* אילולא קראתי לא הייתי מאמין. ברכתי לך ולמשפחתך. המשך נא באותה עוצמה.

יורם ארידור

בתמונה: פריט מתוך תמונה קבוצתית של ביקור קוראי "הבוקר לילדים" בשנת 1943 אצל יהודה ראב בן עזר בן ה-85 בחצרו ברחוב ביל"ו בפתח תקווה. לימינו [צד שמאל בתמונה] של יהודה – הילד יורם ארידור בעל הבלורית. לרגליו של יהודה – נכדו אהוד בן עזר ראב בן ה-7.

* לאהוד בן עזר, שולחת לך את מיטב ברכותיי ואיחוליי ליום הולדתך ה-90.

שתזכה לעוד שנים של עשייה פורייה וחשובה, בריאות טובה, אושר ונחת. 

בברכה, 

יערה בן-דוד

* זאת יהודית בן עזר [בתמונה] בשנת 1973 המיילדת של דנה ז"ל.

מרגשת.

ד"ש וחיבוק ממני.

דנה נולדה בחודש מאי 1973.

נאוה אלדר

*

* אהוד היקר, תודה לך על פרסום המאמר על ספרו של אריאל שנבל "ליל השישי". נעמן כהן צודק שאת הסיפור "מאדלנה ג'ורג'סקו" כבר פירסמתי אצלך, אבל להגנתי אומר שכתבתי לך שזה פרסום חוזר כי אני רוצה לעשות נחת לגברת שפרן ששיבחה את סיפוריי. אתה הרי יודע מה עושה מילה טובה לנפש.

מילה טובה קיבלתי גם מפוצ'ו הנהדר שמציע לעדינה בר-אל תראיין אותי ואת בן ציון יהושע, בן ציון באמת בן תשעים, וראוי לכל שבח. באשר לי, הסכנתי מכבר לאלמוניות.

אתה מאמין שלטראמפ ונתניהו יש שפן בכובע שישנה את המצב מול איראן, כרגיל, אני מייחל שאתה צודק.

וכן, אתה טוען שהשמאל של אתמול הקים את היישוב ויסד את הממשלה, ואילו השמאל של היום מטומטמים. באמת, אהוד, איפה יש שמאל? היחידים שקוראים לעצמם שמאל הם הדמוקרטים, והראש להם הוא יותר פשיסט משמאל. קשה לקרוא ללימור לבנת, בני בגין, דן מרידור, רובי ריבלין, בוגי יעלון – "שמאל", אפילו שמתייגים אותם כך מטעמים פוליטיים לא כל כך הוגנים.

אהיה אסיר תודה אם תסכים לפרסם את הסיפור "התעלה"  (אינני חושב שכבר פרסמתי אותו אצלך).

שלך בתודה,

משה גרנות

אהוד: אני זכרתי שהסיפור כבר פורסם אצלי, בעיקר בזכות סופו המשעשע, אבל המדיניות שלי כעורך היא לפרסם גם פעם שנייה ואפילו שלישית דברים חשובים ו/או משעשעים, מה עוד שאין כאן שום בזבוז של נייר.

בקשר לראיונות – המכתב העיתי יפרסם ברצון כל ריאיון שעדינה תיזום, בייחוד עם בני ה-90.

אין מה לקנא בנתניהו... לא רק תופי מלחמה (שלא נדמו), פריימריז (כן או לא), בחירות לכנסת (מערכה שרק הולכת ומחריפה), משפט הזוי ומייגע (גוזל ממנו שעות וימים), תקשורת עויינת (בן כספית זה רק דוגמא) – עכשיו גם טראמפ הקפריזי על הראש שלו.

"הידיד הגדול ביותר" של ישראל ונתניהו, מסתבר, הוא גם הידיד הגדול ביותר של טורקיה וארדואן. המילים שהרעיף על הסולטן, הם הדבק-העתק של המילים שהרעיף בזמנו על ביבי. וזאת – אחרי המהפך שחל אצלו ביחסו לאיראן. ממצור הדוק, שכלל שלוש נושאות-מטוסים אימתניות, כפסע מהכחדת משטר משמרות המהפכה וחיסול האיום האיראני על ישראל ועל שלום העולם – לפתע "הבנות" עם המשטר הרצחני בטהראן.

מה פלא, שקליבאף וחבר מרעיו שמים את טראמפ ואמריקה לשנינה וללעג?

נקל לשער מה עובר בראשו של נתניהו לנוכח ה"ידיד" הזה, ששרה נתניהו עשתה לו "נעים בגב." במקרה הטוב, כסבור הוא אולי, כי כשם שאיכזבו עכשיו, כך הוא "יחזור למוטב," יתהפך בעוד 180 מעלות, אם לא בגלל אישיותו ההפכפכנית, כי אז בגלל היהירות האיראנית, מחרחרת המלחמה ומשקמת צבאה, וצניחת הפופולריות שלו אפילו בקרב הרפובליקנים.

אצלנו מנצלים באופוזיציה את ההתהפכות הזאת, כדי ללעוג לנתניהו. הנה גם אמריקה מתרחקת ממנו ומעגל הבדידות של ישראל מתהדק. אכן, זהו המצב. אבל כלום בהתנהלות ממשלת ישראל נעוצה הסיבה לכך? לא האיבה הגוברת, השנאה לשמה, השכחת פשעי ה-7 באוקטובר, האנטישמיות והאנטי-ישראליות, בלא תלות מי הראש?

הנה עוד נושא במערכת הבחירות שמתחממת והולכת. התלהמות האופוזיציה כלפי מחנה הימין האמיתי והלא-מתחזה.

גם בתוככי הליכוד עצמה מהומה ומבולקה סביב השאלה איך מרכיבים את רשימת המועמדים. איני יכול לשכוח את הוויכוחים המרים סביב אותה שאלה בשנים עברו. כן או לא ועדה מסדרת, שביעיות, פריימריז (בקרב חברי המרכז או בקרב המתפקדים), וכו'.

הליכוד תמיד בחדשות, לטוב ולרע. התקשורת תמיד מתעסקת במפלגה השורשית והחמה ביותר, ואולי זהו סוד יציבותה. תסיסה ולהט תמיד איפיינו מפלגה זו, ביטאו את מרכזיותה בחיים הפוליטיים. יש לקוות כי גם הפעם תיצלח התנועה את מהמורת הוויכוחים והרעשים, ומוסדותיה יגיעו במהרה לעמק השווה.

בעייה אחרת מטרידה פעילים רבים מן השורה. היו לי בעת האחרונה שיחות עם חברים לדרך ולתנועה, כמוני חסרי שאיפות פוליטיות אך דואגים לקראת הבחירות ועוד יותר לקראת הצגת הנבחרת הליכודית. חוששים שמא יתחולל מהפך בבחירות, שיעלה את המרכז-שמאל-שמאל קיצוני לשלטון. מה יהיה אז על יו"ש וההתנחלויות? על המאבק הנחוש באירגוני הטרור ובגרעין האיראני? על ראשי זרועות הביטחון? על חופש העיתונות, במיוחד של ערוץ 14? על האיזון בין שלוש רשויות הדמוקרטיה?

הליכוד עלולה להביא את זה על עצמה ועל המדינה, אם מתפקדיה לא יבינו שהכורח הפעם הוא להציג נבחרת טובה יותר מן ההרכב הנוכחי. על מתפקדי הליכוד, לבחור מועמדים ראויים, מייצגים, מכבדים, ולא להצביע לחברי כנסת מכהנים שדוחים ומרחיקים בוחרים.

נדגיש: בין חברי הכנסת ובין המועמדים ישנם ראויים, אידאולוגים, חרוצים, נקיי כפיים, אולם יהיו בציבור רבים שימנעו מלהצביע לסיעה שכוללת חברי כנסת צעקניים, מתבהמים, קיצוניים, רדודים. כאלה שלא מכבדים את הלוחמים ואת הפצועים ואת המשפחות השכולות. לא מבקרים ותומכים בצפון ובדרום, ביישובי הספר על יושביהם החלוצים והאמיצים.

בינתיים עוד איננו יודעים כמה שיריונים יינתנו לראש התנועה שהוא גם ראש הממשלה, כבקשתו. כך או כך גם נתניהו חייב לשריין אך ורק אישים ראויים, מנוסים, ולא סתם "שמות" של כוכבי תקשורת. הוא כבר ניכווה בעבר עם שיריונים לא מוצלחים, בלשון המעטה. האם אפשר לשכוח למשל את מיכל שיר, או שרן השכל, שהתהפכו על הליכוד?

הסקרים – עם הפערים הגדולים ביניהם – מוכיחים שהליכוד היא מפלגה שיש לה בייס יציב וגדול. אך אין די בקהל הנאמן כדי לשמר בשלטון את הימין הערכי-הממלכתי. לא תקשורת עויינת, לא כשלים פה ושם, לא שיקמה ברסלר ("בבחירות הבאות עלינו לפרק אותם"), ינחילו מפלה לליכוד.

רק רשימה עם מועמדים בלתי ראויים בעליל – שאם לא תיוטב ותרוענן, כל החששות מפני עליית ממשלה חסרת חוט-שדרה לעמוד בלחצים גם מול הג'ינג'י מהבית הלבן והג'ינג'י מ"איכות השלטון" – עלולים להתגשם.

יוסי אחימאיר

עדות נתניהו: 98 ימי עדות

שאלתי חבר שמאלני (כבר אין לי הרבה כאלה) אני חושב שמותר להם לחשוב אחרת. הם חושבים שבגלל חופש הדיבור אני חייב לחשוב כמוהם! אז שאלתי.

"שמת לב שמשפט נתניהו לא מוזכר בתקשורת כלל, למעט בקשות דחייה!"

 התשובה שקיבלתי, "זה ישן כבר אין במשפט עניין!"

