פרופסור יוסף זעירא – גדעון לוי, ברטוב הוא לא "אנטי ציוני"
"גדעון לוי," כותב פרופסור יוסף זעירא, "תוהה מדוע עמר ברטוב לא מזדהה כאנטי־ציוני, למרות התקפתו החריפה על הציונות של היום ("הארץ" ,7.5). אך הציונות אינה אידיאולוגיה, ולכן אין בה רק "בעד" או "נגד" פשוטים. הציונות היא תנועה היסטורית, ששינתה את אופייה כל הזמן. ברטוב מרגיש שייך לציונות ההיסטורית, שפעלה עד הקמת המדינה. לדעתו, בעשורים האחרונים היא הפכה לתנועה גזענית, מיליטריסטית ואף רצחנית. לכן הוא מתאים להגדרה פוסט־ציוני. זהו אדם המקבל את מטרתה הבסיסית של הציונות, שהיא הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל, אך סבור כי משהוקם הבית הלאומי ב-1948 והתבסס במהלך שנות ה-50 של המאה הקודמת, היה על הציונות לסיים את תפקידה ההייסטורי. להשקפתו, המשך קיומה בישראל אחרי קום המדינה הפך אותה בהכרח לנושאת דגל האפליה של הערבים בישראל ולאחר 1967 לנושאת דגל הסיפוח והנישול.
לוי מבין זאת, אך תוהה שמא התהליך שעברה התנועה הציונית נקבע באופן דטרמיניסטי מראשיתה, מעצם יעודה.
לדעתי התמונה מורכבת יותר. מתחילתה אכן היו בתנועה הציונית שני מרכיבים, האחד התיישבותי קולוניאלי, והשני של שחרור לאומי ותגובה למצוקה לאומית קשה. לא תמיד המרכיב הקולוניאלי היה המכריע. מרכיב השחרור הלאומי בלט והוביל בעיקר אחרי 1924, אז החלה עליית המצוקה ההמונית ממזרח ומרכז אירופה, אחרי סגירת שערי ההגירה לארה"ב באותה שנה.
מרכיב זה התחזק עוד יותר במלחמת העולם השנייה ובעקבותיה. אחרי קום המדינה שוב התחזק המרכיב הקולוניאלי, עם המשטר הצבאי שהוטל על הערבים בישראל, המשך דחיקתם מקרקעותיהם ובייחוד עם כיבוש השטחים בשנת 1967. אבל כמו כל תהליך היסטורי, גם תהליך זה לא היה בלתי נמנע, כפי שטוען לוי. כל שלב הונע על ידי החלטה פוליטית ויכלו להתקבל גם החלטות שונות. ההחלטה הבולטת ביותר הייה להמשיך את התנועה הציונית גם לאחר השגת העצמאות הלאומית. מכאן ואילך הדרדרה הציונות, דווקא לאחר ההישג הגדול שלה, והגיעה היום לשפל עמוק. זהו נושא ספרו של ברטוב.
(יוסף זעירא, גדעון לוי, ברטוב הוא לא "אנטי ציוני", "אל-ארצ'", 11.5.26)
https://www.haaretz.co.il/opinions/letters/2026-05-11/ty-article-opinion/.premium/0000019e-15d2-d73c-a99e-dffb138a0000
יוסף זעירא טועה ומטעה, הציונות היא בהחלט בראש ובראשונה אידיאולוגיה. הציונות היא תנועת השחרור של העם היהודי משלטון זרים הדוגלת בהקמת מדינה יהודית עצמאית בא"י.
אותה אידיאולוגיה של שחרור לאומי וקיום עצמאות מדינית קיימת גם לאחר הקמת מדינת היהודים.
אנטי ציונות היא אידיאולוגיה גזענית השוללת את זכות העם היהודי בלבד לריבונות, ותומכת בהחזרת היהודים לשלטון זר, כלומר שיחיו בא"י תחת שלטון ערבי-מוסלמי.
המונח "ציונות" מטעה. אם נשתמש רק במושג "ריבונות לאומית" הרי לא יעלה על הדעת של יוסף זעירא, גדעון לוי, ועמר הלפגוט-ברטוב לשלול את זכותם של הצרפתים, הספרדים, הפורטוגזים, המלטזים, האיטלקים, היוונים, הגיאורגים, והארמנים לריבונות בגלל שסילקו את הכיבוש הערבי ואת כל ההתנחלויות הערביות מארצם, ולתבוע את חזרתם לשלטון כיבוש ערבי-מוסלמי.

