* ניצחון מוחלט לטבח – ההסכם הנרקם עם חמאס בעזה הוא הסכם כניעה, שמשמעותו – ניצחון מוחלט לטבח 7 באוקטובר ותחילת הספירה לאחור לטבח הבא.
כל הנשק שבו הם טבחו ביישובי הנגב המערבי יוגדר כ"נשק אישי להגנה עצמית." חמאס ייקרא "משטרה". הנשק הכבד יהיה מופקד ליום פקודה בידי הפלשתינאים. את עזה ינהלו האוייב הטורקי והאויב הקטארי. ישראל תיסוג לקווי 7 באוקטובר, והמחבלים, שיכורי ניצחון והצלחה, יישבו מעל היישובים (אם בכלל יישארו בהם תושבים) וייערכו לטבח הבא, ולנו לא נותר אלא לסמוך על כך שבפעם הבאה "יעירו אותו."
את חמאס חייבים למוטט. כל כלי הנשק, כולל אקדחים חייבים להימסר לידי צה"ל. את כל המנהרות יש להשמיד. לצה"ל חייב להיות חופש פעולה ללא סייג בכל רצועת עזה. חייב להיות פרימטר רציני בשליטה מלאה שלנו. השלטון האזרחי צריך להיות בידי רש"פ (בדומה לשטחי A ו-B), כי כל כוח זר לא יאפשר לנו את חופש הפעולה, שאסור להתפשר עליו.
כל עוד אין הסדר כזה, וכל עוד רצועת עזה אינה מפורזת וחמאס וארגוני הטרור אינם ממוטטים, אסור לנו לסגת אף שעל מהקו הצהוב העדכני, ולא לאפשר ולו התחלה של שיקום.
* ויחזק ה' את לב פרעה – אני מקווה שמשמרות המהפכה באיראן יסכלו את הסכם הכניעה של טראמפ.
* מי אחראי? – אם ראש הממשלה היה מאמץ את הצעת המוסד למהלך שיפיל את השלטון האיראני, והמהלך היה מצליח – מי היה מקבל את הקרדיט על ההצלחה? בצדק.
מי שהיה מקבל את הקרדיט להצלחה – הוא האחראי לכישלון. ברגע שהוא אימץ את התוכנית – זו התוכנית שלו.
כאשר קראתי לראשונה את ההדלפות על הכוונה להמליך את אחמדינג'אד, נתתי לנתניהו וטראמפ את הקרדיט שזה פייק. לא העליתי על דעתי שהם באמת בנו את המלחמה על פנטזיה כל כך מטומטמת, כל כך אינפנטילית, כל כך חסרת שחר. טעיתי. מביך, אך הם בנו על הרעיון הזה.
זה מעורר שאלות קשות על תבונת אנשי המוסד ועל כשירותו של ראש הממשלה.
* מחנה 8 באוקטובר – על חילי טרופר ויועז הנדל, המפלגה ברוח הרבעון הרביעי, אל הדגל, עוז (עינת וילף), צור ישראל (עליזה בלוך) וכל הארגונים והתנועות באזור החיוג הזה, ללכת בצוותא לבחירות כדי להכניס לפוליטיקה הישראלית את רוח 8 באוקטובר, ולהיאבק על כך שזו תהיה רוחה של מדינת ישראל.
* מפלגת הליכוד המקורי – הקמת מפלגתם של ארדן ואדלשטיין היא בשורה חיובית ולו מעצם הסיבה שמן הראוי שתהיה בישראל מפלגה ברוחם של ז'בוטינסקי, בגין ושמיר. הזרם הרוויזיוניסטי הוא זרם חשוב בתולדות הציונות ומדינת ישראל, ומצער מאוד שאין לו היום ייצוג בכנסת.
האם הם יוכלו להיות חלק ממחנה שנושא את רוח 8 באוקטובר? איני יודע, אבל ראוי לקיים אתם מו"מ ולבחון זאת בחיוב.
