אהוד: שנים רבות הייתי בידידות עמוקה עם יצחק אורפז, שהיה איש חכם ומעניין בצורה בלתי רגילה, וקיימתי עימו ראיון נרחב בשם "פחד – זמן – יצירה", וריאיינתי אותו על תולדות חייו, והוא כנראה קיווה שאכתוב ספר עליו כמו שכתבתי על פנחס שדה, אסתר ראב, גוטמן וברנר, אבל מה לעשות שחוץ מ"נמלים" ו"אישה קטנה" לא הצלחתי להתפעל ממרבית ספריו-סיפוריו, הם לא עוררו בי עניין וניראו לי מלאכותיים למדי.
סיפוריו המרתקים על תולדות חייו, שפרש בפניי בפגישותינו הרבות, כמו על אימו שהיתה מעורערת בנפשה, על הנערה הראשונה שהכניס להריון ועשתה הפלה, על שירותו בצבא הבריטי, על אחת מאהבותיו הגדולות ל-נ.ל. שכמעט שיגעה אותו – היו הרבה יותר מעניינים מספריו, אבל כאשר העליתי אחדים מהם על הכתב, כמו סיפור הזונה היפה והמשכילה שהרדימה ושדדה אותו במדריד עד כי חשבו כאן בארץ שהוא מת – לא ניראו לו ראויים לפרסום.
כל השנים היתה לי הרגשה שאילו העלה את סיפורי חייו האמיתיים בספריו, אילו כתב את זיכרונותיו, בייחוד את עלילותיו עם נשים – הם היו הרבה יותר מעניינים ואמיתיים מספריו הספרותיים. אני, לפחות, נהניתי יותר מהשיחות איתו מאשר מקריאת ספריו.
תקופה ארוכה גם פירסם אצלי במכתב העיתי "נגיעות" קצרות אשר לבסוף יצאו במהדורת ספר כיס קטן, לא למכירה.
הנה למשל טיוטה של פגישה ראשונה עימו לצורך מה שחשבנו אז שאכתוב מפיו את תולדות חייו:
