יקצר המצע לדבר על פרשיות המסמך לעיתון בילד ע"י רוזנפלד ופלדשטיין, ועל קטאר-גייט, כלומר הקשרים עם של איינהורן ואוריך ופלדשטיין עם קטאר. הדברים עוד יתבררו וודאי בעתיד.
פירוט ההשתלשלות בפרשת מסמך הבילד:
https://he.wikipedia.org/wiki/פרשת_הדלפת_המסמכים_המסווגים_לעיתון_בילד
ייאמר ברורות קטאר היא מדינת אוייב, וכל העובד עבורה יש לראותו כמשרת את האוייב. אם אין עילה חוקית לפטרו, בגלל אי הגדרת קטאר ע"פ החוק כמדינת אוייב, יש לסלקו מכוח גינוי ציבורי.
יחד עם זה עד כה לא נראה שיש בפרשות הללו נזק כלשהו לביטחון המדינה.
נתניהו לא שיקר וגם המסמך של בילד אומר אמת
נתניהו: (דקה 6.50) "הטענה שרוזנפלד או פלדשטיין פעלו במכוון לפגוע בביטחון ישראל זו טענה מרושעת. זה דבר מופרך מיסודו. אני מכיר את אלי פלדשטיין. מדובר בפטריוט ישראלי, ציוני נלהב, סרן במילואים, סרן במילואים שעשה את הדרך מעולם התורה לצבא. אין שום סיכוי שבעולם שהוא היה עושה משהו בכוונה תחילה לסכן את בטחון המדינה."
https://www.youtube.com/watch?v=kmf2nW7zazo
נתניהו מואשם שהמסמך שהודלף לבילד הראה שרק לו יש אינטרס אישי בו. האומנם?
הפרסום של BILD (6 בספטמבר 2024) עסק במסמך מודיעיני של חמאס, שלפי הדיווח נמצא במחשב של יחיא סינוואר בעזה. בילד הציג את המסמך כאסטרטגיית חמאס לניהול המו״מ על החטופים והמלחמה. לפי הדיווח: המסמך כולל הנחיות אסטרטגיות לחמאס לגבי ניהול המשא ומתן מול ישראל – הוא מתאר שימוש במשפחות החטופים כדי להגביר לחץ על ממשלת ישראל – הוא מציג טקטיקות למשיכת זמן, גם במחיר עיכוב עסקת חטופים – הוא כולל הוראות להפעלת לחץ בינלאומי על ישראל ולהאשמתה בכישלון השיחות – הוא מציג מטרות כמו: שיקום היכולות הצבאיות של חמאס, התשת המנגנון הפוליטי והצבאי של ישראל, הגברת הלחץ הבינלאומי על ישראל.
בילד הציג את המסמך כהוכחה לכך שחמאס אינו מעוניין בעסקה אמיתית ושמטרתו היא להרוויח זמן ולהחליש את ישראל.
האשמת נתניהו באינטרס אישי נעוצה בכך שמהמסמך הושמט שחמאס דווקא הסכים לעסקה של 84 ימי הפסקת אש תמורת שחרור חטופים – פרט שלא הופיע בפרסום המקורי.
ודוק: גם לפי מה שהושמט מדובר על שחרור חטופים לא "כל החטופים". כלומר אין חולק שהמסמך משקף את מדיניות החמאס. ועובדה היא שבלי התעקשות נתניהו על המשך הלחימה החמאס לא היה מגיע לעסקת שחרור כל החטופים קל וחומר ללא נסיגה כללית.
נתניהו גם לא שיקר – פלדשטיין לא פגע בביטחון המדינה, וודאי שלא בכוונה.
לסיכום: היו פרשיות ביטחונית חמורות פי כמה מפרשת קטארגייט.
החומרה של הפרשה היא בגילוי ישראלים היושבים בצומת החלטות בממשלה העובדים בשכר אצל האוייב. (בעתיד עוד יתגלו ויתבררו פרשיות נוספות על ישראלים שקיבלו כספים מקטר).
