* חופש פעולה – נכון לעכשיו, חמאס על הרגליים, שולט ביד רמה שליטה מוחלטת על קרוב למחצית רצועת עזה, מתעצם, מתחמש, מגייס אלפי מחבלים חדשים, משבץ ומכשיר מפקדים חדשים. וידי צה"ל ושב"כ כבולות, אין שום פעילות יזומה בשטח שבשליטת חמאס, אין מעצרים, אין חיסול תשתיות חמאס. הדבר היחיד שיש הוא פעולות תגובה על פיגועי חמאס נגד צה"ל. ידינו כבולות בידי הדיפ-סטייט היושב בקריית גת.
הלקח הראשי מטבח 7 באוקטובר הוא ההכרח בחופש פעולה של צה"ל וכוחות הביטחון בכל רחבי רצועת עזה. זה חשוב אפילו יותר מפירוק חמאס מנשקו, כיוון שבלי חופש הפעולה של צה"ל לסכל כל התעוררות של טרור, גם אם חמאס יתפרק מנשקו, הוא יוכל להשתקם באין מפריע.
הכוח הרב לאומי יהיה יעיל ומשמעותי כמו יוניפי"ל בלבנון. אבל כאשר הוא יהיה בשטח, לא יהיה לצה"ל חופש פעולה.
מהשבוע הראשון למלחמה אני כותב שהפתרון הרצוי הוא השתלטות על חלק מאדמת הרצועה, אך במרבית השטח יהיה שלטון אזרחי של רש"פ ושלטון צבאי למעשה של ישראל, כמו בשטחי הרש"פ ביו"ש. לא צריך ללמד אותי ולא לשכנע אותי שפת"ח הוא ארגון טרור שמטרתו זהה למטרת חמאס. אבל המציאות לימדה אותנו שזה הרע במיעוטו.
המציאות העגומה היום, כשאנו כפסע אחרי הפייק-ניצחון-מוחלט, אינה בלתי הפיכה. אנחנו שולטים על 53% מהשטח, חמאס נחלש במלחמה ובכוחנו להשלים את המלאכה ולהשיג את מטרות המלחמה. מה שצריך לשם כך הוא מנהיגות ויכולת לקבל את ההחלטה הנכונה. והאחראי לקבל את ההחלטה או לא לקבל את ההחלטה הוא נתניהו, והוא האחראי לתוצאה של קבלת ההחלטה או של אי קבלתה.
* כשלא יהיה חייל ציוני בלבנון – שר לבנוני מטעם חיזבאללה הודיע שחיזבאללה לא יתפרק מנשקו כל עוד חייל ציוני אחד נמצא על אדמת לבנון ונמשכת התוקפנות הישראלית נגד לבנון. זה ניסוח מתוחכם, כי הוא לא אמר שכאשר לא יהיה חייל ציוני בלבנון ותיפסק ה"תוקפנות הישראלית" חיזבאללה יתפרק מנשקו.
אבל יש לנו ניסיון, וכדאי להזכיר אותו למי ששכח. בשנת 2000 ישראל נסוגה מלבנון. לא השאירה שם אף חייל ציוני והפסיקה כל "תוקפנות". וחיזבאללה זינב אחרי צה"ל והמשיך בפיגועים ובטרור נגד ישראל ודרדר את ביטחון הגליל עד מלחמת לבנון השנייה. ואחרי מלחמת לבנון השנייה, תוך הפרה בוטה של החלטת מועה"ב 1701, חיזבאללה התעצם לצבא טרור אימתני, לפרוקסי המאיים של איראן, כרה מנהרות התקפיות אל תוך שטח ישראל, התחמש במאות אלפי רקטות וטילים ובהם טילים מדויקים והתכונן בכל מאודו לכיבוש הגליל.
אסור לנו לחזור על הטעות. חובתנו לקיים בדרום לבנון רצועת ביטחון. גילוי נאות – תמכתי בנסיגה מלבנון בשנת 2000, וכבר בראשית שנות ה-90, כשזו היתה דעה בלתי פופולרית, הטפתי לכך. טעיתי.
* אכפת לו – טראמפ החמיא לראש ממשלת קטאר, בכנס מועצת ה"שלום". "אכפת לו מהמזרח התיכון," הוא קבע.
