* ביטחון המים – במו"מ עם סוריה על נסיגה מהגולן בשנות ה-90, הסורים עמדו על כך שהנסיגה לא תהיה לגבול הבינלאומי, אלא לקווי 4 ביוני 1967, כלומר נסיגה גם משטחים ריבוניים של ישראל שסוריה השתלטה עליהם, כמו חמת גדר, רמת בניאס והחוף הצפון מזרחי של הכינרת, שהיקנה לה בפועל שליטה על כרבע הכינרת. על נושא הכינרת המו"מ התפוצץ אחרי 9 שנים. אנו, בוועד יישובי הגולן, הצגנו, בין שאר טיעוננו נגד נסיגה, את ההכרח לשלוט במקורות המים של ישראל, כלומר הכינרת וכל אגן ההיקוות של הכינרת. רק בשבוע שעבר שיתפתי בפייסבוק מאמר בנושא, שהזמנתי מפרופ' ארנון סופר לעיתון, בעריכתי, "דרך הגולן והבקעה", עם פטירתו של סופר.
בעימות ביני לבין מוסי רז, אז מזכ"ל "שלום עכשיו", הוא לעג לי על הטיעון הזה. "אתה איש האתמול, חי בעבר," הוא אמר לי. "עוד עשר שנים מיזם ההתפלה ישים קץ לבעיית המים של ישראל, ולכינרת לא תהיה שום משמעות למשק המים," הבטיח.
אין ספק שחשיבותה של הכינרת למשק המים בעידן ההתפלה פחותה מכפי שהיתה כאשר הכינרת היתה כמעט המקור היחיד למים בישראל. אבל השבוע למדנו שלא לעולם חוסן, ואסור להניח את כל הביצים בסל אחד, גם לא של ההתפלה. תקלות קורות. אבל חמור מזה, הן עלולות להיות מכוונות. לא בכדי, כשקרתה התקלה, מיד עלה החשש מפני מתקפת סייבר. מי שמתעלמים מאיום הסייבר הם אנשי האתמול, חיים בעבר.
ישראל חייבת להבטיח את ביטחון המים שלה ללא פשרות. עם שפוי לא מוותר על נכסים אסטרטגיים.
* מפלגות אחיות – ח"כית ה[---]ת רעש גוטליב הציבה בפני נתניהו אולטימטום – אם לא יובטח לה שתוצב במקום ה-12 ברשימת פוסט ליכוד, היא תעבור לכנופיית בן גביר. המקום ה-12 הוא המקום שאליו נבחרה בפריימריז, אולם עם השריונים של נתניהו, שאותם אישר מרכז הליכוד, היא אמורה להידרדר למקום ה-20. כנראה שנתניהו די שמח להיפטר ממנה, ולראש הכנופייה אין בעייה לקבל אותה, והיא החליקה בקלות לרשימת הכנופייה.
הסיפור הזה מלמד אותנו כמה תובנות משמעותיות.
הראשונה, היא הידרדרותו המוסרית והערכית הנוראה של הליכוד, כפי שבאה לידי ביטוי ביחסו לתופעת הכהניזם/בןגביריזם. הליכוד בהנהגת יצחק שמיר לא רק החרים את "הרב" כהנא שר"י וכמובן לא העלה על דעתו לצרפו לקואליציה, והלך לממשלת אחדות אף שעם כהנא היו לו 61, אלא הוא הוביל את המלחמה בכהניזם ואת החוק האוסר עליהם להתמודד לכנסת (חוק שנשחק בידי האידיוטים השימושיים של ראש הכנופייה בבג"ץ, שאישרו לו להתמודד בניגוד מפורש לחוק). והנה, יהיום הפוסט ליכוד והכנופייה הן מפלגות אחיות. אין שום בעייה לאלמוג כהן לעבור מהכנופיה לפוסט-ליכוד, ללא כל שינוי באידיאולוגיה שלו, ולגוטליב – לעבור מפוסט-ליכוד לכנופייה. וייתכן שגם מאי גולן תצטרף לכנופייה. זו הידרדרות מוסרית איומה ונוראה.
התובנה השנייה היא כיצד גוטליב רואה את מהות חברותה בכנסת, וכיוון שהיא אומרת זאת בגלוי, מסתמא שהיא מבינה שגם הבייס מגבה אותה בכך. גוטליב הסבירה את המהלך, בכך שאם לא תיכנס לכנסת היא תיחקר "במרתפי השב"כ". לכן, היא חייבת להיות בכנסת, ואם לא תהיה במקום בטוח בפוסט-ליכוד, היא בסכנה, ולכן תעבור לכנופייה. כלומר, הכנסת מבחינתה היא עיר מקלט לעבריינים, במקרה שלה – לחשודה בפשע נגד ביטחון המדינה.