כאמור את אותם אנשים יש לסלק מתפקיד ציבורי, אם אין אפשרות לתבוע לדין, אבל אסור לשכוח. מגונים אלו שעבדו בשכר למען קטאר, ומגונים יותר הם אלו שעבדו למען קטאר בחינם, והדהדו את המסר של קטאר והחמאס לפיו יש להיכנע לכל דרישות החמאס.
אקלים של בגידה
פשוט בלתי נתפס. כמות הישראלים שבגדו במדינה וריגלו לטובת איראן. דומה שהחברה הישראלית מתפרקת. תופעה כזו טרם קרתה.
הנה קראו את סיכום כל הישראלים שבגדו במדינה לטובת איראן – כל פרשות הריגול:
https://www.ynet.co.il/news/article/bjnfvjt7bx#autoplay
לקרא ולהזדעזע. איך אמר ברל: "היש עם בעמים"?...
יעל לבקוביץ אינה גיבורה לאומית
ואינה ראויה לחנך את ילדי ישראל
"מורה בבית ספר יסודי הפגינה בקפלן, והוזמנה לשימוע. סעיף האישום: העלבת הממשלה.
חופש הביטוי הולך ומצטמצם, וישראל הולכת ומידמה לדיקטטורה גרוטסקית. המקרה של יעל לבקוביץ הוא תמרור אזהרה," כך פותח עיתון "הארץ".
"יעל לבקוביץ, בת 52 מתל אביב, עובדת בבית הספר 'קהילה'. לימדה אזרחות בחטיבה העליונה, ובשנים האחרונות משמשת מורה לחשבון ורכזת של החטיבה הצעירה (שכבות א' עד ג'). היא גם פעילה בארגון 'מסתכלים לכיבוש (היהודי ולא הערבי) בעיניים' ונוסעת כמעט מדי שבוע לפעילות בבקעת הירדן.
"במקביל לבקוביץ פקדה באופן קבוע את ההפגנות בקפלן נגד המלחמה (נגד החמאס) ובעד החזרת החטופים. בחודשי הקיץ, כשמאות אזרחים בעזה מתו ברעב בגלל המצור הישראלי, היא הצטרפה למפגינים שאחזו תמונות של ילדים פלסטינים מורעבים, או של ילדים שנהרגו בתקיפות צה"ל. בפוסטים שפרסמה היא כתבה כך: '400 אנשים שהלכו להביא פת-לחם למשפחותיהם ונורו על ידי חיילינו הגיבורים. 400 אנשים שמצטרפים אל עוד 50 אלף שנהרגו מאש צבא ההשמדה לישראל,' וגם: 'אין איך לברוח מהזוועות שלקוחות היישר מתולדות העם היהודי, אבל מבוצעות הפעם על ידי העם היהודי, שהפך להיות גדול צורריו. יהודו-נאצי על מלא."
(אור קשתי, "מורה בבית ספר יסודי הפגינה בקפלן, והוזמנה לשימוע. סעיף האישום: העלבת הממשלה", "אל-ארצ'", 25.12.25).
https://www.haaretz.co.il/magazine/2025-12-25/ty-article-magazine/.highlight/0000019b-5007-df6b-a7db-f517ee860000
ייאמר ברורות. יעל לבקוביץ הנאבקת למען הפסקת הלחימה בחמאס, כדי להציל את שלטונו בעזה, והמהדהדת את תעמולת קטאר על הרעב בעזה, ומכנה את חיילי צה"ל "צבא השמדה לישראל", אינה ראויה לעבוד במערכת החינוך הישראלית (אולי בזו של אונר"א).
הפשיזם האיסלמו-נאצי-ג'יהאדיסטי (ושל תומכיו) לא יעבור!
יעל לבקוביץ אינה גיבורה דמוקרטית. ההיפך, היא מהווה סכנה לדמוקרטיה הישראלית.
אין דוגמות ביהדות והיא אינה מונותאיסטית
משה גרנות: "שלושה-עשר העיקרים של הרמב"ם (הדוגמות!) מצויים בסידור התפילה, לכן אי אפשר לומר בצורה קטגורית שאין דוגמות ביהדות." ("חדשות בן עזר", 2119).
