על "מונו-דואלי – שירים" מאת מנחם פאלק
עמדה 2026, 133 עמ'
שירתו של מנחם פאלק היא הגותית מאוד, ובהכרח נוגה, עם רפרוף קל של הומור ואירוניה. הנושא מרכזי בשירה הנוגה הזאת הוא הוויית הזקנה הלא מנחמת, אך גם היעדר הדיוק המבוקש מהמילים, חומר הגלם של המשורר, וכן, האושר והמצוקה שחש משורר היוצר בשתי שפות. שירים בנושאים אלה ניתן למצוא גם בספריו הקודמים, כמו "קולות מן החדר האחר" (2016), "קַצָּב של מילים" (2018), "שפת אב ושפת אם" (2021). גם שם הספר שלפנינו "מונו-דואלי" – יש בו דבר והיפוכו – ומצביע על העולם המורכב שהמשורר מתמודד עמו.
רוב השירים בקובץ נוגים מאוד – בשיר "אחרי" (עמ' 13) שואל המשורר את השאלות ששאלו אלה ששרדו את זוועות השואה, כאשר מתבררת חוסר תועלתה של הקדמה והתרבות:
איך ייכתבו עוד שירי אהבה
טבע
צבעים ריחות
תחושות
האם האוזן עוד תשמע מנגינות
והעין תראה זריחה
או שלחושך יש עוד גוון
והוא עמוק מהחושך
ובשיר "בבוקר" (עמ' 33):
לבסוף, נרדמים
כדי לקום לעוד בוקר
מנוכר
בשיר "ציפיות" (עמ' 50) כתוב: "התרגלנו לטעום כאב / התרגלנו לראות / על הקיר מה שחסר."
נוגים במיוחד הם שיריו של פאלק על הוויי הזקנים בבית אבות, ובעיקר על אימו בת התשעים, שאיבדה את צלילות דעתה. בשיר "הצילו" (עמ' 89) האם זועקת לעזרה ברומנית, שפת נעוריה. הבן מבקש לעזור, ואינו יודע איך, המלאכים בירוק מבינים את שפתה.
ההידרדרות שהזיקנה מחוללת באדם מתוארת כמו באבחות חרב בשירים "יום בבית האבות" (עמ' 93), עוד יום בבית האבות" (עמ' 94), "יום חגיגי" (עמ' 95), "כלא" (עמ' 99); ראו גם "אלצהיימר" (עמ' 31), "שערה" (עם 75).
הזכרתי בפתיח כי מנחם פאלק משורר של שתי שפות – עברית ורומנית, הוא תרגם מרומנית לעברית מיטב יצירות רומניה, ומעברית לרומנית יוצרים ישראלים שנותרו אסירי תודה (ביניהם החתום מעלה). על יצירתו ותרגומיו הוא זכה לשלל פרסים והערכות (ראו כנף הכריכה בספר זה), ובעיקר אציין הענקת דוקטור לשם כבוד מרומא (2015).
לא קשה לזהות את הדו-לשוניות של פאלק גם בספר שלנו, והוא משבץ מדי פעם מילים ברומנית בשירים עבריים רהוטים, כמו "על כפיים" (עמ' 91), "פלשטינה" (עמ' 119). במיספר שירים, כמו בספריו הקודמים, הוא נזכר בחוויות הילדות בעת המשטר הקומוניסטי ברומניה – "אבי אבי" (עמ' 23), "רציתי שירה" (עמ' 46), בו אנו מוצאים את המילים: "נולדתי בארץ הטריקולור / האדום / של גיורגה גיורגיו דז'... מחסידיו הנאמנים שלא אהבו יהודים." ולמי שזקוק להסבר, הנה: הדגל הרומני מורכב משלושה צבעים: כחול, צהוב, אדום. עם קום רומניה כגרורה של ברית המועצות, הוסיפו באמצע הצבע הצהוב את סמל "הרפובליקה הדמוקרטית הרומנית" (סמל שנקרע בדגלי המהפכה נגד צ'אושסקו ב-1989). רומניה הפכה מדיקטטורה פשיסטית לדיקטטורה סטליניסטית מהגרועות ביותר, ובראשה הנשיא גיורגה גיורגיו דז', כמוזכר בשיר. הוא היה אנטישמי "עם תעודה", הצליח להדיח ממשרתה כשרת החוץ של רומניה, את הקומוניסטית השרופה, אנה פאוקר (שהיתה בצעירותה מורה לעברית!) בתואנות שווא, כאילו היא קוסמופוליטית (חטא: אישרה עליית יהודי רומניה בתחילת שנות החמישים, תמורת אלפי דולרים לגולגולת!).
