* להיטות יתר – מאז הפסקת האש, טראמפ שידר בכל יישותו להיטות להסכם בכל מחיר וסלידה עמוקה מאפשרות של חידוש המלחמה.
האיראנים הבינו זאת וניצלו זאת לא רק להקשחה והקצנה במו"מ, אלא גם לתוקפנות בהורמוז ולהשפלת טראמפ, כולל בקריאות "מוות לטראמפ" ו"מוות לאמריקה" בהלוויית חמינאי.
בקרוב נדע האם הם הלכו גשר אחד רחוק מדי, או היטיבו להמר.
נקווה מאוד שההסכם האסוני יקרוס.
* הסבר הזוי – בדברי ההסבר שלו להצדקת מכירת מטוסי אף-35 לארדואן סיפר טראמפ שהוא מנע מטורקיה להצטרף לאיראן במלחמה האחרונה נגד ישראל.
טורקיה של ארדואן היא אוייבת מרה של ישראל. ארדואן חותר להשמדתה של ישראל.
איני מאמין שאכן ארדואן התכוון להצטרף למלחמה האחרונה נגד ישראל. זה נשמע לי יותר כמו עוד התרברבות של טראמפ.
אבל אם הדבר נכון, אספקת המטוסים לטורקיה הזויה שבעתיים. ועוד יותר הזוי נימוק העסקה בסיפור הזה.
הרי כאשר טראמפ אומר "מנעתי מתקפה טורקית על ישראל" הוא מתכוון אני ורק אני ואך ורק אני מנעתי, ואם היה מישהו אחר במקומי ההתקפה הייתה מתרחשת. והוא מחמש את טורקיה במטוסי התקיפה החמקניים הללו, למרות שהוא יודע שבעוד שנתיים וחצי הוא כבר לא יהיה הנשיא.
* נתניהו צודק – אני מזדהה עם כל מילה של נתניהו אם ביידן היה מפר את המחויבות האמריקאית ליתרון האיכותי של ישראל, ומוכר לארדואן מטוסי אף-35.
אגב, ביידן לא היה עושה זאת.
* לא נותנת חסות – הנשיא טראמפ ביטל את הגדרתה של סוריה מאז 1979 – מדינה נותנת חסות לטרור.
היא באמת אינה "נותנת חסות" לטרור. היא מדינת טרור. א-שרע (אל ג'ולאני) אינו נותן חסות לטרוריסטים. הוא הטרוריסט הראשי. אמנם טרוריסט בחליפה, אבל טרוריסט אסלאמיסטי ג'יהאדיסטי קנאי.
מאז עלייתו לשלטון בסוריה, הוא אחראי לטבח בדרוזים בדרעא ולטבח בעלאווים.
טראמפ מחזק את הציר האסלאמיסטי הסוני המסוכן, בהובלת ארדואן וקטאר. סוריה היא חלק מן הציר הזה.
* שמעת על 7 בספטמבר? – חזור שנית? אתה שואל אותי אם אחרי החלטת ממשלת האנרכיה להפר פסיקת בג"ץ שיניתי את דעתי על הסרבנות? שמעתי נכון? תגיד, התחרפנת?
כדרכם של יהודים אשיב לך בשאלה – שמעת על 7 באוקטובר? גונבה שמועה לאוזניך? היית בפלנטה שלנו? ואח"כ אתה עוד שואל אותי על סרבנות?
בוא, שב לידי ואסביר לך את עובדות החיים. אנחנו מדינה מוקפת אויבים. מאות מיליוני ערבים ומוסלמים סביבנו, חולמים חלום אחד – להשמיד אותנו. ב-7 באוקטובר למדנו שזה לא חלום מופשט, אלא תוכנית עבודה מעשית, לביצוע. "זו ברירת חיינו – להיות נכונים וחמושים, חזקים ונוקשים, או כי תישמט מאגרופנו החרב – וייכרתו חיינו."
צה"ל אינו של נתניהו. איננו מתגייסים לצבא הוד מלכותו. אנו מתגייסים לצבא ההגנה לישראל, כדי להגן על חיי אחינו, אחיותינו, ילדינו והורינו. אין לנו זכות מוסרית להשתמט מהחובה הזאת, בשום תירוץ. אחרת אנחנו מפקירים את הילד למחבל שמשתוקק לרצוח אותו, את האישה למחבל שזומם לאנוס אותה, את הקשיש למחבל שמתכנן לחטוף אותו, את התינוק למחבל שרוצה לערוף את ראשו. מה נגיד להם? תשמעו, מצטערים, אבל אנחנו לא יכולים להגן על חייכם, כי קרעי ...?