טראמפ צודק. אכפת לקטאר מהמזה"ת. אכפת להם שהאחים המוסלמים הסונים ישלטו במזה"ת. אכפת להם שישראל תימחק. הם משקיעים מיליארדי דולרים כדי לקדם את המטרה הזאת. הצלחותיהם הגדולות ביותר הן טבח 7 באוקטובר והגל האנטישמי המציף את המערב החל מאותו יום.
* בלעדי – השבוע, בוודאות, ארה"ב תתקוף את איראן.
או לא.
* מחזיק אצבעות לחמינאי – אני מאמין לטראמפ שהוא עדיין לא החליט. אני מאמין לו שהוא רוצה "דיל" עם איראן. אני מאמין לו שאם לא ישיג הסכם שיניח את דעתו הוא ייצא למלחמה.
לפיכך, ההחלטה האם ארה"ב תתקוף היא בעיקר בידיו של חמינאי. האם הוא יתקפל ויגיע לעסקה?
אני מחזיק אצבעות לחמינאי שלא יתקפל, כי כל עסקה עם איראן היא רעה ומסוכנת. כל הסכם עם איראן הוא הסכם מינכן.
* גבורה עילאית – אני מעריץ את אומץ לבם של המפגינים האיראנים, מעט יותר מחודש אחרי שהמשטר טבח ברבבות מפגינים.
הם מתייצבים בחזה חשוף מול כוחות חמושים, שאין להם כל עכבות, ויירו בהם בלי להניד עפעף.
הם ראויים לכך שהעולם החופשי ישים קץ לרודנות האייאתולות.
* אשמים – השתכנעתי. עמית ובהרב מיארה הם האשמים במחדל שהוביל לטבח 7 באוקטובר.
הם אלה שבמשך עשור וחצי הובילו את מדיניות ההתמכרות לשקט.
הם אלה שעצרו כל סבב ברגע שהאוייב הסכים להפסקת אש.
הם אלה שמנעו מתקפת נגד מקדימה למיטוט חמאס.
הם אלה שהובילו מדיניות פאסיבית, שמנעה כל צעד אקטיבי יזום כדי לסכל את התעצמות חמאס, את חפירת המנהרות, את צבירת הכוח הרקטי והכוח היבשתי.
הם אלה שהרשו לחמאס להצית במשך שלוש שנים וחצי את שדות הנגב ללא כל תגובה.
הם אלה שפעלו באופן אקטיבי מול קטאר כדי שתממן במיליארדים במזומן את חמאס, כדמי פרוטקשן על מנת להרוויח עוד כמה שבועות של שקט.
הם אלה שלא אישרו לחסל את סינוואר, דף וראשי חמאס האחרים.
הם אלה שפירקו את יחידת "צלצל" במוסד, שלחמה במקורות המימון של ארגוני הטרור ובהם חמאס, חרף הצלחותיה.
הם אלה שהנחו את צה"ל ומערכת הביטחון שמטרת-העל היא להבטיח שקט בחגים. כן, חגי תשרי תשפ"ד (ספטמבר-אוקטובר 2023), כולל שמחת תורה.
הם אלה שהנחו את צה"ל לשמור בכל מחיר על שקט, כדי לא להפריע להגיע להסכם אברהם עם סעודיה.
הם אלה שניסו בכל מאודם לשכנע את טראמפ לא להפסיק את תמיכת ארה"ב באונר"א וכשטראמפ התעקש, הם שכנעו את גרמניה לשפות את הארגון בסכום שירד מהתמיכה האמריקאית.
הם אלה שפרסמו ספר שבו התפארו באחריותם הביטחונית ובכך שבלמו יוזמות "הרפתקניות" של בנט וליברמן ליזום פעולה גדולה בעזה.
הם אלה שלאורך עשור וחצי איפשרו לחיזבאללה להתעצם ולהפוך לצבא טרור אימתני.
הם אלה שלא ניסו לעשות דבר כדי לאכוף את החלטה 1701 שהתקבלה אחרי מלחמת לבנון השניה, מפחד שהדבר יביא להסלמה.
הם אלה שכאשר חוליית מחבלים חדרה לישראל לבצע פיגוע, הורו לצה"ל לירות כדי להבריח אותם, אך לא לפגוע בהם, כדי למנוע הסלמה.
הם אלה שאיפשרו פלישת כוח חיזבאללה לשטחה הריבוני של ישראל והקמת מאחז בתוך שטח מדינת ישראל שפעל ללא הפרעה במשך חצי שנה, עד 8 באוקטובר.