התובנה השלישית היא יחס הבייס הפופוליסטי לשב"כ. ביום שבו ראינו את לוחמי שב"כ לוכדים בתוך עזה, במבצע הירואי, בחירוף נפש, את ראש השב"כ של חמאס, ומה שחריג בפעולה הזאת היא עובדת פירסומה – כמעט כל פעולות שב"כ סמויות מהעין, ה[---]ת הזאת ממשיכה להסית נגד השב"כ, להציג אותו כדיפ-סטייט אימתני שרוצה להכניס את מתנגדיו לחקירות במרתפיו.
כדאי לזכור במה הדברים האמורים. ח"כית ה[---]ות בדתה מלבה עלילת דם נוראית על לוחם שב"כ, כאילו הוא שיתף פעולה עם חמאס בטבח, ואף חשפה את שמו של הלוחם מתוך כוונת זדון לסכן את חייו. היא עשתה זאת אך ורק בשל העובדה שהלוחם נשוי למתנגדת משטר. מאז היא עושה כל מאמץ להימלט מאימת הדין תוך הסתתרות מוגת לב מאחורי החסינות. (במסגרת הרפורמה המשטרית המשפטית הקונסטרוקטיבית, שיש לעשות אחרי חילופי השלטון, יש לצמצם באופן משמעותי את חסינות הח"כים).
התובנה הרביעית היא, שרעש גוטליב לא מאמינה ל"סקרים" של שלמה פילבר בערוץ התעמולה, אלא דווקא לסקרים ב"ערוצי התבהלה" (שאגב, דומים מאוד לסקרים הפנימיים של המפלגות, כולל פוסט-ליכוד), והיא מבינה שהמקום ה-20 ברשימת פוסט-ליכוד אינו בטוח.
* הקונספירציה ה"רכה" – מבין אלפי או עשרות אלפי הצופים בראיון של שרה נתניהו בערוץ התעמולה אין ולו אדם אחד שלא הבין בדיוק במה המדובר – עלילת הדם כאילו היה ליאיר גולן מידע מוקדם על הטבח, כלומר שמדובר בבגידה, הגם שהיא תודרכה לא לומר את המילה המפורשת. ובסך הכול, צופי הערוץ מכירים היטב את עלילת הדם, ומבחינתם היתה זו רק קבלת גושפנקא מהמנהיג העליון באמצעות אשתו.
מרגע שיאיר גולן הגיש נגדה תביעת דיבה, החלו להפיץ טענה שהיא כלל לא התכוונה לבגידה. יאיר גולן היה "מלובש ומגוהץ", בשפתה העילגת, מוקדם בבוקר, "רק" בגלל שהגנרלים המורדים שלא העירו את נתניהו עידכנו אותו.
אגב, יאיר גולן יצא מביתו בשעה 8:00. כלומר בכל מקרה, הטענה שהוא כבר היה שם "מלובש ומגוהץ" הוא עוד שקר של (שרה) נתניהו.
תעשיית השקרים וההסתה הנפיקה שתי קונספירציות. הקונספירציה הקשה, קונספירציית האקסטרים למיטיבי לסת – היא עלילת הדם הנוראית על בגידה ושיתוף פעולה. למען מי שלא ייקנו קונספירציה כה מרחיקת לכת הומצאה הקונספירציה ה"רכה" על מרד הגנרלים, שלא ספרו את נתניהו, שפעלו על דעת עצמם, וליבָּתה היא הטענה ש"לא העירו אותו," כי ידעו שהוא "מג'נון" ופחדו שיגרום למיס-קלקולציה. אילו העירו אותו לא היה טבח...
