הפלסטינים, וכן למאמצים ולמלחמת הקודש [ג'יהאד] של האחים המוסלמים במלחמת 1948 ולפעולות הג'יהאד של האחים המוסלמים בשנת 1968 ולאחריה.
למרות שהחוליות רחוקות זו מזו, ולמרות שהמכשולים שהערימו הנוהים אחר הציונות בפני לוחמי מלחמת הקודש [מג'אהדין] עצרו את המשך הג'יהאד, [חרף זאת] תנועת ההתנגדות האסלאמית נושאת עיניה להגשים את הבטחת אללה, ככל שיארך הדבר, שהרי השליח [מוחמד], תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, אמר: "לא תגיע השעה [יום הדין] עד אשר יילחמו המוסלמים ביהודים ויהרגו אותם המוסלמים, ועד אשר יסתתר היהודי מאחורי האבנים והעצים, ו[אז] יאמרו האבנים והעצים: 'הו מוסלמי, הו עבד אללה, יש יהודי מתחבא [מאחורי], בוא והרגהו.' ('חדית'] אשר מופיע אצל אל-בח'ארי ומסלם.
"סיסמתה של תנועת ההתנגדות האסלאמית. אללה הוא תכליתה [של התנועה], הנביא הוא דמות המופת שלה, הקוראן הוא החוקה שלה, מלחמת הקודש [ג'יהאד] הוא דרכה והמוות למען אללה הוא הנעלה במשאלותיה."
https://he.wikisource.org/wiki/אמנת_חמאס
ודוק: כפי שהראיתי אין ספור פעמים. למרבה הצער טרם נמצא ערבי-מוסלמי שאינו גזען הרואה בדברי מוחמד אלו שלפיהם יש לרצוח את כל היהודים כתנאי לגאולה גזענות ולא מופת מוסרי.

פרשת קטארגייט
ראיתי רק את החלק הראשון של הראיון עם אליעזר פלדשטיין, וקשה עדיין להביע דעה מושכלת בפרשה.
השאלה המטרידה היא, איך בכלל בנימין מיליקובסקי-נתניהו לקח לעצמו עיצעס גייבער-יועץ חצרוני, ודובר, כל כך פיליסטיני וחסר השכלה, כפלדשטיין שלא יודע מילה באנגלית (לא למד ליבה), מסומם שלא קיבל סיווג ביטחוני בשל כך, שעוד ניסה לשכנע אותו להיכנע לכל דרישות החמאס ולהפסיק להילחם בחמאס ולהציל את שלטונו בעזה לאחר רצח ששת החטופים?

חאלד משעל הפך את חמאס לארגון לגיטימי בעיני המערב,
שבגד בערכי הדמוקרטיה
משעל. ממתג מחדש את המשך האחיזה בנשק לא כאמצעי לטרור, אלא כנכס להשגת יציבות.
הריאיון שהעניק חאלד משעל לאתר "Drop Site News", בדצמבר 2025, חושף קמפיין השפעה מתוחכם המנוהל בחסות קטארית ומיועד לעצב מחדש את דעת הקהל האמריקאית. משעל מפעיל סימולטנית שני וקטורים אסטרטגיים: מצד אחד הוא מנצל את הסנטימנט העסקי-התכליתי של הממשל בוושינגטון ואת הכבוד שהמערב רוחש ל"חזק", ומציע להם "עסקה" רציונלית, שבה חמאס מוצג ככוח ריאליסטי שלא הוכרע, היחיד שמסוגל לספק יציבות.
מצד שני הוא רוכב על גלי האהדה בציבור האמריקאי, תוך שהוא מחבק את הדור הצעיר והפרוגרסיבי, הרואה בישראל נטל ובחמאס ובפלסטינים "לוחמי צדק". במקביל הוא קורץ למחנה MAGA, הרואה בסיוע לישראל בזבוז משאבים שפוגע באינטרס הלאומי. כך מייצר משעל תנועת מלקחיים תודעתית: הופך את חמאס ל"שותף הכרחי" מבחינת הממשל, ול"שותף מוסרי" מבחינת הרחוב.
