במסגרת המאבק שלי לאי ביטול לימודי מדעי הרוח בכלל, והיסטוריה ישראלית בפרט במכינה באוניברסיטת חיפה בעקבות לחץ תלמידים ערבים, פירסמתי את תוכנית הלימודים במדעי הרוח. ("חדשות בן עזר", 2158):
https://hbe.mifgash.com/docs/hbe2158-12a.pdf
בתגובה כתב לי אלי ארגון בעל אתר "חדשות בן עזר במרשתת":
"בהתייחס לסילבוס שלך מדוע העליות של יהודי המזרח לא מוזכרות?
העלייה המאורגנת הגדולה ממרוקו החלה עם קום המדינה, אך קדמו לה גלי עלייה והתיישבות יחידים משמעותיים לאורך ההיסטוריה.
העליות המוקדמות (אמצע המאה ה-19)
•עליית המוגרבים: עוד לפני העלייה הראשונה המוכרת (1882), הגיעו לארץ קבוצות של יהודים ממרוקו (כונו "מוגרבים"). הם התיישבו בעיקר ביפו העתיקה ובארבעת ערי הקודש.
•חלוצי תל אביב: בשנת 1920 התקיים גל עלייה קטן ומשמעותי, ורבים מהעולים ממרוקו השתלבו בחלוצי העלייה השלישית ולקחו חלק בהקמת העיר תל אביב.
העלייה ההמונית והמחתרתית (1948–1964)
•העלייה ההמונית (1948–1956): בשנים הראשונות למדינה עלו כ-85,000 יהודים ממרוקו, מתוך תחושת שליחות והתרגשות עם הקמת המדינה.
•העלייה המחתרתית ומבצע יכין (1956–1964): לאחר שמרוקו קיבלה עצמאות ב-1956, היציאה נאסרה והחלה פעילות מחתרתית שארגן "המוסד". במסגרת זו עלו כ-4,000 איש בדרכים חשאיות, אסון טביעת ספינת המעפילים "אגוז" (1961) היה נקודת מפנה שהובילה למבצע "יכין", במסגרתו עלו בצורה מאורגנת כ-80 אלף יהודים.
מידע נוסף ונתונים מספריים זמינים לקריאה באתר ויקיפדיה - העלייה ממרוקו ובסקירה ההיסטורית של ארכיון המדינה.
/העלייה_ממרוקו
https://www.youtube.com/watch?v=ECayQ4buNxU
ובפן אישי: סבא שלי הגיע לארץ ב-1917 לירושלים, שם נולד ציון (אח של אבא שלי) ולאחר 3 שנים, ואחרי שאיבד חצי מרכושו, חזר למרוקו. שם נולדתי ב 1952 ועליתי עם הוריי בינואר 1956."
אכן שאלה חשובה מאד. הנה מה שעניתי לו:
"הנושא החשוב שהעלית – העליות לאחר הקמת המדינה, נלמד במסגרת המקצוע "מדעי החברה" – סוציולוגיה. "מבנה החברה הישראלית".
הסילבוס בהיסטוריה ישראלית הוא עד הקמת המדינה. עליך לזכור כי עד השואה היוו יהודי אשכנז 93 אחוזים מהעם היהודי.
העליות של יהודי המזרח (עיראק בוכרה וכו') הדרום (תימן) והמערב (המגרב-"עדת המערביים") לפני הקמת המדינה בהחלט מוזכרות בסילבוס במסגרת לימוד העליות הראשונה והשנייה. העלייה מתימן וממרוקו, וכמובן מבנה הישוב הישן בארץ.
היה מעניין לשמוע על ההיסטוריה של משפחתך.
וברצוני להוסיף. אין ספק שאת תוכנית הלימודים יש לשנות, להתאים, ולעדכן לחברה הישראלית של העכשווית.
ההוגה והפילוסוף האיטלקי בנדטו קרוצ'ה (Benedetto Croce). אמר את המשפט המפורסם "כל היסטוריה היא היסטוריה של ההווה". אנו תמיד מסתכלים על העבר ומפרשים אותו מתוך נקודת המבט, האמונות, והצרכים של ההווה בו אנו חיים.
ההיסטוריה אינה רק איסוף יבש של עובדות מן העבר, אלא פרשנות סובייקטיבית שנובעת מתוך הצרכים, הערכים והשאלות שמעסיקים את ההווה שלנו. העיקרון המרכזי שעליו מושתת רעיון זה כולל מספר רבדים: מענה לצורכי ההווה: לפי קרוצ'ה, אירועים מן העבר זוכים לתשומת לב מחקרית ומעוררים עניין רק כאשר הם מספקים תשובות או מסייעים בהבנת הבעיות והאתגרים של החברה כיום.
ההיסטוריון כבן-זמנו: כתיבת ההיסטוריה תלויה תמיד בנקודת מבטו של הכותב. התפיסות, ההשקפות הפוליטיות והתרבותיות של ההיסטוריון משפיעות בהכרח על האופן שבו הוא בוחר, ממסגר ומנתח את העובדות ההיסטוריות.