הדוגמות המזויפות של הרמב"ם בסידור אינן דוגמות מחייבות. הרמב"ם עצמו לא היה מקבל אותן. יש ליהודים רבים דוגמות שונות. אין דוגמות ליהדות.
במהלך ההיסטוריה ניסו הוגים רבים לקבוע עיקרים (דוגמות) ליהדות. אבל הם לא נקבעו כדוגמה מחייבת. כל יהודי יכול להאמין כרצונו האם האל הוא אחד ללא דמות או צורה, או אם הוא שכינה המחולקת לעשר ספירות הכוללות את אלוהים והאדם. הדוגמה היחידה ביהדות היא החיוב לקיים מצוות. כל אלו שהפסיקו לקיים מצוות יצאו מהיהדות למשל הנצרות. חב"ד שבדומה לנצרות מאמינה במשיח מת שנהפך לאל, נשארה ביהדות כי חסידי חב"ד ממשיכים לקיים מצוות.
בנצרות המצב הפוך. לאחר ששאול התרסי-פאולוס ביטל את המצוות וקבע שכל מי שמאמין בישו הוא "עם ישראל שברוח," נוצרו פלגים רבים בנצרות שלכל אחד מהם היתה אמונה שונה. השאלה היא מיהו ישו? בן אדם או אל? ומהי רוח הקודש?
בשנת 325 לספירה כינס הקיסר קונסטנטינוס ועידה בניקיה ומטרתה הגדרת "האמונה הנכונה" ההחלטה שנקבעה כ"האמונה הנכונה" (אורתודוכסיה ביוונית) כלומר הדוגמה המחייבת את כל הנוצרים היא "השילוש הקדוש" האב הבן ורוח הקודש הם חלקים שווים של האלוהות שלא ניתנים להפרדה. וכל המקבל את הדוגמה הזו הוא נוצרי.
ומכיוון שישו על האדמה היה רק בן אלוהים, כלומר, בן אדם, נקבע יום בריתו כתאריך חילוף השנה הנוצרית. (לאב – האל כידוע לא נעשתה ברית).
אז לרגל 2026 שנים לכניסתו של ישו בברית אברהם אבינו, נאחל לכולם שנה טובה. שנת שלום בריאות ואושר.
ד"ר בלום-מלכה-בן הרוש
הגזענות האנטי-אשכנזית ממשיכה –
עוד פעם התקרבנות גזענית שתו לי אכלו לי
"ד"ר איתן בלום, המתנאה כ"חוקר תרבות והיסטוריון של התרבות הישראלית," לקח את מלחמת הזהויות שהתחוללה בתוכו (אבא אשכנזי ואימא מרוקאית ממשפחת מלכה ובן הרוש שהוא מכנה "מזרחית" במקום "מערבית-מוגרבית") והפך אותה לספר, בשם "שורשי הגזענות הישראלית" שצולל אל שורשי האפלייה בארץ. התוצאה: מסמך שבו אמסלם ואחמד טיבי וגם איימן עודה ואחמד טיבי, ימצאו מכנה משותף, ויוכלו למצוא בו עוד ועוד אוצרות, ולקרוא בהבעת פנים מוכיחה: "הנה, אתם רואים?"
(למותר לציין כי לדידו של ד"ר בלום "הגזענות הישראלית" היא גזענות אשכנזית, ולא גזענות אנטי-אשכנזית נ.כ.)
"פעם," אומר בלום, "הגדרתי עצמי 'יהודי-ערבי', אבל כיום המושג 'יהודי-ערבי', שהאקדמיה אוהבת כל כך, הוא בעייתי בעיניי. היהודים במרוקו או בעיראק לא הגדירו את עצמם לאומית כערבים, אלא דתית כיהודים בעלי אזרחות המדינה. הם שאפו למערב עוד לפני הציונות – דרך בתי הספר של 'אליאנס' ובאמצעות הקשר עם המעצמות הקולוניאליות ששלטו במדינות – הצרפתים, הבריטים, האיטלקים. הניסיון להלביש עליהם זהות 'ערבית' בדיעבד הוא עוד סוג של הנדסה תרבותית. האמת היא שהמזרחים היו תמיד משהו אחר – היברידי, משתלב, גמיש, בתנועה. את הגמישות הזו איבדנו לטובת הנוקשות הלאומית הישראלית.