הם אלה שהחליטו לא להגיב על הפיגוע של חיזבאללה בצומת מגידו ועל ניסיון ההתנקשות של חיזבאללה בבוגי יעלון.
הם אחראים על צה"ל ובמקום לוודא לאורך שנים שיהיה צבא גדול, חזק וחכם, הם איפשרו לו להידרדר לצבא קטן, חלש וטיפש.
הם אחראים, בתוקף תפקידם, על ביטחון המדינה, על כשירות צה"ל, על המודיעין, על היכולת ההתקפית וההגנתית של צה"ל, שכשל ב-7 באוקטובר.
הם האחראים הישירים על שב"כ שכשל כישלון חרוץ ערב 7 באוקטובר.
וכאילו לא די בכך, הם בורחים מאחריותם, מגלגלים אותה כלפי מטה (לשופטים בערכאות נמוכות ולזוטרים בפרקליטות), מונעים הקמת ועדת חקירה על מחדלם.
הם, הרועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב מיארה, עבריין הבנייה שבחר את עצמו לנשיא בית המשפט העליון יצחק עמית, הדיפסטייט, הם האשמים ב"אירוע" 7 באוקטובר.
* הממשלה מפחדת מהרוגלות – מאז קום המדינה כיהנו למעלה מ-300 איש כשרים בממשלות ישראל. בן גביר הוא השר הגרוע ביותר והכושל ביותר, בפער. לא היו ימים טובים לפשע בישראל כמו אלה מאז שהפושע מונה לשר לביטחון לאומי. הפשע משתולל, משטרת ישראל בקריסה, המשילות קרסה.
כולו רוח וצלצולים ושקרים. דומה שהפעם האחרונה שהוא אמר אמת היתה כשהבטיח: "הפעם הגענו לרכב של רבין, בפעם הבאה נגיע לרבין."
הכישלון החרוץ ביותר שלו הוא הנסיקה הדרמטית ברציחות בחברה הערבית, אחרי שממשלת השינוי, בשנתה האחת, שינתה את המגמה והובילה לירידה משמעותית במספר הנרצחים. אבל מבחינת בן גביר, אין זה כישלון אלא הצלחה. ערבים מתים זו התגשמות האידיאולוגיה הכהניסטית שלו.
בשבוע שעבר הדמגוג הזה טען שמי שאשם במצב היא, איך לא, היועמ"שית. היא מסרבת לאפשר שימוש ברוגלות. הוא, שלא עשה דבר וחצי דבר כדי לחזק את המשילות ולהילחם במשפחות הפשע ובארגוני הפשיעה, מצא את האשמה. ומיד, אוגדות של דקלמנים הציפו את הרשת בסיפור הזה, שהסיבה לרצח ולאלימות בחברה הערבית היא סירובה של גלי בהרב מיארה לאשר שימוש ברוגלות.
מסתבר שגם זה שקר. עוד שקר. שקר מוחלט. גלי בהרב מיארה תומכת בשימוש ברוגלות. היא טוענת שהשימוש בטכנולוגיה הזאת אינו רק חיובי, אלא הוא חובה. אדרבא, הייעוץ המשפטי הכין הצעת חוק ממשלתית להסדרת השימוש ברוגלות, ומי שמעכב זאת זו הממשלה. היא יכולה להביא את הנושא לוועדת השרים לחקיקה כבר ביום ראשון הקרוב ולצאת מיד לתהליך חקיקה מזורז בכנסת.
למה הממשלה אינה עושה זאת? כאן נעוצה הבעייה. הממשלה מפחדת מרוגלות, כי השימוש בהן ישמש את המלחמה בשחיתות ציבורית ובשוחד.
* סמוטריץ' גזען – דברי סמוטריץ' על הרצח במגזר הערבי, הם המשך דבריו על הפרדה מהערבים בחדרי הלידה. המשך לדבריו על הגמלים בסעודיה. סמוטריץ' גזען.
כאשר הוא אומר לערבים – "אנחנו אשמים שאתם רוצחים אחד את השני?" המסר הוא ש"אנחנו", כלומר מדינת ישראל, אינה כוללת את "אתם", האזרחים הערבים, ואין לנו אחריות על שלומם של האזרחים הערבים. שירצחו אחד את השני, מה זה ענייננו?
