כך חולפת תהילת עולם
העיזבון של גבריאל מונבז-מוקד הושלך לרחוב
בראיון שנעשה עם גבריאל מונבז-מוקד ב2011 הוא נשאל :"האם חשוב לך להשאיר משהו אחרי מותך?"
"אין ביטחון שמשהו יישאר מכולנו, אבל אנחנו חושבים שמן הצדק שיישאר. גם אני חושב שמן הצדק שיישאר משהו מכל מה שעשיתי אבל אף אחד לא מבטיח לי שכך אכן יהיה."
והנה ההולכים בתל אביב ביולי 26 נתקלו בערימה גדולה של חפצים שהושלכו לרחוב מדירתו של מבקר הספרות גבריאל מונבז-מוקד.
https://www.facebook.com/doron.zafrir/photos/פונתה-דירת-גבריאל-מוקדכמה-עצוב/10231553308167278/
כך חולפת תהילת עולם.
בראיון מספר מונבז-מוקד על שני בניו: "שני בניי, אורן ויונתן, נולדו מנישואי האחרונים לטובה רוזן (חוקרת הספרות העברית של ימי הביניים, פרופסור לספרות באוניברסיטת בן גוריון). אורן מוקד משלים את לימודי הדוקטורט בפילוסופיה באוניברסיטת קולומביה. יונתן הוא ספרן וחוקר קולנוע וגם עורך מדור הקולנוע בכתב העת 'עכשיו'.
האם הם השליכו את תכולת הדירה לרחוב?
באותו ראיון הוא מספר: "לא כתבתי על עלילותיי בגטו ורשה ולא סיפרתי כמעט כלום. הסיבה למיעוט זיכרונותיי הכתובים היא פעילותי האינטנסיבית והבולעת הכול בחוויה הישראלית. עם זאת, אני רוצה עכשיו לסכם בכתב את זיכרונותיי. בכל מקרה, החוויה מימי השואה היא בוודאי מעצבת. בין גיל שש לגיל אחת-עשרה הייתי עד למאורעות קשים ואיומים ללא תקדים, ודווקא בתקופת ילדות. סבלתי רעב, קור, בדידות, פחד, כאבים. אבי נספה במרד גטו ורשה ואיתו רוב משפחתי. מובן גם כי הוצאתי מהתקופה הזאת כמה לקחים אישיים. ראשית, זיקה ציונית. נמאס לי להיות מיעוט בין הגויים. שנית, צורך באוונגרד חברתי לוחם נגד כוחות הרוע.
"שמוטב שליהודים יהיה בידיהם נשק תגובה והשמדה. אני חסיד גדול של כוח אטומי בידי ישראל, למשל. בנוסף לכך, ברור לי שכוח מרושע יכול להיות מובס רק בידי כוח גדול וצודק יותר. מבחינתי, הכוח הצודק הגדול יותר היה בלי ספק ברית המועצות והצבא האדום שלה. אם לא הם, לא היה נותר מאיתנו איש בחיים וגם היישוב העברי בארץ לא היה קיים. מלחמת העולם ושואת העם היהודי נטעו בי חשדנות עמוקה לגבי הקפיטליזם המערבי.
"הייתי כילד במצבים שלא ייאמנו. ביליתי במרתף במשך חודשיים, בלי אוכל, תחת הפגזה נאצית כבדה בעת המרד הפולני בוורשה. לא היו מים זורמים. בקושי אפשר היה ללכת לשירותים. נותרו לנו רק כמה קופסאות שימורים של סרדינים ומלפפונים. פולנסקי, בסרטו 'הפסנתרן', משקף באופן מהימן מאוד את מציאות חיינו בזמן המרד הפולני.
"היום המאושר בחיי היה יום חורף, טמפרטורה של מינוס 25 מעלות בהרי הקרפטים בדרום פולין, כאשר הגרמנים נסו והמון הצבא האדום נכנס לעיירה זאקופאנה בקול שירה גדול. הם שרו שירים רוסיים. אני אזכור עד יום מותי שאני חב את חיי לסטלין, למרשל ז'וקוב ושאר מפקדים וחיילים של הצבא האדום ולגבורה של העם הרוסי. אם לא הם, היטלר היה משתלט על יבשת אירופה מהאוקיינוס האטלנטי עד האורל, ואפילו רוזוולט וצ'רצ'יל לא היו מצליחים להזיז אותו משם, ואיש מהיהודים באירופה לא היה נותר בחיים. גבורת הצבא האדום ועמידתו הנחושה של סטלין הצילו את העולם וגם אותי כילד, ובלעדיהם גם היישוב בארץ היה מושמד.
