* אם ההתיישבות בגולן – הלכה לעולמה, שבעת ימים ומעשים, ציפקה הראל, ממייסדי ההתיישבות בגולן, מבנאי הגולן, אשתו ושותפתו לדרך ולעשיה של יהודה הראל. בת 85 היתה במותה.
לפני חודשים אחדים, החלטנו על הענקת עיטור יקיר הגולן מדי שנה לתושבי הגולן שתרמו תרומה ייחודית לגולן. הראשונים שבחרנו בהם כיקירי הגולן הם ציפקה ויהודה הראל.
תיכננו לערוך בעוד שבועות אחדים טקס מכובד ומרשים. בעקבות ההידרדרות במצבה של ציפקה, ביום רביעי הגענו אליהם, ראש המועצה האזורית גולן אורי קלנר ואני, להעניק את העיטור בטקס מצומצם. ציפקה כבר לא יכלה לצאת אלינו. עשינו טקס קצר עם יהודה ועם ילדיהם.
כעבור שעות אחדות, ציפקה נפטרה, בתשעה באב.
יהי זכרה ברוך!
* אגדה בחייהם – אנו בשנת השישים להתיישבות בגולן ובשנת היובל לקצרין.
לפני חודשים אחדים איבדנו את סמי בר לב, מייסד העיר קצרין. השבוע איבדנו את ציפקה הראל, הבנאית הגדולה של הגולן.
אנשים שהיו אגדה בחייהם.
נמשיך את עשייתם.
בבניין הגולן ננוחם.
* שלושת הבתים שציפקה בנתה – בית הקברות היפה ביותר בארץ ישראל, הוא בית הקברות של מרום גולן. הוא נמצא בתוך לוע הר בנטל, לפתח הר געש, בתוך יער, בנוף קסום. גם בית הקברות הזה הוא פרי יצירתה של ציפקה הראל. ביום שישי ליווינו אותה לשם, למנוחת עולמים.
מאות רבות מחברי מרום גולן, מתושבי הגולן ומוקיריה מכל רחבי הארץ השתתפו בהלוויה. היתה הלוויה צנועה, עם הספדים של יהודה, של שלושה מילדיה ונציג נכדיה, ונציגת הקיבוץ. היא דיברה על שלושת הבתים שציפקה בנתה – הבית של שבט הראל, בית מרום גולן ובית קהילת הגולן.
ציפקה הניחה שבט מפואר – יהודה, חמישה ילדים, ארבעה מהם במרום גולן, 16 נכדים ו-3 נינים.
* דני קריצ'מן – הלך לעולמו דני קריצ'מן, חבר מושב בית הלוי, מי שהיה יו"ר החטיבה להתיישבות, מנכ"ל משרד החקלאות, יו"ר המועצה לשיווק פרי הדר ומראשי תנועת המושבים.
בהיותו יו"ר החטיבה להתיישבות בהסתדרות הציונית, הוא חולל מהפך, והחיל את פריסת החטיבה, שעד אז פעלה רק מעבר לקו הירוק, גם על הגליל והנגב, ובכך ייתר את קיומה של המחלקה להתיישבות בסוכנות היהודית.
קצת רקע היסטורי – החטיבה להתיישבות בסוכנות היהודית, שבראשה עמד לאורך עשרות שנים לוי אשכול, גם במקביל לתפקידיו כשר החקלאות ושר האוצר, עד בחירתו לראשות הממשלה, הובילה את ההתיישבות ברחבי ארץ ישראל לפני הקמת המדינה ואחריה. הסוכנות היהודית ממומנת מתרומות העם היהודי. אחרי מלחמת ששת הימים, ארה"ב סירבה לאפשר את הפטור ממס על תרומות להתיישבות מעבר לקו הירוק. לכן, ראש הממשלה לוי אשכול החליט על הקמת החטיבה להתיישבות בהסתדרות הציונית, שתמומן בידי ממשלת ישראל, ותוביל את ההתיישבות מעבר לקו הירוק – בגולן, בבקעת הירדן, בסיני, ברצועת עזה, ביהודה ובשומרון. החטיבה היתה גוף ביצועי מוצלח מאוד, ולנוכח המשבר בהתיישבות בגליל ובנגב, יזם ראש הממשלה אריק שרון את העברת פיתוח ההתיישבות באזורים אלה לאחריות החטיבה. הרעיון קרם עור וגידים שנים אחדות מאוחר יותר, עם מינויו של קריצ'מן ליו"ר החטיבה.
