לבין תבוסת ישראל ב-7 באוקטובר
ב-23 ביוני 2026, הועברו אפרם של מרק ליאופולד בנימין בלוך ואשתו סימון לקבורה בפנתיאון בפריס בטקס רב רושם בהשתתפות נשיא צרפת עימם-אללה פרדריק מקרון.
שגרירות צרפת בישראל בישרה על כך (בעברית עם שגיאות) לעם בישראל:
"היסטוריון, לוחם רזיסטהס, הומניסט – מארק בלוך נכנס היום לפנתאון לצד אשתו סימון בלוך. כל חייו נשא את מורשת ההשכלה, מתוך אמונה עמוקה שהידע, החשיבה הביקורתית והאמת החומה היעילה ביותר אל מול האפלה. בכניסתם לפנתאון, צרפת מוקירה שתי גרעי(?) חיים שהנחו אותן האומץ, החירות והמחויבות. זיכרון שממשיך להאיר את ההווה שלנו."
https://x.com/franceenisrael/status/2069693443652071623
מארק ליאופולד בנימין בלוך Marc Léopold Benjamin Bloch 1886-1944) היה היסטוריון יהודי צרפתי של ימי הביניים בצרפת וממייסדי אסכולת האנאל. עונה ונרצח בידי הנאצים כחבר בתנועת ההתנגדות הצרפתית. "תחי צרפת!" היו המילים האחרונות שיצאו מפי בלוך כשב-17.6.1944, עשרה ימים אחרי הנחיתה בנורמנדי, הוצא להורג כמוריס בלנשאר, אחד משמותיו המחתרתיים, ביחד עם עוד 27 לוחמי רזיסטנס.
במשך שלושה חודשים בין יולי 1940 לספטמבר 1940 בעיר ליון, כשהוא בן 54, מותש וחולה, הוא כתב מסמך-ספר-ביקורת ועדות-אישית" המשתרע על כמאתיים עמודים דחוסים גועשים ומכאיבים – התבוסה המשונה L'Etrange Defaite – של צרפת שמקורה בחטא ההיבריס.
(החיבור 'נגנז' ופורסם אחרי המלחמה ב-1946).
בלוך היה בן למשפחה יהודית שורשית (מעל חמישה דורות) בחבל אלזאס; אדם חילוני שמעולם לא התעלם או התכחש למוצאו אך 'לא עשה עניין' מהעובדה; אזרח ופטריוט צרפתי ללא פשרות; שירת כחייל וכקצין בשתי מלחמות העולם: במלחמה הגדולה החל את דרכו כסמל חי"ר וסיים אותה בדרגת סרן כולל פציעות וארבעה אותות הצטיינות על גבורה בקרב; במלחמת העולם השנייה שירת בהתנדבות (היה בן 53 ואב לשישה) כקצין מטה אוגדתי בנושא אספקה, תחמושת ודלק.
"אני יהודי, על פי דתי שאת מצוותיה איני מקיים כלל וכלל, ולא יותר מאשר על פי עובדת לידתי לאם יהודייה […] מעולם איני מצטדק, מגן או מצהיר ותובע בהקשר למוצאי פרט למצב אחד ויחיד: כשאני מתייצב מול אדם אנטישמי בעליל! אבל אולי יקומו צרפתים שיתנגדו לעדותי [הביקורתית לגבי התבוסה במלחמה] וישאפו לקעקע אותה, ואז יתייחסו אלי כאל זר חשוד בבגידה ('meteque') – לאלה אשיב כדלקמן: סבא רבא שלי היה חייל ב-1793; אבי שרת בצבא ב-1870 בזמן המצור על שטרסבורג; שני דודים שלי ואבי עזבו את אלזס מולדתם מרצון אחרי שהועברה לריבונות הרייך השני; אני עצמי גדלתי וחונכתי על ברכי תרבות שמקדשת פטריוטיות צרפתית, מה שאפיין תמיד את היהודים (Israelites) ממוצא אלזסי; לעולם לא אוכל או ארצה לעקור את צרפת מליבי גם אם יהיו כמה קונספירטורים שיעשו כל מאמץ לפלוט אותי מצרפת מולדתי האהובה; נולדתי בצרפת, שתיתי ממעיינות תרבותה, תיארתי היטב את עברה שהוא עברי, איני נושם טוב אלא רק תחת שמיה, ותמיד התנדבתי בתורי להגן עליה במיטב כוחותיי."
בצוואתו מה-18.03.1941 ביקש בלוך לחרוט על המצבה מעל קברו שתי מילים בלטינית: DILEXIT VERITATEM לקוח מתוך משפט יותר ארוך: " Patriam Dilexit Veritatem Coluit" שפירושו: "הוא אהב את מולדתו והעריץ את האמת," ובמילים אחרות: כתיבת היסטוריה ללא ביקורת האמת היא ביזוי! (הרחבה על מקור המשפט הלטיני ראו במקורות).
חיבורו התבוסה המשונה L'Etrange Defaite – הוא מסמך מצמרר, המהווה מניפסט ראוי למחקר וחיקוי, של לקיחת אחריות וגם וידוי והכאה על חטא אישי וקיבוצי, תוך כדי ניתוח ביקורתי נוקב וחודר קרביים של הצבא, ההנהגה, המימשל והחברה הצרפתיים בתקופה שבין שתי מלחמות העולם ובמהלך המלחמה עד השבר הגדול, ובעיקר אומר וזועק: "איך זה שלא למדנו דבר מההיסטוריה שהיתה כתובה על הקיר"? מזכיר לנו את מלחמת עזה הנוכחית שלנו, הלא כן? – כבר מן ההתחלה אפשר להגדיר את החיבור הזה כמופת של התמודדות אמיצה עם חרפה לאומית, מעין חרקירי אינטלקטואלי חסר פשרות ועכבות שמטרתו למנוע בכל מחיר הישנות של תבוסה בסדר גודל כזה – ועדיין ללא ועדות חקירה!
