מעדיף בלארוסיות על אוקראיניות?
תמונת אהוד ברוג-ברק עם "חם צוואר" בביתו של עבריין המין ג'פרי אדוארד אפשטיין פורסמה כבר מזמן, עד עתה לא היה ברור מה הוא בדיוק עשה שם? והנה בהקלטה שהוצגה לאחרונה עם פרסום מסמכיו של אפשטיין התגלה טקסט מדהים של אהוד ברוג-ברק.
בטקסט מסביר ראש הממשלה לשעבר שכזכור ב-2019 ביקש בשם מפלגת העבודה והאשכנזים סליחה מיהודי ערב והאיסלם, והתנצל על עוול וקיפוח, את תוכניתו לעשות סלקציה בעלייה לארץ כדי לשנות את הרכב אוכלוסייתה, כאשר בניגוד לשנים הראשונים שהעלו את כולם מתימן וצפון אפריקה, הוא ברוג-ברק, יעשה סלקציה ויעלה לארץ רק מובחרים ע"י גיור המוני מאירופה של גויים מאיכות טובה.
https://x.com/C14_news/status/2018757548485005774
מעבר לגזענות שלו כלפי נשים מרוקאיות או תימניות יפות, מבטא ברוג-ברק גזענות נוספת ומוזרה. הוא מסביר שבכוונתו לגייר נשים בלארוסיות שהן יפות גבוהות ורזות. וכאן עולה השאלה מה יש לו לברוג-ברק נגד הנשים האוקראיניות למשל, הנחשבות ליפות לא פחות ואולי יותר. מדוע אותן הוא אינו רוצה לגייר? האם ברוג-ברק אוחז גם בגזענות כלפי אוקראינה?

דין מוחמד בסייף – "דין סייף בסייף"
כ-15 שנה אחרי הלינץ' באב:
נרצח סייף אל-איסלאם בנו של מועמר קדאפי
בנו של מועמר קדאפי, הרודן הלובי שנאנס ונרצח בלינץ' ב-2011, סייף אל-איסלאם קדאפי, נרצח ב"נסיבות מסתוריות". נציגו הפוליטי של הבן, עבדאללה עות'מאן, הודיע כי הם מתאבלים עליו, וכי לא ידוע מי אחראי למותו.
ארבעה חמושים פרצו לביתו אחרי שניתקו את מצלמות המעקב, והוא נהרג לאחר שהתעמת איתם. מקורב העיד: "המתנקשים נמלטו במהירות לאחר שנפצע בחצר ביתו." עוד דווח כי הוא מת בעיר א-זנתאן, וכי התובע הכללי במדינה פתח בחקירת המקרה.
סייף אל-איסלאם התחנך בלונדון ומדבר אנגלית שוטפת. במהפכת 2011 סייף העדיף להתייצב לצד אביו ומקורביו, ולוותר על הקשרים שטיפח עם גורמים במערב. "אנחנו נלחמים כאן בלוב, ואנחנו נמות כאן בלוב," אמר אז לסוכנות הידיעות רויטרס.
מועמר קדאפי נתפס באוקטובר 2011 על-ידי כוחות האופוזיציה בסמוך לעיר הולדתו, סירת. כמה ימים לאחר מכן נתפס סייף אל-איסלאם על ידי לוחמים באזור ההררי זינטאן, כשניסה לחצות את הגבול לניז'ר. ב-2015 התנהל נגדו משפט בטריפולי, שבמהלכו הופיע בשיחת וידאו ממעצרו בזינטאן. בית משפט בטריפולי גזר עליו עונש מוות בגין פשעי מלחמה, כולל הרג מפגינים במהפכת 2011. קדאפי, שבנוסף מבוקש על-ידי הבית הדין הפלילי הבינלאומי, צפוי להיעצר אם יגיע לטריפולי.
