* ממשלת אנרכיה – ממשלת האנרכיה העבריינית החליטה להפר פסיקת בג"ץ.
החלטה זו פירושה – פוטש.
משמעותן של החלטות מסוג זה היא פירוק המדינה.
ראש ממשלת הפיגולים אמר היום לכל אזרח: צפצף על פסיקות בתי משפט, על הוראות שוטרים ועל החוק.
ובימים האלה אין חוק בישראל; איש הישר בעיניו והעקום בעיני חברו ובעיני החברה – יעשה.
* פה אחד – הדבר המזעזע ביותר בהחלטה העבריינית של ממשלת האנרכיה, הוא העובדה שהחלטה כל כך רדיקלית, מיליטנטית, של פוטש של הממשלה, התקבלה פה אחד. לא היה אפילו צדיק אחד בסדום.
מי זו ממשלת הפיגולים? למפלגות המשתמטים לא אכפת מהמדינה. מבחינתם למדינה יש תפקיד אחד – לממן את השתמטותם ואת חיי הטפילות החברתית והכלכלית שלהן. החוק לא מעניין אותן. המשפט לא מעניין אותן. אלו מפלגות שמושיטות את ידיהן רק כדי לקחת ולא כדי לתת.
כנופיית בן גביר היא כנופיה פשיסטית עבריינית טרוריסטית, שמבחינתה שבירת מדינת החוק, שבירת מערכת המשפט, הרס מוסדות המדינה זו אידיאולוגיה.
מפלגת ההשתלטות העוינת על מותג הציונות הדתית, היא מפלגת קצה שנגררת אחרי הבןגביריזם, וגם היא איבדה את הקווים האדומים.
והליכוד? הרי הליכוד היה המפלגה הקיצונית ביותר בתפיסת עליונות המשפט, כלומר אקטיביזם שיפוטי. זו היתה דרכו של בגין. זו היתה דרכה של תנועת החירות. זו היתה דרכו של הליכוד. לא בכדי הליכוד הוביל את המהפכה החוקתית (כך הוא הגדיר אותה בגאווה) של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק, ובעיקר את העיקרון שניתן באמצעותם לבטל חוקים של הכנסת הסותרים אותם. הרי הליכוד היה הקיצוני ביותר בשמירה על השירות הציבורי, על קדושת השירות הציבורי. איך הוא הידרדר להתנהלות של כנופיית פשע?
חלק מאנשיו בעצמם רחוקים ת"ק פרסה מדרכו ההיסטורית של הליכוד. מה לגוטליב, לואטורי, לקרעי, ליריב לוין ולאמסלם ולדרכם של ז'בוטינסקי, בגין ושמיר? נתניהו עצמו גדל על ערכי הליכוד ובמשך שנים דבק בשלטון החוק. מרגע שהסתבך בפלילים שינה את עורו, והוא מוכן לכל פגיעה במדינת החוק ומוסדותיה, כדי לחלץ את עצמו מאימת הדין ולנקום על העמדתו לדין.
ויש קרנפים, שאימת הפריימריז והבייס האספסופי של מתפקדי הליכוד משתק אותם, והם מצביעים ומתנהלים בניגוד למצפונם.
גדעון סער הוא דוגמה לקרנף. כאשר הצטרף לקואליציה, הוא אמר שהסיבה לכך היא שאחרי 7 באוקטובר הוא הגיע למסקנה שאין עוד מקום לחרמות. יפה. אז אל תחרים ותצטרף לממשלה ולקואליציה. [במאמר מוסגר – כל סיפור החרמות גם הוא פיקציה, אבל לא ניכנס לזה כאן]. אבל בממשלה ובקואליציה תיאבק על דרכך. לא. הוא נכנס לליכוד, ומיד החל לדקלם את כל הסיסמאות שהוא סולד מהן, את כל השקרים שהוא נאבק נגדם. הוא אחד הבוטים בלינץ' ליועמ"שית שאותה הוא עצמו מינה, כי הוא צריך להוכיח לבייס... בעצם חוץ מלהזכיר את "2014" אין דקלום של תעשיית השקרים וההסתה שהוא אינו מדקלם על מלא. הוא תומך בהשתמטות, בחוקי ההשתמטות, במימון ההשתמטות במיסי המשרתים. בסיכול חקירת הטבח ובהקמת ועדת טיוח פוליטית. וכעת הוא תומך בפוטש. להקיא.