יצחק מלר, בעבר מייסד ומנהל היחידה הארצית לאורתופדיה אונקולוגית במרכז הרפואי ת"א על שם סוראסקי (כירורגיה של סרטן), סופר וד"ר לספרות, עושה השווה בין תבוסת צרפת לזו של ישראל. מומלץ לקרא את מאמרו;
(יצחק מלר "התבוסה המשונה" – מארק בלוך אפרופו מלחמת עזה כחרבות ברזל…"הכרה בתבוסה וקבלתה היא ראשית הדרך לתיקון והבראה") (התפרסם ב-25.05.24)
https://salonet.org.il/התבוסה-המשונה-מארק-בלוך-הכרה-בתבוס/
השוואה מצמררת המראה את כשלי החברה הישראלית ביחס לחמאס ובייחוד כשלי מפקדי הצבא הישראלי כגד אזנקוט, והרצל הלוי בקונספציה שפיתחו.
במלחמת העולם הראשונה גנרל פרדינאן פוש– Ferdinand Foch, 1851-1929 מרשל צרפת, פילדמרשל בריטניה, ומרשל פולניה, שעיצב את תורת המלחמה הצרפתית במלחמת העולם הראשונה אמר ש"הרצון לנצח הוא תנאי ראשון לניצחון".
בלשונו– Victoire, C'est La volonté – "הניצחון הוא הרצון," הביא לצרפת את הניצחון. בין שתי המלחמות החברה הצרפתית שינתה את פניה ולא רצתה יותר לנצח. וזה השליך כמובן על הצבא הצרפתי במלחמת העולם השנייה.
בדומה לכך גם החברה הישראלית לפני ה-7 באוקטובר לא רצתה לנצח.
"הפילוסוף" פרופ' אברהם שוויצר-שגיא, ממנסחי מסמך "רוח צה"ל", עם אסא קאשר-כשר – סירב להכניס את "הניצחון" על הפשיזם האיסלמו-נאצי-ג'יהאדיסטי כערך יסוד.
https://heb.hartman.org.il/what-is-victory/
הרמטכ"ל גד אזנקוט: צה"ל לא פועל לפי "סיסמאות כמו הקם להורגך השכם להורגו."
https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4767370,00.html
כלומר, לפי גנרל גד אזנקוט יש לחכות שיבואו להרוג, ועד אז להכיל.
הרמטכ"ל גד אזנקוט קרא להכיל איראן גרעינית.
https://news.walla.co.il/item/3151529?utm_campaign=socialbutton&utm_content=twitter&utm_medium=sharebutton&utm_source=twitter&utm_term=social
בנימין מילקובסקי-נתניהו, גד אזנקוט, נפתלי בנט, יאיר למפל-לפיד, איווט-אביגדור ליברמן, יאיר גולדנר-גולן, ובעצם כולם, קראו להכיל את חיזבאללה, ולהכיל (ולהאכיל) את החמאס ולתת לו כסף כתמורה לשקט. כולם לא רצו לנצח. בדיוק כמו בצרפת ערב מלחמת העולם השנייה.
חובה לקרוא!
נ.ב. רק לבנימין מיליקובסקי-נתניהו יש מאז המלחמה את הרצון לנצח. ואיזה לעג הוא חוטף מהפרוטסטנטים על עצם מושג "הניצחון מוחלט".
הסיבוב הושלם: ממנסחי רוח צה"ל להזדהות עם סרבניו פרידה
מפרופ' אבי שגיא
נועה לוי המתנאה כ"יועצת המשפטית של תנועת הסירוב" מספידה את פרופסור אברהם שוויצר-שגיא.
"פרופסור אברהם שוויצר-שגיא, שנפטר הוספד כאקדמאי וכהוגה פורה וחשוב," כותבת נועה לוי, ומוסיפה ("אני והנפטר"): "אני הכרתי אותו כשצורף לוועדת המצפון בצבא, בעקבות המלצת בג"ץ להוסיף לוועדות נציג ציבור, אזרח. בירור העלה שמדובר בפרופסור לפילוסופיה מאוניברסיטת בר־אילן, חובש כיפה וממנסחי "מסמך רוח צה"ל."
"בעבורנו, בתנועת הסירוב, זה לא היה תיאור מחמיא. בעינינו רוח צה"ל התבטאה בעיקר בשליטה במיליוני פלסטינים חסרי זכויות – כתם ששום מסמך אתי לא ילבין. שוויצר-שגיא ביקש להבחין בין סרבנות מצפונית לסרבנות פוליטית. הוא ביסס את תפישת המצפון שלו לא מעט על הפילוסוף מרטין היידגר, שמתאר את קריאת המצפון כנטולת תוכן ספציפי. זוהי תחושה חזקה שאומרת לאדם שהדבר שהוא עושה אינו נכון, אינו ראוי, אינו אמת. מול עולם שלם של מוסכמות, קול המצפון הוא קריאה שלא ניתן לזייף או להעתיק. היא עולה מתוך ישותו של אדם אל מול המעשה הבזוי והשפל שהוא נדרש לעשות. אפשר להיענות לה ואפשר להתעלם ממנה, אבל אי אפשר לשנות אותה. זו היתה גם תפישתו של שגיא בוועדה: הוא ביקש לשמוע את קריאת המצפון העולה מעמקי נשמתו של הסרבן, המזדעק בפנימיותו מול המעשים שהוא נדרש לעשות, לפני כל ניתוח פוליטי קונקרטי.