"נולדתי, גם בתוך ההיררכיה הפנימית של העולם המזרחי. (המערבי-מוגרבי נ.כ.) אימא שלי, למשל, תמיד היתה אומרת 'אני לא מרוקאית'. היא באה ממשפחה 'טאנג'רית' (מטנג'יר), והם ראו עצמם כ'ספרדים' – אליטה מיוחסת שגורשה מספרד ומביטה מלמעלה על המרוקאים ה'רגילים'. זה היה שיעור ראשון בגזענות פנימית: גם בתוך הקבוצה המודרת יש מי שמנסה לברוח מהסטיגמה על ידי אימוץ זהות 'אירופית' יותר. היא צחקה על המרוקאים, היא רצתה להיות חלק מהמערב. ואני, כילד, ספגתי את הבלבול הזה."
כל הטיעונים הגזעניים של בלום מגד האשכנזים ישנים אבל הוא מעלה אותם שוב.
"קראו לאבי הציונות נאצי קטן." "אבי ההתיישבות היהודית," כותב בלום, "נטמע כליל בתרבות הגרמנית. בגיל 12 כבר קרא את כל כתבי גתה, ולבר-המצווה למד הצגה של שילר בעל פה. למרות קשיים כלכליים, השקיע ולמד כדי לקבל את התואר'גרמני ראוי'. פירסם מאמר בשם 'הדרוויניזם ומדעי החברה' וזכה במקום השני בתחרות בנושא 'אאוגניקה', השבחת גזע.
"רופין, שעמד בראש המשרד הארץ-ישראלי להתיישבות, ומאוחר יותר בראש הסוכנות היהודית, עיצב את הציונות בצלמו ובדמותו של המדע הגזעי של סוף המאה ה-19. הוא הסתכל על העם היהודי ולא ראה עם נבחר, אלא חומר אנושי פגום, חולה. הוא דיבר על היהודים במונחים פתולוגיים: אנחנו חמדנים, אנחנו נשיים מדי, אנחנו לא היגייניים, אנחנו לא יודעים להיות חיילים.
"המטרה שלו לא היתה להשמיד אלא 'לרפא' את היהודי. אבל איך מרפאים? באמצעות הנדסה גנטית וחברתית, משביחים את הגזע. הקיבוץ, המוסד הכי מקודש בציונות, לא הוקם סתם כצורת התיישבות שיתופית. בעיני רופין הקיבוץ היה כלי לסלקציה. הוא היה מסננת. בעלייה השנייה הגיעו 30 אלף איש, אבל רק מעטים, פחות מ־2,000, נשארו בארץ, ורובם בקיבוצים. למה? כי הם עברו מיון.
"למה לא הוקמו קיבוצים לתימנים? התימנים הגיעו לכנרת ב-1912, ורק ב-1913 הוקם שם קיבוץ, אבל לא להם. למה לא הקימו קיבוץ לעיראקים? למה לא למרוקאים? הרי חלקם היו אזרחים עות'מאנים באותה העת, כך שלא היתה שום מניעה חוקית. התשובה אכזרית בפשטותה: כי הם לא התאימו למודל הגזעי. בתיאוריה של רופין, ושל התקופה ההיא בכלל, ה'שחור' הוא המנוון. דם שחור הוא דם מקולקל.
"אנחנו מוכרחים להפסיק עם המיתולוגיה של 'לול'. זה נכס צאן ברזל שמוכר לנו אשלייה ש'כולם אכלו חרא,' שזו היתה היררכיה טבעית שבה כל אחד בתורו סבל עד שהתאקלם. בפועל זה פשוט לא נכון. ההיררכיה היתה מתוכננת וממומנת. קח לדוגמה את העלייה החמישית, ה'יקים', שהגיעו בשנות ה-30 מגרמניה. כשהם הגיעו, המערכת לא נתנה להם לאכול חרא. להפך, בנו להם שכונות מותאמות בחיפה, על הכרמל, עם תיכנון שמזכיר את גרמניה.