דני קריצ'מן תרם תרומה אדירה להתיישבות ברחבי ארץ ישראל בשישים השנים האחרונות. הוא החל את הקריירה ההתיישבותית שלו בתפקיד הפרוייקטור מטעם תנועת המושבים על ההתיישבות החדשה בגולן. הוא הוביל את הקמת גבעת יואב, רמות, אליעד, מעלה גמלא ומושבים נוספים. הוא ידע לעקוף מכשולים בירוקרטיים ולקצר תהליכים, והדבר איפיין אותו בכל תפקידיו. הוא היה מפא"יניק בנשמתו, אך מפא"יניק של פעם, כאשר תנועת העבודה נשאה את דגל ההתיישבות. לימים היה מזוהה עם צומת וישראל ביתנו.
כשכתבתי את ספרי "אל נאחר רגע נכסף – תנועת העבודה וההתיישבות בגולן 1967-1969", רציתי לראיין אותו. שוחחתי איתו בטלפון, והתרשמתי שהוא כבר אינו במצב שיוכל לסייע לי. אולם שמו עלה שוב שוב בראיונות עם שותפיו לעשיה ולדרך, אריק נחמקין ז"ל ויבל"א גדליה גל, וציטטתי מדבריו שהופיעו בספרו של יעקב צור "מן הים עד המדבר – הקיבוץ המאוחד באמונה ובמאבק על שלמות הארץ". בראיון לספרו של צור, שממנו ציטטתי בספרי, אמר קריצ'מן על הקמת המושבים בגולן: "לא חסרו אנשים להתיישבות, היינו מוציאים קול קורא להקמת יישוב ומזמינים מועמדים לבוא ולהתראיין. בימי רביעי היה בית תנועת המושבים מלא בעשרות מועמדים שבאו להירשם ליישובים חדשים."
וכך כתבתי על קריצ'מן בספר: "תנועת המושבים גייסה את דני קריצ'מן, בן קיבוץ אפיקים וחבר מושב בית הלוי, לימים יו"ר החטיבה להתיישבות ומנכ"ל משרד החקלאות, לפרויקטור של ההתיישבות הצעירה אחרי מלחמת ששת הימים. קריצ'מן היה יזם ובולדוזר התיישבותי בלתי רגיל, הוכיח יכולות גבוהות בארגון, בגיוס מתיישבים, בהקמת גרעינים ובדחיפת ההתיישבות, אך לא הקפיד לנהוג על פי הכללים המסודרים, המקובלים, בפעולות ההתיישבות שהוביל. 'הוא לקח על עצמו התחייבויות ללא סמכות והיה פרוייקטור בלתי רגיל של הקמת היישובים האלה,' אומר עליו גדליה גל, ודברים דומים אומר עליו אריק נחמקין."
דני קריצ'מן הלך לעולמו יומיים אחרי ציפקה הראל וחצי שנה אחרי סמי בר לב. דור מייסדי ובוני הגולן נפרד מאתנו. אנחנו והדור שאחרינו, ממשיכים לשאת את המשא ולהמשיך את הדרך שהם סללו.
יהי זכרו ברוך!
* כאילו אין – בעקבות רצח בניהו מלט בפיגוע ליד חוות גלעד, גינה משה רדמן את המטיילים הישראלים (הוא כתב "מטיילים" במירכאות, הרי מה, הם לא באמת טיילו), ומה פתאום צריך לטייל שם, ולשבת שם, ומאיפה יש לצה"ל כוח אדם להגן על הערבוב הזה וכו'.
כלומר אסור ליהודים לטייל בארץ ישראל, ועצם הטיול הוא פרובוקציה, שאם תוצאתה רצח, הוא באשמת המטיילים.