צחקתי. "באמת.  נראה לך שלו המשפט היה יכול לתת כותרת אחת נגד נתניהו,  הערוצים לא היו צועקים בקולי קולות. אז לא, לא מזכירים את משפט נתניהו כי כפי שאמר נתניהו אין כלום כי לא היה כלום!"

אז בואו נראה את הפרטים שהתקשורת מתעקשת לא לשדר!

🔴 כ-10 שנים – חלפו מתחילת החקירות.

‏🔴 כ-6.5 שנים – חלפו מאז הוגש כתב אישום (ינואר 2020). דיוני ההוכחות במשפט החלו באפריל 2021.

‏🔴 5 – פרקליטים ופרקליטות חתמו על כתב האישום נגד נתניהו: אביחי מנדלבליט, ליאת בן ארי, יהונתן תדמור, יהודית תירוש, אלון גילדין.

‏🔴 338 עדי תביעה – רשמה הפרקליטות למשפט.

‏🔴 124 עדי תביעה – הגיעו לעדות. על השאר ויתרה הפרקליטות לא מטעמי יעילות אלא בגלל שהבינה שרוב העדים הנותרים יהפכו לעדי הגנה כמו אלו שהוזמנו.

‏🔴 3 – מספר עדי המדינה בתיק: שלמה פילבר, ניר חפץ וארי הרו.ע ל דוכן העדים התברר ששלושתם לא סיפקו דבר לפרקליטות והם נסחטו בגלל פרשות אחרות. אפילו חפץ, שלא נחשב מאוהביו של נתניהו, העריך שנתניהו ייצא זכאי בתיק 4000 (והוא עד מדינה בתיק!)

🔴 1.5 שנים ברוטו – זה משך העדות של נתניהו שהתחילה ב-10.12.2024 והסתיימה ב-24.6.2026.

🔴 98 – מספר הדיונים שבהם העיד נתניהו. 59 מתוכם בחקירות נגדיות של הפרקליטות, 29 בחקירה ראשית ע"י עו"ד עמית חדד, 6 חקירות ע"י פרקליטי אלוביץ' ומוזס, ו-4 חקירות חוזרות על ידי פרקליטי נתניהו, אלוביץ' ומוזס.

‏🔴 691,776 שקלים – היקף השמפניות והסיגרים פלוס תכשיט שננקב בכתב האישום בתיק 1000 – על חודו של שקל – למרות שאין לפרקליטות שום תיעוד לכך, רק הבל פיה של הדס קליין שנסתרה על ידי מילצ'ן, מקורבה יונתן חסון ועדים רבים אחרים. הפרקליטות הפיצה בתחילת החקירות שהמתנות הגיעו למיליון שקל ואחד החוקרים העיד שהתנהל מין "מירוץ למיליון" כדי לנפח את הסכומים ואף התלונן בזמן אמת למפקדיו שהחישובים לא רציניים.

‏🔴 3 – מספר התזות שהחליפה הפרקליטות בנוגע לסיקור ב"וואלה" בתיק 4000.זה התחיל מתיאוריית "אתר הבית" כאילו נתניהו השתלט על האתר, ערך אותו בפועל ועשה בו ככל העולה על רוחו (התיאוריה השקרית הופצה, בין היתר, על ידי ברוך קרא). זה המשיך ב"סיקור אוהד", ולאחר ששתי התיאוריות הראשונות הופרכו, המציאה הפרקליטות את תאוריית  ה"היענות חריגה", שכלל לא נבדקה.

‏🔴 כ-15,000 – מספר האייטמים שפורסמו על משפחת נתניהו ב"וואלה" בתקופת כתב האישום.

‏🔴 315 פריטי סיקור – מספר הפריטים שנבחרו על ידי הפרקליטות כדי להוכיח לכאורה שהייתה "היענות חריגה" ב"וואלה", למרות שלא היתה שום בדיקה של "חריגות".זה בסך הכול כ-2% בלבד מסך כל האייטמים שפורסמו על נתניהו ומשפחתו. בדיוני המשפט הוכח שרוב הרשימה מורכבת מהודעות דוברות שגרתיות.

‏🔴 כ-10 – מספר פריטי הסיקור שהוצגו לנתניהו במסגרת חקירותיו הרבות במשטרה.איך אפשר לבסס "היענות חריגה" שלא חוקרים את נתניהו על כל הפריטים שהוגדרו כך?

🔴 15 – מספר פריטי הסיקור שיהודית תירוש חקרה עליהם את נתניהו בחקירה הנגדית בתיק 4000. כלומר, גם היא לא מאמינה ברשימה הכוזבת שהיא המציאה והכניסה לכתב האישום.

‏🔴 3.5 שנים – תקופת הזמן שנמשכה פרשת התביעה שעוד לפני סיומה, באופן חסר תקדים, המליצו השופטים לפרקליטות לסגת מסעיף השוחד בתיק 4000.

‏🔴 12 – מספר אנשי הפרקליטות שנכחו ביום העדות הראשון של נתניהו.בנוסף, יש לפרקליטות משאבים פיננסיים ללא הגבלה ובק-אופיס הכולל עוד אנשים רבים. זאת ואף זאת, בכל דיון נוכחות גם הדוברת הילה קובו (שעבדה ב"וואלה" בזמן תפירת תיקים), שמתדרכת את השופרות ומרעילה נגד נתניהו. לקובו, בתה של השופטת בדימוס אסתר רובו, נתפר ג'וב מיוחד על מנת לתדרך את השופרות מדי דיון (גם את אלו שלא נמצאים).מול המשאבים הבלתי מוגבלים הללו בכוח אדם ובכסף עומדים 3 עורכי דין בלבד המייצגים את נתניהו: עו"ד עמית חדד, עו"ד נועה מילשטיין ועו"ד ישראל וולנרמן.

‏🔴 18 עדי הגנה בלבד – העידו עד כה (כולל נתניהו). בניגוד לתביעה, ההגנה אינה מחויבת למסור רשימת העדים שלה מראש. ההערכות הן שמנדלבליט יגיע כעד הגנה עוד לפני הבחירות.

‏🔴 כ-58 אלף – מספר עמודי הפרוטוקול שנכתבו עד היום במשפט.

‏🔴 3 דיונים בשבוע – קצב הדיונים (ברוטו) שנקבע מתחילת המשפט, בהשוואה לדיון אחד בשבוע בתיק הצוללות ובתיק בזק רשות ני"ע. המשפט עבר ל-4 דיונים מסוף 2025 אבל בפועל הוא מתקיים 3 ימים בממוצע. השופטים החליטו השבוע שהמשפט יעבור ל-5 ימים בשבוע אחרי החגים, דבר חסר תקדים ובלתי נתפס.

‏🔴 מרץ 2028 – מועד פרישתה של ראש צוות השופטים, רבקה פרידמן פלדמן, שהאיצה את קצב הדיונים על רקע פרישתה. אין שום סיכוי שהמשפט יסתיים תוך פחות משנתיים אחרי סיכומים ופסק דין גם בקצב של 5 ימים בשבוע (אלא אם כן תהיה חנינה או הסדר טיעון).

‏🔴 כ-800 מיליון שקלים – העלויות הישירות של תפירת התיקים עד כה.

‏🔴 כעשרות מיליארדי שקלים – הנזק העקיף שנגרם למשקיעים כתוצאה מתפירת התיקים, כולל מערכות בחירות מיותרות, ייקור עסקת הצוללות, והנזק שנגרם למשק מעיכוב פריסת תשתיות האינטרנט.

עדות נתניהו: 98 ימי עדות

מקור: הבלוג של אלי ציפורי

מוטי הרכבי

47 שנות משטר האייתוללה מלמדות שאין שחר להערכה שהמשטר ניתן לרפורמה על ידי חילופי הנהגה, גם ללא שינוי מבני סוחף מן היסוד.

הרפובליקה האסלאמית של האייתוללה אינה ממשלה גרידא שניתן לשנותה, ליישב איתה סכסוכים, או להדיחה בהצבעה. משטר האייתוללה מהווה מערכת אקולוגית-רעיונית. לפיכך, תנאי מוקדם לרפורמה אמיתית הוא פירוק מוחלט, ועקירה מן השורש, של עמודי-התווך הרעיוניים (ה- DNA)– רפורמה אמיתית, אסטרטגית ולא טקטית) חייבת לעקור את אידיאולוגיית האייתוללה ולמנוע את התחדשותה. פירוק עמודי-התווך הרעיוניים מבדיל בין שינוי טקטי שנועד להסתרת כוונות (נסיגה טקטית תוך שימוש ב"תקיה") לבין רפורמה אמיתית.

התנאים המוקדמים הנדרשים לרפורמה אמיתית:

* התכחשות מוחלטת לחוקת האייתוללה מ-1979, שאינה מסמך משפטי גרידא, אלא מפת-דרכים של משטר האייתוללה לאסטרטגיה פנימית ועולמית. החוקה משקפת את החזון האפוקליפטי, המגלומני, בן 1,400 השנים של משטר האייתוללה, השואף להקמת חברה עולמית הסוגדת לאסלאם השיעי, מחייבת את הפלת כל המשטרים ה"משומדים" הסוניים והכרעת ה"כופר" המערבי, ובמיוחד "השטן האמריקאי הגדול". חוקת האייתוללה מעגנת את מאבק ה"מוסתדאפון" (המדוכאים כגון איראן, סוריה, לבנון, ונצואלה, קובה, ניקרגואה) נגד ה"מוסתכבירון" (המתנשאים ומדכאים כגון ארה"ב, ערב הסעודית, איחוד האמירויות וישראל). היא מקדשת את מושג ה"וולאיית אל-פקיה" (אפוטרופסות הפוסק ההלכתי האסלאמי), המכפיף את כלל האוכלוסייה למשטר הנהנה, כביכול, מסמכות אלוהית דתית, צבאית ואזרחית, פנימית וחיצונית, חינוכית וכלכלית.