"בן-גוריון העריץ את רופין, והתפיסות שלו בנוגע לעולים המזרחים הושפעו ממנו. זו לא רק 'רוח התקופה'. הייתי אומר שה'הביטוס' של בן־גוריון ודור ההנהגה של שנות ה־50 היה ספוג כולו בחשיבה אאוגנית.
"התשובה היא דיאלוג והכרה," קובע בלום. "באוסטרליה – המדינה קיבלה אחריות על מה שנעשה לאבוריג'ינים. כל עוד מדינת ישראל לא תקום ותגיד: 'כן, היתה כאן גזענות ממסדית, היתה כאן הסללה מכוונת, היתה כאן היררכיה גזעית,' הפצע הזה ימשיך לדמם.
"אנחנו צריכים תוכניות כלכליות לתיקון העוול, כמו שמפצים נפגעי גזזת. אנחנו צריכים לשנות את הנרטיב. להפסיק עם ה'אכלו לי, שתו לי' מצד אחד, ועם ההתנשאות של 'אנחנו בנינו את המדינה, ותגידו תודה שהבאנו אתכם' מצד שני. רק כשנסתכל לאמת המכוערת בעיניים נוכל אולי להתחיל להחלים. זה הטיפול הפסיכולוגי הקולקטיבי שאנחנו כל כך צריכים."
דויד פרץ, "קראו לאבי הציונות נאצי קטן: האמת המכוערת שצריכה להיאמר", "ישראל היום", 25.12.25).
https://www.israelhayom.co.il/magazine/hashavua/article/19528174
הדוגמאות ההיסטוריות של שלום-מלכה-בן הרוש כל כך מעוותות עד שלא ברור מאין הביא אותן.
ארתור שמעון רופין היה עונה לו כאקדמאי כלכלן. 80 אחוז מהעלייה השנייה ירדו מהארץ לא בגלל שלא קלטתי אותם בקיבוצים אלא בגלל קשיי החיים בארץ באותם שנים.
השאלה שאתה צריך לשאול לא למה לא הקמתי קיבוצים ליהודים המערביים-המוגרבים? אלא למה הם לא קנו כרטיס אוניה ועלו לבדם לארץ כחלוצים סוציאליסטים להקים קיבוצים? ככלכלן וסוציולוג הייתי מסביר לך, את המצב החברתי במרוקו שם מרבית יהודי מרוקו היו אנאלפבתים, והנשים רובן ככולן אנאלפבתיות. כל זה כמובן לא באשמתי או באשמת האשכנזים.
לייקים לא בנו בתים בארץ. הם קנו כרטיס הפלגה לארץ ועלו בעצמם לארץ, והביאו את הונם ובו בנו לעצמם בתים.
היהודים הספרדים ביישוב הוותיק לא היו בעלי תודעה סוציאליסטית ולכן לא רצו להצטרף כחלוצים לקיבוצים.
לזכותו של ד"ר בלום נאמר כי בספרו הוא גם מקדיש פרק שלם לגזענות של עולים מארצות האסלאם, בינם לבין עצמם, ולגזענות כלפי הערבים. (זה הכרחי אם רוצים לפרסם את הספר בחו"ל).
לסיכום: נאחל לד"ר בלום-מלכה-בן הרוש, הסובל (כמו איריס פרומרמן-לעאל), מבעיות אישיות של יחס לאבא (אגב בניגוד אליה הוא לא אימץ את שם משפחת אימו המרוקאית) שיירפא מבעיות הזהות הפסיכולוגית-האישית שלו, ויפסיק להפיץ כמו פרומרמן-לעאל ("אני שונאת את כל הלבנים") תורות גזעניות אנטי אשכנזיות. ההתקרבנות התמידית בנוסח "אכלו לי שתו לי" וודאי שלא תועיל בימינו.