"ב-2016 קמה רשת "מסרבות", ויחד עם עו"ד גבי לסקי קיבלנו מפרופ' שגיא חוות דעת שתמכה בסרבנית שייצגנו. כך החל קשר ממושך ביני לבין שוויצר-שגיא. בכל פעם שוועדת המצפון היתה "עושה בעיות" (למשל, מסרבת לאפשר לסרבן להופיע בפניה משום שהוא חייל, או משום שהוא דתי, או מסרבת להעביר לנו את פרוטוקול הדיון או את נימוקי הדחייה) – הייתי פונה אליו, והוא היה דופק על שולחנות.
"לפני כשנתיים הגעתי לוועדת המצפון עם שני אחים מקהילת נטורי קרתא. הם הסבירו, שלפי פרשנותם ליהודים אסור לשתף פעולה עם כל צבא, מדינה או מלחמה, אלא עליהם לחיות בגלות בכל מקום שבו הם חיים – ללא כוח וללא אלימות, עד בוא המשיח. בלשכת הגיוס סירבו להכניס אותם לוועדת המצפון. פניתי לשגיא, שפתח במאבק וקבל על שלא ניתנה להם אפילו הזדמנות להוכיח שעמדתם היא פציפיזם דתי. הוא הסביר שיש לצבא קושי להתמודד עם סוג הטענות הזה ועם העולם ההלכתי, ואמר שאולי צריך להכשיר ועדה מיוחדת בעבורם: ועדת מצפון לחרדים.
"בנטורי קרתא התלהבו, אבל בצה"ל פחות. עתרתי לבג"ץ בשם האחים, בהסתמך על חוות דעת מפורטת של פרופ' שוויצר-שגיא, שהיה אחראי על הכשרת ועדת המצפון והעיד כי עניינם מתאים להתברר בפניה.
"השופטים פסקו, שהמצפון של חרדים הוא קיבוצי וקהילתי באופיו, ולכן אינו מתאים להתברר בוועדת המצפון. בקשה לדיון נוסף הביאה לאותה תוצאה, משום שלגישת בית המשפט אין לבחון את אמונתם בוועדה, שכן מצפונם הוא קהילתי ולא אישי. פרופ' שגיא זעם, ופירסם מאמר אקדמי נחרץ, אחד האחרונים שכתב.
"באוקטובר, זמן קצר לפני הפסקת האש, כתב לי שוויצר-שגיא שהוא התפטר מוועדת המצפון. התקשרתי באימה: למה? מי יעזור עכשיו לסרבני המצפון להתמודד עם כשלי המערכת? "עם איך שהתנהלנו במלחמה הזו, איבדנו את הזכות המוסרית לשפוט את מצפונם של סרבנים,", הוא ענה.
"אחרי שנים רבות קריאת המצפון של אברהם שוויצר-שגיא גברה, ואסרה עליו להוסיף ולשרת בוועדת המצפון של צה"ל. המלחמה, פשעי המלחמה, האדישות לחיי החטופים והמציאות הפוליטית של השנים האחרונות הביאו אותו למסקנה, שאדם מצפוני אינו יכול עוד לקחת בהם חלק. הוא השלים סיבוב מלא: ממנסחי רוח צה"ל אל הזדהות עם סרבניו."
(נועה לוי, "הסיבוב הושלם: ממנסחי רוח צה"ל להזדהות עם סרבניו. פרידה מפרופ' אבי שגיא", "אל-ארצ'", 22.7.26).
https://www.haaretz.co.il/opinions/2026-07-22/ty-article-opinion/.premium/0000019f-8acf-d114-a59f-cedf71450000
הבנתם? גברת נועה לוי "הסרבנית" (יחד עם גבריאלה לסקי-שוץ מועמדת "הדמוקרטים" לכנסת) מהללת את אברהם שוויצר-שגיא על התבססותו על התורה של הפילוסוף הנאצי מרטין היידיגר חסיד היטלר והפתרון הסופי של בעיית היהודים. "נמות ולא נתגייס! "נסרב לשרת!" "הבה נלך כצאן לטבח!" בהחלט יביאו לפתרון הסופי ברוח היידיגר וחסידו אברהם שוויצר-שגיא.
נ.ב. גם אם "אחרי מות קדושים אמור" הרשת מלאה בתיאורים עליו כרשע מרושע שאינו כלל דתי.
חיים וישניה-רמון: "מפלגת הדמוקרטים זו מפלגה אנטי-דמוקרטית"
השר לשעבר חיים וישניה-רמון: "אין שום דמיון בין מפלגת הדמוקרטים לבין מה המפלגה בעבר. בזמנו, נושא הסרבנות היה שם טאבו. יוסי שריד, שהתנגד בכל תוקף למלחמת לבנון הראשונה, קם והתגייס כשהיו קריאות לסרבנות. היום זו מפלגה שלא אומרת טעינו כשקראנו לסרבנות. יש בה ראשי מחאת הסרבנות, וראש המפלגה יאיר גולדנר-גולן עצמו קרא לסרבנות וביקש מראשי הצבא לעשות מהפכה צבאית. זו מפלגה אנטי-דמוקרטית."
https://x.com/IsraelGaley/status/2080533598239662082
איך מכנים מפלגה אנטי-דמוקרטית? האם פשיסטית?