למה לא העירו אותו? זה לא המחדל אלא תוצאת המחדל. כלומר, זה לא שהם ידעו שיהיה טבח ולא העירו אותו, או חששו מטבח ולא העירו אותו. הם היו שבויים בקונספציה, הם היו מוכים בסנוורים, הם היו בטוחים שחמאס מורתע, והמידע שבידם לא פורש כמשהו שמצדיק להעיר את שר הביטחון גלנט או את נתניהו. הרי לא על כל דבר מעירים אותם. כמובן שזה כשל איום ונורא, ובצדק כל המעורבים הלכו הביתה, אך זו, ורק זו, הסיבה לאי ההערה. המחשבה שאילו העירו אותו משהו היה משתנה חסרת שחר. הם חששו שהוא "מג'נון" ויורה לתקוף? הרי הוא אבי ההתמכרות לשקט, האחרון שיסתכן במיס-קלקולציה. זה מנוגד לחלוטין לאופן שבו הם הכירו אותו מעבודתם איתו. ואכן, אחרי שהעירו אותו, לא היתה לו שום תובנה מקורית ששינתה את המציאות. הוא לא נתן שום הנחיה לצה"ל שהיטיבה במשהו את המצב העגום. וראינו שחלפו שבועיים עד שהוא השתכנע לצאת לתמרון בעזה. 6 פעמים הוא הזמין אליו את אלוף בריק כדי שיפחיד אותו מפני הכניסה לעזה. וכמעט שנה חלפה עד שהחליט ליזום פעולה נגד חיזבאללה, ורק אחרי הטבח במג'דל שמס. לזכותו ייאמר, שבהמשך הדרך הוא התעשת, ושינה את גישתו להתקפית ויוזמת, ועל כך הוא ראוי לשבח. אבל לחשוב שהם לא העירו אותו כי חששו מה"מג'נון"? זו הקרצה מגוחכת.
המחדל לא היה ב-7 באוקטובר. 7 באוקטובר הוא התוצאה הבלתי נמנעת של המחדל. המחדל הוא שאפשרנו לחמאס ולחיזבאללה להקים צבאות טרור מפלצתיים על גבולנו במשך שנים של התמכרות לשקט, הבלגה, הכלה, פייסנות וחוסר מעש. ומי שהוביל את הקו הזה הוא נתניהו.
* כי לא העירו אותו – למה נתניהו הרשה לחמאס להצית את שדות הנגב במשך שלוש שנים וחצי באין מפריע?
למה נתניהו העביר מידי חודש מזוודות מזומנים לחמאס גם כאשר ידע (מה שאמור היה לדעת מראש) שרוב הכסף זורם להתעצמות הזרוע הצבאית של חמאס?
למה נתניהו ניסה בכל מאודו להניא את טראמפ מהחלטתו להפסיק את התקצוב של אונר"א, וכשטראמפ התעקש הוא שכנע את גרמניה לשפות את אונר"א על כל הסכום שירד?
למה נתניהו הבליג על הפיגוע של חיזבאללה בצומת מגידו, שעלול היה לעלות בחיי עשרות ישראלים ועל ניסיון ההתנקשות בבוגי יעלון?
למה כאשר חוליית חיזבאללה חדרה לישראל לבצע פיגוע, נתניהו הורה לירות לכיוונם כדי להבריח אותם אך לא להרוג אותם?
למה נתניהו איפשר במשך חצי שנה לחיזבאללה להקים מאחז בתוך שטחה הריבוני של ישראל?
למה נתניהו פירק את היחידה ללוחמה כלכלית בטרור במוסד?
למה נתניהו שחרר מהכלא את יחיא סינוואר בעסקת שליט המופקרת?
למה נתניהו סיכל את תוכניות שב"כ לחסל את דף וסינוואר?
כי לא העירו אותו.
* ברחנות – רק הזכרתי את שחרור יחיא סינוואר ואת עסקת שליט המופקרת כאחד מרשימת מחדלים שנתניהו אחראי להם, והם מרכיבים את מחדל 7 באוקטובר, והוצפתי בים של תגובות ביביסטיות, שתמצית המסר שלהן הוא: "עסקת שליט?! מי הפגין לשחרורו, מי אמר 'הילד של כולנו', מי הפעילו לחץ? אתם."
התגובות הללו הן תמצית אידיאולוגיית הברחנות שבבסיס ההפעלה של שיטת נתניהו. הוא לא אחראי, הוא בסך הכול רק ראש הממשלה, מה אתם רוצים ממנו? כלומר הוא האחראי הבלעדי לכל ההצלחות, אבל אין לו שמץ של אחריות לשום כישלון. לכל כישלון שלו יש אשמים אחרים – ה"דיפ-סטייט" המומצא, היועמ"שית, בג"ץ, התקשורת, אסס00מול וכן הלאה.
נתניהו, ראש הממשלה, החליט על עסקת שליט. הוא העביר ברוב עצום את ההחלטה בממשלה. כל עוד ההחלטה היתה פופולרית, כמובן שזו היתה החלטה שלו, הישג עצום שלו, והוכחה לכך שכל המפגינים בעד העסקה סתם יצאו נגדו, העלילו עליו, טפלו עליו אשמות שווא. ועכשיו הם אפילו לא מתנצלים, לא אומרים תודה, מה שמוכיח שמה שעניין אותם זה לא לשחרר את שליט אלא "לטנף" [ביקורת על נתניהו היא תמיד "טינוף"] על נתניהו, כי מה שמניע אותם הוא שנאת נתניהו. בסופו של דבר הוכח, שהם רק מדברים ומפגינים ונתניהו עושה. הוא שחרר אותו.
