* הפסקת אש – הפסקת האש בלבנון הוארכה בחודש וחצי.
פירוש הדבר, המשך שיגור רחפני נפץ לעבר כוחות צה"ל ויישובים, המשך ירי רקטות ומרגמות, עוד ועוד "הותר לפרסום". וידי צה"ל כבולות, ולחיזבאללה בדאחיה בביירות ובבקעא – חסינות.
הפסקת אש.

* אף שעל ואף בית – עסקת החטופים על פי תוכנית טראמפ, על כל בעיותיה, היתה עסקה טובה לישראל, וטוב היה לחתום עליה. היא הביאה להחזרת כל החטופים, החיים, מיד, על פי ההסכם. החללים, תוך הפרה והשהייה והתעללות במשפחות, אבל לבסוף הם הוחזרו. וזאת, ללא נסיגה ישראלית מרצועת עזה, אלא רק עד הקו הצהוב שבו למעלה ממחצית הרצועה – בידינו. זאת בניגוד לעמדה האולטימטיבית של חמאס/קטאר מתחילת המלחמה ועד חתימת העסקה.
מה גרם לחמאס לשינוי הדרמטי הזה? הלחץ הצבאי על העיר עזה, כאשר ישבנו על צווארם. עובדה זו מעידה גם על הוויתור של ישראל – עצירת המלחמה על סף מכת המוות לחמאס. ואף על פי כן, נכון היה לחתום על ההסכם ולהחזיר את החטופים.
ההסכם היה מבוסס על היעד המרכזי של ישראל במלחמה – סיום שלטון חמאס בעזה ופירוק הארגון מנשקו. החלק הזה בהסכם, כצפוי, לא מומש. ההיפך הנכון, בשטח שנותר בידו, חמאס התעצם והתחזק, משליט שלטון ללא מיצרים, ומסרב לאפשר את כניסתו של כוח שיטור ואת כניסתה של ממשלת הטכנוקרטים.
ישראל אינה יכולה לוותר על מטרת המלחמה – מיטוט חמאס. הלקח מ-7 באוקטובר הוא שישראל אינה יכולה להשלים עם קיומו של איום טרוריסטי כזה, ועליה ליטול יוזמה ולהשמידו, בטרם יתממש. מעבר לכך, המלחמה שפרצה ב-7 באוקטובר חייבת להסתיים בהשמדת ארגון הטרור שביצע את הטבח הנורא, כך שבכל העולם המוסלמי תחלחל התודעה, שמי שפולש לישראל ומבצע בה טבח נורא – יושמד.
תיאורטית, ניתן להגיע לכך בדרך מדינית ובדרך צבאית. במציאות, ניתן להגיע לכך רק בדרך צבאית. עם זאת, נכון לתת לטראמפ ולמועצת החלום שלו לנסות ולהיכשל, כדי לזכות בתמיכתו בפעולה הישראלית.
כעת גם במועצת החלום מבינים שחמאס לא יוותר. מן הראוי היה שהמועצה תודיע שחמאס הפר את ההסכם ולכן יש לישראל אור ירוק לחדש את האש ולהשלים את המלאכה. במקרה כזה, היינו מפעילים הפעם את כל עוצמת צה"ל, ללא העכבות שכבלו את ידינו – החשש לחיי החטופים, כדי למוטט את חמאס במבצע בזק.
במקום זאת, לפחות על פי המידע שפורסם בערוץ 12, מועצת החלום פועלת לשיקום עזה בחלק שבידי ישראל ולקרוא לתושבים לעבור אליו. חובתנו להבהיר שלא נשתף פעולה עם רעיון כזה, שמשמעותו השלמה עם עובדת שלטונו של חמאס ברצועת עזה, וכרסום בשטח הישראלי. על ישראל להבהיר, שכל עוד לא חוסל שלטון חמאס וכוחו הצבאי וארגון הטרור לא פורק מנשקו – ישראל לא תוותר במאומה על הקלפים שבידה. בלי פירוק חמאס ישראל לא תיסוג אף שעל מהקו הצהוב ולא תאפשר שיקום ולו של בית אחד.
במוקדם או במאוחר ישראל תהיה חייבת לחדש את האש, כדי להשלים את מטרת המלחמה.

