כתב "הארץ" בועז יזרעאלי, ירד לאיטליה, ומתנאה לפני האיטלקים כ"סופר ישראלי" (מודה בבורותי לא קראתי את יצירותיו ולא שמעתי עליו עד עתה). לדבריו הוא עוסק שם ב"הסברה ישראלית" ("בלי להתכוון, בגינת הכלבים בטוסקנה מצאתי את עצמי עוסק בהסברה ישראלית. ואתה, מה בדיוק עשית בצבא? ומה דעתך על נתניהו?)
ומהי בדיוק "ההסברה הישראלית" אותה הוא מסביר לאיטלקים?
"מה אתה אומר על נתניהו, שאל אותי עובד בפיצרייה בפאתי העיר הטוסקנית לוקה כששמע שאני ישראלי. לאיטלקי הצעיר היה חשוב לשמוע את תשובתי, והוא עצר הכול וחיכה לה במבט רציני וממוקד. עניתי מה שעניתי וכללתי את המילה קרימינל. זה הניח את דעתו. בפעמים הבאות שבאתי לשם זכיתי ממנו לחיוכים ואדיבות יתרה. אני כבר לא חשוד ברצח עם.
"מה דעתך על נתניהו, התעניינה טכנאית חברת vodafone שהגיעה לביתי. היא היתה חביבה, גם היא סברה שנתניהו הוא קרימינל. השאלה הבאה היתה מה דעתי על זלנסקי. לא היתה לי דעה. לה היתה: זלנסקי הוא מניאק, שקרן, ומסניף קוקאין יום וליל, ואילו פוטין בסך הכול מגן על האינטרס הרוסי. התעניינתי איך היא יודעת על צריכת הקוקאין של זלנסקי; הטכנאית טענה שזו 'עובדה' ידועה.
"האם אני אוהב את נתניהו או מתעב אותו – השאלה הזאת הטרידה לא מעט אנשים, איטלקים וזרים, שהזדמן לי לדבר איתם כאן. נראה שכדי לצאת ידי חובה די להשתמש במילה קרימינל, שגם בעיני ישראלים רבים הולמת את ראש הממשלה, מכיוון שעם וגם בלי הקשר פלילי מובהק אינה חוטאת לאמת. אם סיפקת את זה, אין צורך להמשיך לעיוותי הממשלה והמלחמה.
"עם גלן, מורה למוזיקה מאירלנד שחי באיטליה נפגשתי בגינת הכלבים. בתחילת ההיכרות, כשהתבשר שאני ישראלי, גם הוא העמיד אותי במבחן נתניהו. גלן הוא שמאלן וליברל מגיל צעיר שגדל בבית קתולי בבלפסט של שנות ה-70 ולכן עוין את הדתות כולן, ויתר על כן – מרקסיסט. בנוסף לדעתי על נתניהו, חשוב היה לו לשמוע ממני גינוי נחרץ למלחמה בעזה ורצוי גם איזושהי הודאה בפשעי מלחמה. בכל זאת, זה הצבא שלי, לא הצבא האירי ולא האיטלקי, שפעל שם בעזה. זה שלי. או לפחות קשור אליי.
"דעותיי אינן שונות ביסודן מאלה של גלן. המושגים האלה, רצח עם, פשעי מלחמה, טבח המוני, לא נעים לשמוע או לומר אותם, ודאי לא כשאתה חשוד בפוטנציה. הבעייה היא אולי עם היסוד הפדגוגי המשפיל שבסיטואציה, לעמוד נזוף מול המנהלת או הבוס; מצב כזה כמעט בהכרח מעורר התנגדות. ובכלל, הצדקנות צורמת גם כשהיא צודקת.
בלי כוונה מצאתי את עצמי עוסק בהסברה. תיארתי תמונות קטנות מהמלחמה: אזעקה, ריצה בהולה למקלט, ובלילה – עוד אזעקה, טיל נפל שני רחובות מאיתנו, גלן, החלונות רעדו! כן, גם אנחנו סבלנו במלחמה. לא רק הם. סיפרתי על חוויית 7 באוקטובר של מכר ישראלי שלי, שהתבצר עם אימו הקשישה בדירתה בעיר שדרות כשברחוב מולם מפטרלים אנשי חמאס ויורים לכל עבר, גופות מוטלות על המדרכה, הוא חוסם בגופו את דלת הכניסה, אימו הקשישה עומדת לצדו עם סכין בידה, מחכים להירצח או להינצל. סיפור קשה ועצוב לכל הדעות, אבל גלן לא מתרגש. מבעו אמנם עגום, צר לו שזה מה שקרה, אבל איכשהו זה לא נשמע לו כל כך מוחשי, ואולי גם לא כל כך נורא – לא מתקרב למה שעשינו להם שם בעזה. גלן למד בשיחות שלנו שבתחרות הסבל האזורית אנחנו לא המנצחים.
"גם הסברה חיובית היתה. ישראל היתה שונה עד לא כל כך מזמן. הנה, תל אביב נחשבה לאחת מבירות הגייז בעולם. באמת. הגייז זרמו לשם בידיעה שמדובר בעיר מודרנית, ליברלית, פעילה ושמחה, חיי לילה, מסיבות. זה אמנם הפתיע את גלן, אבל לא הרשים אותו במיוחד. בירת גייז זה נחמד, אבל מה עם החורבן בעזה, מה עם הפרעות בגדה. וכשאני מספר לו שיש בישראל הרבה אנשים טובים, נחמדים, שוחרי שלום, חכמים, מוכשרים, מתנגדי ממשלה נחרצים ואמיצים, הוא נוטה להאמין אבל נשאר קצת מסויג: עיניו בלעו כבר יותר מדי מראות של הרג והרס וגופות ורעב בעזה, אוזניו שמעו מספיק הצהרות של בן גביר וסמוטריץ' ואחרים. הוא לא הבין בשום אופן איך זה שיש אצלנו אנשים שבשבת מפגינים נגד הממשלה ונגד המלחמה ולמחרת יוצאים לשירות מילואים בעזה או בשטחים.
