אור ירוק – החלטת רבני דגל התורה לאפשר קידום חוק ההשתמטות.
אינשאללה – שימוש במילה אינשאללה מצד לוסי אהריש בשידור, הוביל לטרור אישי כלפיה של מרדכי דוד ואנשיו.
אירועי 7 באוקטובר – ניסיון לגמד את אחריות ראש הממשלה למחדל 7 באוקטובר, באמצעות גימוד הטבח ל"אירוע".
אילוצי לו"ז – נתניהו עמד לתת הצהרת תמיכה בחוק ההשתמטות. כאשר בנט הודיע שבאותו ערב ייתן הצהרת התנגדות לחוק, נתניהו ביטל ברגע האחרון את הצהרתו בתירוץ: אילוצי לו"ז.
אפשר להמשיך בלינץ' – ציוץ מגעיל (אך מפתיע בגילוי הלב) של ינון מגל, כאשר אחרי כמה שעות חרדה, שבהן היה חשש כבד שהפצ"רית לשעבר יפעת תומר ירושלמי התאבדה, נמצאה בריאה ושלמה.
ארמדה יפהפייה – התפייטות של הנשיא טראמפ על היחידות ששלח לאיראן לקראת מבצע "צדק אפי".
אש בלי הפסקה – הגדרה קולעת לאופן שבו התנהלה הפסקת האש עם חיזבאללה, שנכפתה על ישראל בעקבות המו"מ בין ארה"ב לאיראן.
בום בום בום – התהדרות אינפנטילית של שר הביטחון ישראל כ"ץ בסרטון לקראת הפריימריז בליכוד.
בייביסיטר – כינוי לרכבת האווירית של בכירים אמריקאיים שנשלחו בידי טראמפ לישראל, כדי לפקח על קיום הפסקת האש.
ביירון – שמה של מערכת מזג אוויר סוערת וחריגה, שהיכתה בישראל ובאזור מזרח הים התיכון בדצמבר 2025.
בריסטה – סרטון שבו נראה ראש הממשלה בנימין נתניהו מקבל קפה הפך לוויראלי במרץ 2026, לאחר שגולשים שבדקו אם הסרטון אמיתי או נוצר בבינה מלאכותית, התמקדו בבריסטה הצעירה שהגישה לו את המשקה, והפכו אותה לכוכבת רשת עולמית.
גמלים – התבטאות מביכה של שר האוצר סמוטריץ' שלעג לסעודים ונאלץ להתנצל: "אם סעודיה אומרת לנו נורמליזציה בתמורה למדינה פלסטינית – חברים, לא תודה, תמשיכו לרכוב על גמלים על החול במדבר."
גריעת יכולות – אחד האפקטים המרכזיים של מבצע "שאגת הארי" היתה פגיעה ביכולות שיגור הטילים ויכולות צבאיות אחרות של איראן. ככל שהמטרות הגדולות – הפלת המשטר, השמדת היכולות הגרעיניות וכו' לא הושגו, הדגש היה על הצגת גריעת היכולות כהישג של המבצע.
דיל ההשתמטות – כינוי לעסקה בלתי פורמלית בין נתניהו לחרדים (שפורמלית פרשו מהקואליציה), לפיה הם יתמכו בשורת חוקים שנויים במחלוקת של הקואליציה, תמורת תמיכת הקואליציה בחוקי ההשתמטות – חוק יסוד לימוד תורה והחוק לפיו לא יעצרו עריקים חרדים.
דיפ-סטייט – הקונספירציה המטורללת על מדינת עומק שכביכול שולטת במדינה באמצעות אליטות המשפט, התקשורת והביטחון, שאינן מקבלות את הכרעת העם, טופטפה באמצעות שטיפת מוח במשך שנים, עד שעברה משולי השוליים הסהרוריים לתובנה של "חצי העם", וראש הממשלה עצמו החל להשתמש במונח בקולו.
דשדוש – כינוי ביקורתי כלפי האופן שבו התנהל מבצע "שאגת הארי" ככל שהתרחק ממכת הפתיחה הפנטסטית שלו.
הבחירות הגורליות בתולדות המדינה – כינוי נפוץ, בעיקר בקרב מתנגדי הממשלה אך גם בקרב תומכיה ובקרב התקשורת, לבחירות 2026.
הגוש השלישי – המפלגות והתנועות שאינן מגדירות את עצמן כחלק משני הגושים – הגוש התומך בנתניהו והגוש המתנגד לו, וחותרים לממשלת אחדות ציונית רחבה. בסיבוב הזה הניסיון לא צלח.
החטוף האחרון – לוחם היס"מ, רס"ר רן גואילי, החלל החטוף, שחמאס המשיך להחזיק בגופתו תוך הפרת ההסכם, עד שהיא חולצה בידי צה"ל במבצע "לב אמיץ".
המורדים – כינוי לח"כים מן הקואליציה שהתנגדו לחוקי ההשתמטות.
העזרה בדרך – הבטחה של טראמפ למפגינים באיראן שלא יירתעו להפגין כי העזרה האמריקאית בדרך. המפגינים יצאו לרחובות וביומיים המשטר טבח בכ-40,000 מהם (על פי ההערכות המקלות). העזרה האמריקאית בוששה לבוא, והגיעה רק במבצע "שאגת הארי", שאף היא נגדעה בידי אותו טראמפ בטרם הכרעה.
התהפך עלינו – הגדרה על מדיניותו ההפכפכה של טראמפ, שלאחר מבצע "שאגת הארי" הפכה מפרו ישראלית מובהקת, לאנטי ישראלית.