* ביטול מוסדות האייתוללה (המנהיג העליון), "מועצת שומרי החוקה" (גוף בלתי-נבחר ובעל כוח וטו על חקיקה ומועמדים למשרות רמות) ומשמרות המהפכה, שאינם רק כוח צבאי, אלא גם אימפריה כלכלית ורעיונית הפועלת – תחת האייתוללה – באופן עצמאי. פירוק משמרות המהפכה חייב לכלול את הבאסיג', שהיא מיליציית התנדבותית, חצי-צבאית בתוך משמרות המהפכה.

* תנאי מוקדם נוסף לשינוי אמיתי של המשטר באיראן הוא עקירת תוכנית הלימודים ותכני דרשות ימי שישי במסגדים, שהם מונחי-חוקה. הם הביטוי האמיתי ביותר של חזון ומדיניות האייתוללה, המדגישים ג'יהאד, הקרבת חיים, נקמה, והשחרת ה"כופר" המערבי והשכנים ה"משומדים" הסוניים – שחובה להכניעם. מערכות החינוך והדת הפכו לפסי-יצור היעילים ביותר לשיעתוק אידיאולוגי, לטיפוח נאמני האייתוללה, לטרוריסטים ומתאבדים, המחויבים לחוקת האייתוללה, נכונים להקריב חיים על מזבח החזון האפוקליפטי והמגלומני של האייתוללה. הם משרישים את דיכוי מיעוטים אתניים ודתיים, הפליית נשים, הפצת טרור במזרח התיכון, אפריקה, אמריקה הלטינית ועל אדמת ארה"ב, ומנחילים מפת דרכים ומחויבות למהפכה אסלאמית אפוקליפטית וגלובלית אנטי-אמריקאית.

* שלילת ייצוא המהפכה האסלאמית, כפי שמציין סעיף 154 בחוקת האייתוללה, המחייב "מאבקים צודקים של המדוכאים [איראן וחברים נוספים מן העולם השלישי ב'ציר ההתנגדות'] כנגד היהירים [ארה"ב ובנות-בריתה] בכל פינה בעולם." דוקטרינה זו מעודדת חתרנות וטרור גלובליים ושיתוף-פעולה עם שלוחות טרור, וכן הצגת התנגדות פנימית (באיראן) כבגידה.

* ויתור מפורש וחוקתי על הפלת משטרים סוניים, הכנעת ה"כופר" המערבי, הכרעת "השטן האמריקאי הגדול", והשמדת ישראל כיעדים לאומיים.

* פסילה מפורשת וחוקתית של אפלייה, דיכוי ועינוי נשים, מיעוטים דתיים ואתניים, לצד שחרור כל האסירים הפוליטיים, והכרה בלגיטימיות של "התנועה הירוקה" משנת 2009, מחאות 2019, וההתקוממות "זן, זנדגי, אזאדי" (אישה, חיים, חירות) משנת 2022.

* ביטול השם/הזהות של "הרפובליקה האסלאמית" שנוצרה ב-1979, ושיקום השם/הזהות המקוריים "איראן" או "פרס", כדי להדגיש את עליונות לאומית, היסטורית, קדם-אסלאמית ואזרחית על קנאות דתית מבית מדרש האייתוללה – המונחית ע"י ערכי האסלאם מהמאה ה-7 שרמסה תרבות איראנית בת אלפי-השנים. צעד זה יסיט את האתוס הלאומי מקידוש המוות לעבר מורשת לשונית ותרבותית, כגון מורשתו של כורש הגדול, ואולי גם המהפכה החוקתית החילונית משנת 1905, שהפכה את איראן ממלוכה אבסולוטית למדינה חוקתית.

השורה התחתונה

* הבחנה מציאותית בין מו"מ טקטי של משטר האייתוללה לבין רפורמה אסטרטגית, שורשית ומערכתית מדגישה את העובדה שעקרב אינו יכול להיפרד מעוקצו, ונמר אינו יכול לשנות את חברבורותיו.

* שינוי חברבורות משטר האייתוללה מחייב פירוק הDNA- עקירת המערכת האקולוגית הרעיונית, ומיטוט עמודי-התווך של המשטר שצוינו לעיל.

שגריר (בדימוס) יורם אטינגר

כילד בבית שאן של שנות השבעים של המאה הקודמת, בין הקטיושות מירדן לניסיון למחוק את התדמית הנוראה של הילדה "אני רעבה", לקיתי בחזרת, כך קראו אז למחלה הנגיפית המדבקת שגרמה לי לפנים נפוחות במיוחד, לכאבים מתחת לאוזניים, לאי נוחות בלתי נסבלת, את התחושה הזו אני חש יותר ויותר בשבועות האחרונים, בליווי גרדת בכל גופי, החזרת הפוליטית חזרה ובגדול.

השמחה לאיד למצב בחזיתות השונות, מהמדינית ויחסו של נשיא ארה"ב למדינת ישראל, ועד לחזיתות הפתוחות אשר כל העומדים עם שלט האצבע בעין של "ניצחון מוחלט" מחייכים וקצף של הנאה בזווית פיהם.

לאחר ימים של חזרת לקח אותי אבי ע"ה, באחד הערבים כשהחזרת החלה לגלות סימני התפוגגות, לרסקו, הלב הפועם של בית שאן בימים ההם, אבי עצר ליד בית המאפה של מר כהן, שלל עוגות בשלל צבעים וצורות רקדו אל מול עיניי, הצבעתי על משולש וורוד מצופה בקוקוס, "את זה," אמרתי, אבי שילם למר כהן ולראשונה אכלתי בהנאה רבה את עוגת הקוקוס הוורודה והטעימה.

לחזרת שלי היתה תרופה מרפאת, מנחמת, טעימה, עוגת הקוקוס הוורודה, לחזרת של השמחים לאיד טרם נמצאה התרופה.

הזכות לביקורת היא נשמת אפה של הדמוקרטיה, היא נשמת אפה של היהדות המעודדת ביקורת המובילה לחידוד העמדות, זיקוק הסוגייה עד תומה.

הפער בין הזכות היסודית לביקורת לגיטימית, עניינית, נטולת פוזיציה ואינטרסים, לבין השתלחויות, יצירת מצגי שווא, בריאת בועות שאינן מחזיקות מים, הוא מהותי.

אני שומע חלק מנבחרי הציבור לשעבר, חלק מהתועמלנים במסווה עיתונאים, חלק מבעלי הדרגות ונושאי התארים, שומע וחש איך החזרת של אז שבה במלא עוזה.

אותם מלהגים המהדהדים עצמם לדעת בדברי הבל ומשטמה, סובלים מעיוורון מוחלט, אובדן כושר הראייה ואובדן כושר התבונה, מדברים בביטחון מוחלט של יודעי דבר, של מבינים, של מי שכל החומר המודיעיני אינו נעדר מהם, והם אינם אלא מונעים משנאה אישית, מהמחלה חשוכת המרפא של החיים על פי פוזיציה שהשתלטה על חיינו.

קשה לשמוע את צהלות השמחה על יחסה של הידידה הגדולה למדינת ישראל, קשה לראות את דמעות התנין של מי שטובת מדינת ישראל וביטחונה הוא הדבר ה-לפני אחרון בסולם הערכים, אלו אותם שאינם רואים את הניצחונות העצומים, במחיר נורא, שמובילה ההנהגה המדינית וההנהגה הצבאית, הם רואים רק את האיש ההוא ואת המטרה ההיא ומבחינתם איראן, עזה, לבנון, סוריה, עיראק, תימן, יהודה ושומרון – הם רק כלי להתנגחות פוליטית, כלי להבאשת ריחו של האיש ההוא, החזרת חזרה.

אריות האומה בהובלת הצמרת הצבאית והמדינית משרטטים, גם בשעה זו מזרח תיכון חדש, מבצרים גבולות ביטחון חדשים, מעניקים ביטחון לאזרחי המדינה, מבהירים במעשים, לא בדיבורים, כי תם עידן הקונספציה.

החזרת חוזרת בגלים, היא מדבקת, היא כואבת, היא מייצרת מציאות של נפיחות אשר לאחר עד עשרה ימים מתפוגגת מאליה.

חזרת שונאי האיש ההוא נדמה כי אין לה מרפא, אפילו עוגת הקוקוס הוורודה והמשולשת של מר כהן מבית המאפה ברסקו של בית שאן לא תעזור הפעם.

הם מסתובבים בינינו, בפנים גלויות, ללא זקן מודבק וריסים מלאכותיות, הם מסתובבים בינינו, נושאים את שמם המלא, מתפארים בתוארם, מגייסים את דרגתם, מתקלסים בתפקידי העבר, הם מסתובבים בינינו, חשופים לעין כל, ללא מורא, ללא פחד, הכירו את הסוכנים החדשים-ישנים.

הסוכנים החדשים-ישנים, מייבאים ומייצאים, מפיצים ומעלימים, מייצרים ומפרסמים, בלי סיפורי כיסוי, בלי תחפושות, בלי יראה, לא עוד סוכן רדום, הם נוכחים בחיינו, ממש, לא נוכחים נפקדים, כי אם נוכחים על מלא-מלא.

הסוכנים החדשים-ישנים, כבר אינם סוכני חרש, אנשי הצללים, דמויות מסתוריות, אנונימיות, הם מתראיינים מעל כל במה ותחת כל עץ גם אינו רענן, בהם השולטים במוקדי הכוח וההשפעה ומשם מנהלים את הקמפיינים ההרסניים שלהם כשהם מוכוונים למטרה אחת, ערעור החברה הישראלית ויצירת מציאות של "מה אני עושה פה לא יודע."

מוקדי הכוח וההשפעה במדינת ישראל מלאו סוכנים, לא איראניים, רוסיים, אמריקאיים או ערביים כי אם סוכני השפעה, לצד סוכני כאוס, סוכני פרובוקציה, סוכני החלשה, סוכני דכדוך, סוכני שנאה, סוכני מחלוקת, סוכני ערעור החוסן הלאומי, סוכני יצירת סדקים במכנה המשותף, סוכני ייאוש, סוכנים רב מערכתיים.

