(1922-1930)
*
נוֹף הַתְּמָרִים
דָּבְקוּ בּוֹ הַצְּעִיפִים
וְאַט בֵּין גְּזָעִים –
עַמּוּדֵי-הוֹד –
הֵם מִתְבַּדְּרִים.
כַּעֲנָקֵי פְּרָחִים
עֲלֵי גִּבְעוֹלִים דַּקִּים,
צָפוֹת מִמַּעַל הַצַּמָּרוֹת
כָּרֵי-דֶּשֶׁא, צִיּוּרֵי-הֲזָיָה
תּוֹךְ הָאוֹרוֹת אוֹבְדִים –
נוֹף הַחֲלוֹם לְתוֹעֵי-מִדְבָּר
יְאוֹר שָׂב כְּבַד-זְרוֹעַ,
כִּפְלָדָה יְצוּקָה,
בֵּין הַתְּמָרִים
יְלַחֵךְ שֶׁטַח, שֶׁטַח;
וּמִמַּעַל רָקִיעַ,
כְּעֵין קְלֵאוֹפַּטְרָה,
יָרֹק-כֵּהֶה עִם בּוֹא הָעֶרֶב –
זוֹמֵם.
חילואן, תרפ"ד
1924
בגיליון:
- אסתר ראב: קמשונים
- יוסי אחימאיר: 1. תחת זכוכית מגדלת
- יוסי אחימאיר: 2. מכתב לאם שכולה
- אורי הייטנר: לקסיקון תשפ"ו
- משה גרנות: טיוטה
- יהודה גור-אריה: הערות שוליים [187]
- אברהם מורדוך: אֵבֶל
- נחום פייטלברג: ״אפקט הפרפר״
- אהוד בן עזר: המושבה שלי - פרק שלישי
- ממקורות הש"י [שירות ידיעות] של המכתב העיתי,: תגובות, הערות, הארות, והודעות
- שאר הגליון
מאמרים
אסתר ראב
קמשונים
יוסי אחימאיר
1. תחת זכוכית מגדלת
הידעתם שבתל-אביב התקיימה בשבוע שעבר, שלהי השנה היוצאת, תחרות בינלאומית לפסנתרנים צעירים מרחבי העולם? לא שזו ידיעה מרעישה, אבל כשישבתי עם נכדתי באולם באחד משלבי הסיום של התחרות, והאזנתי לנגנים הווירטואוזים ולתזמורת המופלאה, חשבתי לרגעים שאני כחולם. האם אני באמת בישראל? בעיר ללא הפסקה תל-אביב? היו אלה שלוש שעות קסומות של מוסיקה קלאסית במיטבה, ניתוק מוחלט מן המציאות העגומה האופפת אותנו מכל העברים, ומתקשורת המשרה על הציבור דיכאון ואימים.
אירוע כזה ספק אם כמותו יתרחש בעיר שלווה בעולם. בוודאי לא בעיצומם של לחימה על גבולות המדינה ותחת איומי השמדה ונידוי בינלאומי.
יצאנו מהקונצרט נפעמים, עם רגשי התעלות. ומה חזו עינינו בדרכנו הביתה? צמתים מוארים, מסעדות ובתי קפה גדושים במבלים, צעירים שותים ומצחקקים להנאתם, וכמובן את מגדלי העיר, חלקם עוד בבנייה, הנוסקים אל על. ממש ניו-יורק בלב המזרח-התיכון.
כמה ימים קודם לכן בילינו רעייתי ואני בתיאטרון "גשר" ביפו. כל הכרטיסים נמכרו ימים רבים מראש, הקהל התענג על המשחק הנהדר, וגדש בתום ההצגה את הרחבה המוארת, כיסא אחד לא היה פנוי במסעדות סביב. לצידן הרכבת הקלה חלפה עברה לה בנחת, זו בדרכה מערבה וזו מזרחה, עוצרת לקלוט את המוני המבלים.
זוהי ישראל, ואם לדייק – תל אביב, באלה הימים. עיר תוססת, המשתנה כמעט ללא הכר, ורק בתי המלון שלה לאורך החוף נראים חשוכים במקצת, מעטים התיירים בהם. גם בשעות היום העיר חיה ונושמת, רחובותיה מלאי אדם, פקוקי רכבים מודל אחרון, אוטובוסים חשמליים ונוחים, וחוף ים נהדר עם המוני מתרחצים. האם זו התמונה רק בתל-אביב? האם לא כך בשאר יישובי ישראל, במושבים ובקיבוצים? במפעלים, בחקלאות? האם אין להבחין בגאווה ישראלית מסביבנו, באשר היננו ובאשר נלך?
האם אין זו ישראל היודעת ללחום ולחיות, להתגייס ולבנות? שמדעניה מפתחים את נשק ההגנה היעיל ביותר, את התרופות למחלות קשות, את הקידמה והשגשוג? האין זו ישראל שגם כאשר מיטב משאביה מוקדשים להתגוננות נגד הקמים עליה, יודעת בו-בזמן לשגר עזרה לקולומביה הרחוקה, מוכת רעידת אדמה? האין זו ישראל שמוכרת אמל"ח מתקדם מתוצרתה לגרמניה וליוון?
דמותה האמיתית של ישראל, חיי היומיום שלה, אינה משתקפים דיים בכלי התקשורת שלנו. בחלקם הגדול הם מתמקדים בהשחרת פני המדינה, בכשליה, בהטלת דיכאון על צרכניה, מהדהדים עלילות כזב מהעולם, כאומה שמבצעת "רצח עם", כ"מדינת אפרטהייד", כמדינה שאין לה עתיד.
תיאמר האמת, אנחנו גם מספקים תחמושת לתועמלנים האנטישמיים בעולם. הללו צמאים לכל ידיעה הבאה מהשומרון, במיוחד השתוללות של קומץ צעירים באיזה כפר ערבי. טרור ערבי רצחני כבר כמעט אינו "חדשה".
אפילו בעיתונינו מצניעים ידיעה על דקירת ישראלי בידי מחבל ערבי. ישראל תחת זכוכית המגדלת של בריטניה הלייבוריסטית ושאר מדינות המערב, הנגררות אחרי הסנקציות שהיא מפעילה נגדנו שלא במפתיע.
"אלביון הבוגדת", כפי שקראו לה כאן בתקופת המנדט, מוצפת במהגרים מוסלמים, יותר ויותר גוברת תלות השלטון בהם. לכן, לא היה צריך להתפלא ששר החוץ הבריטי (יהודי!) מעניק למדינת היהודים בערב ראש השנה "מתנה" בזוייה. אין להתפלא שכמה מפרשנינו גילו הבנה ליוזמת לונדוניסטאן.
