* מלחמה ברוע המוחלט – המלחמה באיראן ובחיזבאללה, שהיא המשך ישיר למלחמה שפרצה עם פלישת חמאס ב-7 באוקטובר, היא מלחמה בין טוב לרע. אנחנו נלחמים ברוע המוחלט.
אין מלחמה מוסרית יותר וצודקת יותר מהמלחמה הזאת.
במלחמה הזאת אנחנו חייבים לנצח, גם אם ייקח זמן, וגם אם הדבר כרוך בסבל.
* לחשוק שיניים – אם נשארו לאיראנים רק 30% מארסנל הטילים שלה, כפי שאמר דובר צה"ל, איך זה שהם מצליחים מדי יום להכניס מיליוני ישראלים למקלטים?
התשובה – בגוף השאלה. הספקנו עד כה למלא 70% מהמטרה. מה משמעות הדבר בנוגע אלינו, האזרחים?
שאסור לנו להתעייף, אסור לנו למצמץ, אסור לנו לגמגם. על אף הקושי, עלינו לשחוק שיניים, לגלות אורך רוח, ולתת את מלוא הגיבוי לממשלה ולצה"ל להשלים את המלאכה.
מה פירוש להשלים את המלאכה? בחזית הבליסטית יש להשמיד את מערך הטילים ואת יכולות ייצור הטילים. ויש חזיתות נוספות, שבהן עלינו לכתוש את האוייב.
זה לא יהיה "זבנג וגמרנו", אך הפעם אסור לנו לעצור בטרם הכרעה.
* צדק פואטי – בהזדמנות חגיגית זו, שאיראן משגרת טילים על קטאר, נדמה לי שיהיה זה נחמד אם יפגעו בטעות בהנהגת חמאס ויהרגו אותה.
כך, לצד הזעם האפי יהיה גם צדק פואטי.
* מוג'תבא חמינאי עדיין חי.
* חוצפה צרפתית – צרפת הציעה הצעה לפתרון מדיני והסכם בין ישראל ללבנון.
ההצעה אינה רק גרועה, אלא גם חצופה.
נכון, יש שם מס שפתיים לפירוק חיזבאללה. אך מדובר שם על כך, שתוך חודש ישראל תיסוג לקווים שקדמו ל"שאגת הארי", כלומר לוח הזמנים אינו קשור כלל לפירוק חיזבאללה.
בשלב הבא, תמורת הסכם אי לוחמה, ישראל תיסוג גם מהנקודות שבידיה מאז "חרבות ברזל", כלומר לקווי הנסיגה בשנת 2000.
ושיא החוצפה, הוא שלאחר מכן יחל מו"מ על סימון גבולות הקבע בין ישראל ללבנון ובין לבנון לסוריה. נשמע תמים. אסביר מדוע זה שיא החוצפה.
מקובל לומר שהנסיגה הישראלית בשנת 2000 הייתה חד-צדדית. זה נכון חלקית. נכון, כי זה לא היה בהסכם עם לבנון או עם חיזבאללה. לא נכון, כי הנסיגה הייתה בהסכם עם האו"ם. על פי ההסכם הזה, הנסיגה הישראלית תהיה לגבול הבינלאומי, כפי שיסומן וייקבע בידי משקיפי האו"ם. ישראל התחייבה מראש, שתקבל את פסיקת האו"ם. וכך היה.
במקומות שונים לאורך הגבול עם לבנון, פסיקת האו"ם היתה שונה מעמדת ישראל. לדוגמה, על פי פסיקת האו"ם חלק משטחי המטעים של משגב עם נמצאים בלבנון. ישראל לא התווכחה, לא ניסתה לשנות. קיבלה את הסימון של האו"ם כמות שהוא ונסוגה לשטח הזה.
ההקפדה על נסיגה על פי החלטת האו"ם, נועדה ליצור מצב שלא יהיה בידי חיזבאללה תירוץ כלשהו להמשיך את הסכסוך ולפעול נגדנו. אבל הם קצת יותר חכמים. הם הודיעו שהגבול אינו מקובל עליהם, והמציאו דרישות מעבר לו. וממשלת לבנון אימצה את התביעה. עכשיו הצרפתים רוצים לקיים מו"מ על ויתורים טריטוריאליים ישראליים בתוך שטחה הריבוני, כפי שנקבע על פי האו"ם, כפרס לתוקפנות מלבנון לאורך השנים.