ברוב של 93 חברי כנסת: אושרה סופית במליאה הצעת חוק העמדה לדין בשל אירועי טבח שבעה באוקטובר
דוברות הכנסת:
ברוב של 93 חברי כנסת: אושרה סופית במליאה הצעת חוק העמדה לדין בשל אירועי טבח שבעה באוקטובר.
שר המשפטים, יריב לוין: "אחד הרגעים החשובים של הכנסת הנוכחית, ברגעים האלה אנו מוצאים את הדרך להתאחד."
ח"כ שמחה רוטמן: "מתווה היסטורי שעושה צדק ומביא לדין מחבלים שביצעו את הטבח הנורא בתולדות המדינה"*
ח"כ יוליה מלינובסקי: "המשפטים הללו יכנסו לספרי ההיסטוריה. מקדישה את החוק הזה לכל הנרצחים והחטופים."
מליאת הכנסת אישרה בקריאה שניה ושלישית את הצעת חוק העמדה לדין בשל אירועי טבח 7 באוקטובר 2023 (טבח שמיני עצרת), התשפ"ו-2026 של חברי הכנסת שמחה רוטמן ויוליה מלינובסקי. 93 חברי כנסת תמכו בהצעה, ללא מתנגדים.
מוצע להסדיר את העמדתם לדין של מי שביצעו עבירות במסגרת אירועי טבח 7 באוקטובר 2023, בבית משפט צבאי שמקום מושבו בירושלים, שיהיה מוסמך לדון בעבירות לפי כל דין, לרבות עבירות לפי החוק למניעת השמדת עם, לפי חוק העונשין ולפי חוק המאבק בטרור.
עוד מוצע לקבוע הסדרים ספציפיים למינוי שופטים לערכאה הראשונה ולערכאת הערעור (ובהם שופטים מכהנים ושופטים בדימוס וכן שופטים שיבחרו לצורך ההליכים), להרכבי המותבים, לפומביות הדיון, לתיעוד חזותי וקולי של הדיונים ולשידור חלקים מהם לציבור.
בנוסף, מוצע להחיל על ההליכים את דיני סדר הדין הפלילי ודיני הראיות החלים בבתי המשפט בכפוף למיספר הוראות ייחודיות, וכן להעניק סמכות כללית לבית המשפט לסטות מסדרי הדין והראיות מטעמים שיירשמו, אם הדבר דרוש לבירור האמת ולעשיית צדק ואינו פוגע פגיעה ממשית בהגינות ההליך.
כן מוצע לקבוע הסדרים מיוחדים לעניין זכויות נפגעי עבירה, ייצוג נאשמים, ניהול דיונים בהיוועדות חזותית, מעצר לאחר הגשת כתב אישום, הקמת יחידת משמר לבית המשפט הצבאי, היערכות מנהלית לקיום ההליכים, דיווח תקופתי לכנסת וקביעת תקנות לביצוע גזר דין המטיל עונש מוות.
לבסוף, מוצע כי אדם החשוד, נאשם או מורשע בעבירה שבוצעה במסגרת אירועי טבח 7.10 – לא ייכלל בעסקאות לשחרור אסירים.
*שר המשפטים, יריב לוין*: "החוק הזה מבטיח לא רק את עשיית הצדק, אלא גם את התיעוד ההיסטורי. זהו לא לילה רגיל, זו בהחלט לא הצעת חוק רגילה. זהו אחד הרגעים החשובים של הכנסת הנוכחית. אפשר להרגיש שאנחנו עושים דבר נכון בכך שברגעים האלה אנו מוצאים את הדרך להתאחד, למרות שאנו ערב בחירות ולמרות כל המחלוקות שישנן."
*ח"כ שמחה רוטמן*: "זהו מתווה היסטורי שנועד לעשות צדק ולהביא לדין את המחבלים שביצעו את הטבח הנורא בתולדות המדינה. היכולת של הממשלה כממשלה לקדם את ההצעה הזו היתה מוגבלת, מטעמים מובנים. כאשר הכנסת יודעת מה היא רוצה ומתגבשת סביב משימה משותפת – כל גופי הממשלה שמחים על המעורבות הזו ומיישרים קו עם העמדה שקובעים נציגי הציבור בכנסת. היתה פה שותפות של אופוזיציה וקואליציה, ואני מקווה שנצליח להוביל באחדות ובעבודה משותפת עוד הרבה מאוד נושאים."