יש בעייה בחברה הערבית. יש לה אחריות. עליה לעשות תיקון, בעיקר ביחסה למדינה ולחוק. אבל מדינת ישראל מחויבת להבטיח את שלום כל אזרחיה, ובעיקר לנהל מלחמת חורמה בכל הכוח למיגור ארגוני הפשיעה.
במלחמה נגד האלימות יש לפעול יחד עם החברה הערבית, בשיתוף פעולה איתה. זה מחייב אותה לשתף פעולה עם המדינה ולעודד את כוחות הביטחון לפעול בכל הכוח. זה יהיה שינוי דרמטי. וזה מחייב את הממשלה והמשטרה לקחת אחריות ולפעול.
* לוגיקה סמוטריצ'ית – לא לגייס את החרדים. לא לגייס את הנשים. אלה שמתגייסים יעשו שרותונצ'יק כמו שהוא עשה. צה"ל צריך להפוך לצבא הכרעה.
אין פואנטה.
* אגדת החרם – אחד הנרטיבים הביביסטיים הנפוצים הוא נרטיב "החרם על נתניהו". בן גביר שר בממשלה? בגלל שאתם מחרימים את נתניהו. חוק ההשתמטות? בגלל החרם.
אלא שהנרטיב הבכייני הזה הוא שקר, שנועד, כרגיל, לברוח מאחריות ולהטילה על אחרים.
על איזה חרם הם מדברים? מפלגת העבודה בראשות ברק היתה בממשלת נתניהו. אח"כ יש עתיד והתנועה, ונתניהו פיטר את לפיד ולבני בשידור חי בלי שום סיבה, אחרי שהמציא אגדת "פוטש" שלא היה ולא נברא וזכה לכינוי הקולע "פוטש בננה." בממשלה שאחריה, כולנו בראשות כחלון ישבה בממשלה. אח"כ כחול לבן בראשות גנץ, מפלגת העבודה בראשות עמיר פרץ ודרך ארץ בראשות יועז הנדל הצטרפו לממשלת נתניהו, הגם שגנץ איבד את מחצית כוחו הפוליטי בצעד הזה. והנוכל השרלטן הונה אותו, גנב את הרוטציה ולשם כך ביצע פשע נגד כלכלת ישראל –אי העברת תקציב. ולמרות זאת, המחנה הממלכתי בראשות גנץ הנבגד הצטרף לממשלה בראשות הנוכל שרימה אותו, לממשלת האחדות במלחמה. ולפיד הודיע שמוכן להצטרף אם בן גביר יסולק. ובנט היה מוכן להצטרף לממשלת נתניהו ב-2021 בהשתתפות רע"ם, אך סמוטריץ' הכשיל זאת. בקיצור – שקר כמו כל דפי המסרים של תעשיית השקרים הביביסטית. שקר בכייני.
אבל אם מדובר ב"תרבות החרמות", יש לי שאלה – האם הליכוד יהיה מוכן להצטרף לממשלה בראשות בנט? האם הציונות הדתית מוכנה להצטרף לממשלה בראשות בנט?
* מקום שם מולדתי, שם טוב לי – על פי סקר של הלמ"ס, 91% מאזרחי ישראל מרוצים מהחיים. זו תוצאה מדהימה ביחס למדינות אחרות בעולם. היא מעוררת השתאות במיוחד לנוכח העובדה שרק לפני פחות משנתיים וחצי חווינו את האסון הגדול בתולדות המדינה.
מיד החלו האמירות הממנפות את הנתונים הללו להון פוליטי. הנה, בניגוד ל"חמוצים", הרוב הגדול מרוצה מהממשלה. אולם תוצאות הסקר מעידות עד כמה אין לכך שחר, כיוון שאם 91% מרוצים, הרי שרוב מוחלט מאלה שהם מכנים אותם "חמוצים" מרוצים מהחיים. לא בזכות הממשלה, אלא למרות הממשלה.
גם אני נמנה עם הרוב הגדול. אני מתנגד לממשלה הרעה הזאת ומייחל לנפילתה. אולם למרות הממשלה, טוב לי לחיות בארץ ישראל, במדינת ישראל, בגולן, באורטל. כן, ישראל, למרות יוקר המחייה, האיום הביטחוני והממשלה הכושלת, היא מדינה שטוב בה. קודם כל כי היא שלנו. של עמנו. זו מדינת הלאום של העם היהודי. ושנית, כיוון שלמרות המחדל והאסון והממשלה הכושלת, ראינו ב-8 באוקטובר את עם ישראל במלוא תפארתו, בהתנדבות הגדולה, בהירתמות, במילואים ובאזרחות, בערבות ההדדית.