"צמד המילים 'סופר ישראלי' היה בעייתי עבור גלן. ה'סופר' היה בסדר; הוא חובב ספרות וקורא אדוק, ואילו ה'ישראלי' הרבה פחות. קשה לו בימים אלה עם כל מה שבא מישראל. בעבר הוא צפה בהנאה רבה בסדרה 'שטיסל'. אבל כעת הוא פשוט לא מסוגל לצפות בסדרה ישראלית. מובן שזה גרם לי אי נוחות מסוימת, שכן אני עצמי משהו שבא מישראל. גלן הוא צרכן של תרבות הביטול. עכשיו הוא ביטל גם את 'שטיסל', כלומר את ישראל. אבל האם נראה לך סביר, שאלתי אותו שאלת תם, לבטל את כל הישראלים בגלל מעשי הממשלה שלהם? אם נתניהו ואנשיו כל כך נוראים, ועל זה אנחנו מסכימים, אז מה עם קצת אהדה כלפינו, הישראלים הרבים מאוד שמתנגדים לו ושונאים אותו נאמנה. הרי אלה אנחנו שסובלים ממנו, גלן, לא אתה. אולי יש מקום לקצת סימפתיה כלפינו, לא? אנחנו מפגינים נגדו וסופגים מכות משוטרים, מוחים בצורות יצירתיות, כותבים נגדו, מתמרמרים ומזדעזעים ממנו השכם והערב; מה עוד אתה רוצה שנעשה? שנתפוס לו באוזן ונגרור אותו לכלא? לא, מצטער, אנחנו לא טיפוסים כאלה.
"באחת השיחות הגענו לשירות החובה שיש אצלנו. הודיתי, ללא גאווה או בושה, שהייתי חייל בצבא הישראלי. גלן שלח מבט של אי רצון. אמנם זה היה לפני כמה עשורים, ועבדתי במדור הפנאי של השבועון "במחנה" ששכן ברמת אביב — כתיבת ביקורות על אלבומים חדשים ועריכת מדור היכרויות של חיילות וחיילים – ובכל זאת: הייתי חלק מצבא הכיבוש, בורג במערכת הדיכוי. קו ברור מחבר ביני לבין החיילים שצלפו בתושבי עזה להנאתם והצטלמו מצחקקים עם חזיות של קורבנות הכתישה האווירית.
"בסופו של דבר, בעקבות מריבות שפרצו במפתיע בין הכלבים שלנו, אחרי שבמשך חודשים הסתדרו יפה, לא יכולנו עוד למרבה הצער לחלוק אותה גינה ולהמשיך לדבר. בגינה אחרת פגשתי איטלקייה צעירה בעלת עניין באקטואליה בערב קר וגשום. רק היא ואני היינו בגינת הכלבים. נאמר מה שנאמר, ובין השאר היא תהתה, לשם השעשוע, אם נתניהו זה כמו היטלר, או שההשוואה קצת מוגזמת. כן, אמרתי, קצת מוגזמת."
(בועז יזרעאלי, "בלי להתכוון, בגינת הכלבים בטוסקנה מצאתי את עצמי עוסק בהסברה ישראלית, ואתה, מה בדיוק עשית בצבא? ומה דעתך על נתניהו?" "אל-ארצ'", 11.2.26).
https://www.haaretz.co.il/magazine/the-edge/2026-02-11/ty-article/.highlight/0000019c-4cc9-d834-abbe-7fcf1d8f0000
הבנתם את "ההסברה" הישראלית של הסופר בועז יזרעאלי? כל כך עלוב מכוער החנפני וצדקני. יזרעאלי מציג עצמו כצדיק מוסרי שלא מבין מה רוצים ממנו. הוא הרי נגד נתניהו "הקרימינל", ונגד חיילי צה"ל "פושעי המלחמה". יכול היה להסביר לאיטלקים שללא צה"ל כל הישראלים (כולל הוא עצמו הצדקן) היו נטבחים. שהרי החמאס מחויב לרצוח את כל היהודים כתנאי לגאולה כדברי מוחמד, ומנהיגיו אומרים שהם ינצחו כי הם אוהבים את המוות והיהודים את החיים. יכול היה להסביר להם שמלחמתו של צה"ל בפשיזם האיסלמו-נאצי-ג'יהאדיסטי מגינה גם על איטליה (שהיתה כבר כבושה ע"י הערבים בעבר) יכול היה להסביר שכל מנהיג ישראלי אפילו מהשמאל היה מנהל מלחמה בחמאס, בג'יהאד, בחיזבאללה, ובאיראן שמטרתם המוצהרת היא השמדת ישראל, בלי להיות מוגדר "קרימינל". יכול היה אפילו להרחיב לגירוש הרצח והטרנספר הטוטלי של הערבים מאיטליה וממלטה ע"י האיטלקים. יכול היה אפילו להרחיב למלחמת איטליה בכיבוש האוסטרי שההמנון שלה היה השיר הציוני של ורדי Va, Pensiero שהוצע להיות אף המנון איטליה.
https://www.youtube.com/watch?v=XttF0vg0MGo
וודאי שיכול היה להסביר זאת לגלן, האירי-הקתולי ולשאול אותו אם הוא לא היה מתגייס לצבא לו הוא ומשפחתו היו מאוימים בטבח. במקום זה בחר יזרעאלי ל"הצדיק" את עצמו כ"צדיק" "מוסרי" "הומניסט".
וכאן אי אפשר שלא להיזכר ולעשות השוואה כמה מכוער חנפני וצדקני הוא בועז יזרעאלי (לא הצלחתי לברר את שמו המקורי), לעומת קודמו בעל הגאווה והכבוד היהודי (למרות שהשתמד) המדינאי הבריטי ממוצא יהודי-איטלקי, בנימין דיזרעאלי.
בנג'מין דיזראלי, ראש ממשלת בריטניה במאה ה-19 שהיה ממוצא יהודי -איטלקי (אך הוטבל לנצרות בילדותו), היה ידוע בשנינותו המושחזת ובגאוותו על שורשיו.
הציטוט שלו המפורסם ביותר נאמר בתגובה להערה אנטישמית של חבר הפרלמנט האירי-קתולי דניאל או'קונל (Daniel O'Connell). במהלך ויכוח סוער בפרלמנט (בשנת 1835).
או'קונל הטיח בדיזרעאלי עלבונות על מוצאו היהודי במילים קשות, בוטות וגזעניות.
או'קונל כינה את דיזראלי "זוחל" (Reptile) וטען שהוא חסר מצפון. החלק האנטישמי והקיצוני ביותר בדבריו היה: "הוא היורש הישיר של הגנב שצלב את המושיע [ישו] על הצלב."
(ובמקור: "He is the lineal descendant of the blasphemous thief who died upon the cross"). הוא כינה את דיזרעאלי "הנוכל הגרוע ביותר מסוגו." הוא טען ששמו של דיזראעלי מעיד על כך שהוא אינו באמת אנגלי. הוא סיכם ואמר שדיזראלי הוא "בושה למין האנושי."
דיזראלי לא נשאר חייב, וענה לו במשפט שנכנס להיסטוריה: "כן, אני יהודי, וכאשר אבותיו של הג'נטלמן הנכבד היו פראים באי בודד, אבותיי היו כוהנים במקדש שלמה."
דיזרעאלי הפך את הניסיון להציגו כ"זר" או "נחות" ליתרון תרבותי והיסטורי. הוא הזכיר למבקריו שהמורשת שלו עתיקה ומפוארת הרבה יותר מזו של האריסטוקרטיה האירופית.
