אם אתקל בספר, שהעטיפה האחורית שלו נפתחת בכותרת מודגשת ומסומנת בתוך מסגרת אדומה: "המטרה של הספר הזה היא חזרתך בתשובה" – יעורר בי הספר הזה סלידה עוד בטרם אפתח אותו. סביר להניח שלא אפתח אותו (האמת היא שסביר להניח שאפתח אותו, כי יש לי איזו משיכה, תרצו – מזוכיסטית, אבל בעיקר סקרנית, לקרוא דווקא דברים שמעוררים בי סלידה עמוקה, אבל לצורך הטיעון מתאים לי כאן לכתוב ש"סביר להניח שלא אפתח אותו").
הוא הדין בספר, שעטיפתו האחורית תפתח בכותרת מודגשת "המטרה של הספר הזה היא חזרתך בשאלה." נו, הנה עוד איזה אמנון יצחק, או ליתר דיוק תמונת הראי של אמנון יצחק. כפי שאיני אוהב, בלשון המעטה, את דוכני הנחת התפילין, כך איני אוהב, בלשון המעטה, את מלחמת הזעם הקדוש נגד הדוכנים. די, תרגיעו!
אז למה, בכל זאת, קראתי ספר, שכותרת עטיפתו האחורית זועקת, שהמטרה שלו היא חזרתי בשאלה; הספר "פילוסופים נגד אלוהים"? כיוון שכתב אותו ג'רמי פוגל.
לפני שש שנים וחצי, לאחר צאת ספרי "יהודה הראל – ביוגרפיה", ערכנו לו השקה במרום גולן ועוד השקה בת"א, ב"עלמא – בית לתרבות עברית", שאותו אירגנה ד"ר רות קלדרון. לא הייתי מעורב כמעט בארגון האירוע, שהייתי אחד הדוברים בו, ולא ידעתי מי ינחה אותו. את המנחה – ג'רמי פוגל, לא הכרתי, אני חושב שאפילו לא שמעתי את שמו קודם לכן. אבל היה בו משהו כובש. ראיתי מולי איש חכם מאוד, עתיר ידע, שנון, שופע הומור, בוהמיין, שמדבר מצד אחד בפאתוס של כרוז במשחק כדורסל, אך חף מנפיחות עצמית המאפיינת לעתים אנשי פאתוס; והכול במבטא צרפתי שובה לב.
אחרי האירוע תהיתי קצת על קנקנו, ולמדתי שהוא פילוסוף, משורר ומוזיקאי, ושמעתי מילדיי המלצות על ההסכתים שלו, שמשום מה עד היום טרם התפניתי להאזין להם. והנה, ספר שלו – לא אקרא?
הספר הוא מסה פילוסופית, שהיא חלק ראשון מתוך טרילוגיה (החלק השני עומד לצאת לאור בימים אלה), שבה הוא מתפלמס, באמצעות דברי פילוסופים, בעיקר דיוויד יום (1711-1776) וסוקרטס, עם הדת. הוא כותב בסגנון פרוע, פונה אל הקוראים בגוף שני, בשפה מדוברת, כמי שעומד בפני קהל בהייד פארק, פונה אל הקהל לעתים כ"חברות וחברים", ולעתים כ"נשמות צדיקות" וכד', כדרכם של מחזירים בתשובה, עם הרבה סלנג, לעתים ארכאי ולעתים פרטי. בקיצור, כתיבה קצת חריגה למסות פילוסופיות.
איני חובב ויכוחים על אלוהים, שלעיתים דומה בעיניי שהם נובעים משעמום ומנצחנות גרידא, ולכן אני נמנע מהם בדרך כלל. איני אוהב אותם, כיוון שאי אפשר להוכיח את קיומו של אלוהים, וכל ניסיון להוכיח את קיומו באמצעים אמפיריים, לא רק שהוא חסר טעם, אלא הוא בעיניי כפירה ברעיון האלוהות, שבמהותה היא בלתי נתפסת, בלתי ניתנת להמשגה ולכן אינה בת-הוכחה. כי אם היא מוכחת בדרכים הפשטניות של "מחזירים בתשובה" דה לה שמטע, היא אינה אלוהות. ומכאן, מה שאינו ניתן להוכחה, באותה מידה אינו ניתן להפרכה. אי אפשר להפריך את מה שאי אפשר להוכיח. אז מה, אני עומד לקרוא שוב פרדוקסים לוגיים כמו "האם אלוהים יכול לברוא אבן שהוא אינו יכול להרים אותה"? הדת והאלוהים הם עניין של אמונה, ולכן אינם רלוונטיים לדיונים של אישוש והפרכה.
לא. מסתבר שהספר אינו מנסה להוכיח שאין אלוהים, אלא לצאת נגד הביטחון של אנשים שהם יודעים מה אלוהים רוצה ושהם מצווים לבצע את רצונו ואף לשרוף את מי שאינו ממלא את רצונו. כלומר, כאשר ג'רמי כותב שהמטרה שלו היא להחזיר את הקורא בשאלה, אין כוונתו להוכיח לו שאין אלוהים, כיוון שג'רמי עצמו טוען שאינו יודע אם יש אלוהים, ובשום מקום אינו טוען שאינו מאמין באלוהים. אם כן, למה כוונתו שהוא רוצה להחזיר את הקורא בשאלה?
"חשוב לי להדגיש שכשאני כותב 'חזרה בשאלה', אני לא בהכרח מתכוון, חס וחס, לאובדן מוחלט של כל אמונה באל... חזרה בשאלה, מבחינתי, היא גם מצב שבו אני ממשיך להאמין, אבל ממשיך להאמין באופן אחר. באמונה רחבה יותר. פתוחה יותר. במילים אחרות, המטרה של הספר הזה היא חזרתך בשאלה במובן מילולי מאוד של הביטוי היפה הזה: לחזור לשאול שאלות. להבין שבעצם השאלות הגדולות משכנעות הרבה יותר מהתשובות הצרות, הקטנות, הפשטניות, שחכמים בעיני עצמם מציעים לנו."
כותרת הכרך הראשון של הטרילוגיה "פילוסופים נגד אלוהים" היא "מסה על אמונה בספק". ואכן, גיבורו של הספר הוא הספק, הטלת הספק. אגב, כשקראתי את הספר, חשבתי שאולי רות קלדרון ליהקה את ג'רמי להנחות את הערב על הביוגרפיה של יהודה הראל, כיוון שיהודה הוא אחד מגדולי מטילי הספק.
ואני אוהב את הטלת הספק הזאת. ואני מסכים שהבעייה הגדולה ביותר בדת, היא כאשר לא מטילים בה ספק וכשהיא מדכאת הטלת ספק. אבל הדבר נכון גם בדתות חילוניות. גם באידיאולוגיות. גם בקונספציות. אנו, במדינת ישראל, לומדים על בשרנו את פרי הבאושים של אי הטלת ספק בפולחן אישיות למנהיג.
[אהוד: האם אתה מתכוון לַ"סמרטוט" בלשונך – שאת היחס אליו אתה משווה באיוולתך להערצה לסטאלין ולהיטלר?]
יש מקום להטלת ספק גם באתאיזם. לשבחו של ג'רמי ייאמר, שלקראת סוף הספר הוא אכן כותב זאת במפורש.
אורי הייטנר
1. אמונה בספק
רוצים גישה מלאה לכל הגיליונות?
הצטרפו לאתר וקבלו גישה לארכיון של למעלה מ-2,100 גיליונות עם אלפי מאמרים, שירים ויצירות ספרותיות.
הצטרפו לאתר