ארתור נוויל צ'מברליין: שלום עכשיו! הנה פיסת נייר שהֶר היטלר חתם עליו.
Neville Chamberlain: The peace of our time:
https://www.youtube.com/watch?v=KB4A7phjS_0&t=203s
וינסטון לאונרד ספנסר-צ'רצ'יל:
"You were given the choice between war and dishonor. You chosed dishonor, and you will have war."
"ניתנה לך הבחירה בין מלחמה לחוסר כבוד. בחרת בחוסר כבוד, ותהיה לך מלחמה."
דונלד ג'ון טראמפ: "הבאתי שלום עם איראן. הֶר מוחמד באקר גליבאף חתם עליו דיגיטלית."
ההבדל ההיסטורי. בעוד שצ'מברליין הביא פיסת נייר שהֶר היטלר חתם עליה לפני המלחמה. טראמפ הביא חתימה דיגיטלית של הֶר גליבאף לאחר ניצחון צבאי על איראן. משל היה צ'רצ'יל חותם על כניעה לגרמניה הנאצית ב-1945.
מיהו צ'רצ'יל?
יריביו של בנימין מילקובסקי-נתניהו לועגים עליו שהוא מחזיק מעצמו "צ'רצ'יל חדש." ובאמת הוא היחיד שהתריע שנים נגד איראן גרעינית ונלחם בה, ומתכוון להמשיך להילחם בה עד הניצחון הסופי. זה בולט בייחוד לאור יריבו הגדול בבחירות הבאות הרמטכ"ל לשעבר גד איזנקוט בתפקיד צ'מרליין:
גד איזנקוט: "ישראל לא תוכל לסכל לחלוטין את המאמצים הגרעיניים של מדינות האזור, ועל כן יש להתרגל לחיים לצד נשק להשמדה המונית. להכיל איראן גרעינית."
https://news.walla.co.il/item/3151529
שאגות השמחה
שאגות השמחה לאיד שפרצו מכל עבר מפי הרל"בים הלוקים במחלת הנפש ה"ביביפוביה" לאור כישלון ישראל במלחמה עם איראן, בחינת "הבה נלך כצאן לטבח," "שנושמד כולנו בידי פצצה אטומית איראנית ובלבד שביבי ייפגע." לא יורידו ממנו תומכים אלא דווקא יעלו.
פולוניוס: "מילים מילים מילים" (המלט)
בראכ חוסיין אובמה: "אני מטיל ספק שכל עסקה שתיחתם תהיה שונה משמעותית מהעסקה שהיתה לנו במקור, ועבדה במשך הרבה זמן עד שארצות הברית פרשה ממנה. מדי פעם צריך שוב ללמוד את הלקח לפיו הפצצות אינן דרך לפתור בעיות במדיניות החוץ."
https://www.mako.co.il/news-world/2026_q2/Article-f48f5cf9cf9ce91026.htm?utm_source=AndroidNews12&utm_medium=Share
הבנתם? "מילים מילים מילים" הן הדרך לפתור בעיות במדיניות החוץ.
מכיוון שטרם התפרסם ההסכם הסופי עם איראן נשאיר את הניתוח עליו לכשיתפרסם. בינתיים הסקת מסקנות סופיות הן סתם מילים מילים מילים.
מפגן של חולשה
זה בלתי נתפס. ג'יי.די. ואנס אישר שאיראן תקבל 300 מיליארד דולר פיצויים על נזקי המלחמה. זה טראמפ החזק? כן. רק בסרטוני AI. לפי ההיגיון הזה, גם החמאס ידרוש פיצויים.
https://x.com/BDYemini/status/2066801130269536724
טראמפ הוא לא צ'רצ'יל. הוא לא רצה דם, יזע ודמעות כדי להביס את ציר הרשע. הוא רצה ירידה במחירי הדלק. ולעזאזל כל ההצהרות.
ארה"ב התגלתה במלוא חולשתה. מילה היא לא מילה. כוח הוא לא כוח. מצור הוא לא מצור. אלה היו אמורים להיות ימיה הטובים של ארה"ב כמעצמה עולמית. הרי רוסיה, לאחר למעלה מארבע שנות מלחמה עם אוקראינה, כשהיא נשחקת יותר ויותר, השאירה את במת העוצמה הגלובלית לארה"ב. לרוסיה זה לקח ארבע שנים. לארה"ב זה לקח שבועות אחדים. השמות המפוצצים של העימות עם איראן – "זעם אפי" ו"שאגת הארי" – התנפצו כלא היו. איראן ספגה פגיעות קשות. אבל עם הכוח שנותר לה היא הצליחה להוריד את ארה"ב על הברכיים.