משעל וקטאר מבצעים בעצם "ארגון-מחדש עסקי" לנרטיב של הסכסוך. הם מזהים את הממשל האמריקאי כמי שפועל לפי שיקולי עלות-תועלת, וממתגים את ישראל כ"עסק כושל", המהווה נטל פוליטי וכלכלי על ארה"ב. המסר לוושינגטון הוא: אנחנו הכוח היחיד בשטח שניתן לסגור איתו עסקאות, בעוד ישראל גוררת אתכם להפסדים. כדי להכשיר את הקרקע לעסקה, משעל מנתק את חמאס מההקשר של טרור איסלאמי, ומציג אותו כארגון שחרור לאומי המנהל מאבק לגיטימי על בסיס המשפט הבינלאומי. הוא מגייס תקדימים כמו המהפכה האמריקאית, מאבקו של נלסון מנדלה בדרום אפריקה ואף את מאבקו של דה-גול בנאצים.
בשיאו של המהלך הרטורי הוא מגייס את אבו מוחמד אל-ג'ולאני מסוריה כדי להציב בפני המערב מראה מדויקת ומביכה: אם בשם היציבות האזורית הסכמתם לנרמל יחסים עם דמות שהיתה מזוהה בעבר עם אל-קאעדה, מדוע אינכם מוכנים לנקוט גישה דומה כלפי חמאס, שלדבריו אינו ארגון טרור אלא "תנועה חברתית-דמוקרטית נקיית כפיים ובעלת משילות מוכחת?
בתוך כך משלב משעל אזהרה אסטרטגית מפורשת מפני חזרה על הטעות בעיראק: פירוק הצבא והממשל, כך הוא טוען, אינו מוליד דמוקרטיה אלא ואקום מסוכן, שמזמין את עלייתם של כוחות קיצוניים דוגמת דאעש.
הוא ממתג מחדש את המשך האחיזה בנשק לא כאמצעי לטרור, אלא כנכס להשגת יציבות. הוא מציע מתווה שבו הנשק יישאר "במחסנים" כחלק מהסדר אזורי, ובכך הופך את העוצמה הצבאית של חמאס מבעייה לפתרון: קבלן משנה שימנע כאוס רדיקלי. במקביל, הוא מציג את ישראל כיישות בוגדנית המפירה הסכמים, ואת הרשות כגוף ריק מתוכן, כנוע וחסר לגיטימציה עממית.
בעניין המרחב הערבי והאיסלאמי נוקט משעל גישה של "הוקרה ותוכחה": משבח את עמדות חלק מהמנהיגים, אך חושב שזה "מעט מדי ומאוחר מדי." בהיעדר הנהגה מרכזית המסוגלת להניע פעולה קולקטיבית, ובעולם שנשלט על ידי איש עסקים הנוטה להרפתקאות וגחמות, הוא מבהיר, המדינות הערביות יוסיפו להיות משועבדות לאינטרסים כלכליים, רכישות נשק ובריתות הגנה. לכן, לפי תפישתו, רק איש העסקים טראמפ יוכל לכפות על ישראל את סיום הכיבוש.
כדי לגשר על הפער המובנה בין החזון של שחרור "כל פלסטין" לבין הצורך בהכרה בינלאומית, הוא מציע למערב ולעולם הערבי עסקה שבה מוותרים על "הסגנון", אך נשארים נאמנים ל"מהות". מצד אחד, משדרים לרחוב הפלסטיני כי חמאס עדיין דבק באי-הכרה בישראל ובמימוש זכות השיבה. מצד שני, מאמצים שפה של ניהול סיכונים וריאליזם פוליטי – מוכנים לקבל "מדינה בגבולות 1967," כדי להשיג אחדות לאומית טקטית ולספק "מוצר דיפלומטי" שהקהילה הבינלאומית יכולה לעכל.