"אבי, שהיה רופא, התעקש להישאר שם, כדי להמשיך לתת סיוע רפואי למפקדת המרד של מרדכי אנילביץ'. אני זוכר את השיחה האחרונה עם אבא שלי, בחצר המושלגת של חצר בית החולים בגטו. שאלתי את אבא, 'לדעתך, גם בכוכבים שנוצצים ברקיע בלילה יש נאצים ומלחמה?' והוא חייך, חיבק אותי ונישק אותי בטרם עזבנו אימי ואני את הגטו. זו היתה הפעם האחרונה שראיתי אותו."
(אביו ד"ר יעקב מונבז ממשפחה ממוצא ספרדי היה בן דוד של פולה מונבז-בן גוריון. שימש כרופא בגטו ושיתף פעולה עם יאנוש קורצ'אק).
"דודי שילם שוחד גדול למשגיחים של המשטרה הגרמנית ויצאנו מוקפים בקבוצת פועלים שיצאו למלאכת יומם, דרך פרוזדור בבניין שצד אחד שלו גבל בגטו."
הוא עלה לארץ בגיל 12, בשנת 46', והשתלב במהירות בתוך התרבות והשפה. "עברית למדתי תוך חודשיים," אומר מוקד. "אבל לא רציתי להיות צבר. לא התחברתי להווי ולספרות הטיפשית של הפלמ"ח, הצ'יזבטים, השירים הנלעגים, כל זה. הייתי ישראלי אירופי בעיני עצמי. הגעתי לארץ ישראל עוד לפני אימי ונקלטתי על ידי דודי ודודתי, חיים אליעזר וחנה ברנדס, שהיו יקירי העיר תל אביב, ועכשיו קצת נשכחו."
הם הכניסו אותו לדירתם שבשדרות קרן קיימת (עכשיו בן גוריון), שבה הוא מתגורר עד היום.
(אימו מגדלנה טייכנר נרצחה בדירתה בתל אביב ב-1987 במהלך שוד).
מוקד יכול היה להיות מסודר כלכלית ומשובץ בתוך המנגנון הפוליטי הישראלי, כראוי למי שפולה בן גוריון (לבית מונבז) היתה דודה של אבא שלו. "כשהייתי בן 13 הייתי מבאי ביתו של בן גוריון. אחת השטויות הגדולות שעשיתי – אמרתי לבן גוריון שהוא פונה יותר מדי ימינה. לאיש הזה, דוד, לא היה שום חוש הומור. הוא ראה בי אז, למרות שהייתי ילד, יריב אידיאולוגי. מאוחר יותר שרפתי קשרים גם עם מרטין בובר. עגנון המליץ עליי. בובר שאל: עד כדי כך? בובר היה אלוהים באירופה. כל המלצה שלו היתה פותחת דלתות. בטיפשות של צעיר אוויל אמרתי לבובר שהמודל של הסוציאליזם שלו, אני-אתה, של שיחות מדלת לדלת, לא יילך. בובר לא היה איש סובלני. הוא מחק אותי."
(בועז כהן, "גבריאל מוקד במדינת הגמדים", "אל-ארצ'", 2710.11).
https://www.haaretz.co.il/magazine/2011-10-27/ty-article/0000017f-f80e-d460-afff-fb6ece350000
יום יום בתל אביב נתקלים בערימות שנזרקות מבתים. עוד יהודי הלך לעולמו.
הפיזיותרפיסט
בראיון מורחב לתוכנית "עובדה" עם אילנה דיין, ששודר בחלקו הראשון בינואר 2022 (לקראת כניסתו למערכת הפוליטית), סיפר גד אזנקוט כי לאחר שחרורו הראשוני מצה"ל כקצין צעיר, הוא פנה למכון להכוון תעסוקתי, ושם המליצו לו ללמוד פיזיותרפיה בשל "ידיים טובות וגישה לאנשים." בסופו של דבר, כידוע, הוא בחר לחזור לשירות קבע ארוך.
האם תכונות של פיזיותרפיסט ידיים טובות וגישה לאנשים יועילו לו כראש ממשלה? ימים יגידו.
עיתון "הארץ" תנא דמסייע לשונאי ישראל
רו קאנה, הודי-פנג'בי, אנטי ישראלי, חבר הקונגרס האמריקאי מטעם הדמוקרטים הגיע לפני מיספר ימים ליו"ש ושם עוכב ע"י מתנחלים. מאז, קאנה בקמפיין נגד חוסר הנאמנות של ישראל לארה"ב בכך שהיא מעכבת נבחרי ציבור אמריקאים ונגד "הפרות זכויות האדם" ביו"ש.
חבר הקונגרס הדמוקרטי רו קאנה מתגאה בעצמו ברשת X ש''העיתון הוותיק ביותר בישראל, 'הארץ', מצדד בי ולא בנתניהו. זו קריאת השכמה לישראל.''
https://rotter.net/forum/scoops1/956504.shtml
מקרה קאנה מעניין כי בדרך כלל ההודים ההינדים תומכים בישראל.
