"החוזה" יאיר גולדנר-גולן לא חזה את מה שקורה עתה בעולם בו מופיעים באמת יותר ויותר סימני שנות השלושים של המאה הקודמת. (הוא אולי רק תרם להם). מכל מקום הסימנים הולכים ומצטברים ומאיימים עלינו, ואל לנו להקל בהם ראש.
עבדולרחמן מוחמד אל-סָייד
עבדולרחמן מוחמד אל-סָייד זוכה הבחירות המקדימות הדמוקרטיות, מצרי-מוסלמי מחזיק בתורה אנטישמית מסוכנת עם מתק שפתיים.
אל-סייד מתח ביקורת חריפה על ישראל בשל התנהלותה במלחמת חרבות ברזל, אותה הגדיר כ"רצח עם". בפודקאסט אליו התראיין בינואר 2024 תיאר את המלחמה ברצועת עזה כ"אסון בריאות ציבורי," וקרא להפסקת אש. הוא אף הגדיר את שאלת רצח העם ברצועת עזה כ"מבחן מוסרי." ואמר: "אם אינך מסוגל לקרוא לילד בשמו – רצח עם – כיצד תעמוד מול דונלד טראמפ? כיצד תעמוד מול מנכ"לי חברות התרופות?"
באפריל 2026 אמר אל-סייד בריאיון עיתונאי ל-CNN: "להרוג עשרות אלפי אנשים הופך אותך לרשע מאוד. זו לא שאלה מי רשע יותר. חמאס – רשע. ממשלת ישראל – רשעה. אפשר לומר את שניהם." ביולי אותה שנה הוסיף: "שאלת קיומה של ישראל אינה שאלה. אני לא מתכוון להשתתף במשחקי 'מלכודת' לגבי האם יש לה זכות קיום. השאלה האמיתית היא האם אנחנו רוצים פוליטיקה המכבדת זכויות שוות."
אל-סייד סבור כי ישראל היא מדינת לאום אתנית (אתנוקרטית), וגרס: "איני מאמין במדינות אתניות, ובוודאי שאינני מאמין שלמדינתנו ישנה האחריות לקיים מדינות אתניות." לדבריו, התנגדותו ללאומיות אתנית אינה קשורה לשאלה אם למדינה כלשהי יש "זכות קיום", אלא לעצם הרעיון של מדינה אתנית. הוא ציין כי הוא מתנגד ללאומיות האתנית במצרים ובערב הסעודית באותה מידה שבה הוא מתנגד לציונות.
אל-סייד ייחס את פרוץ מבצע שאגת הארי להשפעתו של ארגון איפא"ק על הפוליטיקה של ארצות הברית. הוא כינה את ישראל "מדינה סוררת" (Rogue state), טען כי היא מבצעת "הפרות זכויות אדם, רצח עם ואפרטהייד," ואמר כי על ארצות הברית "להפסיק לממן את צבא הגנה לישראל באופן בלתי-מסויג."
אחר פיגוע הדריסה בבית כנסת בווסט בלומפילד בשנה שעברה, כשהתברר שהמחבל איבד את משפחתו בהפצצות ישראליות בלבנון, א-סייד פרסם סרטון שקישר בין האירועים ונחתם במסקנה: "אנשים פגועים פוגעים באנשים..." והוא מוסיף "אייפאק וישראל אינם אותו הדבר כמו היהדות והעם היהודי... אני אוהב את העם היהודי."
https://rotter.net/forum/scoops1/959428.shtml
עבדולרחמן מוחמד אל-סָייד המצרי-מוסלמי-סוני מסוכן הרבה יותר ממדאני מוסלמי-שיעי כי הוא יליד ארה"ב ויכול לרוץ לנשיאות. הוא כמובן נגד מדינות אתניות לדבריו אך לא תובע לחסל את 57 המדינות המוסלמיות או את 22 המדינות הערביות-מוסלמיות.
והחמור יותר הוא בן טיפוחיו הפוליטי של היהודי האוטו-אנטישמי ברנרד גוטמן-סנדר-סנדרס שלימד אותו (עם יהודים רבים אחרים) שיש הבדל בין יהודים לבין ישראל. ליהודים לא ראוי שתהיה ריבונות "אייפאק וישראל אינם אותו הדבר כמו היהדות והעם היהודי..." למרבה הצער יהודים רבים בארה"ב מאמינים בכך, בדומה ליהודי גרמניה בזמנו שהפרידו עצמם מ"האוסט יודה" וחשבו שבכך יפתרו את בעיית האנטישמיות. וזו בעצם הסכנה הגדולה.
גירוש יהודים
מלט קירוס, המועמדת הדמוקרטית השחורה לבית הנבחרים של קולורדו טוענת כי במסגרת פתרון שתי המדינות יהיה צורך לגרש את כל היהודים מהמדינה הפלסטינית העתידית.
היא אינה כמובן בעד גירוש 2 מיליון הערבים אזרחי ישראל מישראל.
זאת לאחר שטענה כי איש מעולם לא הציע תוכנית לפתרון שתי המדינות. בפועל, תוכניות כאלה הוצעו בשנים 1937, 1947, 1995, 2000, 2002, 2003, 2008, 2014 ו־2020.
ישראל קיבלה רבות מההצעות הללו. ההנהגה הפלסטינית לא קיבלה אותן. גם במקרים שבהם הושגו הסכמות, השיחות סוכלו בידי ארגוני טרור אלימים כמו חמאס, שנשבע להרוג יהודים ורצח יותר מאלף בני אדם ב־7 באוקטובר.
https://rotter.net/forum/scoops1/958995.shtml
עוד מופע של גזענות אנטישמית שחורה המצטרפת ללבנה לאדומה ולירוקה.