* בטרם הסתבך בפלילים – ב-1993 נבחר נתניהו לתפקיד יו"ר הליכוד. כמי שגדל בבית רוויזיוניסטי, הוא היה אמון על דרכה ההיסטורית של הליכוד כתנועה לאומית ליברלית.
לאחר בחירתו הוא כינס את ועידת הליכוד, והוביל החלטות על מצע המפלגה בנושאים השונים.
זו ההחלטה בנושא המשפטי; דרכו עד שהסתבך בפלילים והחל לפעול לחורבן מדינת החוק.
שימו לב, צירי ועידת הליכוד גאים במהפכה החוקתית, ובמיוחד בכוחה לבטל חוקים של הכנסת. הליכוד מתחייב להמשיך את המהפכה כשישוב לשלטון.
"בימי ממשלת הליכוד החלה מהפכה חוקתית בישראל. נחקקו חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק. זכויות יסוד של האדם מוקנות עתה לא רק נגד עריצות השלטון אלא גם נגד פגיעה לא הוגנת ע"י המחוקק. הליכוד יפעל להשלמת חוק יסוד: זכויות היסוד של האדם, שהוא מיסודות השקפת העולם של הליכוד, כדי לעגן בחקיקה את השוויון בפני החוק, חופש הביטוי, חופש ההפגנה, חופש האסיפה, חופש ההתאגדות, חופש הדת, הזכות למשפט הוגן ועוד. הליכוד יפעל לחקיקת חוק יסוד: החקיקה. עם השלמת שני חוקי יסוד אלה תושלם למעשה חוקה למדינת ישראל". ומה תכלית החוקה? "החוקה תבטיח את אופיה של ישראל כמדינתו של העם היהודי, מדינה חופשית ודמוקרטית, המקיימת שוויון לכל אזרחיה ולכל תושביה ללא משוא פנים וללא אפליה".
* אסביר לך לאט – אתה שוב ושוב מתעקש "להסביר" לי שהחלטת בג"ץ היא כזאת או אחרת.
אתה פשוט לא מבין את העניין. הסוגייה אינה אם בג"ץ צדק או טעה, אלא מה שכלל אינה אמורה להיות סוגיה – חובת הציות לפסיקות בית המשפט.
אסביר לך שוב, הפעם לאט. בכל פסיקה של בית המשפט צד אחד בטוח שבית המשפט טעה. אבל את ההחלטה יש לבצע.
בדמוקרטיה, במדינת חוק, הממשלה אינה עומדת מעל החוק, וחובתה לבצע את פסיקות בית המשפט היא מוחלטת, בדיוק כמו חובתו של כל אזרח.
הבנת?
שמחתי לעזור.
* קווים אדומים – ההחלטה העבריינית של ממשלת האנרכיה להפר פסיקת בג"ץ, מעידה שהם מוכנים לשבור את הכלים, איבדו את הברקסים ואין להם שום קווים אדומים.
כנראה שההדלפה של ח"כ אוחנה שהם שוקלים להפר את פסק הדין של בג"ץ לפסול את הצגת ה"בחירות" המאפיוזיות לתפקיד המבקר, לא היתה עוד אבו-עלי לפריימריז, אלא הם אשכרה התכוונו לכך. מי שסיכל את הפוטש היה ראבילו עצמו.
למה הוא נהג כך?
אפשרות אחת, היא שהוא מודע לכך שעובדי משרד מבקר המדינה הם אנשים הגונים ואזרחים שומרי חוק, והם לא ישתפו איתו פעולה, לא ייפגשו איתו, לא יעבוד אתו ולא יתייחסו אליו.