זו ישראל שנמצאת כמטחווי קשת לפני בחירות כלליות, שיקבעו את פני בית המחוקקים ואת הממשלה שתקום בעקבותיהן. ישראל שמנהלת חיים דמוקרטיים להפליא בלב מרחב דיקטטורי, איסלאמיסטי, ואינה זוכה לפחות על כך להוקרה כלשהי בזירה הבינלאומית. זו ישראל המתקדמת, המשגשגת, שיש בה מכל טוב הארץ, מצד אחד, ויוקר מחייה מן הגבוהים בעולם, מצד שני. אגב, גם מחירי הכרטיסים בשמיים!
לצד המשך ההתמקדות בביטחון ובהדיפת ניסיונות ההתנכלות לנו מצד אויבינו, וגם מצד צבועי העולם, חייב הטיפול ביוקר המחייה לעמוד במקום גבוה בסדרי העדיפויות של הממשלה הבאה. לא ייתכן שיהיו עניים רבים בקרבנו, אלפי ילדים רעבים ללחם. יש לעודד את שיבתם למולדת של המדענים והרופאים שנטשו, יש להגביר את החינוך למסורת ולאהבת הארץ, יש לחזק את רגש הגאווה הלאומית.
אכן, יש לנו במה להתגאות, עוד הרבה לשפר ולעשות, כנאמר במסכת אבות: "לֹא עָלֶיךָ הַמְּלָאכָה לִגְמוֹר, וְלֹא אַתָּה בֶן חוֹרִין לִבָּטֵל מִמֶּנָּה."
גמר חתימה טובה.
אירוע כזה ספק אם כמותו יתרחש בעיר שלווה בעולם. בוודאי לא בעיצומם של לחימה על גבולות המדינה ותחת איומי השמדה ונידוי בינלאומי.
יצאנו מהקונצרט נפעמים, עם רגשי התעלות. ומה חזו עינינו בדרכנו הביתה? צמתים מוארים, מסעדות ובתי קפה גדושים במבלים, צעירים שותים ומצחקקים להנאתם, וכמובן את מגדלי העיר, חלקם עוד בבנייה, הנוסקים אל על. ממש ניו-יורק בלב המזרח-התיכון.
כמה ימים קודם לכן בילינו רעייתי ואני בתיאטרון "גשר" ביפו. כל הכרטיסים נמכרו ימים רבים מראש, הקהל התענג על המשחק הנהדר, וגדש בתום ההצגה את הרחבה המוארת, כיסא אחד לא היה פנוי במסעדות סביב. לצידן הרכבת הקלה חלפה עברה לה בנחת, זו בדרכה מערבה וזו מזרחה, עוצרת לקלוט את המוני המבלים.
זוהי ישראל, ואם לדייק – תל אביב, באלה הימים. עיר תוססת, המשתנה כמעט ללא הכר, ורק בתי המלון שלה לאורך החוף נראים חשוכים במקצת, מעטים התיירים בהם. גם בשעות היום העיר חיה ונושמת, רחובותיה מלאי אדם, פקוקי רכבים מודל אחרון, אוטובוסים חשמליים ונוחים, וחוף ים נהדר עם המוני מתרחצים. האם זו התמונה רק בתל-אביב? האם לא כך בשאר יישובי ישראל, במושבים ובקיבוצים? במפעלים, בחקלאות? האם אין להבחין בגאווה ישראלית מסביבנו, באשר היננו ובאשר נלך?
האם אין זו ישראל היודעת ללחום ולחיות, להתגייס ולבנות? שמדעניה מפתחים את נשק ההגנה היעיל ביותר, את התרופות למחלות קשות, את הקידמה והשגשוג? האין זו ישראל שגם כאשר מיטב משאביה מוקדשים להתגוננות נגד הקמים עליה, יודעת בו-בזמן לשגר עזרה לקולומביה הרחוקה, מוכת רעידת אדמה? האין זו ישראל שמוכרת אמל"ח מתקדם מתוצרתה לגרמניה וליוון?
דמותה האמיתית של ישראל, חיי היומיום שלה, אינה משתקפים דיים בכלי התקשורת שלנו. בחלקם הגדול הם מתמקדים בהשחרת פני המדינה, בכשליה, בהטלת דיכאון על צרכניה, מהדהדים עלילות כזב מהעולם, כאומה שמבצעת "רצח עם", כ"מדינת אפרטהייד", כמדינה שאין לה עתיד.
תיאמר האמת, אנחנו גם מספקים תחמושת לתועמלנים האנטישמיים בעולם. הללו צמאים לכל ידיעה הבאה מהשומרון, במיוחד השתוללות של קומץ צעירים באיזה כפר ערבי. טרור ערבי רצחני כבר כמעט אינו "חדשה".
אפילו בעיתונינו מצניעים ידיעה על דקירת ישראלי בידי מחבל ערבי. ישראל תחת זכוכית המגדלת של בריטניה הלייבוריסטית ושאר מדינות המערב, הנגררות אחרי הסנקציות שהיא מפעילה נגדנו שלא במפתיע.
"אלביון הבוגדת", כפי שקראו לה כאן בתקופת המנדט, מוצפת במהגרים מוסלמים, יותר ויותר גוברת תלות השלטון בהם. לכן, לא היה צריך להתפלא ששר החוץ הבריטי (יהודי!) מעניק למדינת היהודים בערב ראש השנה "מתנה" בזוייה. אין להתפלא שכמה מפרשנינו גילו הבנה ליוזמת לונדוניסטאן.
זו ישראל שנמצאת כמטחווי קשת לפני בחירות כלליות, שיקבעו את פני בית המחוקקים ואת הממשלה שתקום בעקבותיהן. ישראל שמנהלת חיים דמוקרטיים להפליא בלב מרחב דיקטטורי, איסלאמיסטי, ואינה זוכה לפחות על כך להוקרה כלשהי בזירה הבינלאומית. זו ישראל המתקדמת, המשגשגת, שיש בה מכל טוב הארץ, מצד אחד, ויוקר מחייה מן הגבוהים בעולם, מצד שני. אגב, גם מחירי הכרטיסים בשמיים!
לצד המשך ההתמקדות בביטחון ובהדיפת ניסיונות ההתנכלות לנו מצד אויבינו, וגם מצד צבועי העולם, חייב הטיפול ביוקר המחייה לעמוד במקום גבוה בסדרי העדיפויות של הממשלה הבאה. לא ייתכן שיהיו עניים רבים בקרבנו, אלפי ילדים רעבים ללחם. יש לעודד את שיבתם למולדת של המדענים והרופאים שנטשו, יש להגביר את החינוך למסורת ולאהבת הארץ, יש לחזק את רגש הגאווה הלאומית.
אכן, יש לנו במה להתגאות, עוד הרבה לשפר ולעשות, כנאמר במסכת אבות: "לֹא עָלֶיךָ הַמְּלָאכָה לִגְמוֹר, וְלֹא אַתָּה בֶן חוֹרִין לִבָּטֵל מִמֶּנָּה."