מאז 7 באוקטובר, כשרוב הציבור התפכח והבין שהעסקה היתה מופקרת – אין לנתניהו שום קשר לעסקת שליט. זה "אתם". "אתם" הפגנתם וכו'.
זו גישה אנטי מנהיגותית.
אם נתניהו הבין שהעסקה הזאת נותנת גב לטרור, מחזקת אותו ומסכנת את ביטחון המדינה – גם אם "אסס00מול" ו"התקשורת" לוחצים ומפגינים, הוא נושא באחריות לביטחון המדינה ועליו לעמוד על דעתו, לא לתת גב לטרור ולא לסכן את ביטחון המדינה. אם הוא קיבל החלטה כל כך משמעותית למרות שהוא עצמו מתנגד לה ויודע שהיא מסוכנת, בגלל הפגנות, הוא לא מנהיג אלא סמרטוט. אם הוא מאמין בהחלטה שלו – שיעמוד מאחוריה. אם הוא חשב שההחלטה נכונה ובדיעבד הבין שהיא שגיאה – עליו להודות בטעות, לקחת אחריות, להבהיר שהטעות היתה שלו. כך נוהג מנהיג. אבל נתניהו הוא אפס במנהיגות. אפס באחריות. הוא לא מנהיג אלא ברחן.
לגבי "אתם". "אתם" הם כל מי שאינו סוגד לנתניהו. וכל אותו "אתם" אשמים בשחרור סינוואר ובעסקת שליט. לאלה שכתבו לי בכזה ביטחון "אתם", ברור שאני הפגנתי בעד העסקה כי אני לא סוגד לנתניהו. אבל אני התנגדתי לה בתוקף, וכתבתי על כך מאמרים רבים. אגב, כל עוד נתניהו עמד בלחץ הציבורי, שיבחתי אותו על כך. לא האמנתי שהוא יתקפל. ברגע שהוא, כדרכו, התפורר כמו אבקה, יצאתי נגדו. הייתי מאושר לראות את גלעד שליט בבית, אך התנגדתי לעסקה ויצאתי נגדה.
נתניהו העביר את ההחלטה על העסקה בממשלתו ברוב של 26:3. שלושת המתנגדים היו בוגי יעלון, מהבולטים והקיצונים בהתנגדות לנתניהו היום, ליברמן, ראש אחת ממפלגות האופוזיציה ואחד המתנגדים החריפים לנתניהו ועוזי לנדאו, חברו של ליברמן במפלגת ישראל ביתנו. ראש האופוזיציה, ציפי לבני, התנגדה לעסקה ותקפה אותה בחריפות וכינתה אותה כניעה לטרור. נפתלי בנט, אז מנכ"ל מועצת יש"ע, היה אף הוא בין המתנגדים החריפים לעסקה.
אבל ברור שהם, מתנגדי העסקה; הם האשמים בה, כי הם "אתם", וחלילה לא נתניהו, שאין לו "קמצוץ" של אחריות, כי מיהו בסך הכול? ראש הממשלה, לא משכו בדש מעילו ולא העירו אותו.
* זינק אל התופת – אלמוג כהן הוא אחד הפוליטיקאים שאני סולד מהם במיוחד.
ראשית, מעצם היותו חלק מכנופיית בן גביר. שנית, כיוון שהיום הוא בןגביריסט בתוך מפלגת השלטון, וזה אף חמור ומסוכן יותר. שלישית, בשל גזענותו הבוטה. אין גזענות בוטה יותר מדה-הומניזציה של בני גזע "נחות" והצגתם כבעלי חיים. הנ"ל הקליט את עצמו ושלח לחבר'ה בשידור חי בקריאות בררררה בררררה כלפי הח"כים הערבים, בישיבות בכנסת, כפי שמכנסים פרות וכבשים. רביעית, כיוון שהוא אחד ה[---]ים –ממציאי עלילות הדם הבזויות. במקרה שלו, עלילת הדם על ה"מרגל" בפיקוד דרום.
ואף על פי כן, אני מצדיע לו על גבורתו ב-7 באוקטובר, כאשר הוא זינק אל התופת ונלחם במחבלים. כפי שאני מצדיע לכל מי שנהגו כך באותה שבת שחורה, ללא קשר להשתייכותם הפוליטיים. יש דברים שהם מעל הפוליטיקה.