הפעם, לפחות הפעם, נתניהו הוא לא האשם העיקרי. זה לא חשוב באיזה מהלך היה נוקט נתניהו – טראמפ גמר אומר להגיע להסכם. ספק אם היה פעם מצג כזה של להיטות, שכולה חולשה, על ידי מנהיג מעצמה. נכון שהיו סימנים מוקדמים שטראמפ הוא משענת של קנה רצוץ. הרי הוא הגיע להסכם עם החות'ים – ללא ידיעת ישראל ותוך כדי הפקרה של ישראל – גם למצור ימי וגם לשיגורים נוספים של טילים וכטב"מים.
לאחר ההתקפה המשותפת על איראן, היה נדמה שטראמפ מבין שהמעצמה השיעית היא איום אמיתי על האינטרסים האמריקאיים, גם בלי קשר לישראל. הרי איראן מהווה איום מתמיד על מדינות המפרץ השכנות. הרי איראן מחזקת את החיזבאללה, החמאס והחות'ים, וגורמת בכך לאי-סדר אזורי. אבל מתברר שזו היתה נחישות לטווח קצר. טראמפ הוא לא צ'רצ'יל. הוא לא רצה דם, יזע ודמעות כדי להביס את ציר הרשע. הוא רצה ירידה במחירי הדלק. ולעזאזל האינטרסים האמריקאיים לטווח הארוך. ולעזאזל כל ההצהרות וההבטחות שלו. ולעזאזל ישראל.
וגרוע מכך. זה לא ברור אם הייתה תוכנית אב שטנית של יחיא סינוואר. אבל אם היתה תוכנית כזאת – טראמפ משרת אותה. טורקיה וקטאר, שתי המדינות שפועלות תחת האידיאולוגיה של האחים המוסלמים, זכו לשידרוג אסטרטגי. סעודיה לא נותרה אדישה. במקום נורמליזציה עם ישראל – היא פנתה לציר הפקיסטני-טורקי.
טראמפ נבחר גם כריאקציה נגד הגל הפרוגרסיבי שהרבה מאוד אמריקאים מאסו בו. ברמה הגלובלית, טראמפ הלך על הקלף של: MAGA Make America Great Again. אבל קרה משהו הפוך. למשך שעות, בלילה שבין ראשון לשני, המעצמה הגדולה בעולם נכנסה לפאניקה – בגלל שישראל העזה להגיב לארגון טרור, החיזבאללה, שהפר שוב ושוב את הפסקת האש. הזעם הופנה לישראל. לא לאיראן. לא לחיזבאללה. מפגני העוצמה נותרו בסרטוני AI שטראמפ מייצר, שבהם הוא מציג את עצמו כסופרמן עולמי. במציאות אין זכר לעוצמה הזאת.
וזה גרוע יותר. איראן פירסמה את 14 הנקודות של מיזכר ההבנות. טראמפ ניסה להכחיש. הרי מופיע שם סעיף של הזרמת 300 מיליארד דולר, סכום אסטרונומי, לשיקום איראן. מעין פיצוי על נזקי המלחמה. לא יכול להיות. הרי בדרך כלל הצד שהובס משלם פיצויים. אם איראן היא זו שמקבלת פיצויים – היא הצד המנצח. כך שהסעיף הזה נשמע כמו פנטזיה איראנית. פנטזיה? הלוואי. אתמול אישר ג'יי די. ואנס, סגן הנשיא, שאכן יהיו פיצויים כאלה. הוא רק הבטיח שלא האמריקאים ישלמו, אלא מדינות המפרץ. סליחה?! הן גם הותקפו וגם ישלמו? קשה להאמין. אבל זה בדיוק הסיפור.
מעולם, אבל מעולם, לא גילתה המעצמה החזקה כל כך חולשה מפחידה כל כך מול מדינה שכביכול הובסה כל כך. אבל טראמפ הגיע. ומתברר שזה מה שקורה.
(בן דרור ימני, ynet 16.6.26)
https://www.ynet.co.il/news/article/yokra14802512
אין מה להוסיף. ההיסטוריה תשפוט.