אפשרות שנייה, היא שהוא עו"ד והוא יודע שיש סנקציות נגד עורכי דין עבריינים, כמו ביטול רישיון עריכת הדין.
אבל אני רוצה לתת לו קרדיט, שבאופן אישי, מצפוני, יש לו קווים אדומים, ולכן הוא פעל כך. נכון, עצם העובדה שכעו"ד של נתניהו הוא הסכים להיות מבקר המדינה, שתפקידו לבקר את הרשות המבצעת שבראשה עומד מרשו, היא בעייתית בלשון המעטה. נכון, עצם העובדה שהוא לא הודיע בעצמו שאין הוא מוכן להיבחר ב"בחירות" מאפיוזיות, ולא יכנס לתפקיד בלי בחירות חוזרות, בעייתית לא פחות.
אבל יש לו קווים אדומים.
לממשלה –אין.
* עריפת ראש – למחרת ההחלטה העבריינית של ממשלת האנרכיה, פרסם בן דרור ימיני מאמר בוויינט, תחת הכותרת "ממשלת הסרבנות והאנרכיה", שבו תקף בחריפות רבה את הממשלה, על ההחלטה הזאת, ועל ניסיונותיה לחולל בכל מחיר משבר חוקתי, כדי להסיט את הדיון הציבורי מכישלונותיה ומחדליה.
בן דרור ימיני הוא מגדולי המבקרים, לאורך שנים, של האקטיביזם השיפוטי. כמוהו גם דניאל פרידמן, רות גביזון, שלמה אבינרי, אמנון רובינשטיין ועוד.
רות גביזון נפטרה לפני המהפכה המשטרית. כל האחרים (ואין ספק שגביזון היתה מצטרפת אליהם) יצאו חוצץ נגד המהפכה המשטרית. גם אני, הקטן, מבקר ותיק, מאז שנות ה-90, של האקטיביזם השיפוטי. אבל הפתרון לכאב ראש אינו עריפת הראש. מה שעושה הממשלה הזאת, זו עריפת הראש. זו סכנה לעצם קיומה של המדינה.
* אסכולת גביזון – כאשר נשיא בית המשפט העליון אהרון ברק מנע את בחירתה של פרופ' רות גביזון לבית המשפט עליון, יצאתי בחריפות, בשורה של מאמרים, נגד החלטתו.
ראשית, בשל הערכתי העצומה לאישיותה, לתבונתה, למנהיגותה ולעוצמתה של גביזון.
שנית, כיוון שאני קרוב להשקפת עולמה המשפטית והציונית.
שלישית, כיוון שראיתי מאוד בשלילה את עובדת היותו של בית המשפט העליון מונוליטי. בכל העולם המערבי יש מחלוקת מובנית בין התפיסה האקטיביסטית לתפיסה השמרנית. מן הראוי שבבית המשפט יהיה ייצוג נכבד לשני הזרמים. ומן הראוי שיהיו בו שני גאוני משפט ומנהיגי משפט דגולים, כברק וגביזון, שינהיגו את שני הקטבים. המחלוקת בין האסכולות, שהיא מחלוקת לשם שמיים, תחזק את הדמוקרטיה הישראלית. ברק התנגד למינוי של גביזון, "כי יש לה אג'נדה." אכן, היתה לה אג'נדה. אך גם לו יש אג'נדה. ומקומן של שתי האג'נדות בבית המשפט העליון.
זה המצב היום, עקב תהליכים שונים, שתקצר היריעה מלפרט אותם כאן. לפחות מחצית שופטי בית המשפט העליון הם מן האסכולה של גביזון. הבולט בהם הוא נועם סולברג, שבעוד שנתיים ורבע עתיד להיות נשיא בית המשפט העליון.