הפרדוקס המסוכן ב"דוקטרינת משעל" לא טמון בשקריו, אלא בנכונות האליטות במערב לאמצם כבסיס לדיאלוג. אף שמשעל ממשיך לדבוק במורשת הג'יהאד, הוא מצליח לחולל "דיסוננס קוגניטיבי" בוושינגטון. המערב, בחיפושו אחר יציבות ומתוך פחד מ"הטעות העיראקית", שוגה באשליה שאפשר להפריד בין האידיאולוגיה הרצחנית של הארגון לבין יכולות הניהול שלו. מדובר בליקוי מאורות אסטרטגי, כאשר המערב מעדיף את הגורם ה"חזק" בשטח על פני ערכיו שלו. הנכונות לעצום עין מול תנועה המדכאת את בני עמה, שודדת את הקופה הציבורית ומקדשת את הדם, היא בגידה בכל ערך דמוקרטי. בכך, חמאס מחולל את הבלתי ייאמן: הוא גורם למעצמה הגדולה בעולם לראות ב"משילות הכאוס" שלו נכס אסטרטגי, והמסר המהדהד הוא הרסני – הטרור הוא המסלול המהיר ביותר לקבלת מושב לגיטימי בשולחן ה"דילים" האמריקאי.
התמונה שנלוותה לריאיון, שבה משעל מתחבק עם ג'ימי קרטר, בשנת 2008, משלימה את הפרדוקס: אם חתן פרס נובל לשלום ראה במשעל בן-שיח, הרי שהגדרתו כטרוריסט אינה אלא פרשנות פוליטית חולפת.
(רונית מרזן, "חאלד משעל הפך את חמאס לארגון לגיטימי בעיני המערב, שבגד בערכי הדמוקרטיה", "אל-ארצ'", 22.12.25).
https://www.haaretz.co.il/opinions/2025-12-22/ty-article-opinion/.premium/0000019b-4695-d9e4-a3bb-cffdf45e0000
כל כך חבל שרונית מרזן הגיעה לתובנה הנכונה כל כך מאוחר בשעה שהיא היתה בין האחראים לאסון ה-7 באוקטובר כשניסתה לשכנע את הציבור הישראלי שיש להקשיב לסינואר כי פניו לשלום.
הנה קראו את דבריה:
https://www.haaretz.co.il/opinions/2020-04-16/ty-article-opinion/.premium/0000017f-eb35-d4a6-af7f-fff7580f0000
הנה מה שכתבתי עליה בזמנו:
https://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/hbe01933.php
על ישראל להמשיך להילחם בחמאס עד חיסולו, ובד בבד להכריז על קטאר כאוייב ולהתמודד איתה בכל האמצעים ובראש ובראשונה לסיכול התעמולה שהיא מפיצה בעולם, ולחשיפת הסכנה של הפשיזם האיסלמו-נאצי-ג'יהאדיסטי לעולם שקטאר מפיצה.
יש לדאוג מאוד מהרווחים שעושים דונאלד טראמפ, יֶרֶד קושנר, וסטיבן ויתקוף בקטאר, והסכנה שימכרו אותנו בסכומים אלו. מן הסתם בעתיד שסכנת האחים המוסלמים תתברר לעולם יאשימו את היהודים שמכרו את העולם ב-30 שקל כסף.
ודוק: קטאר היא עתה האוייב הגדול והמסוכן ביותר של ישראל.