סייף זכור גם כמי שניהל מערכת יחסים עם השחקנית הישראלית אורלי ויינרמן, כוכבת הסדרה "שמש". לאחר משפטו בלוב, לפי דיווח אז ב"דיילי מייל" הבריטי, קראה ויינרמן לראש הממשלה טוני בלייר שיציל את חייו: "השניים חברים ותיקים – הגיע הזמן שבלייר יגלה נאמנות בחזרה. מותו לא ישיג דבר, מלבד ענישה על כך שהוא בנו של אביו. חייבים לעשות הכול כדי להציל אותו."
למרות עונש המוות שנגזר עליו בטריפולי, ב-2017 שחררו המורדים את סייף מהכלא בזינטאן. ב-2021, כעשור לאחר הלינץ' באביו, אף נרשם קדאפי הבן כמועמד בבחירות לנשיאות. הוא הגיע בלבוש מסורתי למשרדים של ועדת הבחירות בעיר סבחה בדרום לוב, הגיש את מועמדותו ואמר ש"אללה יקבע את דרכה של המדינה."
קודם באותה שנה, אחרי כמה שנים שבהן לא היה ברור היכן הוא נמצא, העניק סייף ראיון נדיר לניו יורק טיימס ואמר שהוא מתכנן קאמבק פוליטי, ומעוניין להחזיר ללוב את "האחדות" שאבדה.
https://www.ynet.co.il/news/article/hkqb11pjpwx#google_vignette
ואנחנו מזכירים: "דין מוחמד בסייף!"
שום תנחומים לחברתו אורלי ויינרמן, האנטי ציונית והאקטיביסטית הפרו איסלמית, שירדה מישראל ושבה אליה ב-2022. בשנים האחרונות, היא תועדה כמחוסרת דיור המקבצת נדבות באזור ירושלים, תחת שם בדוי. באוקטובר 2024, ניסתה לחצות את הגבול לירדן ללא הצלחה.
https://he.wikipedia.org/wiki/אורלי_ויינרמן
אולי השאיר לה סייף-אל-אסלם משהו בצוואתו?

יעל סטופינסקי-תמיר
עם כל הכבוד לתרבות ההודית, ייבוא גננות זרות הוא הפקרה של הילדים
יעל סטופינסקי-תמיר, (ממשפחת שרת-דב הוז-גולומב) המתנאה בעצמה כ"נשיאת המכללה האקדמית בית ברל ולשעבר שרת החינוך", יוצאת ובצדק, נגד תוכניתו של יו"ר השלטון המקומי וראש העיר מודיעין, חיים ביבס, להביא בוגרי חינוך מבתי ספר וגנים מהודו וסרי לנקה כדי לסגור את הפער הגדול בכוח האדם החינוכי.
"לכאורה, לא נורא," כותבת סטופינסקי-תמיר, "הילדים ישירו שירי חג בהינדי, סינהלית או טמילית. יעלו קצת קטורת לפני בודהה קטן בגן, ראש העיר יבוא לחגוג איתם. בערב שבת, במקום חלה, ילדי הגן יאפו נאן. יש לי הערכה רבה מאוד לתרבות ההודית ולדת ההינדית, ובוודאי למטבח ההודי ומטעמיו. אבל חינוך בגיל הרך הוא ערש התרבות המקומית, ולא שירות שעתי הניתן לכל המוזיל במחיר. בגן רוכשים שפה, תרבות, מנהגים, הכרה של החברה ומורכבותה, הערכה למסורת ותפישה של עתיד: את כל אלה אסור להפריט.
"אימא שלי, עדה בורוובסקי-תמיר, היתה גננת מופלאה. מי שלמד בגן שלה ידע עברית על בוריה, הכיר את התנ"ך, אהב את ארץ ישראל ומדינת ישראל, ובעיקר אהב אדם. בגן עדה חגגו את הספרות העברית ורקדו לצלילי שירים עבריים. אימא שלי האמינה, בצדק, שהיא לא רק מחנכת ילדים אלא גם בונה אומה עברית, ולכן לא הזניחה גם את ההורים, רובם עולים חדשים, וצירפה אותם לפעילות בגן. גן עדה היה מרכז שכונתי וקהילתי מכיל, שהיה בו מקום לכולם.
