* ממשלת המחנה האנטי לאומי –מעולם לא בוזתה תורת ישראל וכבודה לא הושפל עד עפר, כמו בערב י"ז בתמוז, ערב היום ה-1,000 למלחמה, בקבלת חוק התועבה, העושה את התורה קרדום לחפור בו להשתמטות מהגנת המולדת ועריקה ממלחמת מצווה.
ממשלת פיגולים, המבוססת על ברית מושחתת בין תאבי שלטון בכל מחיר, משתמטים, עריקים, פרזיטים ובןגביריסטים, המיטה קלון על היהדות, על התורה ועל העם היהודי.
ממשלת "תמותו ולא נתגייס".
* שורש המחלוקת – מהו שורש המחלוקת?
המחלוקת היא על מהותה של תורת ישראל, על מהותו של לימוד תורה.
האם לימוד התורה נועד להפוך את הלומד לאדם טוב יותר, ערכי יותר, תורם יותר לחברה, מיישם את ערכיה באורח חייו, או שהיא מנותקת מהחיים ולומדיה חיים בבועה מנותקת מהחברה? האם התורה היא תורת חיים או תורת התבדלות והשתמטות?
חוק יסוד לימוד תורה, מבזה את התורה ואת לימוד התורה, כי הוא מתייחס אליה כאל תורה שאינה מחנכת את לומדיה לדרך ארץ, אלא לניתוק והשתמטות.
יש הרבה סיבות למה החוק הזה מרושע ומתועב, אך מעל הכול, אף יותר מפגיעתו הקשה בביטחון המדינה, בשל ביזוי התורה וחילולה, מפני חילול השם שבה.
* מי יהודים טובים יותר? – ב"שישי מתוק" – מסורת שבה מתכנס קיבוץ אורטל בליל שבת לכבוד הבנות והבנים המתגייסים והמשתחררים, נחשפנו לצעירינו המקסימים – המתגייסים לשנת שירות משמעותית בחינוך ורווחה ברחבי החברה הישראלית ואח"כ לשירות צבאי ביחידות הטובות ביותר והתובעניות ביותר והמשתחררים מצה"ל אחרי 1,000 ימי לחימה, ותמר, בתנו, שנלחמה כדי שיתאפשר לה להתנדב לצה"ל.
יומיים קודם לכן, אישרה הכנסת בקריאה ראשונה את אחד החוקים הבזויים בתולדותיה, חוק יסוד: לימוד תורה, שראוי יותר לשם – ביזוי התורה.
וחשבתי על בנותינו ובנינו לעומת אותם משתמטים. מי בני אדם טובים יותר? מי יהודים טובים יותר? מי מיישמים יותר את תורת ישראל, שרבי עקיבא קבע שכלל גדול בה, כלומר כלל המפתח לפיענוחה והבנתה, הוא "ואהבת לרעך כמוך"?
שאלות רטוריות.
* יותר משהיא פוגעת בדמוקרטיה – הממשלה הזאת מתנקשת בהסדר המכונן של מדינת ישראל – היותה מדינה יהודית דמוקרטית.
ויותר משהיא פוגעת בדמוקרטיה, היא פוגעת ביהדות.
* גבולות בני הגנה – ב-7 באוקטובר כתבתי: "יהיה עלינו להיפרד מכל מיני פרדיגמות, קונספציות ומיתוסים. הקונספציה שעל פיה במאה ה-21 אין משמעות לשטח ולעומק אסטרטגי מתה היום סופית."
היום, בחלוף 1,000 ימים, אני נדהם להיווכח, שיש בתוכנו סרבני התפכחות, שלא למדו דבר ושכחו הכול, והם מפנטזים עדיין על "פתרון שתי המדינות", שבו גוש דן הוא עוטף המדינה הפלשתינאית וכביש 6 הוא גבולנו המזרחי.
גבולות בני הגנה אינם לוקסוס, אלא הכרח קיומי.