אם במצב הזה 91% מרוצים, קל וחומר אם נתקן את כל הדורש תיקון ושיקום.
אמר מנחם בגין: "בימים עברו אמרו שונאי ישראל כי היהודי נוהג לפי הכלל: מקום שם טוב לי – שם מולדתי. לא בהם נתחשב, אך נוכיח לעצמנו כי עם חידוש העצמאות והחירות נוהג היהודי לפי כלל הפוך: מקום שם מולדתי, שם טוב לי, אפילו קשה לי."
* תעמולה ציונית – "דנה עדן, שהיתה שותפה ליצירה והפקה של 'טהרן', נפטרה... זה דבר נורא. היא היתה מבריקה, מצחיקה ומנהיגה יוצאת דופן. אהבה ותנחומים לכל מי שהכיר אותה."
את דברי ההספד הללו על דנה עדן ז"ל, כתב ידידהּ, שחקן הקולנוע יו לורי. דברי הספד אישיים לגמרי. אבל בעבור פלוגות הסער האנטישמיות, לספוד ליהודייה, לישראלית, זו "תעמולה ציונית". כי בעבורם, תפקידם של יהודים למות, ותפקידם של לא יהודים לרצוח אותם או לפחות לשמוח על מותם. לספוד להם? זו תעמולה ציונית.
במשך ימים הוא הותקף בגסות. אוגדות של אנטישמים מוסתים הסתערו עליו ברשתות. האשימו אותו בעוון הנורא, שהוא ציוני. הוא חסם רבים מהם. ולבסוף הוציא הודעה. ומה היה בהודעתו? שמא גינוי והוקעת האנטישמיות? חלילה. מוג הלב הזה כתב: "שום דבר שאמרתי או עשיתי אי פעם לא יכול לגרום לאדם שפוי להאמין שאני ציוני." איזה איש קטן. איזה סמרטוט. לתולעת יש עמוד שידרה משמעותי יותר מאשר לאבק האדם הזה.
והיו מי שהגיבו לדבריו כראוי. התסריטאי והקומיקאי הבריטי-יהודי לי קרן, צייץ בתגובה: "סמור פתטי מזדיין שכמוך – מתחזה לאדם קשוח כאן, אבל בעצם מבקש מהביריונים לעזוב אותך בשקט על ידי זריקת יהודים מתחת לאוטובוס ולזלזל באופן בוטה בציונות כתנועת ההגדרה העצמית היהודית."
גם דייויד דריימן, סולן להקת המטאל דיסטרבד האמריקאי-יהודי, הגיב: "ציוני הוא בסך הכול מישהו שמאמין בהגדרה עצמית יהודית בארץ אבותיו – ישראל. זהו זה."
[אהוד: אני שואל את עצמי אם דנה עדן לא נרצחה על ידי סוכנים איראניים על חלקה בהפקת "טהראן"].
* לא לתת לביריון להתחכם – הודעתו של יו"ר האופוזיציה יאיר לפיד, שהאופוזיציה תחרים את ישיבת הכנסת בהשתתפות ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי אם אוחנה לא יזמין לישיבה את נשיא בית המשפט העליון, אינה צעד חריף של אופוזיציה לוחמת, אלא צעד מובן מאליו, של אזרחות ממלכתית, וניסיון למנוע עוד מופע ביריונות של רומס הכנסת שהופך אותה לקרקס. אם האופוזיציה תיתן ידה למפגן הביריונות האנטי ממלכתי, היא תהיה ראויה לאי אמון באופוזיציה.
מן הראוי שגם נשיא המדינה יודיע, שבמקרה כזה גם לא ישתתף בישיבה ולא ייתן יד לביריונות. הוא נשיא מדינת ישראל, הוא סמל הריבונות של המדינה וחובתו לעמוד על משמר ריבונותה.
בינתיים, הביביריון אוחנה מתעקש. הוא מוכן לפגוע במזיד במעמדה הבינלאומי של ישראל, למען הצגת הביריונות הדוחה. הכל כשר למען הפריימריז. מי יודע, אולי הוא עוד יעקוף את גוטליב.
הודו מנסה למנוע את המבוכה. שגרירות הודו פנתה לראש הממשלה וביקשה ממנו לוודא שנשיא בית המשפט העליון יוזמן לאירוע. יתכן שבכך היא הגישה סולם לאוחנה, לרדת מהעץ שעליו טיפס.