גמר חתימה טובה.
יוסי אחימאיר
2. מכתב לאם שכולה
טליק גואילי היקרה,
אני מקווה שעם הסכמתך להיכלל ברשימת הליכוד לכנסת, הבנת כי מאותו רגע זה ואילך תהיי קרבן להשמצות, לליגלוג, לביזוי, מצד גורמי השמאל. תארי לך שהיית מצטרפת למפלגה המכונה "הדמוקרטים", למשל. על כפיים היו נושאים אותך בתקשורת וברשתות החברתיות. לאכזבתם, הלכת אחר צו ליבך ומוחך, הצטרפת למחנה הימין, לליכוד, והם אינם מעכלים זאת. מתריסים כנגדך: היתכן אם שכולה ונתניהו?
שמת בוודאי לב, טליק, שראש הממשלה כבר רגיל להשמצות. כל יום בכל כלי תקשורת, אלקטרוני או מודפס, נכתבים עליו דברי הסתה ובלע חמורים ביותר. מעולם לא היתה פה שנאה מוטרפת שכזאת. מפרסמים סקופים לא בדוקים והכל במטרה אחת – להשחיר את פניו, להביא להפלתו מהשלטון. בעיניהם הוא אוייב מסוכן יותר מאיראן, מחמאס ומחזבאללה.
כשחקנית פוליטית חדשה במחנה הימין, גם את – כמו שאר חברייך לרשימת הליכוד – תושמצי עוד ועוד בחודש הקרוב, הגם שתמיד תהיה כלפייך התנצלות מראש, שהרי את אימא של גיבור ישראל רן, הי"ד. אני בטוח שלא תתכופפי.
עקבתי אחרייך במאבק להחזרתו של הבן הלוחם, אחרון החוזרים ולצערנו בארון, ראיתיך בהלווייתו המצמררת. ראיתי אישה זקופת קומה, אמיצה, אצילית, נושאת כאבה העז בלא להישבר. ראיתי אישה יפה וחכמה, שאינה שבוייה בקונספציית השמאל. אישה שיודעת גם להביט קדימה בדאגה אמיתית לשלום המדינה.
אין בי ספק כי זו גם היתה מטרתו של רן היקר. לצאת לקרב, להגן על המדינה ואזרחיה, אפילו במחיר חייו. והוא שילם את המחיר היקר מכל. כמוהו גם מאות הלוחמים שנפלו, ואלפי הלוחמים שעודם נמצאים בתוך שטחי לבנון, סוריה, יו"ש ועזה, מכירים במהות שליחותם, מסכנים חייהם.
אני בטוח שאת הבחירה הפוליטית שלך עשית לא מתוך טובת הנאה וכיסא, אלא אך ורק כדי לתרום לביטחון המדינה בדרך שאינה מוותרת לאוייב, שאינה מתכופפת מול לחצים מבחוץ, שאינה ששה ל"התנתקויות", וכמי שמבינה, שבנימין נתניהו – הגם שלכל הדעות איננו אדם מושלם – עולה במנהיגותו, באיפוקו מול משמיציו חסרי המעצורים, על כל מי שמבקשים לרשת אותו ולהביא לנסיגות, למדינה פלסטינית מסוכנת, לפירוק היישובים ביו"ש.
טליק, השכול האישי תמיד ילווה אותך. אי-אפשר לשכוח את רן שלך. אבל מרגע זה ואילך את חלק ממאבק פוליטי נחוש של מחנה הימין, על דמותה של המדינה בשנים הבאות, והמאבק הצבאי והמדיני הנמשך מול הקמים עליה.
אני מקווה שתהיי גורם בולט בכנסת, שיקרב ככל האפשר בין היריבים, בין ימין לשמאל, שישכך את תיסכולם ועויינותם של גורמי האופוזיציה הבלתי מרוסנים, ונזכה לאחדות המיוחלת, לדמוקרטיה נאותה, שבה קואליציה ואופוזיציה מתכתשים ביניהן אבל יודעים גם לכבד אלה את אלה. הן עם אחד אנחנו.
שנה טובה לך טליק ולמשפחתך, שנה טובה וגמר חתימה טובה לכל בית ישראל.
יוסי אחימאיר
אורי הייטנר
לקסיקון תשפ"ו
אור ירוק – החלטת רבני דגל התורה לאפשר קידום חוק ההשתמטות.
אינשאללה – שימוש במילה אינשאללה מצד לוסי אהריש בשידור, הוביל לטרור אישי כלפיה של מרדכי דוד ואנשיו.
אירועי 7 באוקטובר – ניסיון לגמד את אחריות ראש הממשלה למחדל 7 באוקטובר, באמצעות גימוד הטבח ל"אירוע".
אילוצי לו"ז – נתניהו עמד לתת הצהרת תמיכה בחוק ההשתמטות. כאשר בנט הודיע שבאותו ערב ייתן הצהרת התנגדות לחוק, נתניהו ביטל ברגע האחרון את הצהרתו בתירוץ: אילוצי לו"ז.
אפשר להמשיך בלינץ' – ציוץ מגעיל (אך מפתיע בגילוי הלב) של ינון מגל, כאשר אחרי כמה שעות חרדה, שבהן היה חשש כבד שהפצ"רית לשעבר יפעת תומר ירושלמי התאבדה, נמצאה בריאה ושלמה.
ארמדה יפהפייה – התפייטות של הנשיא טראמפ על היחידות ששלח לאיראן לקראת מבצע "צדק אפי".
אש בלי הפסקה – הגדרה קולעת לאופן שבו התנהלה הפסקת האש עם חיזבאללה, שנכפתה על ישראל בעקבות המו"מ בין ארה"ב לאיראן.
בום בום בום – התהדרות אינפנטילית של שר הביטחון ישראל כ"ץ בסרטון לקראת הפריימריז בליכוד.
בייביסיטר – כינוי לרכבת האווירית של בכירים אמריקאיים שנשלחו בידי טראמפ לישראל, כדי לפקח על קיום הפסקת האש.
ביירון – שמה של מערכת מזג אוויר סוערת וחריגה, שהיכתה בישראל ובאזור מזרח הים התיכון בדצמבר 2025.
בריסטה – סרטון שבו נראה ראש הממשלה בנימין נתניהו מקבל קפה הפך לוויראלי במרץ 2026, לאחר שגולשים שבדקו אם הסרטון אמיתי או נוצר בבינה מלאכותית, התמקדו בבריסטה הצעירה שהגישה לו את המשקה, והפכו אותה לכוכבת רשת עולמית.
גמלים – התבטאות מביכה של שר האוצר סמוטריץ' שלעג לסעודים ונאלץ להתנצל: "אם סעודיה אומרת לנו נורמליזציה בתמורה למדינה פלסטינית – חברים, לא תודה, תמשיכו לרכוב על גמלים על החול במדבר."