צתדל"שים – יוצאי הציונות הדתית –
אנטי ציוני על "פוסט" ציוני
חיים רכלבסקי-באר הוציא ספר חדש המספר על חוויותיו בנסיעה לדויטשלנד במסע אחרי ספר מסתורי. "לווייתן ברוח", הוצאת עם עובד, 2026.
https://www.am-oved.co.il/לווייתן_ברוח?srsltid=AfmBOor-U8iebjszVK59_jT7h8Qi6uYSEQk4gyYbIR--wE6EG86oJtQ2
אברהם בורג כתב רצנזיה על הספר: "הטקסט הישראלי," כותב בורג, הוא "הצופה פני עתיד ביותר שנכתב בשנים האחרונות."
"הרומן "לווייתן ברוח" הוא לכאורה מסע בעקבות חידה ספרותית, רווי תפניות, זיכרונות אישיים ונוסטלגיה קולקטיבית, אבל בעיקרו הוא מניפסט פוסט־ישראלי שבו מבקש חיים באר להחזיר את כתיבתו וקוראיו לנקודה האחרונה שבה הוכיחה היהדות שהיא מסוגלת לפרוח בלי ריבונות.
הוא בא להזכיר את שגדולי ההוגים הציעו ברגעי שבר יהודיים קודמים, את ההבנה שמולדתו האמיתית של העם הזה אינה פיסת קרקע אומללה ואדומה מדם אלא מרחבי הטקסט. קו נטוי מחורבן הבית השני לחורבני ישראל העכשווית, בין יבנה וחכמיה לגרמניה וארונות ספריה היהודיים שהיו בה ובין רבי יוחנן בן זכאי לחיים באר.
דווקא הרומן שנראה לרבים כמוטרד מאסון אוקטובר הפתאומי וכתוב אבל נוסטלגי הבורח מההווה הוא הטקסט הישראלי הצופה פני עתיד ביותר שנכתב בשנים האחרונות. באר מציע עתיד שמעל ומעבר למקום, כאומר, הפרויקט הטריטוריאלי הישראלי כירסם את עצמו לדעת. הריבונות הקרקעית ריסקה את קתדרלות הרוח של היהודים. והרי לכם, פליטי ישראל הפוטנציאליים, ידע חיוני להמשך קיומכם, תמיד היה קיים מצב יהודי אחר שלמד לבנות בתים בני קיימא, בתים שברוח, שאינם נופלים. לשיטתו אנחנו יכולים לחזור אליהם ולהיבנות מתוך הזיכרון העמוק של מה שאנחנו יודעים לעשות טוב מכל. ובסגנונו של באר: סוכת דוד נופלת, תבל היהודים בל תימוט לעולם. אלה הופכים את "לווייתן ברוח" לרומן פוסט־ישראלי במובן המדויק של הביטוי. פוסט־ישראלי, כלומר מה שבא אחרי. כל אשר אולי יבוא כבר כתוב כאן בתוך הספר הזה. ארון הספרים הנייד מוכן לנדוד. ישראל הנוכחית היא אספסיינוס של עצמה וחיים באר לעומתה הוא נביאה של היהדות הבאה.
(אברהם בורג, "הטקסט הישראלי הצופה פני עתיד ביותר שנכתב בשנים האחרונות", "אל-ארצ'", 9.6.26).
https://www.haaretz.co.il/literature/tarbut-sifrot/2026-06-09/ty-article/.premium/0000019e-abfa-df19-a59e-fffb15b20000
לא קראתי את הספר, ואני לא כותב ביקורת עליו (משאיר למשה גרנות) אני רק רוצה לעמוד על תופעה מדהימה – המסר האנטי-ציוני העלה ממנו.
גם האזרח הצרפתי הידלש"י (יהודי לשעבר) אברהם בורג, שהשתחרר לדבריו מהיהדות, והפך אנטי-ציוני, וגם חיים רכלבסקי-באר, (שנשאר עדיין יהודי) צמחו שניהם בערוגות של הציונות הדתית. רכלבסקי-באר שירת אף בצבא ברבנות הצבאית – התפקרו, ועזבו את הדת, ושניהם עזבו את הציונות. בורג המגדיר עצמו במפורש אנטי-ציוני קורא לרכלבסקי-באר "פוסט ישראלי". בעצם שני הביטויים "פוסט ציוני", ופוסט ישראלי", זהים לאנטי-ציוני.