ברצוני להתייחס למסר המרכזי שלהם: "אנחנו נכפה הקמת ממשלת אחדות לאומית." אי אפשר לכפות אחדות. הם מתכוונים, שבמקרה של חוסר הכרעה, הם לא ייתנו לאף צד את הקול ה-61, ובכך תיכפה אחדות. אבל זה לא עובד כך. במקרה כזה אנו עלולים להידרדר לסבב שני, שלישי וכו'. כבר היינו בסרט האימה הזה. האם ארדן מעניק זכות וטו על יציבות שלטונית, למי שיסכל ממשלת אחדות?
אם, למשל, למחנה השינוי יהיו 58 מנדטים (כמו הסקר האחרון שהתפרסם השבוע) והם יוכלו לאפשר את הקמת הממשלה, הם יתנו לנתניהו וטו על הקמתה, אם יסרב להצטרף לממשלת אחדות?
בעיניי המסר צריך להיות: אנו חותרים להקמת ממשלת אחדות של ברית המשרתים, מיאיר גולן ועד סמוטריץ'. בסיס הממשלה הזאת תהיה הסכמה על שלושה נושאים. א. רפורמה משפטית קונסטרוקטיבית, שלא תהיה המהפכה המשטרית אך גם לא הקפאת המצב הקיים. ב. חוק גיוס לכולם. ג. ועדת חקירה ממלכתית.
אם שני הצדדים יסכימו לשלושת תנאי הסף – תהיה ממשלת אחדות לאומית. אם צד אחד לא יסכים לשלושת התנאים, תקום ממשלה עם הצד האחר. אם שני הצדדים לא יסכימו – לא מצטרפים לממשלה של אף צד.
* מתווה של רצון טוב – אני תומך במתווה איזנקוט לוועדת חקירה ממלכתית, שלפיה הוועדה תוקם בידי נשיא בית המשפט העליון, לאחר התייעצות עם נשיא המדינה, יו"ר הכנסת והמשנה לנשיא בית המשפט העליון.
למה צריך מתווה כשיש חוק ברור שעל פיו נשיא בית המשפט העליון ממנה את הוועדה? לא צריך. החוק טוב ונכון ואין כל הצדקה לדופי שמוטל בנשיא בית המשפט העליון. אבל נוצרה סיטואציה חברתית, נכון, בעקבות הסתה, שמחייבת התגמשות. ברור שזה לא יזיז לנתניהו, שהרי כל סיפור ההתנגדות לעמית הוא תירוץ, וההתנגדות היא לעצם חקירת המחדל. אבל פתרון כזה יכול לשכנע חלקים בציבור, ולהיות מחווה של רצון טוב.
ברור שכל עוד נתניהו ראש הממשלה לא תהיה חקירה. בהנחה שבעוד שלושה חודשים תהיה ממשלה אחרת, עליה לנהוג בנדיבות ולהקרין רצון טוב וחתירה להסכמות רחבות ולאחדות לאומית. מתווה איזנקוט בהחלט מציג כיוון כזה.
* היו"ר הראוי – בעיניי מי שראויים לעמוד בראש ועדת החקירה הממלכתית הם השופט סולברג או השופט בדימוס אליקים רובינשטיין.
* מי אחראי לעלילה השפלה – כל עלילות הדם האנטישמיות שרדפו בהן את העם היהודי לאורך הדורות, והמיטו על עמנו אסונות נוראים, מתגמדות לעומת עלילת הדם השפלה, הנתעבת, הנאלחת, על "הבגידה מבפנים"; שיתוף הפעולה כביכול של צמרת צה"ל, השב"כ והמערכת המשפטית עם חמאס בטבח 7 באוקטובר, כדי להפיל את נתניהו. זה לא רק שקר מוחלט. זה גם רוע צרוף. כל מטרתה של עלילת הדם השפלה, שעל פי סקרים עשרות אחוזים מהציבור שמוחם נשטף מאמינים לה, באופן חלקי או מלא, היא אחת – להסיר את האחריות מהאחראי המוחלט, מר מחדל, ראש ממשלת שבעה באוקטובר, בנימין נתניהו. הכשל של נתניהו לא נבע מזדון, בטח לא מבגידה, לבטח לא משיתוף פעולה עם האוייב. אם מישהו יטען כך, מעשהו לא יהיה פחות שפל מעלילת הדם על בגידת צה"ל. הכשל נבע ממחדל, מתפיסה ביטחונית קלוקלת, מליקוי חמור ביכולת קריאת המציאות ומאי-כשירות.