ביטחון עצמי: למרות שחי בתקופה שבה אנטישמיות היתה נפוצה מאוד בפוליטיקה הבריטית, הוא מעולם לא התנצל על מוצאו אלא להפך – התייחס אליו כאל "אריסטוקרטיה של הדם." ההקשר הדתי: הוא הדגיש שהנצרות עצמה צמחה מתוך היהדות, ובכך הציב מראה מול פניהם של מבקריו האנטישמים הנוצרים.
המתקפה עליו היתה כל כך אישית וקשה, שדיזרעאלי לא הסתפק רק בתשובה המוחצת על "מקדש שלמה". הוא הרגיש שכבודו נפגע עד כדי כך שהוא הזמין את או'קונל לדו-קרב.
מכיוון שאו'קונל כבר הרג אדם בדו-קרב בעבר ונדר שלא להילחם שוב, דיזראלי הזמין לדו-קרב את בנו של או'קונל (שסירב להילחם בשם אביו). בסופו של דבר, המשטרה התערבה ודיזראלי נעצר לזמן קצר כדי למנוע את קיום הדו-קרב.
התקרית הזו רק חיזקה את התדמית של דיזראלי כלוחם ללא חת שלא מוכן לעבור בשתיקה על עלבונות נגד מוצאו.
יש לציין כי חרף עלבון זה, (ואולי בגללו) תמך או'קנול באמנציפציה ליהודים בממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד. והאיץ בדייוויד סלומונס לרוץ לפרלמנט על מנת להביא את השאלה היהודית בכוח, כפי שעשה בעצמו עבור הקתולים.
סר דייוויד סלומונס (Sir David Salomons‏) היה בנקאי יהודי-בריטי ופעיל בולט במאבק לאמנציפציה ליהודים בבריטניה. היהודי הראשון בתפקיד הלורד ראש העיר של לונדון ואחד משני היהודים הראשונים שכיהנו כחברי הפרלמנט של בריטניה.
כמה עלוב בועז יזרעאלי לעומת קודמו בנימין דיזרעאלי.

לְעֵת תָּכִין מַטְבֵּחַ
שר התרבות והספורט מיכאל (מיקי) מכלוף זנאתי-זוהר, תומך ביוזמת משרד ראש הממשלה להסיר את המילה "טבח" מכותרת הצעת החוק להנצחת אירועי 7 באוקטובר. "אנחנו חד משמעית יכולים להיות פגיעים – אבל אנחנו לא נטבחים," אמר בריאיון ברשת ב'. "אני פחות בעניין של התקרבנות. אנחנו מדינה חזקה."
זוהר טען כי "הימים שבהם היה אפשר לטבוח במדינת ישראל כבר לא קיימים." הוא הוסיף: "אפשר להרוג במדינת ישראל לצערי הרב, אפשר לפגוע באזרחי ישראל, אפשר לרצוח אזרחי ישראל לצערנו הרב. בעזרת השם נעשה הכול כדי שדברים כאלה לא יקרו – אבל לטבוח בעם ישראל כבר אי אפשר. בעבר זה היה אפשרי וזה קרה לצערי הרב הרבה מאוד פעמים במשך אלפי שנות קיומנו." לדבריו, המדינה התאוששה מאז 7 באוקטובר. "הכרענו את אויבינו," טען.
נציג משרד ראש הממשלה, יואל אלבז, ביקש להסיר את המילה "טבח" מכותרת הצעת החוק לזיכרון והנצחת "אירועי שמחת תורה – 7 באוקטובר." בדיון בוועדת החינוך על הצעת החוק, אמר אלבז כי במקום המילה טבח צריכה להיכתב המילה אירועים או מאורעות, "כמו שמאורעות תרפ"ט נקראו כך – ולא טבח תרפ"ט," משום שלדבריו מלבד הטבח היתה גם לחימה. "המילה טבח תהיה כתובה בתוך החוק – בהמשך, כמו שיהיה כתוב שהיה רצח ואונס וכל הדברים שנעשו," הסביר בדיון.
(נעה שפיגל, "מיקי זוהר תמך בהסרת המילה 'טבח' מחוק הנצחת 7.10: 'אני פחות בעניין של התקרבנות'," "אל-ארצ'", 12.2.26).
https://www.haaretz.co.il/news/politi/2026-02-12/ty-article/.premium/0000019c-5124-dc30-a9de-d3fd8cab0000
קשה להבין את הפיליסטיניות של שר התרבות מיכאל מכלוף זאנתי-זוהר. ברור שהיה טבח במאורעות 2023 בדיוק כפי שהיה טבח במאורעות תרפ"ט 1929 שבהם נטבחו יהודי חברון.
לכן בהגדרת החוק חייב להופיע כדברי אלבז, המושג "מאורעות בהם התבצעו טבח, אונס, וכו'. אסור להשמיט את המושג טבח.

הפעם הראשונה בה ראיתי את מתי כספי שר
עם מותו של המוסיקאי והזמר מתיתיהו (מתי) ארג'נטרו-כספי, שהטביע את חותמו על המוסיקה הקיבוצית, מלאה הרשת בכתבות עליו. והנה נזכרתי בפעם הראשונה שראיתי אותו כנער שר. הרבה לפני פירסומו.
26.10.56 בוקר יום שישי רגיל בגבת, והנה לפתע פתאום קיבלו עשרות חברים צווי גיוס. הצווים הגיעו במשך כל הלילה. סדרן העבודה היה בר מזל. הוא גויס ראשון והיה פטור מלשמוע את זעקת מרכזי הענפים. אחריו גויס יוסקה פינסקי. מקום הריכוז נקבע – חורשת האורנים ליד הבית.
האנשים החלו להתאסף ומיד התחיל הוויכוח: "מפא"י" או "מפ"ם", או "אחדות העבודה". יוסף פינסקי, כדרכו, סיים ויכוחים פוליטיים ישנים, וזכר אפילו להבטיח לאתלט שבחבורה תחרות בריצה. לא ברור לאן הולכים. מתחילים לארגן את הג'יפים. יוסקה קיבל רשות לחזור לגבת להביא כמה ארגזי פרי לחבר'ה. הוא לקח איתו את גרשון ישראלי (בנה היחיד של המשוררת פניה ברגשטיין. נהרג במלחמת ששת הימים). הסתבר שהמטבח כבר סגור. השניים התכוונו לחזור ליחידה אבל אז יוסקה אמר לגרשון: "שמע, יש לי הרגשה שזה לא סתם משהו, יש לי הרגשה שהולך להיות משהו רציני. בוא איתי לרגע ונגיד שלום לאימי." את האם הנרגשת מהביקור הבלתי צפוי ניסה יוסקה להרגיע: "יש, כנראה הזדמנות לעשות טיול יפה, קצת חיים. להתראות..."
