בשיח על סוגיית השתמטות חרדים מצה"ל, נשמעת לעיתים התביעה ש"מי שלא לומד – שיתגייס," אם זה יקרה, יהיה זה שיפור לעומת המצב הנוכחי, אך לא זו בלבד שאין בכך פתרון הבעיה – אין סיכוי שזה יקרה ללא שינוי עומק של שורש הבעיה.

כך גם שאר הפתרונות המדברים על מכסות, כדוגמת הצעתו של איזנקוט, שמתכתבות עם "חוקי הגיוס" למיניהם. יש המדברים על מכסות על פי מיספר, יש המדברים על אחוז מסוים מבין החרדים, או אחוז מסוים מכלל המתגייסים, שכמובן כולו – חרדים. בכל אלה יש סיכוי, אולי, בספק רב, לשיפור במצב, אך לא לתיקונו.

שורש הבעייה, אם כל חטאת, הוא הסדר תורתו אומנותו. עצם ההסדר המאפשר שחרור מגיוס, או דחייה לאין קץ של הגיוס, לטובת לימוד תורה. ההסדר הזה הוא החטא הקדמון. זהו חטאו של ראש הממשלה ושר הביטחון הראשון דוד בן-גוריון. בן גוריון הוא גדול מנהיגי ישראל, אך בעניין הזה הוא טעה וסיבך אותנו בצרה הפוגעת קשה כל כך בביטחון המדינה, בכלכלת המדינה ובחברה הישראלית, והיא מהווה איום על עתידנו. אגב, בן גוריון, בהגינותו, הודה בטעותו והתחרט עליה. הקריסה היתה של בגין. בגין הוא אחד המנהיגים הגדולים בתולדותינו, אך בנושא הזה הוא חטא חטא חמור. אם עד אז ההשתמטות היתה על פי מכסות, בגין ביטל את המכסות, והחיל את הסדר תורתו אומנותו על כל בחורי הישיבות. פתרון הבעייה אינה חזרה לעידן שקדם לבגין, עידן המכסות, כי שם החלה ההידרדרות.

הסדר תורתו אומנותו אישר דחיית גיוס, שמשמעותה פטור מגיוס, לבחורי ישיבות. בחורי הישיבות הם האליטה של המגזר החרדי. האם החרדית רוצה לראות את בנה לומד בישיבה. הלימוד בישיבה הוא הוא האידיאל. הוא השידוך הטוב ביותר. ברגע שהמדינה, באמצעות ההסדר המגונה הזה, יצרה זהות בין המודל לחיקוי בחברה החרדית להשתמטות מצה"ל, היא יצרה את הסיטואציה הנוכחית, של מגזר שלם, גדול וגדל, שהשתמטותו – אומנותו, ללא קשר ללימוד בישיבה. אגב, אני מקפיד לכתוב "לימוד בישיבה" ולא "לימוד תורה", כי מי שלומד באמת את תורת ישראל, אמור להיות הראשון להתגייס לצה"ל, לשירות המשמעותי ביותר, בשל מצוות התורה. לכן, דווקא מתוך החשיבות הרבה שאני מעניק לתורה, למקומה בחיי העם היהודי וללימוד התורה, אני סולד עד עומק נשמתי מן העיוות שלה, כמכשירת ההשתמטות מצה"ל.

למה בן גוריון פטר מכסה של בחורי ישיבות מגיוס לצה"ל? ראשי היהדות החרדית ידעו לפרוט על הנימים הנכונות בנפשו של בן גוריון. שלוש שנים אחרי השואה, הם דיברו אתו על אובדן עולם התורה, קריסת עולם הישיבות, וההכרח ביצירת קבוצת עילית של עילויים, שיצילו את עולם התורה. היה עליו להשיב להם, שעם כל הכבוד, אנו כעת במלחמת מצווה, שאליה הכול יוצאים, גם הפטורים מהשתתפות במלחמת רשות, ואגב, גם בין הפטורים הללו לא היו לומדי תורה. את עולם התורה ישקמו תלמידים בני עשרים ומעלה, והצעירים יותר יצטרפו אליהם אחרי שחרורם משירות בצה"ל (שאורכו היה אז שנתיים). אך הוא נכנע, והסכים למכסה של 400 עילויים, ואף לא הגביל זאת בזמן, נניח חמש שנים. וכדי להבטיח שמי שפטור מצה"ל בשל לימוד תורה אכן ילמד תורה, נאסר עליהם לעבוד. וכך הגענו לתהליך של יצירת "חברת הלומדים", תופעה שלא הייתה כדוגמתה מעולם בתולדות ישראל; חברה שהגברים בה אינם משרתים בצה"ל ואינם מתפרנסים. כתוצאה מכך, החברה החרדית היא חברה חולה, והחולי הזה מסכן את כולנו.