גריעת יכולות – אחד האפקטים המרכזיים של מבצע "שאגת הארי" היתה פגיעה ביכולות שיגור הטילים ויכולות צבאיות אחרות של איראן. ככל שהמטרות הגדולות – הפלת המשטר, השמדת היכולות הגרעיניות וכו' לא הושגו, הדגש היה על הצגת גריעת היכולות כהישג של המבצע.
דיל ההשתמטות – כינוי לעסקה בלתי פורמלית בין נתניהו לחרדים (שפורמלית פרשו מהקואליציה), לפיה הם יתמכו בשורת חוקים שנויים במחלוקת של הקואליציה, תמורת תמיכת הקואליציה בחוקי ההשתמטות – חוק יסוד לימוד תורה והחוק לפיו לא יעצרו עריקים חרדים.
דיפ-סטייט – הקונספירציה המטורללת על מדינת עומק שכביכול שולטת במדינה באמצעות אליטות המשפט, התקשורת והביטחון, שאינן מקבלות את הכרעת העם, טופטפה באמצעות שטיפת מוח במשך שנים, עד שעברה משולי השוליים הסהרוריים לתובנה של "חצי העם", וראש הממשלה עצמו החל להשתמש במונח בקולו.
דשדוש – כינוי ביקורתי כלפי האופן שבו התנהל מבצע "שאגת הארי" ככל שהתרחק ממכת הפתיחה הפנטסטית שלו.
הבחירות הגורליות בתולדות המדינה – כינוי נפוץ, בעיקר בקרב מתנגדי הממשלה אך גם בקרב תומכיה ובקרב התקשורת, לבחירות 2026.
הגוש השלישי – המפלגות והתנועות שאינן מגדירות את עצמן כחלק משני הגושים – הגוש התומך בנתניהו והגוש המתנגד לו, וחותרים לממשלת אחדות ציונית רחבה. בסיבוב הזה הניסיון לא צלח.
החטוף האחרון – לוחם היס"מ, רס"ר רן גואילי, החלל החטוף, שחמאס המשיך להחזיק בגופתו תוך הפרת ההסכם, עד שהיא חולצה בידי צה"ל במבצע "לב אמיץ".
המורדים – כינוי לח"כים מן הקואליציה שהתנגדו לחוקי ההשתמטות.
העזרה בדרך – הבטחה של טראמפ למפגינים באיראן שלא יירתעו להפגין כי העזרה האמריקאית בדרך. המפגינים יצאו לרחובות וביומיים המשטר טבח בכ-40,000 מהם (על פי ההערכות המקלות). העזרה האמריקאית בוששה לבוא, והגיעה רק במבצע "שאגת הארי", שאף היא נגדעה בידי אותו טראמפ בטרם הכרעה.
התהפך עלינו – הגדרה על מדיניותו ההפכפכה של טראמפ, שלאחר מבצע "שאגת הארי" הפכה מפרו ישראלית מובהקת, לאנטי ישראלית.
הפגישה הלילית – פגישה באישון לילה בחנייה תת קרקעית בקריה בין אלי פלדשטיין למזכיר הממשלה צחי ברוורמן, שלטענת פלדשטיין ברוורמן הדליף לו בה על קיומה של חקירת משטרה בפרשת ההדלפה ל"בילד".
הקו הצהוב – קו הנסיגה של צה"ל בתוך רצועת עזה, בשלב א' של עסקת החטופים.
הציב מראה – דף מסרים להצדקת ההטרדות האישיות של מרדכי דוד, שהן "תמונת מראה" על הטרדות אנשי ימין במחאה נגד המהפכה המשטרית.
ועדת טיוח – ועדה פוליטית "פריטטית" שהציע, בשם נתניהו, ח"כ בוארון, לוועדה במקום ועדת החקירה הממלכתית לטבח 7 באוקטובר.
זעם אפי – שמו האמריקאי למבצע "שאגת הארי".
חוק המעצרים – חוק המפלה עריקים חרדים לעומת עריקים שאינם חרדים, ולפיו חרדים לא ייעצרו.
חוק המשרתים – תוכנית פוליטית כלכלית שהציג המועמד לראשות הממשלה בנט, לפתרון בעיית השתמטות החרדים, באמצעים כלכליים.
חוק הפטור מגיוס – כינוי מעודן לחוק ההשתמטות, שבלשון סגי נהור מכונה "חוק הגיוס".
חושך נצחי – מתקפה אווירית רחבה ונרחבת שביצע צה"ל בלבנון ב-8 באפריל 2026 נגד יעדים של ארגון הטרור חזבאללה.
חיוך חינני – השתבחות עצמית של שר הביטחון על חיוכו, בסרטון פריימריז שלו. "שר ביטחון ימני עם חיוך חינני."
חנינה – הגדרה שקרית לבקשת נתניהו מהנשיא לבטל את משפטו (אף שהדבר אינו בסמכות הנשיא).
חתול ארסי – בראיון להסכת של גדי טאוב – נתניהו הסתבך במשל על מכה בכף החתול במאבק נגד איראן. טאוב ניסה לעזור לו, ולהזכיר שכנראה התכוון לתמנון, ונתניהו הבהיר: חתול ארסי.
טבח – האירוע הנורא של 7 באוקטובר. בהצעת החוק הממשלתית להנצחת הטבח, נמחקה המילה טבח מהכותרת, והדבר עורר ביקורת ציבורית על גימוד האסון.
טלאי צהוב – פריט אופנה בהפגנות החרדים הקיצונים נגד הגיוס.
טריליון דולר – שם קוד להון העתק שסעודיה משקיעה ותשקיע בארה"ב, מה שהופך אותה לבעלת ברית זהה במעמדה לישראל, גם במחיר פגיעה ביתרון האיכותי של ישראל במזה"ת.
יותר חורים מגבינה – ביטוי שמקורו בביקורת של הרמטכ"ל אהוד ברק על הבעיות בהסכם אוסלו, הושמע בפי מבקרי תוכנית טראמפ ועסקת החטופים.
לא העירו אותי – התירוץ של נתניהו למחדל 7 באוקטובר, והקונספירציה לפיה לא העירו אותו במזיד.
לא עזה, לא לבנון – סיסמת המפגינים המוחים באיראן על המצב הכלכלי, שיצאו נגד השקעת המשאבים בארגוני הטרור כאשר המצב הכלכלי באיראן כל כך קשה.
לב אמיץ – המבצע לחילוץ גופתו של רן גואילי.
לזרבב – כינוי לפעולות שיטוח של מבנים בעזה, שנובע משמו של הרב זרביב, ששירת מאות ימים במילואים בעזה על דחפור ותיעד את הריסת הבתים, באופן שעורר ביקורת וגינויים לישראל. הרב זרביב השיא משואה בערב יום העצמאות.