הכול כבר היה מוכן לתזוזה ויוסקה שננזף בשל איחורו, אמר לגרשון בנימה של התנצלות: "מי יודע מתי נחזור, הייתי מוכרח להגיד שלום לאימא." ואז המשיך לומר: "כל החבר'ה הטובים הולכים, דומני שעתה תורי הגיע." ועוד המשיך להתלוצץ: "חוברת? זה כלום. קוראים אותה פעם אחת. והיא מונחת בארון. הייתי רוצה מסך-סינמסקופ רחב בבית-הרשל, ואז מובטחני שיזכרוני."
גרשון ישראלי ביקש ממנו שינסה לשבץ אותו לכיתתו. יוסף פשוט הודיע למ"מ שהוא אצלו בכיתה. בצהריים אמר לו יוסף: "גרשון, קפוץ הביתה. אתה צריך להיות שם יותר מכולנו." לפני שנסע עוד מסר לו מעטפה להעבירה תל-אביבה. רשימה ל"בקיבוץ".
הלילה ירד, החשיך. המכוניות בוששו לבוא. היה קר ועצוב. ביוזמתו של יוסף הועלתה מדורה, וכולם סביבה, ישבו ושרו שירים רוסיים נוגים.
לפתע אורות: המכוניות הגיעו. שיירה ארוכה-ארוכה. השיירה עברה על-פני גבת המוארת. הגבתים הביטו לאחור, עד שנעלמו בתי שיכון-הותיקים בני הקומותיים. החברים שעמדו על המרפסות הסתכלו בשיירה העוברת.
הג'יפים ירדו לנגב לירוחם. טרם ידעו לאן הולכים. מה מטרת המבצע או התרגיל. היו אחדים שטרם הכירו את השימוש בנשק החדש. יוסף אירגן להם השתלמות. ביוזמתו גם יצאה המחלקה לאימונים בשטח. הוא האחראי גם לסידור השמירה.
בלילה ישבו ושרו. הזימרה הרוסית השתפכה. בהשפעת השירה הנוגה אמר יוסקה לחבריו: "מי יודע אם אחזור..." חבריו היסו אותו. "מה לעשות יש לי הרגשה לא טובה..." הלילה קר. גרשון ישראלי לבש כמה שכבות של בגדים. בבוקר התעוררה בעייה איך להורידם מעל נעליו שהיו במידה 56.
בבוקר התקבלה הפקודה להיכנס לסיני. המטרה להגיע לשארם א-שייך, לשבור את המצור המצרי על מיצרי טירן, ולפתוח את נמל אילת לתנועה ימית. יוסקה נרעש: "חבר'ה אתם תופסים בכלל מה אנחנו הולכים לעשות? ניתנה לנו זכות היסטורית נדירה להיות משחררי סיני! רק פעם במשך דורות רבים מזדמנת לאדם זכות כזאת והפעם אנו זכינו בה." החבריא כותבים על המכוניות: "אקספרס טיראן". יוסף היה הראשון לארגן את מכוניתו. הוא העלה והוריד, הוסיף והחסיר ג'ריקן, ארגז תחמושת, רימונים.
31.10.56 בשתיים וחצי לפנות בוקר חצו את הגבול. נטשו את הכביש לאילת ונכנסו לסיני. בקומנדקר שיוסקה הוא מפקדו התחיל מיד ויכוח פוליטי. המפ"מניקים רואים את המלחמה הזו – מלחמה אימפריאליסטית. למרות זאת הם משתתפים בכול. יוסקה וירון חיברו המנון למסע. יוסקה כתב את המילים וראובן ירון משער העמקים, את המנגינה.
המנון סיירת חטיבה 9 :
מן הכפר ומן הקרת
מסדנה ומנירים
מתנערת המולדת
ושוב קוראת לסיירים.
פזמון:
עופה טוסה פגע ונוסה
עזים כאש הבחורים!
עוד נבקיעה, דרור נביאה
ושוב נשובה לכפרים.

ערפל כבד כיסה את הסביבה. מפעם לפעם אפשר היה להבחין בתוך הערפל בראשי גבעות משוננות. ויוסף הפטיר: "בקעת-הירח." חניית בוקר. יוסף לא ישב לאכול עם כולם, הוא עלה על אחת הגבעות. כשבידו משקפת ומפה. ושעה ארוכה עברה עד שחזר ואיתו אוצר שלם של נתכים ואבנים וולקניות בצורות שונות: כלב, אישה הרה, ועוד.
השיחה בקומנדקר קלחה על אמנות ושירה. יוסף הראה את בקיאותו הרבה בשירה הצעירה. ודיקלם בעל-פה את רוב שיריו של ע. הלל. אחרי-כן חזרו שוב לפוליטיקה. וגם כאן הראה יוסף את נחת-פיו מול המפ"מניקים, שזה לא כבר היה עימם. לבסוף כשהחשיך, בא תורן של הבדיחות. ולאו-דווקא העדינות שבהן.
השיירה עזבה את שטח הגבעות ונכנסה אל תוך ואדי שהתפתל בין גבעות מקומרות. עם חשכה עברו על-פני מאהל בדואי. המשיכו לנסוע, וככל שהחשיך הואדי נעשה צר יותר. החבריא התנמנמו. ויוסף העירם: "חבר'ה, אל תישנו, פשוט לא כדאי להפסיד מראה אדיר כזה." הקומנדקר המשיך לקפוץ על פני אבני הואדי. ויוסף המשיך: "מי אמר שאנחנו נוסעים בשטח אוייב? כל מקום שגלגלי המכונית עוברים אותו – שלנו הוא!"
השיירה הגיעה לדהב. המכוניות נכנסו לתוך חורשת הדקלים ללא ירייה אחת. המזל משחק, והמסע הוא רק טיול מרתק. כמה בדווים ישבו יחד. לידם עמדו חמישה גמלים בשורה. "איפה החיילים?" "החיילים ברחו!" הם ענו. חלק מהאנשים ירדו מהג'יפים ונכנסו בין הדקלים. "אל תכנסו!" צעק אריק המפקד. "יש שם כבר חבר'ה. שלא תירו אחד על השני!" חלק מהם חזרו. לפתע נשמעו יריות מכיוון דרום.
