שופטי נתניהו שנבחרו בקפידה על ידי בג״צ  בגלל ״האהדה״ שלהם לנתניהו ( לא זוכר מי היה הנשיא התורן) אבל תמיד רוח האדמו״ר ברק שכנה בבית המשפט העליון. ברק, האיש שבשמו שונו הרבה מילים בשפה העברית, מילים שהיו הגאווה של העם בישראל, מילים כמו דמוקרטיה, אחים לנשק, חופש, חוק, הפרדת רשויות, גזענות, שיווין בפני החוק ועוד, לא זוכר את כולן, מילים שקיבלו פירוש הפוך. מילים שהיו בעבר מקור לגאווה, הפכו למילים שמעלות כעס, בחילה ובעיקר בושה.

אז אפילו השופטים האלה לא יכלו לעמוד מול מבול השקרים הבוטים, עבירות על החוק, התעללות בעדים ובני משפחתם. (זקנות בנות 84, חולות סרטן ,שמעולם לא עברו כל עבירה) –נגררו לחדרי החקירות רק כדי לגרום לילדים שלהם לשקר. כשכל זה נעשה בפומבי מהמקפצה ובלי חשש. כאמור מותר להם הכול. אז אפילו השופטים האלה קבעו כבר בפעם השנייה שאין מקום לאשמת שוחד. אילו הפרקליטות היתה מקבלת את החלטת בקשת השופטים בפעם הראשונה. כל קרקס באגס באני במהלך המלחמה היה נחסך. נתניהו היה יכול לנהל את המלחמה והמדינה בלי ״עדות״ 3 פעמים בשבוע. 3 פעמים בשבוע במהלך מלחמה!!!! מעולם לא נוהל משפט 3 פעמים בשבוע אפילו לא בעתות שלום. 

האמת הפשוטה, גם כנופיית התופרים ידעה שאין לה סיכוי להוכיח את העלילה. בתפירה הראשונית הם האמינו שהנושא לא יגיע למשפט. נתניהו ייכנע ויפרוש. היה להם ניסיון שעבד עם רבין, שרון ייתכן עוד, לא זוכר את כולם. אבל הם נתקלו באיש הלא נכון, נתניהו לא נכנע והמשיך. אז התחילו ההתעללויות בעדים ובבני משפחתם ועדיין לא עזר להם. אז הם החליטו אם לא נצליח להוכיח אשמה לפחות נתעלל בנתניהו במשפט. ולמה לא. כל יום בבית המשפט עולה לנתניהו הון. אבל לסוללת הפרקליטים זה לא עולה כלום. הם באים נהנים מחשיפה ואם בסוף לא יהיה כלום כי לא היה כלום אז מה קרה? הם לא יצטרכו לשלם כלום.

יש כאלה שיגידו ומה עם שאר האשמות שכמובן גם כאן הוכח שהכול חרטה. להזכירכם היועץ המשפטי מנדלבליט, שבזמנו נתפרה העלילה, אותו יועץ משפטי שאמר ״שי ניצן אוחז בי בגרון״ אמר בלי השוחד לא היינו מגישים כתב אישום.

לסיכום: חבורה של עבריינים בראשם שי ניצן, מנדלבליט, אלשיך – ניסו לבצע הפיכה בעזרת הכוח אותו צברו במערכת המשפט. אף אחד מהם לא יצטרך לשלם כלום.

העובדה שהעלילה  עלתה מאות מיליונים (לא להם אלא למדינת ישראל) באופן ישיר ומיליארדים באופן עקיף, גם דחייה של תשתית הסיבים וגם 4 מערכות בחירות – לא ממש נוגעת להם. 

זיכרו, גם בעלילת הצוללות שב״וועדת החקירה״ נקבע שהיחידי שלא דיבר אמת זה יעלון. גם עלילה זאת עלתה למדינת ישראל באופן ישיר 1 מיליארד יורו. הגרמנים, שהתכוונו לממן את עסקת הצוללות ב-1 מיליארד יורו, החליטו לא לממן בגלל עלילות השווא שקרו בישראל. וכמובן דחיה של שנתיים באספקת הצוללת פוגעת בביטחון מדינת ישראל.

מוטי הרכבי

אחת מבין עשרות השאלות הקשות, המהדהדות עצמן לדעת, מאז טבח שבת שמחת תורה –היא, מדוע לא הכריע ראש הממשלה, בנימין נתניהו, על יציאה למבצע-מלחמה פעולה מקדימה, מול החיזבאללה ומול החמאס.

