* קורבנות הפסקת האש.
* לומר "לא" לטראמפ – יצאנו למלחמה עם איראן בשותפות עם ארה"ב. ישראל יכולה להגן על גבולותיה ולגבור על שכנותיה בכוחות עצמה, אך כאשר מדובר במעצמה אזורית גדולה וחזקה כאיראן, שהיא רחוקה כל כך מגבולנו, היכולת שלנו להכות בה ולהשיג את ההישגים הנדרשים מוגבלת, ולכן, טוב ונכון היה לצאת למלחמה הזאת עם ארה"ב. השותפות הזאת היא הישג מדיני משמעתי של נתניהו.
כאשר ישראל יוצאת למלחמה משותפת עם מעצמת-העל הגדולה והחזקה בעולם, ברור שההובלה היא של ארה"ב, וכך נכון שיהיה. נכון שנשיא ארה"ב יהיה מצביא המערכה. וגם כאשר הוא מקבל החלטות שאינן לרוחנו, אנו יכולים לנסות להשפיע עליו ולשכנע אותו, אך בסופו של דבר לכבד את הכרעתו.
למיטב הכרתי, הפסקת האש באיראן הייה שגויה ובטרם עת. אני מעריך, שזו גם דעתו של נתניהו. אך נתניהו, בצדק, כיבד את החלטתו של טראמפ. כך נכון לפעול בסוג כזה של שותפות.
לא כן בלבנון. ישראל לא יצאה עם ארה"ב להילחם בלבנון. ישראל הותקפה בידי חיזבאללה בעיצומה של המלחמה באיראן, והשיבה מלחמה לבדה. ישראל צריכה להיות קשובה תמיד לידידיה, בוודאי לנשיא ארה"ב, אך לא לקבל ממנו הנחיות ופקודות, ובוודאי לא כאלו שמנוגדות לאינטרס הביטחוני של ישראל. ועם כל הכבוד לטראמפ, לא נכון היה להיכנע לתכתיב שלו להפסקת אש בלבנון. ולא נכון להיכנע לתכתיב שלו לדבוק בהפסקת האש למרות שהאוייב מפר אותו באופן שיטתי. מותר לומר "לא" גם לטראמפ.
אחת המטרות של "שאגת הארי", היא לנתק את איראן מהפרוקסיז שלה. טראמפ נכנע לאיראנים כאשר הסכים לדרישתם לקשור בין הפסקת האש באיראן להפסקת האש בלבנון, ונתניהו שגה כשנכנע לתכתיב של טראמפ.
ישראל מחויבת לביטחון אזרחיה, ואינה יכולה להשלים עם הפגיעה בהם. לקח 7 באוקטובר הוא חובתנו להשמיד איום טרוריסטי בפעולה יזומה, ולא להמתין שוב לכך שהאיום יתממש.
* תן לצה"ל לנצח!
* דין הצתה – אחד הביטויים הבולטים של מדיניות ההתמכרות לשקט של נתניהו, שהיא המחדל שהמיט עלינו את 7 באוקטובר, היה ההבלגה על הצתת שדות הנגב המערבי.
אוותר על הפוליטיקלי קורקט. לא "הכלה". נתניהו נתן למעשה לפלשתינאים רשות להצית את שדות הנגב המערבי, באין מפריע, במשך שלוש שנים וחצי.
יתר על כן, כאשר היתה הסלמה, ו"טיפטופי" הרקטות הובילו לגשם סוחף, היו כמה ימים של התקפות של חיל האוויר, שהסתיימו בהפסקת אש: ישראל הפסיקה לתקוף והם עצרו את ירי הרקטות לזמן מה. וההצתות? לא היו חלק מהפסקת האש. האש הזאת לא פסקה.
בסוף השבוע נמצאו שני עפיפונים שנשלחו מעזה, בשדות נחל עוז. לא היו עליהם חומרי בערה. אולי אלו סתם עפיפונים תועים. אבל יתכן שאלה בלוני ניסוי.
בתקופת טרור ההצתות כתבתי שוב ושוב: דין הצתה כדין רקטה.
היום, אחרי 7 באוקטובר, אני מצפה להבהרה של ראש הממשלה – הצתה אחת, תביא לתגובה כאילו נורו אלפי רקטות או פלשו אלפי מחבלים.