לפני 21 שנים, עקרנו את גוש קטיף ונסוגונו משארית רצועת עזה שהייתה בידינו, כי מאיפה יש לצה"ל סד"כ להגן על "קומץ מתנחלים בתוך אוכלוסייה פלשתינאית." חלפו 18 שנה, וב-7 באוקטובר ראינו מה קרה. חלפו עוד שלוש שנים, ומתברר שלא למדנו. אותן סיסמאות שקר, אותם דקלומים. כאילו אנו מזמינים את 7 באוקטובר הבא.
מצער מאוד שבמקום שעם ישראל כולו יתאחד באבל על רצח אזרח ישראלי בידי מחבלים, התגובות על הרצח רוויות בפוליטיקת זהויות שבטית.
שבט א' מסביר שהכול תוצאה של "אלימות המתנחלים". כאילו "המתנחלים" אלימים, למרות שרוב מוחלט מקרבם שולל מכל וכל כל אלימות ולבטח טרור.
שבט ב' מסביר, שהכול תוצאה מההסתה על "אלימות המתנחלים", שהתירה את הדם וכו'.
לא כל כך חשוב מה אומר כל שבט. עצם החלוקה לשבטים בכל נושא, אפילו בהוקעת טרור רצחני, היא הבעייה. מי שמקל ראש בחומרת הרצח ומאשים בכך את הטרור היהודי, חוטא למעשה בהצדקת טרור. הטרור ראוי לגינוי מוחלט, ללא סייג. מי שמצדיק את הטרור הערבי בשל פיגועי הטרור היהודי, מצדיק בכך ביתר שאת את הטרור היהודי, שהרי אף הוא בא כתגובה, כביכול, לפיגועים, ולהרבה יותר פיגועים, ולהרבה יותר רצח.
יש להילחם בטרור הפלשתינאי כאילו אין טרור יהודי ולהילחם בטרור היהודי כאילו אין טרור פלשתינאי.
* רצועת הביטחון – אם צה"ל לא יהיה שם – חיזבאללה יהיה שם.
לא עוד 7 באוקטובר!
* היד שאחזה בסכין – היד שאחזה בסכין, בפיגוע הדקירה בניו-יורק היא ממדאני, צורר היהודים.
ה"גינוי" שלו צבוע ומתחסד.
* מי צריך את שופטי בג"ץ? – ברח' שוקן לא מכירים את המושג: "יש שופטים בירושלים." הם קרובים יותר לגישתם של יריב לוין, קרעי, רוטמן וגוטליב – מי צריך את בית המשפט אם איננו שולטים בו? לאורך שנים מערכת "הארץ" והכותבים מדבוקת שוקן מתגוללים בשופטי בג"ץ, שמעזים לפסוק שלא על פי תכתיבי רח' שוקן.
ביום ד' השתלחו מאמר המערכת וצבי בראל בשני פשקווילים שונים, בכבוד השופטים אלכס שטיין, יעל וילנר ורות רונן, שדחו פה אחד עתירה של ארגונים אנטי ישראליים נגד האיסור עליהם לפעול ביהודה ושומרון נגד ישראל. "ארגונים הומניטריים", מגדיר אותם העיתון. אבל השופטים צודקים. אם ישראל היא מדינת אפרטהייד, כפי שמטיחים בה העותרים, הרי שאין לה זכות קיום. אז מה אתם באים לבקש סעד מבית המשפט העליון של מדינה שאתם כופרים בזכות קיומה?
אילו הכותבים היו כותבים בשם חופש הביטוי, וטוענים שגם לארגונים השוללים את זכות קיומה של ישראל מותר לפעול כאן, ניחא. אבל הטענה שלהם היא שהארגונים הללו צודקים.
ומה דינו של בית המשפט העליון ששופטיו סוטים מדפי המסרים של שוקן? "אם זה יהיה הקו של בית המשפט העליון, הוא ישמוט במו ידיו את הבסיס לקיומו," נכתב בפשקוויל המערכת. יריב לוין לא היה מנסח זאת באופן קיצוני יותר.