בין נתניהו לרחל יחימוביץ' ויאיר למפל-לפיד
הסכם הגז עם מצרים דווקא טוב
זה היה שבוע קשה לכת שרלטני הגז. (בראשות רחל יחימוביץ')
כבר 15 שנים שאנשיה מנסים להשאיר את הגז עמוק באדמה – אבסורד מושלם. הם עשו זאת בעזרת תעמולה שקרית והגשת אינספור בג"צים שעיכבו את הפרויקט וגרמו לנזק ממשי למשק. הם אמרו שאין כדאיות כלכלית להפקת הגז, וטענו שמאגר "לווייתן" לא יפותח. את המאבק ביצוא הם החלו לפני עשור (ב-2015), כאשר יצאו נגד הסכם יצוא הגז הראשון עם מצרים. הם אמרו שאין מספיק גז, ואם נייצא בכל זאת, הגז ייגמר בתוך 15 שנים (ב-2030), ואז מחיר החשמל יזנק וזיהום האוויר יקפוץ, כי נצטרך לחזור לשימוש בפחם ובמזוט. הם צעקו: "אתם משעבדים את עתיד ילדינו." אבל היצוא בכל זאת יצא לפועל, יש מספיק גז גם לנו וקופת המדינה נהנית מהכנסות יפות, כך ש"עתיד ילדינו" דווקא השתפר.
לפני ארבעה חודשים ספגה כת שרלטני הגז עוד מכה. התברר שעסקת יצוא נוספת עם מצרים עומדת על הפרק, והם חזרו להפחדות: הייצוא הגדול למצרים ישאיר אותנו בלי גז בתוך 15 שנים (ב-2040). תמיד זה 15 שנים. אבל מה לעשות ומתברר שעתודות הגז ב"לווייתן" גדולות בהרבה ממה שהעריכו פעם, כך שאין בעיה לייצא למצרים, להרוויח דולרים טובים, וגם להותיר מספיק לשוק המקומי.
המטרה של אנשי הכת היא אותה אחת לאורך השנים: להשאיר את הגז עמוק באדמה עד שיהפוך למקור אנרגיה לא רלוונטי. הרי ידוע שברחבי תבל עובדים מדענים על ניצול יעיל יותר של אנרגיות מתחדשות (שמש, רוח ומים), ויש גם התפתחויות טכנולוגיות בתחום יצירת אנרגיה בכורים אטומיים זעירים (SMR). כל זה עלול להפוך את הגז בעוד 20 שנה למקור אנרגיה מיושן שהביקוש אליו נמוך. לכן נכון לייצא אותו היום ולהרוויח ממנו עשרות מיליארדים כל עוד יש ביקוש. ומדובר ביצוא ענק, בהיקף של 35 מיליארד דולר (112 מיליארד שקל), כאשר ההכנסות לקופת המדינה יגיעו ל-58 מיליארד.
בניגוד להפחדות של כת שרלטני הגז, מחיר הגז המקומי לא יעלה בעקבות היצוא. נקבעו מנגנונים שלא יאפשרו זאת, כאשר המחיר המקסימלי יעמוד על 4.7 דולר ליחידת חום, כך שמחיר החשמל אצלנו יישאר נמוך. מצרים לדוגמא תשלם כ-7 דולר ליחידת חום! כמו כן, החל מ-2032 המדינה תוכל לצמצם את היצוא, אם הביקוש המקומי יעלה.
כדי לעמוד בעסקת היצוא הגדולה, בעלי "לווייתן" ישקיעו 4 מיליארד דולר בהרחבת ההפקה מהמאגר ובהנחת צינור גז חדש בין רמת חובב לניצנה, דבר שמשמעותו גידול בצמיחה ובתעסוקה. בנוסף, העסקה עם מצרים תגדיל את הסיכוי שחברות ענק בינלאומיות יחלו לחפש גז מול חופי ישראל.
להסכם עם מצרים יש גם זווית מדינית. הוא יחזק את שיתוף הפעולה בין הצדדים, ויפחית את העוינות. אולי הוא גם יביא לפגישה משולשת בין דונלד טראמפ, בנימין נתניהו ונשיא מצרים עבד אל־פתאח א־סיסי בסוף החודש במאר א־לאגו.
אז נכון שזה מרגיז לראות את האיש השפל ביותר בהיסטוריה של העם היהודי הופך הסכם כלכלי-מדיני להישג אישי שלו, אבל מה לעשות שהפעם ההסכם טוב.