מי שעומד בראש מסע עלילת הדם הזדונית, שרקימתה החלה כבר ב-7 באוקטובר והפצתה – ימים אחדים אח"כ, הוא ראש הממשלה נתניהו בעצמו. נכון, לא תשמעו אותו אומר את הדברים בקולו. זו דרכו, לנקות את עצמו ולהשתמש בפרוקסיז ובבובות פיתום כדי להעביר את המסרים הללו. כמו שלקח שנים עד שהרשה לעצמו להשמיע בקולו את הבל ה"דיפ-סטייט", אחרי שכבר נקלט בקרב ציבור רחב. אבל כיוון שמטרת עלילת הדם לכסתח אותו, ומאחר שמפיצי העלילה הם סביבתו ואנשיו, ברור שהוא עומד מאחוריה. כיוון שמפיצי העלילה ומאמיניה כולם מעריצי נתניהו, ברור שאילו רק רצה הוא היה עוצר אותה. הוא היה מבהיר, לא בקריצה, אלא באופן יזום ובאמירה מוחלטת וחד-משמעית שמדובר בעלילת דם שכולה שקר. כמובן שהוא לא עשה זאת. בראש מפיצי עלילת הדם האוטו-אנטישמית, מיד אחרי הטבח, עומד אחד יהונתן הון, הידוע בכינויו יאיר נתניהו, היורד לגולת התפנוקים במייאמי באבטחה שאני מממן ממיסיי; האיש הרע הזה, שמעולם לא נתפס בעשיית מעשה חיובי כלשהו. השימוש בו כמפיץ הראשי של עלילת הדם אינה מקרית. היא נועדה לשדר לציבור המאמינים, ולשותים בצמא את מי הקולחין בתעלות הביבים, תרתי משמע, שבן האלוהים הוא צינור, והמקור הוא הגבורה בכבודה ובעצמה.
מרגע שמר מחדל החליט, כבר ב-7 באוקטובר, לנוס במוגות לב מאחריותו, נפתח הפתח לעלילת הדם. הרי אלמלא הייתה "בגידה מבפנים" איך העומד בראש המערכת ושולט בה ביד רמה, מר ביטחון הנערץ, אינו אחראי לקריסת הביטחון?
* מבחן הילדים – הניסיונות של הליכוד להשחיר את איזנקוט פאתטיים. הם מטפסים על הקירות בניסיונותיהם המגושמים ללכלך עליו.
בין השאר, הם מוטרדים מהעובדה שהוא "מרוקאי". אגב, הוא לא מרוקאי אלא יהודי ישראלי שהוריו עלו מגולת מרוקו. אבל מי שבמשך שנים הציתו אש עדתית זרה, עם ההבלים של "ישראל השניה" וכו', הם כעת בבעייה.
בלון ניסוי ששוגר בימים האחרונים הוא ניסיון להסביר שאיזנקוט לא באמת מרוקאי. אחד ניסה להסביר שהשם איזנקוט הוא ניסיון של הוריו להשתכנז, כי הם מתביישים בהיותם מרוקאים. שני הסביר שלא יכול להיות שהוא מרוקאי, כי אם היה מרוקאי, איך "הם", כלומר הדיפ-סטייט של צה"ל, היו מאפשרים לו להיות רמטכ"ל?
ינון מגל, ביביריון המיקרופון והמצלמה, פתר את הבעייה, ואמר שאיזנקוט לא צריך להיבחן על פי ההורים שלו, אלא על פי הילדים שלו... הוא באמת רוצה שהשיקול של הבוחר יהיה בחינת ילדיו של איזנקוט מול ילדיו היורדים מהארץ של נתניהו?