"הממשלה הנוכחית נושאת את דגל הגאווה הלאומית, אבל אינה מכבדת דבר מהדברים שמבטאים אותה, ושאימי טיפחה ושימרה. היא סוחרת בעתיד, אינה דואגת לתשתית חינוכית ראויה ומוכנה להחליף את נשות החינוך בעובדות זרות.
"מה עושים? יש לחתום עם הסתדרות המורים על הסכם 'אופק חדש 2', שיעלה את שכר הגננות והמורות במידה ניכרת ויאפשר השתכרות ראויה לעובדי החינוך בכלל, ולעובדי החינוך בגיל הרך בפרט. השני: להעלות את ההשקעה הלאומית בגיל הרך, שהיא קטנה מאוד בהשוואה להשקעה בשאר מדינות ה־OECD. והשלישי: לחלק את תקציב החינוך באופן שוויוני בין כל ילדי ישראל.
"כל השקעה בגיל הרך מניבה תשואה אדירה במהלך החיים. ממשלה שמפקירה את ילדי הגן, ומייבאת עובדות זרות, מקסימות ככל שיהיו, לטפל בהם ולחנך אותם, מועלת בשליחותה הלאומית והחינוכית. אם יש סיבה טובה לשביתה – הרי היא כאן. עלינו להגן על ילדי הגן ולא לוותר עליהם."
(יולי תמיר, בעיתון המודפס, "מי ירחם על ילדי הגן", בדיגיטלי, "עם כל הכבוד לתרבות ההודית, ייבוא גננות זרות הוא הפקרה של הילדים", "אל-ארצ'" 5.2.26)
https://www.haaretz.co.il/opinions/2026-02-05/ty-article-opinion/.premium/0000019c-2df5-d663-a39c-3dfff9340000
מילים כדורבנות. כל מילה אמת. אסור להפקיר את חינוך הילדים למחנכים זרים. בזה יש ללמוד מהדתיים.
מה שמוזר הוא שסטופינסקי-תמיר שחונכה ע"י אימהּ ל"אהבת התנ"ך, ואהבת ארץ ישראל" נהפכה לאקטיביסטית פרו-איסלמית המממשת בדיוק את מאמרו המפורסם של ברל כצנלסון "היש עם בעמים"? בשעה שהיא מתפרנסת מהמוסד על שמו.

גם מורים ישראליים
השבוע התנאתה בפניי מורה להיסטוריה ילידת הארץ, שהיא שיכנעה את שני בניה לרדת מהארץ, והוסיפה לי שרוב רובם של התלמידים בבית הספר האנתרופוסופי שבו למדו עם בניה ירדו מהארץ. נשארו רק 3 בארץ.
עניתי לה שאין פלא שמי שלמד בבית ספר ע"פ תורת רודולף שטיינר האנטישמי בעל תורת המיסטיקה הארית שהשפיעה על הימלר, ירד מהארץ ומאשש את תורת תלמידו היטלר שהיהודים הם רק פרזיטים טפילים החיים מגופם של עמים אחרים.
מסתבר שגם מורים ישראליים אינם תמיד פתרון טוב יותר ממורים הינדים.

האו״ם לישראל: משכו את הצעת החוק לעונש מוות למחבלים –
פוגעת בזכות לחיים ומפלה פלסטינים
מומחי האו״ם קוראים לישראל למשוך הצעת חוק המציעה עונש מוות חובה על מעשי טרור, בטענה כי סטנדרטי המשפט אינם תואמים את המשפט הבינלאומי, וכי הדבר יפגע בזכות לחיים ויפלה לרעה את הפלסטינים.