אחד מאנשי הכוח העיר שיוסקה לא חזר מהסיור: "בטח הוא מחפש קונכיות יפות..." לפתע הגיח חייל פצוע מהסבך. שלושת בני גבת: אוריאל ריינגולד, גרשון ישראלי, ואיתן סט, נדרכו והחלו לחפש ביחד. נורתה ירייה. כולם זינקו לאחור. איתן נפצע באצבעו. נשמעה צעקה: "חבר'ה לא לירות! זה יוסקה שוכב כאן!" "זה חייל סודני!" נשמעה צעקה. לבסוף הצליחו לזהות את חיילי האוייב וחיסלו אותם באש מקלעים. הם התקרבו והנה ראו: ישר ממול שכב חייל סודני ולידו שכבו יוסקה וראובן ירון. שניהם ללא רוח חיים. יוסף היה מוטל על גבו, כשעל שפתיו חיוך והוא חיוור כסיד, על גופו לא נראה כל פצע, ואילו ראובן ששכב לידו נראה פגוע בראשו, כפי הנראה ניסה להסתובב ולהשיב אש, לאחר שהחייל ששכב מטרים אחדים מאחריהם פגע ביוסף. החיילים המשיכו הלאה. כשהם יורים אל כל שיח ושיח. בחזרה מהסריקה. הניחו את הגופות ליד האוהל.
לפני שהמשיכו לנסוע בא גרשון להיפרד מיוסף. הוא שכב שקט ודומם. נראה שלא סבל ייסורים במותו. הבעת-פניו אמרה שלא סיים את פסוקו. נושא השיחה שלו היה לבטח היופי הפנטסטי של עצי-התמרים וסוכות ענפי-הדקל העומדות על שפת הים הכחול והבהיר מאור. אלא שעתה היה מראה זה רווי-דם. גרשון אסף את חפציו האישיים. בתרמילו צרר אלמוג אדום מעין-פרטגה, ואת חלוקי האבנים השקופות.
המסע המשיך. עם בוקר, עלו על המוצבים העיקריים של האוייב וכבשום לאחר קרב קצר. כשתם הקרב, כשהתפנו להרהר איש-איש בעצמו, בחבריו וביקיריו, חשו כולם בכל עוצם התחושה שיוסף איננו. "הכול היה יכול להיות אחרת. אילו יוסף היה איתנו," היו המילים הראשונות לאחר הקרב. שמחת החזרה היתה מהולה באבל. בכולם ניקרה הרגשת אשם, על שלא חזרו עם יוסף, ואף את גווייתו לא הביאו.
גרשון ישראלי סיכם את המסע בדברים שכתב לזכרו של יוסף בשלושים לנפילתו, ולימים הנציח חברו של יוסקה ליחידה – אוריאל ריינגולד, את המסע בספרו: "מסע לשארם אל שייך".
מותו של יוסף פינסקי היה מהלומה קשה.
יוסף פינסקי, היה בנו של הרשל פינסקי מפעילי החלוץ ומייסד הקבוצה ע"ש קדושי פינסק, וקיבוץ גבת, הוא נולד ב-1930 בפינסק, עיר הולדת אביו שהיה בשליחות מטעם תנועת החלוץ באותה עת. עם תום השליחות שבו ההורים לגבת ובה גודל ונתחנך.
ביוסקה תלו תקוות מרובות כמדריך, כמנהיג, וכסופר מתחיל. הוא עוד הספיק להוציא רומן אהבה – "עזה כמוות". היו שראו בו הבטחה לספרות העברית.
המשורר יהושע רבינוב ששכל לא מכבר את בתו רותי במלחמת השחרור, קונן על יוסף:

הבן יקיר לי יוסף
לֹא רָאִיתִי בְּמוֹתְךָ, מוֹת גִּבּוֹרִים עַל בַּמָּתִי סִינַי.
אַךְ רָאִיתִי לְחָיֶיךָ הַקְּצָרִים וְהֵם יָפִים וַעֲשִׁירִים וְתוֹסְסִים
הֵמָּה.
לְלִבְּךָ חָכָם, רָאִיתִי בֵּן יַקִּיר, בְּדֹהֳרוֹ לְהִתְוַדַּע בִּסְעָרָה אֶל
הַמֶּרְחַקִּים הַמַּקְסִימִים אֲשֶׁר יָצְאוּ מִסֵּפֶר הַחֻמָּשׁ קַבֵּל פָּנֶיךָ
וְזֶה לִבְּךָ, הָיָה וַדַּאי, בּוֹעֵר כְּאוֹתוֹ הַסְּנֶה, כִּי חֹמֶר הַבְּעִירָה
בּוֹ רַב.
וְכֹה מָלֵא מְיֻפָּח עַד-אֵין-דַּי וְנִרְעָשׁ מִמֶּתַח-אֵין-הֵכִיל-שׁוּב
לֹא נָשְׂאָה אוֹתְךָ הָאָרֶץ וְתַעֲלֶה בָּרֶכֶב הַשָּׁמַימָה.
עָלִיתָ ורעיך הֲמוּמִים נוֹפְלִים אַפַּיִם.
יוֹסֵף יוֹסֵף! הֵן יָדַעְתָּ מָה אוֹהֶבֶת אֶרֶץ זוֹ אֶרֶץ הָעִבְרִים אֶת
אוֹהֲבֶיהָ.
יוֹסֵף יוֹסֵף! הַרְבֵּה אָזְנַיִם קְשׁוּבוֹת לַשִּׂיחַ הָעוֹלֶה מִתּוֹךְ
דּוּמְיָתְךָ, סֶלָּה.

אורי שהם כתב: "עֵינָיו הפקוחות לֹא רוֹאוֹת שֶׁנִּצַּחְנוּ וְהָרַעַשׁ נִשְׁבָּר. / חַיָּלִים שָׁבִים אֶל אֲהוּבוֹתֵיהֶם כְּזֶרַע לְעָפָר..."
כמה שנים לאחר מותו של יוסף הוחלט להנציח את זיכרו בגבת. מדי שנה נערך ב"בית הרשל" (האולם שנבנה ע"ש אביו) כנס להקות קיבוצים השרות פזמונים קלים מהווי המשק. הפזמונים נקראו בגבת: "פיזמונטות". כנס הלהקות נקרא "על במותיך" – "ערב פזמונים". קיבוצים רבים השתתפו בכנס. ממרחביה: הופיע יעקב שבתאי, מגדות: אלי סט, מחניתה: מתי כספי, מגבע: "הגבעטרון", מהמעפיל: עירית סנדנר, ועוד רבים. תוך 15 שנה נס ליחם של פזמוני ההווי הקיבוצי והמופע פסק.
אז הנה קטע מסרט שצולם אז מהופעתו של הנער מתיתיהו (מתי) ארג'נטרו-כספי, בלהקת "לא אכפת להם" סוף שנות השישים.
https://www.youtube.com/watch?v=DmiGFrsth2k
זו הפעם הראשונה שראיתי את הזמר שהפך ליוצר שהטביע את חותמו על המוסיקה הישראלית.