* ממשלה לאומית – מן הראוי שאחרי הבחירות תהיה כאן ממשלה שתזכור שהאויבים שלנו הם איראן, חמאס, חיזבאללה וקטאר ולא מערכת המשפט וצה"ל.
* הקונספירציה הנגדית – לצד הקונספירציות ועלילות הדם שנועדו לכסתח את מר מחדל, יש גם קונספירציה נגדית – הסיפור על כך שנתניהו רצה לחזק את חמאס כדי להחליש את רש"פ, ולכן מימן אותו וכו'. כמו כל קונספירציה, גם זו נאחזת בשברירי עובדות. מצאו איזו אמירה של סמוטריץ', כשהיה ח"כ בספסלים האחוריים של הבית היהודי, ש"חמאס זה נכס," וכמה אמירות של עיתונאים, מעריצי נתניהו, שניסו להציג את מדיניותו הרופסת כאיזה תחכום אסטרטגי, ועל ההבלים הללו בנו את התיאוריה הקונספירטיבית הזאת.
כפי שהקונספירציות של נתניהו נועדו להרחיק אותו מאחריותו, גם הקונספירציה הנגדית נועדה להרחיק את ממציאיה מתמיכתם במדיניותו. כי זו האמת – הקיצונים ביותר בין שונאיו של נתניהו, תמכו במדיניות ההבלגה, ההכלה, הפייסנות וההתמכרות לשקט שלו. והרי אילו פעל אחרת, בצורה אקטיבית, נגד הטרור, הם היו יוצאים נגדו, מאשימים אותו ב"מלחמת ברירה", וטוענים שהוא גורר אותנו למלחמה מיותרת מטעמים פוליטיים וכו'.
האמת היא אחרת לגמרי. מדיניותו הרופסת של נתניהו נבעה מהתמכרות לשקט, מהססנות, מפאסיביות, מקושי מובנה בקבלת החלטות ומדחיינות. "למה הם יורים?" הוא שאל בהפתעה את מזכירו הצבאי שהודיע לו על פלישת חמאס ב-7 באוקטובר, כי הרי הוא נענה לדרישותיהם עשה כל מה שהם סחטו כדי שלא יירו. הוא שילם להם פרוטקשן כסדרו מדי חודש, כדי להרוויח עוד חודש של שקט, אז מה קרה?
בספרו "ביבי – סיפור חיי", שיצא לאור לקראת בחירות 2022 והיה מעין תעודת הזהות הפוליטית שלו, התגאה נתניהו, "מר ביטחון", במדיניות האחראית שלו, ועל כך שלא נגרר להרפתקאות שהשרים בנט וליברמן גררו אותנו, שהיו עלולות להביא לשפיכות דמים. כן, הוא באמת האמין בזה. המטרה שלו לא היתה לחזק את חמאס, אלא להבטיח שקט. הוא התגאה שתקופתו היא השקטה ביותר ועם הכי פחות הרוגים.
שאלה לי לתומכי קונספירציית "לחזק את חמאס כדי להחליש את רש"פ" – את מי הוא רצה להחליש כאשר נהג באותה הבלגה, באותה הכלה, באותה התמכרות לשקט, באותה פייסנות, באותה פאסיביות, באותה דחיינות, כלפי חיזבאללה? את מי הוא רצה להחליש כאשר איפשר לחיזבאללה להקים צבא טרור מפלצתי על גבולנו ללא הפרעה? את מי הוא רצה להחליש כאשר הבליג על פיגועי חיזבאללה? את מי הוא רצה להחליש כאשר לא נקף אצבע כשחיזבאללה התנקשה בריבונות ישראל והקימה מאחז על אדמתה הריבונית של ישראל?
והאם כלפי רש"פ הוא לא נהג באותה התמכרות לשקט? למה נתניהו לא החיל את ריבונות ישראל על בקעת הירדן אחרי פרסום תוכנית טראמפ, למרות שהיה לו רוב בכנסת, בממשלה ובציבור וגיבוי אמריקאי? כי הוא נבהל מהאיום של אבו מאזן באינתיפאדה חדשה. את מי הוא רצה לחזק / להחליש בהתקפלות הזאת? את מי הוא רצה לחזק או להחליש, כאשר בלע את הרוק כשעבדאללה החליט לא לאשר את המשך ההסדר המיוחד בצופר ונהריים, ולא עשה כל פעולת נגד, כמו הפסקת העברת המים מישראל לירדן לכמות שעליה התחייבה בהסכם השלום (כמחצית הכמות המועברת בפועל)?