והנה, הממשלה נלחמת בעוז נגד השופטים מאסכולת גביזון, ובראש ובראשונה נגד סולברג. מדוע? כי לוין וחבר מרעיו אינם רוצים שופטים שמרנים, ימנים, דתיים, מתנחלים. הם אינם רוצים שופטים. הם רוצים שפוטים. הם רוצים שהרשות השופטת תהיה זרוע של המנהיג העליון. זו אסכולת לוין.
אני מזדהה עם אסכולת גביזון.
* אי ציות – כל מה שכתבתי כל השנים נגד "אי ציות אזרחי", ואני מדגיש – איני מדבר על סרבנות צבאית, שהיא מעשה בוגדני, אינו תקף ברגע שהממשלה מפרה את פסיקות בתי המשפט.
באנרכיה שהיא יוצרת. אין סיבה שאנשי השירות הציבורי יצייתו להחלטות הממשלה, שהאזרחים ישלמו מיסים וכן הלאה.
הם מטורפים. לאן הם מוליכים את המדינה?
[אהוד: ואולי בית המשפט העליון מצפצף על החוק כדי להפיל את ממשלת נתניהו? ואולי אתה נתקפת בהיסטריה וכנראה יצאת מדעתך?]
* עוקף אותו בסיבוב – ככל שקרעי ינסה, והוא עושה מאמץ עילאי, להיות השר המזיק בתולדות ממשלות ישראל, אין לו סיכוי. בן גביר עוקף אותו בסיבוב. וגם לוין אינו קוטל קנים.
* לא יעלה על הדעת – האם יתכן שהממשלה תבטל / תדחה / תשבש את הבחירות?
אין מצב. אין חיה כזו. לא יעלה על הדעת. איש לא יעז לפגוע בבחירות. זה קו אדום כהה.
אני מתכוון בכל הרצינות למה שכתבתי, אבל עם כוכבית*.
לפני שנה יכולתי לכתוב בדיוק אותו "לא יעלה על הדעת" על אפשרות שממשלת ישראל תחליט לא לקיים פסיקת בג"ץ.
לפני שנתיים יכולתי לכתוב בדיוק אותו "לא יעלה על הדעת" על אפשרות שהממשלה ויו"ר הכנסת יעזו להודיע ש"אינם מכירים" בנשיא בית המשפט העליון עמית.
לפני ארבע שנים יכולתי לכתוב בדיוק אותו "לא יעלה על הדעת" על האפשרות שתקום ממשלה עם כנופיית בן גביר ושה[---]ר יהיה השר לביטחון פנים.
לא יעלה על הדעת!
* אבן בוחן למעמדה של איראן – המדינות הערביות שהותקפו בידי איראן במלחמה, שלחו נציגים להלוויית חמינאי.
האבסורד הזה מעיד על התחזקות מעמדה של איראן באזור, בעקבות המלחמה.
טראמפ הלוזר הפך הישגים צבאיים כבירים, שעם יותר נחישות והתמדה היו מביאים להכרעה, לתבוסה מדינית.
* מודל חיזבאללה – בלי פירוק חמאס מנשקו, כולל הנשק הקל, אין שום משמעות לכל ספין של "ויתור על השלטון". אדרבא, שהביקורת על הקשיים הכלכליים וכו' תפנה לאחרים, העיקר שהכוח הצבאי החזק יהיה בידי חמאס.
על ישראל להטיל וטו על כל התקדמות בשיקום בלי פירוק חמאס וארגוני הטרור מנשקם.
* מתוך שלא לשמה – מעט מאוד דברים יוסי שריד ואני ראינו עין בעין. לרוב, עמדותיו בנושאים השונים היו הפוכות לשלי. אבל בנושא אחד עמדותינו היו תמיד זהות – הצורך המוסרי בהכרת מדינת ישראל ברצח העם הארמני.
אני מטיף לכך מאז שנות ה-90, והוא היה הפוליטיקאי הישראלי הראשון והעקבי ביותר שקרא לעשות כן.