הגשמת מטרות סינואר ואישוש תורת היטלר
עיתון "הארץ" ממשיך בקמפיין עידוד הירידה בראיונות אוהדים עם יורדים מהארץ.
חגי אגמון־שניר ואשתו איריס מאירי־שניר מתנאים בעצמם כאנשים מוסריים-הומניסטיים. חגי אגמון־שניר מתנאה בעצמו שייסד את המרכז הבין־תרבותי ועומד מאחורי שלל יוזמות לקידום סובלנות ולקירוב לבבות בבירה המסוכסכת. אבל מי שהיה שם נרדף לתקווה – התייאש, ובעוד שבועיים יעלה למטוס עם כרטיס בכיוון אחד. "אני חושב שהמצב אבוד," הוא אומר. "לו יכולתי הייתי מקים תנועה להגירה אידאולוגית מישראל."
"זהו," הוא כתב, "ב־21 ביולי, אם לא תירשם התנגדות ממשית של החותים והאיראנים, אנחנו טסים בכיוון אחד עם ויזת הגירה,"
שלושה ימים אחר כך נמכר בית המשפחה במבשרת. הבית שקנו בעיר ארונה שבצפון איטליה כבר ממתין לבואם. חגי אגמון־שניר ואשתו איריס מאירי־שניר, סגנית מנהלת תיכון יאסא, מהתיכונים היוקרתיים בירושלים, הצטרפו לגל העוזבים.
אגמון, חוקר מוח שנטש קריירה מדעית מבטיחה כדי להקים את "המרכז הבין־תרבותי לירושלים", ייצג בעיני עצמו תמיד את אנשי המחנה האופטימי בעיר; אלה שהאמינו למרות הכול שיכולה להיות כאן מציאות אחרת. הוא היה מיוזמי המשא ומתן בין הקהילה הלהט"בית לקהילה החרדית כדי לאפשר את מצעד הגאווה; הדריך אלפי שוטרים לשיטור חכם ולא אלים מול מיעוטים; בילה עשרות לילות בכיכר ציון כדי להתווכח עם נערי להב"ה ולמנוע מהם להתנכל לפלסטינים; וסייע למאות יוזמות של סובלנות בעיר, ובהן מפעל שלימד עשרות אלפי ישראלים לדבר ערבית.
"משוואת חוסר התקווה מורכבת מחוסר אמון וחוסר יכולת לשנות את המצב," אמר ב־2017, "זו תמצית המזרח התיכון, שהתוצאה שלו היא 'בוא נשיג דרכון אירופאי', או שאם אתה פלסטיני קצת יותר עשיר אז אתה כבר בחו"ל. אנחנו מנסים ליצור את ההפך – להראות לאישה ממזרח ירושלים שהיא דוחפת דלת והדלת נפתחת, שהיא מצליחה לשנות את המצב עם השכנים שלה, במקום שלה.
"אני חושב שהמצב פה אבוד ושצריך להתרחק מהרוע הזה," הוא אומר. "אם הייתי יכול, הייתי מקים את התנועה להגירה אידאולוגית מישראל." בני הזוג יודעים שהיכולת לעזוב היא פריווילגיה, אך קוראים לאחרים לעשות כמותם. הם עוזבים בלי כוונה לחזור אבל מבחינתם, גם המהלך הזה הוא חלק מהמאבק על עתיד המדינה.
התפכחותו הגיעה הרבה לפני 7 באוקטובר, למחרת הבחירות בנובמבר 2022. אגמון־שניר ישב מול המחשב ובדק את שיעורי ההצבעה למפלגת הציונות הדתית בהתנחלויות. "אני קורא להם המפלגה הפשיסטית, כי הם עומדים בכל הקריטריונים של אומברטו אקו לפשיזם. קריסת המגזר הדתי־לאומי והידרדרותו לפשיזם הייתה מבחינתו הסימן שהעסק אבוד."
(ניר חסון, "האיש הכי אופטימי בירושלים נשבר ועוזב את הארץ", אל-ארצ'", 10.7.26).
https://www.haaretz.co.il/news/magazine/2026-07-10/ty-article-magazine/.premium/0000019f-372f-d6c0-a9df-ffbfb3a40000
החיים בארץ קשים. יש מלחמה. נופלים טילים. יש טרור. אחת ממטרות סינואר כפי שהגדיר היא להמאיס ליהודים את החיים בארץ שיברחו ממנה. ניתן להבין יהודים שבגלל הסכנה וקשיים כלכליים מחליטים לרדת מהארץ, אבל אין אנשים נתעבים יותר מאנשים המתרצים את ירידתם מהארץ בהתנאות היפוקריטית לאנשי מוסר ע"י הצגתנו כאן כפשיסטים, ואת עצמם כלוחמים בפשיזם בשעה שהם תומכים בו.