וכשהם מתגוללים בבית המשפט, במי מתגולל רוגל אלפר? במילואימניקים. הוא פירסם פשקוויל רווי שנאה ובוז למילואימניקים, שבזכותם ובזכות מסירותם וקורבנם הוא חי.
"סוגה חדשה של ישראלים ששואבים את עיקר משמעות חייהם מהשתתפות במלחמת הנצח הרב־זירתית. להלן 'המילואימניקים'." הוא משתלח בהם בשנאה. הוא מאשים אותם שהם "נוטשים את ילדיהם ואת נשותיהם בכל פעם שהם מקבלים צו." והוא נוזף בהם שהם מעזים לא לסרב. "סוגת המילואימניקים שדבר לא יגרום להם לסרב לצו, מורכבת מטיפוסים שאינם נכנסים לטראומה בשדה הקרב ואינם מתייסרים מהזוועות שהם מתבקשים לבצע. הרגישים וההלומים נשרו בדרך. נשארו אלה עם נפש הטפלון, צייתנים ואטומים, שמתמסרים לצורכי הדיקטטורה." והוא מתריע ש"אם מלחמת הנצח תסתיים, הם יסתובבו בקרבנו כסהרורים."
ההגדרה המדעית לייצורים מסוגו הנחות של רוגל אלפר היא: חרא.
* שנאה ממומנת - סרטון ההסתה והשנאה נגד איזנקוט אינו שנאת חינם.
זו שנאה ממומנת.
* שיא הנוכלות – המאמץ העיקרי של נתניהו לקראת הבחירות הוא להשתלט על סדר היום. הוא נמלט מהנושא המרכזי – אחריותו למחדל שהמיט על עמנו את האסון הגדול ביותר מאז השואה. הוא נמלט מחרפת הברית המושחתת עם המשתמטים, שעה שצה"ל משווע ללוחמים ונציגי המשתמטים יושבים בקבינט השולח את בנינו לקרב. הוא נמלט מדיון על כך שלשכתו שירתה את תעמולת האוייב הקטארי בזמן המלחמה, תמורת בצע כסף. הוא מנסה לייצר, כדרכו בטומאה, סדר יום של שנאה ודמוניזציה. והפעם החיבור המומצא של איזנקוט עם רע"ם.
הסיפור של נתניהו עם רע"ם הוא אחד משיאי הנוכלות; סיפור מסמר שיער אפילו בקנה המידה הנכלולי של נתניהו, לא פחות ממעשה הנוכלות של גניבת הרוטציה בממשלת האחדות עם גנץ.
רע"ם היתה הבייבי של נתניהו. רע"ם היתה הסטארט-אפ הפוליטי של נתניהו. רע"ם היתה בת טיפוחיו של נתניהו. יחד עם יריב לוין וקיש הוא טיפח וליטף אותה במשך שנתיים, הבטיח לה הבטחות מרקיעות שחקים והביא אותה לפילוג הרשימה המשותפת, והליכה לבחירות בנפרד, כדי להצטרף לממשלתו של נתניהו.
נתניהו הבין שהוא איבד את הרוב היהודי בכנסת. אחרי שלושה סבבים הוא הבין שאין לו שמץ של סיכוי להקים קואליציה על טהרת מפלגות יהודיות (שלא לדבר על ציוניות, שהרי הברית עם החרדים אינה שותפות עם ציונים). ואחרי שהכיש את כחול לבן, לאחר שקפצה להציל אותו אחרי כישלונו בסיבוב השלישי, הוא ידע שאף אחד לא מאמין לו ולחתימת ידו, ואף מפלגה לא תחזור על הצעד של כחול לבן. והוא הכין את נשק יום הדין – רע"ם. אמנם אין לו רוב בכנסת, אבל מפלגות הימין תלכנה אתו, ואליהן תצטרף רע"ם והרוב שלו מובטח. ואכן, על פי תוצאות הבחירות, היה לימין + רע"ם רוב. נתניהו היה משוכנע שיש לו ממשלה.