עם זאת, אותה קבוצה פירסמה אפס הצהרות לגבי עשרות אלפי ההרוגים כעת באיראן בידי המשטר האסלאמי.
https://rotter.net/forum/scoops1/931790.shtml
מעניין שהם גם לא פנו בבקשה דומה לחמאס ולרשות הפלישתית. אין גבול לצביעות.
ודוק: בכל מקרה אין צורך לקבל חוק נוסף על החוק הקיים.

המשט לעזה חוזר עם 100 ספינות, הנכד של נלסון מנדלה:
"נגרום לישראל לקרוס, נוריד אותה לברכיים."
הפעילים שמאחורי "משט הסומוד" לעזה, בהם נכדו של מנדלה, הודיעו על משט חדש שיפליג מאיטליה, ספרד ותוניסיה במרץ – הפעם בגודל כפול, עם "1,000 אנשי רפואה וחוקרי פשעי מלחמה." לטענתם, שיירה יבשתית תלווה אותו: "אלפים יתגייסו לכניסה ממצרים, לבנון, ירדן וכל גבול אפשרי כדי להגיע לפלסטין הכבושה."
הפעילים מצהירים שמטרתם האמיתית היא להפיל את מדינת ישראל. את ההכרזה על המשט החדש עשה נכדו של נלסון מנדלה, הנכד מַנְדְלָה מַנְדֶלָה, שהשתתף במשט הקודם ונעצר אז על ידי ישראל, אמר שמטרת המשט החדש היא לבודד את ישראל, אותה תיאר כמדינת אפרטהייד. "התכנסנו יחד בצי הסומוד העולמי מפני שאנחנו מכירים בכך שכקולקטיב ברחבי העולם אנחנו יכולים לבודד את מדינת האפרטהייד ישראל, לגרום לה לקרוס ולהוריד אותה לברכיים – בדיוק כפי שעשינו בדרום אפריקה," אמר מנדלה הנכד, וקרא לפעילים מרחבי העולם להירשם למשט החדש: "ההרשמה למשימה 2026 פתוחה כעת!"
גרטה טונברג טרם הודיעה אם תצטרף אליו.
https://www.ynet.co.il/news/article/skjgcvgw11g#google_vignette
הפעם כדאי לנהוג בהם בצורה שונה. לתת להם להיכנס לעזה. מי שיבוא בדרך הים יש לחלט את הספינות ולהתיר להם להיכנס, ומי שירצה לבוא בדרך היבשה ייעצר וודאי על ידי המצרים. אם יידעו שיינתן להם להיכנס, הם פשוט לא יבואו.

חיבת אנטישמי או ברוך שפטרנו?
כתבת אנונימית שלא חתמה בשמה (מעניין למה?) כתבה: "את אנטון שמאס הכרתי אישית. חיבבתי והערכתי אותו מאוד. לימים עזב את הארץ ואני הצטערתי על כך מאוד." ("חדשות בן עזר", 2131)
מוזר. למה חיבבה אותו, ומה יש להצטער על שעזב את הארץ?
כבר באותה תקופה כשזכה לחיבת האלמונית, הביע אנטון שמאס הערבי-נוצרי תמיד בריש גלי את דעותיו הגזעניות האנטישמיות של אי הכרה בקיומו של העם היהודי ובזכותו למדינה, ונאבק נגד הגדרת ישראל כמדינה יהודית, ובעד "מדינה חילונית דמוקרטית" כתעמולת אש"פ אז, והטרים את ממשיכו, הגזען הערבי-נוצרי עזמי בשארה, ברעיון "מדינת כל אזרחיה" (קרי מדינה ערבית).