ההתנכלות לדי-ג'יי היהודייה עשויה להיות קו פרשת המים בצרפת
הניסיון לסמן כל יהודי ולקשור אותו למחאה נגד המצב בעזה עבר את הגבול ופרץ בצרפת את מחסום האדישות. תקרית גירוש הדי-ג'יי ברברה בוץ' מהבמה עוררה זעם בפרלמנט הצרפתי כלפי השמאל הקיצוני והביאה לפתיחת חקירה. בוץ', אייקון להט"בי שתקלטה בעבר בישראל, הצהירה: "האנטי-ציונות שהופעלה היתה רק המסווה של האנטישמיות..."
הדי-ג'יי היהודייה-צרפתית, ברברה בוץ' עלתה להופיע, מאות אנשים התחילו למחות והניפו כרזות נגדה, בקבוקים נזרקו לבמה והאווירה התחלפה ממסיבה לאירוע אלים ותוקפני. כעבור 20 דקות ירדה הדי-ג'יי מהבמה, ההופעה הופסקה "משיקולי ביטחון" והמוחים ניצחו – האירוע לא הגיע לסיומו.
אפשר היה למסגר את האירוע הזה כעוד תקרית אנטישמית, אחת מני רבות, שהתרחשה בצרפת 2026, מדינה שגלי האנטישמיות בה כבר הפסיקו להפתיע. אלא שהפעם קרה משהו שונה – התקרית הצליחה להוציא מהאדישות גם את אלה שכבר התרגלו למציאות שבה תוקפים יהודים על יהדותם. תקרית שאולי מסמנת את גבולות המחאה.
ברברה בוץ', התקליטנית שהותקפה, גדלה במשפחה יהודית מסורתית, כבת לאם יהודייה אשכנזית ואב ממוצא יהודי-ספרדי ממרוקו. היא לסבית מוצהרת, היא חלק מחיי הלילה וסצנת המסיבות הצרפתית, ויש לה קרובי משפחה בישראל.
אנשי השמאל הקיצוני האנטישמי שפוצצו את ההופעה שלה סימנו אותה כי לטענתם היא תומכת במדינת ישראל, הביעה אהדה לחקיקה פרו-ישראלית, הופיעה בישראל ויצאה נגד אנטישמיות בצרפת אך המעיטה בביקורת על המלחמה בעזה. המוחים, מרביתם ממפלגת השמאל הקיצוני "צרפת הכנועה לאיסלם" ("צרפת הבלתי כנועה" (LFI), טענו שמדובר ב"מחאה פוליטית לגיטימית" נגד עמדותיה של האמנית, אבל לרבים ברור שמדובר היה במסווה לאנטישמיות קלאסית. במהלך ההפגנה נזרקו לעברה בקבוקי זכוכית, והיא ספגה קללות והטרדות קשות ברשתות החברתיות שכללו התייחסויות גזעניות, אנטישמיות והומופוביות.
אגודת Retour de Scène, האחראית על תכנון הפסטיבל, ציינה כי "ביטול מופע על בסיס דעות הוא מעשה חמור שיהפוך ארגונים תרבותיים לשופטים אידיאולוגיים." סגן ראש העיר לתרבות בגרנובל, אלכסי מונז', שעלה לבמה באותו ערב, הצדיק את הזמנת הדי-ג'יי מטעמי "חופש אמנות ויצירה." שר הפנים הצרפתי, לורן נונייז, גינה את הפסקת ההופעה וכתב שלאנטישמיות, לאיומים וללחצים אין מקום ברפובליקה. עצומה נגד התקרית, שפורסמה יום לאחר מכן, הדגישה כי "תקיפת די-ג'יי יהודייה לא תשחרר את פלסטין."
הדי פיצוץ ההופעה הגיעו לפרלמנט הצרפתי והאירוע הפך למוקד של עימות פוליטי חריף וישיר בין מפלגות המרכז והימין למפלגת השמאל הקיצוני. נציגי מפלגות המרכז והימין תקפו מעל במת הפרלמנט את חברי הפרלמנט מטעם LFI. הם האשימו את הנהגת השמאל הקיצוני בכך שהיא נותנת גיבוי לפעילים מקומיים שמנהלים "משטרת מחשבות" וסימון מטרות אנטישמי נגד אזרחים צרפתים יהודים.
בתגובה, יו"ר סיעת LFI באספה הלאומית, מתילד פאנו, הגנה על המוחים, וטענה כי לא מדובר באנטישמיות וכי בוץ' חתמה על עצומה התומכת בהצעת חוק שמטרתה, לטענתה, להשתיק קולות פרו-פלסטיניים.
בעקבות הסערה בפרלמנט וברחוב הצרפתי, שרת התרבות קתרין פגאר התערבה באופן אישי באירוע. היא נפגשה עם בוץ', גינתה את פיצוץ ההופעה בראיונות לתקשורת, וכינתה את האלימות והשלכת החפצים לעברה "בלתי קבילים לחלוטין בדמוקרטיה."
בוץ' עצמה פרסמה יומיים אחרי התקרית מאמר דעה ב"לה מונד" שבו גינתה "אלימות פוליטית" ו"תגובות משמיצות". היא כתבה: "באותו ערב נחצה גבול. הגבול המפריד בין מחאה לכפייה, בין חילוקי דעות להפחדה, בין דיבור לאלימות. לא הגיבו לאמנית – אלא היא גורשה מהבמה."
המחאה נגד בוץ' לא התחילה בהופעה בגרנובל. היא סבלה מרדיפה אחרי שהופיעה בקטע מוזיקלי-ריקודי בטקס הפתיחה של אולימפיאדת פריז 2024, שצופים רבים פירשו כפרודיה על ציור "הסעודה האחרונה" של לאונרדו דה וינצ'י. היא עמדה מול שולחן ארוך ולבשה שמלה כחולה עם כיסוי ראש כסוף גדול שנראה כמו הילה סביב ראשו של ישו, כשהיא מוקפת ביותר מ-12 מלכות דראג משני צידי השולחן – מה שנתפס כמקביל ל-12 השליחים בנצרות. מאוחר יותר על השולחן הופיע גבר בלבוש חשוף וצבוע בכחול בתפקיד דיוניסוס, אל היין היווני.