העיתונאית הדס שטייף בתפקיד ז'דנוב
חופש העיתונות מוגבל לדעותיה בלבד
הדס שטייף, אשת תקשורת וחברת הנהלה בארגון העיתונאים, לאיתמר פליישמן וגיא בוסי: "ככלל, אני נגד הדרת עיתונאים. פה יש בעייה, משום שלכאורה ערוץ 14 אינו כפוף למה שאנחנו מכנים עיתונות. מהטעם הזה, קשה לנו מאוד להתייחס לאירועים מהסוג הזה כפי שהיינו מתייחסים לכתבי ידיעות, מעריב ואפילו גלי ישראל. הייתי רוצה שיכניסו גם את כתב ערוץ 14, כי יש לו ציבור רחב מאוד של צופים."
בוסי: "הארגון שלך, שאמור להגן על עיתונאים, הוא לא הכתובת?"
שטייף: "מועצת העיתונות התערבה, ואנחנו הסתפקנו בזה. בתוך הארגון לא אהבו את זה שלא הכניסו את הכתב, אבל כפי שאמרתי, יש לנו בעייה עם זה שהערוץ הזה בועט בכל חוקי האתיקה, ועלינו, העיתונאים 'הישנים', זה לא מקובל."
פליישמן: "איך בדיוק הוא בועט בכללים האלה?"
שטייף: "אני לא צופה בערוץ 14."
פליישמן: "זה לא אנטי-עיתונאי לטעון משהו נגד הערוץ ואז לומר שאת לא צופה בו?"
שטייף: "אני מקבלת את הכותרות שהם משדרים ברשתות. ערוץ 14 לא משדר חדשות אמיתיות. יש שם אמירות שקריות, בניגוד גמור למציאות."
פליישמן: "תני לנו דוגמה."
שטייף: "אני לא רוצה לתת דוגמאות."
פליישמן: "תני לי אחת, רק אחת."
שטייף: "קח את האמירות של ברדוגו, בלי סוף. מבחינתי, פה נגמר הוויכוח. עליתי בכלל לדבר על הבחירות. לא נאמר לי שאני הולכת להתווכח על ערוץ 14. שלום ותודה."
https://x.com/IsraelGaley/status/2080177889652113488
זה מאוד מסוכן לטעון לחופש עיתונות ובלבד שזו תשדר רק את "הפרבדה" (אמת) שלי, ותמנע את "הפרבדה" (אמת) של האחר. הדס שטייף המתפקדת כז'דנוב מסכנת את הדמוקרטיה הישראלית.
יַה-בַּה-יֶה יַה-בַּה-יֶה אַל תִּשְׁאַל אַל תִּשְׁאַל
כָּךְ פועל מנסור עבאס הַשּׁוּעָל
בדומה להיסטוריון ד"ר אבא של מאזן, מכחיש השואה ומכחיש קיומו של העם היהודי, הולך גם "ההיסטוריון" השייח' מנסור עבאס.
מנסור עבאס: "ספרי ההיסטוריה והחוגים לארכאולוגיה [באקדמיה], כולל הישראליים, לא הציגו עדות מדעית כלשהי לקיומו של בית המקדש של שלמה במקום זה [הר הבית] או בכל מקום אחר. בשבועות הראשונים של הכיבוש הישראלי הם חפרו את רצפת המסגד מתחת לשטיחים, ואילו היו מוצאים משהו הם היו מפרסמים זאת."
ב-16 באוקטובר 2016, עמוד הפייסבוק של התנועה האיסלאמית – הפלג הדרומי, המכנה עצמו "התנועה האיסלאמית – הפנים הפלסטיני", פרסם מכתב גלוי שיעד מנסור עבאס לחבר הכנסת אחמד טיבי, ולהלן תרגומו:
השייח' מנסור עבאס [منصور عباس] לד"ר אחמד טיבי [احمد الطيبي]: אל תגמגם ואל תהסס בנושא [מסגד] אל-אקצא.
מסגד אל-אקצא – אל תגמגם ואל תהסס
האח הנכבד, חבר הכנסת ד"ר אחמד טיבי היקר. בתשובה לשאלתם אליך: מה היה לפני מסגד אל-אקצא?
לא היה דבר לפני מסגד אל-אקצא, אלא זה היה מזבלה של פסולת. לא היו חורבות או שרידי חורבות של מבנה עתיק כלשהו. אז [בשנת 638] בא [הח’ליף] עומר בן אל-ח'טאב [عمر بن الخطاب] וניקה את הפסולת ואת הטינופת שלו [של המקום בו נמצא מסגד אל-אקצא] בידיו ובבגדו, והורה לבנות עליו את בית התפילה הראשון. והמוסלמים פעלו דור אחר דור להיטיב את בנייתו ולהרחיבו.
ספרי ההיסטוריה העתיקה והחוגים למדע הארכאולוגיה [באוניברסיטאות], כולל הישראליים, לא הציגו עדות מדעית כלשהי לקיומו של בית המקדש של שלמה במקום זה או בכל מקום אחר. ובשבועות הראשונים של הכיבוש הישראלי הם חפרו את רצפת המסגד מתחת לשטיחים, ואילו היו מוצאים משהו – היו מפרסמים זאת.