* מקור המחדל – ראש הממשלה אריק שרון הוביל שני מהלכים ביטחוניים מדיניים היסטוריים לאורך הקדנציה שלו. האחד היה מבצע "חומת מגן". המבצע בלם את גלי הטרור הרצחני שיצאו מהרש"פ מאז הסכם אוסלו והכנסת ערפאת וצבאו לארץ ישראל והקמת הרש"פ, שגבו חיי כ-1,500 ישראלים. היו אלה ימים קשים, שבהם אזרחי ישראל פחדו לעלות על אוטובוסים, להיכנס למסעדות, מפחד פיגועי טרור המתאבדים. ההנחה, שכמעט היתה לאקסיומה, היתה שאי אפשר לנצח את הטרור, שאין פתרון צבאי, ואין מה לעשות מול צעירים קנאים שרוצים להתאבד והופכים לפצצות חיות. מבצע "חומת מגן" הפריך את האקסיומה, והוכיח לא רק לאזרחי ישראל, אלא למערב כולו, שאפשר לנצח את הטרור, בנחישות ובעוצמה. צה"ל השמיד את תשתיות הטרור בשטח הרש"פ ביו"ש והחזיר לידיו את השליטה הביטחונית. צה"ל, השב"כ וכוחות הביטחון פועלים בשטחי הרש"פ באופן חופשי, ומסכלים מאות פיגועים בשנה, ומצילים חיי מאות ישראלים.
המהלך השני היה ההתנתקות. היה זה מהלך אומלל, מנוגד לערכי הציונות, שהחריב חבל התיישבות עד היסוד, נסוג לקווי 4 ביוני עד גרגר החול האחרון, ובכך העניק רוח גבית רבתי לטרור, וחיזק את התחושה של הערבים, שכמו בלבנון שוב הוכח שישראל בורחת מפני הטרור.
אך ההחלטה הביטחונית השגויה ביותר של שרון, היתה דווקא במבצע "חומת מגן", והיא שורש המחדל שהמיט עלינו את 7 באוקטובר ואת מלחמת אלף הימים מאז הטבח. הגל השני של המבצע, אמור היה להיות ברצועת עזה, באותה מתכונת שהתבצעה ביו"ש. הייתי אז בין המגויסים בצו 8 למבצע. לאחר שבוע של הכנות אינטנסיביות, תרגילים ומודלים, שעות ספורות לפני שעת השי"ן, ראש הממשלה קיבל רגליים קרות וביטל את המבצע. היתה זו החלטה אומללה, בכייה לדורות.
ההבדל בין יו"ש לעזה אינו שביו"ש פת"ח שולט ובעזה – חמאס. עד "חומת מגן" הטרור האימתני נעשה תחת שלטון פת"ח. ההבדל הוא שבשטחי הרש"פ ביו"ש צה"ל והשב"כ פעלו ופועלים וברצועת עזה – לא. לכן בעזה במשך 25 שנים נבנתה תשתית התת-קרקע וביו"ש לא. לכן מרצועת עזה נורו עשרות אלפי רקטות, שכיסו את רוב שטח הארץ, ומיו"ש לא הצליחו לירות אפילו רקטה אחת. לכן מרצועת עזה יצא טבח 7 באוקטובר, וטבח בממדים פחותים בהרבה מאלה לא יכול לצאת מיו"ש. לא שהכול טוב ביו"ש. היו לנו כישלונות במלחמה בטרור, כמו למשל היווצרות תשתית חמאס רצחנית בג'נין. לא תמיד מימשנו באסרטיביות מספקת את חופש הפעולה שלנו. אך ההבדל בין עזה ליו"ש הוא דרמטי.
את המחדל של שרון המשיך נתניהו, שלאורך כל השנים נרתע ממתקפת נגד מקדימה; "חומת מגן" בעזה. ככל שהיא נדחתה, מחיר הדמים שלה עלה ועלה והקושי לבצע אותה גדל. בסופו של דבר, התמכרנו לשקט, הורתענו, ומרוב שפחדנו ממלחמה קיבלנו את הטבח ומלחמה קשה וארוכה שבעתיים.