ליל הביזה – הגדרה אופוזיציונית ללילה שבו הקואליציה העבירה מיליארדים לחרדים, ערב היציאה לפגרת הבחירות.
לכבות את החקירה – על פי טענת אלי פלדשטיין, צחי ברוורמן אמר לו בפגישה הלילית שביכולתו לכבות את החקירה נגד ההדלפה ל"בילד".
לך תשרת – תגובתו של איזנקוט להטרדה של מרדכי דוד על חוף הים.
למה הם יורים? – תגובתו של ראש הממשלה לידיעה של מזכירו הצבאי על פלישת חמאס ב-7 באוקטובר. באמת למה?
מגן עלומים – הכינוי שניתן לרס"ר רן גויאלי, החלל החטוף, בגין הגבורה שגילה בהגנה על קיבוץ עלומים ב-7 באוקטובר.
מדינת חסות – הגדרה ביקורתית לסיטואציה שנוצרה אחרי מלחמת חרבות ברזל, שבה ארה"ב מכתיבה את מדיניות הביטחון של ישראל בעזה.
מחדל טקטי – הגדרה מגמדת של מחדל 7 באוקטובר בפי שר האוצר סמוטריץ'. זאת, להבדיל מהקמת ממשלה עם מנסור עבאס, שהיא "מחדל חמור פי אלף."
מלובש ומגוהץ – התיאור העילג של יאיר גולן ב-7 באוקטובר, בפיה של שרה נתניהו, כשהפיצה בערוץ 14 את עלילת הדם על כך שגולן ידע, כביכול, על פלישת חמאס.
מלחמת הורמוז – כינוי לעימות המוגבל בין ארה"ב לאיראן סביב מיצר הורמוז, בחודשים שלאחר מבצע "שאגת הארי".
מלחמת הפסקת האש – כינוי למלחמה בפועל שחיזבאללה אסר עלינו לאחר הפסקת האש בלבנון.
מלחמת נצח – קונספירציה פופולרית בשמאל הקיצוני, לפיה ממשלת נתניהו חותרת למלחמת נצח, מסיבות אלקטורליות.
מלחמת שבע עשרה השעות – כינוי ליום קרב מוגבל בין ישראל לאיראן ב-8 ביוני.
מרחב אבטחה – ההגדרה הצה"לית החדשה (שלא כל כך תפסה אחיזה בשיח הציבורי) לרצועת ביטחון.
משט הצומוד – משט אנטי ישראלי להזדהות עם הפלשתינאים בעזה ולמעשה עם חמאס ועם טבח 7 באוקטובר, בהובלת גרטה טונברי.
נדרוס אותו – הבטחה של סמוטריץ' – מה ייעשה לנשיא בית המשפט העליון יצחק עמית.
נתיב למדינה פלשתינאית – הגדרה שהופיעה בהחלטת מועצת הביטחון על הכוח הרב לאומי בעזה, כביטוי, קצת מעורפל, לתכלית המדינית ארוכת הטווח של המהלך.
נתינים – נשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרון ברק אמר, שמהפכה המשטרית הופכת אותנו מאזרחים לנתינים.
סדר חדש – נראטיב של נתניהו, על פיו במהלך מלחמת "חרבות ברזל" והמבצעים באיראן ישראל חוללה סדר חדש במזרח התיכון.
[אהוד: שכחת לציין שנתניהו אחראי גם, בגלל אביו, להפגזת "אלטלנה"].
עוז וענווה – הגדרת רוחו של צה"ל על פי הדר וצור גולדין עם גיוסם, שאותה הם רקמו על רצועת הנשק. העמותה שנאבק להשבתו נקראה "הדר – עוז וענווה", והביטוי רווח בשיח הישראלי בימי חזרת גופתו והלווייתו של הדר גולדין.
עלילת דם – הקונספירציה המטורפת שיצאה מ"סביבת" נתניהו על "בגידה מבפנים", כביכול, ב-7 באוקטובר.
עשרה דגלים אדומים – הרמטכ"ל זמיר הניף, לדבריו, עשרה דגלים אדומים כדי להתריע בפני הדרג המדיני על משבר כוח האדם החריף שצה"ל מתמודד איתו.
פוליגון – אזור התרעה גיאוגרפי מוגדר בידי פיקוד העורף, מצולע על גבי מפה, שנועד למקד את האזעקות רק ליישובים או לשכונות הספציפיות שבהם קיימת סכנה.
פצצונת – שם חיבה שניתן למיני פצצה בתוך פצצות מצרר, בטילים בליסטיים מתפצלים ששוגרו מאיראן במבצע "שאגת הארי".
פרויקט החירות – מבצע שעליו הכריז נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, ב-3 במאי, שנועד לפרוץ את המצור שהטילה איראן על מצר הורמוז בעקבות מבצע זעם אפי. יומיים לאחר מכן, ב-5 במאי הודיע נשיא ארצות הברית טראמפ שהמבצע מושהה, ומאז נעלמו עקבותיו.
פרשת הפצ"רית – פרשה שהסעירה את המדינה – הדלפה לערוץ 12 של חקירת חיילים בכוח 100 החשודים בהתעללות במחבלים עצורים, לאחר שהתברר שהפצ"רית עצמה הורתה על ההדלפה ולאחר מכן טייחה את אחריותה ושיקרה ליועמ"שית ולבג"ץ. הפרשה כעת בחקירה פלילית. חוגי הימין מציגים את הפרשה כ"עלילת דם", כביכול, של הפצ"רית על לוחמי צה"ל.
רגל מדינית – לאורך המלחמה ובמהלך כל מבצע, נשמעת קריאה להגדיר מהו המהלך המדיני לסיום המלחמה.
רחפני נפץ – האיום הקשה שעמו מתמודד צה"ל בלבנון, ועד כה טרם נמצא לו מענה הולם – רחפני נפץ זולים המופעלים באמצעות סיב אופטי, שבהם משתמש חיזבאללה לפגיעה בכוחות צה"ל בלבנון.
שאגת הארי – המבצע הגדול של צה"ל וצבא ארה"ב באיראן, בחודשים פברואר-אפריל 2026, שבו חוסלה הנהגת איראן בראשות המנהיג העליון עלי חמינאי והותקפו קשות מתקני הגרעין והטילים הבליסטיים של איראן. המטרה הראשית היתה חיסול מיזם הגרעין האיראני, מה שלא הושג, והמטרה הבלתי מוצהרת היתה הפלת משטר האייאתולות וגם מטרה זו לא הושגה.
שאגת ההורים – כינוי מריר והומוריסטי ליום קרב בין ישראל לאיראן ב-8 ביוני, שבו הושבתה בהתרעה קצרה מערכת החינוך.