* מוחמד עודה עדין חי.

* חתירה למגע – האלופים זיני וגופמן, מגלמים את ההיפך המוחלט מדרכו של נתניהו, שהמיטה עלינו את אסון 7 באוקטובר.
דרכו היתה הבלגה, הכלה, התמכרות לשקט, פרוטקשן, פייסנות. דרכם היא חתירה למגע, יוזמה, הגנה אקטיבית, יציאה אל מחוץ לגדר, העברת המלחמה לשטח האוייב, התקפיות.
ייאמר לזכותו של נתניהו, שלצד מנוסתו מוגת הלב והמבישה מנטילת אחריות ומחקירת המחדל, בתוכו הוא מבין שהוא אשם והוא מנסה דרך אחרת, הפוכה.

* התרופפות המשמעת – סערה רבתי בעקבות שליחת לוחם בחטיבת הנח"ל ל-30 ימי מחבוש, עקב ענידת פאץ' משיח. המ"מ שלו נדון ל-14 ימי מחבוש. המ"פ שלו ננזף. המג"ד קיבל הערה פיקודית. "כפייה חילונית", ר"ל. צבא פרוגרסיבי.
את החייל הנ"ל ואת מפקדיו שפט והעניש בחומרה רבה מפקד חטיבת הנח"ל אל"מ אריק מויאל. מויאל הוא ציוני דתי, יש שיאמרו – חרד"לי, למד בישיבה תיכונית, לאחר מכן דחה את השירות בשנתיים ולמד בישיבה גבוהה – ישיבת כרם דיבנה. בגיל עשרים התגייס לפלס"ר הנח"ל ומאז התקדם והגיע לתפקידו. אריק מויאל מתגורר ביישוב תפוח שבשומרון, הוא אב ל-8 ילדים ובמלחמה איבד את אחיו. הרקע של מויאל דומה מאוד לזה של דוד זיני, כלומר ברגע שיקודם ויגיע לתפקידים בכירים, יהיה צפוי למתקפה דוסופובית.
מויאל מואשם ב"דריסת הרוח שמפעמת בכל חייל יהודי במלחמה." נו, באמת... אריק מויאל הוא "פרוגרסיבי" שעוסק ב"כפיה חילונית"? התחרפנתם לגמרי. אריק מויאל עוסק באכיפת המשמעת, שהיא הכרחית להיותו של צה"ל צבא מנצח.
30 ימי מחבוש על פאץ'? על פניו אני מודה שזה לא עונש מידתי. אבל הפאץ' הזה הפך לסמל של הפרת משמעת, צפצוף על פקודות הצבא, המרת סמלי צה"ל בסמלים מתחרים, וזו חלק מתופעה של התרופפות המשמעת, שיש לה ביטויים רבים, והיא מסכנת את חיי החיילים.
יו"ר ועדת ההשתמטות של הכנסת ביסמוט, כבר משתולל, תוקף את הרמטכ"ל, דורש לשחרר מיד את החייל. מתאים למפלגת הגוטליביאדה שקמה על חורבות הליכוד ז"ל.