פרט לתשובות שהיו לקלאסיקה המוכרת בקרב מחנה מסוים, שפניניהו, פחדניהו, כישלוניהו, הססנינו, נהנתניהו, כזבניהו, רמאניהו, קיסריהו, סמרטוטיהו, ועוד הרבה סיומות עם יהו, השתחלה התשובה, "באמת?"

במילה אחת, בעלת ארבע אותיות וסימן שאלה גדול, התחוורה כוונת המכוון.

באמת? האם ראש הממשלה, במציאות בה הוקע בוקר, צהריים, בין השמשות, לילה, עלות השחר ונץ החמה, אל עמוד הקלון, על ידי עדת שונאיו, מתעביו, מכפישיו, המסיתים נגדו, מייסדי מפעלי מכונות הארס והשנאה, האם היה מעז לצאת למבצע?

באמת? האם מקהלת צבא השנאה לא היתה פוצחת בצרחות מצמררות כנגד "העריץ והדיקטטור" השולח חיילים למות בשדות הקרב בשל שרידותו הפוליטית, בשל מחלת השררה בה לקה, בשל הימלטותו מהמשפט, בשל מצבו הפוליטי הקשה?

באמת? טיעון זה נשמע תלוש מהמציאות, הזוי, בלתי סביר בעליל, לא מתקבל על הדעת, כך חשבתי עד אשר נדהמתי לגלות שלא משל היה ולא השערות פורחות באוויר כי אם אמת מוחלטת.

הפרשן הוותיק, יוסי וורטר מ"העיתון לאנשים חושבים", עיתון אשר הנהגת המדינה, צמרת הפקידות וראשי מערכות ההשפעה, כולל מפקדי הצבא, שתו בצמא את הכתוב בו, אישש ותיקף את התשובה למילה האחת: "באמת?"

כך הואשם ראש הממשלה המנצח על מערכה בשבע חזיתות, מערכה צבאית, מערכה מדינית, בעיצומה של מלחמת התקומה על ידי הפרשן, שחור על גבי לבן, לא נגענו:

"בנימין נתניהו מוכרח מלחמה, עכשיו, ורצוי ביותר מחזית אחת וכמה שיותר ארוכה, כמה שיותר קשה ומדממת.

כמו נרקומן שזקוק נואשות למנה שלו, מלחמה מסדרת אותו, היא הפתרון לכל צרותיו בחיים, כשהתותחים רועמים והמטוסים מגיחים, הדיונים במשפט, שכבר עכשיו כמעט שאינם מתקיימים, מבוטלים לחלוטין ...."

הפואמה של הרוע הצרוף, שיר חרוזי הרעל, פניני הזוהמה, שורות הארס המזוקק נמשכות, בלי בושה, רק עם חרפה גדולה ואות קלון על מצחו של פרשן עלוב זה.

באמת? עצמו עיניים, נסו לדמיין, מה היה קורה במדינה בימים שלפני טבח שבת שמחת תורה, לו היה רוצה ראש הממשלה לקדם פני הרעה.

מדינה בה הסרבנות הרימה ראש ונורמלה, בה לשעברים כמו : רמטכ"לים שרי ביטחון, ראשי ממשלה, ראשי המוסד, ראשי השב"כ, מפכ"לי המשטרה, חברו יחדין לכמעט הפיכה צבאית, בה טייסים הודיעו על סירוב להתייצב, בה בכל יום מנו יחידות אחרות המאיימות בסירוב להתייצב.

במציאות בה השסע החברתי דימם ברחובות הראשיים החסומים עליהם השתלטו גם אנרכיסטים מופקרים וחסרי אחריות, מציאות בה השנאה בערה ברחובות החסומים, בה מסעות צייד ורדיפה נגד נבחרי ציבור, כולל בבתיהם, היו לשגרה, בה הסתה פרועה ופושעת, אלימה ובריונית, הייתה לדבר שבשגרה, באין מורא מהדין, בשל תחושת אדוני הארץ.

במציאות בה מופעי זוועה ומיצגי אימה הוצגו באין מפריע ברחובות הערים, במציאות בה חברו יחדיו חלקים מהתקשורת, חלקים ממערכת המשפט, חלקים מההנהגה הפוליטית חלקים מהאקדמיה, חלקים מהכלכלה והמשק הישראלי, חלקים מהמאיימים בירידה מהמולדת, חלקים של אוהבי מדינת ישראל על תנאי, כדי לפעול לפגיעה אנושה בחוסן הלאומי, כדי לפרק את הצבא.

