* לתקן את חוק היסוד – חוק המעצרים – בליבת מהותו, הינו חוק בלתי חוקתי, שאין בית משפט, בהרכב שמרני ככל שיהיה, שלא יפסול אותו.
חוק יסוד: לימוד תורה, מבחינה ערכית, מוסרית ובעיקר יהודית, חמור הרבה יותר. זהו חוק המבזה את התורה, את ערך לימוד התורה, הוא מקדש את התורה כקרדום לחפור בו לקידום ההשתמטות, העריקה, הבטלנות והנצלנות. זהו חוק חילול השם. זה חוק אנטי יהודי. אולם מבחינה משפטית, אין בו כל בעייה ואין כל סיבה שבג"ץ יתערב בו. מן הראוי שבג"ץ ידחה על הסף את העתירות נגדו, מחמת אי שפיטות.
אני מקווה שהכנסת הבאה, שקרוב לוודאי שלא תיראה כמו הכנסת הנוכחית, לא תבטל את החוק, אלא תשנה אותו. יש להוסיף לו שלושה נדבכים.
ראשית, ברוח הצעתו של הרב תמיר גרנות, יש להכניס בו את הערך של "גדול תלמוד תורה המביא לידי מעשה."
שנית, יש להנכיח בו את הרעיון של "70 פנים לתורה," כך שיהיה ברור שלימוד התורה שבו מדבר החוק אינו רק חרדי, אלא גם דתי לאומי, גם קונסרבטיבי, גם רפורמי, גם ברוח היהדות המתחדשת כדוגמת המדרשה באורנים, עלמא, בינ"ה וכדומה. וכאן נשאלת השאלה? כך, בלי שום קריטריונים? כל ארגון שמגדיר את עצמו לומד תורה? לא ולא.
יש בהחלט מקום לקריטריונים, וזה הנדבך השלישי. יש להגדיר, שקריטריון משמעותי להגדרת לימוד תורה בחוקה של מדינה ישראל, הוא שירות משמעותי בצה"ל, כלומר מוסד המוכר כמוסד לימוד תורה ייחשב רק כזה שמחנך לשירות משמעותי בצה"ל וכל לומדיו משרתים.
אחרי שלושת התיקונים הללו, יהיה ראוי לברך את ח"כ גפני על יוזמת החוק.
* השוקניסט החדש – הרב לנדו, מנהיג הזרם הליטאי, הזקן הממרא, השותף הטבעי של הסמוטריץ', משתלח בגסות בציונות הדתית ובעיקר בלוחמים הדתיים לאומיים, שרבים כל כך מתוכם הקריבו את חייהם למען קיומנו, ובקורבנם איפשרו לו ולעדת הפרזיטים שלו להמשיך להשתמט ולערוק.
הוא כינה את הלוחמים הדתיים לאומיים "רשעים" ו"רוצחים". גדעון לוי ביום סגרירי במיוחד לא מגיע לשנאת ישראל היוקדת של הלנדו הזה. שוקן יכול לצרף אותו לאלתר לדבוקתו.
אני מקווה שהציבור הדתי לאומי מבין מיהם השותפים הטבעיים של מי שהשתלט על מותג "הציונות הדתית" ויחזירו לו כגמולו בבחירות.
* חסיד לנדו – את הרב לנדו כיניתי "השוקניסט החדש" והמלצתי לשוקן לצרף אותו לדבוקתו. ואכן, למחרת דברי הבלע של הזקן הממרא, רוגל אלפר, שבדרך כלל בז לאנשים דתיים, לועג לאמונתם וכותב עליהם בבוטות אנטישמית ממש, יוצא מגדרו כדי לשבח אותו. אמנם לנדו הוא מנהיג "המת'נגדים", לא החסידויות, אבל דומה שצץ לו חסיד.