אגב, 11 הרמטכ"לים הראשונים היו אמנם "אשכנזים", אבל מאז מינויו של הרמטכ"ל ה"מזרחי" הראשון, משה לוי, ב-1984, מיספר הרמטכ"לים ה"אשכנזים" זהה למספר הרמטכ"לים ה"מזרחים", מה שמעיד על ההצלחה הגדולה של מיזם כור ההיתוך, שהשמאלימין הקיצוני כל כך אוהב להשמיץ אותו. אבל ממתי העובדות מעניינות את התעמולה של מכונת הרעל, שונאת צה"ל?
* סליפי ביבי – ראש הממשלה, שבאופן עקבי נמנע מלהתראיין בתקשורת, כדי לא להתמודד חלילה עם שאלות קשות, מצא פטנט חדש – הוא "מתראיין" בהסכתים של מעריציו.
השבוע הוא התראיין אצל מעריצו גדי טאוב, ובראיון אמר את המשפט המוזר הבא: "יום אחד יפתחו את הפרוטוקולים אני מקווה, כן, בעוד 30 עד 50 שנה, ואני אמרתי, לא מספיק להכות בכף החתול, צריך להכות בחתול עצמו, בחתול עצמו." טאוב ההמום תיקן אותו: "תמנון." נתניהו: "אֶה, תמנון, חתול אוקיי? חתול, חתול ארסי!"
חתול ארסי, שמעתם?
טקסט הזוי כזה לא היה יוצא מפיו של נתניהו החד, לפני שנתיים שלוש. אפשר להגדיר אותו "סליפי ביבי"?
* הנשק הסודי של נתניהו – יאיר גולן והדמוקרטים הם הנשק הסודי של נתניהו בבחירות. התבטאויותיהם החמורות הם התחמושת של מכונת הרעל. כאן הם אפילו אינם זקוקים להמציא שקרים, רק לצטט.
הליכוד אינו מצליח לטנף על איזנקוט. כל ניסיונותיו המגושמים לעשות כן חוזרים אליו כבומרנג. לעומת זאת, שימוש בתחמושת שהדמוקרטים סיפקו להם, היא הנשק האפקטיבי שלהם.
ההתבכיינות של הדמוקרטים על כך שהציטוטים "הוצאו מהקשרם" פאתטית.
וכאשר יאיר גולן מצהיר שידרוש את תיק הביטחון או המשפטים הם חוגגים. מבחינתם – בצדק.
בסוף אולי יאיר גולן הוא שיעמוד בין מדינת ישראל לבין המהפך המיוחל.
* בברכת ההשתמטות – ומה עשה שר ההשתמטות ישראל כ"ץ ביום שבו נפלו שני לוחמי צה"ל בלבנון? צילם סרטון פריימריז שבו קיבל ברכה מהרב מאזוז, שהפגין ליד בסיס צה"ל למען העריקים.
* התומכים – במערכת הפוליטית היום נותרו שני אנשים שתמכו בהתנתקות – נתניהו וישראל כ"ץ.
* לנהוג בתבונה – הודעתו של ראש הממשלה שלא יפטר את הגנגסטר בן גביר מן הממשלה כי הנושא "בלתי שפיט", כביכול – רמז דק שיפר פסיקת בג"ץ בנושא, מעידה שהוא רוצה במשבר חוקתי לפני הבחירות, כי הוא מאמין שמשבר כזה יסייע לו.
אני מקווה שהשופטים לא ישחקו לידיו, ויהיו חכמים דיים להודיע, שההחלטה תינתן אחרי הבחירות. נקווה שאז העתירה תתייתר.
* סכנה מיידית – האנרכיסט המסוכן קרעי הודיע שהליכוד יפר את פסיקת ועדת הבחירות המרכזית. הוא לא אמר שלדעתו הליכוד צריך להפר, אמירה חמורה כשלעצמה עד כדי פסילת האיש לצמיתות מכל תפקיד ציבורי, כולל חברות בוועד הבית, אלא הודיע שהליכוד יפר את הפסיקה.