באמת? נסו לדמיין מה היה מתרחש במדינה, בצבא, אם ראש הממשלה היה מהין להכריז על הנעת מטוס אחד, טנק אחד, כיתת לוחמים אחת.

המסיתים היו קוראים למרי אזרחי, הרחובות היו עולים בלהבות, מילים כמו מלחמת אחים, מרד אזרחי, היו נקראות בקול גדול, מי לפירוק מדינת ישראל, אליי.

באמת? האיומים וההבטחות שנשמעו תחת כל עץ רענן, במה עמוסת כרזות "בוגד", "ארדואן" ו"היטלר" ומיקרופון, מצד חלק מחברי המחנה שהצהיר, קבל עם וחמאס כי: "גם ארצות הברית יודעת שאין לנתניהו צבא," "בספטמבר לא יהיה צבא."

ובטבח שבת שמחת תורה לא היה צבא למדינת ישראל, לא היה צבא שיגן על אזרחי מדינת ישראל.

שוו בנפשכם, מה היה קורה אם ראש הממשלה בימי הזעם הבלתי נשלט ברחובות ישראל היה מעז להניע כיתת תותחנים, להניע טייסת אחת לתקוף אוייב.

ובימים אלה, ימי מלחמה בשבע חזיתות, מלחמה שוורטר ודומיו דרשו ותבעו לסיימה עוד טרם שהחלה, מהלכים הם אימים יוצרים דמוניזציה וחוסר לגיטימיות לקראת המשך המלחמה, "המלחמה להצלת נתניהו."

באמת? האם ורטר וחבורתו אכן מבקשים שנפקיר את אזרחי מדינת ישראל, נותיר אותם כצאן לטבח באין מגן, כמו בטבח שבת שמחת תורה?

באמת? ממה ורטר וחבריו חוששים, האם לאור הניצחונות המזהירים, השינויים ההיסטוריים, הפיכת תבוסת טבח שבת שמחת תורה להישגים משמעותיים שעלו במחיר כואב של חללים, פצועים בגוף ובנפש, מגש הכסף של תחיית עם ישראל ותקומת העם היהודי, אשר בזכותם ייקבעו מחדש גבולות ההגנה של מדינת ישראל והביטחון ישוב לאזרחי המדינה גם לדורות הבאים?

באמת? ורטר, ממשיך את עלילות הדם הנוראיות שיצאו מבתי המדרש האיומים של גידולי המים, של אדוני הארץ, של אוהבי מדינת ישראל על תנאי, מיסדי העלילות: "מפקיר החטופים," "ראש ממשלת הטבח שיוצא למלחמה למען שרידותו הפוליטית," "רוצה שהחטופים ימותו במנהרות," "מקריב החיילים,", "הבוגד."

והרוח הנוראה הזו, רוח השנאה והאיבה, רוח הזעם וההסתה, רוח ההשתקה והדיכוי, רוח ההם והאנחנו, מאיימת לשוב ולהשתלט על חיינו בימי מערכת הבחירות הדופקת בחלוננו.

אחריותנו אחת היא, לבלום את הרוח הרעה, למנוע את התפרצותה והתפשטותה, לעצור אותה בטרם פורענות, שבענו מרורים , קצנו בתרעלת פורה ראש ולענה, מראות הזוועה מטבח שבת שמחת תורה חרותים על ליבנו, לזכרם, בשבילנו , חובה לעצור את הרוח הרעה.

עוד מעט ימלאו אלף ימי שברון לב, זיכרון וגעגוע לגדול האסונות שחוותה מדינת ישראל, ביום המר והנמהר בטבח שבת שמחת תורה, ליום הייאוש.

עוד מעט ימלאו תשע מאות תשעים ותשעה ימים לתקומה, לשיקום החורבן, לרוח היהודית ישראלית שפרצה במלא עוזה, לימי התקווה.

האסון הנורא בו ה"שכנים" מהדרום, מחבלים וטרוריסטים צמאי דם, פלשו עם שחר בשבת, ביום שמחת תורה, למדינת ישראל, לערים, לכפרים, לקיבוצים, למושבים, טבחו, שרפו, ביתרו, אנסו, חטפו, בזזו, התעללו בחפים מפשע יהודים, ישראלים ועובדים זרים.