שקמה שוורצמן-ברסלר-וינדמן חוזרת לעמוד בראש הפרוטסטנטים
שקמה שוורצמן-ברסלר-וינדמן: "אנחנו לא הצלחנו לגרום לממשלה ליפול לפני 7 באוקטובר וקיבלנו 1200 הרוגים וזה על כל אחד ואחד מאיתנו."
הנה בראיון איתה היא מציגה את התנועה הפרוטסטנטית כהצלת ישראל בעתיד:
https://13tv.co.il/item/news/domestic/internal/shikma-904905450/?pid=62&refc=902992383
נקווה רק שבספטמבר הבא יישארו לצה"ל עוד חיילים...
אנחנו זקוקים למנהיג מסוגו של לוי שקולניק-אשכול
מאמרו היפה והמפויס של יוסף גיסינוביץ-אחימאיר, "לוי אשכול נתן את ההוראה" ("חדשות בן עזר 2119), מראה לנו שאנו זקוקים כרגע נואשות למנהיג מסוגו של לוי שקולניק-אשכול, שידע לפייס ולהקהות ניגודים בהעלותו לארץ את עצמות ולדימיר זאב יבגנביץ' ז'בוטינסקי.
בטוחני גם (ואני מודע שאסור לעשות מה היה אילו בהיסטוריה) שהוא ביסודיות שלו כראש ממשלה ושר ביטחון שהכין את צה"ל לניצחון בששת הימים, היה גם מונע את מחדל ה-7 באוקטובר.
יצחק בריק כירמיהו וקסנדרה גם יחד
העורך הביא את מאמרו של יצחק בריק" "סיבוב נוסף עם איראן יהיה הרה אסון" ("חדשות בן עזר", 2119).
מאז ה-7 באוקטובר ממלא יצחק בריק את תפקיד ירמיהו הנביא וקסנדרה יחד כנביא פורענות המזהיר מסכנה וקורא להיכנע לכל דרישות החמאס חיזבאללה ואיראן. כדאי אולי להביא את כל מאמריו מתקופת המלחמה.
פוליטיקאי יהודי ברומניה תלש תמונות של לאומנים – וחולל סערה
החוק נגד אנטישמיות ברומניה מעורר סערה: סילביו וקסלר, חבר פרלמנט יהודי, שיזם חוק נגד אנטישמיות ושנאת זרים, נמצא במרכז סערה פוליטית רחבה – לאחר שהסיר מדוכן הנואמים בבית התחתון כרזה עם תמונותיהם של אישים רומנים מלפני מלחמת העולם השנייה, שחלקם התבטאו בחריפות נגד יהודים. הכרזה עם התמונות הודבקה לדוכן כרמז לכך שהחקיקה עלולה להיות מנוצלת לצנזורה של המורשת הלאומית של רומניה, שבה היו דמויות שיחסם ליהודים היה שנוי במחלוקת. בהמשך קרע וקסלר את הדף עם התמונות לעיני המצלמות.
לפי החוק שיזם וקסלר ואושר בשבוע שעבר בפרלמנט, יוטלו עונשים כבדים – בין השאר מאסר לתקופה שבין שנה לחמש שנים – על הפצת תכנים אנטישמיים, גזעניים, פשיסטיים או כאלה שמעודדים שנאת זרים. החוק גם קובע עונשים חמורים יותר מהקיימים על תמיכה או הצטרפות לארגונים "בעלי אופי פשיסטי או גזעני": הוא קובע שמדובר בפשע שעונשו מאסר בין שלוש ל-10 שנים. החוק מסייג כי "לא יהיה הדבר פשע אם המעשה בוצע לטובת אמנות או מדע, מחקר או חינוך, או למטרת דיון בנושא בעל עניין ציבורי."
בעת שעלה לדוכן הנואמים, הסיר וקסלר כרזה עם תמונות של עשרה אישים מההיסטוריה של רומניה – בהם כמה שהחזיקו בתפיסות אנטישמיות – כמו המחזאי יואן סלאביץ', שנאבק נגד מתן אזרחות ליהודים ופירסם מאמרי שטנה רבים. באחד ממאמריו כינה סלאביץ' את היהודים "מחלה" וקרא "להשליך אותם לדנובה"; ניקולאה פאולסקו, רופא שהיה פעיל ימין קיצוני ואנטישמי; המשורר וסילה אלכסנדרי, שהתנגד למתן אזרחות ליהודים ברומניה מסיבות שונות; ואוקטביאן גוגה, שהיה ראש ממשלת רומניה לפני מלחמת העולם השנייה והחזיק בדעות אנטישמיות.