הפגישה הלילית – פגישה באישון לילה בחנייה תת קרקעית בקריה בין אלי פלדשטיין למזכיר הממשלה צחי ברוורמן, שלטענת פלדשטיין ברוורמן הדליף לו בה על קיומה של חקירת משטרה בפרשת ההדלפה ל"בילד".
הקו הצהוב – קו הנסיגה של צה"ל בתוך רצועת עזה, בשלב א' של עסקת החטופים.
הציב מראה – דף מסרים להצדקת ההטרדות האישיות של מרדכי דוד, שהן "תמונת מראה" על הטרדות אנשי ימין במחאה נגד המהפכה המשטרית.
ועדת טיוח – ועדה פוליטית "פריטטית" שהציע, בשם נתניהו, ח"כ בוארון, לוועדה במקום ועדת החקירה הממלכתית לטבח 7 באוקטובר.
זעם אפי – שמו האמריקאי למבצע "שאגת הארי".
חוק המעצרים – חוק המפלה עריקים חרדים לעומת עריקים שאינם חרדים, ולפיו חרדים לא ייעצרו.
חוק המשרתים – תוכנית פוליטית כלכלית שהציג המועמד לראשות הממשלה בנט, לפתרון בעיית השתמטות החרדים, באמצעים כלכליים.
חוק הפטור מגיוס – כינוי מעודן לחוק ההשתמטות, שבלשון סגי נהור מכונה "חוק הגיוס".
חושך נצחי – מתקפה אווירית רחבה ונרחבת שביצע צה"ל בלבנון ב-8 באפריל 2026 נגד יעדים של ארגון הטרור חזבאללה.
חיוך חינני – השתבחות עצמית של שר הביטחון על חיוכו, בסרטון פריימריז שלו. "שר ביטחון ימני עם חיוך חינני."
חנינה – הגדרה שקרית לבקשת נתניהו מהנשיא לבטל את משפטו (אף שהדבר אינו בסמכות הנשיא).
חתול ארסי – בראיון להסכת של גדי טאוב – נתניהו הסתבך במשל על מכה בכף החתול במאבק נגד איראן. טאוב ניסה לעזור לו, ולהזכיר שכנראה התכוון לתמנון, ונתניהו הבהיר: חתול ארסי.
טבח – האירוע הנורא של 7 באוקטובר. בהצעת החוק הממשלתית להנצחת הטבח, נמחקה המילה טבח מהכותרת, והדבר עורר ביקורת ציבורית על גימוד האסון.
טלאי צהוב – פריט אופנה בהפגנות החרדים הקיצונים נגד הגיוס.
טריליון דולר – שם קוד להון העתק שסעודיה משקיעה ותשקיע בארה"ב, מה שהופך אותה לבעלת ברית זהה במעמדה לישראל, גם במחיר פגיעה ביתרון האיכותי של ישראל במזה"ת.
יותר חורים מגבינה – ביטוי שמקורו בביקורת של הרמטכ"ל אהוד ברק על הבעיות בהסכם אוסלו, הושמע בפי מבקרי תוכנית טראמפ ועסקת החטופים.
לא העירו אותי – התירוץ של נתניהו למחדל 7 באוקטובר, והקונספירציה לפיה לא העירו אותו במזיד.
לא עזה, לא לבנון – סיסמת המפגינים המוחים באיראן על המצב הכלכלי, שיצאו נגד השקעת המשאבים בארגוני הטרור כאשר המצב הכלכלי באיראן כל כך קשה.
לב אמיץ – המבצע לחילוץ גופתו של רן גואילי.
לזרבב – כינוי לפעולות שיטוח של מבנים בעזה, שנובע משמו של הרב זרביב, ששירת מאות ימים במילואים בעזה על דחפור ותיעד את הריסת הבתים, באופן שעורר ביקורת וגינויים לישראל. הרב זרביב השיא משואה בערב יום העצמאות.
ליל הביזה – הגדרה אופוזיציונית ללילה שבו הקואליציה העבירה מיליארדים לחרדים, ערב היציאה לפגרת הבחירות.
לכבות את החקירה – על פי טענת אלי פלדשטיין, צחי ברוורמן אמר לו בפגישה הלילית שביכולתו לכבות את החקירה נגד ההדלפה ל"בילד".
לך תשרת – תגובתו של איזנקוט להטרדה של מרדכי דוד על חוף הים.
למה הם יורים? – תגובתו של ראש הממשלה לידיעה של מזכירו הצבאי על פלישת חמאס ב-7 באוקטובר. באמת למה?
מגן עלומים – הכינוי שניתן לרס"ר רן גויאלי, החלל החטוף, בגין הגבורה שגילה בהגנה על קיבוץ עלומים ב-7 באוקטובר.
מדינת חסות – הגדרה ביקורתית לסיטואציה שנוצרה אחרי מלחמת חרבות ברזל, שבה ארה"ב מכתיבה את מדיניות הביטחון של ישראל בעזה.
מחדל טקטי – הגדרה מגמדת של מחדל 7 באוקטובר בפי שר האוצר סמוטריץ'. זאת, להבדיל מהקמת ממשלה עם מנסור עבאס, שהיא "מחדל חמור פי אלף."
מלובש ומגוהץ – התיאור העילג של יאיר גולן ב-7 באוקטובר, בפיה של שרה נתניהו, כשהפיצה בערוץ 14 את עלילת הדם על כך שגולן ידע, כביכול, על פלישת חמאס.