* הקונצנזוס הלאומי – בנט ולפיד הבהירו –שום שטח לא יימסר לאויב!
זה הקונצנזוס הלאומי.
* בנט היה נוהג כגנץ – אחרי 7 באוקטובר מתחתי ביקורת חריפה על יאיר לפיד, בשל החלטתו לא להיכנס תחת האלונקה ולא להצטרף לממשלת החירום הלאומית. ראיתי בכך התנהלות המנוגדת לאופן שבו אני תופס מנהיגות לאומית ואחריות לאומית.
גם היום, אחרי שנתיים וחצי, אני רואה כך את הדברים. אני משוכנע שבנט היה נוהג כגנץ. ואף על פי כן, אני שמח על חבירתו של לפיד לבנט ומקווה שגם אייזנקוט יצטרף.
* המומחה לאידיאולוגיה – מיקי זוהר על הריצה המשותפת של בנט ולפיד: "ככה זה כשאין אידיאולוגיה."
דברי מי שכבר הסביר מה האידיאולוגיה שלו: שלושת הכ"פים – כוח, כסף וכבוד.
* מי משלם לו – אילו הייתי חובב קונספירציות, הייתי חושד שהליכוד משלם ליאיר גולן על כל ראיון.
* לומר את האמת – בתגובה לביקורתי על התבטאויותיו של יאיר גולן ועל כך שהן מחזקות את נתניהו, נשאלתי, מה אני רוצה? מנהיגים שאינם אומרים את האמת?
אני רוצה מנהיגים שאומרים את האמת. יאיר גולן אינו אומר אמת. אילו הוא אמר: זאת דעתי, אך לצערי מנהיגי כל שאר מפלגות האופוזיציה חושבים הפוך ממני, הוא היה דובר אמת. כאשר הוא אומר "כשנעלה לשלטון נעשה" הוא משקר ביודעין.
הוא פופוליסט שמחניף לבייס הקיצוני שלו.
* הליברל – יאיר גולן מכריז ש"כשנעלה לשלטון" הוא יסגור את ערוץ 14. כשהוא אומר את זה, הוא משוכנע בכל מאודו שאלה דברים של ליברל. כי מהו ליברל? מי שסותם פיות למי שאינם ליברלים כמוהו. מי שסבור שחופש הביטוי שמור רק לליברלים כמוהו. מי שמשוכנע שחופש העיתונות שמור רק לעיתונות שמבטאת דעות ליברליות כשלו.
אני סולד מערוץ 14. ערוץ תעמולה ירוד. אך אלחם על זכותו לשדר. אגב, הבעייה הגדולה בערוץ תעמולה, היא כאשר הוא משרת את השלטון. פחות כאשר הוא משרת את האופוזיציה. יאיר גולן אומר, בעצם, שכאשר יעלה לשלטון יסגור את כלי הביטוי של האופוזיציה. כי הוא ליברל.
כאשר היה ניסיון לסגור את "ישראל היום", התייצבה ח"כ שלי יחימוביץ', לימים יו"ר מפלגת העבודה, להגנה עליו מפני הצעת החוק הדרקונית. כי היא באמת ליברלית.
* אינטרס ציני זר –חולדאי בגד בחזון ברית המשרתים, כשמתוך אינטרס ציני זר העדיף לרצות את משרד הפנים, הנשלט בידי ש"ס, ונתן את ידו לבחירת רב ראשי חרדי, לא ציוני, שלא שירת בצה"ל ובניו אינם משרתים בצה"ל, לעיר העברית הראשונה.
* איך היינו מכנים? – משה רדמן כתב, שהעובדה ששלושת רופאיו של נתניהו דתיים היא הסיבה לכך שהוא יכול לשקר באשר למצב בריאותו, וקרא להסתדרות הרפואית לחקור את הנושא.
איך היינו מכנים מי שהיה כותב אותו טקסט על שלושה רופאים ערבים?
* מגפה עולמית – ארה"ב שטופה בתיאוריות קונספירציות על כך שההתנקשות בחיי טראמפ הייתה מבוימת, ויש הטוענים שכאלו היו שלוש ההתנקשויות.