למרבה הצער, הקולות שלנו, ושל אחרים שהיו בדעה זו, לא השפיעו. אינטרסים ציניים צרים הכשילו שוב ושוב את היוזמה. תחילה, כיוון שזה לא הגיוני לפגוע בבעלת הברית היחידה שלנו במזה"ת. אח"כ, גם כך אנו בסכסוך עם טורקיה של ארדואן – זה הזמן להחריף? או אחרי פיגוע "מרמרה" היחסים בין המדינות בשפל, זה הזמן לדרדר אותם עוד יותר? או: סוף סוף יש התחממות ופיוס עם טורקיה, זה לא הזמן. וכן הלאה וכן הלאה, תמיד יש תירוץ אינטרסנטי ציני אחר מדוע אין זה הזמן לעשות את מה שחובתנו לעשות.
והנה, סוף סוף הממשלה קיבלה את ההחלטה הנכונה. איך היה מגיב עליה יוסי שריד? אני מאמין שהוא היה מברך עליה. אבל מי שהנהיגה את מרצ מאוחר יותר, זהבה גלאון, יצאה נגד ההחלטה. "מה ייצא לי משואת הארמנים. איזו בושה," היא הכתירה את פשקווילה ב"הארץ".
טענה אחת שלה, היא שזו החלטה אינטרסנטית, שהתקבלה משיקולים לא ענייניים. ואני רק שאלה. מה היתה כותבת גלאון אילו הממשלה קיבלה החלטה הפוכה? שהיא התקבלה משיקולים אינטרסנטיים.
האם ההחלטה התקבלה מהסיבה הנכונה? איני יודע. אך זו ההחלטה הנכונה, אחרי עשרות שנים שקיבלנו את ההחלטה הלא נכונה, בוודאות משיקולים אינטרסנטיים, שעמדו מול השיקולים הערכיים והמוסריים. "מתוך שלא לשמהּ בא לשמהּ," נאמר במסכת סנהדרין. אם התקבלה ההחלטה הנכונה, אני מברך עליה גם אם מניעיה אינם הנכונים.
הנימוק העיקרי למתקפתה של גלאון, הוא שישראל ביצעה פשעי מלחמה בעזה, אז איזו זכות יש לה לגנות את רצח העם הארמני? איזה תיעוב למדינת ישראל. היא גם מדקלמת את עלילות הדם האנטישמיות נגד ישראל, וכיוצא מכך שוללת את זכותה של ישראל להשמיע קול מוסרי. כל טענות ה"ג'נוסייד" ו"פשעי המלחמה" של ישראל, כביכול, משמעותן שאין למדינת היהודים זכות להגנה עצמית.
שר החוץ גדעון סער שיזם את ההחלטה, נימק אותה בנימוקים המוסריים. על כך כותבת גלאון: "זה מרתק, כי אני זוכרת אותו יושב בממשלות ליכוד כמזכיר הממשלה, כיו"ר קואליציה, כשר חינוך וכשר פנים, ואיכשהו החובה המוסרית הזו כנראה עניינה אותו אז פחות."
זה מרתק, כי אני זוכר את מרצ יושבת בממשלות ישראל, ואותן ממשלות לא הכירו ברצח העם הארמני.
* ליגה אחרת– טראמפ הוא חברו ושותפו של הרודן האנטישמי ארדואן, מגדולי אויביה של ישראל, מנהיג איסלמיסטי ג'יהאדיסטי מסוכן.
* אינפנטינו והאינפנטיל – נשיא פיפ"א החליט: במשחקים של ארה"ב, יהיה קשר ישיר בין טראמפ לשופט. השופט רשאי לקבל כל החלטה שמקובלת על טראמפ.
* הדרישות של טראמפ – טראמפ: אני דורש לקבוע מי יהיה השופט, מה תהיה התוצאה ומי יהיה מזג האוויר.
* שלב בדרך לאיחוד – אני מברך על החיבור בין חילי טרופר והמילואימניקים בראשות יועז הנדל.