מה מסוכן כל כך בקונספירציה הזאת? אי הפקת הלקחים האמיתיים מהמחדל. אם לא נצביע על המהות האמיתית של המחדל, ונסיט את הדיון לאיזה סיפור דמיוני, איך נפיק את הלקחים כדי לא לחזור בעתיד על המחדל?
* חמור יותר מהמחדל – מסע ההימלטות הפחדני של נתניהו מאחריותו, חמור יותר במהותו מהמחדל עצמו.
המחדל נבע מכוונות טובות וחיוביות – למנוע מלחמה, לחסוך בחיי אדם; קודם כל בחיי ישראלים אך גם בחיי פלשתינאים. אלו מטרות ראויות לחלוטין. הדרך לגיהינום 7 באוקטובר הייתה רצופה בכוונות טובות. דרכו של נתניהו הייתה כושלת ומעידה על בוחן מציאות לקוי. אך לא היה בה זדון.
לעומת זאת, מסע ההימלטות, המנוסה מאחריות, הפצת קונספירציות ועלילות דם נתעבות על הכפופים לו שביצעו את מדיניותו, סיכול חקירת מחדלו – כל אלה נעשו בזדון, מתוך כוונות רעות, בנכונות להחריב את החברה הישראלית כדי להציל את ישבנו.
* אוי אוי גוי – הרב שלמה אבינר יצא נגד עופר וינטר על כך שמינה גוי (יוסף חדאד) למספר 2 ברשימתו, וקרא לא להצביע לה, כי אסור לאפשר לגוי להנהיג בארץ ישראל.
שיספר את זה לדוד המלך, שמינה לבכירי מפקדיו את איתי הגתי, אוריה החתי, צֶלֶק הָעַמּוֹנִי וְיִתְמָה הַמּוֹאָבִי.
אהבתי את תגובתו של וינטר: "כשנלחמתי תחת אש בלבנון, בעזה ובאיו"ש, פיקדו עליי ופיקדתי בעצמי על מנהיגים – מפקדים ולוחמים – דרוזים, בדואים ונוצרים. באש ובמים הלכתי באמונה אחרי המנהיג והמח"ט שלי עימאד פארס בשדה הקרב – ידעתי שהוא לא יפקיר אותי בשטח וסמכתי על מנהיגותו. כך גם חבריי ואחיי לנשק שהלכו אחרי המנהיג והמח"ט אחסאן דקסה שנפל בצפון הרצועה והיה ראוי לפקד ולהוביל לוחמים, וכך גם ג'לאא אבראהים, שפיקד על לוחמים, עלים סעד שנפל בלבנון, סלמאן חבקה ועוד אחים רבים נוספים שנלחמו, הנהיגו וגם נפלו על אדמת ארץ ישראל – כל לוחם ומפקד יודע זאת. הם היו מספיק ראויים להיפצע ואף ליפול למען המדינה, הם היו מספיק ראויים שנלך אחריהם בקרבות – והם ראויים מספיק כדי להנהיג."
* מסירות נפש של משתמטים – "נמות ולא נתגייס!"
אבל נשב במעצר כמה ימים ולא נתגייס?! חס ושלום.
סיסמתם האמיתית היא: תמותו ולא נתגייס!
* המרדכי דוידים של השמאל – ביום הראשון ללימודים, לקח אמיר אוחנה את ילדיו לבית הספר. את פניו, בצאתו מן הבית, קיבלו מטרידים שליוו אותו ואת ילדיו בקריאות נאצה לאורך כל הדרך לבית הספר.
זו התנהגות דוחה, הראויה לכל לשון של הוקעה. זו התנהגות בזויה.
אלה המרדכי דוידים של השמאל, שאינם טובים ממרדכי דוד עצמו.
* המומלצים שלי – התפרסמו הקטגוריות לפרס ישראל תשפ"ז. שלוש מהן בתחומים הקרובים לליבי, ואלה המומלצים שלי: ספרות – חיים באר. חקר הספרות – פרופ' נורית גוברין או פרופ' זיוה שמיר. זמר עברי – רחל שפירא, שלום חנוך או חוה אלברשטיין.
* מי היה סגנו של בר כוכבא – ביטוי מקובל בעברית המודרנית, הוא "מי יודע מי היה סגנו של בר כוכבא?" המסר הוא שמי שהיה מספר 2 אינו חשוב, אינו נחשב ואינו זכור.
ובכן, סורפרייז. אני יודע מי היה סגנו של בר כוכבא. הלל בן גריס. אגב, לא ישוע בן גלגותא, שהיה האיש על פי המחקרים המקובלים.