מלחמת הורמוז – כינוי לעימות המוגבל בין ארה"ב לאיראן סביב מיצר הורמוז, בחודשים שלאחר מבצע "שאגת הארי".
מלחמת הפסקת האש – כינוי למלחמה בפועל שחיזבאללה אסר עלינו לאחר הפסקת האש בלבנון.
מלחמת נצח – קונספירציה פופולרית בשמאל הקיצוני, לפיה ממשלת נתניהו חותרת למלחמת נצח, מסיבות אלקטורליות.
מלחמת שבע עשרה השעות – כינוי ליום קרב מוגבל בין ישראל לאיראן ב-8 ביוני.
מרחב אבטחה – ההגדרה הצה"לית החדשה (שלא כל כך תפסה אחיזה בשיח הציבורי) לרצועת ביטחון.
משט הצומוד – משט אנטי ישראלי להזדהות עם הפלשתינאים בעזה ולמעשה עם חמאס ועם טבח 7 באוקטובר, בהובלת גרטה טונברי.
נדרוס אותו – הבטחה של סמוטריץ' – מה ייעשה לנשיא בית המשפט העליון יצחק עמית.
נתיב למדינה פלשתינאית – הגדרה שהופיעה בהחלטת מועצת הביטחון על הכוח הרב לאומי בעזה, כביטוי, קצת מעורפל, לתכלית המדינית ארוכת הטווח של המהלך.
נתינים – נשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרון ברק אמר, שמהפכה המשטרית הופכת אותנו מאזרחים לנתינים.
סדר חדש – נראטיב של נתניהו, על פיו במהלך מלחמת "חרבות ברזל" והמבצעים באיראן ישראל חוללה סדר חדש במזרח התיכון.
[אהוד: שכחת לציין שנתניהו אחראי גם, בגלל אביו, להפגזת "אלטלנה"].
עוז וענווה – הגדרת רוחו של צה"ל על פי הדר וצור גולדין עם גיוסם, שאותה הם רקמו על רצועת הנשק. העמותה שנאבק להשבתו נקראה "הדר – עוז וענווה", והביטוי רווח בשיח הישראלי בימי חזרת גופתו והלווייתו של הדר גולדין.
עלילת דם – הקונספירציה המטורפת שיצאה מ"סביבת" נתניהו על "בגידה מבפנים", כביכול, ב-7 באוקטובר.
עשרה דגלים אדומים – הרמטכ"ל זמיר הניף, לדבריו, עשרה דגלים אדומים כדי להתריע בפני הדרג המדיני על משבר כוח האדם החריף שצה"ל מתמודד איתו.
פוליגון – אזור התרעה גיאוגרפי מוגדר בידי פיקוד העורף, מצולע על גבי מפה, שנועד למקד את האזעקות רק ליישובים או לשכונות הספציפיות שבהם קיימת סכנה.
פצצונת – שם חיבה שניתן למיני פצצה בתוך פצצות מצרר, בטילים בליסטיים מתפצלים ששוגרו מאיראן במבצע "שאגת הארי".
פרויקט החירות – מבצע שעליו הכריז נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, ב-3 במאי, שנועד לפרוץ את המצור שהטילה איראן על מצר הורמוז בעקבות מבצע זעם אפי. יומיים לאחר מכן, ב-5 במאי הודיע נשיא ארצות הברית טראמפ שהמבצע מושהה, ומאז נעלמו עקבותיו.
פרשת הפצ"רית – פרשה שהסעירה את המדינה – הדלפה לערוץ 12 של חקירת חיילים בכוח 100 החשודים בהתעללות במחבלים עצורים, לאחר שהתברר שהפצ"רית עצמה הורתה על ההדלפה ולאחר מכן טייחה את אחריותה ושיקרה ליועמ"שית ולבג"ץ. הפרשה כעת בחקירה פלילית. חוגי הימין מציגים את הפרשה כ"עלילת דם", כביכול, של הפצ"רית על לוחמי צה"ל.
רגל מדינית – לאורך המלחמה ובמהלך כל מבצע, נשמעת קריאה להגדיר מהו המהלך המדיני לסיום המלחמה.
רחפני נפץ – האיום הקשה שעמו מתמודד צה"ל בלבנון, ועד כה טרם נמצא לו מענה הולם – רחפני נפץ זולים המופעלים באמצעות סיב אופטי, שבהם משתמש חיזבאללה לפגיעה בכוחות צה"ל בלבנון.
שאגת הארי – המבצע הגדול של צה"ל וצבא ארה"ב באיראן, בחודשים פברואר-אפריל 2026, שבו חוסלה הנהגת איראן בראשות המנהיג העליון עלי חמינאי והותקפו קשות מתקני הגרעין והטילים הבליסטיים של איראן. המטרה הראשית היתה חיסול מיזם הגרעין האיראני, מה שלא הושג, והמטרה הבלתי מוצהרת היתה הפלת משטר האייאתולות וגם מטרה זו לא הושגה.
שאגת ההורים – כינוי מריר והומוריסטי ליום קרב בין ישראל לאיראן ב-8 ביוני, שבו הושבתה בהתרעה קצרה מערכת החינוך.
שיחת ההתנצלות – טקס השפלה אישי ולאומי שטראמפ כפה על נתניהו, בו הקריא נוסח התנצלות בפני קטאר, שהוכתב לו, בעקבות ההתקפה הכושלת על הנהגת חמאס בדוחא.
שיחת הקללות – שיחה לאחר מבצע שאגת הארי שבו גידף הנשיא טראמפ את נתניהו ומיד רץ לספר לברק רביד.