כעת יש להבריא את החברה החרדית. זו חובתנו כלפיהם כאחים. איני כותב זאת בשנאה, כפי שהם מאשימים אותנו. אני כותב זאת, באמת ובתמים, מתוך אהבת אחים, מתוך רצון להושיט יד לאחים בצרה, כי אין החבוש מתיר את עצמו מבית האסורים, ואם אנחנו לא נרפא אותם, לא תהיה להם תקנה. תקראו לזה פטרונות? אז תקראו לזה פטרונות. אבל זו הדרך היחידה להציל אותם.

יש לבטל כליל את הסדר תורתו אומנותו. אין עוד פטורים למיניהם. נקודה. כולם חייבים להתגייס.

איני מאמין שהדרך לאכוף זאת היא במעצרים. האם אפשר לעצור את עשרות אלפים המשתמטים? כל הרעש הגדול בחודשים האחרונים היה בגין מעצר 16 עריקים חרדים בלבד. אותם עצורים הופכים לשאהידים וזה רק מחריף את הבעייה.

האם אפשר לא לעצור אותם, מבלי לפגוע בעיקרון השוויון? האם בג"ץ ייתן ידו לפגיעה כזו בשוויון? אני מאמין שכאשר יוכח לבג"ץ שנעשים מעשים אמיתיים לגיוס, כולל סנקציות אישיות על המשתמטים, הוא יקבל זאת.

מה צריך לעשות כדי להבריא את החברה החרדית החולה? ניתוח חירום, לניתוק מוחלט של החברה החרדית מעטיני תקציב המדינה. החיבור הזה הוא מושחת ומשחית. מעתה – אף אגורה למגזר החרדי המשתמט, אף אגורה למוסדות החינוך להשתמטות, אף אגורה לישיבות המשתמטים, ובוודאי אף אגורה למשתמטים עצמם, ואף אגורה לארגונים ל"מניעת נשירה" כלומר להרחבת ההשתמטות. כל יתרונות מדינת הרווחה יישללו ממי שאינם משרתים בצה"ל. מכל משתמט תישללנה זכויות והטבות רבות. האבסורד, שציבור המשרתים בצה"ל, התורמים לכלכלה ומשלמי המיסים, נושא על גבו את המשתמטים ומממן אותם – חייב להיפסק באיבחת חרב.

במקביל, על המדינה ליצור חלופות מתאימות לציבור החרדי. זה צריך להיות היעד המרכזי מחיסכון המיליארדים הרבים הזורמים למימון ההשתמטות והמשתמטים, לצד הטבות למשוחררי צה"ל ולמילואיניקים. בראש ובראשונה, יש להעצים בגדול, בענק, את רשת החינוך הממלכתי חרדי, כך שבכל עיר ואזור בישראל יהיה חינוך ממלכתי חרדי. לצד שעות תלמוד התורה, ילמדו הילדים לימודי ליבה – אנגלית, מתמטיקה, אזרחות, תנ"ך, היסטוריה ומדעים, ברמה שתאפשר להם להיות אזרחים יצרנים ומועילים ואנשים בני תרבות. מערכת החינוך הממלכתית חרדית תחנך להשתלבות במדינה ובכלכלה ובשירות משמעותי בצה"ל כחובה וכזכות. והחשוב מכל – החינוך הזה יהיה חינם. לא חינם בקריצה – חינם מלא מלא. כך, כל הורה חרדי יבחר האם לשלוח את ילדיו, חינם אין כסף, לחינוך החרדי הממלכתי, או לשלם במיטב כספו על החינוך העצמאי שלא יקבל אגורה מקופת המדינה. אני משוכנע שרוב גדול מקרב ההורים יבחרו בחינוך הממלכתי חרדי. זה יהיה התיקון הגדול.

גם צה"ל צריך ללכת לקראת החרדים, למרות הפגיעה בערך צבא העם (ובתקווה שזו פגיעה זמנית) בהקמת יחידות דוגמת חטיבת החשמונאים, הפלוגות החרדיות בחטיבות החי"ר ויחידות טכנולוגיות ומודיעיניות אחרות. יש להקים לאורך הגבול המזרחי רשת של ישיבות חרדיות צבאיות, שבהן החיילים ישלבו שמירה ופעילות בט"ש עם לימוד תורה. יש להקים ישיבות הסדר חרדיות. ניתן לאפשר לכמה עשרות עילויים הסדר הדומה להסדר ספורטאי מצטיין או מוזיקאי מצטיין – לומד תורה מצטיין. כמותם, הוא יתגייס לצה"ל, אך ישרת בתפקיד עורפי שיאפשר לו לקבוע מדי יום עתים לתורה.

המהלכים הללו עשויים לרפא לא רק את החברה החרדית החולה, אלא את החברה הישראלית כולה.

צעדים אלה צריכים להיות חלק מיצירת הברית הישראלית, שתכלול מילוי חובות לאומיות בידי כל האזרחים, כולל האזרחים הערבים, במסגרת שירות אזרחי.