שיחת ההתנצלות – טקס השפלה אישי ולאומי שטראמפ כפה על נתניהו, בו הקריא נוסח התנצלות בפני קטאר, שהוכתב לו, בעקבות ההתקפה הכושלת על הנהגת חמאס בדוחא.
שיחת הקללות – שיחה לאחר מבצע שאגת הארי שבו גידף הנשיא טראמפ את נתניהו ומיד רץ לספר לברק רביד.
תוכנית טראמפ – תוכנית 20 הנקודות של טראמפ לסיום המלחמה, שהביאה לשחרור החטופים וסיום המלחמה.
תנינים – תוכנית הזויה של השר בן גביר והשרה סילמן להקיף בתנינים את בתי הסוהר שבהם כלואים מחבלים.
* בלי להתחכם – יו"ר דגל התורה הנצחי משה גפני וח"כ מקלב הודחו כיוון שלא סיפקו את הסחורה, "לא הצליחו להביא לחקיקת חוק הגיוס."
מי שינחת מפלנטה אחרת ויקרא את ההסבר, יבין שהשניים ניסו בכל מאודם להביא לחוק שיאפשר את גיוס הציבור שלהם לצה"ל, ולא הצליחו, ולכן שולחיהם, "גדולי התורה", הדיחו אותם; אולי ריענון הרשימה יביא לתוצאות טובות יותר, שיביאו לגיוס שהם כה חפצים בו.
החוק שהם לא הצליחו להעביר, הוא החוק שנתניהו וביסמוט הציגו אותו כחוק היסטורי שיביא לגיוס נרחב של החרדים. הם שיקרו. חוק הגיוס הוא לשון סגי נהור לחוק ההשתמטות והעריקה, שאליו דוחפים החרדים; חוק שיעגן בספר החוקים את השתמטות החרדים. השימוש האורוויליאני בצמד המילים "חוק הגיוס" בהקשר של החקיקה הזאת, הוא התגלמות תרבות השקר שהממשלה משרישה בחברה הישראלית.
יש לחולל שינוי מהפכני, שיביא לגיוס לכל. כדי להצליח בכך, עלינו להיפרד מהשקרים שנועדו לכסות במילים את הכוונה האמיתית – המשך ההשתמטות.
אנו לפני הבחירות, ועלינו – הציבור המשרת והיצרני, לדרוש מכל המפלגות הציוניות התחייבות לשים קץ לעיוות ולעוול הזה. תנאי הכרחי הוא פרידה מהשפה המכובסת. זאת לדעת, מי שמדבר על "לגייס את מי שאינו לומד תורה," מתכוון להמשך ההשתמטות החרדית. מי שמדבר על מכסות של לומדים, אולי אינו מתכוון להמשך ההשתמטות ההמונית, אך כנראה שהוא לא למד את קיצור תולדות ההשתמטות.
עלינו לדרוש מכל המפלגות הציוניות התחייבות לטיפול שורש, שיפתור את הבעיה.
ארגון שותפות לשירות, של נשות מילואימניקים מהציונות הדתית, יזמו קריאה לראשי המפלגות בזו הלשון:
התחייבו לגיוס חרדים לצה״ל בלי הצהרות שווא ובלי ויתורים!
1. גיוס לכולם.
2. צה"ל מוביל את המיון והשיבוץ.
3. הטבות מדינה למשרתים וסנקציות למשתמטים.
קישור לעצומה: https://shutafot.com/עצומה/
* אז הוא אמר – למי להאמין? לתחקיר על שיחת נתניהו בן-זאיד או להכחשה של נתניהו?
אני מאמין למה שתפסוק ועדת החקירה הממלכתית. ואיני מאמין למי שמסכל חקירה, כי יש לו מה להסתיר.
איזה אינטרס היה לנתניהו להתעלם מן האזהרה? אותו אינטרס שהיה למפקדי צה"ל לא להעיר את נתניהו.
מה היה האינטרס שלהם? לא היה להם אינטרס. גם לנתניהו לא. הם פשוט היו שבויים כל כך בקונספציה, עד שכל סימן שסתר אותה תויג אצלם אוטומטית כלא רציני. כך גם אצל נתניהו. הוא היה משוכנע כל כך שהוא מצא את הדרך להשיג שקט באמצעות פרוטקשן, שלא יכול להיות שהם יוותרו על המיליארדים שזורמים אליהם כדי לצאת למתקפה, שתסכן את קיומם. בן זאיד אמר? "האָט ער געזאָגט." אז הוא אמר.
* ללא מסקנות אישיות – מדי פעם, כולל בימים האחרונים, מופנית אליי השאלה, מדוע אני שולל את הרעיון של "ועדת חקירה פריטטית". הרי זה כל כך הוגן. במקום ועדת חקירה חד-צדדית, שחצי העם לא יקבל את מסקנותיה, תהיה ועדה שמייצגת את כולם והכל יבוא על מקומו בשלום.
עד כדי כך הצליחה המניפולציה של נתניהו לסיכול החקירה לחלחל בקרב חלק מהציבור, עד שהם באמת ובתמים משוכנעים, בהיפוך המציאות: אלה שדורשים ועדת חקירה ממלכתית על פי החוק הם המוטים, הם אינם הוגנים, הם אינם רוצים בחקר האמת, בעוד נתניהו הוכיח שהוא זה שמציע את ההצעה ההוגנת ביותר, של פריטט וכו' וכו' וכו'.
הוא הצליח להציג את חקירת המחדל שהביא ל-7 באוקטובר כסוגייה פוליטית, שעניינה אחד – נתניהו. כל דורשי החקירה, מונעים ממוטיבציה פוליטית של הדחת נתניהו, ושום דבר אחר אינו מעניין אותם. בית המשפט העליון, כמובן, הוא חלק מהמחנה הפוליטי שזומם את הדחתו, ולכן ברור שנשיא בית המשפט העליון, שעבר תהליך דה-לגיטימציה בדיוק לצורך הטיעון הזה, ימנה ועדה מוטה ומגויסת להדחתו. ואילו הוא, באבירות, אינו מציע ועדת חקירה שמורכבת רק ממי שיקבעו שאין לו אחריות למחדל, אלא מוכן לוועדה פריטטית שחציה מורכב מחורשי רעתו. כל כך הוגן. כל כך נכון. והעובדה שהאופוזיציה דוחה זאת היא ההוכחה החותכת למזימתה.
אבל מטרת הוועדה אינה הדחת נתניהו, אלא חקר האמת לצורך הפקת לקחים כדי למנוע אסון כזה בעתיד. ולכן, ברור שמי שצריך למנות אותה אינו יכול להיות הרשות המבצעת, שתפקודה ואחריותה נבדקים בחקירה (לא אשחק את מקשי מקלדתי על הטענה האינפנטילית והמטומטמת שלפיה בית המשפט אמור להיחקר על אחריות למחדל...), אלא נשיא בית המשפט העליון. והוא ימנה אנשי מקצוע מהמדרגה הראשונה ואנשי משפט מעולים, כדי להגיע למסקנות הנכונות והראויות.