*ח"כ יוליה מלינובסקי*: "מדינת ישראל היא מדינת חוק. המחבלים האלה יועמדו לדין בבית משפט, על פי כל הכללים, והשופטים יגזרו את דינם. יהיה הליך משפטי סדור, מצולם ומשודר. אלה יהיו המשפטים של הנאצים המודרניים, וזה יכנס לספרי ההיסטוריה. אני מקדישה את החוק הזה לכל הנרצחים, החטופים והמשפחות. בסוף הרוח שלנו והיכולת שלנו להתמודד ולעמוד אל מול הכאב העצום – זה מה שעושה אותנו גדולים."
*בדברי ההסבר להצעה נכתב*: "היקפם וחומרתם הייחודיים של מעשי הזוועה מציבים אתגר חסר תקדים בפני מערכת המשפט הישראלית. חקירת האירועים מורכבת וחריגה בממדיה, בין השאר בשל ריבוי זירות הפשע, מספרם הרב של החשודים ומספרם הגדול של הנפגעים ואופן איסוף הראיות, בייחוד בעת לחימה.
הצעת חוק זו נועדה להסדיר את הליך ההעמדה לדין של המשתתפים באירועי טבח 7 באוקטובר באופן שיאפשר לנהל הליך פלילי יעיל והולם, תוך שמירה על האינטרסים של נפגעי העבירה והציבור כולו, ובד בבד – להבטיח ניהול הליך משפטי תקין והוגן."
https://rotter.net/forum/scoops1/948544.shtml
ועכשיו נשאר רק לראות כיצד יתנהלו המשפטים.
ההחלטה כי אדם החשוד, נאשם או מורשע בעבירה שבוצעה במסגרת אירועי טבח 7.10 – לא ייכלל בעסקאות לשחרור אסירים, אין לה כל משמעות. כבר ראינו שכאשר חוטפים ישראלים אין שום חוק שיכול לבטל שחרור רוצחים בשעת הצורך. לכן יש להזכיר פעם נוספת את הצורך בחקיקת חוק שכל אסיר המשוחרר בעסקת מיקוח יוחזר לכלא כאשר יחזור לידי זרועות הביטחון.
מוזר שטרם נחקק חוק כזה.

משפה שנייה לשפה ראשונה
נשיא צרפת מקרון, המבקר במצרים כעת: "ערבית היא השפה השנייה הכי מדוברת בצרפת (אחרי צרפתית). זו מציאות שלעיתים צריך להזכיר אותה."
https://rotter.net/forum/scoops1/948338.shtml
בקרוב ערבית תהיה שפה המדוברת הראשונה בצרפת. בעצם כבר עכשיו מדבר מקרון בערבית מבחינת הכוונות. לכן גם המלצנו לו לשנות את שמו מהשם העברי עמנואל לשם ערבי -אימם-אללה, ולהסיר מחזית נוטרדאם בפריז את פסלי מלכי ישראל ולהחליפם בפסלי החליפים הערבים.

מונותאיזם – הסבר תיאולוגי קצר
חוה ליבוביץ: לא הבנתי למה התכוון נעמן כהן בדבריו שהדת היהודית היא לא דת מונותיאיסטית. אז מה היא כן? דת של מצוות? דת קבלית? הלכה? אינני מומחית אבל אשמח להסבר. ("חדשות ",בן עזר 2159).
הסבר:
ביוונית מונו-אחד. תיאוס -אל. מונותאיזם - אמונה באל אחד.
הדת הנוצרית אינה מונותיאיסטית הנצרות מאמינה בשילוש הקדוש. האלוהות מורכבת משלושה חלקים שווים. האב, הבן, ורוח הקודש. שלוש אינו אחד.
הדת המוסלמית היא דת מונותאיסטית המאמינה באל אחד.