ומה פירוש המילים המכובסות "הגבול בין לבנון לסוריה"? כאן מדובר בהר דב, שטח ריבוני ישראלי. ההמצאה הראשית של חיזבאללה, היתה דרישה לנסיגה ישראלית מ"חוות שבעא", הווה אומר – הר דב. במקום להודיע שמדובר בשטח ריבוני ישראלי, הממשלה הודיעה שהשטח הזה נכבש מדי סוריה, והוא נתון למו"מ בין ישראל לסוריה. כעת לבנון, בגיבוי צרפת, מתייחסת להר דב כשטח במחלוקת בין לבנון לסוריה. חוצפה צרפתית. חוצפה ועזות מצח.
על ישראל להתייצב על הליטני ולנהל מלחמת חורמה בחיזבאללה. במקביל, עליה להודיע על רצונה בחוזה שלום ונורמליזציה בינה לבין לבנון. התנאי הראשון לשלום הוא פירוק חיזבאללה וארגוני הטרור הפלשתינאיים בלבנון, כלומר הסכם עם לבנון הוא רק עם מדינה ריבונית שמממשת את ריבונותה וניתן לסמוך על התחייבותה. שנית, בהסכם השלום, יקבע גבול הקבע בין המדינות. שלישית, עד הסכם השלום, ישראל לא תזוז אף שעל מן הליטני. רביעית, נקודת המוצא למו"מ היא ישיבת ישראל על הליטני, וגבול הקבע ייקבע בינו לבין גבולה הריבוני של ישראל. על שטחיה הריבוניים של ישראל, ובהם הר דב, לא יתקיים כל מו"מ. הנסיגה לקו הגבול שייקבע, תעשה אחרי 5 שנים שבהן יוכח שממשלת לבנון מממשת את ריבונות ושהגבול שקט ובטוח.
לבנון תידרש לשלם בשטח על תוקפנותה רבת השנים נגד ישראל. הדרישה שישראל תידרש לשלם בשטח ריבוני שלה, אחרי שהותקפה שוב ושוב, מאז 1948, נסוגה שוב ושוב, מאז 1949, ושוב ושוב הותקפה, היא שיא החוצפה.
* ובינתיים בעזה –מעיינינו נתונים כעת לנעשה באיראן ובלבנון, אך גם בגזרת עזה יש התפתחויות. בתחילת השבוע נמסר, שבתחילת מאי יחל להיכנס הכוח הרב לאומי לרצועת עזה. אלה חדשות רעות מאוד.
הכוח הרב לאומי לא ילחם בחמאס ולא יפרק אותו מנשקו. וכאשר הכוח הרב לאומי נמצא בעזה, ישראל תתקשה לממש את חובתה לפרק את חמאס מנשקו, מחשש לחיכוך עם חיילים מאינדונזיה, מרוקו וכו'.
יתר על כן, מדובר על כך שבשלב הבא ייכנס הכוח הרב לאומי גם לשטחים שבידי ישראל, כלומר אפילו בשטח שבצד הישראלי של הקו הצהוב, השליטה שלנו לא תהיה מלאה.
לכאורה, אחרי שיתוף הפעולה המופלא עם ארה"ב וטראמפ, ישראל תתקשה לומר "לא" לטראמפ. אבל זה יכול להיות הפוך. אחרי שיתוף הפעולה המופלא בין המדינות, יש לישראל יותר עוצמה והשפעה על טראמפ.
יש להגיע איתו להסכמה על לוח זמנים להתפרקות חמאס מנשקו, כולל הנשק הקל, כולל השמדת המנהרות, לשביעות רצונה של ישראל, ואור ירוק לחידוש הלחימה לפירוק חמאס בתום האולטימטום, בהנחה שהוא לא יתפרק מרצונו.
כמו כן, יש להבהיר שכל עוד חמאס לא התפרק מנשקו, ישראל לא תזוז מהקו הצהוב, לא תאפשר תחילת שיקום של הרצועה ולבטח לא תסכים לכניסת כוחות זרים לשטח שבשליטתה.
הסירוב של נתניהו לגבש במהלך המלחמה את "היום שאחרי", מסיבות פוליטיות זרות (הפחד מסמוטגביר), גרם לכך שזרים עיצבו את "היום שאחרי". הפתרון הרצוי, הרע במיעוטו, הוא שליטה אזרחית של הרש"פ על רוב רצועת עזה ושליטה צבאית שלנו. בכל פתרון אחר, לא יהיה לנו חופש פעולה.