בעקבות הסערה הביע וקסלר צער על הסרת התמונות בפוסט בדף הפייסבוק שלו: "היתה לי תגובה אינסטינקטיבית וספונטנית לאלימות המילולית הבלתי-נגמרת, לניסיון להכות אותי, לשנאה ולאיומי המוות שהופנו כלפיי וכלפי משפחתי, להאשמות של 'רצח עם', 'בגידה לאומית' ו'פשע' – כולן מצד חברי הפרלמנט מהמפלגות SOS ,POT ו-AUR, הייתי צריך לנהל את המצב אחרת. לא עשיתי זאת, וטעיתי. ביקשתי סליחה בפומבי, באופן מיידי, במליאת בית הנבחרים, על המעשה של קריעת הנייר, לאחר שבתחילה הזזתי אותו וביקשתי מאלה שהקיפו אותי באגרסיביות להציג אותו במקום אחר, לאחר שנמנע ממני שוב ושוב להציג את נאומי."
כשכיפה על ראשו, הוסיף: "קדם לרגע הזה גל של הצהרות ומעשים אנטישמיים וקיצוניים, בעוצמה נדירה, הן במליאת בית הנבחרים והן בכל סביבה ואמצעי אפשרי אחר. אל תדמיינו שזה המקרה הראשון שבו דבר כזה קורה – התקפות, איומים, לחצים, אלימות, אנטישמיות, שנאה, ניסיונות הפחדה ותוקפנות. ברור שכל ההיבטים והמצבים הללו לא הוצגו ולא זכו לגינוי במרחב הציבורי."
הוא חזר על ההתנצלות על קריעת הדף בראיונות לתקשורת, והדגיש כי המעשה לא היה מכוון כלפי הדמויות שהופיעו בו.
וקסלר הזכיר את ההיסטוריה של יהודי המדינה: "לאורך ההיסטוריה ובכל עת, יום-יום, יהודי רומניה הוכיחו את נאמנותם ואת אהבתם לרומניה ולעם הרומני בכללותו. הם עשו זאת גם כאשר ההנהגה הזמנית של המדינה שלחה חפים מפשע למוות. נאמנות זו הוכחה לא רק במילים, אלא גם בדם שנשפך להגנת המדינה או באמצעות תרומות אדירות לפיתוחה של רומניה. נמשיך באותו האופן. פיוס אמיתי אינו יכול להתקיים ללא מרכיב יסודי אחד: האמת."
הצעת החוק למאבק באנטישמיות ובשנאת זרים, שיזם נשיא הקהילות היהודיות ברומניה, זכתה ל-173 תומכים. 106 הצביעו נגד, 6 נמנעו ושני חברי פרלמנט לא נכחו בהצבעה. בין השאר קובע החוק: "אדם המקדם בפומבי פשעי רצח עם נגד האנושות, או אנשים שהיו חלק מהנהגת ארגונים פשיסטיים וגזעניים, או מקדם בפומבי רעיונות ותפיסות פשיסטיים גזעניים, דינו מאסר של שלושה חודשים עד שלוש שנים או קנס ואיסור על זכויות מסוימות."
כמו כן החוק קובע כי "אסור להעניק או לשמר את שמותיהם של אנשים האשמים בביצוע פשעי רצח עם, כמו גם של אנשים שהיו חלק מהנהגת ארגונים פשיסטיים."
המתנגדים לחוק חששו שיצירות ספרותיות או היסטוריות עם רקע גזעני לא יאושרו. לטענתם, "רומניה זקוקה גם לאיזון להגנה על הדמוקרטיה."
לאחר שבוצעו שינויים, אישר בית הנבחרים את החוק, ואין עוד אפשרות ערעור על פי החוקה. החוק עבר למרות התנגדותו של נשיא רומניה, ניקושור דן.