אני מקווה שזה שלב ראשון לאיחוד רחב של תנועות הציונות הממלכתית, ובראשן המפלגה ברוח הרבעון הרביעי.
אני מצפה מיועז הנדל, כחלק מן האיחוד, לרדת מהרעיון של שלילת זכות הבחירה מן המשתמטים, שהוא לא דמוקרטי ובלאו הכי בלתי בגיץ.
* אל תעשו עליי סיבוב – למה התכוון ראש השב"כ זיני, כשהטיח בשרי הקבינט: "אני מכבד אתכם – כבדו גם אתם את עצמכם"?
כזכור, השרים השתלחו בו על שלא פתח בחקירה על הדלפת פתיחת מבצע "שאגת הארי" לערוץ 12.
הם רוצים לראות עיתונאים צועדים לחדרי החקירות, בוודאי מן הערוץ השנוא עליהם. אבל הרי העיתונאים נהנים מחסיון מקורות המידע. רמז להם זיני: "אתם ואני יודעים שהמדליף או המדליפים נמצאים כאן בחדר. אז בואו... אל תעשו עליי סיבוב."
* מין דמוסטנס בכנסת – בדיון בכנסת על הסכם קמפ-דיוויד, שעל פי החלטת בגין ניתן בו חופש הצבעה לח"כים ואף לשרים, נאם ח"כ יהודה בן מאיר מהמפד"ל, והסביר מדוע יימנע – הוא אינו מסוגל להצביע בעד עקירת יישובים, אך אינו מסוגל להצביע נגד הסיכוי לשלום עם מצרים. ראש הממשלה בגין האזין בקשב רב לכל הדיון ובסופו השיב למתדיינים. הוא מתח ביקורת על בן מאיר, על נאומו ועל שלא החליט לכאן או לכאן. הוא עטף את הביקורת במחמאה: "ידידי היקר יהודה בן מאיר הוא נואם כביר. נואם כביר! מין דמוסטנס בכנסת." לקבל מחמאה כזו מגדול הנואמים שהיו כאן, זה לא דבר של מה בכך.
באותו יום לא הלכתי לבית הספר, אלא נשארתי בבית וצפיתי מהבוקר עד הלילה בכל הדיון. חלפו מאז קרוב לחמישים שנה, ומעט דברים מן הדיון הזה אני זוכר. את הסצנה הזאת אני זוכר. כשיהודה בן מאיר נפטר, לפני למעלה משנה, הזכרתי זאת. ואז קראתי שגם בני משפחתו הזכירו זאת.
יהודה בן מאיר באמת היה נואם דגול. במלאת שנה לפטירתו, הוציאה משפחתו את הספר "נאום יהודה" – קובץ מתוך נאומיו בכנסת, בה כיהן מראשית שנות ה-70 עד אמצע שנות ה-80. כשראיתי את הכותרת "נאום יהודה", חשבתי מיד על נאומו של יהודה, בנו של יעקב אבינו, בפני יוסף, שהמיס את לבו וגרם לו להתוודע אל אחיו. ואכן, מקריאת פתח הדבר הבנתי שזו היתה כוונת המשורר. בפתח הדבר הוזכרה גם מחמאתו של בגין, וצורף קוד לסורק שבו ניתן לשמוע את נאומו של בן מאיר ואת תגובתו של בגין.
כחובב רטוריקה, קראתי את הספר בעניין רב. התרשמתי מאוד מההיקף העצום של הנושאים, שבהם עסק בן מאיר, שבא מוכן לכל דיון ובכל נאום הפגין ידע רב והציג הצעות מקוריות. התרשמתי מהענייניות שלו – בהיותו בקואליציה לא היה לו כל קושי למתוח ביקורת על הממשלה ובהיותו באופוזיציה – לשבח את הממשלה, הכול על פי העניין.