ואני תמה אם יש קורטוב של נחמה, בכך שלא רק אצלנו יש הזויים מטורללים ששטופים בתאוריות קונספירציה מופרכות, אלא זו מגפה עולמית.
* הייתה התנצלות? – האם ישראל כ"ץ, אורח הכבוד בטקס העלייה המחודשת לקרקע של שא-נור, ונתניהו ששלח נאום מוקלט, התנצלו על תמיכתם בהתנתקות?
– על פי חוות דעתו ה"קצת" מוזרה של אהוד בן עזר, הנוח'בות – "הם ורק הם אחראים ל'מחדל' "
המחדל – במירכאות. היה מחדל?!
קודם כל זה מעניין, כי בדרך כלל אהוד מסביר לנו שההפגנות נגד הממשלה גרמו לסינוואר להחליט על הטבח... נו, לפחות על הטענה ה"קצת" מוזרה הזאת הוא לא חזר הפעם.
לא היה מחדל, פירוש הדבר שאף אחד לא היה אמור לסכל את הטבח או לעצור אותו. בסך הכול, האוייב צריך להחליט על הטבח, ומשהחליט, הטבח בוצע.
המשמעות של הדברים נוגעת לעתיד, לא רק לעבר. אם לא היה מחדל, אין צורך להפיק לקחים ולא לתקן. אם האויב ירצה לבצע פוגרום המוני במדינת ישראל - הפוגרום יהיה.
אז לשם מה יש לנו ממשלה, ראש ממשלה, צה"ל, שב"כ?
[אהוד: אתה כנראה איש קצת מבולבל. למשל, רוזוולט היה אחראי למחדל פרל הארבור?]
* המשך ישיר – הפריצה של פורעים חרדים לביתו של מפקד המשטרה הצבאית, היא המשך ישיר של ההתפרעויות החוזרות ונשנות של שרים וח"כים בדיוני בית המשפט והניסיון לפרוץ לבית המשפט העליון, ושל הפלישה של אספסוף בראשות שרים וח"כים לבסיסי צה"ל.
הגינויים של ראש הממשלה ושר הביטחון לפריצה לוקים בצביעות, לנוכח שתיקתם במקרים הקודמים, שלמעשה הייתה עידוד של המעשים.
המשילות בישראל, כאשר ראש הכנופייה הוא האחראי על האכיפה, התפוררה כאבק.
* אין משטרה – ובימים האלה אין משטרה בישראל.
(והיא כפופה לעבריין סדרתי מנעוריו).
* אתה אשם – בן גביר, ראש הכנופייה, ולמרבה החרפה השר ל"ביטחון" לאומני, שבימיו כשר קרס ביטחון הפנים בישראל, התפוררה המשילות בישראל, והפשע, על כל ענפיו, גואה, עולה ופורח ומשגשג, כפי שלא שיגשג מעולם, מתרץ תירוצים נבובים כדי לנוס מאחריותו הפושעת, כמו "אי אפשר להעמיד שוטר ליד כל פיצריה" וכו'.
ברחן.
יש לקבוע ברורות – אתה השר, אתה אשם. אתה נושא באחריות אישית.
מנהיגות היא קודם כל דוגמה אישית. כאשר השר האחראי על האכיפה הוא פושע סדרתי מנעוריו, ראש כנופייה אלימה, הדוצ'ה של הבןגביר-יוגנד המבצעים פוגרומים בכפרים ערבים ביו"ש, שמטפח ארגוני טרור כמו להב"ה –הקו-קלוקס-קלאן הישראלי ו"לה-פמיליה"; כאשר שרים וח"כים מתפרעים בבית המשפט העליון, מטילים חיתתם על בית המשפט, פולשים בראש אספסוף ברברי לבסיסי צה"ל והוא אוסר על המשטרה להגן על החוק ומוסדותיו – אלה התוצאות.
הלינץ' בפתח תקווה, שבו נרצח זלקה, הוא העתק-הדבק של התמונות שהם רואים מהפוגרומים בערבים, של שליחי ראש הכנופייה.
בן גביר, בעצם היותו שר המשטרה, הוא עידוד לפשע, הוא טיפוח הפשע. וכאשר בן גביר הוא האיש החזק בממשלה, שאוחז במבושיו של ראש הממשלה המשקשק מולו ומסתמרטט בפניו כרכיכה, אנשים כמו זלקה משלמים בחייהם. ואם לא נשנה את המציאות הזאת, התוצאות העקובות מדם תלכנה ותגדלנה ועוד יהיו כאן הרבה זלקות.