הם [היהודים] אומרים שהמקדש נהרס על ידי הרומאים בשנת 70 לספירה, ואחרי שש מאות שנה באו המוסלמים ובנו בו את מסגד אל-אקצא שלהם.
שווה בנפשך, שש מאות שנה שלמות – איש לא התפלל בו, איש לא שיפץ את חורבותיו, איש לא ניקה את הטינופת שבו, והיום הם [היהודים] רוצים אותו [את המקום בו נמצא מסגד אל-אקצא] כדי שישמש בית המקדש שלהם. איזו צדק, איזו אנושיות ואיזו דת זו [היהדות]?
לא היה ראוי, אחי היקר, שתגמגם או תהסס במתן תשובה לשאלה הנבזית שהציגו. כך הם יעזו [לערער] על [מעמד] מסגד אל-אקצא, וכך הם יתאוו לחלק אותו בזמן ובמקום [מתן אפשרות גם ליהודים לקיים פולחן דתי במסגד אל-אקצא / הר הבית בחלוקה עם המוסלמים על פי מפתח של זמן ומקום]. ואתה היית בין אלה שעמדו מולם בגבורה ובאומץ בחצרות מסגד אל-אקצא, ולא נשכח את עמידתך האמיצה ההיא. כמו כן, אנו מעריכים את ההתמודדות שלך עם הגזען הפשיסט [הכתב לענייני צבא של ערוץ 12] רוני דניאל באותו ראיון. ואולם, מסגד אל-אקצא ראוי לעמדה אמיצה, ישירה וברורה כזו יותר מאשר התעמתות עם הפשיסט החולה באישיותו, רוני דניאל.
ולבסוף, יקירי, מסגד אל-אקצא אינו רק מקום תפילה למוסלמים – הגדרה זו חלה על כל פיסת אדמה טהורה, אלא הוא כיוון התפילה הראשון של המוסלמים, אפילו כשהיה מזבלה של פסולת, ואפילו כשהיה תחת שלטון הרומאים. המוסלמים, בעודם נרדפים, חלשים ומוקפים, הכריזו בגלוי כי 'מזבלת הפסולת' היא המסגד שלהם שבו יעבדו את ריבונם. הם לא חששו מהרומאים ולא מאחרים, והקריבו שיירות של שהידים למענו. הם לא הרסו בית כנסת, לא כנסייה, לא מקדש ולא מנזר. ולו חמדו דבר, הם היו חומדים את הכנסייה המשגשגת, אך הם שמרו על הברית והגשימו את ההבטחה.
והוא [מסגד אל-אקצא] השני מבין שני המסגדים אחרי הכעבה [الكعبة] בארבעים שנה [על פי החדית’, מסגד אל-אקצא נבנה 40 שנה לאחר הכעבה שנבנתה על ידי המלאכים והאדם הראשון], כלומר מאז אדם [האדם הראשון], עליו השלום, עמים רבים עבדו בו את אללה, דור אחר דור, הרבה לפני היהודים.
והוא [מסגד אל-אקצא] השלישי לאחר שני המקומות הקדושים, ו[הוא] מקום המסע הלילי של שליח אללה, תהא עליו תפילת אללה וברכתו, שממנו עלה השמיימה ואליו חזר, ובו התפלל עם הנביאים כאימאם [העומד בראש המתפללים], ובכך איחד את השליחויות [של הנביאים ששלח אללה לאנושות], והוא קוראן שייקרא עד שתתקיים השעה [יום הדין באחרית הימים].
מסגד אל-אקצא הוא מולדת כבושה, ריבונות אבודה וכבוד מחולל. מסגד אל-אקצא הוא זהות ושייכות. כאשר מדובר במסגד אל-אקצא – אל תגמגם ואל תהסס, אלא [אמור את דבריך] בגבורה ובגאווה.
סימוכין: https://tinyurl.com/3ukru56b
https://x.com/jdhalevi/status/2079721189723852917
יַה-בַּה-יֶה יַה-בַּה-יֶה מהי אהבת ציון של יאיא פינק
"ההיסטוריון" ו"מדען המדינה", המתנאה כדתי, יאיר פינק המכונה "יא יא", מועמד מפלגת "הדמוקרטים" לכנסת קובע: ״אני חושב שמנסור עבאס אוהב את מדינת ישראל יותר ממה שיהדות התורה וחברי הכנסת שלה, והוא יותר ציוני מאשר החברים ביהדות התורה ששרים נמות ולא נתגייס.״
https://x.com/YinonMagal/status/2079588406930083992
השייח' מנסור עבאס, קובע יאיר יא יא פינק המתנאה כדתי, "למען ציון לא יחשה"...
ומה לנו שנלין על אורי הייטנר הלא דתי המכשיר גם הוא את השייח' מנסור עבאס לממשלה ובלבד שבנט מנהיגו (העכשווי-זמני) יהיה ראש הממשלה.
מפעל ההכשרה "גלאט כשר" של מנסור עבאס עובד במלא הקצב.
עונש מגוחך לכמאל ח'טיב, שליבה את מהומות שומר החומות
מה נשאר לומר על מערכת משפט שמתעכבת יותר מחמש שנים בגזירת דינו של בכיר הפלג הצפוני, שליבה בפראות את התקוממות 'שומר החומות'? חמש שנים וחודשיים לאחר שהוגש נגדו כתב האישום על עבירות הסתה לאלימות והזדהות עם ארגון טרור, בית משפט השלום גזר את עונשו של כמאל ח'טיב, בכיר הפלג הצפוני (שהוצא מחוץ לחוק) של התנועה האסלאמית. מדובר בעונש מקל מאוד ואף שערורייתי – תשעה חודשי עבודות שירות בלבד.