תוכנית טראמפ – תוכנית 20 הנקודות של טראמפ לסיום המלחמה, שהביאה לשחרור החטופים וסיום המלחמה.
תנינים – תוכנית הזויה של השר בן גביר והשרה סילמן להקיף בתנינים את בתי הסוהר שבהם כלואים מחבלים.
* בלי להתחכם – יו"ר דגל התורה הנצחי משה גפני וח"כ מקלב הודחו כיוון שלא סיפקו את הסחורה, "לא הצליחו להביא לחקיקת חוק הגיוס."
מי שינחת מפלנטה אחרת ויקרא את ההסבר, יבין שהשניים ניסו בכל מאודם להביא לחוק שיאפשר את גיוס הציבור שלהם לצה"ל, ולא הצליחו, ולכן שולחיהם, "גדולי התורה", הדיחו אותם; אולי ריענון הרשימה יביא לתוצאות טובות יותר, שיביאו לגיוס שהם כה חפצים בו.
החוק שהם לא הצליחו להעביר, הוא החוק שנתניהו וביסמוט הציגו אותו כחוק היסטורי שיביא לגיוס נרחב של החרדים. הם שיקרו. חוק הגיוס הוא לשון סגי נהור לחוק ההשתמטות והעריקה, שאליו דוחפים החרדים; חוק שיעגן בספר החוקים את השתמטות החרדים. השימוש האורוויליאני בצמד המילים "חוק הגיוס" בהקשר של החקיקה הזאת, הוא התגלמות תרבות השקר שהממשלה משרישה בחברה הישראלית.
יש לחולל שינוי מהפכני, שיביא לגיוס לכל. כדי להצליח בכך, עלינו להיפרד מהשקרים שנועדו לכסות במילים את הכוונה האמיתית – המשך ההשתמטות.
אנו לפני הבחירות, ועלינו – הציבור המשרת והיצרני, לדרוש מכל המפלגות הציוניות התחייבות לשים קץ לעיוות ולעוול הזה. תנאי הכרחי הוא פרידה מהשפה המכובסת. זאת לדעת, מי שמדבר על "לגייס את מי שאינו לומד תורה," מתכוון להמשך ההשתמטות החרדית. מי שמדבר על מכסות של לומדים, אולי אינו מתכוון להמשך ההשתמטות ההמונית, אך כנראה שהוא לא למד את קיצור תולדות ההשתמטות.
עלינו לדרוש מכל המפלגות הציוניות התחייבות לטיפול שורש, שיפתור את הבעיה.
ארגון שותפות לשירות, של נשות מילואימניקים מהציונות הדתית, יזמו קריאה לראשי המפלגות בזו הלשון:
התחייבו לגיוס חרדים לצה״ל בלי הצהרות שווא ובלי ויתורים!
1. גיוס לכולם.
2. צה"ל מוביל את המיון והשיבוץ.
3. הטבות מדינה למשרתים וסנקציות למשתמטים.
קישור לעצומה: https://shutafot.com/עצומה/
* אז הוא אמר – למי להאמין? לתחקיר על שיחת נתניהו בן-זאיד או להכחשה של נתניהו?
אני מאמין למה שתפסוק ועדת החקירה הממלכתית. ואיני מאמין למי שמסכל חקירה, כי יש לו מה להסתיר.
איזה אינטרס היה לנתניהו להתעלם מן האזהרה? אותו אינטרס שהיה למפקדי צה"ל לא להעיר את נתניהו.
מה היה האינטרס שלהם? לא היה להם אינטרס. גם לנתניהו לא. הם פשוט היו שבויים כל כך בקונספציה, עד שכל סימן שסתר אותה תויג אצלם אוטומטית כלא רציני. כך גם אצל נתניהו. הוא היה משוכנע כל כך שהוא מצא את הדרך להשיג שקט באמצעות פרוטקשן, שלא יכול להיות שהם יוותרו על המיליארדים שזורמים אליהם כדי לצאת למתקפה, שתסכן את קיומם. בן זאיד אמר? "האָט ער געזאָגט." אז הוא אמר.
* ללא מסקנות אישיות – מדי פעם, כולל בימים האחרונים, מופנית אליי השאלה, מדוע אני שולל את הרעיון של "ועדת חקירה פריטטית". הרי זה כל כך הוגן. במקום ועדת חקירה חד-צדדית, שחצי העם לא יקבל את מסקנותיה, תהיה ועדה שמייצגת את כולם והכל יבוא על מקומו בשלום.
עד כדי כך הצליחה המניפולציה של נתניהו לסיכול החקירה לחלחל בקרב חלק מהציבור, עד שהם באמת ובתמים משוכנעים, בהיפוך המציאות: אלה שדורשים ועדת חקירה ממלכתית על פי החוק הם המוטים, הם אינם הוגנים, הם אינם רוצים בחקר האמת, בעוד נתניהו הוכיח שהוא זה שמציע את ההצעה ההוגנת ביותר, של פריטט וכו' וכו' וכו'.
הוא הצליח להציג את חקירת המחדל שהביא ל-7 באוקטובר כסוגייה פוליטית, שעניינה אחד – נתניהו. כל דורשי החקירה, מונעים ממוטיבציה פוליטית של הדחת נתניהו, ושום דבר אחר אינו מעניין אותם. בית המשפט העליון, כמובן, הוא חלק מהמחנה הפוליטי שזומם את הדחתו, ולכן ברור שנשיא בית המשפט העליון, שעבר תהליך דה-לגיטימציה בדיוק לצורך הטיעון הזה, ימנה ועדה מוטה ומגויסת להדחתו. ואילו הוא, באבירות, אינו מציע ועדת חקירה שמורכבת רק ממי שיקבעו שאין לו אחריות למחדל, אלא מוכן לוועדה פריטטית שחציה מורכב מחורשי רעתו. כל כך הוגן. כל כך נכון. והעובדה שהאופוזיציה דוחה זאת היא ההוכחה החותכת למזימתה.