שמאס עורר סערה ציבורית גדולה כבר בשנות ה-80, בעיקר בעקבות ספרו "ערבסקות" והפולמוס המפורסם שלו עם אברהם גבריאל יהושע לגבי המדינה:
https://www.nli.org.il/ar/archives/NNL_ARCHIVE_AL997007780288705171/NLI
שמאס טען כי כל עוד מדינת ישראל מגדירה את עצמה כ"יהודית", היא מדירה באופן מובנה את אזרחיה הערבים. הוא קרא לביטול הזיקה בין הדת/הלאום היהודי לבין מוסדות המדינה, ושאיפתו היא שישראל תהפוך למדינה "דמוקרטית חילונית" שבה הזהות היא אזרחית-ישראלית ולא אתנית-יהודית.
אברהם גבריאל יהושע טען כי "ישראלי" הוא מי שיהודי בלאומיותו, בעוד ששמאס טען כי זו הגדרה גזענית המונעת ממנו, כערבי, להיות שייך באופן מלא למדינה שבה נולד.
למרות ביקורתו הקשה על המדינה, בחר שמאס לכתוב את יצירתו ("ערבסקות") בעברית. הוא ראה בעברית שפה שיכולה להשתחרר מהמטען הציוני-דתי שלה ולהפוך לשפה "ישראלית" שגם ערבים יכולים להתבטא בה ולנכס אותה לעצמם.
שמאס טען שהמרחב הישראלי עבר תהליך של "ייהוד" שמוחק את העבר והנוכחות הפלסטינית. מבחינתו, מדינת ישראל היא פרויקט שטרם השלים את המעבר מ"תנועה לאומית" למדינה נורמלית ושוויונית. עבורו מדינת ישראל במתכונתה הנוכחית היא "גטו יהודי" שאינו מאפשר שוויון אמיתי. הוא מציע מודל של ישראליות חדשה, פוסט-ציונית, המבוססת על אזרחות ושפה משותפת ולא על שייכות אתנית.
במאמר "הדירה השכורה" מול "הבית הלאומי" שמאס השתמש בדימוי של הבית כדי לתאר את מצבו כערבי בישראל. טענתו הוא מרגיש שהוא גר ב"דירה שכורה" ולא בביתו שלו. המדינה מעוצבת לפי ערכים, סמלים (המנון, דגל) וחוקים (חוק השבות) שהם יהודיים בלבד. הוא דרש "דה-יהודיזציה" של המדינה כדי שהוא יוכל להרגיש בבית.
אברהם גבריאל יהושע, כציוני מובהק, (אז) הזדעזע מהדרישה. וענה לשמאס: "אם אתה רוצה זהות לאומית מלאה, לך למדינה פלסטינית שתקום לצד ישראל." יהושע טען שישראל חייבת להישאר המרכז של העם היהודי, ושערביי ישראל צריכים להסתפק ב"זכויות אזרחיות מלאות" אך לא ב"זהות לאומית ישראלית" שתבטל את האופי היהודי.
שמאס רצה ברוב חוצפתו לנתק את המילה "ישראלי" מהמילה "יהודי". הוא טען ש"ישראלי" צריך להיות תואר אזרחי (כמו ש"צרפתי" הוא מי שחי בצרפת). הוא קרא ליהודים: "תחליטו – או שאתם יהודים או שאתם ישראלים."
יהושע טען שזו דרישה בלתי אפשרית. מבחינתו, הישראליות היא המימוש המודרני של היהדות. הוא ראה בגישה של שמאס איום על עצם קיומה של המדינה כבית לאומי ליהודים.
גם עמוס קלויזנר-עוז ראה בו מי שמנסה "למחוק" את הזהות היהודית של המדינה, זהות שהם ראו בה פיצוי היסטורי הכרחי על אלפי שנות גלות.
בסופו של דבר, שמאס "התייאש" מהאפשרות לשנות את המבנה של ישראל כמדינה יהודית. ב-1987 הוא היגר לארצות הברית (מכהן כפרופסור באוניברסיטת מישיגן).