חלק חשוב במיוחד בהרתעת היחיד והרבים בניהול הליך פלילי הוא מיידיות הגמול. עונש שניתן סמוך לביצוע המעשים משפיע לאין ערוך יותר מעונש שניתן שנים לאחר ביצוע המעשים. זה נכון באופן כללי, ונכון במיוחד בנוגע לעבירות לאומניות. השב"כ טען בשיח עם הפרקליטות שאחד הגורמים העיקריים לכך שבאופן כללי ערבים ישראלים לא הצטרפו למעגל הטרור במלחמה הנוכחית היה מיידיות התגובה של מערכת אכיפת החוק ומערכת המשפט. אפס סלחנות. זו כמובן לא הייה הסיבה היחידה, אבל לטענת השב"כ (של רונן בר, לא של זיני) הנקודה הזאת היתה קריטית בהבדל בין 'שומר החומות' ובין 'חרבות ברזל'.
ח'טיב הורשע על ידי השופטת עדי במביליה־אינשטיין בשלוש עבירות הסתה לאלימות ובשתי עבירות של פרסום דברי שבח, אהדה או עידוד למעשה טרור, תמיכה או הזדהות, על פי חוק המאבק בטרור. האירועים שבגינם הורשע ח'טיב התרחשו בזמן פרעות 'שומר החומות' בכל הערים המעורבות בישראל, ואף בדרום הארץ, ומי שעמד מאחורי שלהוב הרוחות, ופעל (בהצלחה) לנכס לעצמו את השמירה על אל־אקצא, הוא ארגון הטרור חמאס.
כתב האישום מתאר בתמציתיות את היסטוריית האירועים: "מראשית חודש הרמדאן, ובמהלך כל החודש, התנהלו עימותים אלימים בין מתפרעים ערבים לכוחות הביטחון סמוך לשער שכם, ובמוקדים נוספים בעיר העתיקה בירושלים. בהתפרעויות אלה, השליכו מתפרעים ערבים חפצים, יידו אבנים וירו זיקוקים לעבר שוטרים, זרקו אבנים לעבר אוטובוסים, ניפצו שמשותיהם והציתו פחי אשפה. כן אירעו מספר ניסיונות לינץ' בתושבים יהודיים ברחבי ירושלים. במהלך ההתפרעויות, נעצרו חלק מן המתפרעים על ידי המשטרה.״
ב־18 באפריל 2021 הותקף רב על ידי תושבים ערבים ביפו. בעקבות אירוע זה פרץ בעיר גל התפרעויות אלימות בין מתפרעים ערבים לכוחות המשטרה ובין מתפרעים ערבים ליהודים. "במהלך ההתפרעויות יידו מתפרעים ערבים אבנים לעבר כוחות המשטרה, ירו זיקוקים והציתו פחים. כתוצאה מההתפרעויות ביום זה, נגרם נזק לרכוש, שוטרים נפצעו ומספר מתפרעים נעצרו."
ח'טיב, דמות דתית משפיעה, ניצל את ההתלקחות כדי ללבות עוד יותר את הלהבות. הוא שיבח את הפורעים ואת המתפרעים. בחשבון הפייסבוק שלו, עם 160 אלף עוקבים, כתב ח'טיב כך: "יפו – גורם כוח. יפו תמיד ייצגה את המותן והריאה של ירושלים. כשם שירושלים מתמודדת עם עדרי המתנחלים כך פעלה יפו בליל אמש בעימות מול שלוחי הרסן שלהם. למרות שאותה משטרה ואמונתה העוינת כלפי כל פלסטיני, ערבי ומוסלמי תוקפת את אנשינו ביפו, גיבורי יפו עומדים איתן כל יום כגורם בעל משקל. כל הברכות והנשיקות לכל אחד מכם, אריות יפו. יפו היא ההוכחה הסופית לכישלון המפעל הציוני למחיקת זהות אנשינו בפנים הפלסטיני על אף 73 שנים מאז הנכבה של יפו ושל כל פלסטיני."
כמה ימים לאחר מכן, תוך כדי המהומות, כתב ח'טיב דברי שבח לפוגרום שנעשה ביהודים במאורעות תרפ"ט, וקישר אותו לימינו אנו: "מהפכת אל־בוראק (השם הערבי למאורעות תרפ"ט, א"ג). מה דומה הלילה לאתמול. זה היה באוגוסט 1929 ביום שבו חבורה דתית יהודית בשם בית"ר קראה לצעירים יהודים להגיע מתל אביב כדי לתמוך ביהודי ירושלים בפלישה לכותל אל־בראק ולהתפלל מולו, וזאת בתמיכה של צבא הכיבוש האנגלי.
"התגובה של הפלסטינים היתה יציאה בצעדות ממסגד אלאקצא המבורך לאחר קריאות לתושבי הכפרים והערים להגיע לירושלים ולעמוד בפני החבורות היהודיות ובאותו זמן היה יום הולדתו של הנביא יחד עם יום כיפור של היהודים. היו התנגשויות אלימות בכל רחבי ירושלים והאנגלים התערבו לטובת הכנופיות הציוניות באותו הזמן. אבל עד מהרה עבר ניצוץ האירועים, שנודעו לאחר מכן כמהפכת אל בוראק, לערים חברון, יפו, חיפה, בית שאן, טבריה וצפת. התוצאה הייתה 116 שהידים פלסטינים ו־133 הרוגים יהודים. נעצרו אלפי פלסטינים וחלק נידונו למוות, עליהם נמנו השהידים פואד חג'אזי, מחמד ג'מג'ום ועטא אלזיר.