הדת הדרוזית אינה דת מונותאיסטית. בדומה לנצרות הדרוזים מאמינים בהתגלמות האל בשליט הפטמי של מצרים במאה ה-10 אבו עלי מנצור, הידוע בכינויו "אל חכים באמר אללה" – השליט מטעם אלוהים.
הדת היהודית אינה עוד דת מונותאיסטית. מאז המאה ה-13 עם פרסום התיאולוגיה של משה בן שם טוב די ליאון מחבר ספר הזוהר. ע"פ הקבלה האלוהות או השכינה מחולקת ל-10 חלקים-ספירות הכוללים בתוכם את אלוהים, האדם, והעולם. עשר אינו אחד.
עם קבלת הגאון מוילנה ראש "המתנגדים" את הקבלה, קרי, האמונה שבמקום אלוהים אחד (שקבע הרמב"ם) יש להאמין בעשר ספירות הכוללות את אלוהים, האדם, והעולם, רוב רובה של היהדות האורתודוכסית (מלבד מעטים כגון הדרדעים בתימן), קיבלה את הקבלה ובכך הפסיקה היהדות להיות דת מונותאיסטית.
כפי שהגדיר פרופסור ישעיהו ליבוביץ ז"ל, ביהדות אין דוגמות יש רק מצוות שרק הן מאפיינות את היהדות. בניגוד לנצרות שהיא דת של דוגמות מחייבות, ביהדות כל אחד יכול להאמין כרצונו אם אלוהים הוא אחד, או עשר.
ודוק: למזלה של היהדות לא התקבלה פסיקת הרמב"ם (שחי לפני הקבלה) בי"ג העיקרים שלו, שיש להרוג כל יהודי שאינו מאמין שאלוהים אחד. אחרת רוב היהודים היו צריכים להיהרג.
לסיכום: היהדות היא דת של מצוות בלבד. וכל הפילוגים ביהדות, הנצרות, הקראים, השבתאים, הפרנקים, וכו', היו אך ורק סביב המצוות. חב"ד נשארה ביהדות למרות שקיבלה את הדוגמה הנוצרית של אמונה באדם שהוא אל, מפני שהמשיכה בקיום מצוות.

כדאי למתן את מאמרי הקטרוג ליהדות
"רבי מאיר רמון מצא תוכו אכל קליפתו זרק" (בבלי, מסכת חגיגה – דף ט"ו, עמוד ב').
משה גרנות: "נעמן כהן כותב עליי מאמר שלם, ומצביע על כך שבאתונה לא היו זכויות לנשים, ולכן התרבות היוונית אינה עדיפה על תרבות התנ"ך – ובכן, זכויות לנשים לא היו בכל העולם עד 1893 כאשר ניתנה זכות בחירה לנשים בניו זילנד. בסעודיה קיבלו הנשים זכות בחירה רק  ב-2011, אז מה הפלא שלאתונאיות לא היו זכויות?
אלא שבתרבות היוונית היו לנשים זכויות מאליפות: אנטיגונה מתעמתת עם המלך, והיא הצודקת, לא המלך, מדיאה נוקמת נקמה אכזרית כנגד יאסון הבוגדני, ונואמת נאום פמיניסטי לעילא! אריסטופנס כותב קומדיות בהן הנשים במרכז: "חג הנשים", ליזיסטרטה", "מהפכת הנשים".
במאמר שלם ניסה משה גרנות להשוות בין זכויות הנשים בדת הפוליגמית ביוון לעומת דיכוי הנשים במונותאיזם בתנ"ך, במטרה להראות את עליונות הפוליתאיזם על היהדות ביחס לנשים.
והנה בתשובה גרנות פשוט סותר את עצמו. הוא כותב: "זכויות לנשים לא היו בכל העולם עד 1893 כאשר ניתנה זכות בחירה לנשים בניו זילנד. בסעודיה קיבלו הנשים זכות בחירה רק  ב-2011, אז מה הפלא שלאתונאיות לא היו זכויות?" ומיד אחר כך הוא מוסיף: "אלא שבתרבות היוונית היו לנשים זכויות מאליפות: אנטיגונה מתעמתת עם המלך, (ומוצאת להורג נ.כ) והיא הצודקת, לא המלך, מדיאה נוקמת נקמה אכזרית כנגד יאסון הבוגדני, ונואמת נאום פמיניסטי לעילא! (ורוצחת את ילדיה נ.כ.) אריסטופנס כותב קומדיות בהן הנשים במרכז: "חג הנשים", ליזיסטרטה". כמובן שאין בדוגמאות הספרותיות הללו שמביא גרנות שום דוגמה למה שהוא מכנה "זכויות מאליפות". (מה זה זכויות מאליפות?)