כותרת הפשקוויל: "בערוץ 12 לא ידעו את נפשם מרוב זעזוע. אבל הרב לנדו צודק." אלפר, כמו תמונת הראי שלו בערוץ 14, לועג תדיר ל"ערוצי המיינסטרים" ובעיקר לערוץ 12, החשודים בפטריוטיות ישראלית, רחמנא ליצלן, ואין בעיניו חטא חמור מזה. "ערוץ 12, כלי התקשורת החזק והמשפיע במדינה, נמנע לכל אורך מלחמת הנקם הנצחית בעזה מלחשוף את צופיו למראות הזוועה ברצועה," הוא טוען, ובניגוד לערוץ הזה, לנדו אומר אמת.
במאמר הוא מהלל ומשבח את דבריו הצודקים של לנדו. "צודק, אם כן, הרב לנדו באומרו שחיילי צה"ל נלחמים במלחמה 'שלא לצורך הצלה,' אלא לשם שמירה על 'כבוד המדינה'. זו הגדרה מדויקת למלחמת הנקם הנפשעת והאווילית הזאת." יש לו רק ביקורת אחת על לנדו: "מקומם שלנדו לא תרגם לעמדה פוליטית את התנגדותו המוסרית החריפה להרג שצה"ל גורם ברצועה, ולא הסיר את תמיכתו בממשלת נתניהו, על אף הביקורת הנוקבת שהשמיע על מלחמת הנצח שהיא מנהלת." כלומר, אילו דגל התורה היתה אותה מפלגת השתמטות כמות שהיא, היתה לוחמת באותה צורה למען ההשתמטות ולמען מימון ההשתמטות והמשתמטים במיסי המשרתים, היתה מחוקקת אותם חוקי השתמטות מושחתים, רק היתה נאבקת נגד המלחמה, היא היתה מושלמת.
בערוץ 12 הוזמן אליסף פרץ להגיב על דברי הבלע של הזקן הממרא. תזכורת – תחביבו האהוב ביותר של אלפר, הוא שמחה לאידן של משפחות שכולות, התעללות בהן וזריית מלח על פצעיהן. וכאשר מדובר בשכול כפול – שמחתו כפולה והתעללותו כפולה. ולכן, מושא השנאה החולנית מס' 1 שלו כבר שנים רבות היא מרים פרץ. והנה, בזכות לנדו יש לו עוד הזדמנות להתגולל במשפחה.
אליסף אמר שאנחנו נלחמים למען הילדים. הגיב אלפר, בהמשך ללנדו: "זה פשוט בולשיט. צה"ל לא נלחם בשנים האחרונות בעזה למען ילדים קטנים. לא למען ילדים יהודים בישראל ולא למען ילדי רצועת עזה. הוא נלחם נגד ילדים."
כי אכן, זה מה שאנחנו עושים "בשנים האחרונות". למשל, החיילים הפושעים שב-7 באוקטובר העזו להגן על ילדי יישובינו מפני המחבלים הפולשים, נלחמו נגד ילדים.
* מנותקת, עילגת ומרושעת – בראש המפלגות החרדיות עומדת הנהגה רוחנית.
כשאני חושב על הנהגה רוחנית, אני חושב על אנשי רוח, אנשי אמת, אנשים שמרוממים את הציבור שהולך אחריהם וגם את ההנהגה הפוליטית של המחנה שלהם. עולות לנגד עיניי דמויות כמו ברל כצנלסון, טבנקין, הרב דרוקמן.
ההנהגה הרוחנית של החרדים מנותקת, עילגת ומרושעת.
הרב יצחק יוסף, המנהיג הרוחני של ש"ס, קורא לכל החרדים, גם יושבי הברזלים, לזרוק את צווי הגיוס לאסלה. האחרון לציון.
הרב לנדו, המנהיג הרוחני של דגל התורה, מכנה את חיילי צה"ל הדתיים "רשעים", את המלחמה על קיומנו "מלחמה למען כבוד," ואת שליחת בנינו לצה"ל – רצח. זקן ממרא.
האדמו"ר מגור, ראש מועצת גדולי התורה של אגו"י, עמד בראש התפרעות חרדים ליד הבסיס הצבאי שבו נכלא עריק, שבמהלכה היה ניסיון של האספסוף הברברי לפלוש לבסיס. זנב קטני התורה.
