כיוון שההתקפות נגדי חוזרות לאחרונה בגיליונות חב"ע, נראה שאין ברירה, ואיאלץ להשיב דבר לחורפיי, אבל אני מקווה שהעורך היקר יוותר לי אם לא אציין את שמותיהם של המבקרים אותי במילים החריפות ביותר, כגון שכביכול אני מאמץ בדבריי את האימרה הנאצית "היהודים הם אסוננו" – לא פחות! שבספרי "ההונאה שקבעה את גורל העולם" אני מאשר את קביעה האנטישמית שהיהודים הם רמאים, שאני הולך בדרכו של חוקר הדתות הרומני האנטישמי מירצ'ה אליאדה, כמוהו אני, כביכול, משקיע ידע כדי לנאץ את התורה.

המבקרים תוהים כיצד יכול להיות שאני כמפקח על הוראת התנ"ך, תוקף את התנ"ך, וממש שונא אותו. אחת החברות טענה שהתיזה שלי אינה אינטליגנטית, אבל, מצד שני היא בטוחה שאני לא סופר אותה, כיוון שאני סנוב.

ובכן, קודם תיקונים "קטנים": מעולם לא הייתי מפקח על הוראת התנ"ך, שימשתי במשרת מפקח כולל, וכן, לא הייתי מסווג את מירצ'ה אליאדה כאנטישמי: הוא למד עברית, והתרשם עמוקות מהקבלה. נכון שהיה בתקופה מסוימת חבר בכת הלגיונרים הפשיסטים, אבל היה לו יחס חיובי ליהודים, והגן בחירוף נפש על הסופר היהודי מיכאיל סבסטיאן. הוא ביקר את המונותאיזם היהודי ואת הנצרות באותה מידה, והוא סבר שאת המונותאיזם היהודי המציאו כוהני ירושלים (לא משה רבנו!)

באשר לטענה שאינני אינטליגנטי, צר לי, אינני מסוגל להתמודד עם קביעה זאת, הגם שלא סביר לטעון יחד עם זה, שאני סנוב, המתהדר בתואר אקדמי, ואינני סופר את הטוענת נגד "התיזה" שלי. נראה לי שהיא אינה סופרת אותי, אם היא טוענת שאינני אינטליגנטי, וחוץ מזה, מתי ראתה שאני מתהדר בתואר אקדמי? הרי באינספור מאמרים שפרסמתי אצל אהוד בן עזר, מעולם לא הוספתי את התואר, חוץ מאשר בנוסח הזמנות להרצאותיי, כמתבקש.

ועכשיו לעצם העניין, אני חש השפלה על כך שאני חייב להוכיח את ניקיון כפיי כנגד מלעיזיי, אבל באמת לא נותרה לי ברירה: אינני שונא את התנ"ך, איך אפשר? זה ספר יסוד שהוריש לנו את השפה העברית, ויש בו כתבים שמהם ניתן ללמוד על שורשיו של עמנו, ועל האירועים הדרמטיים של עמנו לאורך כ-800 שנה, יש בו כתבים ספרותיים נפלאים, כמו סיפורי שאול ודויד, כמו סיפורה של רות, כמו סיפור פסל מיכה, כמו שירת הטבע והארוס בשיר השירים, כמו מזמורי הגעגועים למולדת. יש בתנ"ך אמרות מוסריות נעלות בשפה מפעימת לב בנבואות הנביאים הקלאסיים.

אני סבור, כמו רבים לפניי, שהתורה לא התחברה על ידי משה, אלא על ידי כוהנים אינטרסנטים, מאות שנים אחרי משה, והציגו עצמם כאילו מצטטים את משה, שקיבל השראה אלוהית, וזה בהחלט שקר נורא (כוהני ירושלים הם שקרנים, לא עם ישראל שניזוק מהשקרים שלהם!) את הדברים האלה אמרו לפניי ר' אברהם אבן עזרא וברוך שפינוזה ("ברור כשמש בצהריים שחמשת חומשי התורה לא נכתבו בידי משה"), ובעקבותיהם חוקרי המקרא. כל אלה אנטישמים? כל אלה בעלי אוריינטציה נאצית?!

אני מבקש לשאול את מלעיזיי: האם אפשר לקבל חוק תורה שמרשה לאב למכור את בתו לעבדות עולם? האם החוק שמרשה לבעל עבד להרוג אות במכות עד מוות, ולא להיענש כי בסך הכול הוא הפסיד את כספו – זה חוק הומני? האם אפשר להסכים לחוקים שדורשים להרוג בסקילה בן סורר ומורה, הומוסקסואל, נערה מאורסה שלא נמצאו לה בתולים, ועוד "חטאים" רבים נוספים? האם בכלל אפשר להסכים עם היעדר אופק כלשהו בעתיד מאושר בו תיעלם החרפה שאדם מוכר אדם כמו שמוכרים עז?