בעקבות הסערה היא עצמה הפכה למטרה לפגיעה קשה – עורכת דינה מסרה שהיא הותקפה באיומי מוות, עינויים ואונס, וכן הייתה מטרה לעלבונות אנטישמיים, הומופוביים, סקסיסטיים ופוגעניים כלפי משקלה. היא קיבלה "עשרות אלפי הודעות שנאה," וצוות מיוחד הצליח לזהות מאות אנשים ששלחו את ההודעות האלימות ביותר.
למחאה הזאת, שהייתה בעיקר על רקע נוצרי והומופובי, הצטרפו גם טענות לגבי "פינקווש" – שימוש בתדמית פרוגרסיבית וידידותית לקהילה הגאה (+LGBTQ) כדי "להלבין" או להסיח את הדעת מביקורת על מדיניות ישראל כלפי הפלסטינים. במילים אחרות, הטענה היתה שישראל עורכת למשל את מצעד הגאווה בתל אביב כדי לשווק תדמית ליברלית, ושהיא משתמשת בזה כדי "להלבין" את המלחמה בעזה.
לגבי בוץ', טענה דוברת "ארגון הסולידריות הטרנסית": "כפעילים.ות טרנסים, אנחנו נגד פינקווש ישראלי. לברברה בוץ' יש תדמית קווירית שמשרתת במלואה אג'נדה פוליטית." מכתב פתוח מטעם קבוצת "Vallées En Lutte" טען שברברה בוץ' "תומכת באופן פעיל במלחמה הקולוניאלית והרצחנית של מדינת ישראל נגד הפלסטינים," וקרא לבטל את הזמנתה לפסטיבלים בטענה שהיא "משרתת את הפינקווש הישראלי," כלשון מנסחי המכתב.
לגבי הטענות האלה כתבה בוץ' בטור המיוחד כי "האנטי-ציונות שהופעלה בגרנובל היתה רק המסווה של האנטישמיות. לסימון אנשים ממיעוט מסוים למטרת התקפה, בתואנה של התנגדות לדעתם – האמיתית או המשוערת – אין קשר לניהול דיון דמוקרטי תקין."
בוץ' אף הצהירה: "אני צרפתייה, אני לא ישראלית." היא הוסיפה כי הפוליטיקה והמדיניות של ישראל אינן נוגעות אליה, שהיא מצביעה אך ורק בצרפת, וכי מדובר בערבוב מוחלט ופסול שעושים המוחים בין יהודי צרפת למדינת ישראל. היא הדגישה שהיא אשת תרבות, מוזיקה ואהבה, וכי ניסיונות להוציא אותה מהמרחב הציבורי או להטיל עליה "חרם פוליטי אלים" בשל מוצאה או תפיסה שגויה הם בריונות מסוכנת.
התקרית עברה למסלול של חקירה פלילית. בצרפת. נפתחה חקירה פלילית רשמית של התובע הכללי שבודקת "פגיעה מכוונת ומאורגנת בחירויות," והמשטרה בוחנת את השלכת בקבוקי הזכוכית וחפצים אחרים לעבר הבמה, הטרדות מילוליות קשות וביצוע מעשי חבלה מכוונים במערכת החשמל של הפסטיבל כדי להשבית את ההופעה. בוץ' ועורכת דינה הגישו תלונות פליליות בגרנובל ובפריז. התלונה הוגשה ישירות נגד מפלגת ("צרפת הכנועה לאיסלם") "צרפת הבלתי כנועה" (LFI), נגד נציגים מקומיים שלה ונגד פעילי רשת. סעיפי התלונה כוללים: הסתה פומבית לשנאה ולאלימות, אלימות בנסיבות מחמירות, פגיעה בחופש היצירה האמנותי ובריונות-סייבר מחמירה.
שרת התרבות קתרין פגאר הודיעה על הסקת מסקנות מבצעית ושיגרה שני חוזרים ממשלתיים דחופים. ההנחיות החדשות מחמירות במידה ניכרת את האכיפה והענישה נגד הפרעה ושיבוש של אירועי תרבות, ומחייבות את רשויות החוק לפעול ביד קשה ובאופן מיידי נגד פעילי מחאה שמנסים לצנזר אמנים באלימות.
האם האירוע יסמן שינוי אמיתי בשטח? קשה כמובן לדעת, אבל לפחות אפשר להתנחם בכך שהוא לא עבר באדישות, ואולי הפעולות שננקטו ירתיעו את המוחים הבאים שינסו לפגוע באמן רק בגלל מוצאו או עמדותיו.
(יניב פוהורילס)
https://www.ynet.co.il/judaism/article/ry400nttbgl?utm_source=Taboola_internal&utm_medium=organic&tbref=hp
אין סיכוי שמשהו ישתנה בצרפת המתאסלמת. בקרוב יתחיל מסע נגד נוצרים או חילונים חסרי דת צרפתיים. חבל רק שאין לבוץ' היהודייה האומץ לומר שהיא תומכת בישראל במאבקה נגד הפשיזם האיסלמו-נאצי-ג'יהאדיסטי המאיים לחסלה.
גזענות אנטי-ציונית מוגנת על פי חוק בריטניה
דוד מילר: "אנטי-ציונות מוגנת על פי חוק בריטניה."
הצבנו תקדים משפטי מחייב! אנטי-ציונות היא כעת אמונה פילוסופית מוגנת תחת חוק השוויון משנת 2010. נקודה.