חגי אגמון־שניר ואשתו איריס מאירי־שניר ("המחנכת") המתנאים בעצמם כאנשי מוסר הם בדיוק ההיפך הגמור. הם נוטשים מאחוריהם לגורלם אלפי נכים, פצועי גוף ונפש מהמלחמה שיש לדאוג להם ולפרנסתם, ואלפי משפחות שכולות שיש גם כן לתמוך בהם כלכלית, אפילו רק פסיבית מתשלום מיסיהם, ומבריחים את רכושם וכספי הפנסיות שלהם לאיטליה. אין להם שמץ הזדהות אנושית עימם. לכן שלא יציגו את עצמם כאנשי מוסר בהגשימם את מטרות סינואר.
ועצוב יותר. חגי אגמון־שניר ואשתו איריס מאירי־שניר ("המחנכת") מאששים בדמותם את תורתו של היטלר.
אדולף היטלר פיתח את דימוי היהודי כ"טפיל" (פרזיט) בחיבורו האידיאולוגי "מיין קאמפף" (Mein Kampf, 1925), והפך את המטאפורה הזו מאמירה אנטישמית כללית לתורה ביולוגית וגזענית פסאודו-מדעית.
היטלר טען שהיהודים אינם מסוגלים להקים מדינה או תרבות משל עצמם, ולכן הם נאלצים לחיות על חשבון עמים אחרים. כמה מהנקודות המרכזיות והציטוטים הבולטים של הרטוריקה שלו כוללים:
שלילת הגדרת היהודים כנוודים: ב"מיין קאמפף", היטלר דחה את התפיסה הנפוצה שהיהודי הוא "נווד" (Nomad). הוא הסביר כי נווד נע באזור שלו ומפתח צורת חיים עצמאית, בעוד שהיהודי הוא: "...טפיל בגופם של עמים אחרים... הוא רק עובר-אורח המתרבה בתוך קהילות האומות האחרות... טפיל שמתפשט יותר ויותר, כמו חיידק מזיק, ברגע שנמצא לו מצע מתאים."
הסבר ה"יניקה" של כוחות העם המארח: לפי התזה הנאצית, היהודי חודר לתוך "גוף העם" (Volkskörper) של האומה המארחת, מתחזה לבן המקום כדי לזכות בזכויות, אך בפועל יונק את כוחו הכלכלי והתרבותי ומחליש אותו מבפנים (למשל באמצעות השתלטות על המסחר והפיננסים).
מעבר ממטאפורה ליישום מעשי ("הדברה"): השימוש במושגים מעולם הביולוגיה והרפואה (כמו "טפיל", "נבג", "חיידק" או "ערב רב של עלוקות") נועד במכוון לעשות דה-הומניזציה ליהודים. היטלר והתעמולה הנאצית (בהובלת גבלס והעיתון "דר שטירמר") הסבירו לעם הגרמני כי כשם שרופא אינו מנהל משא ומתן עם חיידק אלא מדביר אותו כדי להציל את החולה, כך יש לפעול נגד היהודים.
בנאומו המפורסם ברייכסטאג בינואר 1939 (נאום הנבואה), היטלר חזר על רעיון זה באיום ישיר, כשאמר שהיהודים יצטרכו להפסיק "לחיות מגופן ועבודתן היצרנית של אומות אחרות," ולא – יושמדו במלחמה. אידיאולוגיה זו שימשה כבסיס המוסרי והפסאודו-מדעי להצדקת הפתרון הסופי.
חגי אגמון־שניר ואשתו איריס מאירי־שניר ("המחנכת") הם הדוגמה ליהודים שאינם מסוגלים להקים מדינה או תרבות משל עצמם, ולכן הם נאלצים לחיות כטפילים על חשבון עמים אחרים.
חגי אגמון־שניר ואשתו איריס מאירי־שניר ("המחנכת") הגשימו את תורת סינואר, ואיששו את תורת היטלר.
(הערה. דברים אלו שכתבתי כתגובה על הריאיון עימם ב"הארץ" הדיגיטלי, צונזרו ע"י העיתון ולא פורסמו).
קיר הברזל של ז'בוטינסקי כבר לא עמיד,
זה הזמן למודוס ויוונדי של סוקולוב
שמואל גילר מתנאה כאדריכל והיסטוריון רעיון חדש לפתרון בעיית "אי עמידות קיר הברזל," וכך הוא כותב: "בנימין נתניהו וממשיכי דרכו של מנחם בגין בליכוד ראו ועדיין רואים בדוקטרינת קיר הברזל של זאב ז'בוטינסקי את תמצית תפישת הביטחון הלאומי. ז'בוטינסקי ראה בהקמת כוח מגן חזק את קיר הברזל שלא יהיה בכוחם של ערביי הארץ להבקיע, ואת האפשרות היחידה להגיע לשלום. כי רק כאשר יגיעו להכרה כי לא ניתן לגבור על כוחו של היישוב העברי, הערבים יסכימו להתפשר על חיים משותפים לצידו.