מדינת ישראל מנסה להתמודד, ללא הצלחה, עם סוכנים פנימיים הפועלים בכל המערכות הציבוריות במסווה של ארגונים ועמותות של "זכויות אדם" ושאר "זכויות למען..." מלשינונים ממומנים, מבאישי ריחה של מדינת ישראל, בגלוי וללא מורא.

משטרת ישראל על זרועות הביטחון, השב"כ, המוסד, יחידות הסמויות מהעין, משקיעות הון אנושי מהמשובחים ביותר, משקיעות הון עתק, משקיעות במשאבים עצומים כדי לאתר סוכני חרש הפועלים באפלה, כדי ליצור כאוס במדינה, כדי להחלישה, כדי לפגוע בחוסן הלאומי ובביטחון המדינה.

הסוכנות היהודית החדשה של סוכני הכאוס למיניהם, התנרמלה כמו עוד רעות חולות שהתנרמלו בשנים האחרונות עיין ערך סרבנות, נטישת המולדת, מיטוט הכלכלה, הסתה פושעת, בריונות, שיח גרדומים, הוצאת שם רע למדינה, אכיפה בררנית, אי שיווין בפני החוק, חופש הביטוי הסלקטיבי, זאת תמצית ההזייה אליה התדרדרה מדינת ישראל בעידוד הסוכנים למיניהם.

חברי מסדר הסוכנות היהודית החדשה הם מיעוט, קיצוני, מופקר וחסר אחריות, מיעוט שפגיעתו רעה.

מדינת ישראל חייבת לחזור לשפיות, לבלום את המציאות האלימה והמאוסה שחדרה לחיינו ובקרב חלקים בחברה הישראלית, להיאבק בכל הכלים החוקיים העומדים לרשותה בסוכני הכאוס ושאר מרעין בישין.

מול הסוכנים הגלויים צריך להיאבק בגלוי למען יראו וייראו, ומהטעם של בלימת התפשטות הרעה החולה הזו, תוך מאבק עיקש בלגיטימיות שזכתה לה תופעת הסוכנות היהודית החדשה בקרב חלקים מסוימים בחברה הישראלית.

את הסוכנות היהודית החדשה חובה להשיב למקומה הראוי, לירכתיים, לשוליים, למחסן הגרוטאות הלאומי.

עמנואל בן סבו

עכשיו

שמלאו לי 90

אני מרגיש

כאילו כבר מתי

וחזרתי

על מצבתי תכתבו:

פ"נ

הסופר

אהוד בן עזר

נכדו

של יהודה ראב

באור הדמדומים ראיתי את הבית: בית משותף בסגנון שנות החמישים. ילדים התרוצצו בחצר, צרחו במלוא גרונם. אני משוכנע שהוא הביט אלינו מהחלון – לא היה לי נעים להחזיר לשם מבט. הרכנתי את הראש והמשכתי לכיוון הכניסה. הלית הלכה אחריי, כאילו הבית זר לה.

הדלת היתה פתוחה. הול קטן, סלון מיניאטורי, ספה פינתית (קטיפה!), תמונת שמן גדולה על הקיר (ברבור, שקיעה), שתי כורסאות ושולחן נמוך, אגרטל קריסטל (סיגליות פלסטיק), וילון ושטיח בצבע חום.

התיישבנו על הכורסאות. שתקנו. האב נכנס כעבור מספר דקות. מייד זיהיתי בו משהו מוכר. האף שלו – לא ניתן להחמיץ – ארוך, תעלה באמצע, בקצה, עיניים קטנות מאחורי משקפיים עבות, קרחת בצבע הדונג, לבש חולצה לבנה ארוכת שרוולים ומכנסי חאקי, רגליים יחפות בנעלי בית.

הוא נעמד באמצע החדר, מושיט לי את היד, מצפה שאקום לקראתו:

"מנדלוביץ'."

"נעים מאוד, יוסי, יוסי שור."

"אדוין שור הוא שטודנט?"

"כ-ן."

"ואיך המשכורת, הפרנוסה?"

כל כך מהר?!

"חי, מסתדרים..."

"ואיפה גר אדוין שור?"

"יהיה לי יותר נוח אם תקרא לי יוסי."

"גר, גר, איפה אדויני גר?" מתעלם מנדלוביץ' במכוון מהערתי.

"בדירה שכורה, אני גר במרכז, במרכז תל אביב."

"כמה חדרים יש בדירה שלך, אדוין שור?"

נראה לי שבשביל פגישה ראשונה הוא מגזים – מה זה שייך? רציתי לרטון, אבל שיתפתי פעולה:

"יש שני חדרים – אנחנו שני שותפים."

"וההורים, איך? עוזרים?"

מה הוא רוצה? למה הוא חותר? הסתכלתי על העדשות העבות, והיה לי קשה לקלוט את ההבעה שלו. הבטתי בייאוש אל הלית. היא הרכינה את ראשה.

"לא, לא עוזרים, יש להם בעיות שלהם. הם גם לא יכולים, אפילו רצו... משתדל לא להעמיס את עצמי עליהם... אתה יודע..."

הלית הישירה את מבטה אל השקיעה שבתמונה, כאילו כל העניין אינו נוגע לה. רציתי לצוד את עיניה, להבין מה קורה כאן.

"ואדוין שור הולך עם שרה שלנו..."

"עם מה אני הולך?!"

"עם שרה." והוא החווה בידו כלפי בתו.

"אתה מתכוון להלית?"

"אני מתכוון לשרה. הלית זה בשביל האוניברסיטט. בשבילי היא שרה, כמו השם של אימא שלי, זכרוינה לברכה."

הרי לך עניין, ולכל זה נתנה הלית יד?

"אנחנו חברים, אם לזה אתה מתכוון."

"ככה... תגיד לי אדוין שור, וההורים שלך, מאיפה הם, מה הם עושים? ממה מתפרנסים?"

"מה שייך הורים שלי לכאן?"

"תאמין לי, אדוין שור – שייך!"

"ההורים שלי מרומניה."

"והפרנוסה? ממה הם חיים?"

"אבא שלי עובד בסנדלריה של הקיבוץ, ואימא במטבח."

"כלומר, אין ייחעס."

"מה זאת אומרת?"

"זאת אומרת, בעל מלוכע, לא סויחר, לא עצמאי, וגם בוקורשט זה לא בדיוק וארשה... ואחים, אחיות?"

"בשביל מה כל החקירה זאת?!" הזדעקתי (מאוחר מדי, כרגיל).

"נגיד שיהיו תנאים, צריכים (במלעיל!) לדעת מי הבחור, ומה ההכנסה שלו, ומה הייחעס של ההורים – לנו יש רק בת אחת, בת יחידה, לא ככה סתם נותנים ילדה מהבית. למה להצטער אחר כך?"

אני לא זוכר שרמזתי פעם להלית שאני רוצה להתחתן – סתם יוצאים יחד, ככה, בלי התחייבות. לא מובן כל העניין.

"אז מה," שאלתי, "אני מתאים לדרישות שלך?"

"בכלל לא, אדוין שור, ההכנסה שלך ככה ככה, אין לך דירה שלך, והעיקער, אין לך ייחעס, והאבא שלך סנדלר. איך אני נותן את הבת היחידה שלי לבן של סנדלר?"

השתררה דממה. לא התחשק לי להגיד דבר, וגם מנדלוביץ', לא ראה לנכון לומר דבר-מה שירכך את פסק-דינו הקשה. כעבור דקה או שתיים יצאה הלית מהחדר.

"ומה, למשל, יש לך להציע - נגיד נדוניה, ייחוס...?" ניסיתי לנגן על פי התווים שלו.

"זה לא ככה, אדוין שור, הילדה שלי, כמו שהיא. אותי לא צריכים (מלעיל!) לשאול. אני נותן בת שלי, וזה בשביל אחד כמוך, אחד חוצפן כמוך, שחושב שבנות צומח על העץ, בשביל אחד כמוך זה יותר מדי, אם אתה מבין מה אני מדבר..."

על הקיר היה לוח שנה, שהכריז באותיות שחורות ומרובעות שהיום השניים באפריל. אולי הוא פשוט מתח את חג השוטים, וסתם ככה החליט להתל בי? לא. זה לא נראה סביר. פניו נראו לי רציניים בצורה תהומית – הוא נראה כמו מי שהסתבר לו, למרבה הפלצות, שבחנות השכנה הוא יכול היה לקנות את אותם התחתונים עצמם בעשרה גרושים פחות.

נעשה לי פתאום חבל: הנה, אני באמת לא חתן מבוקש. לא שרציתי להתחתן עם הלית – אפילו לא רמזתי לה בכיוון הזה... התחלתי להבין מדוע היא עוללה לי את זה.

ישבתי שם נזוף, ולא הוצאתי הגה. רציתי להתנחם בכך שהלית בעוד כמה שנים תיראה כמוהו: שיערה הדליל יקריח, והתעלונת הקטנה והחיננית בקצה אפה תיהפך לתעלה עמוקה ומבהילה כמו של מנדלוביץ'.

לא הבטתי אליו. למרות רצוני, לא הצלחתי להביט אלא אל קצות נעליי (לא היו מצוחצחות!) מנדלוביץ' יצא מהסלון. שמעתי אותו מסתודד עם הפלונית שלו. הלית לא התערבה.

הוא חזר, כשבידו עיתון, לרמוז לי שהריאיון תם.

"תראה, מר מנדלוביץ', ככה לא עושים עסק – לא ייתכן שרק אתה תחטט ותשאל עליי הכול, ואני... אני חושב שגם לי יש זכות לשאול מה העבודה שלך, ואיך אתה תעזור לנו להסתדר..."