בית הדין לערעורים בעבודה הכריז סוף סוף על פסק הדין שלו הבוקר. ניסיון של אוניברסיטת בריסטול לבטל את ניצחוני בבית הדין לעבודה משנת 2024 נדחה באופן מקיף. ניצחנו בכל סעיף וסעיף. זהו השפלה ציבורית למשטר הציוני הג'נוסיידלי, ששכירי החרב שלו בבריטניה הפעילו לחץ על האוניברסיטה לפטר אותי ואז גררו אותם לערעור חסר תוחלת זה. האסטרטגיה המשפטית שלהם קרסה. קמפיין הלחץ שלהם התפוצץ להם בפרצוף באופן מרהיב.
תודה לכל מי שהאמין בי ותמך בי. זו ניצחון של כל תנועת האנטי-ציונות כולה.
נ.ב. מן הנהר עד לים פלסטין תהיה חופשייה!"
https://x.com/Tracking_Power/status/2084576698092163259
https://x.com/Tracking_Power/status/2084603407776575753
כלומר, בית המשפט הבריטי קבע כי אנטי-ציונות היא "אמונה לגיטימית" בבריטניה. מותר לבריטים לתמוך בחיסול מדינת היהודים.
איזו אירוניה שגזען אנטישמי נקרא על שם יהודי ציוני דוד מלך ישראל שהביס את הפלישתי, ובנה את ציון. לפחות שינה מיד את שמו לשם ראוי לו מוחמד-עבדאללה-ג'יהאד מילר.
פשוט לא יאומן איך בריטניה מקבלת חוק גזעני המאשר "אמונה פילוסופית" של חיסול מדינת ישראל.
איך הפכו "הסוציאליסטים הדמוקרטים" למובילי השיח האנטי־ציוני בארה"ב אחרי 7 באוקטובר
כשהוקם הארגון DSA (Democratic Socialists of America), הוא הגדיר את עצמו "האגף השמאלי של האפשרי", ובמסגרת זו טיפח קשרים עם בכירי מפלגת העבודה וסייע בין היתר בתיווך פגישות חשאיות בין בכירים ישראלים לאנשי אש"ף. כיום הוא מבטא התנגדות לא מתפשרת לישראל ולמלחמתה ברצועת עזה, ובעידודו של זוהרן ממדאני – זוכה לרמת השפעה שאין לה אח ורע בארבעת עשוריו
רבים העריכו כי אירועי 7 באוקטובר 2023 יביאו את הקץ על "הסוציאליסטים הדמוקרטים של אמריקה" (DSA) שהיו מוקד כוח בשיח האנטי־ציוני; אך פחות משלוש שנים אחר כך הארגון נהנה מהתמיכה האלקטורלית הגדולה בתולדותיו.
קלייר ואלדס ודריאליסה אבילה שבלייה ניצחו בפריימריז של המפלגה הדמוקרטית בניו־יורק בתמיכתו של ראש העיר החדש זוהרן ממדאני, ושבוע לאחר מכן הדיחה מלאט קירוס בפריימריז לקונגרס בקולורדו נציג מכהן שזכה לתמיכת איפא"ק, השדולה הפרו־ישראלית המרכזית בוושינגטון. השלושה – חברי DSA – ניהלו קמפיינים המבטאים התנגדות לא מתפשרת לישראל ולמלחמתה ברצועת עזה.
DSA מתגאה כיום בכ־120 אלף חברים ובנבחרי ציבור ב־40 מדינות, נתונים המעידים על רמת השפעה ארצית שאין לה אח ורע ביותר מארבעת עשוריו. תומכי הארגון טוענים כי ניצחונותיהם של ואלדס, אבילה שבלייה וקירוס הם הוכחה שהבוחרים הדמוקרטים דורשים שינוי יסודי ביחסי ארה"ב וישראל. אך אצל כמה מחבריו הוותיקים הניצחונות הללו מהולים בעצב.
מוריס איסרמן, מרצה בהמילטון קולג' והיסטוריון בולט של השמאל האמריקאי, סיים את חברותו רבת השנים ב־ DSA זמן קצר לאחר 7 באוקטובר, כשנודע לו כי DSA קידם עצרת שאורגנה למחרת הטבח, ובה הוצגו מעשי הרצח והחטיפות כאילו היו פעולות של התנגדות לגיטימית. "ארגון שאינו מסוגל לנקוט עמדה המגנה ארגון טרור שיצא לרצוח אזרחים יהודים רבים ככל האפשר, ובהם ילדים ותינוקות, איבד את הזכות לקרוא לעצמו סוציאליסטי־דמוקרטי", כתב ב-The Nation.
איסרמן אינו היחיד שעזב. ברד לאנדר, לשעבר מבקר העיר ניו יורק, ונבחר ציבור דמוקרטי נוסף – פרשו אף הם מהארגון. ב־ DSA הגיבו כי הם רק קידמו את העצרת ברשתות החברתיות ולא השתתפו בארגונה.
משקיפים רבים סברו בזמנו כי הנזק שנגרם הוא בלתי הפיך. "אחרי 7 באוקטובר הסברה הרווחת היתה שהם לעולם לא יצליחו לחזור למיינסטרים." "במבט היום, מלבד סוגיית יוקר המחייה זה היה הנושא המרכזי בכל הקמפיינים."
הפיכתו של DSA מברית שולית של ארגוני שמאל לגוף מרכזי בשיח האנטי־ציוני משקפת שינוי רחב יותר בפוליטיקה בארה"ב: סוגיות שקודם לכן נדחקו לשולי השיח הפוליטי – למשל הסיוע הצבאי של ארה"ב או הלובי הפרו־ישראלי בוושינגטון – עברו לקדמת הבמה במפלגה הדמוקרטית.
מעט מאוד בשורשיו של ה־ DSA רמז על תמורה כזאת. בראש הארגון, שנוסד ב־1982 ממיזוג של שני ארגוני שמאל, עמד מייקל הרינגטון, שדחה את הסוציאליזם המהפכני לטובת מה שכינה "האגף השמאלי של האפשרי" – פוליטיקה שבה סוציאליסטים פועלים לצד איגודי עובדים וארגוני זכויות אזרח בתוך קואליציה פרוגרסיבית רחבה.