אבל מטרת הוועדה אינה הדחת נתניהו, אלא חקר האמת לצורך הפקת לקחים כדי למנוע אסון כזה בעתיד. ולכן, ברור שמי שצריך למנות אותה אינו יכול להיות הרשות המבצעת, שתפקודה ואחריותה נבדקים בחקירה (לא אשחק את מקשי מקלדתי על הטענה האינפנטילית והמטומטמת שלפיה בית המשפט אמור להיחקר על אחריות למחדל...), אלא נשיא בית המשפט העליון. והוא ימנה אנשי מקצוע מהמדרגה הראשונה ואנשי משפט מעולים, כדי להגיע למסקנות הנכונות והראויות.
הוועדה הפריטטית, תהיה ועדה פוליטית, שחצייה תמונה בידי פוליטיקאים שהמטרה שלהם היא להדיח את נתניהו וחציה תמונה בידי פוליטיקאים שהמטרה שלהם היא "להוכיח" שנתניהו אינו אחראי למחדל. אף אחד לא יאמין לוועדה, הרכבה הפריטטי ייצור תיקו משתק שיביא לחוסר הכרעה, וכיוון שהכול יהיה כפוף לעמדת היסוד באשר לאחריותו של נתניהו, מאליו לא תהיה חקירה אמיתית. הרי תומכי נתניהו עלולים להטריל את הוועדה אפילו בעלילות הדם האוטואנטישמיות על ה"בגידה מבפנים", כביכול.
אסור להתפשר על הקמת ועדת חקירה ממלכתית, אך אני מציע הצעה שעשויה להוציא את העוקץ מההתנגדות לחקירה – בכתב המינוי של הוועדה ייקבע שהיא לא תנקוט במסקנות אישיות.
שלילת הסמכות למסקנות אישיות, אין משמעותה אי הטלת האחריות. ברור שוועדה שנועדה להגיע לחקר האמת ולהפיק לקחים, חייבת לבדוק את התפקוד של כל הגורמים, להצביע על השגיאות, לקבוע איך היו אמורים לנהוג, ולהטיל באופן מקצועי את האחריות השילוחית והאישית על כל מי שהחקירה תצביע על אחריותם.
אולם אני מציע שהיא לא תוסמך לקבוע שהמסקנה מהאחריות היא נקיטת צעדים אלה או אחרים נגד אנשים אלה או אחרים. אם היא תפסוק, לדוגמה, שגורם בכיר באמ"ן כשל כישלון חרוץ, יחליט ראש אמ"ן איך לנהוג בו, בהנחה שהוא ינהג באחריות, כי הוא רוצה אנשי מקצוע מעולים שיאפשרו את הצלחתו בתפקיד, ולא את מי שכשלו.
מה היתרונות בהצעתי?
א. זמן. אנו כבר שלוש שנים אחרי הטבח והחקירה עוד טרם החלה. הדבר המעכב יותר מכל את דיוני הוועדות הוא ההליך של המסקנות האישיות. כל מי שעלול להיפגע מקבל מכתב אזהרה ומרגע זה נפתח הליך שיפוטי ממושך מאוד, שבו הוא ופרקליטיו מגוננים עליו. זה עלול להימשך שנים.
ב. לעתים המסקנות לא רק שאינן רלוונטיות, אלא הן הופכות מגוחכות. הדוגמה הבולטת ביותר היא אריק שרון. ועדת כהן פסקה שהוא אינו יכול להיות שר הביטחון. ואכן, הוא הודח וברור היה שלעולם לא יהיה שר הביטחון. אפילו לא מ"מ שר הביטחון ליום אחד, כשר בממשלה, שעה ששר הביטחון יצא לחו"ל. אבל אין שום מניעה שיהיה ראש הממשלה, שבישראל הוא – הרבה יותר משר הביטחון – האיש האחראי על ביטחון המדינה. בישראל, ראש הממשלה הוא שר ביטחון על, ובוודאי כאשר מדובר באריק שרון (ולא פחות מכך בנתניהו). אז מה הועילו חכמים בתקנתם?
ג. זולת נתניהו, כל שאר האחראים נטלו אחריות מיד אחרי 7 באוקטובר. כל אחד זולתו אמר את שתי המילים שמחוקות מהלקסיקון של נתניהו: "אני אחראי." וכולם כבר לא בתפקידם, בין אם התפטרו ובין אם הודחו – שר הביטחון, הרמטכ"ל, ראש השב"כ, ראש אמ"ן, מפקד פיקוד דרום, מפקד אוגדת עזה ואחרים. מה הטעם בהליך ממושך שיעכב במשך שנים את עבודת הוועדה ואת הפקת הלקחים, ויקבע שרונן בר לא יכול להיות ראש השב"כ? הרי ברור שגם בלי הוועדה הוא כבר לא יהיה שוב ראש השב"כ. אז מה הועילו וגו'?
נשאר ראש הממשלה נתניהו. אם ועדת חקירה ממלכתית תקבע שהוא האחראי לטבח 7 באוקטובר ותוכיח זאת, ולמרות זאת הציבור יבחר בו לראש הממשלה, כנראה שזה ראש הממשלה שמגיע לנו. הרי לא נחליף את העם (ובניגוד לאגדה האורבנית גם יצחק בן אהרון מעולם לא אמר ש"צריך להחליף את העם").