האם באזור שבשליטת כוח רב לאומי, צה"ל והשב"כ יוכלו לבצע מעצרים מדי לילה, ולהגיע אל המחבל למיטתו לפני שיבצע פיגוע רצחני, כפי שהדבר נעשה בשטח הרש"פ ביו"ש? ברור שלא.
לא מאוחר לתקן.
* חבלה חמורה במאמץ המלחמתי – במסיבת העיתונאים שערך, דיבר נתניהו גבוהה גבוהה על החוסן הלאומי ועל הלכידות בשעת מלחמה. ובמקביל, בעיצומה של מלחמה קשה, שעה שאזרחי ישראל רצים פעמים אחדות בלילה למקלטים, ובאזורים רבים בארץ יש פגיעות קשות ברכוש ובנפש, הוא ממשיך לדחוף בכל כוחו את חוקי המריבה, הקורעים את העם, מפרקים את הלכידות, שוחקים את החוסן.
הממשלה מחבלת ביודעין, חבלה חמורה, במאמץ המלחמתי.
* דה-לגיטימציה לבחירות – האם יש סכנה לתרחיש טראמפ-2020 – אי הכרה בהפסד בבחירות מצד נתניהו?
יש סימנים מבשרי רעה. זה החל בדה לגיטימציה לממשלת בנט והתנהגות ברית ביביטיבי כאופוזיציה למדינה. זה נמשך בתעלול האנרכיסטי הקרימינלי של "אי הכרה" בנשיא בית המשפט העליון עמית, ובקריאת שרים להפר פסיקות בג"ץ.
ויש סימנים מטרימים לדה-לגיטימציה לוועדת הבחירות המרכזית. בעיצומה של מלחמה, ראש הממשלה מוצא זמן להתעסק בניסיון לסכל את מינוי היועמ"שית של הוועדה, ובעצם לעשות לה מראש דה-לגיטימציה. הכוונה למנות כנציגת הליכוד לוועדת הבחירות את ח"כית [----] והקונספירטורית ההזויה גוטליב, נועדה מצד אחד לשבש את פעולתה התקינה של הוועדה ומצד שני, לבדות כהרגלה קונספירציות מטורללות, הפעם כביכול מבפנים.
יש לפקח בשבע עיניים על ההתנהלות הזאת כדי להגן על הדמוקרטיה.
* שטיח אדום – האם בדומה לקבלת הפנים המלכותית (והפאתטית) לאוריך בלשכת רוה"מ צפויה לו קבלת פנים דומה אצל מעסיקיו בדוחא?
* מופת של פטריוטיות – מעל 300 צעירים מהכפרים הדרוזים בגולן התנדבו בשנתיים האחרונות לשירות בצה"ל. זה מהפך אדיר, בלתי נתפס. אין ביטוי יפה יותר לתהליכי הישראליזציה של הדרוזים בגולן.
המהלך עוד לא הושלם. ראינו זאת השבוע, כאשר הלווייתו של רס"ל מאהר חטאר לא היתה צבאית, כי יש עדיין רגישות. אבל האלפים הרבים, ובהם רבים מאוד מהכפרים, שליוו אותו לדרכו האחרונה, וערכו ביקורי תנחומים אצל משפחתו, ביטאו הזדהות עם הדרך, שכאשר הוא פרץ אותה הוא היה בודד.
ביקרתי, עם משלחת קהילת הגולן של תנועת הרבעון הרביעי, אצל המשפחה. יסמינה, אלמנתו של מאהר, היא מופת של פטריוטיות ישראלית.
* לא הכל פוליטיקת זהויות – לפוליטיקת הזהויות המחנאית אין גבולות. גם טרגדיה נוראה כמו מות בתה של אורית סטרוק הופך לשיח פוליטי מחנאי אוטומטי, המציף את הרשת. לאלה ברור לחלוטין שאורית סטרוק ובעלה התעללו לאורך שנים בבתם – התעללות טקסית, ואף יודעים בוודאות שהיא לא התאבדה אלא נרצחה, כדי להשתיקה. אין קונספירציה שהיא מטורפת מדי בעבורם והם לא יאמצו אותה על אוטומט, בלי לבדוק.
ומנגד, מי שקופצים לגונן על-אוטומט על סטרוק, אף שאין להם שום מידע שעליו הם מבססים את קביעותיהם הנחרצות. החומרה של הזוועות המיוחסות לה, אינה מזיזה להם כהוא זה, כי ברור שהכול עלילה קפלניסטית, אלא מה? אלה ואלה, משוכנעים בצדקתם, ובזעמם הקדוש על הצד השני, והכל פוליטיקה ויצרים פוליטיים עזים.