הרינגטון גם לא היה אנטי־ציוני. הוא טיפח קשרים הדוקים עם מנהיגי מפלגת העבודה בישראל – שמעון פרס היה ידידו, אומר איסרמן – וסייע בתיווך פגישות חשאיות בין בכירים ישראלים לאנשי אש"ף. בהנהגתו מצאו ציונים סוציאליסטים בית נוח ב־ DSA לצד תומכי תנועת השחרור הפלסטינית. "הם הסתדרו ברובם, או לפחות לא רדפו אלה את אלה," אומר איסרמן. הרינגטון, קתולי לשעבר, נהג להתבדח על השקפתו: "כששאלו אותו על דתו," נזכר איסרמן, "הוא נהג להשיב: 'אני ציוני סוציאליסט'."
לסגנית יו"ר ה־ DSA לשעבר, ג'ו־אן מורט, הציע הארגון דרך לתעל את האידאולוגיה שספגה בתנועת "השומר הצעיר", בתקופה שבה רבים מחבריה עלו לישראל. "אם אני סוציאליסטית באמריקה", היא משחזרת את מחשבותיה, "אולי יש כאן תנועה סוציאליסטית". בשנותיה ב־ DSA היא התקרבה להרינגטון והכירה את חברו לארגון, אירווינג האו. "בימיו הראשונים, ה־ DSA היה מקום שאפשר להרגיש בו בנוח בהיותך יהודי, שמאלני וציוני," היא אומרת.
"הדור הראשון של ה־ DSA ראה בעצמו חלק מתנועה סוציאליסטית־דמוקרטית עולמית שכללה את מפלגת העבודה הישראלית, מפ"ם וההסתדרות," אומר אייב סילברסטין, חבר DSA החוקר את יהדות ארה"ב והמלחמה הקרה ב־NYU. "הוא צמח מתוך השמאל הישן האנטי־סטליניסטי, שהתנגד הן למדינות הקומוניסטיות והן לשמאל החדש – תנועה פוליטית רחבה שצמחה מתרבות הנגד בארה"ב, ונחשבה בעיניהם למזוהה מדי עם תנועות מהפכניות אוטוריטריות."
אפקט ברנרד גוטמן-סנדר-סנדר-סנדרס
הרינגטון מת ב־1989, חודשים אחדים לפני נפילת חומת ברלין. בדומה לתנועות שמאל רבות בעולם שקע ה־DSA לדעיכה ממושכת החל משנות התשעים, ובמשך עשורים עמד מיספר חבריו על כ־5,000. המגמה השתנתה עם הניסיון של ברנרד גוטמן-סנדר-סנדר-סנדרס לזכות במועמדות הדמוקרטים לנשיאות ב־2016.
אף שסנדרס לא היה חבר בארגון, אימוץ הסוציאליזם הדמוקרטי שדגל בו, וקריאותיו לביטוח בריאות ציבורי בארה"ב ולזכויות עובדים – קסמו לבוחרים. "פתאום, בכל רחבי המדינה, אזרחים שדבריו של סנדרס עוררו בהם עניין החלו לחפש בגוגל 'סוציאליזם דמוקרטי', ואתר ה־ DSA קפץ ראשון," אומר איסרמן. סנדרס אומנם הפסיד, אך מספר חברי ה־ DSA זינק לכ־50 אלף עד 2023. באותו הזמן הוא סייע בין היתר בבחירתן של אלכסנדריה אוקסיו־קורטז וראשידה טליב.
בוועידה הלאומית של הארגון בשיקגו נשא ממדאני, אז חבר באספת הנבחרים של מדינת ניו יורק, נאום מרכזי שפירט כיצד סוגיית השחרור הפלסטיני עיצבה את דרכו הפוליטית.
באותה העת כבר היה ה־ DSA ארגון המתחבט בנוגע לעמדתו כלפי ישראל ופלסטין. ב־2017 הוא הביע תמיכה בתנועת ה־BDS, החלטה שעמדה למבחן ב־2021 כשחבר הקונגרס ג'מאל באומן, חבר הארגון, ביקר בישראל ובגדה המערבית במסגרת סיור של השדולה הציונית־ליברלית ג'יי־סטריט, והצביע בעד המשך המימון למערכת "כיפת ברזל". עמדתו הסעירה את ה־DSA, וקבוצת העבודה של הארגון לענייני DSA פתחה בקמפיין להדחתו של באומן. בסופו של דבר הסתפקה ההנהגה בנזיפה בבאומן ופירקה את קבוצת העבודה.
ואז הגיע 7 באוקטובר. בעצרת "התגייסות למען פלסטין" שנערכה למחרת שיבח אחד הדוברים את מחבלי חמאס על המצנחים וציין את החטופים מפסטיבל הנובה במילה "היפסטרים". המפגינים קראו: "התנגדות היא מוצדקת תחת כיבוש." העצרת – שזכתה לקידום מטעם ה־ DSA ברשתות החברתיות – גררה גינויים מפי סנדרס, ממדאני ואוקסיו־קורטז. במקום לסגת פנו סניפים רבים של הארגון אף רחוק יותר, ואמרו כי מתקפת הטרור הייתה התנגדות לגיטימית.
באוגוסט 2025 הכריז הארגון רשמית כי הוא אנטי־ציוני, ואימץ תקנות המאפשרות להדיח חברים המתנגדים ל־DSA, וכאלה המצדדים בזכותה של ישראל להגן על עצמה או תומכים בשדולות מסוג ג'יי־סטריט.
במקום לגרום לבידודו של ה־ DSA, הניבה העמדה האנטי־ציונית צמיחה אלקטורלית וארגונית מתמשכת, ומיספר חברי הארגון טיפס מכ־50 אלף ב־2023 ל־120 אלף כיום.
עניין פנים־יהודי?