הופעתו הראשונה של "קיר הברזל" אינה ב-1923. הוא הועלה שנתיים קודם לכן, בישיבת הוועד הפועל הציוני הגדול שהתכנס בפראג ב-10 ביולי 1921, בעקבות מאורעות מאי 1921 (מאורעות תרפ"א), שבהם התקיף המון ערבי את בית העולים ביפו ושכונת נווה שלום. 43 נהרגו ועשרות נפצעו. כמו מתקפת הפתע ב-7.10, גם המתקפה ב-1 במאי 1921 הפתיעה את היישוב היהודי.
נחום סוקולוב, שפתח את כנס ההנהלה הציונית בפראג, אמר שהוא לא חזה את המאורעות ביפו מראש, למרות הנחתו ששאלת הערבים רצינית מאוד, ולפני הפוגרום היה לו הרושם שיש לפתור את הבעייה הזאת. לאחר כמה חודשים בארץ הגיע סוקולוב למסקנה, כי "אי אפשר לחיות במלחמה בלתי פוסקת. יש למצוא מודוס ויוונדי." את האשמה בפוגרום הוא הטיל על הממשלה הבריטית, שלדעתו "היתה חייבת לדעת... מה עומד להתרחש."
קיר הברזל של ז'בוטינסקי הלך והתעצם מאז. מול האוייב הערבי ניצבים היום עשרות גדודים חמושים היטב, אך הערבים (חסרי כוח הסבל כפי שסבר ז'בוטינסקי), דבקים בהתנגדותם. קיר הברזל מעל הקרקע ומתחת לקרקע לא מנע את פלישת ה-7 באוקטובר, ולא ברור אם רצועת הביטחון תספק ביטחון. לכן, אולי לאחר 105 שנים, כדאי לנסות ולמצוא נתיב של מודוס ויוונדי, כפי שהציע סוקולוב.
(שמואל גילר, "קיר הברזל של ז'בוטינסקי כבר לא עמיד, זה הזמן למודוס ויוונדי של סוקולוב", "אל-ארצ'", 12.7.26).
https://www.haaretz.co.il/opinions/2026-07-12/ty-article-opinion/.premium/0000019f-4776-d7c8-a3df-4ff6398c0000
הבנתם? צריך לסלק את נתניהו ולקבל את המלצת סוקולוב ל"מודוס ווינדי" עם הערבים, ובא לציון גואל.
ולדימיר זאב ז'בוטינסקי התכוון בקיר הברזל לצבא הבריטי. הנה מה שכתב:
"לשם מה זקוקים אנו להצהרת בלפור לשם מה זקוקים אנו למאנדאט? משמעותם בשבילנו נעוצה בכך, שכוח חיצוני הטיל על עצמו התחייבות ליצור בארץ תנאי מינהל ובטחון כאלה, שבהם תהיה האוכלוסייה המקומית, למרות כל רצונה, משוללת אפשרות להפריע להתיישבותנו באורח מינהלי או פיסי. ואנו כולנו, בלא יוצא מן הכלל, דוחקים בכוח החיצוני הזה, יום-יום, שימלא את תפקידו בתקיפות ובלא ריתוי."
https://www.infocenters.co.il/jabo/jabo_multimedia/כתבים/על קיר הברזל.אנחנו והערבים 129602.pdf
מה אם כן הפתרון ע"פ שמואל גילר? האם החזרת המנדט הבריטי כדי להגיע ל"מודוס ווינדי" עם הערבים כהמלצת סוקולוב?
סתם להשתמש במילים ריקות "מודוס ווינדי" אין בהן כל תועלת. אדרבא שייתן פתרון שיביא לאי צורך יותר בקיר ברזל, במקום להשתמש במילים ריקות ונבובות. מה בדיוק לתת לערבים?
בינתיים רק חיזוק קיר הברזל הישראלי יבטיח לנו קיום.
(הערה. את התגובה הזו כתבתי למאמר בעיתון הדיגיטלי. היא אושרה ונדפסה ולאחר נמחקה).
מהפכה אוכלת בניה
זאבה אחימאיר־זבידוב, בתו של אבא שאיל גסינוביץ-אחימאיר, מפרשנת את תורת אביהּ.
"בתגובה על "פרדוקס החוזה בין ישראל לשכנותיה", מאת עודה בשאראת ("הארץ", 29.6) היא כותבת: "עודה בשאראת טוען, כי 'אין אח ורֵע' לתופעה האבסורדית שבה 'עם' (ישראל), שהיה מרוסק טוטאלית, נעשה לעם מרסק טוטאלית (את שכניו הכבושים). בניגוד לדעתו זאת של בשאראת, ישנן דוגמאות היסטוריות רבות לתופעה האבסורדית־פרדוקסלית הזאת.
