פרופסור אמיר גולדשטיין סוקר במאמרו "מחר אני הולך למות על ידי תלייה. האם יש עוד בן אדם מאושר כמוני?" את השאיפה למות על גרדום התלייה. אידיאל שהטיפו לו אישים וקבוצות מגידולי הפרא של התנועה הרוויזיוניסטית בארץ החל מברית הבריונים" – הסכינאים (סיקריקין) של אבא שאול גיסינוביץ-אחימאיר בעל "טורו של פשיסטן", וחברו לבריונים ולסכינאים-(סיקריקין), אורי צבי גרינברג שבשירו "יהודה היום, יהודה מחר", הוא "ניבא" את העלאת יהודים לגרדום: "אני רואה בתי כלא עבים, תליות / בירושלים, ביפו, בעכו / ופני סיקריקין יהודים נידונים למיתה. / אני רואה איך הללו הולכים לתלייה ושחרית ירושלים בשעוות פניהם," ועד ל"כנענים" כשיליד ורשה, "הכנעני" אוריאל הלפרין-שלח-רטוש פירסם בעיתון האצ"ל "בחרב" שיר שביטא את הציפייה לגרדום ואת הרצון להכשיר את הדור הצעיר לקראת הופעתו: "אלוהי העברים, האסון והנצח צמא למלכות וקורא בחוריו. וחיל תכול ארגמן עלי מצח עולה לגרדום ולמלכות אחריו."
(אמיר גולדשטיין, "מחר אני הולך למות על ידי תלייה. האם יש עוד בן אדם מאושר כמוני?", "אל-ארצ'", 13.5.26).
https://www.haaretz.co.il/magazine/the-edge/2026-05-13/ty-article-magazine/.highlight/0000019e-2159-d14f-abfe-23dd19370000
יוסף גסינוביץ'-אחימאיר המתפקד כלורד שומר החותם המנציח את מורשת הרוויזיוניסטים "הבריונים"-"סכינאים-סיקרקין", וארגוני הפורשים האצ"ל והלח"י (לא את הכנענים) יוצא נגדו במאמרו "גיבורנו עולי הגרדום", וכותב: "במוסף "הארץ" (15.5.2026) מפרסם ההיסטוריון פרופ' אמיר גולדשטיין את מאמרו-מחקרו על עולי הגרדום בימי היישוב, במאבק נגד שלטון המנדט. "קיצונים בתנועה הרוויזיוניסטית – " נאמר בכותרת המישנה למאמרו – "קיוו שהבריטים יגזרו עונשי מוות על אנשיהם. מה עמד מאחורי הכמיהה לגרדום?"
"גולדשטיין," ממשיך יוסף גיסינוביץ-אחימאיר, "משתמש במושג 'פולחן הגרדום', ומצטט את אבי: 'הנוער הולך למקום שדורשים ממנו קורבנות – הליכה לבית הסוהר ועלייה לגרדום.'" "הגרדום לא היה משאת נפש של לוחמי האצ"ל ולח"י ב'כובש הזר'" הבריטי. שיחרור לאומי – זו היתה משאת נפשם." קובע יוסף גיסינוביץ-אחימאיר. ("חדשות בן עזר", 2161).
האומנם?
משום מה נעדר הן מהמאמר של גולדשטיין והן ממאמר הביקורת של יוסף גסינוביץ-אחימאיר הגורם החשוב ביותר בהכשרת "הכמיהה לגרדום" של אנשי האצ"ל והלח"י.
ב-1932 כתב אברהם שטרן את השיר "חיילים אלמונים". השיר שימש כהמנון האצ"ל עד 1940. כאשר עם פרישת שטרן מהאצ"ל הוא לקח איתו את ההמנון והפכו להמנון הלח"י.
בהמנון נכתבה השורה הבאה: "חֲלוֹמֵנוּ: לָמוּת בְּעַד ארצנו!"
https://he.wikipedia.org/wiki/חיילים_אלמונים
ודוק: בניגוד לטרומפלדור שאמר כשראה שהוא עומד למות: "יוב טבויו מאט, אבל אין דבר טוב למות בעד ארצנו" קרי: אם כבר נגזר עלי למות לפחות אני יודע שזה למען ארצנו, אברהם שטרן בהשפעת הפשיזם האיטלקי וגבריאלה ד'אנונציו, ביטא חלום על מוות. "חֲלוֹמֵנוּ: לָמוּת בְּעַד ארצנו!" אנשי האצ"ל ואחר כך הלח"י חונכו על חלום למות (לא בהכרח כולם קיבלו זאת),
לכן אין תימה שהצעיר יליד לוצק, שלמה טבצ'ניק-בן יוסף (1913-1938) שנגזר דינו לעלות לגרדום (בגין השלכת רימון שלא פגע באיש) התנגד לבקשות חנינה ודחה תוכנית של האצ"ל לשחררו מן הכלא בנימוק שבריחתו תפגע בכבוד העם, משום שיאמרו שיהודים בורחים מן הגרדום מתוך פחדנות. טבצ'ניק-בן־יוסף היה מעוניין בכל לבו להראות כיצד אמור גיבור יהודי לעלות לגרדום. ערב הוצאתו להורג כתב: "מחר אני הולך למות על ידי תלייה. האם יש עוד בן אדם מאושר כמוני?" גזר הדין נקבע ל-29 ביוני.