אבל יש לעמוד על המשמר ולא לתת לביריון הזה להתחכם. אם, למשל, הוא יזמין את עמית, אך לא כנשיא בית המשפט העליון, אלא סתם כשופט בית המשפט, כפי שעשה באחד ממפגני הביריונות הקודמים, על עמית לדחות את ההזמנה, ועל האופוזיציה ונשיא המדינה לא לתת יד לתעלול ולא להשתתף בישיבה.
ואם הוא יתחכם בישיבה עצמה, ובקריאת שמות המכובדים ידלג על נשיא בית המשפט העליון או על תוארו, כאשר יו"ר האופוזיציה יעלה לנאום, שלא יפתח במילים "אדוני היו"ר", אלא יתעלם מן הביריון.
עבד כי ימלוך.
* גוזלים את כבשת הרש – אחד הצעדים הציוניים, החיוביים והחשובים ביותר, שעשה נתניהו בכל שנות כהונתו, היה הובלת הפשרה ההיסטורית של הקמת עזרת ישראל בכותל המערבי, שבה תתאפשר תפילה מעורבת של גברים ונשים. נתניהו נקט יוזמה, פנה ליו"ר הסוכנות לשעבר נתן שרנסקי להוביל פשרה. שרנסקי הביא את הצדדים לפשרה מוסכמת, שבה רחבת הכותל תישאר אורתודוקסית כפי שהיא היום, ובמרחק של כמה מאות מטרים תוקם עזרת ישראל. כך שרנסקי ריבע את המעגל. איפשר לזרמים הרפורמי והקונסרבטיבי, שהם רוב יהודי העולם, מקום שבו יוכלו להתפלל בכותל המערבי בדרכם, בלי לפגוע כהוא זה ברחבה האורתודוקסית, וגם בלי שהמתפללים ברחבה יראו, רחמנא לצלן, את המתפללים הרפורמים. זו דרך מופתית של פשרה מחוץ לקופסה. במקום להמשיך ולריב לנצח, להגדיר את הכותל המערבי כמרחב גדול הרבה יותר, ולתת בו את כבשת הרש לרפורמים. והעיקר, להגדיר שהכותל המערבי הוא נכס לאומי, השייך לעם היהודי כולו, ולא שטעטל חרדי.
גם החרדים היו שותפים להסדר והסכימו לו, עד שכמה רבנים קנאים הטילו וטו. מיד כל הרבנים החרדים התיישרו לפיהם. מיד המפלגות החרדיות התיישרו. הם איימו לפרוש מהממשלה, ונתניהו, שהתהדר והתברך בצעד שעשה, והפעם – התהדר בצדק, התפורר והתקפל, כדרכו.
ועכשיו, כאשר אחרי סחבת של שנים, בג"ץ הורה לבצע את החלטת הממשלה ולהקים את הרחבה, פראי האדם יריב לוין ושות' משתוללים.
* הזנב הקנאי – הדבר המדכא בסאגת פשרת הכותל, הוא שמדובר בסימפטום. פשרת הכותל, שאותה הוביל שרנסקי, בדחיפתו ובעידודו של נתניהו, היתה מופת של פשרה בין חלקי העם, מתוך הידברות והסכמה רחבה. כל הגורמים, כולל החרדים, היו שותפים לתהליך וגם לפשרה. היופי בפשרה הזאת, היה שהיא חרגה מהמתכונת של משחק סכום אפס, שבו כל רווח של צד אחד הוא הפסד של הצד האחר, אלא התגלמות ה-win-win. פשרה שכולם מרוויחים ממנה. הרחבת תחום המחלוקת, כך שהפשרה לא תדרוש מאף צד לוותר על שטח שבאחריותו. למה הדבר דומה? שבמו"מ עם הפלשתינאים, יסכימו כל הצדדים שהמחלוקת היא על כל שטחי ארץ ישראל המנדטורית, משני עברי הירדן, ומגיעים להסכם שלום של חלוקת הארץ על הירדן – ממלכת ירדן מממשת את זכותו של העם הפלשתינאי למדינה בפלשתין וישראל מבטאת את זכותו של העם היהודי למדינה בארץ ישראל.