בתנ"ך לעומת זאת מוזכרות שבע נביאות אף אחת מהן לא הוצאה להורג בידי השלטון, וכמובן זה לא אומר דבר ל זכויות לנשים.
ואגב מוזר שבהשוואה שעשה גרנות בה הוא פיאר את הפוליגמיה הליברלית דמוקרטית התרבותית הוא לא ציין שדווקא ביוון הפוליגמית הדמוקרטית והליברלית הוצא סוקרטס להורג באשמת פגיעה באלים האולימפיים.
גרנות מוסיף בתשובתו: "אני מחליט כל פעם לא לענות לנעמן כהן (ידען גדול, אבל מתעקש באמת על שטויות, כמו למשל להזכיר את השמות הקודמים של מושאי כתיבתו!), ולצערי, אינני עומד בכך". ("חדשות בן עזר", 2159) האם הוא נפגע על שאיני מזכיר את שם משפחתו המקורי?
לצערי הרב כבר כתבתי בהערות למאמריו החוזרים של ד"ר משה גרנות (שאני מאוד מעריך) נגד היהדות והתנ"ך, שממש עצוב לי לראות שהוא הולך בדרכו של חוקר הדתות הרומני-אנטישמי, מירצ'ה אליאדה, ומשקיע את הידע הפנומנלי שלו בתנ"ך כדי לנאץ את היהודים, עד שהגיע לכדי אימוץ אמרתו של היינריך גוטהארד פון טרייצ'קה: "היהודים הם אסוננו!" –
!Die Juden sind unser Unglück,
כאשר בספרו "ההונאה שקבעה את גורל העולם" הוא קבע כמיטב הספרות האנטישמית לדורותיה, כי היהודים הרמאים "בהונאה הגדולה" שלהם הם הם שהביאו את האסונות לעולם.
בימים אלו אנו כל כך זקוקים לסנגורם של בני ישראל, ולא לקטגורם.
שמחתי בזמנו לקרוא את תשובתו (ולא היה לי ספק בכך) שהוא חש כדבריו "אהבה עמוקה לעם ישראל" ושהוא "אוהב את סיפורי שאול ודויד, שהם ברמה שייקספירית ממש. אוהב את שיר הטבע והארוס – שיר השירים. ומעריץ את המאבק המוסרי-סוציאלי של הנביאים". ("חדשות בן עזר", 2007) והשבתי שנשמח לקרוא על כך.
ודוק: יש להיזהר שהתנגדות פוליטית מוצדקת לחרדים לא תיהפך למפגן שנאה לתנ"ך וליהדות, וכלי ניגוח בידי האנטישמים בעולם. הרי בלי התנ"ך אין יהדות וגם אין ציונות.
לגבי "שנאת התנ"ך" הגבתי לדבריו בעקבות ספרו (ופרשנים אנטישמים לדורותיהם) שלפיהם התנ"ך הביא אסון לאנושות כולה. על דברי הקטרוג דומים על התנ"ך הוא חוזר שוב ושוב. כתבתי לו אז שאם לדבריו הוא אוהב את התנ"ך נשמח לקרוא על כך. לכן ייתכן שטעיתי, אנא הפנה אותי למאמרים שלך כאן המראים את אהבתך לתנ"ך תוך גישה חיובית ולא של קיטרוג. אשמח לקרוא, ואשמח להודות בטעותי.
בכל מקרה אייעץ לו שבקשר לתנ"ך ליהדות ולמונותאיזם (היהדות כעת אינה יותר דת מונותאיסטית) ימתן את שיח הקטרוג ליהדות ויאמץ את דברי רבי מאיר: "רבי מאיר רמון מצא תוכו אכל קליפתו זרק" (בבלי, מסכת חגיגה – דף ט"ו, עמוד ב'). כלומר ייקח רק את הטוב בה. כפי שכתבתי לו בזמנו שיאמץ למשל את המצווה "ואהבת לרעך כמוך "דעליך סני לחברך לא תעביד."
נעמן כהן