האנרכיסט הזה הוא סכנה מיידית לדמוקרטיה.
* תחתית כפולה – נדמה שהגענו לתחתית החבית. שגרוע יותר לא יכול להיות.
אבל אם מר 7 באוקטובר ינצח, חלילה, הוא עלול למנות את בן גביר לשר הביטחון ואת גוטליב לשרת המשפטים.
* מי צריך את כאב הראש – החשוד באונס חנוך מילביצקי, יו"ר ועדת הביזה, הוא דמוקרט גדול, והסביר מהו הפתרון הדמוקרטי הראוי למדינת ישראל. "צריך לסגור את בג"ץ".
כי מי צריך בג"ץ אם אנחנו לא שולטים בו?
ובאמת, מי צריך את כאב הראש הזה של מדינת חוק, של הפרדת רשויות עם איזונים ובלמים?
לסגור!
* מודעות עצמית – צחקתי בקול כשקראתי את תגובתו המוזרה של אופיר כ"ץ לפרישתו של נאמן מורשת הליכוד האמיתי דן אילוז: "שלום לפופוליסט." הוא מוציא שם רע לחוסר המודעות העצמית. כ"ץ (!) אומר שלום ל...פופוליסט. כאילו שאייכלר יכתוב על מישהו "שלום למשתמט." כאילו שעופר כסיף יכתוב "שלום לאנטי ציוני." כאילו שגוטליב תכתוב על מישהי "שלום לכרוכיה." כאילו ואטורי יכתוב למישהו "שלום למטומטם."
* בטענה – הכותרת הראשית ב"הארץ" היא שצה"ל תקף בלבנון "בטענה" שחיזבאללה הפר את הפסקת האש. הכותרת רומזת לכך שזו לא הפרה אלא טענה ישראלית, כלומר טענת שווא. זאת, חרף העובדה שבמערכת ידעו היטב את מה שטרם הותר לפרסום כשהעיתון יצא.
* דם על הידיים – הפגנת פעילי שמאל רדיקלי עם ידיים מגואלות בדם ליד משרדי מפלגת הציונות הדתית, הזכירה לי את המחבל שנפנף בידיו המגואלות בדם בלינץ' ברמאללה (2000).
לא צריך לתמוך במפלגת הציונות הדתית כדי לסלוד מהמחאה הנוראית הזאת.
מה עוד צפוי לנו עד הבחירות?
תרגיעו.
– סמ"ר רגב אמר ז"ל מקיבוץ שדה נחמיה, לוחם בגדוד 101 בחטיבת הצנחנים, נפל בקרב בקיבוץ כיסופים ב-7 באוקטובר 2023. בן 20 היה בנופלו. לזיכרו, הוקמה בשדה נחמיה שלוחה של מכינת הגליל העליון בשם "דרך רגב", המנציחה את ערכיו באהבת הארץ והאדם.
רגב נטמן בבית העלמין של שדה נחמיה, על גדת הבניאס, סמוך לשביל ישראל. סביב קברו תלו משפחתו וחבריו דגלי הלאום.
מטיילים שעברו בסביבה השחיתו את הדגלים.
כאשר שמעתי על כך, זעמתי על הערבים שעשו כן. לא העליתי על דעתי שאלה יהודים, חרדים. מזעזע.
אם זה מה שהם עושים "בין הזמנים", איזו מין תורה הם לומדים ב"זמנים"? בטח לא תורת ישראל. אילו למדו את תורת ישראל לא היו משתמטים.