אסון זה היה אמור להוריד את מדינת ישראל ביגון שאולה, מאות חטופים, אלף מאתיים נטבחים, משפחות, תינוקות, חורבן קהילות שלמות, ריח השריפה טרם נמוג, ריח המוות, ריח השכול, ריח האבדון.

היו לא תהיה, עם ישראל הניח בצד את המחלוקות הקשות, את מלחמת האחים, המרי האזרחי, עידוד הסרבנות, איום הנטישה של המולדת, את טבעות אש השנאה, את חרוזי הרעל, את מכונות ההסתה והרעל המזוקק, השבטים החלוקים התלכדו בין אסון נורא לעם אחד, לאגרוף אחד, ויצאו להשיב את כבוד ישראל.

קמנו ונתעודד, בין אסון נורא התפוררה החלודה והקורוזיה שכיסו על ה-יחד היהודי-ישראלי, המכנה המשותף שנסדק התחבר, על התהום שנפערה בין חלקי העם נבנה גשר יציב, מדינת ישראל בהובלת ראשיה, שריה, יועציה, גיבוריה יצאו להשיב את ההרתעה, את התקווה.

קמנו ונתעודד, מלחמת חרבות ברזל יצאה לדרך, מלחמה על הבית, מלחמת התקומה והתחייה של העם שאיים להיפרד ליהודה וישראל, לצד גבורת הלוחמים עזי הנפש אריות האומה אשר הגיעו מהקיבוץ והמושב, מהעיר ומהכפר, מבתי המדרש ומהאוניברסיטאות, עולים חדשים ויהודים שמיהרו ללבוש אדרת מלחמה וגבורה, ומסרו נפשם על תקומת ישראל.

תשע מאות תשעים ותשעה ימים, בבתי העלמין הצבאיים נכרו קברים של גיבורי ישראל, בתי החולים מלאו בפגועי גוף ונפש, יתומים, אלמנות, משפחת השכול כתבו בהספדיהם על יקיריהם שורות בהיסטוריה של עם הנצח, מדינת ישראל שעטה בשבע חזיתות, שלחה לגיהינום את ראשי הרוע האנושי במדינות מבקשות נפש היהודים, הרחיקה את הסכנה, ביצרה גבולות ביטחון.

קמנו ונתעודד, החטופים והחללים, עד האחרון בהם, שבו למשפחותיהם, לאוהביהם, החללים הובאו למנוחת עולמים , הקהילות החרבות החלו לשקם את הריסות חייהם, הגולים בתוך ביתם החלו שבים, הדרום פורח, תנופת בנייה והתחדשות, הצפון עדיין תחת מתקפת רחפנים, חלק מהתושבים טרם שבו לביתם, הגבול כיום בטוח באופן משמעותי ממה שהיה בערב טבח שבת שמחת תורה.

קמנו ונתעודד, אחרי תשע מאות תשעים ותשעה ימים, הפצעים הלאומיים מגלידים אט אט, צבא ההגנה לישראל, בהוראת ממשלת ישראל, מביס את צבאות שבע החזיתות ובראשם איראן.

קמנו ונתעודד, הכלכלה, על אף המלחמה הארוכה, איתנה מתמיד, הצמיחה הישראלית מהמובילות בעולם.

קמנו ונתעודד, אחרי שנות ראינו רעה, אחרי ימי הרחובות הבוערים ומדורות השנאה, אחרי האחדות לשעתה שהתעוררה בעקבות הטבח, שב והתחדש המתח הפנימי בחברה הישראלית, בעוצמה פחותה, אך הוא שב.

קמנו ונתעודד, תשע מאות תשעים ותשעה ימי גבורה, עוצמה, רוח ותקווה, אחרי יום הייאוש הנורא, קמנו ונתעודד.

מי ישיב לו את הרגעים האבודים, את השעות המייסרות, את ימי מסרקות הברזל המלובנות שחרצו בגופו, את השנים האבודות.

מי ישיב לו את רגעי החרדה, את שעות הפחד, את ימי הבושה, את שנות נשיאת אות הקלון על הצוואר.

מי ישיב לו את רגעי התסכול, את שעות האכזבה, את ימי העננה המרחפת, את שנות ההאשמה.

מי ישיב לו את רגעי ההמתנה להקראת ההדלפות, את שעות ההכחשות, את ימי קמפיין התועבה, את שנות ההשחרה.