תגיד, אתה התחרפנת?!
השלילה שלי את סרטן הסרבנות היא מוחלטת, ללא תנאי. זו אינה עמדה פוליטית, אלא מוסרית. הסרבן בונה על כך שיהיו אחרים שימסרו את נפשם על הגנת המדינה והוא את נפשו הציל ויתייפייף לו. זו גישה בלתי מוסרית בעליל. הצו הקטגורי של קאנט קובע: "עֲשֵׂה מַעֲשֶׂיךָ רַק עַל פִּי אוֹתוֹ הַכְּלָל הַמַּעֲשִׂי אֲשֶׁר, בְּקַבֶּלְךָ אוֹתוֹ, תּוּכַל לִרְצוֹת גַּם כֵּן כִּי יִהְיֶה לְחֹק כְּלָלִי." כלומר, אם אתה בוחר לסרב, עליך לצפות שכולם ינהגו כמוך. ומה יקרה אם כולם ינהגו כמוך? תהיה כאן אושוויץ.
לכן, הסרבנות היא מעשה בלתי מוסרי, והסרבן הוא אדם חף ממוסר.
* לקח אנטבה – מבצע אנטבה הוא התגלמות הקונצנזוס הישראלי. מה יותר קונצנזוס מזה? כאשר רוצים להדגים ממלכתיות של ראש אופוזיציה, מציגים את נאום "ראש הממשלה – כל הכבוד!" של בגין, ראש האופוזיציה, בדיון בכנסת על המבצע. הלוחמים לא יצאו בשם ממשלה או מפלגה, אלא בשם העם כולו.
לכן, החרם שהטילו לוחמי סיירת מטכ"ל – אנשי כוח יוני במבצע, על הטקס הממלכתי לציון יובל למבצע, בבית הנשיא, בטענה שאינם רוצים להיות תפאורה במיצג פוליטי של נתניהו, הוא צעד מצער ואף מביש. זו לא רק פוליטיזציה של המבצע, אלא פוליטיזציה במובן הכי מכוער של המושג – ניכוס פוליטי של היחידה, חרם על טקס ממלכתי בבית הנשיא וכל הכרוך בכך. וגם הטענה שנתניהו עושה הון פוליטי מאנטבה, היא לא רצינית.
האזנתי לראיון עם אמיר עופר, הלוחם הראשון שפרץ לבית הנתיבות וחיסל את המחבל הראשון, שהוא מראשי המחרימים. הוא סיפר איך יוני דיבר על החשיבות העליונה של שחרור החטופים, ואף אמר שאין לטפל בפצועים אלא להסתער כדי קודם כל לחסל את החוטפים ולשחרר את החטופים ובסופו של דבר הוא שילם את מחיר הפקודה הזאת, והנה אחיו ביבי נתניהו הפקיר את החטופים.
זו דמגוגיה. במבצע אנטבה דרשו המחבלים שחרור ארבעים מחבלים כלואים בישראל. ישראל יכלה לחלץ את 105 החטופים תמורת שחרור ארבעים מחבלים, והחליטה על מבצע מורכב, במרחק 4,000 ק"מ משטח ישראל, שאילו הסתבך, עלול היה לסכן את חיי כל החטופים ולוחמים רבים. וגם בהצלחה הגדולה שילמנו מחיר כבד – שלושה חטופים נהרגו, חטופה נוספת ששהתה בבית חולים נרצחה בעקבות החילוץ בפקודת אידי אמין, מפקד סיירת מטכ"ל יוני נתניהו נהרג וסמ"ר סורין הרשקו נפצע קשה ועד היום הוא משותק מהצוואר ומטה.
האם הלקח של אנטבה הוא כניעה לכל מחיר שיידרש תמורת שחרור החטופים? איזו דמגוגיה.
* מדינה חרבה – "מדינה בלי מערכת משפט חזקה זאת מדינה חרבה." אמירה זו, אף שהיא המובן מאליו, בשבוע שבו הממשלה מחליטה להפר פסק דין של בג"ץ, כאשר ההתקפות וההכפשות של שרי הממשלה על השופטים ועל מערכת המשפט בשיאם, היא ממש אמירה חתרנית. בוודאי כאשר מי שאמר את הדברים הוא ראש השב"כ.