* פאץ' עם דגל הלהט"ב – ואם חייל היה עונד פאץ' עם דגל הלהט"ב, גם אותו היו מכניסים לשלושים יום? זה דף המסרים שמדוקלם בהמונים, כנגד העונש על עונד פאץ' המשיח. המסר הוא שאין כאן עניין משמעתי, אלא הצבא ה"פרוגרסיבי" כופה את דרכו ורודף דתיים; עובדה, לא הכניסו לכלא חייל עם פאץ' להט"בי.
מעולם לא ראיתי חייל עם פאץ' כזה. מישהו מכם ראה? אני מניח שלא. כלומר, זו שאלה תיאורטית. ובכל זאת אשיב עליה.
אני משער שאם מחר ייתפס חייל עם פאץ' דגל הלהט"ב, יורו לו להסיר מיד את הפאץ'. אם המפקד שלו מחמיר, הוא ירתק אותו שבת. הוא לא יכניס אותו למחבוש, בטח לא לשלושים יום.
אבל אם תהיה תופעה של אלפי חיילים עם פאץ' הלהט"ב, ולמרות פקודות הצבא ולמרות שכל חייל יודע שהדבר אסור, ולמרות אזהרות והתראות, הם בכל זאת יענדו אותו, והוא יהפוך לסמל של הפרת משמעת וצפצוף על הפקודות, החייל יקבל את העונש הזה.
העונש באמת קשה. טוב יהיה אם הוא יומתק, אחרי שהמסר המהדהד עבר ובתקווה שהוא נקלט. אבל אם התופעה תימשך, חובה יהיה למגר אותה.
איך ייראה צה"ל אם בכל יחידה יסתובבו חיילים עם פאצ'ים שונים – משיח, להט"ב, "שלום עכשיו", "רק ביבי", "רק לא ביבי", "לך". זה לא צבא, זו לא משמעת. טוב שיש ביחידה אחת דעות שונות ובעלי הדעות השונות משלבים ידיים במשימה המשותפת. אבל אסור שזה יתורגם לסמלים. כאן נדרשת אחידות. חיילי צה"ל יענדו את סמלי צה"ל והיחידה, ולא שום סמל פוליטי, דתי ורעיוני.

* לא בדיוק יהדות – הרב ש"ך, מי שכיהן שנים רבות כיו"ר מועצת גדולי התורה והיה המנהיג המיתולוגי של הציבור החרדי "הליטאי", נהג לכנות את חב"ד – "הדת הקרובה ביותר ליהדות". זה היה מעבר לבוז הרגיל של ה"מתנגדים" ל"חסידים". במקרה הזה, היתה זו סלידה עמוקה מפולחן האישיות בחסידות הזו, שבעיני הרב ש"ך היה נגוע בפגאניות. זה היה עוד בימי חייו של הרבי מלוּבָּבִיץ'. איך הוא היה מתייחס לפלג המשיחי בחב"ד, שמכחיש את מותו של הרבי, וטוען שהוא המשיח ואו-טו-טו הוא חוזר?
אני רואה בפלג הזה סוג של נצרות חדשה. כמו הרבי מלובביץ', גם ישו היה יהודי ומעולם לא העלה על דעתו לפרוש מהיהדות. הוא היה מנהיג כריזמטי, ואחרי מותו, תלמידיו הפכו אותו למשיח ולבן האלוהים, והם שיצרו דת חדשה.
סמל המשיח, שהתפרסם בפאץ' המשיח שחיילים עונדים על המדים, הוא הסמליל של הפלג המשיחי בחב"ד.
לנוכח הזעקה הצבועה על הצבא ש"נלחם בכל מה שמריח יהדות," טענה מגוחכת וילדותית כמו האגדות על ה"הדתה" בצה"ל, כדאי לציין שצה"ל כמובן אינו רודף את היהדות, אך בלי קשר, הסמל הזה הוא לא בדיוק יהדות, בלשון המעטה.