מנדלוביץ' התרווח על הכורסה, שקודם ישבה עליה הלית, ונדמה לי שבפעם הראשונה מזה עשרים דקות שאני בביתו, הבחנתי בשביב חיוך על שפתיו הדקות, הכחולות:

"דברים כאלה, אדוין שור, הייתי מדבר עם האבא שלך, אם האבא שלך לא היה סנדלר, כלומר א-שיסטער, כמו שאתה בעצמך אמרת."

המשכתי לשבת, כאילו רציתי למשוך את הרגעים הנפלאים האלה של ההשפלה. כשהרמתי סוף סוף את פניי, לא הסתכלתי עליו, אלא על השקיעה שעל הקיר. בזווית העין יכולתי להבחין שהוא מתעמק, כביכול, בקריאה.

קמתי. מנדלוביץ' לא ענה לשלום הרפה שלי. הילכתי לי שפוף עד הקונטסה תשע מאות שלי. עכשיו, חשבתי, היא לא תידלק לי, והאירוע יהיה מושלם. ישבתי במכונית, ולא הדלקתי את המנוע, אולי קיוויתי שהלית תפרוץ את המצור, תרוץ אליי בסערה, תחבק אותי ותבכה: יוסי, סלח לי, סלח לי!

היה חושך. מהשיכון נשמעו קולות רחוקים ומרים של קשי יום שחזרו הביתה מיום עבודה מפרך, ולא מצאו אותו כפי שקיוו, לא מצאו מנוחה. המוח שלי נעשה ריק ממחשבות. כמעט נרדמתי.

לבסוף, התנערתי. המכונית נדלקה לאחר השיעול השלישי. נסעתי לאט ברחובות העיר, בלי מטרה.

מה אתה כל כך עצוב? שאלתי את עצמי. אתה חס על האגו שלך שנפגע ממין מנדלוביץ' כזה, שיש לו בת עם אף ארוך, ותעלה באמצע, ופלומה מתחת לסנטר, ושיש לו ברבור ושקיעה על הקיר – אז מנדלוביץ' כזה איננו רוצה אותך כחתן, ביג דיל!

האמת היא שלהלית יש רק תעלונת, והיא די חמודה בעיניי...

איכשהו הגעתי לרחוב מאנגר. הרדיו סיפר משהו על ילדותה של גולדה. מה אני עושה כאן? פניתי לכיוון דיזנגוף, ואז הבזיקה במוחי תמונה:

הייתי צריך לנסוע לירושלים להשתלמות. זה היה לפני הקונטסה, אולי שנתיים לפני. היה לי תיק צד, ובו כל מה שצריך ליומיים: מברשת שיניים, סבון ומגבת (באכסניה לא היו מותרות כאלה), מעיל לשעות הערב... כשחיכיתי לאוטובוס, נזכרתי שאין לי תחתונים להחלפה. כיוון שנותרו לי עוד כשמונה תשע דקות, החלטתי לרוץ לשוק הימאים הקרוב, שם יש דוכן לתחתונים, גופיות, סדקית.

האיש מאחורי הדוכן הראה לי שלט: "שלוש בלירה."

"תחתון אחד עולה ארבעים גרוש," הסביר לי, "שלוש תחתונים עולה לירה. אם אדויני קונה שלוש, אדויני מרוויח עשרים גרוש."

"אני מבין, ובכל זאת, תן זוג אחד."

"רק אחד?!" אכזבה קשה נשמעה בקולו.

"בטח אחד! אל תגיד לי שאתה לובש יותר מאחד..."

לא התעכבתי לראות את הבעת פניו מאחורי העדשות העבות. רצתי לתחנה, והספקתי לעלות על האוטובוס ממש ברגע האחרון.

משה גרנות

הניצחון המשולש של המועמדים שנתמכו על ידי ראש עיריית ניו יורק, זוהראן ממדאני, בפריימריז הדמוקרטיים בעיר, הוא כבר לא רק סיפור מקומי על עוד עימות בין פרוגרסיבים למימסד. סוגיית ישראל, שבעבר נהנתה מתמיכה רחבה יחסית בשני צדי המתרס, הופכת במהירות לאחד מקווי השבר המרכזיים בתוך המפלגה.

שלושת המועמדים שנתמכו על ידי ממדאני ניצחו השבוע במירוצים לבית הנבחרים בניו יורק, ובכך מיצבו את ראש העיר הסוציאליסטי בתור ה"ממליך" החדש של השמאל הפרוגרסיבי בעיר. בראד לנדר הדיח את חבר בית הנבחרים דן גולדמן במחוז העשירי; קלייר ולדז ניצחה את אנטוניו ריינוסו במחוז השביעי; ודאריאליזה אווילה שבלייה הדיחה את חבר בית הנבחרים הוותיק אדריאנו אספייאט במחוז ה-13. שני חברי בית נבחרים מכהנים הודחו בלילה אחד, ושלושתם הובסו על ידי מועמדים שנקטו קו חריף בהרבה נגד ישראל.

המסר הפוליטי ברור: במחוזות דמוקרטיים מובהקים בניו יורק, ביקורת חריפה על ישראל אינה נטל אלקטורלי, אלא דווקא נכס. שלושת המנצחים הגדירו את פעולות ישראל בעזה כ"רצח עם", תקפו את השדולה הפרו-ישראלית בקונגרס, איפא"ק, את עצם התמיכה האמריקנית בישראל, והפכו את המלחמה בעזה לאחד מסמלי ההבדל בינם לבין מועמדי המימסד הדמוקרטי. בעצרת הניצחון של תומכי ממדאני נשמעו קריאות "שחררו את פלסטין", וראש העיר עצמו הכריז כי הניצחון שלו בשנה שעברה לא היה "סוף של תנועה פוליטית," אלא "ההתחלה."

המירוץ של לנדר מול גולדמן המחיש את הקושי הזה במיוחד. שניהם יהודים ושניהם ביקרו את ממשלת ישראל, אך לנדר אימץ שפה חריפה בהרבה. בנאום הניצחון שלו אמר כי על המפלגה להודות שאסטרטגיית "לחבק את ביבי" של ביידן היתה "טעות קטסטרופלית," והוסיף: "אנחנו לא יכולים להמשיך לשלם על מלחמות נתניהו מכספי המיסים שלנו. הבוחרים הדמוקרטים אומרים את זה בקול רם וברור. להיות אנטי-ציוני זה לא להיות אנטישמי..."

https://www.israelhayom.co.il/news/world-news/usa/article/20839127

"ישראל לא קיימת": ההתבטאויות הקשות של המועמדת לקונגרס שניצחה בגדול.

יותר קיצונית מממדאני: דריאליזה אווילה שבלייה ניצחה בבחירות המקדימות לקונגרס היא נוהגת לצאת נגד ישראל, השתתפה במחאת האוהלים הפרו-פלסטינית באוניברסיטת קולומביה והשתתפה ב"מפגן ניצחון" לחמאס ב-8 באוקטובר 2023.

מתנגדת להעברת נשק לישראל, פירסמה בעבר פוסטים חריפים נגד מדיניות הממשלה ופעולות צה"ל בעזה – ואף השתתפה ב"צעדת ניצחון" שבה נשמעו בין היתר נאומים מזעזעים שהיללו את חמאס, יום אחרי טבח 7 באוקטובר.

https://www.mako.co.il/news-world/2026_q2/Article-3406d9013f9fe91026.htm?utm_source=AndroidNews12&utm_medium=Share

השינוי הדמוגרפי בניו יורק, והשקעת המיליארדים של קטאר בתעמולה אנטישמית באוניברסיטאות ובמוסדות חינוך – מביא את ישראל לסכנה אסטרטגית בייחוד עם כמות היהודים התומכים בה. כדי להילחם בסכנה יש להוקיע ולצאת נגדה לא בהגנה ובהצטדקות, אלא בהתקפה נגד הפשיזם האיסלמו-נאצי-ג'יהאדיסטי ונגד כל התומכים בו.

"מצעד הדייקיות" ייצא לדרך בניו יורק –

"גם למען פלסטין": "ציונים לא רצויים"

עשרות אלפי נשים לסביות, קוויריות, א-בינאריות וטרנסיות צפויות לשטוף את רחובות מנהטן בשבת במסגרת "מצעד הדייקיות השנתי" ה-33 של העיר ניו יורק. השנה, המצעד יתקיים תחת הכותרת "HOT DYKES MELT ICE" (בתרגום חופשי, דיקיות לוהטות ממיסות קרח – בהתייחסות ל-ICE, רשות ההגירה האמריקנית. אולם, כמו בשנה שעברה, מארגנות המצעד המפורסם מבהירות שוב כי ״אנטי-ציונות״ הפכה לערך מרכזי של האירוע, וכי מי שמגדירה עצמה כציונית אינה רצויה שם.

במסמך רשמי המפרט את "ערכי ליבה" של המצעד, המארגנות מצהירות תחת הסעיף "פרו-שחרור" כי "אנו עומדות בסולידריות עם כל העמים המדוכאים והאדמות הכבושות, כולל פלסטין." מתחתיו, תחת הסעיף "אנטי-ציונות", נכתב במפורש: "אנו מתנגדות לאידיאולוגיה הפוליטית הלאומנית של הציונות, במיוחד כפי שהיא מקודמת בתוך מוסדות בארה"ב, אשר ממשיכה לשמש כדי להכפיף, לעקור ולדחוק לשוליים את העם הפלסטיני. אנטי-ציונות דוחה את התפיסה האימפריאליסטית לפיה הגדרה עצמית של עם אחד יכולה לשמש הצדקה לאי-שוויון מימסדי, לעקירה כפויה של אוכלוסייה מקומית, או לטיהור אתני ורצח עם של קבוצה אתנית ותרבותית אחרת." כדי להדוף טענות על אנטישמיות, הן מתעקשות בפרסומיהן: "אנו מבחינות בבירור בין התנגדות לציונות כאידיאולוגיה פוליטית לבין אנטישמיות,", ומוסיפות כי הביקורת שלהן "מכוונת למערכת ואידיאולוגיה פוליטית, לא כלפי העם היהודי או היהדות."