בהאסקר סונקרה, מייסד כתב העת Jacobin וחבר DSA, טוען כי נסיקת הארגון משקפת שינויים רחבים יותר בפוליטיקה בארה"ב ולא קרע פנימי. לדבריו, במידה רבה התמקדותו של ה־ DSA בישראל נובעת מהמשקל הלא־פרופורציונלי של יהודים בשמאל האמריקאי. "חלק גדול מהוויכוח על ישראל ופלסטין הוא ויכוח פנים־יהודי ובין־דורי. זה דיון שאת רובו מניעים יהודים צעירים," הוא אומר.
אפילו איסרמן שפרש מהארגון אומר: "אני לא חוזר בי מהביקורת על עמדת ה־ DSA לגבי 7 באוקטובר והתקופה שאחריו. הלוואי שיכולתי לומר 'בואו נשכח את העבר' ולהצטרף מחדש, אבל אני עדיין סבור שיש סוגיות שימנעו ממני לעשות את זה," הוא אומר. ובכל זאת מוסיף: "אני מאוד אופטימי לגבי השפעתו של ממדאני והיעילות של סניף DSA ניו יורק בהיותם כוח פרוגרסיבי. אני מוצא בזה השראה רבה. התשובה הקצרה היא: אני אמביוולנטי."
(איתן נצ'ין, "איך הפכו 'הסוציאליסטים הדמוקרטים' למובילי השיח האנטי־ציוני בארה"ב אחרי 7 באוקטובר", "אל-ארצ'", 26.7.26).
https://www.haaretz.co.il/news/world/america/2026-07-26/ty-article-magazine/0000019f-9d97-de3d-a5ff-bf9fa1d80000
מדהימה השפעת היהודים על הגזענות האנטי-ציונית האנטישמית בארה"ב והזדהותם עם הפשיזם האיסלמו-נאצי-ג'יהאדיסטי.
הר גולגלתא וסטמאר – ברית האנטי-ציונים
חסידות גור וחסידות סאטמר הקימו גוף במימון מיליוני דולרים שמטרתו להזיק בכוונה למדינת ישראל בגלל סוגיית גיוס החרדים
במפגש שנערך השבוע בין האדמו"ר מגור קלווריה (הר גולגלתא) רעבע יעקב אריה אלתר – ליואלי לנדא איל הון מחסידות סאטמר האנטי-ציונית מארה"ב, הוחלט על הקמת גוף במימון מיליוני דולרים – שמטרתו הגשת תלונות נגד ישראל לבית הדין בהאג וגופים נוספים בחו"ל.
לנדאו הגיע כדי לתרום מהונו למוסדות החסידות, והוא מנצל את עומק המשבר של החרדים מול מוסדות המדינה כדי לחזק את הציר החרדי האנטי-ציוני. בעוד חסידות גור היא הגורם המוביל במפלגת יהדות התורה, ודלתה של לשכת ראש הממשלה פתוחה עבור בכיריה – בשיחה הזאת הם נשמעים שוקלים דרכים לפעול נגד המדינה.
בפגישה הם טוענים כי המגזר החרדי סובל מאפלייה מובנית ומאכיפה בררנית, משווים בין תגובת המשטרה בהפגנות נגד הגיוס למחאות בקפלן, ומציגים עצמם כנרדפים. הפיתרון: פנייה לגורמים בינלאומיים – לקונגרס האמריקני ואף לבית הדין הבינלאומי בהאג, עם תלונות נגד מדינת ישראל.
יואלי ברים: הנה האדמו"ר מגור קלווריה (הר גולגלתא) רעבע יעקב אריה אלתר הפועל נגד מדינת ישראל. תיעוד בלעדי מתוך ביתו של האדמו"ר – במפגש שלו עם המיליארדר האמריקאי האנטי ציוני יואלי לנדא מסאטמר, נחשפת תוכניתם למלחמה נגד מדינת ישראל בהאג ובקונגרס: הם דנים בשאלה ההלכתית "האם מותר למסור את היהודים לגויים?"
הצצה להקצנה החרדית הדרמטית מתוך החדר הסגור. צפו:
https://x.com/yoeli_brim/status/2085419928262263053
מייד קפצה שקמה שורצמן-ברסלר-וינדמן וצייצה: "הבייס של ממשלת הטבח."
https://x.com/ShikmaBressler/status/2085423883188851179
גברת שקמה שוורצמן-ברסלר-וינדמן, הרעבע מגור קלווריה (הר גולגלתא) נהפך לבן בריתך ונאבק כמוך להפלת נתניהו, לא ברור אם כן אם בעדו או נגדו?
או שפשוט אינך מבינה אותו...
מלאו אסמיהם בר
הרעבה? מחקר חדש של UNICEF – מצב התזונה בעזה טוב יותר משכונותיה המוסלמיות.
UNICEF הוא קרן החירום הבין-לאומית של האו״ם לילדים. מטרתו לעזור לילדים ולדאוג לרווחתם ברחבי העולם, במיוחד במצבי חירום, מלחמות ואסונות טבע.
מחקר חדש בהזמנת UNICEF מראה כי מצב התזונה בעזה– בניגוד לכל התעמולה השקרית – הוא היום טוב יותר מאשר מהמדינות השכנות המוסלמיות בסביבתה.
שיעור חוסר התזונה בקרב ילדים מתחת לגיל 5 נע בין 0.2%-0.8 בעוד בסוריה הנתון עומד על 12% , בירדן על 2% ובבולגריה על 4%
המשמעות – אין רעב בעזה.