סטלין הציע לדז' להכניס לה כדור בראש, כפי שהוא עשה לבעלה במוסקבה, ומי שהציל אותה, היה שר החוץ מולוטוב. היא לא נרצחה, ולא נאסרה, אבל הודחה מהמפלגה, והתפרנסה מתרגום ממיספר שפות, אבל אסור היה להזכיר את שמה בקרדיטים של הספרים שתירגמה. חשתי צורך להזכיר פרטים אלה לקורא העברי בשירים הכואבים האלה של מנחם פאלק.
קוראי רשימה זאת בוודאי שמו לב שהשירים אינם מפוסקים, ועל כך כותב פאלק בשיר "ואם" (עמ' 84), אבל דווקא שיר זה מסתיים בסימן שאלה. אני מבין את הסיבה שבגללה המשוררים (לא רק פאלק) נמנעים מלפסק, כאומרים – השיר נתון לשיפוטכם, תחליטו אתם מה המובן על פי פיסוק שדמיינתם. יש כאן מחשבה, אינני שולל, אבל אינני מן התומכים בגישה זאת.
באשר לשפה הפיגורטיבית: אנו מוצאים אנאפורות, ופזמונים, אבל בעיקר, הרכבי מילים המיוחדים לשירתו של פאלק. הרי דוגמאות אחדות: "ויטמינים של תמימות" (עמ' 15); " האב שמעבר לשמי הניאון הבוהק" ("אבינו שבשמיים", עמ' 32); "השיר נספג" (עמ' 34); "הלב הפועם ממשיך להשמיע / צלילי שבשבת" (זוויות, עמ' 39); "תעלות הדמע מאבדות סכרים" ("הרכבות", עמ' 74); "ממתיק סוד" – "ממליח סוד" ("רק אני והמסך שלי", עמ' 79); "שפת הצבע המסתתר" ("ליצנות, עמ' 97); "עד זוב דיו" ("קעקוע", עמ' 112).
אחרי שבשואה נרצחו מיליון וחצי ילדים (לפי סאטמאר, המבוגרים אשמים באסון הנורא – הם חטאו בהתבוללות, ובדיבור סרק בעת התפילה...) קשה לקבל את הקביעה האמונית שהאל בוחן כליות ולב, ונותן לכל איש כדרכיו וכפרי מעלליו (ירמיה י"ז), לכן ההתייחסות לאלוהים היא בהכרח אירונית, ואפילו סרקסטית:
"אולי אלוהים מסתתר / כדי שלא יגלו את חולשותיו / ... אפילו סמטה צדדית / בור / מיגונית / לא הצליחו להעיר אותו / מנמנומו הקל ("מסתור", עמ' 70).
למנחם פאלק יש אמירה חזקה, ובשירתו – ליד "המה", יש גם "איך" מרתק.
משה גרנות
משה גרנות
הגותו של משורר
רוצים גישה מלאה לכל הגיליונות?
הצטרפו לאתר וקבלו גישה לארכיון של למעלה מ-2,100 גיליונות עם אלפי מאמרים, שירים ויצירות ספרותיות.
הצטרפו לאתר