שעה אחת לפני התלייה, הוא התרחץ, צחצח שיניו, הלך אל הגרדום בחיוך, בקומה זקופה, כשהוא שר משירי בית"ר, ("חלומנו למות בעד ארצנו:") וכשהושמה השקית על ראשו קרא "יחי ז'בוטינסקי!"
יום לפני תלייתו כתב טבצ'ניק-בן יוסף מכתב אל ראש בית"ר ולדימיר זאב ז'בוטינסקי: " יש לי הכבוד הגדול להודיעך כי מחר אני הולך למלאות את תפקידי הקדוש והאחרון, בתור מגיס של בית"ר בארץ-ישראל… אני מבטיחך הבטחה אחרונה שלי, שאני אלך לתלייה בראש זקוף כמו בית"רי, ואני אמות עם שמך שכל כך יקר לי על שפתי."
מהכלא כתב לאימו: "...הִתגאי בי, אימא, כי בנים אחרים לעם היהודי סיימו את חייהם באורח הרבה יותר מחפיר וטראגי. אני מצדי מתגאה מאוד ומקבל את הכול בכבוד ובלב שמח... אל תדאגי לי כי אני אינני דואג כלל ואני שמח בחלקי מאוד מאוד."
https://he.wikipedia.org/wiki/שלמה_בן-יוסף
הנה כי כן, כך הוא חונך בהמנון האצ"ל, וכך הוא והגשים את "החלום" – למות.
אין ספק יוסף גסינוביץ'-אחימאיר צודק. שלמה טבצ'ניק-בן יוסף אכן היה גיבור שעלה לגרדום ומשאת הנפש שלו היתה שחרור לאומי, אבל בסירובו מגאווה לאומית אווילית ומיותרת לקבל חנינה הוא איבד את חייו, כאשר יכול היה להמשיך לחיות, ובאמת להילחם לעצמאות ישראל. מוות כל כך מיותר.
החלום למות –אין הרסני ממנו. ועוד להכריז כי הוא האושר.
מוות כל כך מיותר. ולדימיר זאב יבגינביץ-ז'בוטינסקי, אולי היה מרוצה שהוא קרא בשמו על הגרדום ומת למען שמו מאושר, אבל מסכנה אימו.

מאדון עולם לאבינו מלכנו
שקמה שוורצמן-ברסלר-וינדמן, האייקון של התנועה הפרוטסטנטית, גרמה לאחרונה לרעש ברשתות החברתיות ובתקשורת כאשר אמרה את המשפט הבא: "בכיתות א' ב' למדתי בבית ספר בגבעת המורה. שם מעל עפולה בכל בוקר היינו שרים אדון עולם. אם מישהו היה שם את הבנות שלי היום לשיר אדון עולם, הייתי הופכת למנהל את הכיסא על הראש." בעפולה עשו הפגנה, ושר החינוך יואב קיש ניסה לעשות מזה הון פוליטי.
https://x.com/YoavKisch/status/2054460128791838983
לאחר עפולה היא עברה ללמוד בקיבוץ גבת שם שימשה אמּה כרופאת הקיבוץ,
https://he.wikipedia.org/wiki/שקמה_ברסלר
גיסתי שהיתה מורה שלה אמרה שהיא היתה תלמידה מצטיינת.
בבית הספר בגבת לא התחיל שיעור בשיר "אדון עולם", אבל גם לא היתה שנאה ליהדות. וזה מזכיר סיפור מהעבר הרחוק.
חג "האחד במאי" ביטא יותר מכל את האידיאולוגיה ה"סוציאליסטית-קיבוצית" של הפינסקאים בגבת אנשי "פועלי ציון". "אחד במאי" נקבע תמיד יום שבתון. השכנים – "קבוצת השרון", "קבוצת עיינות", ו"נהלל". היו אנשי "גורדוניה" ומפלגת "הפועל הצעיר", והמונח "סוציאליזם" לא היה מקובל עליהם. הם לא חגגו את "אחד במאי" ולא שרו את "האינטרנציונל". כשהתנוסס בגבת הדגל האדום הם חששו מהשפעתו על חינוך ילדיהם. באמצע חגיגת "האחד במאי" בגבת, הופיעו פתאום צעירי נהלל, עם צעיר בשם משה דיין בראשם, והחלו להתפרע ולהפריע. הם סולקו והחגיגה נמשכה.