"באותה העת הוקמה ועדה בריטית בראשות לורד 'שו' שהחליטה שהכותל המערבי הוא חלק בלתי נפרד ממסגד אלאקצא ושהוא רכוש המוסלמים בלבד. והנה הימים האלו חוזרים והאירועים דומים כאשר חבורות יהודיות, ובראשן חבורת 'להב"ה', קוראות להגיע לירושלים מכל הערים היהודיות כדי לפלוש לאלאקצא וממול ישנה העמידה של גיבורי ירושלים וקצווי ירושלים והתעמתותם עמם. והעובדה שהאירועים עוברים לערי הגדה המערבית, הפנים הפלסטיני ורצועת עזה היא ניצחון עבור ירושלים ואלאקצא, מדגישים את הבלעדיות של זכותנו בו ואין ליהודים זכות אפילו לגרגר אדמה בו. המבחן האמיתי הוא 28 ברמדאן כאשר ישנן קריאות חסרות תקדים לפלישה לאלאקצא. זה אלאקצא שלנו, לא בית המקדש שלהם. אלאקצא בעיניים שלנו, נושמד אנחנו והוא לא יושפל. אנו קרובים יותר לישועה, אז היו שמחים."
מדובר בדברי הסתה חמורים ומזעזעים. אין הבדל מהותי בין הטבח שנעשה ביהודים בתרפ"ט ובין טבח 7 באוקטובר. אותו המון צמא דם שהתנפל על יהודים, ללא הבחנה, כדי לטבוח ולשפוך כמה שיותר דם. ח'טיב שיבח את הפורעים של אז ושיבח את הפורעים של 'שומר החומות' תוך שהוא מחבר בין המהומות בירושלים, בערים המעורבות וביהודה ושומרון ובין הלחימה של החמאס בעזה.
ההסלמה הביטחונית המשיכה לגבור, ויחד איתה גם ניסיונותיו של ח'טיב לשלהב את ההמונים. באמצע מאי 2021 הוא נשא דרשה והפיץ אותה בין היתר בחשבון הפייסבוק שלו, ובה הוא אמר בין היתר: "הם מופתעים בימים אלו מכך שהדור הזה מלמד אותם לקח עכשיו בירושלים, מלמד אותם לקח בעמידתו האיתנה באלאקצא ומלמד אותם לקח בעמידתו האיתנה בעזה, הדור הזה! לא דור הנכבה ולא דור הנכסה, זהו דור העוז, דור התמיכה, דור הגבורה, שהוא דור השבת הזכויות."
הפרקליטות ביקשה לגזור על ח'טיב 40 חודשי מאסר בפועל. השופטת רות שפילברג־כהן החליטה להסתפק בתשעה חודשי עבודות שירות.
השופטת שפילברג־כהן הסבירה מדוע היא מקלה בעונשו בנימוק אינפנטילי, שלפיו "לא מדובר בחריגה בוטה וחמורה, בהסתה מפורשת או בקריאה ישירה לציבור לנהוג באלימות. מבחינה זו יש לקחת בחשבון לטובת הנאשם את מידת המתינות שבה בחר, גם אם עשה זאת ממורא החוק, ולא מתוך רצון כנה להימנע מעידוד לאלימות קשה."
כלומר, הוא אומנם הסית לאלימות קשה ולטרור אבל הוא התנסח במילים מתונות, כדי לא להסתבך עם החוק. למזלנו, שפילברג־כהן לא היתה זו ששפטה את פורעי מאורעות תרפ"ט, אלא שופטים בריטים. אחרת היא היתה מצליחה לפלפל ולהסביר למה גם בעונשם צריך להקל.
לאחר 7 באוקטובר היתה התפכחות של בתי המשפט ושל הפרקליטות. אפילו אם אדם כתב רק פוסט (או אפילו סטטוס לעוקביו בווטסאפ) שמשבח את חמאס או את המחבלים או קורא למעשי טרור – הוא נשלח לשנת מאסר. גם אם היו לאותו מסית 150 איש בלבד שעקבו אחריו, ולא ברור כמה קראו בכלל את הפוסט הזה.
וכאן לא מדובר על איזה צעיר חמום מוח או נטול מוח. מדובר בדמות דתית בכירה, סגן ראש פלג של התנועה האסלאמית שהוצאה כבר לפני שנים מחוץ לחוק. מדובר באדם שלחשבון הפייסבוק שלו יש 166 אלף עוקבים. אדם שאנשים רבים סרים למרותו, ששוב ושוב משלהב את ההמונים בשיא הרגישות הביטחונית להגן על אל־אקצא, כמו האריות של יפו, וכמו גיבורי מאורעות תרפ"ט, והשופטת המנותקת סבורה שאפשר לגזור עליו פחות ממה שנגזר על ערבי שהסית בחשבון הפייסבוק השומם שלו. זה מטורף.