היום חמאס שולט עדיין על כ-40% מרצועת עזה ועל העיר עזה כולה, וצה"ל וכוחות הביטחון לא פועלים שם. זו חזרה למחדל. צה"ל צריך לפעול בחופשיות ולהילחם בטרור בחופשיות בכל רחבי הרצועה. לשם כך, יש לפרק את חמאס וארגוני הטרור מנשקם. אני תומך בשליטת רש"פ על רוב שטח הרצועה, עם חופש פעולה לצה"ל, כיוון שחופש הפעולה הוא הדבר החשוב ביותר, ולצד כוח רב לאומי או בין ערבי, נהנה ממנו הרבה פחות מאשר במקביל לשלטון אזרחי של רש"פ, במודל יו"ש. כמובן ששלטון רש"פ לא יהיה על כל הרצועה, אלא יישאר בידינו פרימטר משמעותי, להגנה על יישובי הנגב המערבי.
* עוד סבב – הנשיא טראמפ רוצה להתחיל בשיקום עזה, חרף סירוב חמאס להתפרק מנשקו.
אסור לישראל לתת לכך יד. אם כך יקרה, טבח 7 באוקטובר ומלחמת "חרבות ברזל" יהיו עוד "סבב", שסופו הוא תחילת הספירה לאחור ל"סבב" הבא.
על העולם המוסלמי כולו לראות וללמוד שהארגון שביצע את טבח 7 באוקטובר לא יתקיים עוד. אסור לנו להתפשר על פחות מכך.
* הגנה על הלוחמים – רוגל אלפר, בפשקוויל אופייני, ירד על שתי לוחמות שדיברו בשידור, כשהן עוטות מסכה על פניהן. "כמו שוד מזוין" הוא הבהיר ואמר שהמסכה נובעת מכך שהן מבצעות דברים איומים. אחרת מדוע הן מסתתרות?
אז אני אסביר לך, אלפר, מדוע הלוחמות והלוחמים עוטים מסיכות. מאותה סיבה שהם לובשים אפוד מגן קרמי. כדי להגן עליהם מפני המחבלים. האפוד כדי להגן עליהם מפני מחבלים שממטירים עליהם אש. המסכות מפני מחבלים מסוגך ומהסוג של חבריך, שרודפים את לוחמינו רדיפה אישית, כדי לפגוע בהם ולהעמיד אותם לדין בעולם בגין ביצוע "פשעי מלחמה", שזו, בז'רגון האנטישמי שלכם, ההגדרה למימוש זכותה של מדינת היהודים להגנה עצמית.
אתה לועג ללוחמת שסיפרה על הסיפוק, שהיא חשה, כשהיא מלווה את האזרחים והילדים שהיא מגינה עליהם. אתה מכנה זאת "כיבוש" ו"אפרטהייד". אבל בזכות הלוחמות הללו אנחנו חיים. רק לפני אלף יום ראינו מה קורה כאשר במשך מיספר שעות, בחבל ארץ מסוים, החיילים לא נמצאים. אבל אתה תקוע בסחי וברפש האוטואנטישמי שלך, ועיניך טחו מלהבחין בין טוב ורע.
* רב טבחים– איראן נפרדת, במפגן של פולחן אישיות, ממי שטבח ביומיים 40,000 איראנים.
* דילמת הפרקליטות – הצעת השופטים במשפט נתניהו לפרקליטות למחוק מכתב האישום את סעיף השוחד, מכניסה את הפרקליטות לדילמה קשה.
מצד אחד, הם מאמינים בכל מאודם בכתב האישום ומשוכנעים בצדקתו. מצד שני, עצת השופטים מעידה על כך שהם לא השתכנעו, והם הפוסקים.
הדילמה הזאת עלתה כבר לפני כ-3 שנים, שכבר אז השופטים הציעו אותה הצעה. אז הפרקליטות דחתה את ההצעה. הפרקליטים האמינו שעדות נתניהו ופרשת עדי התביעה ישנו את עמדת השופטים. אולם כעת, משהשופטים לא השתכנעו, סיכויי ההרשעה בשוחד אפסיים.