אלא שההצהרות הללו, המנסות להפריד בין החרמת ישראל לשנאת יהודים, לא משכנעות את הקהילה היהודית המקומית. המאבק הפנימי והמר שהשינוי הזה עורר בשנה שעברה התפוגג, ויחד איתו נעלמו גם משתתפות יהודיות ותיקות רבות. "היתה יציאת מצרים," מתארים נייט שלו. שלו, המזדהים כא-בינאריים ומשתמשים בלשון הפנייה "הם" (They/Them), בילו עשור בוועדה המארגנת של המצעד לפני שפרשו. הם נשואים לישראלית, ולדבריהם, הוועדה הפנתה עורף לתומכי ישראל מיד לאחר מתקפת ה-7 באוקטובר, והפגינה עוינות כלפי "כל מי שהביע התנגדות, כל מי שיש לו קשר כלשהו לישראל, כל מי שהוא במרכאות 'לא יהודי טוב'."

בשנה שעברה, שרפו דגלי ישראל, קראו קריאות "Free Palestine" ודרשו לשחרר את כל האסירים הפלסטינים. בתי עסק שונים בעיר סומנו והותקפו מילולית, כאשר סניף של רשת טארגט כונה "מטרה ציונית", ונרשמו אף מחאות מחוץ לסניפי רשת המזון המהיר KFC, בגלל האזכור של ראש הממשלה נתניהו בנאומו בעצרת האו״ם –"'קווירים למען פלסטין׳ זה כמו 'תרנגולות למען KFC׳."

בעקבות האירועים, פעילים ופעילות יהודים ויתרו על הניסיון לשנות את המערכת מבפנים ומנתבים כעת את האנרגיות שלהם למרחבים קווירים יהודיים מקבילים. מחר, במקביל למצעד המרכזי, ישתתפו רבים באירוע נפרד שעורכת קבוצת "Shalom, Dykes” (״שלום, דייקיות״) – ארגון שהוקם בשנת 2024 על ידי יוצאי המצעד שנדחקו החוצה.

הארגון מתאר את עצמו כמקום שבו "לסביות יהודיות יכולות להתקיים באופן מלא וחופשי כפי שהן, בלי שאלות." מה שהתחיל כאירוע אלטרנטיבי חד-פעמי בבר באיסט וילג' עם 300 משתתפים והופעה של מלכת דראג יהודית, הפך לקהילה גדולה שמשכה בשנה שעברה כ-600 חוגגות למסיבת ריקודים, ופועלת כיום לאורך כל השנה. משתתפות שהודרו מהמצעד בשנה שעברה תיארו את הקבוצה האלטרנטיבית כ"חבל הצלה." לדבריהם למצעד הדייקיות או ארגונים קווירים אחרים ״אין שום עניין לקבל אותנו בחזרה. וזה כבר לא מעניין אותנו.״

https://www.ynet.co.il/news/article/bkefnhhfgg#google_vignette

סקוט ויינר, סנטור פרוגרסיבי יהודי מקליפורניה ומבקר חריף של ישראל בעניין עזה, גורש בקללות ממצעד הטרנסים בקליפורניה כי סרב להצהיר free Palestine

הסנאטור של מדינת קליפורניה סקוט ויינר (דמוקרט גיי יהודי בולט מסן פרנסיסקו, ידוע כתומך חזק מאוד בזכויות טרנס ולגב"ט+ ובחקיקה פרוגרסיבית) הגיע לצעדת הטרנס בסן פרנסיסקו ב-26 ביוני 2026 ולמרות ההזדהות הארוכה שלו עם הקהילה, קבוצת אקטיביסטים הקיפה אותו, קיללה אותו והוציאה אותו מהאזור כי תמך בזכות קיומה של ישראל לצד ביקורת חריפה על ממשלת נתניהו, וסרב להצהיר free Palestine.

https://rotter.net/forum/scoops1/954776.shtml

אפילו בגרמניה הנאצית הלסביות לא היו אנטישמיות כלסביות בניו יורק וכטרנסיות בקליפורניה.

מקארל לואגר לזוהרן ממדאני

דומה שמאז קארל לואגר ראש העיר האנטישמי של וינה (1897-1910) שהיווה דוגמה להיטלר, לא קם ראש עיר אנטישמי כזוהרן ממדני הממשיל את היהודים התומכים בישראל למפלצות המעוררת פילוג בעם האמריקאי.

לואגר היה ממייסדי המפלגה הנוצרית-סוציאלית האוסטרית. צידד באידאולוגיה גרמנית-לאומנית ויצא נגד בני הלאומים האחרים בקיסרות. הוביל קו אנטישמי, והאשים, בין היתר, את היהודים בהידרדרותה הכלכלית של וינה. בתעמולתו פנה בעיקר לבני המעמדות הנמוכים בווינה, וניסה להסיתם נגד היהודים בעיר, שרובם היו שייכים למעמד הבינוני המשכיל. לואגר קרא: "היהודים הללו, הם שודדים מאתנו את כל הקדוש לנו! מולדת! לאומיות! ולבסוף גם את רכושנו!" בשל שיעורם הגבוה של היהודים באוכלוסיית בודפשט, כינה לואגר את העיר בכינוי הגנאי "יודאפשט" (Judapest), ששיקף את עוינותו הן ליהודים והן להונגרים, בהיותם "שני היסודות הפגומים בקיסרות" (ההבסבורגית).

היהודים בשיא היוו אז כ-10 אחוז מתושבי וינה.

פחות או יותר זה גם אחוז היהודים בניו יורק המונים כ-13 אחוז מתושבי ניו יורק.

בדומה לקרל לואגר גם זוהרן ממדני המוסלמי-שיעי אנטישמי מטיף תעמולה אנטישמית נגד היהודים לבני המעמדות הנמוכים בניו יורק.

ישנו רק הבדל היסטורי אחד. יהודי וינה לא תמכו בקרל לואגר, ואילו שליש מיהודי ניו יורק תומכים בממדני וביניהם תומך ותיק כיהודי ברנרד גוטמן-סנדר-סנדרס, ומועמדו החדש לבית הנבחרים היהודי בראדפורד סקוט לנדר.

ממדניזציה של "הדמוקרטים"

רונן צ'רניצקי-צור (צ'רניצקי שחור בפולנית) המתנאה להיות בן לאם ממרוקו ממשפחת עזרן, יועץ הבחירות בעל מכונת הרעל, רץ בפריימריז של מפלגת "הדמוקרטים" להציל את המדינה מהאויב: צ'רניצקי-צור: " 7.10.2025 – נתניהו זחוח אחד נרדם. אלפיים ישראלים נרצחו. לא נסלח. לא נשכח. אף חטוף. אף נרצח. ישראל תנצח את אבי הטבח..."

https://x.com/RonenRt/status/1975311295089156154

"זה פריימריז גורלי," אמר צ'רניצקי-צור, "או שמאל קיצוני כמו נמרוד שפר שמתרפס בפני ה- 7.10 ויא יא פינק שמגייס כסף לתומכי טרור, או מרכז שמאל ניצי כמו רבין. בוחרים במורשת רבין, לא עופר כסיף."

לאחר שבועיים במרוץ הוא פרש ממנו.

רונן צור: "זו מפלגה שקרובה לעופר כסיף. התהליך של ממדניזציה יפריע לה אפילו להיות חלק מהקואליציה הבאה."

https://rotter.net/forum/scoops1/954496.shtml

קשה להאמין. למה הפכה המפלגה שייסדה והנהיגה את היישוב, והקימה את המדינה.

נעמה לזימי הערבים גיבורי ה-7 באוקטובר

לחברה נעמה לזימי "הדמוקרטית הממדנית" יש נימוק משכנע יותר מאשר לאורי הייטנר מדוע יש להקים ממשלה עם רע"ם. "הערבים לשיטתה הם גיבורי ה- 7 באוקטובר":

"הממשלה הגזענית הזאת הציבה איזשהו דמון וכולנו הולכים אחריה כשבפועל סיפור שבעה באוקטובר היה סיפור גברוה של החברה הערבית, הן בהצלת חיים והן בכל המערכת הרפואית."

https://www.instagram.com/reel/DaAeHYWoAm1/

סיפור הגבורה של החברה הערבית היה אולי אי הצטרפות לטבח ה-7 באוקטובר...

ודוק: היו ערבים יחידים שאמנם הצילו חיים, אך כחברה? האם החברה הערבית היא גיבורת ה-7 באוקטובר? האם היה ערבי-מוסלמי אחד (או מנהיג) שראה בדברי מוחמד המופיעים באמנת החמאס (ובדברי המופתי של אש"פ) שלפיהם יש לרצוח את כל היהודים כתנאי לגאולה – גזענות ולא מופת מוסרי?

נראה שרונן צ'רניצקי-צור צודק. והמפלגה עברה באמת תהליך של ממדניזציה...

קשה להאמין. למה הפכה המפלגה שיסדה והנהיגה את היישוב, והקימה את המדינה.

מנצור עבאס איש ראוי

אורי הייטנר איש כבוד הוא. איש ראוי. וככזה הוא מתנפח מרצינות ומתנאה בעצמו ש"אינו מן הנוטים להיעלב," קל וחומר ממישהו שאינו ראוי. "את העלבון (הוא כותב כרומני במיטב השטיקים הפולניים): אני משאיר לאנשים חסרי הומור שמתנפחים מכל ביקורת, כמו נעמן כהן. עלבון הוא בחירה. אני נוטה לבחור לא להיעלב. וכפי שיש להבחין ממה ראוי להיעלב וממה לא, כך יש להבחין ממי ראוי להיעלב וממי לא. וד"ל..." ("חדשות בן עזר", 2172).

