אשמה גדולה המוטחת חזור והטח בבנימין נתניהו היא רצונו לשמור על כסאו הפוליטי. מדינאי הפועל לשמירת כוחו הפוליטי, חוטא בכך, כמובן, חטא נורא. כל המתמודדים נגדו הם, כידוע, חפים מכל אמביציה שלטונית. שום מחשבה על שימור כוחם, לא כל שכן הרהור על הגעה לשלטון, כלל לא חולף בראשם. אין במעשיהם רבב של שאיפה לכוח, כל פעילותם – מעשה צדקה והעלאת קורבן.

אשמה שניה בה אשם בנימין נתניהו, אשמה נוראה: היא היותו ,אכן, בעל יכולת לממש את רצונו זה: הצלחתו לעמוד בראש ממשלה 30 שנה, כישוריו להביא את הממשלה בראשותו למיצוי, בלתי מקובל, של מלוא זמן הקדנציה, על אף כל מאמצי האופוזיציה להדחתה בטרם עת. חטא גדול חוטא הוא בהוכחתו זו, השערורייתית, את גמדיותם האימפוטנטית של מתנגדיו, במישור הפנימי, כמו במרחבי העשייה הבינלאומית.

על אלה מתווספת, עכשיו, האשמה, בהעלאת החשש אודות אי-קבלת תוצאות הבחירות הבאות. זאת מפי אלה אשר, כידוע, קיבלו בברכה חמה תוצאות בחירות בהן הובסו. החל מהצהרתו של בן אהרון על הסירוב לקבל את הכרעת העם, שבחר בבגין, דרך מצע הפעולה שהכינו אבירי הדמוקרטיה, לאיון תוצאות הבחירות האחרונות שחיזקו את ניצחון הימין בראשות נתניהו, תוכנית שנהגתה ופורטה, (ראה ערך רונן צור) עוד בטרם הגיעו תוצאות הבחירות של 2024, אף גם ההטפה ל"גופות בירקון" בתיכנונו של אהוד ברק. כך גם תופעת הסרבנות, כך, ניסיון הפוטש של "אין לך צבא" (להילחם באוייב שבחוץ) בהנחיית שיקמה ברסלר, משה ולדמן, נאור ושות'. הכול, כמובן, קבלה שלמה של דין הבוחר.

מה לנו חשש נטען בדבר אפשרות הזויה של סילוף בחירות בעתיד, כשבפועל סולפו הבחירות בעבר וממשיכות להיו מסולפות, כאשר הכנסת הנבחרת, מחוקקת על פי סמכותה החוקית, חוקים שנדונו בוועדות הכנסת באריכות, לאחר האזנה לדעות שונות, בעקבות התייחסות להסתייגויות, אחרי דיון בשלוש קריאות והצבעה על ההסתיגויות המועלות בהן, במליאת בית המחוקקים, שנבחרו ברוב עם, אבל אלה מבוטלים בסיטונות, פעם אחר פעם, ע"י 11 ממונים בוועדה לבחירת שופטים, בשבתם כבג"צ.

אלה אשר, בצאתם לגימלאות חושפים בנאומיהם ובכתיבתם את האג'נדה שהנחתה את חשיבתם ביושבם על הכס, עטופי גלימות השיפוט. אג'נדה אחידה, הזהה לזו של מפלגה הנדחית ע"י העם הבוחר. אג'נדה של הנאורים בעיני עצמם הנוגדת את דעת המצביעים, שהם הריבון, כהשתקפותה בכנסת שבכך סולפה בחירתם.

כן, אשם בנימין נתניהו ואשם הימין כלו, בכך שצדק בתחזיותיו המדיניות ולא שעה לעצותיהם של מטפחי רוח אוסלו. וכמובן, ראויים נתניהו ומחנה הימין לנזיפות על פלגנות המוטחות בם מפיהם של מפרקי משפחות ושוברי קיבוצים שנותנים לסלידתם ההדדית שמות סגינהוריים: "האיחוד" ו"המאוחד" ומטפחים במודע ובתכנון זדוני מחושב פרובוקציות מסוג "שמפניה".

כך, כמו אותו רוצח של הוריו המבקש את רחמי ביהמ"ש בגין היותו יתום – מקוננים זורעי הפירוד על חטא הפלגנות שמייחסים הם לראש הממשלה ולמחנה הימין.

על שני נושאים אלה, על העוון שבצדקת הדרך ועל אלטלנה ככותרת משקפת לרצחנות הצד האחד ולוותרנות ממלכתית של הצד השני – אפרט ברשימתי הבאה.

עקיבא נוף