מנין אני יודע זאת? האזנתי לאחרונה לקורס עומק, בן 73 הרצאות בנות כשעה וחצי, של הארכיאולוג ד"ר יצחק אשל בערוץ היוטיוב של אורי מילשטיין. אשל השיג את ארכיון בר כוכבא, שבו כ-4,000 פריטים, והוא מתאר בקורס (שאורכו לפחות כחמישה קורסים אוניברסיטאים) בפרטי פרטים את סיפור מרד בר-כוכבא, או ליתר דיון שמעון בן קוסבא; פרי עשרים שנות מחקר של קבוצה בראשותו.
ואיך זה שאף אחד לא יודע על החשיפה הארכיאולוגית האדירה הזאת? ובכן, החשיפה הזאת שנויה במחלוקת. היא אינה מוכרת בידי הממסד הארכיאולוגי. שאלתי שני חברים ארכיאולוגים, ולא מאלה שאידיאולוגית לא ירצו שתהיה תגלית כזו, ההיפך הוא הנכון, והם התייחסו לתגלית בביטול רב. אחד דחה אותו מכל וכל והשני בפחות נחרצות, אך שניהם דחו אותו. וטיעוניהם בהחלט משכנעים. אלא שחלק מהקורס הוקדש למחלוקת הזאת, ולכל טיעון יש הסבר בהחלט מניח את הדעת. אם כן, מבחינתי כהדיוט בתחום (אני מתעניין בארכיאולוגיה, אך איני ארכיאולוג מקצועי ואף לא ארכיאולוג חובב) המצב הוא תיקו. אך ההרגשה שלי היא שהארכיון אותנטי וממצאיו אותנטיים, וסיפור המלחמה כפי שמתאר אשל אמיתי. וגם חלק ניכר ממה שאשל מגדיר כהצעה או כהשערה, נראים לי, לכל הפחות הגיוניים.
קשה לי להאמין שמדובר בזיוף. לזיוף כזה, בכמות ובאיכות, היו נדרשים עשרות מזייפים, ובהם היסטוריונים וארכיאולוגים מקצועיים מאוד, שיעסקו בכך שנים רבות. וכל זאת, לשם מה? הרי הממצאים לא הגיעו לסוחרי עתיקות אלא למחקר, ואף אחד לא מתעשר מהם.
האם תחושתי אינה מוטה בידי הרצון שלי שיתברר שהארכיון אותנטי? אכן, אני נרגש מתלהב מעצם התגלית, וייתכן שהדבר מטה את תחושתי.
אחת הטענות נגד אשל וקבוצת המחקר שלו, היא שאם עשרים שנה הם עובדים על הארכיון הזה, איך זה שהם לא העמידו עד כה אף מאמר מדעי לביקורת? אך הם לא פתחו את ממצאיהם לביקורת עמיתים? טענה ראויה. לטענתם, הם עומדים להוציא בקרוב ספר מדעי וספר פופולרי שבהם יציגו את המחקר, וכן כמה וכמה מונוגרפים שיוקדשו לנושאים ספציפיים מתוך המחקר. כמו כן, בהרצאות האחרונות סיפר אשל על מו"מ מתקדם עם רשות העתיקות על העברת כל הממצאים לידיו. אם כן, האמת תתגלה בקרוב.
סיפור המרד על פי אשל שובר לא מעט מיתוסים, על מה שידענו על אודות מרד בר כוכבא. אציג כמה מהם.
- מרד בר כוכבא לא היה מלחמת עצמאות לאומית ומדינית אלא מרד דתי. מטרתו היתה להציל את קודשי בית המקדש ובראשם ארון הברית לבל יפלו בידי הרומאים. לשם כך היה על המורדים לכבוש את הר הבית. הצלחתם היתה גדולה משתיכננו, כיוון שהרומאים הסתלקו מירושלים ואת הוואקום מילאה המדינה היהודית ששמעון היה נשיאה. אך גם לאחר מכן, הוא חתר לשלום וניסה להעביר לרומאים מסר שאינו חפץ במלחמה וגם לא בעצמאות, אלא רק באוטונומיה דתית, בחופש דת ובשליטה על קודשי בית המקדש, אך הרומאים דחו זאת.
- גזירות אדריאנוס לא היו תגובה למרד אלא קדמו למרד. דווקא על התזה הזאת הולכת ומתגבשת הסכמה בין החוקרים, גם על סמך מקורות אחרים.
- בר כוכבא לא נפל בקרב בביתר, אלא נרצח בידי אחד מבכירי אנשיו, שהיה איש עין גדי, ונשלח בידי הטייקונים של עין גדי לחסל את בר כוכבא בשל סכסוך כלכלי-פוליטי בינם לבינו. הוא החדיר לתיקו נחש צפע שהכיש אותו למוות.