למרבה הצער בערוב ימיו נטש גם אברהם גבריאל יהושע את הציונות והסכים עם דעותיו של שמאס, והחל לדבר על מודלים של "מדינה אחת" או פדרציה, מתוך הבנה שפתרון שתי המדינות הולך ומתרחק.
לסיכום: אין להצטער על הגירתו של אנטון שמאס מהארץ, אלא לשמוח על כך בחינת המשמעות המקורית של הפסוק: "מִהֲר֖וּ בָּנָ֑יִךְ מְהָֽרְסַ֥יִךְ וּמַחֲרִיבַ֖יִךְ מִמֵּ֥ךְ יֵצֵֽאוּ" (ישעיהו מ"ט י"ז) טוב שיצא מהארץ. אנטון שמאס פתר את בעיית הזהות שלו, הוא עכשיו אמריקאי נוצרי, ופתר גם לנו בעזיבתו גם את בעיית הזהות שלנו.

חנין מג'אדלה – אנחנו לא ערבים-ישראלים,
אלא פלישתים אזרחי ישראל
יהודים יקרים, אין בעייה שתבואו להפגנות של ערבים. אבל אל תכתיבו את הטון.
בנושא "הישראליות" לכתבת "הארץ" הערבייה-מוסלמית חנין מג'אדלה יש דעה שונה לחלוטין מהערבי-נוצרי אנטון שמאס.
"דגלי פלסטין לא הורמו בהפגנה נגד הפשיעה בחברה הערבית, אבל דגלי ישראל כן," היא כותבת, "זה ביטוי נוסף לפטרונות הליברלית הבלתי נסבלת."
בתוך קשת הליברליות הישראלית הופיע צמד המילים "אזרחות מופתית", זה שהופיע בחודשים הראשונים של המלחמה ברצועת עזה. הנחת המוצא היא שפלסטיני אינו אמור להתפרץ, לאיים, להפר את הסדר בשעה שמתחוללת מלחמה נגד בני עמו ברצועה, ועל כך הוא זוכה ב"הערכה" וב"כבוד" מהאדונים היהודים, ובשל כך הם מצטרפים למחאה שלו נגד הפשיעה המאורגנת.
באותו הקשר: החברה הפלסטינית בישראל שבה ומזכירה, כי אין אנו מעוניינים להיקרא בשם "ערביי ישראל"; ברצוננו להיקרא בשם "פלסטינים אזרחי ישראל". אבל שוב, הליברלים הציונים יודעים טוב יותר מאתנו, והם קוראים לנו "ערביי ישראל".
מצטערים, אבל אנחנו לא צריכים אתכם כדי שתגידו לנו איך להיראות, ואיך להיהרג.
(חנין מג'אדלה, "יהודים יקרים, אין בעייה שתבואו להפגנות של ערבים. אבל אל תכתיבו את הטון", "אל-ארצ'י", 5.2.26).
https://www.haaretz.co.il/opinions/2026-02-04/ty-article-opinion/.premium/0000019c-28bb-d17f-a3df-ffff40c70000
חנין מג'אדלה, הכתבת הערבייה-מוסלמית הישרה היא היחידה מבין עיתונאי "הארץ" הכותבת אמת על דעות הציבור הערבי בניגוד לשקרים של העיתון, תמיד מדגישה שהבעייה אינה במדינה ערבית-מוסלמית ביו"ש ובעזה, אלא חיסול כל מדינת היהודים כולל בניין עיתון הארץ" שהופקע כ"רכוש נטוש" מערבים למשפחת שוקן.
מרוב שנאה לישראל ורצונה למחוק את התואר "ערבים-ישראלים", היא אף מדירה את הפלסטינים מערביותם כלומר לדבריה הם אינם ערבים, תרבותם אינה ערבית. הם אינם מדברים בערבית (אלא בפלישתית), הם אינם מתפללים חמש פעמים ביום לכיוון מולדתם ערב, לאל הערבי אללה, (אלא לאל הפלישתי דגון)...