הפרקליטים יכולים לומר שהם הולכים עם האמת שלהם עד הסוף, והם מוכנים ליפול על החרב, וגם אם בית המשפט לא יקבל את דעתם, חובתם להיאבק עליה. יש גם אפשרות שנאומי הסיכום ישנו את עמדת השופטים. ואם יהיה זיכוי מסעיף השוחד, הם יוכלו לערער.
לדעתי, בסיטואציה שנוצרה, יהיה נכון שיוותרו, ויתמקדו בשאר הסעיפים. כזכור, מלכתחילה היתה מחלוקת בפרקליטות על סעיף השוחד, והמשנה ליועמ"ש רז נזרי התנגד לכך.
מן העובדה שהשופטים, שהציעו לפרקליטות לוותר על סעיף השוחד, לא אמרו זאת על סעיפי המרמה והפרת האמונים בשלושת התיקים, ניתן להבין שהם רואים תשתית ראייתית משמעותית לסעיפים אלה. אין זה מבטיח הרשעה, אבל זו אמירה שיש יסוד ראייתי רציני לכתב האישום.
מה עוד ניתן ללמוד מהצעת השופטים? עד כמה מופרכת הטענה שמערכת המשפט שפוטה של הפרקליטות וכל אותן טענות הזויות מסוג זה. הנה, עובדה. יש שופטים בירושלים. הם שופטים על פי ראיות, ועל פי פרשנותם המקצועית לראיות. לעיתים הם מקבלים את עמדת הפרקליטות ולעיתים לא.
כפי שאני מזכיר מפעם בפעם, מתחילת המשפט אני מקפיד לא לחוות דעה על תוכנו. קשה לי שלא לגחך מהפרשנות המוטה, משני הצדדים, שמפרשת כל פיפס בצורה הפוכה, המשרתת את עמדת המוצא.
אני מאמין במערכת המשפט והצדק בישראל, ומשהנושא נידון בבית המשפט, נשאיר את הפסיקה לשופטים.
איני נוהג לחוות דעה על תוכן המשפט, אלא רק על טיעונים חולניים כמו הקונספירציה המופרעת של "תפירת תיקים" כביכול, שהיא עלבון לאינטליגנציה וחסרת שחר. גם אם נתניהו יזוכה, מחוסר אשמה, מכל הסעיפים, אין זה מעיד על תפירת תיקים. בית המשפט אינו בית חרושת להרשעות. אם הסניגוריה של נאשם זה או אחר מצליחה לשכנע את השופטים, אין זה אומר שהתיק נתפר. לא במקרה של נתניהו ולא בכל תיק אחר.
עוד אני נוהג להתייחס לאמירות עקרוניות שגויות, כמו ש"מותר לקבל מתנות" או שאין דבר כזה סיקור עיתונאי כשוחד. בלי קשר לתוצאות המשפט, הטענות הללו משוללות יסוד.
הפעם אחרוג ממנהגי ואתייחס גם לתוכן המשפט. לדעתי, דווקא תיק המתנות הוא תיק מובהק של שוחד, ואני מתפלא שבתיק זה נתניהו לא הואשם בשוחד.
* לאט לכם – ב-10 ביולי 2012 נפל דבר בישראל. לראשונה בתולדות המדינה, הורשע ראש ממשלת ישראל בפלילים. היה זה אהוד אולמרט, ראש הממשלה לשעבר. הוא כבר לא היה בתפקיד. כאשר החלו החקירות נגדו הוא אולץ להתפטר, כי לא יעלה על הדעת שאדם החשוד בפלילים יכהן כראש הממשלה, כפי שטען בצדק רב ראש האופוזיציה נתניהו.
ראש ממשלה בישראל הורשע בפלילים. כותרת זו אמורה לזעזע את אמות הספים. ראש הממשלה הורשע בהפרת אמונים ונדון לשנת מאסר על תנאי ולקנס בסך 75,000 שקל.
ומה היו הכותרות בערוץ 2 וב"ידיעות אחרונות", שהיו אז לאולמרט מה שהיום ערוץ 14 לנתניהו? "אולמרט זוכה." מה זוכה? איך זוכה? הרי הוא הורשע. הכותרות התמקדו בכך שהוא זוכה בשל חוסר ראיות בשתי הפרשיות האחרות, "ראשון טורס" וטלנסקי ("המעטפות"), למרות שבפסק הדין נאמרו עליו דברים חמורים גם בפרשיות אלו. איזו הנדסת תודעה.