הרי בפגישה לפני הבחירות עם מנהיגי מחאת העצמאים, שהוקלטה בסתר, אמר להם נתניהו שהחרדים וסמוטריץ' מצביעים לפי מה שהוא רוצה. היה לו ברור שהם ילכו איתו לממשלה עם רע"ם, במיוחד אחרי שהוא פעל במרץ בלתי נדלה לכניסת מפלגת הציונות הדתית לכנסת. רע"ם היתה תעודת הביטוח של שלטונו.
ואכן, מיד לאחר הבחירות רע"ם התייצבה, ועמדה להצטרף לממשלת נתניהו-ימין-חרדים.
הסיבוב הרביעי, כמו שלושת קודמיו, הסתיים ללא הכרעה. בניסיונו להקמת הממשלה היו לנתניהו סיעת הליכוד במלואה – איש לא פיקפק בשותפות הזאת, רע"ם, ימינה על כל שבעת חבריה, ובהם שיקלי שתמך אף הוא בכך, ש"ס ויהדות התורה. יחד – 58 ח"כים. מי שחסרו לנתניהו היו חברי סיעת הציונות הדתית (הרי אף ישראלי נורמלי לא ספר את כנופיית בן גביר הגזענית הפשיסטית כשותפה לממשלה ונתניהו התחייב בראיונות לכל כלי התקשורת ערב הבחירות שלא יישב עם בן גביר). לפתע הסתבר לנתניהו, שסמוטריץ' לא תמיד מצביע איך שהוא, נתניהו, רוצה.
נתניהו עשה מאמץ אדיר להשפיע על הציונות הדתית. הוא הפעיל מכבש לחצים על רבני הציונות הדתית לשכנע את סמוטריץ' ללכת איתו. הוא יזם פגישה בין מנסור עבאס לרב דרוקמן. הוא שיכנע את הרב טאו והרב שמואל אליהו לתמוך בממשלה עם רע"ם. הרב טאו פסק שאבי מעוז, נציג נועם בציונות הדתית, יתמוך בממשלה. לנתניהו היו כבר 59 ח"כים. גם זה לא מספיק. הלחץ על סמוטריץ' התגבר. עבאס נשא נאום חצי ציוני בשידור חי שבו קרא נוסח מוסכם מראש עם נתניהו. לפני השידור נתניהו שלח את הנוסח לסמוטריץ', להערות. אך כלום לא עזר. סמוטריץ' עמד במריו וסיכל את הקמת ממשלת נתניהו.
ברגע שנגוז הסיכוי להקמת ממשלת ימין-רע"ם, רע"ם נדרשה לחשב מסלול מחדש.
רע"ם לא פירקה את הרשימה המשותפת ורצה לבחירות במצע אזרחי, כדי להיות באופוזיציה. המסר שלה לבוחריה היה שהיא תצטרף לממשלה כדי לקדם את הצרכים האזרחיים והכלכליים של אזרחי ישראל הערבים. ברגע שהסיכוי של נתניהו להקים ממשלה נגוז, הם הרגישו משוחררים להצטרף לממשלת השינוי.
נתניהו, שריקד ופיזז בחיזורו אחרי מנסור עבאס, שכינה אותו סאדאת של ערביי ישראל, שלימד אותו שיעור בתורת ז'בוטינסקי על השותפות הפוליטית עם ערביי ישראל, שהתרוצץ ביישובי המגזר הערבי לפני הבחירות בשבתו כאבו-יאיר (שמו הקודם והנשכח של יונתן הון) כדי להביא אותם לתמיכה ברע"ם שתשב בממשלתו – ביום אחד, בלי להניד עפעף, הפך את בעלי בריתו, שותפיו, לאויבי הציבור, לתומכי חמאס וכל מי שהקים איתם קואליציה לבוגד. ומאז הוא רץ על קמפיין השקר, ההסתה, הדמוניזציה והשנאה הזה.
ומדוע אני מכנה זאת מעשה נוכלות? כי לשוני דלה, ולא מצאתי ביטוי חריף דיו כדי לתאר את מעשהו הנבזי והבוגדני של נתניהו.
* הדיבר הראשון – בשורה מצוינת לכל אזרחי ישראל – למרות המלחמה, שנת שיא בייצוא מישראל.
איזה ביביסט שטוף שנאה שיתף את הכתבה על כך, והוסיף לה כותרת: בשורה רעה לרל"ביסטים.