מי ישיב לו את רגעי המבט מזרה האימה של "הפרשנים", את שעות האולפנים הפתוחים של ההכרעה האחת "אשם", את ימי רמיסת הכבוד, את שנות הפגיעה במשפחתו.

מי ישיב לו את רגעי ההשפלה, את שעות הביזוי, את ימי החרפה, את שנות ההסתה הפושעת.

מי ישיב לו את רגעי השלווה, את שעות הספק המכרסם, את ימי הרדיפה, את שנות הציד.

מי ישיב לו את רגעי המחנק, את שעות הצער, את ימי הדיכוי, את שנות ראינו רעה.

מי ישיב לו את רגעי הזיעה הקרה הזולגת על העורף המתקשה, את שעות האצת הלב המאיים להתפקע, את ימי הצמרמורות בגו התחתון, את שנות נים לא נים.

מי ישיב לו למשפחתו את רגעי השקט והשלווה, את שעות המשפחה האבודות, את ימי הסופה והסער, את שנות הפגיעה.

מי ישיב לו את הרגעים שהיו ואינם, את השעות שלא ישובו עוד, את הימים המבוזבזים, את השנים האבודות.

מי ישיב לו את החיים שהיו ואינם, את הכוחות שאבדו בדרך, את האמון שנפגע אנושות, את הממון הרב ששילם על הוכחת חפותו.

מי ישיב לקופת המדינה את מיליארדי השקלים שהושקעו במשפט זה, את אלפי שעות השפיטה המבוזבזות, את המסע חובק העולם להוכיח כי אין כלום ולא היה כלום.

מי ישיב לו, לראש הממשלה בנימין נתניהו, לבני משפחתו, לתומכיו ולאזרחי מדינת ישראל את האמון במערכת שכשלה, שפעלה באופן אנטי דמוקרטי, שהרחיבה את התהום הפערה בעם, שהובילה תהליכי שיסוי ביזוי, דיכוי, שהובילה למערכות בחירות תכופות אשר ערערו את החברה הישראלית, שחיללה את כבוד מערכת המשפט, שהבהירה כי הפקידות היא מקור הסמכות על נבחרי הציבור.

שופטי בית המשפט המחוזי בתל אביב קבעו כבר לפני שלוש שנים כי בתיק המרכזי, תיק ארבעת אלפים, אין מתקיימת עברת השוחד, והציעו לתביעה למחוק את האישום, התביעה בהוראת היועצת המשפטית לממשלה סירבה להצעה.

שלוש שנים אחרי, שלוש שנים בהם ראש הממשלה מתמודד עם הטבח הנורא של שבת שמחת תורה, עם השבת החטופים החיים והחללים, עם ממשל אמריקני עויין, עם אמברגו נשק, עם בית הדין הבינלאומי בהאג, עם עלילות דם, עם ניהול מלחמה בשבע חזיתות.

שלוש שנים בהם ראש הממשלה מוקע אל עמוד הקלון, דמו מותר בהסתה מהמתועבות שהיו כאן אי פעם, מצמרת ביטחונית ומדינית בעבר שאיבדה את המצפן, עם הובלת הכלכלה לחוף מבטחים, עם שיקום הקהילות החרבות והשבת הביטחון לאזרחי מדינת ישראל.

עשור של משפט-ראווה פוליטי, משפט שהמילה צדק נעדרה ממנו, חייב להגיע לקיצו עוד היום, השפילו מבט, הרכינו ראש ובקשו סליחה.

זו יכולה להיות התחלה הולמת לבניית האמון מחדש במערכת המשפט.

עמנואל בן סבו

עכשיו

שמלאו לי 90

אני מרגיש

כאילו כבר מתי

וחזרתי

על מצבתי תכתבו:

פ"נ

הסופר

אהוד בן עזר

נכדו

של יהודה ראב

* אהוד היקר, תודה על פירסום הסיפור "התעלה", וכפי שאתה זוכר, כבר פירסמת אותו בעבר. ברור שאני שולח לך תודה כפולה.

עדינה בר-אל ריאיינה יפה את רות אלמוג. לפני 24 שנים גם אני ריאיינתי אותה – רציתי לראיין זוג סופרים – אהרן ורות, אבל אהרן התחמק, ואינני יודע מדוע.

אודה לך אם תסכים לפרסם את הרשימה על ספר שיריו החדש של מנחם פאלק. כנראה בעצתך – מנחם פאלק תירגם לרומנית 23 סיפורים שלי, ואלה יצאו בצורה מהודרת בהוצאה רומנית, בתוספת מאמרי ביקורת. לא משהו מרעיש.