לסקר נוספה מפה המראה שאין גבול יבשתי בין עזה מצרים – מה שאומר שכל המוצרים הנכנסים לרצועה הם מכיוון ובאישור ישראל.
https://rotter.net/forum/scoops1/959558.shtml
יוסף חדד: זוכרים את הקמפיין השקרי על "רעב בעזה"? בין השאר האו"ם קידם את התעמולה הזו... אז עכשיו מתגלה על פי מחקר מטעם האו"ם בעצמו שהמצב התזונתי בעזה טוב יותר משמעותית לעומת המצב התזונתי בכל מדינה ערבית אחרת במזרח התיכון וגם יותר מלא מעט מדינות מערביות! גם השקר הזה נחשף... אין רצח עם. אין דיכוי. אין רעב. יש רק תעמולה שקרית אחת גדולה!
האו"ם חושף את עצמו שוב עם דוח חדש שמוכיח שרצועת עזה סובלת משיעור ההזנה התת-תזונתית הנמוך ביותר במזרח התיכון.
כמו השקר של "רצח עם" ו"אפרטהייד", ההאשמה ב"רעב" נפרכה לחלוטין.
https://x.com/YosephHaddad/status/2085622893870784616
ראוי לציין שוב ושוב את התקדים ההיסטורי שעשתה ישראל כשבפעם הראשונה בתולדות המין האנושי מדינה מספקת לאוייב שהתקיף אותה מזון ותרופות. האמריקאים והבריטים לא העלו על דעתם לעשות זאת לגרמנים וליפנים.
מפעל ההכשרה של רע"ם ומנסור עבאס והביביפוביה
הג'יהאד המנומס: פרק 1 מי אתה באמת מנסור עבאס?
מפלגת רע"מ הפכה בשנים האחרונות ללשון המאזניים בפוליטיקה הישראלית, ומנסור עבאס מיצב את עצמו כאחת הדמויות המשפיעות במערכת. לצד התדמית המתונה שהציג לציבור, ניצבת זיקתו לתנועה האסלאמית ולאחים המוסלמים, תפיסת עולמו האידיאולוגית והשאיפה להשפיע על אופייה של המדינה מתוך מוקדי קבלת ההחלטות.
מה הוא אומר בערבית כשהמצלמות של התקשורת המיינסטרימית כבויות, והאם מדובר בשינוי אמיתי או ב"סוס טרויאני" מתוחכם בלב הדמוקרטיה הישראלית?
צפו בסרט המלא:
https://rotter.net/forum/scoops1/959318.shtml
הג׳יהאד המנומס: פרק 2: השאיפה של מנסור עבאס להשליט את האסלאם בישראל
סדרת התחקירים החדשה של ערוץ 14 חושפת את מטרות העל של מפלגת רע"ם • תחת כסות אזרחית תמימה, שואף מנסור עבאס להחדיר אידאולוגיה אסלאמיסטית אל לב מוקדי קבלת ההחלטות בישראל:
צפו בסרט המלא:
https://rotter.net/forum/scoops1/959421.shtml
לפעילי מפעל ההכשרה של רע"ם ומנסור עבאס העובדות אינן משנות. העיקר הוא הכשרת מנסור עבאס כדי להוריד את ביבי. לצורך זה הכול כשר.
כשאורי הייטנר החל במפעל ההכשרה של רע"ם ומנסור עבאס בשביל מנהיגו (העכשווי-זמני) בנט, ניבאתי שני דברים. האחד שהוא יכשיר את עבאס בדרך הילדותית של "אבל ביבי התחיל..." וכך היה. והשני שבנט מנהיגו העכשווי-זמני יוחלף על ידו במהרה. ואכן ברגע שבנט נמחק בדעת הקהל גם הייטנר מחק אותו כמנהיג.
אורי הייטנר: "טרם החלטתי למי אצביע בבחירות. מה בוער? יש עוד כמעט שלושה חודשים" ("חדשות בן עזר" 2183).
נחיה ונראה מי יהיה מנהיגו (העכשווי-זמני) הבא? בכל מקרה בגין ה"ביביפוביה" שלו הוא ממשיך במפעל ההכשרה של הפשיזם האיסלמו-נאצי-ג'יהאדיסטי של רע"ם התנועה האיסלמית ושל מנהיגה מנסור עבאס. כאמור הכול כשר למען המטרה (סילוק ביבי) המקדשת את האמצעים ואת התנועה האיסלמית. לעזאזל היהודים.
אבישי מרגלית, "מגדולי הפילוסופים הישראלים" –
על מוסר, מחיר החירות ועתיד הציונות
הפרופסור אמריטוס לפילוסופיה אבישי מרגלית (78) מתנאה בזריקת שמות עימם נפגש: מישל פוקו, ז'אן פול סארטר, סימון דה בובואר, אדוארד סעיד, ישעיה ברלין, נעם חומסקי, ג'ון רולס, הילרי פטנאם, וילארד קוויין, נלסון גודמן, רוברט נוזיק. מרשים. "כל הפילוסופים הגדולים של שנות ה-70, ה-80 וה-90 הכירו אותו באופן אישי והעריכו אותו," אומר דוד הד, פרופסור אמריטוס לפילוסופיה מהאוניברסיטה העברית. "אפשר להגיד שהוא בכיר הפילוסופים בישראל."
משנות ה-70 מרגלית מעורב בפעילות המועצה הישראלית למען שלום ישראלי־פלסטיני, שקראה להכרה באש"ף ולוויתור על שטחים, ולאחר מכן בצעדיה הראשונים של "שלום עכשיו". וממקימי מפלגת "מוקד", בראשות מאיר פילבסקי-פעיל, שדגלה בפתרון שתי המדינות.
ומהי היא הפילוסופיה של "בכיר הפילוסופים בישראל?
מניפולציה:
ספרו, "Captive Minds: A Study of Manipulation", יצא לאור לפני חודשיים בהוצאת הרווארד, ועוסק בחידה שניסח הפילוסוף הסקוטי דיוויד יוּם: כיצד נשלטים הרבים על ידי המעטים בקלות רבה כל כך? על פי אחת התשובות המסורתיות, הם מסתמכים על כפייה. אבל גם השליט החזק ביותר צריך מדי פעם לישון. כאן נכנסת לתמונה המניפולציה.