אני מנסה לחדור לנפשו האפלה, ולהבין מה עומד מאחורי הפוסט הרעיל.
תופעה אחת, היא הפנמת הדיבר הראשון של הדת הפגאנית – כת פולחן האישיות של נתניהו: "המדינה היא נתניהו." ולכן, מי שמותח ביקורת על נתניהו, הוא נגד המדינה, שמח בכישלונותיה ואבל על הצלחותיה. מכאן נובעת עלילת הדם האוטואנטישמית הבזויה, שעל פיה מפקדי צה"ל והשב"כ "מרדו" בממשלה ושיתפו פעולה עם חמאס ב-7 באוקטובר כדי להפיל את נתניהו. הרי אדם צריך להיות בעל נפש מסוכסכת באופן קיצוני, כדי להאמין בזבל הזה. אבל כאשר מדובר בכת של שטופי מוח, הכול אפשרי.
התופעה השנייה היא השלכת ההתנהגות שלהם בשנת האופוזיציה, על יריביהם. כאילו, העובדה שהם פעלו כאופוזיציה למדינה, בהובלת הצמד לא-חמד ביביטיבי, בעת כהונת ממשלת השינוי, מעידה על כך שהסטייה הזאת קיימת גם אצל יריביהם.
* 15 אלף איש – החדשות הטובות - רוב מתפקדי הדמוקרטים גילו בגרות ואחריות ולא הצביעו לפרובוקטור הדוסופוב "נאור" נרקיס ולא הכניסו אותו לרשימתם לכנסת.
החדשות הרעות – למעלה מ-15,000 איש (!) נתנו את קולם לריקא הזה, האיש שאין בו כלום חוץ משנאה ותאוות פרסום. ועל כך, לדוגמה, צמתי בתשעה באב.
* גינוי על צביעותו – במאמרו "איפה סמוטריץ'" ("חדשות בן עזר", 23.7.2026) מתח מנחם רהט ביקורת נוקבת ומוצדקת לחלוטין על שתיקתו של מי שמתיימר להיות מנהיג הציונות הדתית, לנוכח דברי הבלע והארס של הזקן הממרא הרב לנדו בגנות חיילי צה"ל הדתיים לאומיים:
"הרשעים כאן, מה אפשר לעשות? יש רשעים... והחובשי כיפות סרוגות, שלא פחות מהם... אני מדבר על הכיפות הסרוגות שמחייבים ללכת. אם המדינה שולחת אנשים, חיילים, לשם כבוד המדינה והורגים אנשים – גם זה מותר??? רצח ממש!!! אז הם מסיתים לרצח, כך הם עושים. הם עושים מלחמות לא לשם הצלה, רק לשם כבוד המדינה."
למאמר החשוב בגנותו של סמוטריץ', וכדי להבליט את אטימותו, ציין רהט לשבח את תגובתו הרפה של נתניהו, שגינה את דברי לנדו, אך אפילו לא הזכירו בשמו, ותהה שמא הוא זה שינהיג את הציונות הדתית. אזכיר לרהט, שמי שמחזיק בכל מחיר את הברית עם המשתמטים ומפלגותיהם, וגם כאשר הם פרשו מהקואליציה המשיך להיכנע לכל גחמה שלהם; מי שנירמל את המציאות שבה שרים שמייצגים את הציבור המשתמט שולחים את חיילי צה"ל לקרב וגאים בנכדיהם העריקים; מי שהדיח את שר הביטחון, הרמטכ"ל ויו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת אך ורק כיוון שלא הלכו איתו עד הסוף בחקיקת ההשתמטות; מי שבשבוע האחרון של הכנסת העביר את חוקי ההשתמטות המושחתים, הוא נתניהו. הוא ולא אחר.
כפי שהוא נמלט מההצבעה, כדי שיוכל לשקר שלא תמך בה (כפי שהוא משקר שלא תמך בהתנתקות, אף שאז לא נמלט מן ההצבעות), כך הוא הוציא לקראת הבחירות איזו הסתייגות מדבריו של הזקן הממרא. הוא אינו ראוי על כך לשבח, אלא לגינוי על צביעותו.