כאשר החלו מחיאות כפיים לאחר שהביע ביקורת לגיטימית על מערכת המשפט, הוא מיד היסה את מחיאות הכפיים וביקש, "אל תיקחו את זה לשם" ומיד הבהיר את עמדתו, במשפט שציטטתי.
איננו נחשפים בדרך כלל לעמדות של ראשי השב"כ. וכאן נחשפנו לעמדתו באחד הנושאים הבוערים על סדר היום הלאומי – חשיבות קיומה של מערכת משפט חזקה. בלי מערכת כזו, אומר ראש השב"כ, המדינה חרבה. לא פחות.
אבל רודפיו נתלו באמירה שלו על "נאמנות לדרג הנבחר," אז אני מציע לתוקפיו ולנגררים אחרי תוקפיו תרגיל בדמיון מודרך.
אנו כעת ביולי 2027. לראש הממשלה קוראים נפתלי או גדי. וראש השב"כ זיני נואם, ואומר בדיוק אותם דברים שאמר, בלי לזוז ימין ושמאל. האם הייתם רואים בעייה בדבריו?
חבל שהוא השתמש במילה הטעונה "נאמן", אבל מדבריו ברור שהוא מתייחס לקבלת מרות הדרג הנבחר. אוי לנו אם השב"כ יפעל בניגוד למדיניות הדרג המדיני. הוא אמר את הדברים מפורשות. יש לי דעות, יש לי אג'נדה, יש לי רצון להשפיע, אבל מי שקובע את המדיניות היא הממשלה הנבחרת ואת מדיניותה אבצע, גם אם היא מנוגדת לדעתי. והוא הגדיל והבהיר שאין המדובר בנאמנות לשלטון זה או אחר, וגם אם יהיה שלטון אחר זו תהיה גישתו. אוי לנו אם גישתו היתה שונה.
* קוץ בתחת– עוכר המשפטים וסוכן האנרכיה יריב לוין ידע היטב שכל בית משפט, בכל הרכב, יפסול את ה"הצבעה" המושחתת לבחירת מבקר המדינה. לכך הוא כיוון. הוא קיווה שההחלטה הזאת תהיה האות לפוטש, כשח"כ אוחנה והממשלה יכריזו שהן מפרות את פסק הדין, ושראבלו הוא המבקר. אבל ראבלו הבריז להם, כשהודיע שלא ייכנס לתפקיד באופן בלתי חוקי, תוך הפרת פסק הדין.
כעת לוין קורא להפר את פסק הדין ולא לקיים בחירות חוזרות למבקר המדינה. משמעות הדבר היא שלא יהיה מבקר המדינה. ואולי זה מה שהוא רוצה. ביקורת המדינה היא קוץ בתחת, ואינה חלק משיטת-המשטר שלה הוא חותר.
* זרוע של הכנסת – מוסד מבקר המדינה הוא זרוע של הכנסת לפיקוח על הממשלה.
פיקוח על הרשות המבצעת היא אחד מתפקידיה החשובים של הכנסת. היא אינה תפקיד של האופוזיציה בלבד. גם הקואליציה צריכה להבין שזה תפקידה. יו"רי ועדות מטעם הקואליציה אינם צריכים להיות נציגי הממשלה, אלא מבקריה.
המציאות שבה ראש הממשלה מדיח את יו"ר ועדת החוץ והביטחון, שאינו מקדם את חוק ההשתמטות, היא הזויה. כנ"ל מציאות שבה השר סמוטריץ' מדיח ח"כ, שהצביע נגד ההשתמטות, מוועדות הכנסת.
וכך גם המעורבות של ראש הממשלה בבחירת מבקר המדינה. הדבר מנוגד למהות הפרדת הרשויות. לא כל שכן – כאשר הוא ממנה לתפקיד את פרקליטו. ועל אחת כמה וכמה כאשר לאחר שבסיבוב הראשון לא היה רוב למועמד של ראש הממשלה הח"כים "התבקשו" לצלם את הצבעתם.
והרי לשם מה הבחירה של מבקר המדינה היא חשאית? בדיוק כדי לנטרל את מעורבות הממשלה בבחירה.
יש מקום לשינויים רבים בחוק ובתקנון הכנסת, כדי לחזק אותה, אחרי שנרמסה בקדנציה האחרונה.
כמה הצעות לדוגמה:
יו"ר הכנסת ייבחר בהצבעה חשאית ובתמיכה של לפחות 61 ח"כים בסיבוב הראשון ובכל רוב בסיבוב השני.