הוועדה הפריטטית, תהיה ועדה פוליטית, שחצייה תמונה בידי פוליטיקאים שהמטרה שלהם היא להדיח את נתניהו וחציה תמונה בידי פוליטיקאים שהמטרה שלהם היא "להוכיח" שנתניהו אינו אחראי למחדל. אף אחד לא יאמין לוועדה, הרכבה הפריטטי ייצור תיקו משתק שיביא לחוסר הכרעה, וכיוון שהכול יהיה כפוף לעמדת היסוד באשר לאחריותו של נתניהו, מאליו לא תהיה חקירה אמיתית. הרי תומכי נתניהו עלולים להטריל את הוועדה אפילו בעלילות הדם האוטואנטישמיות על ה"בגידה מבפנים", כביכול.
אסור להתפשר על הקמת ועדת חקירה ממלכתית, אך אני מציע הצעה שעשויה להוציא את העוקץ מההתנגדות לחקירה – בכתב המינוי של הוועדה ייקבע שהיא לא תנקוט במסקנות אישיות.
שלילת הסמכות למסקנות אישיות, אין משמעותה אי הטלת האחריות. ברור שוועדה שנועדה להגיע לחקר האמת ולהפיק לקחים, חייבת לבדוק את התפקוד של כל הגורמים, להצביע על השגיאות, לקבוע איך היו אמורים לנהוג, ולהטיל באופן מקצועי את האחריות השילוחית והאישית על כל מי שהחקירה תצביע על אחריותם.
אולם אני מציע שהיא לא תוסמך לקבוע שהמסקנה מהאחריות היא נקיטת צעדים אלה או אחרים נגד אנשים אלה או אחרים. אם היא תפסוק, לדוגמה, שגורם בכיר באמ"ן כשל כישלון חרוץ, יחליט ראש אמ"ן איך לנהוג בו, בהנחה שהוא ינהג באחריות, כי הוא רוצה אנשי מקצוע מעולים שיאפשרו את הצלחתו בתפקיד, ולא את מי שכשלו.
מה היתרונות בהצעתי?
א. זמן. אנו כבר שלוש שנים אחרי הטבח והחקירה עוד טרם החלה. הדבר המעכב יותר מכל את דיוני הוועדות הוא ההליך של המסקנות האישיות. כל מי שעלול להיפגע מקבל מכתב אזהרה ומרגע זה נפתח הליך שיפוטי ממושך מאוד, שבו הוא ופרקליטיו מגוננים עליו. זה עלול להימשך שנים.
ב. לעתים המסקנות לא רק שאינן רלוונטיות, אלא הן הופכות מגוחכות. הדוגמה הבולטת ביותר היא אריק שרון. ועדת כהן פסקה שהוא אינו יכול להיות שר הביטחון. ואכן, הוא הודח וברור היה שלעולם לא יהיה שר הביטחון. אפילו לא מ"מ שר הביטחון ליום אחד, כשר בממשלה, שעה ששר הביטחון יצא לחו"ל. אבל אין שום מניעה שיהיה ראש הממשלה, שבישראל הוא – הרבה יותר משר הביטחון – האיש האחראי על ביטחון המדינה. בישראל, ראש הממשלה הוא שר ביטחון על, ובוודאי כאשר מדובר באריק שרון (ולא פחות מכך בנתניהו). אז מה הועילו חכמים בתקנתם?
ג. זולת נתניהו, כל שאר האחראים נטלו אחריות מיד אחרי 7 באוקטובר. כל אחד זולתו אמר את שתי המילים שמחוקות מהלקסיקון של נתניהו: "אני אחראי." וכולם כבר לא בתפקידם, בין אם התפטרו ובין אם הודחו – שר הביטחון, הרמטכ"ל, ראש השב"כ, ראש אמ"ן, מפקד פיקוד דרום, מפקד אוגדת עזה ואחרים. מה הטעם בהליך ממושך שיעכב במשך שנים את עבודת הוועדה ואת הפקת הלקחים, ויקבע שרונן בר לא יכול להיות ראש השב"כ? הרי ברור שגם בלי הוועדה הוא כבר לא יהיה שוב ראש השב"כ. אז מה הועילו וגו'?
נשאר ראש הממשלה נתניהו. אם ועדת חקירה ממלכתית תקבע שהוא האחראי לטבח 7 באוקטובר ותוכיח זאת, ולמרות זאת הציבור יבחר בו לראש הממשלה, כנראה שזה ראש הממשלה שמגיע לנו. הרי לא נחליף את העם (ובניגוד לאגדה האורבנית גם יצחק בן אהרון מעולם לא אמר ש"צריך להחליף את העם").
ד. יש יתרון גדול ברעיון הזה מבחינת אמון הציבור. הנה, כל מבנה-העל שהתבסס על הטענה שמטרת החקירה היא הדחת נתניהו, יאבד את בסיסו. אם נתניהו יסרב גם לוועדה כזאת וינסה להכשילה, תהיה זו הוכחה שהוא נגד כל חקירה, כי הוא מפחד מהאמת. ואם הוא לא יצליח לסכל את הקמתה, לרבים מאלה שהשתכנעו שהוועדה הממלכתית היא טריבונל להדחת נתניהו, יהיה אמון בוועדה ובמסקנותיה.
ובאשר לעתיד, אני מציע לשנות את חוק ועדות החקירה הממלכתיות. החוק הקיים התבסס על הנחת עבודה של ממשלה נורמטיבית, המורכבת מאנשים נורמטיביים והעומד בראשה הוא אדם נורמטיבי, ובמקרה של כשל לאומי הם יקימו מיד ועדת חקירה ממלכתית, כפי שעשתה ממשלת גולדה ב-1973. לנוכח התנהגותה המחפירה של ממשלת נתניהו, יש לשנות את החוק, שלפיו הממשלה מוסמכת על הקמת ועדת חקירה ממלכתית, ולהוסיף על כך, שנשיא המדינה יוסמך להקים ועדת חקירה ממלכתית, ושהכנסת תוסמך להקים ועדת חקירה ממלכתית, בהצבעה חשאית. כמובן ששינוי החוק לא יחול רטרואקטיבית על חקירת מחדל 7 באוקטובר.
* רפורמה בהסכמה רחבה – צפיתי בקטע מראיון של מייסד הרבעון הרביעי ד"ר יואב הלר להסכת כלשהו. יואב דיבר על הצורך ברפורמה משפטית משטרית בהסכמה רחבה ומתוך הידברות בין חלקי העם, להבדיל מדרכו של יריב לוין שהביאה לריסוק החברה הישראלית. המראיינת, איני יודע מיהי, הגיבה מיד: "אה, אתם רוצים להכניס לנו את ההפיכה המשטרית בלי שנרגיש."