* להשכיח את 7 באוקטובר – האזנתי לפרק בהסכת "הבעייה של השמאל". זה הסכת שבו כמה כותבים לוזרים, ממורמרים ונרגנים ב"הארץ" בוכים על מר גורלו של השמאל הישראלי. הם מתבכיינים על שמול נתניהו עומדים מנהיגי ימין (בנט, ליברמן) או ימין מרכז (איזנקוט, לפיד) ויאיר גולן הוא קצת יותר שמאלה משם. "אבל למה אני צריך להצביע לאיש צבא בן 62," ועוד לא הבנתי מה מעורר יותר את סלידתו, היותו איש צבא או שנת הלידה שלו. השמאל נעלם, אין בו צעירים. הדוברים מעריצים את "הימין המתנחלי, חב"ד וברסלב" שידעו להציג סיפור וחזון ולדבוק בו ולהלהיב את ההמונים, בניגוד אלינו, השמאל. מה אנחנו מציגים? ממלכתיות, טוהר מידות, השתמטות חרדים, אנטי ביבי וועדת חקירה והמקסימום שמדברים עליו הוא "הפרדה", והכל במסגרת הציונית. במקום להציג חזון חלופי מלהיב כמו "מדינת כל אזרחיה."
מה שעורר במיוחד את תשומת ליבי, היו כמה אמירות שגם נתנו לפרק את הכותרת: "בדבר אחד נתניהו צודק – צריך להפסיק לדבר על 7 באוקטובר." וגם בניסוח יותר קשה – "צריך לשכוח את 7 באוקטובר." וזאת למה? כי הוא מחזק את "הקורבניות של הישראלים."
אז מי ומי במשכיחי הטבח, מכחישי הטבח, מגמדי הטבח?
א. שונאי ישראל שמפגינים נגדנו בגל האנטישמי הנורא, שפרץ ב-7 באוקטובר, מתוך התלהבות רבתי מהטבח וגאווה בו, לצד הכחשתו, בפרקטיקה של הכחשת השואה בידי מעריציה. אנשי "פרום ד'ה ריבר טו ד'ה סי" למיניהם.
ב. נתניהו ותומכיו, שמנסים לגמד את 7 באוקטובר, שלא היה טבח אלא "אירוע" ו"מחדל טקטי", חמור פחות מהקמת ממשלת השינוי ומההסכם לקביעת הגבול הימי עם לבנון. אלה שמנסים בכל דרך להסיר ממר מחדל את אחריותו, בפרקטיקות שונות ובהן גימוד והכחשת הטבח.
ג. השמאל השוקניסטי, שחושש מה"קורבניות" כהגדרתו, ובעצם מההתפכחות בציבור בעקבות 7 באוקטובר. באופן עקבי, הם מתעסקים ב"פשעי המלחמה" וב"ג'נוסייד" כביכול של ישראל, כמו בקמפיין ה"הרעבה", וחוששים שזכר 7 באוקטובר יסכן את אתוס האשמה של הציונות ושל ישראל בסכסוך.
הם רוצים לטאטא את 7 באוקטובר, כי הוא עלול לגרום לאנשים להיזכר, חלילה, מי הצד הצודק ומי התוקפן בסכסוך. הוא עלול לגרום לאנשים לשאול האם באמת מדינה פלשתינאית עצמאית, כפי שהיתה, למעשה, רצועת עזה, היא הפתרון. הוא עלול לגרום לאנשים לשאול האם באמת נסיגות מקדמות שלום וביטחון. האם באמת הקו הירוק הוא קו קדוש, אחרי שראינו את תוצאות הנסיגה לקו הירוק בגבול עזה. האם באמת "אקיבוש" הוא הבעייה, והאם "אקיבוש" הוא מה שמעבר לקו הירוק או מה שבתוכו, הרי הם ראו את הסרטונים שבהם ברגע חציית הגבול המחבלים דיווחו בקשר לאחור "נכנסנו לכיבוש" ו"אנחנו בהתנחלות בארי" וכו'. הטבח גורם לאנשים לשאול שאלות, כמו אם המחבלים שחדרו מעזה הגיעו עד אופקים, האם באמת כדאי לסגת מיהודה ושומרון, כשהמרחק מהגבול לים קצר בהרבה מהמרחק מגבול עזה לאופקים? האם טוב לנו שגוש דן, מרכז האוכלוסייה בישראל, יהיה "עוטף המדינה הפלשתינאית"? אולי בכל זאת יש קצת הגיון בעיקרון של גבולות בני הגנה? הרי הטבח עלול, חלילה, לגרום לישראלים להיזכר שעימנו הצדק, ואז – אנא אנו באים? לכן, רצוי להדחיק ולהשכיח את הטבח.