"תמיד אפשר לגרום לעם לעשות כרצון המנהיגים," אמר הרמן גרינג לפסיכולוג האמריקאי שלו בזמן שהמתין למשפטו. "זה קל. כל מה שצריך לעשות הוא לומר להם שהם מותקפים, ולהוקיע את הפציפיסטים כחסרי פטריוטיות שמסכנים את המדינה. זה עובד באופן דומה בכל מדינה." האם המנהיגים הם בסך הכול אלו שרכשו את השליטה הטובה ביותר ברזי המניפולציה? שואלים המחברים, והאם הפוליטיקה במהותה מניפולטיבית?
"רוב הכותבים עסקו במניפולציה כבעיה קוגניטיבית: כאשליה, כהטעיה וכו'," אומר מרגלית. "ההיסט אצלנו הוא שמניפולציה היא סיפור על כוח. נקודת המוצא ההיסטורית שלנו היא במעבר החד מכפייה פיזית לכפייה פסיכולוגית, מסטלין לפוטין. המעבר הזה הופך את המניפולציה לעניין חשוב, כי השליטה בנפש היא התחליף לעינויי הגוף. לא שהם נעלמו, גם הנבזות של פוטין גדולה. אבל אין גולאגים. זה סיפור אחר."
סיפור אופטימי בסך הכול. אמצעי השליטה הפוליטית עבר לשדה הרטורי – צריך פילוסופים, לא רזיסטנס.
החברה הפתוחה היא זו שמאפשרת למניפולציה לפרוח באמצעות דמגוגיה, קונספירציות, פייק ניוז ותעמולה פופוליסטית – כולן בשם הדמוקרטיה. "בכך שהיא מאפשרת מניפולציה, החברה הפתוחה הפכה לאיום על החברה החופשית".
(לאחר "הנסיך" של מקיאבלי, לא נראה שיש כאן חידוש גדול).
החברה ההגונה
ספרו המפורסם ביותר של מרגלית הוא "החברה ההגונה" (תורגם לעברית בהוצאת מולד). כל ההוגים הפוליטיים עסקו בהגדרת החברה הצודקת, מרגלית התמקד ב"חברה הגונה היא חברה שהמוסדות בה אינם משפילים בני אדם."
מרגלית מבחין בין אתיקה ומוסר. לשיטתו, המוסר נוגע ליחסים בין כלל בני האדם, ואילו האתיקה מסדירה את יחסינו עם אנשים קרובים, כמו משפחה או קהילה. "יש חברות שמבינות רק אתיקה," אומר מרגלית. "המחויבויות שם שמורות רק לקרובים. 'אין חפים מפשע בעזה' זה הביטוי המפלצתי של אתיקה בלי מוסר. לחלק מהחברות האלו יש לכידות חברתית, מחויבויות, נכונות להקרבה ואתיקה גבוהה – אבל הן חסרות מוסר."
המוסר, מגדיר מרגלית, נוגע ליחסים בין כלל בני האדם באשר הם בני אדם. ציוויים מוסריים הם אוניברסליים ועוסקים ביחסינו לזר. האתיקה, לעומת זאת, מסדירה את יחסינו עם אנשים שיש לנו איתם קשרים מיוחדים, שהוא מכנה "יחסים מעובים" – כמו משפחה או קהילה.
חסידי אין־חפים־מפשע טוענים שהסדר הטבעי הוא האתי. השמירה על העם שלך אינטואיטיבית יותר מהמוסר האוניברסלי. "ההגדרה בדיני המלחמה היא שמי שאינו לוחם הוא חף מפשע, והבעייה היא שזה נשמע לא טבעי, אידיאליזציה. למה אני צריך לדאוג למישהו מהחברה השנייה שקרוביו לוחמים יותר מאשר לבן שלי שלוחם? אבל קח את המאפיה הסיציליאנית. במשך שנים, בכל פעם שהיה ריב בין המשפחות, לא היו נוגעים בנשים ובילדים. ההפרדה היתה מאוד נוקשה. אני אומר, מה שטוב למאפיה טוב גם לנו. אתה לא יכול להרוס בניין כי בקומה השנייה היה איזה מג"ד או סמח"ט. אנחנו הרי נותנים להם תארים, הם לא ידעו בכלל שהם סמח"טים."
(איתי משיח, "שיחות עם אבישי מרגלית, מגדולי הפילוסופים הישראלים, על מוסר, מחיר החירות ועתיד הציונות", "אל-ארצ'", 29.7.26).
https://www.haaretz.co.il/magazine/2026-07-29/ty-article-magazine/.highlight/0000019f-ad85-dfac-a5df-bdd520310000
מסתבר שלנו ההדיוטות, אין גדול הפילוסופים של ישראל פותר את הדילמה המוסרית.
ונניח, שנבדיל מלאכותית בין "אתיקה" בלועזית ל"מוסר" העברי, איך עלינו להתייחס לדילמה שעצם קיום החיים תלוי בה. האם מבחינה מוסרית או אתית יש לירות על בית מגורים כשמתחתיו מנהרה היורה רקטות על בתינו, ומעליו יש ילדים כמגינים אנושיים שאינם מורשים לרדת למקלט המנהרות במטרה שייהרגו וישמשו כלי תעמולתי? האם עלינו להקריב את חיינו או את חייהם? נכון, המאפיה אינה מחסלת בני משפחה, אבל מה הקשר לדילמה שלנו? האם ללכת כצאן לטבח זה מוסרי או אתי?
על זאת בכיר הפילוסופים בישראל אינו נותן תשובה.
נעמן כהן
נעמן כהן
סימני שנות השלושים בעולם
רוצים גישה מלאה לכל הגיליונות?
הצטרפו לאתר וקבלו גישה לארכיון של למעלה מ-2,100 גיליונות עם אלפי מאמרים, שירים ויצירות ספרותיות.
הצטרפו לאתר