"ההיסטוריון ד"ר אבא אחימאיר כתב ביומנו ('יומן המשפט והסוהר'), כי 'כל תנועה ציבורית עוברת שתי פאזות גדולות: הראשונה – הערצת 'ד"ר מאזוך', ואחריה – הערצת 'המרקיז דה סאד'... כל תנועה אידיאליסטית היא בראשונה נרדפת ואחר כך נעשית רודפת.'
"ועוד טוען אחימאיר, כי הגלותיות שוכנת עמוק עמוק בליבו של כל אחד. גלותיות זאת היא מחלת המזוכיזם הפוליטי – להיות נרדף מתוך הכרה שאתה הצודק. כן, צריך לדעת לשאת סבל בעבור הדעות שלך. אבל 'מדיניות אמיתית היא אימפריאליסטית. ובשעת הצורך לא רק נרדפת, כי אם גם רודפת.' כזאת היתה המהפכה הצרפתית (סוף המאה ה-18), שדגלה באידיאלים חירות, שוויון ואחווה, ונהפכה לאומת הגיליוטינה למתנגדיה ואף למנהיגיה.
"דוגמה נוספת לפרדוקס הנרדף שהופך לרודף היא המהפכה הקומוניסטית ברוסיה, ששאפה להפיל את שלטון הצאר בסיסמאות שוויון וחירות, ונהפכה למציאות של רעב, רדיפות, פחדים, מאסרים, רציחות והגליות לעבודת פרך בסיביר. במדינת ישראל נעשה המהפך לנגד עינינו: מתוך האידיאל של עם נרדף, והגשמת החלום הציוני על ידי החלוצים בסבל, בעמל, בדם ודמעות, קמה מדינת ישראל, והישראלים נהפכו מנרדפים לרודפים; לעם כובש, אכזר, המגרש את אויביו מאדמתם לגלות.
"המהפך שיתקן את המצב בהווה לא יושג בכוחנות צבאית ובחינוך מיליטריסטי, אלא אך ורק בדרך של הידברות מדינית, במשא ומתן בין ישראל לשכנותיה, כדרכן של מדינות שונאות שהפכו מנרדפות לרודפות. עם ישראל חייב להתפכח מעיוורונו ומהערצת הכוח הצבאי והאמונה שהוא הפתרון לסכסוך הקשה עם שכנותיו. כך מדינת ישראל מוכת השנאה ושאיפת הנקם, כמו הפלסטינים השונאים ושואפים לנקום, תינצל מחורבן כשם שהפלסטינים יינצלו. כנאמר בשיר "כאן על פני אדמה" מאת רחל המשוררת: "בְּטֶרֶם אָתָא הַלֵּיל — בּוֹאוּ, בּוֹאוּ הַכֹּל! / מַאֲמָץ מְאֻחָד, עַקְשָׁנִי וָעֵר / שֶׁל אֶלֶף זְרוֹעוֹת. הַאֻמְנָם יִבָּצֵר לָגֹל / אֶת הָאֶבֶן מִפִּי הַבְּאֵר?"
(זאבה אחימאיר־זבידוב, "ירושלים, מהפכה אוכלת בניה", "אל-ארצ'", 14.7.26).
https://www.haaretz.co.il/opinions/letters/2026-07-13/ty-article-opinion/.premium/0000019f-5aea-d38b-afbf-5ffeab210000
לפי פירושה של זאבה גסיניביץ-אחימאיר-זבידוב, אביה "ההיסטוריון קבע כי "כל תנועה ציבורית עוברת שתי פאזות גדולות: הראשונה – הערצת 'ד"ר מאזוק', (צ"ל מזוך) ואחריה – הערצת 'המרקיז דה סאד'... כל תנועה אידיאליסטית היא בראשונה נרדפת ואחר כך נעשית רודפת. ומדיניות אמיתית היא אימפריאליסטית. ובשעת הצורך לא רק נרדפת, כי אם גם רודפת."
האם בזה הוא הצדיק את היותו "בריון" "סיקרקי" ו"פשיסטן", ורצה שהציונות תהיה אימפריאליסטית וסדיסטית? האם זו היתה התורה של ז'בוטינסקי שזאבה קרויה על שמו?
ונחזור לעודה באשאראת היווני-נוצרי שהסתערב בכפייה בגין הכיבוש הערבי שמצדיק דווקא את האימפריאליזם הערבי-מוסלמי שהביא את בני עדתו היוונים-נוצרים הסתערבו למצבם העגום.