* שאילתא – האם קטאר מימנה את סרטון ההסתה הבזוי נגד איזנקוט? תהיה התשובה אשר תהיה, רק מי שמסוגל – מתוך לשכת רוה"מ, לעבוד בזמן מלחמה למען האוייב, תמורת בצע כסף, מסוגל גם להוציא סרטון כזה הפוגע במדינת ישראל, בצה"ל ובמשפחות השכולות.
* עבריין – עוכר התקשורת-החופשית, האנרכיסט קרעי, מצהיר שיפר פסיקת בית המשפט העליון.
עבריין.
* חזרה לשורשים – אם הדמוקרטים יחזרו לערכי תנועת העבודה, הפוסט-ליכוד יחזור לערכי תנועת החירות ומפלגת הציונות הדתית תחזור לערכי הציונות הדתית ולדרכה של המפד"ל, יהיה זה התיקון הגדול של חוליי החברה הישראלית.
אפרופו הדמוקרטים ותנועת העבודה – נעמה לזימי, המנצחת הגדולה בפריימריז של הדמוקרטים, היא מראשי מפיצי עלילת הדם הנוראה ביותר על תנועת העבודה – עלילת חטיפת ילדי תימן.
* מכל המדרגות – המתפקדים הדמוקרטים גילו בגרות, וגלגלו את הפרובוקטור הדוסופוב נאור נרקיס, תמונת הראי של מרדכי דוד, מכל המדרגות. וטוב שכך.
* מי יגלה עפר מעיניך, יצחק רבין – נמרוד שפר, מראשי המסיתים לסרבנות, נבחר לרשימת הדמוקרטים.
מבית הקברות בשדה בוקר ומחלקת גדולי האומה בהר הרצל מדווחים על רעש התהפכות עצמות בכמה קברים.
* קרובה יותר לחד"ש – גבי לסקי, המוצבת במקום השישי ברשימת הדמוקרטים, קרובה בדעותיה לחד"ש יותר מאשר ליאיר גולן.
* הנגמ"ש שלי – מתחתי ביקורת על רשימת הדמוקרטים, ולגמרי לא הופתעתי מהמתקפה שניתכה עליי. אחלק את התגובות למספר קבוצות:
א. אה, קרעי יותר טוב? ומה תגיד על גוטליב?
ב. למה אתה יורה בנגמ"ש?
ג. הם עכשיו איתנו באותו מחנה והולכים להיות איתנו בקואליציה. לא מתאים לתקוף אותם.
ד. תראה, אלה החברים שלך... עם אלה אתה רוצה להקים קואליציה...
ה. של נעליך מעל רגליך.
אתייחס לכל קבוצה, דבר דבור על אופניו.
א. זו הגישה הדיכוטומית, הפרימיטיבית, שאינה מכירה במורכבות, שענייניות גדולה עליה. אצלם יש שתי אפשרויות: אנחנו או הם. אם אני מתנגד לגבי לסקי, ברור שאני תומך בגוטליב. אין אפשרות אחרת.
ב. זו הגישה המחנאית. יש שני מחנות. כיוון שאני נגד נתניהו אני שייך למחנה, או לנגמ"ש, של מתנגדי נתניהו, ועליי לגלות נאמנות למחנה ולא לירות בנגמ"ש.
אז אני מצטער, אך איני שייך לאף מחנה. המחנה שלי הוא מדינת ישראל והעם היהודי. זה הנגמ"ש שלי. הסרבנים, הם שירו בתוך הנגמ"ש הזה, לא אני, שמותח עליהם ביקורת.
ג. הגישה הזאת אומרת, שאני חייב לצופף שורות ולאתרג כל מי ששייך למחנה. הבעייה היא שהגישה הזאת המיטה עלינו את האסונות שבעטיים אנחנו רוצים להחליף את השלטון הקיים.
הביביזם הוא ציפוף שורות של השבט. תמיד צריך לגונן – גם על מושחת, גם על עבריין, גם על פושעת נגד ביטחון המדינה, גם על משתמטים, גם על מר מחדל אחרי המחדל הנורא והאסון האיום, גם על יו"ר ועדה חשובה החשוד באונס.