החשדות וההאשמות כלפי סטרוק חמורים מאוד. אין לי שמץ של מושג אם יש בהם אמת, וכמה אמת. ברור לי שהחשדות חייבים להיחקר ביסודיות, ללא משוא פנים, כדי להגיע לחקר האמת. ואין כאן שום קשר לזהות פוליטית.
* הקוקו והסרפן – רועי סטאר, הבריון הפשיסט עם הקוקו והסרפאן, הוא התגלמות הישראלי המכוער. עקף בסיבוב את האיש המיותר מרדכי דוד, בתחרות על התואר.
למי שמתכחש לכך, שראש הכנופייה הופך את משטרת ישראל למיליציה פשיסטית פרטית חמושה, אני ממליץ לצפות בסרטון על ההתפרעות הבהמית של הסופר-סטאר והתנהגות הפרחחים במדים. ראש הכנופייה לא היה צריך להגיד להם במפורש את מי לעצור. הם מבינים לבד את רוח הדוצ'ה.
ואיך אני מסביר את העובדה שאותה משטרה שחררה מיד, ללא תנאי, את האיש שנעצר על לא עוול בכפו? תהליך הבן-גביריזציה והשמדת המשטרה לא הושלם. יש עדין בארגון שרידים של משטרה.
את התהליך הזה חייבים לעצור. העובדה שבן גביר, ראש כנופיה פשיסטית אלימה, הוא שר בממשלת ישראל, היא כתם נצחי על ההיסטוריה של העם היהודי.
* מחבל בן 5 – כאשר חיילי צה"ל מדווחים שחשו סכנה מפני רכב שהאיץ לעברם וירו לעברו, ואנו יודעים שהיו הרבה פיגועי דריסה, אני מאמין להם, כל עוד לא הוכח אחרת. כמובן שחייבת להיפתח חקירה.
אבל גם אם החקירה תוכיח שהכוח פעל ללא דופי, ועשה בדיוק את המצופה ממנו, אין זה משנה את העובדה שהתוצאה – הרג של הורים ושני ילדים, בני 5 ו-7, היא תוצאה טרגית ומזעזעת.
אבל אלישע ירד, המנהיג המקומי של הנוח'בות היהודיות ביו"ש, פרסם הודעת שמחה על חיסול "משפחת המחבלים". מחבל בן 5, מחבל בן 7. ובעוד המשפחה הנ"ל נהרגה, כנראה, בשל טעות, הוא ונוח'בותיו מבצעים פיגועי טרור גזעניים במזיד.
איך זה שאלישע ירד מסתובב חופשי, מסית חופשי, כותב חופשי ללא חשש, במקום שישב מאחורי סורג ובריח? כי הדוצ'ה שלו הוא השר ל"ביטחון" לאומני. לכן, הוא ונוח'בותיו חשים ש"אל-דאולה מענא", "הממשלה אתנו", כפי שצרחו פורעי תרפ"ט.
וכאשר ירד כותב "מחבל בן 5" ו"מחבל בן 7", ברור לגמרי למה מתכוון הדוצ'ה שלו, ראש הכנופיה, כאשר הוא מדבר על "מוות למחבלים". הוא מתכוון בדיוק למה שהתכוון כאשר הכנופיה שלו שאגה "מוות לערבים". הוא מתכוון שכל ערבי הוא מחבל ולכן הוא בן מוות. גם אם הוא ילד בן 5.
* קין – חייל צה"ל נפצע בידי קין. נערי זוועות שפונו ממאחז פורע חוק באזור חברון יידו סלעים לעבר חיילי צה"ל וחייל נפגע בראשו.
מי שתוקף את חיילי צה"ל, הוא אוייב של מדינת ישראל ושל העם היהודי. הנוח'בות היהודיות הן גיס חמישי. מי שלא נלחם בהם כשהם מבצעים פרעות ופיגועים נגד ערבים, נושא באחריות לכך שהם נלחמים גם בצה"ל.
מתי נתעורר? כשהם ירצחו חייל?