* מר טלוויזיה – חידון הטריוויה הראשון שלי, בילדותי, היה משחק קופסה שנקרא "משחק טלוויזיה". יצר אותו חיים יבין. על הקופסה נראה מרקע ובו דיוקנו של המגיש חיים יבין, בשחור-לבן, כמובן.
כמו כל בני דורי, חיים יבין היה לאורך שנים בן בית, הדמות הסמכותית שעל המרקע, שמתווך לנו את החדשות בארץ ובעולם. הוא זכור במיוחד במשדרי הבחירות שהגיש, ובעיקר בבחירות 1977, שבהן הליכוד ובגין עלו לשלטון, ויבין הביא לחיינו את המושג שאילתר – מהפך. הלוואי שגם השנה נזכה לכותרת כזו.
באחד ממשדרי הבחירות הללו השתתפתי. זה היה ב-1996, בבחירות הראשונות בפתקים נפרדים לראש הממשלה ולכנסת, לאחר רצח רבין. השתתפתי בשידור כדובר ועד יישובי הגולן (ובאופן בלתי רשמי כנציג הדרך השלישית). באותן בחירות תוצאות המדגם והתוצאות הראשונות מהשטח ניבאו ניצחון דחוק לפרס, אך ככל שהלילה התקדם התברר שנתניהו, שהצבעתי בעדו לצד הפתק לדרך השלישית, ניצח. עקבתי לאורך המשדר אחרי ניווטו בידי יבין, והתרשמתי מאוד מהמקצוענות שלו, ושל מינה צמח שישבה לצדו. הוא ניצח ביד רמה ובסמכותיות על הלילה הארוך הזה.
"מר טלוויזיה" הלך לעולמו. יהי זכרו ברוך!
* באתי לבנות – בערב תשעה באב לפני 25 שנים, בהיותי מנהל מתנ"ס הגולן, יזמתי ערב שנקרא "תשעה באב לכולם", מפגש של דתיים וחילונים, במועדון מושב יונתן. הגיעו לאירוע כ-120 איש. מתוכם כעשרים חילונים בלבד. מעט, שישית מהציבור, אך ידעתי שלרובם, אולי לכולם, זו הפעם הראשונה בחייהם, שהם חווים בצורה זו או אחרת את תשעה באב.
ערב תשעה באב השתא, נערך האירוע, זו הפעם ה-26. נדמה לי שכבר מותר להתחיל לכנות זאת – מסורת. בשנים האחרונות אנו מתכנסים בבית הכנסת העתיק, המשוחזר, בפארק קצרין העתיקה, בשיתוף של המרכז הקהילתי גולן ומתנ"ס קצרין.
התחלנו בקריאת מגילת איכה. אנו קוראים בשני מעגלים – מסורתי ושוויוני. אני, כמובן, במעגל השוויוני, שבו יש קוראות וקוראים. אגב, החלוקה היא ממש לא לפי דתיים וחילונים. יש חילונים שיושבים במעגל המסורתי ודתיים – במעגל השוויוני. כבכל שנה קראתי פרק, בטעמי המקרא, בנגינת תשעה באב. הפעם את פרק ד'.
לאחר מכן היה שיעור משותף לכולם, שעסק במדרש ש"לא חרבה ירושלים, אלא על שהעמידו דיניהם על דין תורה ולא עבדו לפנים משורת הדין." ומשם התפצלנו למעגלי שיח סביב טקסטים. גם היום, תשעה באב השלישי אחרי 7 באוקטובר, החורבן שנכח בשיח היה אותו יום מר ונמהר, שמחת תורה. אחד הטקסטים שקראנו היה "קינת בארי". השיח היה בונה, מחבר, כן וחשוב מאוד.
ביום שני השתתפתי באירוע נוסף לקראת תשעה באב, מפגש בראש פינה של "מעגלים" – הקהילה הלומדת שבה אני חבר ויש לי הזכות להיות המנחה שלה, עם קבוצת תושבים מראש פינה. עסקנו באגדות החורבן, בהנחייה של חבר מעגלים יואל היימן מקריית שמונה. סיימנו בשירת שירה של רחל שפירא "נחמה". "מי שחווה את בערת הבית / לבו לבית."