* בן גביר מנומס – יולי נובק, מנכ"לית בצלם, פירסמה ב"הארץ" פשקוויל בו התגוללה בפראות ביאיר גולן ובמפלגת הדמוקרטים. היא יצאה נגד השם "הדמוקרטים" של מפלגה שאינה דוגלת בדמוקרטיה, אלא באפרטהייד ו"עליונות יהודית". בעיניה, אין הבדל משמעותי בין יאיר גולן לבן גביר, חוץ מזה שגולן קצת יותר מנומס.
מה שעורר את חמתה היה מאמר של יאיר גולן שבו הטיף ל"היפרדות אזרחית" מהפלשתינאים ולחלוקת הארץ בין העמים. בעיקר היא כעסה על המשפט "רוב יהודי בישראל דמוקרטית חשוב משלמות הארץ." בעיניה חתירה לרוב יהודי אינה מתיישבת עם דמוקרטיה. לא זו בלבד שהיא מתנגדת לדרישה הזאת, אלא שבעיניה היא בלתי לגיטימית, ומערכת פוליטית שמאפשרת עמדה כזו, היא כשלעצמה לא לגיטימית. "השאלה כיצד לשמר רוב של קבוצה אתנית-לאומית מסוימת, אינה דמוקרטיה, אלא היא מערכת שמשתמשת במוצהר בהנדסה דמוגרפית לשימור עליונות של קבוצה אחת, על חשבון קבוצה אחרת משוללת זכויות. השימוש במילה 'דמוקרטיה' אינה משנה את העובדה שמשטר זה הוא במהותו אפרטהייד."
במילים אחרות, ההתנגדות של "בצלם" היא לעצם קיומה של מדינת לאום יהודית, כלומר לעצם קיומה של מדינת ישראל.
כותרת הפשקוויל שמתחת לזה של נובק, מאת עודד היילברונר, היא "האם מדינת לאום יהודית עדיין רלוונטית?" ספוילר – התשובה היא לא. מה הוא מציע? "לחשוב מחוץ לקופסה הציונית" ולהקים במקומה של מדינת ישראל "משטר בינלאומי בין הים לנהר בהובלה אמריקאית או אירופית." איני משוכנע שמה שמוליך אותו הוא סוג המשטר שיקום על חורבותיה של מדינת ישראל, אלא עצם חורבנה של מדינת ישראל.
שלילת זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית היא אנטישמיות בוטה ונחותה. "הארץ" נותן באופן שיטתי וקבוע במה לאנטישמיות.

* לא מוותר על יום ירושלים – אמר לי חבר, אישיות מוכרת ואדם שאני מעריך מאוד: "יום ירושלים היה פעם חג של כולנו. היום הוא חג של הכהניסטים."
השבתי לו: "אם נפקיר את יום ירושלים לכהניסטים, הוא יהיה חג של הכהניסטים, וזה יהיה באשמתנו."
יום ירושלים הוא יום חג בעבורי. אני לא מוותר.
קבלת השבת באורטל, שאני מוביל אותה שנים רבות, הוקדשה השבוע ליום ירושלים. בקהילה הלומדת "מעגלים", שאני המנחה שלה, הוקדש המפגש השבוע ליום ירושלים. נתתי שיעור בנושא: ירושלים של מעלה וירושלים של מטה בשירתו של יהודה עמיחי.
היה ערב מרומם נפש!
חג שמח! חג של כל ציוני!

* תחת ראש העיר האנטישמי – הנכבאיזם, היא האידיאולוגיה שעל פיה הקמתה של מדינת ישראל, שמתאורת בשקרים מפלצתיים והיפוך המציאות, היא שואה, קיומה של ישראל הוא פשע, ולכן צריך לתקן את הפשע הזה באמצעות השמדתה. "יום הנכבה" הוא היום שמעלה על נס את האידיאולוגיה הזאת.
זו אידיאולוגיה אנטישמית, שמשמעותה היא שלכל העמים מגיעה זכות הגדרה עצמית זולת העם היהודי, שכלל אינו עם.
צורר היהודים ממדאני, ראש העיר ניו-יורק, ציין את יום הנכבה. לא בכדי, מאז שהוא בתפקיד, האנטישמיות בניו יורק גואה, היהודים מפוחדים, היהודים נרדפים, היהודים מוכים.