במקום לצטט את תורה אביהּ, היתה צריכה לומר לו קשוט עצמך תחילה. אתה תומך לא רק באלו המנסים בסדיסטיות לחסל את היהודים, אלא גם באלו הרוצים לחסל את בני עדתך שעד לאחרונה היוו כ-20 אחוז מהשטחים הכבושים ע"י הערבים וכיום נותרו ביניהם מעטים בלבד.
דבר אחד אולי נכון. זאבה גסינוביץ-אחימאיר-זבידוב לוקה בשלב הראשון של תורת אביהּ. כפי שהיא מציגה אותה – שלב המזוכיזם. שלב אהבת האוייב.
מרואן ברגותי הוא סוג של יחיא סינוואר? זה כל כך עלוב
ושוב חוזר הניסיון להמליך את פושע המלחמה הרוצח הסדרתי מרואן ברגותי על הפלסטינים כדי להביא שלום.
"כתבת שער ב'ידיעות אחרונות' הבטיחה ביום שישי שעבר דו"ח מיוחד של שב"ס שייחשף לראשונה ויוכיח, שמרואן ברגותי 'מעביר מסרים אלימים מהכלא.'
"ב', 'בכירה במערך המודיעין של שב"ס,' צוטטה כאומרת: 'הוא סוג של יחיא סינוואר, ואפילו יותר מתוחכם.' הסתקרנתי. כותב רביב דרוקר (הדָפָּס).
'במסמך נחשף שאלון מבחן לסטודנטים שחיבר ברגותי. השאלות... לא עוסקות בתיאוריות של מחאה לא־אלימה או בלימודי שלום, אלא במוסד, בשב"כ, בהיסטוריה של המודיעין ובשיטות חקירה. בין השאלות... 'מהו ייחודו של המוסד?'; 'נקודת השיא באיסוף של חבר בארגון השב"כ היא?'; 'מי מראשי השב"כ הגישו התפטרותם?'; 'מה האירוע שהקנה למוסד שם עולמי?'; 'אילו הבטחות עולות בהסכם הסודי בין הסוכנות היהודית לבין הכנסייה המרונית?'; 'האם באינתיפאדה השנייה הניסיון הוכיח שהחיסול הוא אחד המרכיבים החשובים בריגול האלקטרוני של המדינה העברית?'; 'האם עבודת השב"כ במגזר היהודי נחשבת לקשה יותר מאשר במגזר הפלסטיני?'; "הצג את דרכי החקירה של שלושת גופי הביטחון הישראליים כנגד הפלסטינים, ותן את הדרך הטובה ביותר להתמודד עימן'. נקבע במסמך, כי הלמידה לברגותי "אינסטרומנט של מאבק".
'הרבע־ראיה שקושרת את ברגותי לטרור, על פי הדו"ח, היא אמירה ש'מדינה לא מקבלת עצמאות, מדינה לוקחת עצמאות, וכדי שמדינה תיקח עצמאות, היא חייבת שיישפך דם.' אמירה זו מיוחסת לברגותי כבר 35 שנה.
"הדו"ח והכתבה כה מביכים, עד שתהיתי," כותב דרוקר, "אולי זו דרכו של ברגותי לצחוק עלינו? הרי אין דלק טוב יותר לקמפיין השחרור העולמי שלו. דו"ח שב"ס מייחס לו רצון להלבין את חמאס. ההוכחה היא מעורבותו בהסכם האסירים, שהיה משותף לחמאס ופתח ב-2006.
"ברגותי הוא אסיר עולם שהורשע במעורבות בחמישה מעשי רצח וריצה 24 שנה בכלא. אין ממשלה ישראלית המסוגלת לשחרר אותו, בוודאי אם אין מדובר בהקשר של שחרור חטופים ישראלים. בנובמבר נקבעו ברשות הפלסטינית בחירות למועצה המחוקקת. זו הזדמנות, שנכפתה על מחמוד עבאס, להצמיח הנהגה חדשה ברשות, ולא של חמאס. ברגותי יכול להיות שחקן חשוב בהצמחת הנהגה כזאת. נקווה שיש מישהו במערכת הביטחון היודע להתנהל מולו בחוכמה רבה יותר מהשב"ס."
(רביב דרוקר: "מרואן ברגותי הוא סוג של יחיא סינוואר? זה כל כך עלוב", "אל-ארצ" 13.7.26).
https://x.com/Haaretz/status/2076512188127166526
האם זו דרכו של דרוקר (ודומיו) לצחוק עלינו?
כמובן שדרוקר מעלים מהקוראים את העובדה שברגותי הוא בהחלט סוג של יחיא סינואר. הוא יסד את ארגון הג'יהאד של אש"פ "כתאאב שוהאדת אל-אקצה" (השהידים של אל-אקצה) ארגון שהטרים את החמאס בטבח שביצע בקיבוץ מצר של השומר הצעיר. (ולמרות זאת חיים אורון ג'מוס הפך לידידו הטוב, ועמוס קלויזנר-עוז ידידו העניק לו את ספרו מתנה).