האזרח הצרפתי בורג קורא לישראל אספסיינוס, ואת רכלבסקי-באר הוא רואה בלשונו "הנביא של ישראל הבאה" מעין יוחנן בן זכאי, אבל איך יצליח רכלבסקי-באר להיות יוחנן בן זכאי חדש בדויטשלנד כאפיקורוס שאינו שומר תורה ומצוות כשגם בניו של משה מנדלסון לא הצליחו. איך היהדות שלו תהיה מסוגלת לפרוח בלי ריבונות יהודית?
בזמנו הייתי בטיול מודרך עם חיים רכלבסקי-באר בבורות ההריגה של אוקראינה, והוא שלאחר ביקור בכפר של אביו, הודה לאביו על שניצל ע"י עלייה לארץ ישראל בזמן. כיצד זה באחרית ימיו ויתר על הרעיון הציוני?
תופעה עצובה שסופרים יהודים שראו עצמם ה"צופים לבית ישראל" כמו חיים רכלבסקי-באר, ואברהם גבריאל יהושע הפכו באחרית ימיהם ל"צופי ומעודדי חיסול ישראל."
[אהוד: אבל הם סופרים "חשובים" – כמו נביא השקר דויד גרוסמן].
מהציונות הדתית למיסיון
ישי פרידמן: "עו"ד בת אל טגן מתמודדת בפריימריס של יועז הנדל והמילואימניקים. טגן פעילה כמיסיונרית למען הנצרות. ולאורך השנים פעלה לקרב ישראלים לברית החדשה."
https://x.com/IshayFridman/status/2066734623569113157
גם יועז הנדל ("טיבי הוא לא תומך טרור" הוא צתדל"ש – יוצא הציונות הדתית שהתפקר.
הנדל שרץ לבחירות במצע גזעני-פשיסטי של שלילת זכות הבחירה מערבים וחרדים שאינם משרתים בצבא, מוסיף עתה למפלגתו אתיופית נוצרייה הפועלת לנצר את עולי אתיופיה היהודים והמתגיירים (הפלאשמורה) כמו גם ישראלים אחרים.
כשגם הנדל הצתדל"ש מוסיף למפלגתו מסיונרית נוצרייה, עולה השאלה מה קרה לציונות הדתית?
לזכותו של חסידו ומעריצו אורי הייטנר, השומר והמכבד את המסורת, ושלא גדל בערוגות הציונות הדתית, נאמר שהוא לא היה מעלה על הדעת לתמוך במיסיון נוצרי.
ואלה שמות בני ישראל
לירדן ג'רבי הג'ודוקאית לשעבר נולדה בת. ושמה בישראל "נואל".
https://www.mako.co.il/entertainment-celebs/local-2026/Article-48e58497c65ce91027.htm
https://www.maariv.co.il/breaking-news/article-1332837
משמעות: המילה Noël בצרפתית "חג המולד". המקור שלה הוא במילה הלטינית Natalis, שמשמעותה "יום הולדת ישו." בצרפת ובמדינות קתוליות אחרות, נהוג להעניק את השם הזה לילדים (בנים ובנות) שנולדו ביום חג המולד.
בדומה לעברית, השפה הצרפתית מבדילה בין זכר לנקבה. לבנים: נכתב Noël לבנות: נכתב Noëlle כלומר "נואלה".
בעברית ניתן לבת של ג'רבי שם של בן "נואל"* (כמו לאימא ששמה ירדן ולא ירדנה). אופנה חדשה. לעולם לא ההיפך, שם של בת לבן. גבר תמיד מועדף על אישה.
ובכל זאת מעניין. מובן למה משפחה יהודית מג'רבה תוניסיה (מוצאה של ג'רבי) תיתן לבת את השם נטלי הנשמע צרפתי. (אגב אף נטלי שפגשתי בחיי לא ידעה ששמה הוא חג המולד) אבל למה שבארץ יינתן לבת השם "חג המולד", וג'רבי לעדותה יודעת את משמעותו ובחרה בו בכוונה?
מה זה אומר על התרבות העברית-ישראלית-יהודית בארץ? מה זה אומר על החברה הישראלית?
* נֹואֵל פירושו בעברית טיפש, חסר דעת, פועל מתוך איוולת.
נעמן כהן
נעמן כהן
מבצע "זעם אפי" נהפך לכישלון אפי.
רוצים גישה מלאה לכל הגיליונות?
הצטרפו לאתר וקבלו גישה לארכיון של למעלה מ-2,100 גיליונות עם אלפי מאמרים, שירים ויצירות ספרותיות.
הצטרפו לאתר