יום אחד הסתקרן חבר קבוצת "השרון" השכנה, שבה לא נחוג ה"אחד במאי" ולא הונפו דגלים אדומים, לדעת כיצד חוגגים בגבת את חג הפועלים. הוא התגנב בערב החג אל מאחורי חדר-האוכל של גבת לראות ולהאזין. מה הופתע כאשר שמע שירה אדירה שבקעה מהאולם. החברים ישבו צפופים איש אל רעהו, ומפיהם פרץ בהתלהבות חסידית אדירה – זמר חסידי בנוסח קארלין, החוזר על עצמו שעה ארוכה: "שיר המיילעס מיט היספיילעס" שיר המעלות עם התפעלות: אוי-יו-יו-יו-יו... ותחינת "אבינו מלכנו, חננו עננו – עשה עמנו צדקה וחסד!" והשורות חוזרות ונשנות: "אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ / חָנֵּנוּ וַעֲנֵנוּ / אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ / חָנֵּנוּ וַעֲנֵנוּ / כִּי אֵין בָּנוּ מַעֲשִׂים. / עֲשֵׂה עִמָּנוּ צְדָקָה וָחֶסֶד / עֲשֵׂה עִמָּנוּ צְדָקָה וָחֶסֶד וְהושִׁיעֵנוּ". לחגיגה "סוציאליסטית" כזאת לא ציפה החבר מהקבוצה השכנה.
https://www.zemereshet.co.il/song.asp?id=577
לא עברו שנים הרבה ובהשפעת חגיגת ה"אחד במאי" של "קבוצת פינסק", נפוץ החג בכל העמק. חג "האחד במאי" נחוג גם בנהלל, וכלל שם מצעד בכפר, ואסיפה רבת משתתפים בבית העם, בחסות הדגל האדום.
אבי, חיים כהן ז"ל, היה תמיד שר בשבת את השיר החסידי:
וּבְיוֹם וּבְיוֹם וּבְיוֹם וּבְיוֹם
וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת
וּבְיוֹם וּבְיוֹם וּבְיוֹם וּבְיוֹם
וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת

וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת
שְׁנֵי כְּבָשִׂים
בְּנֵי שָׁנָה תְּמִימִם
וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת
שְׁנֵי כְּבָשִׂים
בְּנֵי שָׁנָה תְּמִימִם
https://www.zemereshet.co.il/song.asp?id=2299
פעם הסוציאליזם של "הציונות הסוציאליסטית" היה רווי במסורת היהודית, אין שום סיבה שזה לא ימשך. אפשר להיות חילוני סוציאליסט , או ליברלי קפיטליסט בלי להפוך כיסא של מנהל בית ספר שבו שרים "אדון עולם".

גברת טוב – מחובשי כיפה לאפגנים
הילה טוב (אימו של הכתב מיכאל האוזר-טוב) מתנאה כשמה להיות טובת לב. והנה היא ראתה ברחבות תל אביב שני דתיים חובשי כיפה והולכים עם נשק ומיד כתבה: "באופן מדאיג ומעורר סלידה תל אביב נכבשת על ידי חובשי כיפה ונשק, ובעוטרות בובו'ז סטייל "ראש יהודי". ואל תתחילו עם 'יש מקום לכולם' – כי אין. תראו מה קורה בערד, למשל. ההשתלטות על תל אביב מכוונת ושיטתית. אם לא כדי לתקוע אצבע בעין, למה לבוא להתיישב דווקא בלב החילוניות?"
https://x.com/hilatov1/status/2055605289773109506
דתיים היו בתל אביב מאז היווסדה, וראש העיר דיזנהוף אף אסר פעילויות בעיר בשבת, אבל בשביל גברת טוב דתיים עם כיפה ונשק (כאלו שהתגייסו לצבא) אינם באים בטוב.
מי כן בא לה בטוב? לא רק הדתיים המוסלמים בתל אביב, אלא גם האפגנים שאותם היא מקווה לקבל בתל אביב.
ב- 2021 היא כתבה: "ממשלת ישראל חייבת להזמין פליטים ופליטות אפגנים לישראל. זו פעולה אנושית ומוסרית מתחייבת כדור הארץ הוא לא 'שלנו' הכדור הוא משאב ממשותף של כל בני האדם שחיים בו. לפליטות ולפליטים האומללים מאפגניסטן יש זכות יסודית לחיות עליו כמונו. הם לא מהווים סכנה. הם קורבנות. הם שותפים ושותפות שווים לנו ומגיעות להם אותן זכויות שלנו."
https://rotter.net/forum/scoops1/949302.shtml
הבנתם? "טובת הלב" – גברת טוב, קובעת שתל אביב היא לא שלנו, אלא גם של האפגנים. אבל תל אביב אינה של יהודים דתיים...
איך אמר ברל? "היש עם בעמים?..."