ברגעי המעצר של ח'טיב. המון ערבי מוטרף ניסה למנוע את המעצר, תוך שימוש בירי חי. את התיעוד האפוקליפטי פרסם העיתונאי אלי סניור בחדשות 13 במרץ 2022. הסצנות נראות כאילו שמדובר במחנה הפליטים ג'נין או בקסבה של שכם. לא פחות. השופטת בעצמה מאזכרת זאת בתוך גזר הדין, לאור הסברי הפרקליטות שמדובר בנסיבה המוכיחה את הדומיננטיות של הנאשם לשלהוב ההמונים, ואת הסכנה שנשקפה ועודנה נשקפת ממנו.
השופטת דנה באוייב. היא עוסקת בעניינו של אדם שתנועתו הוצאה מחוץ לחוק, אבל חושבת שהיא עוסקת בעבריין שלא דיווח על הכנסות. "מעדויות ארוכות ומפורטות, אשר אליהן התייחסתי בהרחבה, עולה דמותו של הנאשם כאדם דומיננטי לחיוב בתחומי החינוך, החברה והרווחה בקרב האוכלוסייה הערבית. את שבעת ילדיו חינך הנאשם להשכלה גבוהה, ללמידת שפות, לקריאה ולחיים נורמטיביים. העדויות לגבי השפעתו של הנאשם בתחום יישוב הסכסוכים ובהפחתת האלימות בחברה, היו אמינות ומשכנעות. עדותו של ראש מועצת כפר כנא מר אמארה, ועדותו של עו"ד ח'טיב, עורך דין ותיק, שכנו של הנאשם, נשמעו בהערכה ובחיבה רבה לנאשם, והיה ניכר כי הנאשם זכה לתמיכתם של אנשים אלה ושל אחרים לא בחסד, ולא ערב העדות במשפטו, אלא בזכות, ולאור השפעתו הברוכה על חברתו."
תגידי לי, את התחלקת על השכל? מה זה רלוונטי שהוא חינך את ילדיו להשכלה גבוהה וללמידת שפות? למי אכפת שהוא משמש כבורר בין כנופיות ועבריינים בחברה הערבית? על מי את חושבת שאת עובדת כשאת טוענת שהוא מחנך את ילדיו לחיים נורמטיביים, אם אפילו על המעשים הללו, שבגינם הוא הורשע, הוא סירב לקחת אחריות ולהתחרט? איכשהו גם כאן השופטת הצליחה ללמד עליו זכות. "הנאשם הביע במסגרת זכותו למילה האחרונה עמדה של כיבוד לחוק ולהחלטת בית המשפט. אין לטעות ולראות בעמדתו משום הבעת צער על מעשיו, ואין בהם משום עמדה פייסנית כלפי הציבור היהודי או כלפי נציגי השלטון, שאותו כינה בפרסומים משנת 2021 'שלטון עריץ'. יחד עם זאת, מטעם סנגוריו של הנאשם נמסר כי הנאשם אומנם עומד מאחורי אמירותיו אך בעתיד ישתדל להיות זהיר יותר ולא לעבור על החוק. אומנם לא ניתן לראות בגישה זו משום אחריות מלאה על האמירות, אך אין בדברים נימה מתריסה או קיצונית." השייח' הזה אומר בפני בית המשפט, לאחר הרשעתו, שהוא עומד מאחורי השבחים שנתן לאריות של יפו, לגיבורים של עזה ולתושבי ירושלים שחוללו את הפרעות – אבל לפי השופטת אין בדברים נימה מתריסה או קיצונית. הניתוק של כבוד השופטת כל כך קיצוני, שאני לא יודע באילו מילים אני צריך להשתמש כדי להסביר כמה זה מופרך, וכמה גזר הדין שלה מסוכן.
השורה התחתונה היא שחמש שנים לאחר פרעות 'שומר החומות', אחד המסיתים המרכזיים והדומיננטיים ביותר יוצא עם עונש מגוחך, באדיבות מערכת המשפט הישראלית. יש רק לקוות שהפרקליטות לא תעבור על כך לסדר היום, ותגיש ערעור על קלות גזר הדין. כמו כן, אני לא יודע מי ירכיב את הממשלה הבאה ומי יהיו החברים בוועדה לבחירת שופטים הבאה, אך בעיניי חייב להיות סימן שאלה גדול על קידום השופטת שפילברג־כהן למחוזי.
אבישי גרינצייג, 23.7.26.
https://be7.co.il/26722
מסתבר כי מפעל ההכשרה "גלאט כשר" לתנועה האיסלמית קיים גם במערכת המשפט הישראלית.
מישראל ביילין לאלתרמן "אימא יקרה לי" בחינם
בהמשך לרצנזיה המעניינת של עדינה בר-אל על ספרו של דוד ישראל קורונה-אסף. "אמא יקרה לי" ("חדשות בן עזר", 2180), הרי בימינו יש יתרון רב לאתר דיגיטלי על הספר הכתוב.
לדוד ישראל קורונה-אסף יש אתר בשם "עונג שבת" שבו מרוכזים השירים עם קישורים דיגטליים לביצועים שונים שלהם. יתרון עצום על ספר מודפס. הנה קראו על השיר "חיימקה שלי" על כל גלגוליו עד ישראל ביילין-ארווין ברלין. עם הביצועים השונים שלו:
https://onegshabbat.blogspot.com/search?q=חיימקה שלי
זה בחינם ויחסוך לכם את מחירו של הספר.
נעמן כהן
נעמן כהן
בין תבוסת צרפת במלחמת העולם השנייה
רוצים גישה מלאה לכל הגיליונות?
הצטרפו לאתר וקבלו גישה לארכיון של למעלה מ-2,100 גיליונות עם אלפי מאמרים, שירים ויצירות ספרותיות.
הצטרפו לאתר