אני רוצה להציב חלופה ערכית לגישה הזו. לא להיות העתק-הדבק שלה.
אני מקווה ומאמין שבעוד 100 ימים תעלה לשלטון ממשלה שאתמוך בה. ואין לי צל של ספק שלא פעם אמתח עליה ביקורת, אפילו חמורה. גם אם מפלגה שאני חבר בה תשגה, ובוודאי אם תחטא, אבקר אותה. כך נהגתי תמיד. קל וחומר כשמדובר במפלגה שאיני תומך בה, לא אבחר בה, למרות שהיא תהיה כנראה שותפה קואליציונית בממשלה שאני מקווה שתקום.
ד. זאת תגובה שכותבים לי ליכודניקים ואנשי ימין. והתשובה שלי אליהם היא: טלו קורה מבין עיניכם.
אתם מדברים?! אתם מדברים נגד קואליציה עם תומכי סרבנות, כאשר ליבת הקואליציה שלכם היא משתמטים? עם כל הגינוי שלי לכל הסרבנים, או המאיימים בסרבנות, ב-7 באוקטובר כולם השליכו את סרבנותם והתגייסו להגן על המולדת. אין זה מכשיר את הסרבנות שבה נקטו, במיוחד כאשר הם מסרבים להודות בטעותם, לחזור בהם, להתחייב לא לחזור על כך, להצהיר שסרבנות היא נשק בלתי לגיטימי ולהתנצל. אבל להשוות אותם למי שמסרבים בהמוניהם להתגייס בכלל? למי שגם 7 באוקטובר לא הזיז להם והם דבקים בהשתמטותם המושחתת? למפלגות שעיקר עניינן הוא המשך ההשתמטות, מימון ההשתמטות וחקיקת חוקים מושחתים לעיגון ההשתמטות הממארת? ומנהיגיהם הרוחניים והפוליטיים מנאצים את צה"ל, לוחמיו ומפקדיו? איתם אתם יושבים בממשלה, וכדי לקנות את הישארותם אתם מוכרים את צה"ל, את הלוחמים, את המילואימניקים, את הפצועים, את המשפחות השכולות. ואתם מעיזים להטיף?
נכון, מתחתי ביקורת על בחירת נמרוד שפר לרשימה, כיוון שהסית לסרבנות. אבל האיש שירת עשרות שנים בצה"ל, כטייס ומפקד בחיל האוויר, עד שהגיע לדרגת אלוף והמשיך בתעשייה האווירית. תרומתו למדינה ולביטחונה לאורך עשרות שנים אדירה. בעיניי, המעמד והדרגה מחייבים, וכאשר אדם במעמדו מסית לסרבנות זה הרבה יותר חמור מסרבנות של חייל או קצין זוטר. לכן, הוא אינו ראוי בעיניי להיות ח"כ. אבל להשוות אותו לאלה שהשתמטותם אומנותם, שלא נקפו אצבע בחייהם למען קיום המדינה – הם, והוריהם, וילדיהם, ונכדיהם וניניהם? אלה שאורח חייהם הוא של השתמטות נצלנית?
נכון, מתחתי ביקורת חריפה על גבי לסקי, בשל עמדות השמאל הרדיקלי שלה. אבל אני מעדיף מאה גבי לסקי על בן גביר אחד; הגנגסטר, ראש כנופייה גזענית, פשיסטית, עבריינית, אלימה וטרוריסטית. עליו ועל כנופייתו, ובתוכה נערת הזוועות סון הר-מלך, שמכנה את המחבל המתועב שהצית למוות תינוק פלשתינאי והוריו "קדוש" ו"צדיק"? אלה השותפים שלכם, ואתם מעיזים להטיף?
וגם בתוך הליכוד יש היום כהניסטים, כמו גוטליב, קרעי וואטורי. בושה.