בזה מג'אדלה קולעת לדברי המשורר הערבי המפורסם מכחיש העם הפלסטיני, והקניבל שוחר אכילת בשר היהודים, מחמוד דרוויש, שכתב את השורה המפורסמת: "תרשמו אני ערבי! (לא פלסטיני).
נ.ב. את הדברים הללו כתבתי בתגובה לכתבה בעיתון הדיגיטלי. העיתון צינזר.

העבריין אהוד אולמרט:
המשטרה, צה"ל ושב"כ שותפים לטיהור האתני שמבצעים הפורעים היהודיים בשטחים
העבריין המורשע, אהוד אולמרט. הצטרף לכל תובעי ישראל בבית הדין בהאג.
"המשטרה, צה"ל ושב"כ שותפים לטיהור האתני שמבצעים הפורעים היהודיים בשטחים," כותב אולמרט, ומוסיף, "בכל אלה אשמה הממשלה ואשמים מי שעומדים בראשה ומנהיגים אותה. כאשר תגיע לבסוף התגובה הבינלאומית הבלתי נמנעת על הפשעים הללו יטענו רבים, כי זה ביטוי נוסף לאנטישמיות ולשנאת ישראל. ‏יש בעולם אנטישמיות, וגילוייה הרבים באירופה ובאמריקה וגם באוסטרליה מחייבים תגובה נמרצת ומקיפה, שלצערי לא תמיד ניתן לה ביטוי ראוי במעשים ובהחלטות של מנהיגים בעולם. אבל מי שינקוט צעדים נגד הטרוריסטים היהודים ותומכיהם יהיה ראוי להוקרה ולתודה, וככל שיקדים, כן ייטב."
(אהוד אולמרט, "המשטרה, צה"ל ושב"כ שותפים לטיהור האתני שמבצעים הפורעים היהודיים בשטחים", "אל-ארצ'", 4.2.26).
https://www.haaretz.co.il/opinions/2026-02-04/ty-article-opinion/.premium/0000019c-28bb-d17f-a3df-ffff40c70000
העבריין אהוד אולמרט הצטרף לבלגיה, אירלנד, ספרד, צ'ילה, האיים המלדיביים, בוליביה, מקסיקו, טורקיה, וברזיל שהצטרפו לחמאס בתביעת נגד ישראל בבית הדין בהאג?
מישהו מתפלא?

הירשל גולדבלט חוזר הביתה
על אמנות הסיפור של משה גרנות כבר כתבתי. והשוויתי אותם לרמת הסיפורים של גי דה מופסן. בשבוע שעבר כשכתבתי על הציונות הבאתי את סיפורו המצוין "הירשל גולדבלט חוזר הביתה" ("חדשות בן עזר", 2130) כדוגמה לצורך בציונות. בצורך של יהודים בבית לאומי שלהם. בגלל טעות נשמט לי הקטע. אז הנה אני מביא אותו.
אני סקרן אם סיפוריו תורגמו לרומנית ומה יחס הרומנים אליהם?

הגרעין האיראני הוא רק איום מומצא (ע"י נתניהו)
החוקר האיראני בהרוז גאמרי אומר: "הגרעין האיראני הוא משבר מומצא."
בספר חדש מאתגר החוקר יליד איראן בהרוז גאמרי את הדימוי של הרפובליקה האסלאמית במערב וטוען: אין לה כוונה להשמיד את ישראל.
בפברואר 1984 המתין בהרוז גאמרי-תבריזי בכלא אווין בטהראן לעונש המוות שנגזר עליו לאחר שהורשע בחברות בארגון מרקסיסטי שביקש להפיל את הרפובליקה האסלאמית.