זבולון המר ויהודה בן מאיר, "צעירי המפד"ל", היו הסמנים הניציים במפלגתם, שדחפו אותה לכיוון ימין. אך מי שיחפש בדרכו של בן מאיר משהו שמזכיר את מפלגת סמוטריץ' וסטרוק יעלה חרס בידו. בן מאיר שידר מתינות, פשרנות, חתירה להסכמות רחבות ולאחדות לאומית, קו חברתי מאוד של דאגה לחלש, לעובד, דבקות בלתי מתפשרת בשלטון החוק, מאבק נחרץ בשחיתות, וכלל לא היה מדובר בסף הפלילי, אלא בכל מה שסתר את ערכי טוהר המידות והמנהל התקין.
בדבר אחד הספר החמיץ את מטרתו. הוא בנוי כמקבץ של נושאים, ובכל נושא מעורבבות פסקאות מתוך נאומים שונים של בן מאיר באותו נושא. אבל כאשר מדובר בנואם מחונן, היופי הוא בהצגת נאום בשלמותו, באופן שבו הוא בונה את הטיעון. דומני שהרצון להכניס כמה שיותר ציטוטים מכמה שיותר נאומים, הוא הסיבה לכך, וזה תפסת מרובה לא תפסת. ועם זאת, נהניתי מאוד מהקריאה, ולמדתי הרבה.
* התגלמות דור השואה והתקומה – שבע שנים מלאו למותו של אבי, יוסי הייטנר, בשנתו התשעים.
אבי שרד את השואה, עלה לארץ בספינת מעפילים וגורש לקפריסין, שוחרר אחרי כ"ט בנובמבר עם הנערים והילדים בזכות היותו צעיר בשבועיים מגיל 18, נלחם במלחמת השחרור, היה עם אימי ממייסדי היישוב מבועים בנגב המערבי, הם הקימו בישראל משפחה לתפארת.
סיפור חייו של אבי הוא התגלמות סיפורו של דור השואה והתקומה.
בשבעה באוקטובר חשבתי: איזה מזל שמוראות היום המר והנמהר הזה נחסכו מאבא. כששיתפתי את אחיי במחשבה, הם אמרו שאותה מחשבה ליוותה גם אותם.
ואף על פי כן, גם היום אני רואה בסיפור שלו ובסיפור של דורו, סיפור של ניצחון.
שבע שנים.
יהי זכרו ברוך!
* ביד הלשון: לביא – לביא הוא קיבוץ של תנועת הקיבוץ הדתי, שהיום היא חלק מבית משותף עם התנועה הקיבוצית (אני מקווה שזה שלב בדרך לאיחוד מלא). הקיבוץ נמצא בסמוך למחלף גולני, והוא משתייך למועצה האזורית הגליל התחתון.
הקיבוץ עלה לקרקע ב-1949. החלוצים שיסדו אותו היו חברי בח"ד – ברית חלוצים דתיים מבריטניה. רבים מהם נולדו בגרמניה וחולצו משם בשנות השלושים לבריטניה.
הקיבוץ קם על אדמות הכפר הערבי לוביא, שתושביו ברחו עם שחרור הגליל התחתון בקרבות עשרת הימים במלחמת השחרור. השם לוביא שימר את שמו היישוב היהודי לביא, שהיה במקום בתקופת המשנה והתלמוד. חברי הקיבוץ החזירו את עטרת היישוב היהודי ושמו ליושנם.
היישוב הקדום לביא הוא אחד מיישובים יהודים רבים בתקופת בית שני, המשנה והתלמוד, שנקראו על שמות של בעלי חיים, כמו גמלא, סוסיא, עכברא, ציפורי וסוסיתא.
קרבות עשרת הימים נערכו לפני 78 שנים בדיוק, ב-8-18 ביולי 1948.
אורי הייטנר
לתגובות: uriheitner@gmail.com
אורי הייטנר
צרור הערות 8.7.26
רוצים גישה מלאה לכל הגיליונות?
הצטרפו לאתר וקבלו גישה לארכיון של למעלה מ-2,100 גיליונות עם אלפי מאמרים, שירים ויצירות ספרותיות.
הצטרפו לאתר