רינה פינסקי – בתו של הרשל פינסקי, ואחותו של יוסף, ירדה עם משפחתה לאמריקה. רינה כתבה מכתב ליומן בגבת. מכתב כל כך מרגש שנדפס אפילו בעיתון "דבר": "החיים באמריקה הם החלום על שיבה הביתה, ועל בניין קן בבית. לברוח מכאן ולחזור לחזור..." היא לא חזרה. ילדיה נהפכו לאמריקאים. בוקר בוקר בבית הספר, הם נשבעו לדגל האמריקאי. בשביל צאצאי מייסד הקבוצה – הרשל פינסקי, נמשך הפרויקט הציוני רק דור אחד. גלות פינסק הוחלפה בגלות אמריקה – הנוחה יותר.

פשר החלומות
דרור אידר: כ"ה בשבט מחר, יום חמישי. 84 שנים להירצחו של החולם הגדול, מפקד לוחמי חירות ישראל, אברהם שטרן, המכונה "יאיר", שבימים אדומים של קרבות ודמים, בלילות השחורים של ייאוש, הפיח רוח עזוז וקרב ביישוב העברי להילחם על חירותו.
תהא נשמתו צרורה בצרור כל הלוחמים שלחמו למען חירות ישראל בכל הזמנים.
https://x.com/droreydar/status/2021587914149261446
נעמן כהן: כדאי שתאזכר את המורשת הפשיסטית של אברהם שטרן שבהשפעת המשורר הפשיסטי האיטלקי דאנונציו כתב בשירו חיילים אלמונים (נכתב כהמנון האצ"ל ועבר איתו ללח"י): "חלומנו למות בעד ארצנו" מילים פשיסטיות על רקע אמרתו הגדולה של טרומפלדור: "אין דבר טוב למות בעד ארצנו" שהיא ההיפך מהחלום הפשיסטי למות.
דרור אידר: כדאי לבחון את העבר על רקע העבר, בהקשרי השיח של אותן שנים. מכל מקום, המילים הקודמות ל"חלומנו למות בעד ארצנו" הן "רצוננו להיות לעולם בני חורין!" ועוד לפני כן: "לא גוייסנו בשוט כהמון עבדים, לשפוך בניכר את דמנו." לכן חלומו למות בעד ארצו נאמר בהקשר הזה: אם נגזר עלינו למות, יהא זה בעד ארצנו וחרותנו, ולא בעד חלומם של אחרים, כפי שעשו יהודים בצבאות אירופה השונים. יאיר רצה לחיות, לא למות. אבל הוא ידע שהחירות הלאומית דורשת הקרבה השווה את מחירה. היום אנו יודעים שצדק. הקישור של כל זה לפאשיזם נמצא בראשך. צריך ניקוי ראש.
https://x.com/naaman_c/status/2021654484854960414
נעמן כהן: הפשיזם נמצא בכתוב. "אם נגזר עלינו למות, יהא זה בעד ארצנו" זו אמרתו של טרומפלדור. ולא חלומי הוא למות. "חלומנו למות" זו אמרתו של שטרן, וחלום למות זה חלום פשיסטי. העתק של הפשיסט האיטלקי דאנונציו. צריך ניקוי ראש.
ודוק: פרשנותך היתה נכונה אם שטרן היה כותב "חלומנו ללחום למען ארצנו" ולא למען ארצות אחרות.

המשטרה היהודית כאוייב
ראשי הציבור הערבי הפגינו בתל אביב נגד היהודים האשמים לדבריהם בפשיעה הערבית בה ערבים רוצחים ערבים. לטענתם איתמר חאנן-בן-גביר האשם הראשי בכך שבכוונה אינו מפעיל את המשטרה לתפוס את הערבים הרוצחים.
ומה קורה שהמשטרה מתערבת? שוב עימותים אלימים בין תושבים ערבים למשטרת ישראל וכוחות מג''ב בזירת הרצח בטמרה. המשטרה באה לסייע ומותקפת על ידי הערבים.
https://rotter.net/forum/scoops1/932546.shtml
מוטב שראשית יפגינו הערבים בעריהם בתביעה לציבור הערבי להתגייס למשטרה, לשתף פעולה עם המשטרה, והעיקר לפעול חינוכית נגד המנהג הערבי הברברי של נקמת דם.
ללכת בדרכו של האחמדי הגזען איימן עאדל עודה, שקרא לערבים המשרתים במשטרה: "הניחו את הנשק וחזרו לבני עמכם!"
https://www.ynet.co.il/news/article/skwvu3x4c
רק הביאה ותביא להמשך הפשיעה במגזר הערבי, והתגברות רצח ערבים ע"י ערבים.
נ.ב. בה בעת גם יש חובה לצאת נגד רצח יהודים ע"י ערבים.

ואלה שמות בני אירובּה
השמות הפופולריים ביותר לילדים שנולדו בערים אירופיות:
🇬🇧 לונדון – מוחמד. מנצ'סטר – מוחמד. 🇩🇪 ברלין – מוחמד. 🇧🇪 בריסל – מוחמד. 🇳🇱 האג – מוחמד. 🇳🇱 אמסטרדם – מוחמד. 🇳🇴 אוסלו – מוחמד.
https://rotter.net/forum/scoops1/932410.shtml
"דין מוחמד בסייף."

בית כנסת היסטורי בלונדון נמכר לארגון מוסלמי
בית הכנסת המרכזי של מזרח לונדון, אחד משלושת בתי הכנסת האחרונים שנותרו באזור, נמכר לארגון מוסלמי מקומי.
בית הכנסת המרכזי של מזרח לונדון, אחד משלושת בתי הכנסת האחרונים שנותרו באזור, נמכר לארגון מוסלמי מקומי – עוד לפני שהספיק להגיע למכירה פומבית שתוכננה ל-12 בפברואר הקרוב.
המKבנה שוכן ברחוב נלסון בשכונת וייטצ'אפל שבלונדון, ונוסד בשנת 1923 תחת השם "אור החיים דבני ברדיצ'ב". הוא שירת את הקהילה היהודית התוססת של מזרח העיר לאורך עשרות שנים, אך נסגר בינואר 2020 לאחר שחלק מהתקרה קרס בעקבות נזילות ממושכות בגג.
מאז סגירתו כמעט ולא נעשה בו שימוש. בעקבות מצבו הפיזי הקשה והירידה במספר המתפללים, החליטו נאמני בית הכנסת, הפדרציה האורתודוקסית של הקהילות היהודיות, להעמיד את הנכס למכירה במחיר התחלתי של מעל לשני מיליון ליש"ט.
פעיל מוסלמי מקומי פירסם כי "מרכז החינוך והתרבות אשאדבי", ארגון מוסלמי מקומי, רכש את הנכס ושילם מקדמה של 250 אלף ליש"ט. לארגון נותרו כעת תשעה חודשים לגייס סכום נוסף של 3.5 מיליון ליש"ט להשלמת העסקה. המבנה מוגדר רשמית כנכס מורשת, דבר שיחייב שימור והתייחסות מיוחדת בתוכניות הפיתוח העתידיות.