סביבתו ומלחכי פנכתו סנטו בפרקליטות ובמשטרה, טענו שתפרו לו תיק כדי להפיל ראש ממשלה מכהן, מקורבו אמנון דנקנר הציע בנדיבות לפרקליט המדינה להתאבד. ואולמרט טען שהוכח שהימין הקיצוני, המשטרה, הפרקליטות והיועמ"ש תפרו לו תיק כדי לסכל את השלום עם הפלשתינאים. כל כך מוכר.
איזה אבסורד. כאילו הרשעה של ראש ממשלה בפלילים היא נורמה, וה"אדם נשך כלב" הוא הזיכוי.
וכך גם השבוע, עם חגיגות הניצחון של נתניהו וסביבתו, של עוכרי המשפט ובראשם השר לוין, כאשר השופטים במשפט נתניהו המליצו לפרקליטות לוותר על האישום בשוחד. הרי אותם שופטים לא אמרו כן על שלושה תיקים של מרמה והפרת אמונים. ניתן היה לצפות לזעזוע ציבורי עמוק גם משחיתות שאינה פלילית של ראש ממשלה, לא כל שכן, מעבירות פליליות של מרמה והפרת אמונים. מה אתם חוגגים? לאט לכם.
אגב, הפרקליטות עירערה על זיכויו של אולמרט מהסעיפים מהם זוכה, הערעור התקבל והדיון הוחזר לבית המשפט המחוזי, לביצוע עבודה מקצועית יותר, ואולמרט הורשע בפרשת טלנסקי בקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, במרמה ובהפרת אמונים, ונדון לשמונה חודשי מאסר וקנס בסך 100,000 שקל. ערעורו נדחה.
* המבחן של ראבילו – רשומה שפירסמתי ביום רביעי, יום לפני פרסום פסק הדין המורה לכנסת לבטל את ההצבעה המושחתת לבחירת מבקר המדינה. דומני שהתסריט שהצגתי התממש במלואו:
קרוב לוודאי שבית המשפט העליון יפסול את הצגת ה"בחירה" של מבקר המדינה. גם ההרכב השמרני ביותר אינו יכול לאשר שחיתות כזו.
וכעת נשאלת השאלה, איך ינהג פריימריסט הכנסת אוחנה?
בשל הקרבה לפריימריז, יש מקום לחשד שהוא יעשה אבו נפחא, ויודיע בעזות מצח שלא יקיים את פסיקת בג"ץ. פירוש הדבר פוטש של הכנסת ומשבר חוקתי חסר תקדים.
כאן יש תפקיד משמעותי לעו"ד ראבילו. קראתי אמירות שראבילו הוא אדם הגון. איני מכיר אותו. לפחות בשני מקרים הוא לא נהג בהגינות. ראשית, בעצם הסכמתו, בהיותו עו"ד של נתניהו, להיבחר לתפקיד. גם אם בכוונתו להיות מבקר עם שיניים, נטול פניות וישר, הוא צריך להבין את המשמעות של מראית העין, בעיקר לנוכח השחיקה באמון הציבור במוסדות המדינה. שנית, בכך שלא התפטר לנוכח זיהום ההצבעה.
מכאן ועד הפרת פסיקת בג"ץ רב המרחק. אם יש בו טיפ טיפה הגינות וקמצוץ של אחריות לאומית, אם אוחנה יודיע שלא יכבד את פסק הדין, על ראבילו להתפטר.
אני מקווה שהוא כבר טרח להבהיר זאת לאוחנה.
(ההגדרה "להתפטר" לא היתה מוצלחת, כיוון שמינויו בוטל. נכון יותר לומר שכיוון שבחירתו נפסלה, הוא אינו שותף לניסיון הפוטש).