ד. יש יתרון גדול ברעיון הזה מבחינת אמון הציבור. הנה, כל מבנה-העל שהתבסס על הטענה שמטרת החקירה היא הדחת נתניהו, יאבד את בסיסו. אם נתניהו יסרב גם לוועדה כזאת וינסה להכשילה, תהיה זו הוכחה שהוא נגד כל חקירה, כי הוא מפחד מהאמת. ואם הוא לא יצליח לסכל את הקמתה, לרבים מאלה שהשתכנעו שהוועדה הממלכתית היא טריבונל להדחת נתניהו, יהיה אמון בוועדה ובמסקנותיה.
ובאשר לעתיד, אני מציע לשנות את חוק ועדות החקירה הממלכתיות. החוק הקיים התבסס על הנחת עבודה של ממשלה נורמטיבית, המורכבת מאנשים נורמטיביים והעומד בראשה הוא אדם נורמטיבי, ובמקרה של כשל לאומי הם יקימו מיד ועדת חקירה ממלכתית, כפי שעשתה ממשלת גולדה ב-1973. לנוכח התנהגותה המחפירה של ממשלת נתניהו, יש לשנות את החוק, שלפיו הממשלה מוסמכת על הקמת ועדת חקירה ממלכתית, ולהוסיף על כך, שנשיא המדינה יוסמך להקים ועדת חקירה ממלכתית, ושהכנסת תוסמך להקים ועדת חקירה ממלכתית, בהצבעה חשאית. כמובן ששינוי החוק לא יחול רטרואקטיבית על חקירת מחדל 7 באוקטובר.
* רפורמה בהסכמה רחבה – צפיתי בקטע מראיון של מייסד הרבעון הרביעי ד"ר יואב הלר להסכת כלשהו. יואב דיבר על הצורך ברפורמה משפטית משטרית בהסכמה רחבה ומתוך הידברות בין חלקי העם, להבדיל מדרכו של יריב לוין שהביאה לריסוק החברה הישראלית. המראיינת, איני יודע מיהי, הגיבה מיד: "אה, אתם רוצים להכניס לנו את ההפיכה המשטרית בלי שנרגיש."
הפונדמנטליסטים של מערכת המשפט הם חלק מרכזי בתהליך שגרם למהפכה המשטרית. אם הם חושבים על מערכת משפט ללא מיצרים, ללא איזונים ובלמים, ללא הגדרה מוסכמת על מערכת היחסים, האיזונים והבלמים בין הרשויות, עם התנגדות קנאית לכל שינוי – הם ימיטו עלינו מהפכה משטרית חמורה שבעתיים.
אני מקווה ומאמין שהשלטון יתחלף. חובתה של הממשלה הבאה יהיה העברת רפורמה משפטית ומשטרית קונסטרוקטיבית, שתתקן את הליקויים, תחזק את הכנסת (בעיקר מול הממשלה) ותקדם אותנו לעבר חוקה. את הרפורמה הזאת ניתן וראוי לקדם בהסכמה רחבה, בין אם במסגרת ממשלת אחדות לאומית ובין אם בהסכמה ובשיתוף פעולה בין הממשלה לאופוזיציה. אם האופוזיציה תסרב לשתף פעולה ותדבק בתפיסת המהפכה המשטרית, והרפורמה תתקבל ברוב קטן, נכון יהיה להביא אותה לאישור במשאל עם.
* גוטליב ממין זכר – נתניהו רצה להיפרע מגוטליב ומעוד כמה נשאי גוטליביזם כי הם מרחיקי קולות.
הוא רצה אישים שייצרו קצת מכובדות ברשימה, אך הם לא התייצבו. בסוף הוא הכניס את ברדוגו.
ברדוגו הוא גוטליב ממין זכר. אז מה הועילו חכמים בתקנתם?
מבחינת נתניהו יש יתרון בגוטליב הזכר על המקור. בניגוד אליה הוא צייתן. ביבי מצווה: "רגלי!" והוא מתייצב, מתנשף, עם הלשון בחוץ. ביבי מצווה "שכ-תו"... אתם כבר מבינים.
גם אם נחלץ את הפקק, ואחרי הבחירות תהיה לנו ממשלה שפויה, כנסת עם כפל גוטליבים היא עוד שלב בהתאבדות הפרלמנטריזם הישראלי.
* משקל נגד לברדוגואים – אלישע מדן הוא דמות מופת, בעיניי. לא רק בשל גבורתו בשדה הקרב. לא רק בזכות האופן שבו התמודד עם פציעתו האנושה ועם קטיעת שתי רגליו, שהוא מופת של ניצחון רוח האדם על מגבלות הבשר וחולשות הגוף. לא פחות מכך בשל שליחותו החברתית הציבורית מאז הפציעה, כמי שקורא לאחדות ונלחם בקרע, בשסע ובשנאה. הוא נהג לספר איך לפני 7 באוקטובר היה חלק מהפילוג, עמד מול "הקפלניסטים" כאילו היו אוייב, ואיך התפכח כאשר לחם כתף אל כתף עם אותם יריבים אידיאולוגיים ופוליטיים, להגנה על המולדת, כאשר כל אחד מהם מוכן לחרף את נפשו לא רק על הגנת המדינה אלא גם על ההגנה עליו כאח לנשק והוא היה מוכן לחרף את נפשו בהגנה על אחיו לנשק, שדעותיהם שונות משלו. והוא יוצא נגד ההסתה, נגד הדה-לגיטימציה, נגד שיח השנאה, וחותר להסכמה לאומית רחבה בסוגיות השנויות במחלוקת.