יו"ר ועדה ניתן להדיח רק בהצבעה של הוועדה וברוב של 2/3. אמנם המינוי הוא של נציג סיעה, אך מרגע בחירתו הוא מחויב לתפקידו ולא לסיעה.
המשמעת הקואליציונית תוגבל להצבעות אי אמון בממשלה, הצבעה על תקציב המדינה ועוד חמש הצבעות במושב. בכל שאר ההצבעות יהיה חופש הצבעה.
על מנת שרוב הח"כים יעסקו בתפקידם, יש לחוקק חוק נורווגי ללא שיקול דעת, כלומר לא כשזה נוח. מרגע שח"כ נשבע אמונים כשר, באופן אוטומטי תפקע כהונתו בכנסת, כפי שהדבר בנורווגיה.
היו אלו כמה דוגמיות לרפורמה מקיפה יותר.
* פוסט ישראליות - במאמרה ב"הארץ", שכותרתו "חולשת הישראליות", תוקפת קרולינה לנדסמן, מהבולטות בדבוקת שוקן, את בני גנץ, איזנקוט, בנט, ליברמן, יאיר גולן, חילי טרופר ויועז הנדל על כך שהם מרבים להגדיר את עצמם ואת מפלגותיהם בתואר ציוניות ואת חתירתן לממשלה ציונית. משמעות הדבר היא, לטענתה, מה שהיא מכנה בסלידה "עליונות יהודית", ובכך אין הם שונים ממפלגות הימין, שאומרות אותו הדבר, רק אינן מדברות על ההגדרה "ציוני" אלא על ההגדרה "יהודי".
בשני המקרים מדובר, לטענתה, בנסיגה מהישראליות. היא מזכירה שהרצוג וציפי לבני הקימו בבחירות 2015 את מפלגת המחנה הציוני, ועצם ההגדרה, לטענתה, היא "תחילת ההתרחקות מזיהוי עם ה'שמאל'. " נדמה לי, אגב, שאנשי הימין הרדיקלי יחתמו על טענתה שיש סתירה בין שמאל וציונות. הרי זה חוק הרדיקלים השלובים, שמוזן, בין היתר, מבורות. לנדסמן משתלחת בדיעבד בהרצוג ולבני: "מאיפה לכל הרוחות הם הקריצו את המושג ציוני? המדינה כבר בת 66 כשהם העלו אותו מהאוב. מה גרם לצמד הצברים התל אביביים להשליך מעליהם את זהותם הישראלית ולאמץ במקומה מושג שתוקף הרלוונטיות שלו פג מרגע שהוקמה מדינת ישראל."
זו תמצית הפוסט-ציונות. הציונות נועדה להקים את מדינת ישראל. מרגע שקמה מדינת ישראל, אין יותר מקום לציונות. יש לקבור אותה אחר כבוד – הציונות מתה, תחי הישראליות. אך מהי אותה ישראליות? "להיות ישראלים – היכן שמטבע הדברים אנחנו חולקים את הקטגוריה עם אזרחי ישראל הערבים." כלומר, כאשר היא מדברת על ישראליות, כוונתה לא רק לפוסט ציונות, אלא גם לפוסט יהדות. הקמת המדינה צריכה היתה לשחרר אותנו מהציונות ומהיהדות. "אם יש מוצא מהמשבר, הוא בשלילה כפולה: לא ליהודי ולא לציוני. רק הזהות הישראלית, עם כל האתגרים שבה, תציל את ישראל."
שמה הרשמי של המדינה הוא "מדינת ישראל". מה פירוש מדינת ישראל? מדינתו של ישראל, כלומר מדינתו של עם ישראל, כלומר מדינתו של העם היהודי. לשם כך היא קמה, על כך מסרו הורינו את נפשם, ככזו היא הוכרזה, וככזו הוכרה בידי אומות העולם. החלטת עצרת האו"ם דיברה על "מדינה יהודית". מדינת ישראל היא השם שהמדינה היהודית העניקה לעצמה. השם נבחר מבין הצעות שונות ובהן "יהודה", "ציון", "מדינת היהודים" ועוד. וכך הוכרזה המדינה: "אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל היא מדינת ישראל." כלומר מדינת ישראל היא המדינה היהודית, בארצם של היהודים – ארץ ישראל. זו זהותה, זו מהותה, זו צדקת קיומה, זו זכות קיומה. כל מי שמציע שישראל תהיה מדינה אחרת ולא המדינה היהודית, בעצם מציע להחריב את מדינת ישראל ולהקים על חורבותיה מדינה אחרת. וכאשר הוא מכנה אותה "ישראל", הוא סותר את עצמו מניה וביה. הרי למה שהערבים במדינת השקשוקה חסרת הזהות הזאת יסכימו שהיא תיקרא בשם היהודי, שאין יהודי ממנו – ישראל?