* בין החוות למאחזים הבלתי חוקיים – אלה שמשליכים את זוועת הטרור הבן גבירי על ציבור תושבי יו"ש, ציבור של מאות אלפי אזרחים טובים, שומרי חוק, משלמים מיסים, משרתים במילואים, תורמים לחברה, ועצם קיומם חיוני מאוד לביטחון ישראל, בדיבורים שקריים וחסרי אחריות כמו "טרור המתנחלים", עושים מעשה נבלה. הם עושים זאת מתוך שיקול ציני של הבאשת ציבור שהם עוינים אותו, כי במלחמה הפוליטית הכול מותר, ובפוליטיקה של זהויות, מי ששייך ל"הם" צריך להשחיר אותו ורצוי לטנף אותו.
אבל מעבר לעובדה שמדובר בשקר, ומעבר לעובדה שמדובר בפגיעה מכוערת בציבור גדול, הדיבור הזה גם משחק לידי הפורעים והמחבלים היהודים ומחזק אותם. במקום לבודד אותם, להוקיע אותם, להוציא אותם אל מחוץ לגדר, הם מאדירים את כוחם ומציגים אותם כמי שמייצגים את הציבור ביו"ש, למרות שהרוב המוחלט של התושבים מתעב אותם וסולד מהתנהגותם.
לא זו בלבד שהם אינם מייצגים את ההתיישבות ביו"ש, הם גם אינם מייצגים את החוות. בעניין החוות יש חוסר היכרות וחוסר הבנה בציבור. חשוב להבחין בין החוות לבין המאחזים הבלתי חוקיים, שמהם יוצאים הפורעים והמחבלים.
החוות חוקיות, הן פרוסות בשטח בתאום מלא עם הממשלה וצה"ל, מתוך תפיסה אסטרטגית של בלימת ההשתלטות הבלתי חוקית של פלשתינאים על שטחי C, שעל פי הסכמי אוסלו הם בשליטה ישראלית מלאה. המתיישבים בחוות הם חלוצים המבצעים משימה לאומית התיישבותית חשובה מאוד, בתנאי קיום קשים.
המאחזים הבלתי חוקיים הם סיפור אחר לגמרי. הם הוקמו ללא תאום, ללא אישור, בניגוד לעמדת צה"ל, והם גורמים עוינים המערערים את הביטחון ואת החוק והסדר. רבים מהם נמצאים בשטח B, שהשליטה האזרחית בו היא של רש"פ, מתוך רצון להביא להסלמה ולפיצוץ עם הפלשתינאים. מהמאחזים הללו יוצאים הפורעים לבצע פרעות בכפרים ערבים וכבר בכמה מקרים זה הסתיים ברצח. די בכך כדי לעשות הכול כדי לגדוע את התופעה, גם אלמלא הם נלחמו גם בצה"ל. קל וחומר, כאשר הם נלחמים גם בצה"ל.
את המאחזים הללו צריך לפרק, לשטח, לעצור את הפולשים ולמוטט את ארגונם. יש להתייחס אליהם כאל קני מחבלים. לא עושים זאת, כי המנהיג שלהם הוא השר ל"ביטחון" לאומני, וראש הממשלה מפחד ממנו.
* אין בכוחו לענות לך – הודעת דוא"ל שקיבלתי מאחד הקוראים:
לאורי בוקר טוב,
אנא, אל תתרשם מהעלבונות של אהוד בן עזר. הוא טוען שאי אפשר לענות לדבריך, אך האמת היא שאין בכוחו לענות לדבריך, כי אין לו הנתונים, הכלים והתחמושת הדרושים להתמודדות אתך ועם הידע הרב שלך. הוא מדבר מהבטן ולא מהראש.
אב"ע גם מתעלם מהעובדה שאם היית מפסיק לפרסם אצלו את דבריך רבי-הערך, היו קוראיו נשארים עם חומריו הממוחזרים ועם סיפוריו הפורנוגרפיים חסרי הטעם. מה כבר אפשר לצפות מאדם שכתב לפני חודשים אחדים שהוא לעולם לא ישנה את דעתו?!
על-כן, אל-נא תתרשם מדבריו, והמשך לראות בעיתונו אך ורק פלטפורמה (קטנה מדי) להפצת דבריך החשובים המבוססים על עובדות, ולא על אמונות פגניות ב"אליל", שאינו אלא פוליטיקאי כושל שמאמלל את חיינו (וחושב רק על עצמו, על משפטו, על ממונו הסמוי והחסוי, על "רעייתי" החולשת על ממונו ועל שני בניו המשתמטים – בדיוק בסדר החשיבות הזה). אפילו כשמדובר במהלכים בינלאומיים, הסדר הזה נשמר אצלו בדיוק נמרץ.