לאחר הרצח, אנשי ביתר פתחו את שערי העיר בפני הלגיון הרומי מתוך כניעה וקריאה לשלום, אך הם טבחו בהם באכזריות, כנקמה על הרג רומאים רבים במלחמה.
- ר' עקיבא לא היה נושא כליו של בר כוכבא, תלמידיו לא שירתו בצבא בר כוכבא, ר' עקיבא כלל לא הכיר אישית את בר כוכבא, הפרושים כלל לא היו חלק מהמלחמה. היה זה מרד של בני צדוק, שבר כוכבא נמנה עמם. ההכרזה של ר' עקיבא על בר כוכבא כמשיח היתה כתוצאה מהצלחתו לשחרר את ירושלים ולהקים מדינה עצמאית. וכידוע, דבריו היו שנויים במחלוקת בקרב התנאים.
- מיספר ההרוגים במרד היה נמוך בהרבה מהמקובל ונמוך בהרבה ממספר הרוגים במרד הגדול.
ועוד ועוד ועוד.
הסיפור מרתק. ההרצאות אולי מפורטות מדי, אך מרתקות. האם אכן פוענחה כל פרשת המרד? זאת נדע בשנים הבאות.
ההרצאות מלוות כולן במצגת והכל סביב פריטי הארכיון. כלומר, מומלץ לצפות בהן. אבל מתי יש לי זמן לכך? אני לא צפיתי, לצערי, במוצגים, אלא רק האזנתי להרצאות, בזמן עבודתי בכרם – הטלפון בכיס, האוזניות על האוזניים, הידיים בגפנים והראש מנסה לקלוט את המידע.
[אהוד: הסיפור נראה לי תמוה מאוד. האם בידי אורי מילשטיין מצוי צילומם של הפריטים המקוריים?]
* שישה ספרים עבריים – השתתפתי בהשקת ספרו החדש של פרופ' אודי מנור "מדינת היהודים שלי". ההשקה היתה בזום וכבר עלתה ביוטיוב.
על הספר אכתוב בנפרד.
בדברי הסיכום אודי דיבר על כך שהוא כתב את הספר למרות שהוא יודע שכבר מעט מאוד אנשים קוראים היום.
מיד נזכרתי בסצנה מן השבוע שעבר. היינו בחופשה משפחתית ביוון. באחד הימים בילינו בחוף הים. אחד נכנס למים, שני יוצא, שלישי הולך לקנות אוכל וכו'. בשלב מסוים מצאנו את עצמנו, שישה אנשים, שרועים על שישה כיסאות נוח ובידיהם שישה ספרים עבריים.
אז אולי אודי קצת פסימי בנושא (למרות שאחד מספריו נקרא "השקפה אופטימית").
ביד הלשון: בתרון – בשעה טובה ומוצלחת עלה בשבוע שעבר לקרקע מושב עובדים חדש בבקעת הירדן – בתרון. את המושב הקים ארגון השומר החדש. המושב ממוקם בסמוך לכביש 90, מדרום לחמדת, מרחק שלושה ק"מ מהירדן.
מקור השם – בתרון הוא מילה בעברית עתיקה שמשמעותה ערוץ צר ועמוק, בקע או חתך בקרקע (מלשון השורש ב.ת.ר., שפירושו חיתוך או פילוח). התופעה הגיאולוגית הזו אופיינית בין השאר לאזור גאון הירדן, שהמושב צופה אליו.
בשמואל ב' מופיע הפסוק: "וְאַבְנֵר וַאֲנָשָׁיו הָלְכוּ בָּעֲרָבָה כֹּל הַלַּיְלָה הַהוּא. וַיַּעַבְרוּ אֶת-הַיַּרְדֵּן, וַיֵּלְכוּ כָּל-הַבִּתְרוֹן, וַיָּבֹאוּ מַחֲנָיִם" (שמ"ב ב', כ"ט). על פי זיהויו של חבר ועדת השמות הממשלתית, שנתנה ליישוב את שמו, פרופ' יואל אליצור, חוקר ומרצה בתחומי הגאוגרפיה המקראית, תנ"ך, הלשון העברית והלשונות השמיות, המקום המתואר הוא בקרבת המושב.
אורי הייטנר
לתגובות: uriheitner@gmail.com
אורי הייטנר
צרור הערות 6.9.26
רוצים גישה מלאה לכל הגיליונות?
הצטרפו לאתר וקבלו גישה לארכיון של למעלה מ-2,100 גיליונות עם אלפי מאמרים, שירים ויצירות ספרותיות.
הצטרפו לאתר