(נחמיה שטרסלר, "הסכם הגז עם מצרים דווקא טוב", "אל-ארצ'", 22.12.25).
https://www.haaretz.co.il/opinions/2025-12-23/ty-article-opinion/.premium/0000019b-45c6-d4ce-a3df-5dee811e0000
כמה מגוחכת היתה רחל יחימוביץ' שטענה שלמצרים יש הרבה גז והיא בכלל לא תיזדקק לגז הישראלי.
קשה שלא להשוות עם ממשלת ה"שינוי", והריפוי" של למפל-לפיד, בנט-עבאס, שמסרה בחינם שטח ימי גדול עם פוטנציאל של גז לחיזבאללה.

מפלגת השמאל בגרמניה נגד היהודים
אחרי שמפלגת השמאל הקיצוני בגרמניה (הלינקה) לא השיגה את חמשת האחוזים הדרושים לכניסה לפרלמנט בבחירות הפדרליות ב-2021, מנהיגת המפלגה, שרה ווגנקנאכט, נפרדה ממנה, הקימה מפלגה חדשה עם קו יותר פרו רוסי, נגד ההגירה ובעד פרידה מהאיחוד.
הלינקה סבלו מהפרידה: היא נכשלה בבחירות לפרלמנט האירופאי, נכשלה בבחירות במדינות המזרח, מקור הכוח שלה בעבר, וכל הסימנים הראו כי הלינקה לא הולכים לחזור לפרלמנט לקראת הבחירות ב-2025.
אבל קצת לפני הבחירות החל המהפך. הלינקה השתלטו על הרשתות החברתיות, חרשו ביקורים מבית לבית ודיברו עם אנשים על הבעיות היומיומיות שלהם: יוקר מחייה, מחסור בדיור, אנרגיה. הם בידלו את עצמם משאר המפלגות, הציגו חזית מאוחדת בלי מריבות בהנהגה, שמו את עצמם כאלטרנטיבה למפלגת הימין הקיצוני AFD (ולשמרנים שניסו לחקות אותה), והציגו קו שאפשר היה להסכים איתו לגבי המלחמה באוקראינה: נגד פוטין והפלישה, אבל גם נגד חימוש אוקראינה, והבנה לפיה רוסיה פועלת גם פעולה הגנתית נגד התפשטות נאט"ו למזרח.
המפלגה זכתה ב-8.8 אחוז מהקולות בבחירות, וזכתה ברוב בין הבוחרים בגילאים 18-24, ו-25-34. אם כי צריך לסייג: את רוב הקולות שלה היא ניכשה ממפלגות השמאל כמו הירוקים והסוציאל דמוקרטים, כשה-AFD בעצמה זוכה ב-20.8 אחוז מקולות הבוחרים ומגיעה למקום השני במניין הבוחרים הצעירים. שתי המפלגות הללו היו הסמל הגדול ביותר למיאוס מהמפלגות המסורתיות, הקיטוב והנטייה לקיצוניות.
חלק מההצלחה הגדולה של השמאל, בעיקר בין הצעירים הגרמניים והבוחרים המוסלמיים, נבעה מהעובדה שהלינקה היתה מפלגת הדגל של ההפגנות נגד ישראל והמלחמה בעזה. המפלגה הצביעה בעד אימוץ הגדרת האנטישמיות שמבדילה בין ביקורת על ישראל לבין אנטישמיות. וצעירי המפלגה, כהשתקפות של ההפגנות האלימות והאנטישמיות ברחבי גרמניה שקראו לחיסולה של ישראל, לרצח יהודים, הפילו טרור על יהודים בקמפוסים ובכל שאר תחומי החיים בגרמניה כינו את ישראל כמדינה "גזענית, קולוניאליסטית שמבצעת רצח עם". במקרים חמורים ביותר הפחיתו חברים במפלגה מערך מעשי החמאס בשבעה באוקטובר. כאפיות, דגלי, צעיפי וסיכות פלסטין הפכו לחלק בלתי נפרד מוועידות המפלגה.