[אהוד: פסילת הצבעה חשאית אם אחד מהמצביעים הפר את החשאיות – מעניקה לכל מצביע חשאי זכות וטו על תוצאות ההצבעה כולה אם יפר את החשאיות! האם אתה מסכים לאיוולת הזו מבית מדרשם של שונאי ביבי? – גם בבחירות לכנסת?]
* עבד כי ימלוך – כאשר נשיא ארה"ב, בנאום אדנותי בכנסת, לא נאום של אורח, מכובד ככל שיהיה, אלא של בעל הבית, הורה לנשיא מדינת ישראל לבטל את משפט נתניהו, הוא לא השתין מהמקפצה. הוא חירבן מהמקפצה. הוא חירבן עלינו. הוא חירבן על ריבונותה ועצמאותה של ישראל, בבית שאמור לגלם את הריבונות.
ואז קם האיש שנושא בתואר יו"ר הכנסת, העבד כי ימלוך אוחנה, עם חיוך דבילי מאוזן עד אוזן, פורץ במחיאות כפיים גמלוניות, נותן אות לאספסוף השרים והח"כים והאורחים, שנבחרו בקפידה, להריע לביזוי ריבונותה של ישראל.
זה אותו עבד כי ימלוך, שבעזות מצח בלתי נתפסת, בעודו נושא בתואר יו"ר הכנסת, הרשה לעצמו להודיע ש"אינו מכיר" בנשיא בית המשפט העליון יצחק עמית... מי אתה, יבחוש בן שלולית, שתכיר או לא תכיר בנשיא בית המשפט העליון של מדינת ישראל.
אחרי ההחלטה המובנת מאליה של בית המשפט העליון, בהרכב שמרני מאוד, פה אחד, לבטל את ההצגה של "בחירת" מבקר המדינה, הדליף פריימריסט הכנסת שהוא "שוקל" להפר את החלטת בג"ץ. בכל זאת, יש פריימריז בקרוב... רק ראבילו בעצמו סיכל את הפוטש.
אוחנה דרדר את הכנסת לשפל שלא היה כדוגמתו. הוא אפילו אינו מנסה לנהוג כיו"ר הכנסת, אלא כשליח המנהיג העליון לשליטתו על הכנסת.
כל יו"רי הכנסת משפרינצק עד אדלשטיין הבינו את תפקידם הממלכתי. הבינו שעליהם להגן על עצמאות הכנסת, שהיא נציג הריבון. יריב לוין קטע את המסורת הממלכתית והחל את ההידרדרות. אוחנה הביא לקריסה.
בתהליך ההבראה והדה-ביביזציה של מדינת ישראל, יש הכרח ברפורמה משטרית, שעיקרה הוא חיזוק הכנסת – גם מול בג"ץ, אך בראש ובראשונה מול הממשלה שהפכה אותה לאסקופה נדרסת. יש להחזיר למסלול הדמוקרטי את דמותו ותפקידו של יו"ר כנסת, כדמות ממלכתית, שלא בכדי כוללת את תפקיד ממלא מקום נשיא המדינה. בין השאר, יש לקבוע שבחירת יו"ר הכנסת תהיה בהצבעה חשאית של הח"כים, על מנת לצמצם את התלות של היו"ר בממשלה ובעומד בראשה.
* ביד הלשון: ברות השגה – בפרשנות, במלאת 1,000 ימים לטבח ולמלחמה, אמר ניר דבורי, פרשן ערוץ 12 לענייני ביטחון, שהלקח הוא שצריך להציב מטרות ברות השגה.
המילה "ברות" אינה קיימת בעברית. נכון לומר בנות השגה.
המילה "בר" היא "בן" בארמית. לדוגמה, בר מצווה, בר מינן ובר השגה.
צורת הנקבה אינה "ברה" אלא בת. בת מצווה, בת קיימא, בת השגה.
וברבים – בנות מצווה, בנות קיימא, בנות השגה.
גם בלשון זכר רבים, אין אומרים "ברים", או בסמיכות "ברי", אלא בנים ובני. למשל – בני מצווה, בני קיימא, בני הגנה ובני השגה.
אורי הייטנר
לתגובות: uriheitner@gmail.com