בקשר ל"נמות ולא נתגייס," כתבתי מספר מילים בהשראת ירון ידען, אולי תסכים לפרסם:

הבה נציץ בלימודיהם של אלה שמוכנים למות, ולא להתגייס: התורה מרשה לאב למכור את בתו לעבדות נצח, בלי התקווה להשתחרר אחרי שבע שנים; התורה מרשה לבעל עבד להכות אותו עד מוות, בלי שייענש, כי בסך הכול בעל העבד הפסיד את כספו, התורה דורשת לסקול באבנים ארוסה שלא נמצאו לה בתולים; התורה דורשת לסקול באבנים הומוסקסואל. גם חז"ל, שגם תורתם ירדה בסיני מהשמיים, מרשים לגבר לבעול פעוטה עד גיל שלוש, בלי עונש.

איך המדינה מעיזה לדרוש שצעירים הלומדים תורה כנ"ל, יגויסו, חס וחלילה לצבא?!

שלך כתמיד,

משה גרנות

* נסיה שפרן: תודה לעדינה בר-אל על הריאיון היפה עם הסופרת רות אלמוג. למי שרוצה לדעת יותר אני ממליצה לקרוא את ספרה האחרון של רות אלמוג ״פליטים״. הספר כולל מחקר שורשים מרתק על משפחתו של אביה בגרמניה, וגם על חיי המשפחה בארץ – עם דגש על פתח תקווה, שם התיישבה המשפחה.

תודה גם לאורי הייטנר על התיאור המפורט של כנס התנועה הקיבוצית ״אף על פי כן״ שהתקיים לאחרונה. אני קוראת בעניין רב את כל מה שהוא כותב על התנועה הקיבוצית.

*

ג'וחא: אתם לא מכירים את טראמפ. הוא עובד עליכם ועל האיראנים – בפטפוטי התקשורת. חכו עד סוף הקיץ ותראו כיצד איראן מתפוררת בלי מים וחשמל!

*

"איראן: מצר הורמוז נסגר בשל תקיפות ישראל בלבנון."

אהוד: הלחץ של איראן על ארה"ב בסגירת מצר הורמוז כדי לעצור את ישראל בלבנון, ובכך להעניק ניצחון לחיזבאללה – הוא למעשה רק חלק מהמלכודת המתגלגלת שמכינים טראמפ ונתניהו, המחכים בסבלנות ובעצה אחת לסוף הקיץ הלוהט – שיביא על איראן את ההתפוררות מבית והכניעה מוחלטת.

*

אהוד שלום,

לדעתי אתה צודק, ובסוף אוגוסט, תבוא המלחמה האמיתית באיראן.

רוני

אהוד: או שלא תבוא כי הם ייכנעו לנוכח המחסור במים ובחשמל.

*

ארכיון הגיליונות המלא של "חדשות בן עזר"

מחפשים מאמר ישן? רוצים לקרוא גיליונות קודמים?

אתר האינטרנט החדש "חדשות בן עזר במרשתת" של אלי ארגון

https://EliArgon.com

מאפשר לכם גישה נוחה, מהירה ומותאמת לנייד לכל הגיליונות שפורסמו מאז פברואר 2005 ועד היום.

1. ללא רישום: קריאה חופשית של כל הגיליונות ודפדוף בתוכן העניינים של המאמרים. העתקת קישור לכל מאמר ושיתופו לקוראים נוספים.

2. עם רישום (חינם): אפשרויות חיפוש מתקדמות לפי שם כותב/מחבר.

היכנסו עכשיו, קראו ושתפו עם חברים: https://hbe.mifgash.com

נשמח לקבל את תגובותיכם והצעותיכם.

בעריכת הלית ישורון

הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2020

הספר זמין לרכישה ישירה באתר ההוצאה (kibutz-poalim.co.il)

ואפשר גם ליצור קשר טלפוני להזמנות עם רונית: 03-6163978

או במייל: sales@kibutz-poalim.co.il

המחיר 59 שקלים לפני משלוח

אהוד: זה הספר היחיד משירי אסתר ראב הזמין כיום לרכישה.

הכרך "אסתר ראב / כל השירים" אזל מזה שנים רבות.

ניתן לקבלו גם בקובץ וורד עברי.

הספר הנדפס בהוצאת זב"מ – אזל!