נשיא בית הכנסת, ליאון סילבר, תיאר את השינויים הדמוגרפיים באזור ואמר, "הקהילה הבנגלדשית החליפה את הקהילה היהודית כמיעוט האתני הגדול ביותר ברובע." לדבריו, "האנטישמיות היתה ונשארה נפוצה," וציין את אי הנוחות שחש לנוכח דגלי פלסטין המתנוססים ברחבי השכונה.
המבנה, בעל חזית אדומה וצנועה, נבנה בשנות ה-20 של המאה הקודמת, בתקופה שבה מזרח לונדון היה מוקד של קהילות יהודיות מהגרים. כיום, האזור מאוכלס ברובו המוחלט על ידי מוסלמים.
https://www.inn.co.il/news/689518
מעניין מתי הכנסייה הקולגיאלית של פטרוס הקדוש בווסטמינסטר הידועה כמנזר וסטמינסטר: Westminster Abbey)), וקתדרלת סינט פול תיהפכנה למסגדים מוסלמים?

מפלגת הירוקים הבריטית :
אחת המפלגות הגדולות בבריטניה רוצה להעלים את ישראל מהמפה
לפי מסמך סודי שהודלף לטלגרף, פעילי מפלגת הירוקים הבריטית דורשים להגדיר ציונות כגזענות, לתמוך בהקמת מדינה פלסטינית אחת בלבד במקום ישראל כמדינה יהודית | הגדרה עצמית ליהודים – "אידאולוגיה גזענית".
פעילים במפלגת הירוקים בבריטניה טוענים כי יש להתייחס לציונות כאל צורת גזענות, כך לפי מסמך פנימי שהודלף לטלגרף הבריטי. חברי השטח של מפלגתו של זאק פולנסקי קוראים לכך שהאמונה בזכות היהודים להגדרה עצמית תוגדר כ"אידאולוגיה גזענית", בהצעה שהוגשה לדיון במפלגה.
המסמך מרמז כי ישראל לא צריכה להתקיים כיוון שה"פתרון היחיד האפשרי" הוא מדינה פלסטינית אחת, ודוגל בכך שמונח "אנטישמיות" לא ישמש כיוון שהוא מפלה ערבים. חברי המפלגה מקווים שההצעות, שהודלפו לטלגרף, יהפכו למדיניות רשמית בכנס האביב של המפלגה. בעוד שחלק מההצעות עשויות לא לעבור בשל מגבלות זמן, מפלגות מכל הקשת הפוליטית מהרו לגנות אותן כ"מסוכנות", והאשימו חלקים במפלגה בתמיכה ב"קלישאות אנטישמיות."
מפלגת הירוקים חוותה עלייה בסקרים מאז שזאק פולנסקי הפך למנהיגה בספטמבר האחרון. המפלגה נמצאת בממוצע של 14.2 אחוז בסקרים, פחות מחמישה אחוזים מאחורי הלייבור והקונסרבטיבים.
הצעה שהופיעה במסמכים שראה הטלגרף וחתומה על ידי 300 תומכים קוראת להתייחס לציונות כאל "כל צורת גזענות אחרת." המסמך טוען כי הציונות "אוכפת מערכת אפרטהייד ועליונות יהודית" על התושבים המקומיים ו"מנצלת במכוון את היהדות כדי להצדיק את ההעברה, הפגיעה בזכויות והאלימות המערכתית נגד הפלסטינים."
מחבר ההצעה טוען כי אלו שטוענים כי ציונות פירושה להאמין בזכות קיומה של מדינת ישראל משתמשים בטיעון דומה לזה של הלאומנים האפריקנרים בדרום אפריקה בתקופת האפרטהייד. "(הם) אמרו את אותו הדבר על האפרטהייד, גם הם עטפו את מערכת השליטה והדיכוי הגזענית בשפה אנטי-קולוניאלית. הציונות, בדיוק כמו האפרטהייד, שוללת מהעם המקומי את זכות ההגדרה העצמית באמצעות אלימות מדינתית, טיהור אתני והכחשת זכויות בסיסיות," כך על פי נוסח ההצעה.
המסמך שהודלף חושף גם את המאבק בתוך הירוקים לדחות פתרון שתי המדינות ואת האמונה בקרב חלק מהחברים שישראל לא צריכה להתקיים כלל. במניפסט הבחירות הכלליות של המפלגה ב-2024, המפלגה לא כללה התחייבות לתמוך בפתרון שתי המדינות לישראלים ולפלסטינים. דובר המפלגה אמר שההסכמה ארוכת הטווח של המפלגה היא "שהעם באזור יחליט בעצמו."
עם זאת, המכתב מציין כי "לאור הכישלונות החוזרים של המשא ומתנים הקודמים, שהובילו רק להמשך דיכוי, העברה, אפרטהייד, השמדת עם ופשעים נגד הפלסטינים, הפתרון היחיד האפשרי הוא הקמת מדינה פלסטינית אחת ודמוקרטית.".
למרות שהירוקים הצביעו ב-2024 לתמוך בתנועת BDS (חרם, משיכת השקעות וסנקציות) בכנס במנצ'סטר, המסמך מראה שהמפלגה משתמשת במוצרים ישראליים. כזכור, תנועת BDS קוראת לחרם כלכלי ותרבותי על מוצרים ושירותים ישראליים, וכן על חברות שלדעת הפעילים תומכות בישראל. נכון לעכשיו, זה כולל את Microsoft, Disney ו-Coca-Cola.
ההצעה, שתעלה להצבעה בחודש הבא, טוענת שמפלגת הירוקים עדיין משתמשת "בשירותים" של חברות רבות מרשימת BDS. המסמך אומר: "לצאת עם עמדות BDS בלבד זה לא מספיק. מפלגת הירוקים חייבת לפעול לפי BDS גם פנימית." הוא גם קורא למפלגה להפיק דוח בכנס השנתי שלה המפרט מתי היא החרימה חברות שהיא רואה כתומכות בישראל ולספק "פירוט מלא" של המחליפים.
https://www.maariv.co.il/news/world/article-1284752
https://rotter.net/forum/scoops1/932704.shtml
כמה לא מפתיע מפלגת הירוקים של בריטניה – המפלגה הגזענית האנטישמית השוללת את זכות העם היהודי לריבונות מונהגת ע"י יהודי.
זאק פולנסקי (נולד כדייוויד פולדן) ( 1982) עומד בראש מפלגת הירוקים של אנגליה וויילס מאז ספטמבר 2025, וחבר מועצת אספת לונדון מאז מאי 2021.