חבר הפרלמנט וקסלר בירך על אישור החוק, שלדבריו "תיקן ואקום חקיקתי שהפך את האדרת אדולף היטלר ברומניה לחוקית." במדינות רבות במרכז אירופה ובמזרח אירופה, משתפי פעולה עם הנאצים מוצגים כגיבורים משום שנלחמו נגד ברית המועצות, שלאחר מלחמת העולם השנייה כבשה אזורים נרחבים מרומניה.
(איתמר אייכנר)
https://www.ynet.co.il/judaism/article/sygt7symbl?utm_source=Taboola_internal
נשאלת השאלה אם חוק נגד אנטישמיות שיוזם יהודי הוא אפקטיבי, או תומך דווקא בחיזוק הנטייה האנטישמית של הרומנים. ובחיזוק הזיכרון ההיסטורי של האישים האנטישמיים ברומניה? ההתנצלות הפתטית שלו על גינוי האישים האנטישמים מעוררת גועל.
ובכלל מה עוד עושים יהודים ברומניה?
ראש ממשלת בריטניה סטרמר תומך טרור
שלושה חודשים אחרי שקיבל חנינה מנשיא מצרים, האסיר הפוליטי המצרי עלאא עבד אל-פתאח, שמחזיק באזרחות בריטית, חזר ללונדון. ראש ממשלת בריטניה קיר סטרמר הודה לא-סיסי על החנינה, ובירך אותו, ואמר ברשת החברתית X: "זה היה בראש סדר העדיפויות של ממשלתי מאז שנכנסנו לתפקיד," כתב סטרמר. "אני אסיר תודה לנשיא א-סיסי על החלטתו להעניק לו חנינה. אני שמח שהוא חזר לבריטניה והתאחד עם יקיריו, שבוודאי חשים הקלה עמוקה. אני רוצה להביע כבוד למשפחתו של עלאא, ולכל מי שעבד ופעל למען הרגע הזה."
אל-פתאח, שנחשב ל"סמל המהפכה" שהפילה את חוסני מובארק ב-2011, הירבה לשתף את עמדותיו ברשתות החברתיות נגד היהודים וישראל. "כן, אני מחשיב הרג של כל הקולוניאליסטים – ובעיקר ציונים – כגבורה. אנחנו צריכים להרוג עוד מהם," כתב באחד מהפוסטים שפרסם ב-2010.
בפוסט נוסף מאותה השנה כתב: "ציונים יקרים, בבקשה לעולם אל תפנו אליי, אני אדם אלים שקורא להרג ציונים, כולל אזרחים, אז לכו תזדיינו..."
שנים רבות העביר אל-פתאח בבתי הכלא של מצרים, והוא הוגדר בתקשורת המערבית כאסיר הפוליטי המפורסם ביותר. הוא החזיק באזרחות בריטית, כיוון שאימו ילידת לונדון. בפעם הראשונה נשלח למעצר בשנת 2006 ונידון ל-45 יום. בתקרית אחרת נידון לשלושה חודשים, ואז נעצר לחמש שנים. ב-2019 הוא נעצר בפעם האחרונה, ונידון לחמש שנות מאסר בכלא נאתרון, בצפון קהיר.
https://www.ynet.co.il/news/article/hjxjyqpxbg
אם סטרמר חושב שאל-פתח יפנה רק נגד ציונים כלומר יהודים (כולל אשתו ובניו) הוא טועה. הוא יפנה גם נכד הבריטים אותם הוא מגדיר קולוניאליזטים באותה מידה.
בריטים היכונו! ראש ממשלתכם תומך בטרור.
נעמן כהן
נעמן כהן
מגונים מקבלי השכר מקטאר – מגונים הרבה יותר הפועלים עבורה בחינם
רוצים גישה מלאה לכל הגיליונות?
הצטרפו לאתר וקבלו גישה לארכיון של למעלה מ-2,100 גיליונות עם אלפי מאמרים, שירים ויצירות ספרותיות.
הצטרפו לאתר