ה. כן, מותר למתוח ביקורת על טייס חיל האוויר ועל אלוף בצה"ל. מה זה "של נעליך מעל רגליך"? מה, הוא הסנה הבוער? הוא קדוש? מאיפה הבאתם את התרבות הזאת?
אם כל חטאת, שהמיטה עלינו את כל האסונות של השנים האחרונות, היא פולחן האישיות לנתניהו. צריך לבער כל זכר לעבודת האלילים של פולחן אישיות, לא להמיר פולחן של אישיות אחת בפולחן של אישיות אחרת.
* ערבי חורש בשדה – הרב בני לאו, שערך סיור עומק בגבעות, ציטט "נער" גבעות שאמר: "כשאני רואה ערבי חורש בשדה, זה כמו שאתה רואה גבר אונס את אשתך."
לתשומת ליבם של אלה ש"מגלים הבנה" לטרור של מחבלים יהודים, כ"פעולות תגמול" על הטרור הערבי.
למען הסר ספק, גם אילו היה מדובר בפעולות גמול או נקמה, הן היו פסולות מכל וכל. מי שמכם לבצע פעולות ביטחון על דעת עצמכם? זו אנרכיה אלימה. ואיזו פעולת גמול היא התקפה על אזרחים חפים מפשע?
אבל אלו אינן פעולות גמול ואינן קשורות לטרור הערבי. מדובר במליציות טרור בןגביריסטיות שמיישמות את תורתו של "הרב" כהנא שר"י, השוללת עקרונית את ישיבתם של גויים בארץ, מחייבת את סילוקם בכוח בידי המדינה, וכל עוד המדינה אינה עושה זאת, יש להציק להם ולפגוע בהם כדי שיסתלקו.
מדינת ישראל חייבת למוטט את הנוחבות היהודיות. לשם כך יש לבחור ממשלה שהדוצ'ה שלהם לא יכהן בה.
* הדיכוטומים הפרימיטיבים – לא אחת כתבתי על אנשי ה"או:או", הדיכוטומים הפרימיטיביים, לעומת אנשי ה"גם וגם", שמבטאים את הדרך הקונסטרוקטיבית של הציונות ומתמודדים בבגרות עם מורכבות החיים.
הנה דוגמית טרייה. כתבתי פוסט חריף בגנות המחבלים היהודים (איני כותב "טרור יהודי" כי אין שום דבר יהודי בטרור, אבל המחבלים הללו נולדו לאימהות יהודיות). כתב לי בתגובה תומך טרור: "ואת הטרור הערבי אינך מגנה."
מבינים? בראש הדיכוטומי הפרימיטיבי הדפוק שלו, מי שמגנה את המחבלים היהודים, תומך במחבלים הערבים.
מיהרתי לחסום את האיש המיותר.
* ברית הנגב וההר – בעקבות השריפה הקשה בחוות גלעד, כנראה כתוצאה מהצתה, התארגנו חברי בארי ותרמו לתושבי החווה, שבתיהם נשרפו, מהריהוט במגורים הזמניים שלהם.
ב-7 באוקטובר ירדו אנשים מן ההר לקיבוצי הנגב וחירפו את נפשם על הגנתם. לאחר 7 באוקטובר עלו חברים מהקיבוצים להיפגש עם המתנחלים ולהודות להם. וכך החלה להירקם ברית הנגב וההר, אנשים שלפני 7 באוקטובר היו כמעט אויבים, אך מתוך האפר והדם נוצרה ברית ביניהם. לא "חוזה", לא "אמנה" – ברית, עם כל המשמעות שבמונח המחייב הזה.
לפני שבועות אחדים, זכינו – מדרשת השילוב, בפרס ירושלים לאחדות ישראל, בבית הנשיא. זכינו, ועימנו קיבלה את הפרס ברית הנגב וההר.
הברית הזאת, היא מופת לחברה הישראלית; היא החלופה לרוחות השנאה והפלגנות.
* חליל אל חיה עדיין חי.
* הטלת דופי – דברי הבלע והטלת הדופי של ליברמן על זיני ודברי הבלע והטלת הדופי של דרעי על זמיר, ראויים להוקעה וגינוי של כל פטריוט.