בסיפורי התנ"ך אנחנו פוגשים אינספור שנות בצורת ושנות רעב, שבהן אנשים אוכלים צואת בהמות, ואפילו מבשלים את בשר בניהם, ובמצב אקלימי קשה זה מחייבים כוהני ירושלים, שחיברו את ספר דברים, והכוהנים בדורות הבאים, בגלות, להשבית את השדות בשנה השביעית, ולאפשר לבני אדם ולחיית השדה לגרום להרס מוחלט של רכוש האיכר, חורבן שממנו אין סיכוי להתאושש! רק מי שמעולם לא עבד את האדמה יכול להמציא חוק דרקוני כזה!

בתורה יש מעל משבעים פרקים שעניינם החובות של הישראלי כלפי המקדש, הכוהנים והלויים. העול הוא ענק, ואין סיכוי שבעולם כי אי פעם החקלאי הישראלי יכול היה להתמודד עם הררי הבהמות הנשחטות לשם שמיים, כדי שהאל יריח ריח ניחוח, ולא עם אינספור מתנות ותרומות המחייבות את המאמין (את העול הבלתי אפשרי הזה פירטתי בספרי "ההונאה שקבעה את גורל העולם").

הנביאים שללו מכל וכול את הקורבנות, ושללו בכלל את ההנחה שזאת היתה כוונתו של משה: "הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר ארבעים שנה, בית ישראל?" (עמוס ה' 25); "למה לי רוב זבחיכם, יאמר ה', עולות אילים וחלב מריאים ודם פרים וכבשים ועתודים לא חפצתי... לא תוסיפו הביא לי מנחת שווא, קטורת תועבה היא לי..." (ישעיה א' 13-11); "עולותיכם ספו על זבחיכם, ואכלו בשר, כי לא דיברתי את אבותיכם ולא ציוויתי אותם בארץ מצרים על דבר עולה וזבח" (ירמיה ז' 22). נביאים אלה שוללים נתח ענק של למעלה משבעים פרקים בתורה – האם הם שונאי ישראל?

עד ימיו של ר' אברהם אבן עזרא (המאה ה-12) לא היה מאמין אחד שפקפק בכך שהתורה ניתנה למשה לאותיותיה (כך קבעו חז"ל, וכך קבע הרמב"ם בעיקר השמיני משלושה-עשר העיקרים), ואם אלה הן דרישות האל, והרי זה ממש בלתי אפשרי לקיימן – לכן הפתרון הוא יציאה לגלות, הגלות היא הפתרון למרות ההשפלות, הגירושים, עלילות הדם, הפוגרומים, ולבסוף הניסיון להשמיד סופית את עם ישראל – למרות כל זה, הגולה היתה עדיפה, כי בה אינספור חובות הקשורות בארץ נחסכות מהמאמין. חז"ל המציאו צידוק לשהייה בגולה עד הגאולה הניסית על ידי משיח – באגדה, שכביכול בני ישראל הושבעו על יד האל שלא יעלו בחומה (כלומר, שלא ינסו לכבוש את ארץ ישראל בכוח הזרוע) ושלא ימרדו בגויים (בבלי, כתובות ק"י-קי"א). ברור מכאן שהעלייה הציונית לארץ הוא חטא כלפי שמיים.

עוד חטא לא יכופר יש לתורה, והוא ההכרזה שלה על מונופול על רוח האדם: המאמין חייב להגות בתורה יומם ולילה, בשוכבו ובקומו ובלכתו בדרך – שום חוכמה אחרת אסור לה לחדור למוחו של המאמין, לכן יש פער תרבותי ענק בין היהדות המסורתית ובין פגאניות שהעניקה לעולם שפע תרבותי שנמנע מהמאמין היהודי.

כל מה שכתבתי בנדון הוא מאהבה גדולה שיש לי למפעל הציוני, לחלוצים הנלבבים שיסדו כאן יישוב למופת, כוח מגן למופת, ולבסוף מדינה בעלת מוסדות נפלאים, וכל זה הולך להתפוגג, כשחלק נכבד מהציבור רואה במפעל האדיר הזה "מדינה של כופרים", ציבור זה שחי כמו בגלות, ורוצה להחזיר אותנו לגלות על כל מוראותיה.

אני מתבייש שאני צריך להוכיח כי אני ציוני ואוהב עמי, אבל אחרי החרפות שהומטרו עליי, כנראה אין ברירה: משפחתי היתה חברה בתנועות ציונות (דרור הבונים, משמר) עוד בחו"ל, אני שירתי כסייר בגולני בסדיר, ובמילואים בסיירת של חטיבה 8, השתתפתי במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים. בתוקף תפקידי השתתפתי בפעולות מעבר לגבול, כשהמוות ארב בכל שעל. צריך עוד ראיות?

האם הצלחתי להבהיר למחרפיי שהמאבק שלי הוא משום אהבתי הגדולה לעם ישראל ולציונות החילונית החופשית, שבלעדיה אין כל סיכוי לשרידות עמנו בחבל ארץ מיוסר זה בו אנו חיים?

משה גרנות