אני שמח מאוד לראות אותו בשדה הפוליטי, בתקווה שידבק בדרכו. אך כשנודע על שריונו בליכוד, תגובתי המיידית היתה שהליכוד, מפלגת הפלגנות, הסכסכנות, ההפרד ומשול, השחיתות וההשתמטות, אינה ראויה לו.
מצד שני, אם הליכוד דוחק החוצה טיפוסים מפוקפקים כמו מאי גולן, הגנו"ט (הגאון ניסים ואטורי) ושרת התנינים זיבורית סילמן, ומכניס אדם כמו אלישע מדן, הרי שזו ברכה כפולה ומכופלת.
מדן הוא היפוכו הגמור של משוריין אחר של נתניהו, ברדוגו, שהוא התגלמות הביביריונות, השנאה, ההסתה, סתימת הפיות, תרבות השקר, הקונספירציה ועלילות הדם. הוא גם היפוכו של המשוריין אלי גולדשמידט שהוא התגלמות האופורטוניזם, הכדאיניקיות, החנופה והלקלקנות.
יש בי תקווה, שעצם העובדה שיש בסיעת הליכוד אדם כאלישע מדן, טומנת בחובה את זרע התיקון, בהיותו משקל נגד לברדוגואים.
* הולכים על הראש של איזנקוט – הרשת מוצפת בקמפיין דוסופובי מכוער נגד איזנקוט, מצד תומכי הדמוקרטים, בשל שיבוץ דתיים ברשימתו.
הם מכנים את עצמם "ליברלים".
הקמפיין הזה הגיע, איך לא, ל"הארץ", בפשקוויל של אורי משגב.
* עיי חורבות – התפקיד החשוב ביותר בממשלה הבאה יהיה השר לביטחון פנים (כן, לא "ביטחון" לאומני).
תפקידו יהיה לשקם מאפס את משטרת ישראל, שראש הכנופייה הרס עד היסוד והשאיר עיי חורבות, ולשקם מאפס את המשילות ואת שלטון החוק שנרמסו, והתפוררו עד דק.
* רוח המפקד – תיעוד מזעזע בערוץ 12, של אלימות קשה מאוד של שוטרים על אזרח מבוגר, שעבר עבירת תנועה קלה.
כאשר [----] ממונה לשר המשטרה, מה הפלא שהשוטרים הופכים לפושעים.
* הרייך הרביעי - טראמפ ברך על ניצחון הימין הרדיקלי בגרמניה והוסיף: MGGA. Make Germany Great Again. עשו את גרמניה גדולה שוב.
איזו תודעה היסטורית!
שמא הוא מפנטז על הרייך הרביעי?
* לְמה שרון מינה את נתניהו – במאמרו בוויינט "הכי חשוב – שר החוץ", כתב אבי שילון: "כששרון נעשה לראש הממשלה, והוא רצה דווקא לצמצם את כוחו של נתניהו, הוא מינה אותו רק לשר האוצר, ומינה את סילבן שלום לתפקיד היוקרתי."
שילון אינו מדייק. כששרון נעשה לראש הממשלה הוא מינה את נתניהו לשר החוץ. מינויו לשר האוצר ומינוי סילבן שלום לשר החוץ, היו בממשלתו השנייה.
* רחל רבין – רחל רבין מוכרת בעיקר כ"אחות של", מה שאף פעם לא חרה לה, כי היא העריצה בכל מאודה את אחיה הבכור. אך היא היתה מנהיגה מרשימה מאוד, חכמה וחזקה, בזכות עצמה – בקיבוצה, בגליל העליון ובתנועה הקיבוצית. היא היתה מורה, מחנכת ומנהלת למופת, שהעמידה דורות של תלמידים.
רחל הייתה ממייסדי קיבוץ מנרה, על הר טרשים קרח אי שם בצפון הרחוק, יישוב מבודד לגמרי, סמוך לאוכלוסייה ערבית לבנונית, שעימה היחסים בתחילת הדרך היו ידידותיים, אך לימים מנרה התמודדה עם בעיות ביטחוניות קשות. תנאי החיים בקיבוץ היו קשים מאוד, גם ביחס לתנאים החלוציים שאפיינו את יישובי הספר באותה תקופה. לאורך עשרות שנים רחל היתה המנהיגה הבלתי מעורערת של הקיבוץ, הן בקדנציות רבות כמזכירת הקיבוץ והן כמנהיגה בלתי פורמלית כשלא כיהנה בתפקיד. לאורך השנים, היישוב סבל ממחסור בחברים וממצב כלכלי קשה, ורחל החזיקה את הקיבוץ והנהיגה אותו ביד רמה למרות הקושי.
רחל היתה דמות מרכזית בגליל העליון, ניהלה את בית הספר "הר וגיא", היתה ממייסדי מכללת תל-חי ופעילה מרכזית במוסדות האזור, במוסדות התנועה ובמפלגת העבודה.
רחל היתה אישה חזקה מאוד. בכל פורום התקבלה ביראת כבוד – כשהיא דיברה כולם שתקו והקשיבו.