כך מסתיים אחד הטקסטים שקראנו בערב בקצרין העתיקה, שירה של סיוון הר שפי "חלקי":
וּמָה מִכָּאן
וּלְאָן
אֲנִי שֶׁיֵשׁ לִי חֵלֶק בַּחוּרְבָּן
יוֹדַעַת שֶׁבָּאתִי
לִבְנוֹת.
* ביד הלשון: שומרון (סבסטיה) – אונסק"ו הכריזה על אתר סבסטיה כאתר מורשת עולמית פלשתינאי, שנמצא בסיכון בשל פעולות הכיבוש הישראלי. המשפט ההזוי הזה מעיד על ההידרדרות של המוסד, שמכפיף כל שיקול מקצועי לאינטרס פוליטי אנטי ישראלי. כי המציאות הפוכה. מדובר באתר מורשת יהודית מובהק, שרבין הקפיד להשאיר אותו, בשל כך, באזור C שבשליטת ישראל, וישראל מגינה עליו מפני התנכלויות ונדליסטיות של פורעים פלשתינאים שנוהגים להגיע למקום ולחבל בו.
אתר סבסטיה הוא אחד האתרים הארכיאולוגיים החשובים בארץ ישראל, המבטא את ההיסטוריה הישראלית בארץ. זו העיר שומרון העתיקה, בירת ממלכת ישראל, בתקופת החלוקה לממלכת יהודה וממלכת ישראל. את העיר ייסד בשנת 887 לפנה"ס עמרי, מלך ישראל, על שטח שרכש מאדם בשם שֶׁמֶר, ומכאן שמה – שומרון. בנו, המלך אחאב, הרחיב את גבולותיה, בנה אותה וביצר אותה והפך אותה לעיר הבירה. על שמה, נקראה כל ממלכת ישראל, על פי מקורות אשוריים בני התקופה, ממלכת שומרון. בחפירות הארכיאולוגיות התגלה במקום ארמונו של המלך ירבעם השני ואוצרות של קישוטי שנהב וחרסים.
בשנת 721 לפנה"ס נכבשה ממלכת ישראל בידי האימפריה האשורית ועשרת השבטים הוגלו ואבדו. העיר שומרון המשיכה להיות מרכז מנהלי בארץ ישראל תחת שלטון אשור, בבל ופרס.
הורדוס, מלך יהודה, בנה מחדש את העיר, במאה הראשונה לפנה"ס, והעניק לה את השם סבסטֶה. לימים, המקום היה לעיר קדושה לנצרות, ושם, על פי המסורת הנוצרית, קבור יוחנן המטביל. במקום נבנתה כנסייה, בתקופה הביזנטית, והיא נבנתה מחדש בתקופת הצלבנים. לאחר מכן הפכה הכנסייה למסגד בשם נבי יחיא.
שמה של סבסטה נשמר בשם הכפר הערבי סבסטיה.
בשנות ה-70, התמקד המאמץ של תנועת גוש אמונים להתיישבות יהודית בשומרון בסבסטיה. 7 פעמים עלה גרעין אלון מורה לשומרון, לרוב לסבסטיה – ופונה. בניסיון השביעי והאחרון, בחנוכה 1975 בסבסטיה, אושרה התיישבות הגרעין במחנה קדום ובכך נפרצה הדרך להתיישבות היהודית בשומרון. בקרבת מקום הוקם היישוב שבי שומרון.
בהסכם אוסלו ב', הכפר סבסטיה הועבר לשליטת הרש"פ ותל סבסטיה – שומרון העתיקה, נשאר בשליטת ישראל.
אורי הייטנר
לתגובות: uriheitner@gmail.com
אורי הייטנר
צרור הערות 26.7.26
רוצים גישה מלאה לכל הגיליונות?
הצטרפו לאתר וקבלו גישה לארכיון של למעלה מ-2,100 גיליונות עם אלפי מאמרים, שירים ויצירות ספרותיות.
הצטרפו לאתר