אב"ע שולח אותך לפסיכיאטר, אבל גם בזה הוא בסה"כ ממחזר את הדברים שכתבה עליו מרים תעסה-גלזר, שהציעה פעם לשלוח אותו לפסיכיאטר. לדעתי, לא יזיק לסופר, גם אם הוא כבן תשעים, להיות קצת מקורי, ולא למחזר את דבריהם של אחרים כמו תקליט שבור.
שליחתך לטיפול הריהי מקרה קלסי של "הפוסל – במומו פוסל."
על החתום: קורא נאמן
עד כאן דברי הקורא הנאמן. לא נגענו. ועוד הערה משלי – כפי שצריך לדעת ממה להיעלב וממה לא להיעלב, כך כדאי לדעת ממי להיעלב וממי לא להיעלב, וד"ל. ובכן, ממש לא נעלבתי. בסופו של דבר, הערותיו של אב"ע רק מקטינים ומבזים אותו. אני נותן לו קרדיט, שאילו היו לו טיעונים ענייניים כנגד טיעוניי, הוא היה כותב אותם.
* כך הזמנתי אזעקה – ביום ראשון אחר הצהרים השתתפתי בישיבה בזום.
אחת המשתתפות דיברה, ובאמצע דבריה קראה: "אזעקה", ורצה לממ"ד.
"מישהו אחר רוצה לדבר?" שאלה יו"ר הישיבה.
אמרתי: "מי ירצה לדבר כשזה מזמין אזעקה?"
כשאמרתי את המילה "אזעקה" היתה אצלנו אזעקה וטסתי למרחב המוגן.
* מד"ס בוקר – יום העבודה שלמחרת שיגורים ויירוטים בסביבתנו, נפתח בסריקה רגלית של כל השטח, לשלול הימצאות נפלים ושברי יירוט.
עוד יתרונות למד"ס הבוקר - התחממות בבוקר קר ורטוב ואימון כושר.
* ביד הלשון: מצח נחושה – מתוך ספרו של מאיר שלו "שתים דובים": "השִׁיעֵר שמספרים לו שקר כה נורא במצח כה נחוש?" (ע' 63).
מצח נחוש? לא מצח נחושה? הרי מטבע הלשון המוכר הוא "במצח נחושה". מה פתאום נחוש?
אבל מצח הוא זכר. ואם הוא זכר, יש לומר מצח נחוש, כמו שאנו אומרים אדם נחוש. אז מאין לקוח הביטוי "מצח נחושה"?
"מִדַּעְתִּי כִּי קָשֶׁה אָתָּה וְגִיד בַּרְזֶל עָרְפֶּךָ וּמִצְחֲךָ נְחוּשָׁה" (ישעיהו מ"ח, ד').
האם אני רוצה לרמוז שישעיהו הנביא טעה בעברית וחשב שהמילה נצח היא נקבה? ואם לא, מה כוונתו?
האמירה היא כלפי עם ישראל, "כי קשה אתה." ואיך מאופיין הקושי? בתיאור העורף והמצח. העורף הוא גיד ברזל, והמצח – נחושה. כלומר, המילה נחושה מקבילה לגיד ברזל. היא אינה מתארת את המצח בתכונת אופי של נחישות, אלא היא תיאור של חומר המאפיין את קשיות המצח. מהי נחושה? נחושת. כמו עטרה ועטרת, יבשה ויבשת ועוד מילים דומות, כך גם נחושה ונחושת הן שתי צורות של אותה מילה.
בתהילים נאמר: "מְלַמֵּד יָדַי לַמִּלְחָמָה וְנִחֲתָה קֶשֶׁת נְחוּשָׁה זְרוֹעֹתָי" (תה' מ"ג, י"ח). קשת נחושה – קשת נחושת.
מאיר שלו לא טעה. הוא ידע עברית על בוריה ותנ"ך על בוריו. השימוש שעשה בביטוי "מצח נחוש" אינו שיבוש, אלא משחק מילים יפה, של אוהב השפה העברית, שמעשיר אותה.
אורי הייטנר
לתגובות: uriheitner@gmail.com
אורי הייטנר
צרור הערות 18.3.26
רוצים גישה מלאה לכל הגיליונות?
הצטרפו לאתר וקבלו גישה לארכיון של למעלה מ-2,100 גיליונות עם אלפי מאמרים, שירים ויצירות ספרותיות.
הצטרפו לאתר