* מהדהדים את אלפר –המתפרעים האנטישמים שהפריעו להופעת נועם בתן באירוויזיון, בסך הכל הדהדו את הפשקוויל האוטואנטישמי היומי של רוגל אלפר בשוקניה.

* השותפים הרצויים ביותר – ציטוט מערוץ 7: יו"ר מפלגת ישר גדי איזנקוט נשאל האם יישב עם החרדים בקואליציה הבאה: "בטח, אני יושב עם כל מי שמחזק את מדינת ישראל."
איני יודע אם הציטוט נכון. מכל מקום, אם הוא אכן אמר את הדברים, הרי שיש בהם סתירה פנימית מניה וביה. אם הוא יושב עם כל מי שמחזק את מדינת ישראל, הרי שברור שאין הוא יושב עם המשתמטים, שמחלישים את מדינת ישראל.
אני הייתי משיב על השאלה כך: נשב עם כל מי שמוכן למהלך של גיוס לכול והפסקת ההשתמטות. אם החרדים מוכנים לזה, הם השותפים הרצויים ביותר.

* בעד ערבים בממשלה – אני בעד ערבים לא רק בקואליציה אלא בממשלה.
יוסף חדאד רשם מפלגה. הלוואי שיעבור את אחוז החסימה. אשמח מאוד לראות אותו ליד שולחן הממשלה.

* לא העירו את קיש – בעקבות התוצאות העגומות של מבחני "תנופה" של תלמידי כיתות ט', הורה שר החינוך הכושל קיש לעצור את פרסום תוצאות המבחנים. כמו כן הוא תקף את הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך (ראמ"ה).
מעניין מה יהיו צעדיו הבאים. הנה כמה אפשרויות – להקים במקום ראמ"ה תת-ראמ"ה "פריטטית". להסביר שבג"ץ/היועמ"שית/שקמה ברסלר/ביידן אשמים בכישלון. לטעון שלא העירו אותו.
מה לא ייכלל בצעדיו? נטילת אחריות. כי רוח המפקד היא ברחנות.

* והרי הודעה – אם הבחירות תתקיימנה ב-1 בספטמבר שביתת המורים תדחה ל-2 בספטמבר.

* אין דבר פחות צנוע מההתעסקות האובססיביות ב"צניעות".

* נשק קטלני – נסעתי לתור במשרד הפנים בקצרין, היישר מהעבודה, בבגדי העבודה.
המאבטחים לא הרשו לי להיכנס עם המזמרה. מסתבר שמזמרה נחשבת לכלי משחית.
"וכתתו חניתותיהם למזמרות" - אאוט.

* ביד הלשון: בטל בשישים – משמעות הביטוי "בטל בשישים" היא דבר זניח, שולי, חסר השפעה.
מקור הביטוי הוא הלכתי ונוגע לדיני כשרות. אם נפל בטעות רכיב לא כשר, למשל בשר טרף, לתוך סיר או תבשיל, אך כמות המזון הכשר גדולה פי 60 לפחות מהרכיב הלא כשר – הרכיב הטרף נחשב כבטל בתוך הרוב, והתבשיל כולו נותר כשר.
אורי הייטנר
לתגובות: uriheitner@gmail.com

אהוד: מ"צרור הערות" זה השמטתי קטע שלם שנושאו ח"כ טלי גוטליב כי איני מוכן לבלות את שארית ימיי במסדרונות בית המשפט כעורך אחראי לבך שפירסם עליה דברי דיבה ולשון הרע. קוראים מעוניינים יכולים לפנות ישירות לאורי הייטנר ולקבל ממנו את דבריו עליה.