מרוב היותו איש כבוד וראוי החסין מעלבון מביקורת הוא השמיט פעם נוספת בכוונת מכוון את נושא הביקורת – תמיכתו ברע"ם התנועה האיסלמית "האחים המוסלמים"-החמאס, כשותפים לממשלה עתידית בראשות מנהיגו (הנוכחי) בנט, בגלל שנאתו האובססיבית לביבי.

זה בסדר גמור שהייטנר רואה בי איש לא ראוי, אבל מדאיג מאד שהוא רואה בעבאס איש ראוי.

אורי הייטנר רואה במנסור עבאס איש ראוי, (וגם לא נעלב ממנו למרות שהוא רואה בו –בהייטנר (ע"פ נביאו מוחמד) קוף וחזיר ואידיוט שימושי). כי לדידו של הייטנר אין להיעלב מאיש שרק איתו יכול בנט מנהיגו (כרגע) להיות ראש ממשלה. אשר על כן חייב הוא להיות איש ראוי.

אני מנבא שבקרוב מאד, הייטנר ישליך מעליו גם את בנט מנהיגו הנוכחי (כפי שהשליך את קודמו סמולינסקי-יעלון) ויכתיר עליו מלך חדש. אבל את תמיכתו במנסור עבאס הוא תמיד יתרץ כדרך הילדים: "אבל ביבי התחיל..." כי הלא אורי הייטנר איש כבוד הוא. איש ראוי.

באיראן ממשיכים להתעקש: נסיגה ישראלית מלבנון –

תנאי להסכם סופי עם ארה"ב

מקור איראני המקורב לצוות המשא ומתן אמר לרויטרס כי "נסיגה ישראלית מלבנון היא תנאי להסכם סופי בין איראן לארצות הברית." לדבריו, מדובר ב"קו אדום" מבחינת טהראן.

זאת, לאחר שמפקד כוח קודס של משמרות המהפכה איסמעיל קאאני איים על ישראל: "אם לא תיסוג מרצונה היום, היא תיאלץ לצאת מחר כשהיא מובסת."

האיומים הללו הם לא התמיכה היחידה שמעניקה הרפובליקה האיסלאמית לחיזבאללה. המשטר האיראני מוביל מאמץ ישיר להזרמת לוחמים חדשים לשורות חיזבאללה בלבנון. הצעד מגיע בעקבות השחיקה המשמעותית שספג ארגון הטרור בכוח האדם, במערכי הפיקוד ובחיסול מפקדים ופעילים במהלך הלחימה מול צה"ל.

במסגרת קמפיין הגיוס שנפרס ברחובות טהראן, מוצעת למתנדבים משכורת חודשית של 1,000 דולר, שכר הגבוה משמעותית משכר המינימום במדינה העומד על כ-140 דולר.

מודעות הגיוס מכוונות בעיקר לפעילי הבסיג', למתנדבים אידיאולוגיים ולצעירים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך. המועמדים נדרשים להציג כושר גופני, מחויבות דתית עמוקה, אומץ ומשמעת.

https://www.mako.co.il/news-military/2026_q2/Article-6ee6d07ed9efe91026.htm?utm_source=AndroidNews12&utm_medium=Share

איראן כבר השיגה הישג אסטרטגי מדיני כאשר קישרה את הסכם סיום המלחמה עם ארה"ב לנסיגת ישראל מלבנון. על ישראל לא לאפשר את הקשר הזה. בינתיים נתניהו נוהג בחוכמה, לא קורע את הקשרים עם ארה"ב, ועם זאת מגיב (אמנם לא בעוצמה) בלבנון.

מכיוון שאין מדינת לבנון, והסכם יכול להיות רק עם חיזבאללה, על ישראל לשחק היטב את המשחק על דעת הקהל, ולהכריז כי מטרתה הסכם שלום עם לבנון, ובמסגרת הסכם כזה לאחר שחיזבאללה יפורק מנשקו תיסוג ישראל. כך בדעת הקהל נטל הוכחה יעבור לצד השני.

וכך עשה בחוכמה רבה נתניהו שהוביל להסכם עם מדינת לבנון (שאינה קיימת) ושמר על האינטרס הישראלי בלי לקרוע את היחסים עם ארה"ב.

הסכם ישראל לבנון

בתום ארבעה ימי משא ומתן בוושינגטון ישראל ולבנון הכריזו בבית הלבן על הסכם מסגרת בין המדינות, ההסכם, מגדיר שני אזורי פיילוט שמהם צה"ל ייסוג וצבא לבנון ייכנס במקומו –אחד מצפון לנהר הליטני והשני מדרום לו. בהסכם המסגרת תהיה הכרה הדדית בריבונות של שתי המדינות, וצה"ל לא ייסוג מהקו הצהוב.

מזכיר המדינה מרקו רוביו, שהוביל את המגעים בין הצדדים, הכריז על ההסכם לצד שגרירי שתי המדינות בוושינגטון, נדא חמאדה מעווד ויחיאל לייטר.

(הנה הנוסח המלא של הסכם המסגרת בין ישראל ללבנון):

https://x.com/BarakRavid/status/2070614068856283169

עקרונות ההסכם החשובים:

כיבוד ריבונות. ישראל ולבנון מכבדות את הריבונות של שתיהן. כלומר ניתוץ הניסיון האיראני להפוך את לבנון לפרוקסי שלה באמצעות החיזבאללה וכך לפגוע בריבונותה.

נסיגת ישראל מדרום לבנון מותנית באי-חזרת חיזבאללה לאזור ובפירוז האזור מנשקו של ארגון הטרור. ואם לא יהיה פירוז האזור מחיזבאללה ומנשקו הכבד והקל, לישראל יש לגיטימציה מלבנון ומארה"ב להמשיך ולהחזיק במרחב הביטחוני שהיא מחזיקה בו כעת.

ניתוק הזירות. ארה"ב ומזכיר המדינה שלה מרקו רוביו, ישראל ולבנון אומרות יחד לאיראנים הסכם בין ארה"ב לאיראן אינו קשור ללבנון.

https://www.ynet.co.il/news/article/rkamrx2zfe

ודוק: מכיוון שאין מדינת לבנון אין קיום לכל הסכם עימה. כל הסכם עם לבנון עד עתה לא קוים ולא יקוים, אבל יש לו ערך כשלעצמו במסגרת המאבק המדיני. חבל שלא הודגש בהסכם כי מטרת ישראל להגיע לשלום יציב ובר קיימא עם לבנון.

רופא יהודי בבריטניה:

"עמיתים אמרו לי שלא יטפלו בחולים גוססים מישראל."

רופא יהודי בבריטניה סיפר בריאיון לערוץ ITV כי נחשף לאמירות אנטישמיות חמורות מצד עמיתים למקצוע, ובהן הצהרות שלפיהן יסרבו לכאורה להעניק טיפול רפואי לחולים מישראל הנמצאים בסכנת חיים. לדבריו, הוא היה עד גם למקרים שבהם מטופלים יהודים לא קיבלו מזון כשר במהלך אשפוזם.

הרופא, שהזדהה בשם ברוך וביקש לשמור על פרטיותו, סיפר בראיון לערוץ ITV הבריטי כי כמה מעמיתיו הביעו עמדות מדאיגות בנוגע לטיפול בחולים ישראלים. "זה מאוד מפחיד אותי שפגשתי רופאים שאמרו שלא יטפלו, באופן ישיר, במישהו שהגיע מאזורים מסוימים בעולם," הוא אמר. לדבריו, "אם מישהו גוסס בחדר מיון והוא מישראל – היו רופאים שאמרו לי שלא יטפלו בו. זה מביש בעיניי."

ברוך, העובד כרופא בבית חולים בלונדון, מתגורר עם אשתו דניאלה וילדיהם באזור גולדרס גרין – שכונה בעלת אוכלוסייה יהודית גדולה, שבה אירעו לאחרונה כמה תקריות אנטישמיות. בני הזוג, לדבריהם, נמצאים בעיצומן של הכנות לעלייה לישראל, בין היתר בשל תחושת חוסר הביטחון הגוברת בבריטניה. לדבריו, האנטישמיות אינה מוגבלת למרחב הציבורי בלבד, אלא מורגשת גם בתוך מערכת הבריאות בממלכה. הוא טען כי היה עד למקרים שבהם מטופלים יהודים לא קיבלו ארוחות כשרות, וכן סיפר כי חווה בעצמו הטרדות אנטישמיות ברחוב, כולל קריאות כמו "תחזור למקום שממנו באת" ואף איום כי יישפכו חומצה על פניו.

"כשגדלתי בצפון-מערב לונדון, מעולם לא חשבתי שאפחד לחיות כאן כיהודי, ללכת עם כיפה או להסתובב בגלוי עם הבת שלי כיהודי," הוא אמר. "זה משהו שמעולם לא דמיינתי שאצטרך לחשוב עליו."

ברוך ציין כי משפחתו חיה באנגליה במשך מאות שנים, מאז המאה ה-17, אז הורשו יהודים לשוב לבריטניה. עם זאת, לדבריו, הוא צפוי להיות בן משפחתו האחרון שעוזב את בריטניה, לאחר שהוריו וחמש אחיותיו כבר עלו לישראל. "עצוב שמשפחה שנמצאת כאן כמעט 400 שנה נאלצת לעזוב," הוא אמר. "אנחנו אוהבים את ישראל ורוצים להיות שם, אבל חלק מהסיבה לעזיבה היא אנטישמיות."

אשתו דניאלה התייחסה גם היא למעבר המתוכנן לישראל ואמרה כי אנשים לעיתים מתקשים להבין את ההחלטה לעבור למדינה המצויה בעימות ביטחוני. "אנשים בישראל דווקא דואגים לנו," היא אמרה. "הם שואלים איך אנחנו מתמודדים עם האנטישמיות כאן, כי אף פעם אי אפשר לדעת מתי מישהו אקראי ברחוב יתקוף אותך."