* האינטרס הציבורי – אני נגד עסקאות טיעון עם נבחרי ציבור (וגם עם בכירים בשירות הציבורי), כפי שאני נגד זכות השתיקה של נבחרי ציבור וכפי שאני נגד אפשרות של סגירת תיק לנבחר ציבור מחוסר עניין לציבור (עצם האפשרות הזאת היא אוקסימורון).
העניין הציבורי הברור, כאשר מדובר בנבחרי ציבור, הוא חקר האמת.
ככל שמדובר בנבחר ציבור בכיר יותר, כך הדבקות בחקר האמת, בלי לטייח, בלי לעגל פינות ובלי עסקאות היא אינטרס ציבורי מובהק יותר.
וכאשר מדובר בראש הממשלה – על אחת כמה וכמה.
הטענה שיש צורך להגיע לפשרה ולסגור עניין כיוון שקיומו של המשפט פוגע בחברה הישראלית, היא היתממות. לא המשפט פוגע בחברה הישראלית, אלא הפיכת הליך פלילי לעניין פוליטי, ושנים של דה-לגיטימציה למדינת החוק ומשרתיה, כדי להציל נאשם מאימת הדין.
גם עסקה שתכלול פרישה של נתניהו מהחיים הפוליטיים פסולה. היא רק תחזק את האמונה בקונספירציה המטורללת שעל פיה מטרת החקירה והמשפט היתה פוליטית – הפלת נתניהו. "הנה, עובדה – ברגע שהוא מוכן לפרוש פתאום לא חשוב לכם למצות את הדין."
מדוע אני, שכל כך מאמין בצורך בהסכמות רחבות ובעיקר בסוגיה המשפטית, נוקט בעמדה קיצונית כל כך בנושא הזה? כיוון שכאן אין המדובר במחלוקת עניינית, אידיאולוגית, פוליטית, אלא בפלילים. וכשמדובר בשחיתות, בטוהר המידות, בניקיון כפיים – אני בהחלט קיצוני.
ייקוב הדין את ההר.
* ביד הלשון: התנקשות – האירוע בוושינגטון לא היה ניסיון התנקשות בטראמפ. היתה זו התנקשות בטראמפ. אילו ההתנקשות הצליחה היה זה רצח. ההתנקשות נכשלה וטראמפ חי ובועט. אבל ההתנקשות היתה.
המילה התנקשות היא קיצור של הביטוי "התנקשות בנפש" שרווח בעיתונות העברית במאה ה-19. התנקשות היא פעולה שנועד להביא למותו של מישהו, לרוב של דמות ציבורית (לא מקובל לדבר על התנקשות, ברצח שאינו של דמות ציבורית).
מקור המילה הוא תנ"כי. בעלת האוב אומרת לשאול, שהיה מחופש לאדם מן היישוב: "הִנֵּה אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה שָׁאוּל אֲשֶׁר הִכְרִית אֶת הָאֹבוֹת וְאֶת הַיִּדְּעֹנִי מִן הָאָרֶץ, וְלָמָה אַתָּה מִתְנַקֵּשׁ בְּנַפְשִׁי לַהֲמִיתֵנִי" (שמואל א' כ"ח, ט'). לפי הפסוק הזה, ההתנקשות היא הפלתה של בעלת האוב למלכודת (המילה מוקש נרדפת למלכודת, ואולי המילים מוקש והתנקשות נובעות מאותו מקור), שעלולה להביא למותה. כלומר, התנקשות אינה הריגה, אלא יצירת מצב שיביא להריגה.
מכל מקום – הביטוי "ניסיון התנקשות" הוא שגוי. היתה זו התנקשות, שלא צלחה.
אורי הייטנר
לתגובות: uriheitner@gmail.com
אורי הייטנר
2. צרור הערות 29.4.26
רוצים גישה מלאה לכל הגיליונות?
הצטרפו לאתר וקבלו גישה לארכיון של למעלה מ-2,100 גיליונות עם אלפי מאמרים, שירים ויצירות ספרותיות.
הצטרפו לאתר