הגישה האנטי ציונית והאנטי יהודית של לנדסמן ושכמותה, היא גם פוסט ישראלית.
מדינת ישראל נוסדה בידי הציונות כדי להגשים את הציונות. היא קמה "בתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית", כנאמר במגילת העצמאות, כלומר בתוקף זכותו הטבעית של העם היהודי למדינת לאום ריבונית במולדתו, ובתוקף זכותו ההיסטורית של העם היהודי על ארץ ישראל. אין לה שום זכות קיום מלבד אחריותה להמשך הגשמתו של הרעיון הציוני, שהרצל היטיב להגדירו: "אידאל שאין לו סוף."
* זכרו את המונדיאל הקודם – בימים אלה של מונדיאל, אני רוצה לחזור למונדיאל הקודם, בקטאר, ולא במובן הספורטיבי. ממש לא.
בדברי ימי האולימפיאדות זכורה לדיראון עולם אולימפיאדת ברלין, 1936, שאותה אירח היטלר. כך, האירוע העולמי שאמור לסמל את השאיפה לשלום עולמי, שהסמל שלו הוא החיבור בין היבשות, נתן לגיטימציה לרוע המוחלט, הנאצי, שלוש שנים לפני מלחמת העולם השנייה ומוראותיה, ובראשן השואה.
בדברי ימי המונדיאל זכור לרע המונדיאל בארגנטינה, 1978, תחת שלטון החונטה הצבאית, בימים שבהם נחטפו ונעלמו עשרות אלפי אזרחים שנחשדו כמתנגדי משטר.
המונדיאל בקטאר 2022, ראוי להיזכר כמונדיאל 7 באוקטובר. קטאר קנתה בכספה, בשלמונים מושחתים, את הזכות לארח את המפעל הספורטיבי הגדול. באותו כסף היא גם מימנה את טבח 7 באוקטובר, בהיותה הפטרון של חמאס (גם היום). באותו כסף היא גם קנתה, למעשה, את האוניברסיטאות בארה"ב ובמשך שנים הכשירה את הקרקע למתקפת האנטישמיות הפרועה והארסית שפרצה אף היא ב-7 באוקטובר, כחזית נוספת של הטבח, מתוך התלהבות מהטבח, שהצית את דמיונם של הפורעים, שראו בו שלב הראשון בדרך לחזון הג'נוסייד "פרום ד'ה ריבר טו ד'ה סי."
קטאר היא מדינה תומכת טרור וג'נוסייד, שראויה להיות מצורעת ומוקעת ממשפחת העמים.
* מה פתאום אנטישמיות – מרוקו הפסידה לצרפת במונדיאל.
בתגובה, אוהדי מרוקו מתפרעים בכל רחבי אירופה, בצעקות תמיכה בחמאס, וקריאות כמו "יהודים לגז."
מה פתאום אנטישמיות? בסך הכל ביקורת לגיטימית על מדיניותה של ישראל.
* יהודים תומכי היטלר – בבחירות בגרמניה ב-1932, 7,000 יהודים תמכו בהיטלר. מתוכם 6,000 נרצחו בתאי הגזים. הם תמכו בו "כי הוא טוב לכלכלה," ולאנטישמיות שלו הם התייחסו כאל רטוריקה. את הנתון הזה הציג המשפטן היהודי אמריקאי החשוב אלן דרשוביץ. הוא אמר זאת בהקשר לתמיכת יהודים בניו-יורק בצורר היהודים ממדאני. בסקר חדש, 44% מיהודי העיר הביעו תמיכה בצורר.
* להזדהות ולהרגיש שייכות – הפנימייה החקלאית "אדם ואדמה" של "השומר החדש" סניף חצבה בערבה, נמצאת השבוע בגולן, במגורים של "אדם ואדמה" באורטל, וחניכיה עובדים בחקלאות בגולן.
הרציתי להם על ההתיישבות בגולן. בתום ההרצאה, ניגש אליי אחד החניכים, לחץ את ידי, ואמר לי: "החלום שלי, הוא לחיות במקום שאוכל להזדהות איתו ולהרגיש שייכות אליו, כמו שאתה חש כלפי הגולן."