* פוליטיקאית מסוכנת – השרה גילה גמליאל היא אחת הבולטות בקרב מעלילי עלילת הדם על חטיפת ילדי תימן, כביכול. היא מגדירה את ה"פרשה" – "אות קין על מדינת ישראל," טוענת שזו אחת הטרגדיות הקשות בתולדות המדינה ומאשימה את הממסד בכשל. היא פנתה לנשיא לשעבר ריבלין בבקשת חנינה רטרואקטיבית אחרי מותו לרב עוזי משולם – טרוריסט וראש כת חמושה, שניהל מאבק מזוין להכרה בעלילת הדם. לטענתו, ילדי תימן נחטפו לארה"ב לצורך ניסויים רפואיים בנוסח מנגלה. גמליאל נאבקת למען מורשתו וקראה להעניק לו חנינה: "משולם הוא פעיל זכויות אדם אמיץ שנלחם נגד פשע חטיפת ילדי תימן והבלקן ושילם מחיר אישי כבד. חנינה כזו תעשה צדק היסטורי ותאפשר להנציח את מפעל חייו."
גמליאל היא שרה בישראל, ופועלה בנושא מעולם לא הפריע לראש הממשלה או הזיק לקריירה שלה (האמת היא שיש במדמנת הגוטליביאדה גרועים וגרועות ממנה). ואני שואל את אהוד בן עזר, ולשם שינוי אשמח לתשובה. האם גמליאל היא "פוליטיקאית מסוכנת" בשל פועלה בנושא, או שההגדרה הזאת היא פריבילגיה השמורה אצלו רק לנעמה לזימי, אף היא מפיצת העלילה ותומכת בעוזי משולם? ואם היא לא מסוכנת, האם אפשר להבין מה הסיבה להבחנה בין השתיים?
* צ'רנוחה היה באופסייד? – כוכב בית"ר ירושלים שמעון צ'רנוחה הלך לעולמו.
אם אומר שיש לי משהו לספר עליו ככדורגלן, זו לא תהיה אמת. בשבילי הוא גיבור המערכון האלמותי של "הגשש החיוור" – "אופסייד סטורי".
הוויכוח על השאלה אם צ'רנוחה היה באופסייד, הכניס את השחקן לפנתיאון.
* התכתבתי עם בוט – קיבלתי ווטסאפ מרעות מתנועה מסוימת, שהציעה לי להצטרף לקבוצת הווטסאפ שלה. ניהלתי איתה במשך כמה דקות תכתובת אידיאולוגית ופוליטית. ואז שאלתי אותה לשם משפחתה, כדי לשמור את המספר אצלי, והיא השיבה שאינה רעות אמיתית אלא בוט אוטומטי של אותה תנועה, ואדם אמיתי ייצור איתי קשר, והוסיפה אימוג'י של סמיילי.
אני קצת מיושן... אני בשוק מזה שהתכתבתי עם בוט, ואפילו לא עלה על דעתי שאיני מתכתב עם בן אדם.
* ביד הלשון: אין שלום בלי צדק – בראיון עם פרופ' אבישי מרגלית במוסף "הארץ" כתב המראיין איתי משיח: "'אין שלום בלי צדק' פסק המדרש."
אכן, הפסוק הזה לקוח מתוך מדרש. אמנם לא מדרש חז"ל, אך מדרש של חכם ז"ל – המשורר, המוזיקאי והזמר מאיר אריאל. השיר הוא "מדרש יונתי", שהוא מדרש לפסוק משיר השירים: "יונתי בחגווי הסלע, בסתר המדרגה, הראיני את מראייך, השמיעיני את קולך, כי קולך ערב ומראיך נאוה" (שה"ש ב', י"ד).
לא אכנס כאן לניתוח השיר. מי שמעוניין להעמיק מוזמן להקליק: אורי הייטנר מדרש יונתי, ויקרא ניתוח מלא.
השורה המלאה, שממנה נלקח הציטוט:
עירנו עירומה
שלא רודפת צדק צדק
לא רוצה שלום
כי אין שלום בלי צדק.
אורי הייטנר
לתגובות: uriheitner@gmail.com
אורי הייטנר
2. צרור הערות 9.8.26
רוצים גישה מלאה לכל הגיליונות?
הצטרפו לאתר וקבלו גישה לארכיון של למעלה מ-2,100 גיליונות עם אלפי מאמרים, שירים ויצירות ספרותיות.
הצטרפו לאתר