הכיוון של פשרת הכותל, הוא המודל לפתרון בעיות החברה הישראלית. פתרון המחלוקות בין חילונים ודתיים ברוח אמנת גביזון-מדן. פתרון המחלוקת בנושא המשפטי באמצעות רפורמה משפטית קונסטרוקטיבית בהסכמה רחבה, שתשנה את המצב הנוכחי, אך לא במהפכה רדיקלית כמו המהפכה המשטרית וכד'.
אז מה קרה? מיעוט שבמיעוט, קיצוני הקיצונים, הקנאים שבקנאים, הם שהכתיבו, ופשרה שהממשלה, ממשלת נתניהו, הובילה וקיבלה בהסכמה של כל הצדדים, לא התבצעה, כי הזנב הקנאי שיחק בחברה הישראלית. והיום היריב לוינים מתבצרים סביב העמדה האולטרה קנאית הזאת, כי בפוליטיקת הזהויות השבטית, הפשרה שנתניהו הוביל היא של "ההם", "הקפלניסטים" ולכן "אנחנו" נתיישר עם הקנאים. כך נותנים זכות וטו על קידום החברה הישראלית לכת קנאית. כך מחריבים את החברה הישראלית.
* בגין, היחיד והאומה – לא תמיד בנו של אדם הוא המיטיב לפרש את דרך אביו. כאשר אברום בורג, למשל, מכנה את יוסף בורג "אבי מורי" איני יכול לגחך. מורך? הרי אתה בועט בכל מה שהיה קדוש בעיניו.
אבל בני בגין הוא באמת ובתמים הפרשן המובהק של דרכו של מנחם בגין, כיוון שהוא ממשיכה המובהק. בכל דרכו הפוליטית והציבורית, דבק במורשת אביו, בלי לסטות ימין ושמאל.
לאחרונה הוציא מרכז מורשת מנחם בגין חוברת פרי עטו של בני בגין: "היחיד והאומה בהגותו ופעולתו של מנחם בגין". החוברת היא מסה מפורטת, אחרית דבר שכתב לאסופה מהגותו של מנחם בגין, "דרך בגין", ב-2023.
במסה, מתאר בני בגין את דרכו הלאומית והליברלית של מנחם בגין, מאז ימיו בבית"ר בפולין, דרך ימיו כמפקד האצ"ל, כראש האופוזיציה וכשר ועד ראשות הממשלה. לאורך כל הדרך, הוא דגל באקטיביזם לאומי, של דבקות ברעיון שלמות המולדת ובכורח להילחם על הקמת המדינה ועל קיומה ודבקות ברעיונות הדמוקרטיה הליברלית, חירות הפרט, זכויות האדם והאזרח, שוויון אזרחי מוחלט לערביי ישראל ועליונות המשפט. כן, גם בהיותו מפקד האצ"ל, כשהוא כתב על המדינה שתקום, הוא הציג את החזון הליברלי הזה. בגין לא ראה כל סתירה בין התפיסה הלאומית והליברלית ולכן לא ראה צורך לפשר ולגשר ביניהם. הוא ראה בהם כלים שלובים. כך רואה זאת גם בני בגין.
בנושא המשפטי, עמדתו של בגין היא היפוכה המוחלט של הדרך שמציג הליכוד היום, ויריב לוין הוא מבטאה העיקרי. אין במערכת כולה, לא במערכת הפוליטית, לא במערכת המשפטית, לא בתקשורת ואף לא בארגוני המחאה אדם שעמדתו בנושא האקטיביזם השיפוטי, ובלשונו – עליונות המשפט, קיצונית יותר מזו של בגין. אגב, גם אני איני דוגל בדרכו, וסבור שיש מקום לרפורמה משפטית, אך כמובן לא רדיקלית כמו זו של לוין.