בגיל 24, שלוש שנים לאחר שנעצר, הוא חלה בסרטן שלא טופל עד שהגיע, כך חשבו אנשי הכלא, לשלב סופני. ב-1985 קיבל חנינה מסיבות רפואיות והמועצה השיפוטית העליונה ביטלה את גזר דין המוות שלו. כעבור כמה חודשים הוא עזב את איראן, עבר לארצות הברית וטופל בכימותרפיה בבית החולים של אוניברסיטת סטנפורד. בהמשך חזר לאקדמיה והפך לחוקר שמתמחה במהפכה האיראנית.
גאמרי, בן 65, הוא פרופסור להיסטוריה בעל אזרחות אמריקאית שכיהן עד לאחרונה כמנהל המרכז ללימודים איראניים באוניברסיטת פרינסטון.
"חזרתי אחורה בזמן כדי לראות מאיזו נקודה ישראל, וספציפית נתניהו, התחיל לדבר על הסכנה של איראן גרעינית," מסביר גאמרי, "הפעם הראשונה שמצאתי היתה ב-1994 – נתניהו הזהיר את העולם שאיראן נמצאת שישה חודשים מהשגת פצצה אטומית. תמיד חשבתי שאלה ששת החודשים הכי ארוכים בהיסטוריה. מאז 1994 אנחנו מחכים לאותם שישה חודשים.
"היה ניסיון ליצור את משבר הגרעין, קודם על ידי נתניהו והממשלות בישראל ואז בתמיכת האמריקאים, וזו נקודה שמגדירה את הפוליטיקה של המזרח התיכון: איראן כאויבת המרכזית של השלום, ושאר האזור כנתון לתוקפנות איראנית.
"אני לא מאמין שיש ראיה לכך שאיראן פועלת להשגת יכולת חימוש במסגרת תוכנית ההעשרה שלה. כאמור, איראן עצרה את התוכנית הצבאית בנושא הגרעין ב-2003. עובדה זו נקבעה הן על ידי המודיעין האמריקאי והן על ידי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א). אפילו בדו"ח האחרון שלה, שהוביל למתקפות הישראליות, סבא"א ציינה שאין כל ראיה לתוכנית חימוש איראנית. מתקני ההעשרה של איראן נמצאים תחת מנגנון הפיקוח והבקרה הכי פולשני של סבא"א, וצפויים להישאר תחת המשטר המגביל הזה גם בעתיד הנראה לעין. בעיניי, סוגיית הגרעין האיראנית קשורה לריבונות. ארצות הברית ובעלות בריתה רוצות ליצור מדינה שאופייה המדיני תואם את האינטרסים האזוריים שלהן.
"למרות עמדתה שאומרת שישראל תימחק ממפת העולם, אני לא מאמין אפילו לשנייה שאיראן רוצה לנסות להשמיד את ישראל. איראן רצתה לוודא שהיא תוכל לייצר הרתעה וחיץ בינה לבין ישראל, ארה"ב ובעלות בריתן."
(שירין פלאח-סעב, "החוקר בהרוז גאמרי: 'הגרעין האיראני הוא משבר מומצא'," "אל-ארצ'", 3.2.26).
הגרעין האיראני איום מומצא:
https://x.com/Haaretz/status/2018539615074890091
הכתבת הסורית-דרוזית האנטי ישראל שירין פלאח סעב, מנסה בשירות המדיניות הפוליטית של עיתון "הארץ" לשכנע אותנו שאין כל סכנה באיראן, ואין להאמין לאיומיה כי הסכנה היא רק באיום שהומצא ע"י נתניהו. יש לנו מספיק ניסון היסטורי להאמין לכל איום של השמדה עלינו ולקחת אותו ברצינות.

תקווה ומשימה לעתיד
לאחר הנסיגה מעזה התנבא יצחק רוביצוב-רבין: "לא יהיו קטיושות מעזה!":
https://www.youtube.com/watch?v=bRLX8RiXS84
נבואתו של רבין התבדתה. יש לשים לב עתה שנבואתו זו תתקיים בעתיד. אסור שיהיו יותר קטיושות מעזה ולא כל אמצעי לחימה אחרים.
נעמן כהן