אגב, ביקורת עניינית על הרמטכ"ל ועל ראש השב"כ היא לגיטימית, כמובן.
* המלצה – שרה נתניהו תיהנה כל חייה מאבטחה של תנין.
* פרדוקס לוגי – אם הרעים היו הטובים במגרש וניצחו בדין – נכון לומר שהרעים ניצחו או שהטובים ניצחו?
* בת הטוחן – בעבורי, שושיק שני היתה תמיד ותישאר תמיד, בראש ובראשונה ומעל הכול, בת הטוחן במחזמר האלמותי "עוץ לי גוץ לי".
יהי זכרה ברוך!
אין עוד יצירה שאני יכול לומר שגדלתי עליה, כמו "עוץ לי גוץ לי".
* תבדל לחיים ארוכים – אחרי מותה של שושיק שני, ולפני כן של זאב רווח, נשארה רק שחקנית אחת מההרכב המקורי (1965) של המחזמר לילדים "עוץ לי גוץ לי" - נירה רבינוביץ', שתיבדל לחיים ארוכים וטובים. נירה היתה רק בת 22 כשהשתתפה בהצגה.
גם המלחין של המחזמר, חתן פרס ישראל דובי זלצר, עדיין איתנו.
* מודעות עצמית – מה מבטא בצורה קיצונית יותר את חוסר המודעות העצמית של פנינה רוזנבלום – שאיפתה להיות נשיאת המדינה, או העובדה שהיא חושבת שהיא זמרת?
* ביד הלשון: היש מכאוב כמכאובי – השחקנית והזמרת שושיק שני (1935-2026), שנפטרה השבוע, קנתה את עולמה באמצע שנות השישים במחזמר לילדים "עוץ לי גוץ לי" מאת אברהם שלונסקי, בו גילמה את תפקיד בת הטוחן.
שני נפטרה בשבוע של תשעה באב. בת הטוחן, בצר לה, באסונה, שרה את השיר "אבוי אבי", שמילותיו מתכתבות עם מגילת איכה, שאותה אנו קוראים בתשעה באב.
שלונסקי לוקח את מילות איכה, המתארות אסון לאומי – לאסון פרטי. בת הטוחן ב"עוץ לי גוץ לי" נדרשת לפרוע את הבטחת אביה – עליה להוכיח שביכולתה לטוות זהב מקש. היא יודעת שאין לה הכוחות הללו, ובייאושה היא מקוננת על מר גורלה – עונש כבד, אולי מוות. ואביה, שסיבך אותה, מקונן אף הוא על מר גורלם. ושניהם משתמשים במילות איכה.
מקונן הטוחן:
אֲבוֹי, בִּתִי, אֵיכָה נִמְהַרְתִי,
אֵיכָה לְמֶלֶךְ רָם שִׁקַּרְתִּי,
אֲבוֹי, בִּתִי.
ובת הטוחן מקוננת:
אֲבוֹי, אָבִי, אֵיכָה נִמְהַרְנּוּ,
אֵיכָה לְמֶלֶךְ רָם שִׁקַּרְנוּ,
… אֲבוֹי לִי, אוֹי לִי, אוֹי, אָבִי,
הֲיֵשׁ מַכְאוֹב כְּמַכְאֹבִי!
מלבד החזרה על המילה "איכה", שלונסקי מכניס לפיה של בת הטוחן את מילות הקינה: "לוֹא אֲלֵיכֶם כָּל עֹבְרֵי דֶרֶךְ, הַבִּיטוּ וּרְאוּ, אִם יֵשׁ מַכְאוֹב כְּמַכְאֹבִי."
אורי הייטנר
לתגובות: uriheitner@gmail.com
אורי הייטנר
צרור הערות 22.7.26
רוצים גישה מלאה לכל הגיליונות?
הצטרפו לאתר וקבלו גישה לארכיון של למעלה מ-2,100 גיליונות עם אלפי מאמרים, שירים ויצירות ספרותיות.
הצטרפו לאתר