אין מצחיק או בעצם עצוב לראות את אותם אנשים הרואים ברוצח ופושע מלמה כברגותי מנהיג שיביא שלום.
אי אפשר שלא להיזכר ביהודייה האמריקאית גרטרוד שטיין שהמליצה להעניק להיטלר את פרס נובל לשלום.
מיד לאחר פרסום מועד הבחירות בישראל, כלי תקשורת במצרים, בקטאר ובסעודיה פתחו בקמפיין נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו, הציגו אותו כמכשול לשלום
השדרן המצרי נשאת אלדיהי בתוכנית היומית שלו שלח מסר לעם בישראל ואמר להם:
"תתעוררו משינתכם אם אתם רוצים שלום , שגשוג ויציבות ביטחון אני דורשם מכם אל תבחרו בנתניהו."
יותר מזה הוא דרש כמה פעמים ללא כחל ושרק – תפילו את ממשלת נתניהו. הפלתו היא "חובה לאומית". בהמשך השדרן כינה את ראש ממשלת ישראל רוצח ופושע בסוף השידור שלו איים השדרן אם העם בישראל בכל זאת רוצה את נתניהו אזי תשכחו מהשלום עם מצרים.
אל-ג'זירה פירסמה מאמר שכותרתו "אחרי קביעת מועד הבחירות מי הם המועמדים הבולטים מול נתניהו?" המאמר אינו מסתפק בדיווח. הוא מגדיר את הבחירות כמשאל עם על מדיניותו של נתניהו מאז 7 באוקטובר 2023 – מדיניות שלטענתם גרמה לפילוגים עמוקים בישראל. רשת אלג'זירה משום מה קבעה כי רוב הישראלים מעדיפים שנתניהו לא יישאר בשלטון.
גם אל-ערביה לא נשארה מאחור. ב-12 ביולי פרסמה כתבה שמתארת את נתניהו כמי שנמצא במבחן הקשה ביותר מאז חזרתו לשלטון. הכתבה מדגישה את מה שמכנה "המשבר בליכוד", את האיום של נתניהו לרוץ עם רשימה עצמאית, ואת ירידת הפופולריות שלו בסקרים. הסעודים משדרים: נתניהו מאבד שליטה, והמערכת הפוליטית הישראלית כבר "מתבלבלת" בגללו.
המסר ברור: נתניהו חלש, לא אמין, והישראלים עצמם כבר רוצים אותו מחוץ למשרד ראש הממשלה. זו אינה עיתונות – זו תעמולה שמטרתה לזרוע ייאוש ולנסות ולהשפיע על הבוחר הישראלי.
https://rotter.net/forum/scoops1/956618.shtml
בעיקר מיועדת התעמולה הערבית לעודד את ערביי ישראל בהצבעתם.
הערבים ינהרו בהמוניהם לקלפיות
יאיר גולדנר-גולן קורא לציבור הערבי בישראל לצאת בהמוניו להצביע בבחירות לכנסת כדי לסייע בשינוי פוליטי.
"ישראל תהיה מדינה טובה יותר כאשר כל אזרחיה יהיו שותפים מלאים בבניית עתידה," אמר גולן והוסיף: "החברה הערבית היא חלק בלתי נפרד מעתידה של המדינה הזו, וקולכם מסוגל לחולל שינוי וליצור מציאות חדשה."
"כדי שיהיה שינוי פוליטי – אתם חייבים לצאת להצביע. אני צריך אתכם בקלפי. בלי זה לא יהיה שינוי. כולם צריכים לדעת את זה – מצעיר עד מבוגר. כולכם הולכים להצביע. כמו שאתם יודעים להצביע ב-90% לרשויות המקומיות, ככה גם לכנסת," קרא גולדנר-גולן.
https://rotter.net/forum/scoops1/956667.shtml
ועכשיו נותר רק לראות אם ינהרו הערבים לקלפי כבעבר?
עוד החמאס חי
סימני השיקום של חמאס?
האם ארגון הטרור חמאס באימונים לקראת המערכה הבאה?
במערכת הביטחון זוהה שיגור שבוצע מאזור מרכז רצועת עזה לעבר הים.
https://rotter.net/forum/scoops1/956624.shtml
לאור הלקח שלמדנו אין לקיים יותר מדיניות הכלה כלפי החמאס.
נעמן כהן
נעמן כהן
Sic transit gloria mundi
רוצים גישה מלאה לכל הגיליונות?
הצטרפו לאתר וקבלו גישה לארכיון של למעלה מ-2,100 גיליונות עם אלפי מאמרים, שירים ויצירות ספרותיות.
הצטרפו לאתר