באוקטובר 2024 עזבו את המפלגה חמישה חברי הפרלמנט בברלין לאחר חילוקי דעות ביחס למדינות המפלגה לגבי המלחמה באנטישמיות והזכות של ישראל להגנה עצמית.
וזה לא נגמר שם: מרתה ווטריך, אחת מדוברות המפלגה השוותה בין עזה לשואה, באוגוסט, לאחר שחמישים ושניים ילדים יהודים הורדו ממטוס בוולנסיה, נכתב ברשת החברתית של נוער השמאל של פרנקפורט: "אנחנו מצטערים להודיע כי הילדים לא הורדו כשהמטוס היה באוויר."
בוועידת הצעירים של המפלגה בנובמבר, חברים במפלגה שנקטו צד חיובי כלפי ישראל או אפילו לא קו תקיף מספיק, חוו איומים בפומבי, העלבות, והתקפות פיזיות. משלחת אחת עזבה מוקדם יותר בגלל איומים, ומשלחת אחרת, מטורינגיה, החליפה מלון ועזבה יום לאחר מכן לאחר שהודעות עברו בצ'אטים של המפלגה: "אל תתנו לטורינגיה לישון, אנחנו יודעים איפה החדרים שלהם נמצאים." "אנחנו לא יודעים איך להמשיך מכאן," כתב חבר במשלחת מטורינגיה לפני שהמשלחת עזבה.
במקום להוריד את הלהבות, ולהרגיע את האווירה העכורה בתוך המפלגה או לגלות קצת דאגה כלפי חיי היהודים בגרמניה, החליט יאן ואן אקן, אחד משני מנהיגי המפלגה להגביר את הלהבות גם לאחר הפסקת האש, ואמר כי ישראל כבר לא יכולה לסמוך באופן אוטומטי על תמיכת גרמניה בגלל השינוי שמתחולל בדעת הקהל בארצו.
ואן אקן, כמו מנהיגי מפלגות שמאל אחרות בעולם, רואה את העולם מחור מחילת הארנב של מפלגתו: מפלגה של שמונה אחוזים שחושבת שהיא מכתיבה את דעת הקהל בגרמניה. וזאת בשעה שאלטרנטיבה לגרמניה הפשיסטית מובילה את הסקרים עם יותר מעשרים וחמישה אחוזי תמיכה (כן, אחד מכל ארבעה בוחרים גרמנים מתכוון להצביע למפלגה פשיסטית). ובפאראפראזה על דברי הווארד שטרן על רוג'ר ווטרס: יאן ואן אקן, לפני שאתה מתקן את ישראל, קודם תתקן את גרמניה.
האמירה השנייה של של ואן אקן היא כבר מתחום הקומדיה הטראגית. ואן אקן טוען כי גרמניה צריכה להטיל אמברגו על משלוחי נשק על ישראל, ולהטיל עליה סנקציות כלכליות ומסחריות, ולגבות ממנה מחיר. כל האמירות הללו קרו כשבועיים לאחר שמערכות החץ הראשונות מתוצרת ישראל הוצבו בבסיס חיל האוויר הגרמני במזרח המדינה ובאותו שבוע שבו גרמניה הודיעה על רכישת עוד מערכות חץ מישראל, בשווי של 3.1 מיליארד אירו, כדי לסייע בהגנה האווירית של גרמניה. אבל ואן אקן רוצה להטיל אמברגו נשק על ישראל. איזו בדיחה עצובה.
(זאב אברהמי)
https://www.ynet.co.il/news/article/sjejfy4711g?utm_source=Taboola_internal
היהודים שוב נופלים בין האנטישמיות השמאלית לימנית הישנה בדויטשלנד, ועתה נוספה להם האנטישמיות המוסלמית.
נעמן כהן