הכרתי את רחל בפעילותי הציבורית בצפון ובתנועה הקיבוצית. עיקר הקשר בינינו היה כשניהלתי את מרכז יובלים לתרבות וזהות יהודית פלורליסטית במכללה האקדמית תל-חי. היתה בינינו הערכה הדדית, אך היתה לה גם טינה כלפיי בשל מאבקי נגד ממשלת רבין במאבק על הגולן. היא היתה קנאית לכבודו ולזכרו. פעם אחת השתמשתי בביטוי "ימי אוסלו העליזים", במאמר לעיתון "הקיבוץ". כעבור ימים אחדים היא פגשה אותי, ונזפה בי על הביטוי. שנינו הופענו יחד בערב לזכרו של חיים גורי. היא לא התאפקה, ואת עיקר דבריה ייחדה לכעסה על כך שגורי יצא נגד רבין בתקופת המאבק על הגולן והסכמי אוסלו, וקראה תכתובת ארוכה בין השניים.
בעבורי רחל היתה בעיקר מופת של מנהיגות התיישבותית קיבוצית ואחיזה עיקשת ואיתנה בקרקע, ביישוב ספר. פעמים אחדות העליתי קבוצות למנרה לפגוש את רחל, לשמוע מפיה את סיפורה של מנרה, כשהדגש היה תמיד על השנים הראשונות, החלוציות, ועל הקרב על מנרה במלחמת השחרור ומבצע החילוץ הלילי של ילדי מנרה לכפר גלעדי. היא סיפרה איך בשנים הראשונות אחת לשבוע, ערב שבת, הם ירדו בחמורים לכפר גלעדי, להתקלח, וחזרו לקיבוצם מיוזעים מהמסע. היא נהגה להקרין סרט על הימים הראשונים, והדגישה איך אין על הגבעה אף עץ, אף צמח. הכול, מבראשית, הם יצרו בעשר אצבעותיהם.
רחל נפטרה ביום שישי, בשנתה ה-102. 83 שנים חיה בקיבוץ מנרה – מפעל חייה. הדבר העצוב ביותר, בעיניי, הוא העובדה שבאחרית ימיה חוותה את הפינוי ממנרה, היישוב שנפגע יותר מכל יישוב אחר בצפון, במלחמת "חרבות ברזל". לא הגיע לה להיות באחרית ימיה פליטה מהקיבוץ שייסדה, הנהיגה וכה אהבה.
יהי זכרה ברוך!
* חוות העלמות – את ספרה של שולמית לפיד "גיא אוני" קראתי בצבא, בשירותי הסדיר, כשהוא יצא לאור. הספר עשה עליי רושם עז. אני זוכר שבסמינר גרעין הצגתי אותו כספר שהשפיע עליי ועורר בי השראה. מעבר לסיפור ולכתיבה, הוא עורר בי הזדהות עם ההיצמדות והדבקות באדמת הארץ למרות כל הקשיים, הסבל והמחיר הכבד.
ספר ההמשך, "חוות העלמות" יצא לאור כבר לפני עשרים שנה, אך רק השבוע קראתי אותו ונהניתי מאוד. סיפור יפה, שיש בו מתח, אהבה, משפחה, סודות במשפחה, ארץ ישראל וסיפור היסטורי. אם "גיא אוני" מביא דרך הסיפור האישי את סיפור העלייה הראשונה, "חוות העלמות" מביא דרך הדור הבא במשפחת סילס, גיבורי "גיא אוני", את סיפור העליה השנייה.
נוניה, גיבורת הרומן, היא בתה של פאניה, גיבורת "גיא אוני". אמנם היא ילידת הארץ, אך היא בחרה לדבוק בבני דורה חלוצי העליה השניה. הסביבה החברתית שלה כוללת את גיבורי העלייה השנייה – חנה מייזל ורחל המשוררת, גורדון וברנר, ברל, בוסל, ברץ וחבריהם.
נהניתי מאוד מהקריאה.
* עצמאות – סרטו של משה רוזנטל "עצמאות" זכה בפרס אופיר לסרט העלילתי הטוב ביותר והוא ייצג אותנו בתחרות האוסקר.
צפינו בו בסינמטק בראש פינה – זה באמת סרט מצוין. סרט לא קל, אך בסופו של דבר אופטימי, עם המסר שקשר הדם חזק כדי לגשר על פערים וקרעים.
המשחק מעולה, בעיקר של הילד יאיר מזור, וכמובן גם של אסי כהן. זו הפעם הראשונה שאני צופה באסי כהן לא בתפקיד קומי, והצפייה חיזקה את התאוריה שלי – לא כל שחקן טוב יכול להיות קומיקאי טוב, אך קומיקאי טוב הוא בהכרח שחקן טוב בכל סוגה.
* שנת מהפך – תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה.
שנת מהפך!
* ביד הלשון: אני הייתי – יערה שפירא סיימה את שידור היומן ברשת ב', קראה את רשימת הקרדיטים וקינחה: "אני הייתי יערה שפירא."
היית יערה שפירא? ומה את עכשיו? מתי ובאלו נסיבות חדלת להיות יערה שפירא?
לא הייתי כותב על כך, אלמלא העיוות הלשוני והלוגי הזה היה נפוץ בקרב שדרי רדיו ופודקסטים, ולא מאתמול.
מה רע ב"אני יערה שפירא"? פשוט, ישר ומדויק.
אורי הייטנר
לתגובות: uriheitner@gmail.com
אורי הייטנר
לקסיקון תשפ"ו
רוצים גישה מלאה לכל הגיליונות?
הצטרפו לאתר וקבלו גישה לארכיון של למעלה מ-2,100 גיליונות עם אלפי מאמרים, שירים ויצירות ספרותיות.
הצטרפו לאתר