אציג שני ציטוטים. ב-1952 כתב בגין: "לחרות על דגלנו את עליונות המשפט... בתי הנבחרים הופכים להיות מכשירים בידי הממשלות במקום להיות המפקחים על הממשלות... המשפט הבלתי תלוי הוא למעשה המבצר האחרון של חרות האדם בימינו... בנפול מבצר המשפט, אין עוד מציל לאדם הנשחק בין אבני הריחיים של השררה... עליונות המשפט תתבטא בכך, שלחבר שופטים בלתי תלויים תוענק לא רק הסמכות לקבוע, במקרה של תלונה, את חוקיותה או צדקתה של פקודה או תקנה אדמיניסטרטיבית מטעם מוסדות השלטון המבצע, אלא גם הסמכות לחרוץ משפט, במקרה של קובלנה, האם החוקים, המתקבלים על-ידי בית הנבחרים (המתקבל, כפי שראינו, בהשפעה ניכרת או מכרעת של הממשלה) מתאימים לחוק היסוד או סותרים את זכויות האזרח שנקבעו בו. את הזכות להגשת הקובלנה המשפטית ביחס לחוקים יש להעניק לכל אזרח, אם הוא רואה את עצמו נפגע על ידם במישרין או בעקיפין, ודבר המשפט יקום." [ההדגשות במקור, במאמרו של מ' בגין]. הוא היה בין מעצבי שיטת בחירת השופטים. השיטה שהתקבלה היתה פשרה עם עמדתו שרצתה לנטרל כמעט לחלוטין את מעורבות השלטון בבחירה. "אנחנו באים להבטיח את אי-תלותם של השופטים, ולשם כך עלינו להבטיח, במידת האפשר, גם את אי תלותם של ממניהם." (1953).
לא היתה זו עמדתו האישית של בגין. היתה זו עמדתה של תנועת החירות, וגם בגלגוליה כגח"ל והליכוד. היא נאבקה על כך בכל שנותיה באופוזיציה. כל חבריה דיברו במילים הללו בדיוק כפי שדיברו על שלמות המולדת. זו היתה דרכו של הליכוד גם לאחר עלייתו של בגין לשלטון, גם לאחר פרישתו מהנהגת הליכוד ומהפוליטיקה וגם אחרי מותו, כולל בשנים הראשונות של הליכוד בהנהגת נתניהו.
כך אמר בגין, ראש הממשלה, בישיבת הממשלה ב-1979: "הממשלה דוגלת בעקרון עליונות המשפט על כל רשות מרשויותיה המבצעות של המדינה, לרבות הממשלה עצמה. אני מבקש את השרים להקפיד על כך, כי הרשויות ימלאו ללא סייג אחר צווי בית משפט ויבצעו אותם בנאמנות."
תפיסתו של בגין חוקקה זמן קצר אחרי מותו, בהובלת ממשלת שמיר, בחקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שלחקיקתו פעל בגין מאז שנות החמישים של המאה שעברה, וחוק יסוד: חופש העיסוק.
הליכוד התהדר בחוקים הללו, שאותם הגדיר "מהפכה חוקתית", בבחירות 1992, שבהן הפסיד למפלגת העבודה בראשות רבין. ועידת הליכוד הראשונה בהנהגת נתניהו, ב-1993, התגאתה במהפכה החוקתית, ובשני החוקים האלה, בזכות העובדה שהם נותנים לבית המשפט סמכות להגן על האזרח גם מפני חוקי הכנסת שפוגעים בזכויותיו, והתחייב שעם חזרתו לשלטון ישלים את המהפכה בחקיקת חוק יסוד: חקיקה.
השינוי שעבר הליכוד מאז הוא ברמה של המרת דת.
* מוריס והיונים כמשל אקטואלי – המערכון האלמותי של מתי כספי "מוריס והיונים" מסתיים במשפט שניתן לראות בו את הניתוח התמציתי והמדויק של תוצאות תהליך אוסלו:
"אז למה אומרים שהיונה מביאה את השלום?"
* ביד הלשון: קברות – שאלה שנשאלתי: רבים של קבר הם קברים. אם כך, מדוע בית העלמין נקרא בית קברות? האם נכון לומר קברים או קברות? מהי באמת צורת הריבוי של קבר?
התשובה היא ששתי הצורות נכונות. צורת הריבוי של קבר היא גם קברים וגם קברות. בעברית המודרנית הצורה המקובלת היא קברים. בלשון חז"ל הצורה המקובלת היתה קברות. כפי שבלשון ימינו הריבוי של מועד הוא מועדים, אך בלשון חז"ל – מועדות.
בביטוי אחד בעברית המודרנית נשמרה הצורה החז"לית – בית קברות. צירוף המילים הזה מופיע גם בתנ"ך: "בֵּית קִבְרוֹת אֲבוֹתַי" (נחמיה ב', ג').
אורי הייטנר
לתגובות: uriheitner@gmail.com
אורי הייטנר
צרור הערות 22.2.26
רוצים גישה מלאה לכל הגיליונות?
הצטרפו לאתר וקבלו גישה לארכיון של למעלה מ-2,100 גיליונות עם אלפי מאמרים, שירים ויצירות ספרותיות.
הצטרפו לאתר