זאק פולנסקי נולד בשם דייוויד פולדן ב-1982 בעיר סאלפורד, מנצ'סטר רבתי. משפחתו היהודית אימצה את שם המשפחה פולדן במקום פולנסקי, כשעברה לבריטניה ממזרח אירופה בתחילת המאה ה-20, כדי להימנע מגילויי אנטישמיות. הוריו התגרשו כשהיה צעיר. חגיגת בר המצוה שלו נערכה בבית כנסת אורתודוקסי מודרני של הקהילה היהודית בצפון מנצ'סטר. בגיל 18 שינה את שם משפחתו בחזרה לפולנסקי, ואת שמו הפרטי לזאק, כשמה של דמות יהודייה ברומן "לילה טוב מר טום", ובשל העובדה שגם שמו של אביו החורג הוא דייוויד.
https://he.wikipedia.org/wiki/זאק_פולנסקי
כמו יהודים רבים אחרים יש לו אשליה כי שנאת ישראל תשחרר אותו מאנטישמיות. בעיקר מאנטישמיות מוסלמית. כדאי שיתעניין אצל הערבים-הנוצרים אם שנאת ישראל עזרה להם.
בשורה התחתונה מי שמתנגד לקיום מדינה יהודית יתנגד גם לקיומה של בריטניה שאינה מוסלמית. התהליך כבר בעיצומו.

נשיא צרפת מקרון: צרפת ללא יהודים היא עץ ללא גזע.
https://rotter.net/forum/scoops1/932597.shtml
מר מקרון, צרפת ללא יהודים תיהפך מהר מאוד מאוד לצרפת ללא צרפתים.

מה טראמפ יכול וצריך לדרוש מישראל
בתמורה לסילוק האיום האיראני?
צבי בראל (מישהו יודע את שמו המקורי?) המשמש כפרשן "הארץ" לענייני ערבים, הוא אקטיביסט פרו-איסלמי, המסווה את מדיניותו במסווה של כאילו פרשנות.
"כשטראמפ יביט בעיני נתניהו," כותב בראל, "וישמע את בקשתו להשמיד את טיליה של איראן ואולי גם למוטט את משטרה, מותר לו לשאול את אורחו אם ישראל תהיה מדינה בטוחה יותר אחרי שיושמדו הטילים, אבל ממשלה שואפת חורבן תמשיך לשלוט בה?
"האם בנימין נתניהו יצליח לשכנע את טראמפ לצאת למלחמה נגד איראן? האם הוא יכפה עליו לתקוף את הטילים הבליסטיים, או יסתפק רק באתרי הגרעין שכזכור 'הושמדו לחלוטין' ביוני שעבר? האם ישווק לו את הטיעון שצריך לסלק את המשטר, כי לא משנה מה תהיה תוצאת המלחמה, כל עוד המשטר הזה קיים האיום ימשיך להתקיים? לכאורה, אין מנוס ממלחמה. הרי טראמפ כבר ניפח את שריריו להתפקע, נושאות המטוסים אינן יכולות לשוב ריקם, ונתניהו מאיים כי גם בלי אמריקה, ישראל תצא למלחמה. 'אם נצטרך לעמוד לבד, נעמוד לבד,' הוא כבר הבטיח בעבר בשמה של ספרטה. נותר רק עניין פעוט אחד לסגור. מה טראמפ יכול וצריך לדרוש מישראל בתמורה לסילוק האיום האיראני.
"נתחיל בעזה. ישראל עדיין מונעת מחברי 'מועצת המומחים' הפלסטינית להיכנס לרצועה, והיא עומדת על רגליה האחוריות בכל האמור לכניסתם של כוחות טורקיים וקטאריים, כחלק מכוח רב-לאומי. ישראל לא הציעה תוכנית ריאלית שתאפשר לתוכנית טראמפ להתקדם, בעודה מנהלת 'מבצעים ממוקדים', שמפירים את הפסקת האש.
"בגדה האלימות הפראית נהפכה כבר לאורח חיים ולשיטת משטר, שמחליפה את ריבונות צה"ל. כפרים פלסטיניים רבים רוקנו מתושביהם שנמלטו מאימת הבריונים, שגונבים, עוקרים ושורפים את רכושם מבלי שהם יזכו להגנה מהמשטרה או צה"ל. הפלסטינים אינם איראנים, הם יכולים רק לחלום שטראמפ יבטיח להם כי 'העזרה בדרך'.
"האם בתמורה לסילוק 'האיום הקיומי' האיראני על ישראל יוכל טראמפ לדרוש מישראל לשחרר את לבנון מנוכחותה, לסגת מאותן חמש נקודות שהיא שולטת בהן ואשר מפריעות לתושבי דרום לבנון לחזור לבתיהם? ומה עם סוריה, שבה ישראל עדיין כובשת שטחים שתועלתם הביטחונית מפוקפקת? הנה ארבע חזיתות שבהבל פה יוכל טראמפ לסיים את המלחמה בהן ו'לקדם את השלום באזור'. עליו רק להכיר בעובדה שכמו באיראן כך גם בישראל, האיום הקיומי המרכזי שניצב לפני המדינה הוא ממשלתה וראשה שממשיכים להזין ולטפח מצב מלחמה קבוע. הוא זה שמעניק לה רישיון בלתי מוגבל לסכל באופן ממוקד את יסודות הדמוקרטיה שלה, לרסק את מערכות החינוך, הרווחה, התרבות והכלכלה, לקעקע את האקדמיה והמחקר, לפרק את החברה ולבסס שלטון של אייתוללות משיחיים.
"טראמפ כבר הפגין את כישוריו ואת יכולתו להתערב בענייניהן הפנימיים של מדינות, לסלק מנהיגים ולהכתיב מדיניות. היום, כשהוא יביט בעיני נתניהו וישמע את בקשתו להשמיד את טיליה של איראן ואולי גם למוטט את משטרה, מותר לו לשאול את אורחו אם ישראל תהיה מדינה בטוחה יותר אחרי שיושמדו הטילים, אבל ממשלה שואפת חורבן תמשיך לשלוט בה."
(צבי בראל, "מה טראמפ יכול וצריך לדרוש מישראל בתמורה לסילוק האיום האיראני", "אל-ארצ'", 11.2.26).
https://www.haaretz.co.il/opinions/2026-02-11/ty-article-opinion/.premium/0000019c-482f-dc22-a9de-fa6f90850000
הבנתם? לפי צבי בראל, פרשן "הארץ" לענייני ערבים, האוייב אינו איראן, חיזבאללה, סוריה, חמאס, (שעל ישראל להיכנע לדרישותיהם), אלא נתניהו שאותו צריך טראמפ לסלק!
אז מה ההבדל אם כן בין "הארץ" לאל-ג'זירה?
נעמן כהן

אהוד: אני מניח שגם אורי הייטנר חותם על דבריו של צבי בראל.