מה אומר ומה אגיד? כנראה שהרווחתי היום בכבוד את ארוחת הערב שלי.
* מיהו אורי הייטנר – עדיין איני משתמש ב-AI. לא מתוך איזה עיקרון. פשוט עוד לא קפצתי למים האלה. לבטח אעשה זאת בהמשך. אולם גוגל מעלה תשובת AI כמעט על כל חיפוש. עד כמה אפשר לסמוך על אמינות המידע?
איך אפשר לבדוק זאת? לשאול אותו שאלה שאני יודע היטב את התשובה עליה. שאלתי: איזה ספרים כתב אורי הייטנר? הוא השיב שכתבתי שני ספרים: "יהודה הראל – ביוגרפיה" (מה שנכון) ו"שני נביאים". מה זה "שני נביאים"? הקשתי על הקישור והוא הוביל אותי למאמרי על ספרו של אסף ענברי "נתן ועמוס". שאלתי שוב, והפעם הוא דייק והציג את שני ספריי.
שאלתי: מיהו אורי הייטנר? השיב כמה דברים נכונים, ואז, תחת הכותרת פעילות ציבורית, נכתב שהייתי ראש המועצה האזורית גולן, מנהל בית ההגנה ומראשי התנועה הקיבוצית...
אז אולי אין לי מה למהר ולהיעזר ב-AI?
* ביד הלשון: מרקחת – שאלה שנשאלתי: מה ההבדל בין ריבה לקונפיטורה? בשני המקרים מדובר בתבשיל מתוק העשוי מפירות וסוכר. ההבדל הוא באחוז הפרי בתבשיל, שבקונפיטורה הוא גבוה יותר, מעל 50%, ובכך שהפירות בה שלמים יותר, בעוד בריבה הם מעוכים.
אימי, שהייתה בקיאה מאוד בשפה העברית וגם בשלנית מעולה, הקפידה על ההבחנה הזאת, ואת הקונפיטורה היא כינתה בעברית מִרְקַחַת.
לא מצאתי סימוכין לזהות בין מרקחת לקונפיטורה. להיפך, המרקחת כוללת גם את הריבה וגם את הקונפיטורה ובמקומות שונים מצאתי שגם את המרמלדה. בוויקימילון היא מוגדרת "תערובת אורגנית שבושלה, ושמשמשת לתרופה, לבושם או למאכל." במילון אבן שושן יש שתי הגדרות נפרדות. 1. תערובת של סממנים שונים לבשמים, לסיכה או לרפואה. 2. ריבה, פירות מטוגנים במיני מתיקה.
המרקחת היא מילה מקראית. במקור המקראי היא אינה תבשיל למאכל, אלא תערובת לבשמים ורפואה.
"וְעָשִׂיתָ אֹתוֹ שֶׁמֶן מִשְׁחַת-קֹדֶשׁ רֹקַח מִרְקַחַת מַעֲשֵׂה רֹקֵחַ שֶׁמֶן מִשְׁחַת-קֹדֶשׁ יִהְיֶה" (שמות ל', כה).
"וּמִן-בְּנֵי הַכֹּהֲנִים רֹקְחֵי הַמִּרְקַחַת לַבְּשָׂמִים" (דברי הימים א׳ ט,' ל').
"וַיִּקְבְּרֻהוּ בְקִבְרֹתָיו אֲשֶׁר כָּרָה-לוֹ בְּעִיר דָּוִיד, וַיַּשְׁכִּיבֻהוּ בַּמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר מִלֵּא בְּשָׂמִים וּזְנִים מְרֻקָּחִים בְּמִרְקַחַת מַעֲשֶׂה, וַיִּשְׂרְפוּ-לוֹ שְׂרֵפָה גְּדוֹלָה עַד-לִמְאֹד" (דברי הימים ב׳ ט"ז, י"ד).
מכאן המונח בית מרקחת ומקצוע הרוקחות – ייצור תרופות.
אני נוהג להשתמש במונח ריבה גם לקונפיטורה, שהיא ריבה משובחת.
אורי הייטנר
לתגובות: uriheitner@gmail.com
אורי הייטנר
2. צרור הערות 12.7.26
רוצים גישה מלאה לכל הגיליונות?
הצטרפו לאתר וקבלו גישה לארכיון של למעלה מ-2,100 גיליונות עם אלפי מאמרים, שירים ויצירות ספרותיות.
הצטרפו לאתר