לפי דיווח בעיתון היהודי הבריטי "ג'ואיש כרוניקל", ברוך ומשפחתו התגוררו בעבר במנצ'סטר, ובשנה האחרונה חוו מקרוב את המתיחות הגוברת סביב מוסדות יהודיים בקהילה המקומית. בין היתר הוא ובני משפחתו היו ביום כיפור האחרון בבית כנסת במנצ'סטר, לא רחוק מהמקום שבו רצח המחבל ג'יהאד אל-שאמי שני מתפללים יהודים.

משרד הבריאות והרווחה הבריטי הגיב לדברים ומסר כי "הדיווחים מזעזעים." בהודעת המשרד נאמר כי "בלתי מתקבל על הדעת שאנשים אינם חשים בטוחים לעבוד או לקבל שירות במערכת הבריאות."

עוד נמסר כי "תקריות אנטישמיות אחרונות העלו חששות משמעותיים בנוגע לתרבות הארגונית ולאופן הטיפול באירועי גזענות," וכי הממשלה הורתה על סקירה דחופה של אנטישמיות וצורות גזענות נוספות במערכת הבריאות, בראשות לורד מאן. "נשתמש בכל הכלים העומדים לרשותנו כדי לוודא שעובדי NHS יהודים ירגישו בטוחים במקום עבודתם", נמסר.

(איתמר אייכנר)

https://www.ynet.co.il/judaism/article/sklsu56egl

ההסתדרות הרפואית הבריטית הצביעה בעד ביטול הגדרת האנטישמיות

בזמן שהאנטישמיות בבריטניה ממשיכה לשבור שיאים – ההסתדרות הרפואית הבריטית (BMA): הצביעה בעד ביטול השימוש בהגדרה הבינלאומית לאנטישמיות ברחבי שירות הבריאות הלאומי הבריטי (NHS).

ב-jewish chronicle נכתב כי ההחלטה המפתיעה של איגוד הרופאים בנוגע להגדרת האנטישמיות של International Holocaust Remembrance Alliance, שאומצה בעבר על ידי ה-NHS במטרה להגן על עובדי מערכת הבריאות היהודים ועל מטופלים יהודים, בוטלה במהלך האסיפה הכללית השנתית של ה-BMA.

באסיפה אושרה הצעה הקוראת ל"ממשלה ולשירות הבריאות הלאומי באנגליה (NHS England) לבטל את החובה לאמץ את הגדרת ה-IHRA ברחבי ה-NHS, עד שיונהגו אמצעי הגנה מתאימים..." שיסייעו להגן על "חופש הביטוי במסגרות רפואיות."

בהצעה שהתקבלה נכתב כי להגדרת האנטישמיות של ה-IHRA יש "אפקט מצנן" (Chilling Effect) על חופש הביטוי הפוליטי, וכי היא מונעת מרופאים ב-NHS להביע "חששות אתיים בנוגע לפעולותיה של ישראל בפלסטין."

ההצעה גם קראה למתן "הנחיות ותמיכה דחופות לחברים העומדים בפני הליכים משמעתיים או פגיעה מקצועית בשל הבעת דעות פוליטיות לגיטימיות או חששות אתיים הנוגעים לסכסוכים בינלאומיים, לרבות הסכסוך בין ישראל לפלסטינים."

ב-BMA מסרו לעיתון היהודי Jewish Chronicle כי ההצעה משקפת את "התסכול של חברי הארגון," הסבורים כי יכולתם למתוח ביקורת על ישראל "נמצאת תחת איום." המהלך של ה-BMA מגיע לאחר שהממשלה הבריטית אימצה במלואן את כל ההמלצות שפורסמו בדוח על אנטישמיות במערכת ה-NHS, שנכתב על ידי לורד מאן, היועץ העצמאי של הממשלה הבריטית לענייני אנטישמיות.

בתגובה להצבעה שהתקבלה, דובר מטעם British Medical Association מסר ל-Jewish Chronicle: "אנטישמיות היא בלתי מתקבלת על הדעת לחלוטין. אין לה מקום ב-BMA, ב-NHS או בחברה הרחבה יותר, ואנו מגנים אותה בכל תוקף, כפי שאנו עושים עם כל אפליה על בסיס גזע, דת, נטייה מינית, מגדר או מוגבלות."

הדובר הסביר את ההחלטה: "רופאים בבריטניה ובעולם היו עדים בזעזוע למשבר ההומניטרי שהתפתח במהלך הסכסוך במזרח התיכון, עם אובדן חיים אזרחיים הרסני ובפרט הפגיעות בעובדי בריאות ובמתקני בריאות. רופאים חייבים להיות מסוגלים לבקר באופן לגיטימי את פעולותיהן של מדינות וכוחות מזוינים, במיוחד כאשר שירותי בריאות נמצאים תחת איום, מבלי שיואשמו באופן לא הוגן באפלייה או יעמדו בפני צעדים משמעתיים. הצעה זו משקפת את התסכול של חברים החשים כי חופש הביטוי שלהם בעניין זה נמצא תחת איום, ונמשיך לפעול כדי לאפשר לרופאים ולסטודנטים לרפואה לממש חופש ביטוי בנושאי מצפון, תוך הגנה עליהם מאפלייה."

https://www.ynet.co.il/judaism/article/rkunu4qggx

המלצה: אם אתם מבקרים בבריטניה השתדלו להיות בריאים ולא להזדקק לרופאים בריטים.

ואני רק שאלה על חוק יסוד לימוד תורה

הצעת חוק יסוד לימוד תורה: לימוד התורה היא הצעת חוק שבאה לעגן את מעמדו של לימוד תורה כערך יסוד במדינת ישראל, על מנת לאפשר מתן פטור משירות בצה"ל לתלמידי ישיבה.

https://he.wikipedia.org/wiki/הצעת_חוק_יסוד:_לימוד_התורה

והנה ליד תיאטרון תמונע בתל אביב, ברחוב שונצינו 11 נמצא בית קהילת "האדוונטיסטים שומרי השבת". בשלט הכניסה כתוב: "תלמוד תורה 10:00".

הקהילה האדוונטיסטית של שומרי השבת (או: המשיחית שומרי השבת) היא זרם אדוונטיסטי (המאמין בביאתו השנייה של ישו המשיח) בנצרות הפרוטסטנטית שבו מקדשים את יום השבת, ולא את יום ראשון. הכנסייה נוסדה בשנת 1863 בארצות הברית.

https://en.wikipedia.org/wiki/Seventh-day_Adventist_Church

האם גם לימוד התורה של הנוצרים האדוונטיסטים כלול בחוק במסגרת "חוק יסוד לימוד תורה"? האם גם האדוונטיסטים (ונוצרים אחרים) יוכלו לבקש שחרור משירות צבאי?

תגובת ראש האופוזיציה להסכם עם לבנון

יאיר לפיד: "ההסכם עם לבנון מאפשר את המשך העברות הכספים מאיראן לחיזבאללה, ואינו מגדיר לוח זמנים לפירוק החיזבאללה מנשקו. נתניהו שוב הסכים לנסיגה משטח לבנון בלי לקבל תמורה ובלי להשיג הפרדה בין זירות איראן ולבנון."

https://x.com/yairlapid/status/2070935833020883361

אין גבול לאירוניה ולפיליסטיניות הפוליטית של יאיר למפל-לפיד, לאחר שבהסכם שהוא חתם עם לבנון הוא ויתר על 860 קמ"ר של שטח ימי ללא כל תמורה מלבנון.

אין תימה אפוא שמפלגתו יורדת מתחת לאחוז החסימה, וספק אם האיחוד עם בנט יציל אותו.

נעמן כהן

*

"איראן: מצר הורמוז נסגר בשל תקיפות ישראל בלבנון."

אהוד: הלחץ של איראן על ארה"ב בסגירת מצר הורמוז כדי לעצור את ישראל בלבנון, ובכך להעניק ניצחון לחיזבאללה – הוא למעשה רק חלק מהמלכודת המתגלגלת שמכינים טראמפ ונתניהו, המחכים בסבלנות ובעצה אחת לסוף הקיץ הלוהט – שיביא על איראן את ההתפוררות מבית והכניעה מוחלטת.

*

ג'וחא: אתם לא מכירים את טראמפ. הוא עובד עליכם ועל האיראנים – בפטפוטי התקשורת. חכו עד סוף הקיץ ותראו כיצד איראן מתפוררת בלי מים וחשמל!

*

ארכיון הגיליונות המלא של "חדשות בן עזר"

מחפשים מאמר ישן? רוצים לקרוא גיליונות קודמים?

אתר האינטרנט החדש "חדשות בן עזר במרשתת" של אלי ארגון

https://EliArgon.com

מאפשר לכם גישה נוחה, מהירה ומותאמת לנייד לכל הגיליונות שפורסמו מאז פברואר 2005 ועד היום.

1. ללא רישום: קריאה חופשית של כל הגיליונות ודפדוף בתוכן העניינים של המאמרים. העתקת קישור לכל מאמר ושיתופו לקוראים נוספים.

2. עם רישום (חינם): אפשרויות חיפוש מתקדמות לפי שם כותב/מחבר.

היכנסו עכשיו, קראו ושתפו עם חברים: https://hbe.mifgash.com

נשמח לקבל את תגובותיכם והצעותיכם.

בעריכת הלית ישורון

הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2020

הספר זמין לרכישה ישירה באתר ההוצאה (kibutz-poalim.co.il)

ואפשר גם ליצור קשר טלפוני להזמנות עם רונית: 03-6163978

או במייל: sales@kibutz-poalim.co.il

המחיר 59 שקלים לפני משלוח

אהוד: זה הספר היחיד משירי אסתר ראב הזמין כיום לרכישה.

הכרך "אסתר ראב / כל השירים" אזל מזה שנים רבות.

ניתן לקבלו גם בקובץ וורד עברי.

הספר הנדפס בהוצאת זב"מ – אזל!