הפונדמנטליסטים של מערכת המשפט הם חלק מרכזי בתהליך שגרם למהפכה המשטרית. אם הם חושבים על מערכת משפט ללא מיצרים, ללא איזונים ובלמים, ללא הגדרה מוסכמת על מערכת היחסים, האיזונים והבלמים בין הרשויות, עם התנגדות קנאית לכל שינוי – הם ימיטו עלינו מהפכה משטרית חמורה שבעתיים.
אני מקווה ומאמין שהשלטון יתחלף. חובתה של הממשלה הבאה יהיה העברת רפורמה משפטית ומשטרית קונסטרוקטיבית, שתתקן את הליקויים, תחזק את הכנסת (בעיקר מול הממשלה) ותקדם אותנו לעבר חוקה. את הרפורמה הזאת ניתן וראוי לקדם בהסכמה רחבה, בין אם במסגרת ממשלת אחדות לאומית ובין אם בהסכמה ובשיתוף פעולה בין הממשלה לאופוזיציה. אם האופוזיציה תסרב לשתף פעולה ותדבק בתפיסת המהפכה המשטרית, והרפורמה תתקבל ברוב קטן, נכון יהיה להביא אותה לאישור במשאל עם.
* גוטליב ממין זכר – נתניהו רצה להיפרע מגוטליב ומעוד כמה נשאי גוטליביזם כי הם מרחיקי קולות.
הוא רצה אישים שייצרו קצת מכובדות ברשימה, אך הם לא התייצבו. בסוף הוא הכניס את ברדוגו.
ברדוגו הוא גוטליב ממין זכר. אז מה הועילו חכמים בתקנתם?
מבחינת נתניהו יש יתרון בגוטליב הזכר על המקור. בניגוד אליה הוא צייתן. ביבי מצווה: "רגלי!" והוא מתייצב, מתנשף, עם הלשון בחוץ. ביבי מצווה "שכ-תו"... אתם כבר מבינים.
גם אם נחלץ את הפקק, ואחרי הבחירות תהיה לנו ממשלה שפויה, כנסת עם כפל גוטליבים היא עוד שלב בהתאבדות הפרלמנטריזם הישראלי.
* משקל נגד לברדוגואים – אלישע מדן הוא דמות מופת, בעיניי. לא רק בשל גבורתו בשדה הקרב. לא רק בזכות האופן שבו התמודד עם פציעתו האנושה ועם קטיעת שתי רגליו, שהוא מופת של ניצחון רוח האדם על מגבלות הבשר וחולשות הגוף. לא פחות מכך בשל שליחותו החברתית הציבורית מאז הפציעה, כמי שקורא לאחדות ונלחם בקרע, בשסע ובשנאה. הוא נהג לספר איך לפני 7 באוקטובר היה חלק מהפילוג, עמד מול "הקפלניסטים" כאילו היו אוייב, ואיך התפכח כאשר לחם כתף אל כתף עם אותם יריבים אידיאולוגיים ופוליטיים, להגנה על המולדת, כאשר כל אחד מהם מוכן לחרף את נפשו לא רק על הגנת המדינה אלא גם על ההגנה עליו כאח לנשק והוא היה מוכן לחרף את נפשו בהגנה על אחיו לנשק, שדעותיהם שונות משלו. והוא יוצא נגד ההסתה, נגד הדה-לגיטימציה, נגד שיח השנאה, וחותר להסכמה לאומית רחבה בסוגיות השנויות במחלוקת.
אני שמח מאוד לראות אותו בשדה הפוליטי, בתקווה שידבק בדרכו. אך כשנודע על שריונו בליכוד, תגובתי המיידית היתה שהליכוד, מפלגת הפלגנות, הסכסכנות, ההפרד ומשול, השחיתות וההשתמטות, אינה ראויה לו.
מצד שני, אם הליכוד דוחק החוצה טיפוסים מפוקפקים כמו מאי גולן, הגנו"ט (הגאון ניסים ואטורי) ושרת התנינים זיבורית סילמן, ומכניס אדם כמו אלישע מדן, הרי שזו ברכה כפולה ומכופלת.
מדן הוא היפוכו הגמור של משוריין אחר של נתניהו, ברדוגו, שהוא התגלמות הביביריונות, השנאה, ההסתה, סתימת הפיות, תרבות השקר, הקונספירציה ועלילות הדם. הוא גם היפוכו של המשוריין אלי גולדשמידט שהוא התגלמות האופורטוניזם, הכדאיניקיות, החנופה והלקלקנות.
יש בי תקווה, שעצם העובדה שיש בסיעת הליכוד אדם כאלישע מדן, טומנת בחובה את זרע התיקון, בהיותו משקל נגד לברדוגואים.
* הולכים על הראש של איזנקוט – הרשת מוצפת בקמפיין דוסופובי מכוער נגד איזנקוט, מצד תומכי הדמוקרטים, בשל שיבוץ דתיים ברשימתו.
הם מכנים את עצמם "ליברלים".
הקמפיין הזה הגיע, איך לא, ל"הארץ", בפשקוויל של אורי משגב.
* עיי חורבות – התפקיד החשוב ביותר בממשלה הבאה יהיה השר לביטחון פנים (כן, לא "ביטחון" לאומני).
תפקידו יהיה לשקם מאפס את משטרת ישראל, שראש הכנופייה הרס עד היסוד והשאיר עיי חורבות, ולשקם מאפס את המשילות ואת שלטון החוק שנרמסו, והתפוררו עד דק.
* רוח המפקד – תיעוד מזעזע בערוץ 12, של אלימות קשה מאוד של שוטרים על אזרח מבוגר, שעבר עבירת תנועה קלה.
כאשר [----] ממונה לשר המשטרה, מה הפלא שהשוטרים הופכים לפושעים.
* הרייך הרביעי - טראמפ ברך על ניצחון הימין הרדיקלי בגרמניה והוסיף: MGGA. Make Germany Great Again. עשו את גרמניה גדולה שוב.
איזו תודעה היסטורית!
שמא הוא מפנטז על הרייך הרביעי?
* לְמה שרון מינה את נתניהו – במאמרו בוויינט "הכי חשוב – שר החוץ", כתב אבי שילון: "כששרון נעשה לראש הממשלה, והוא רצה דווקא לצמצם את כוחו של נתניהו, הוא מינה אותו רק לשר האוצר, ומינה את סילבן שלום לתפקיד היוקרתי."
שילון אינו מדייק. כששרון נעשה לראש הממשלה הוא מינה את נתניהו לשר החוץ. מינויו לשר האוצר ומינוי סילבן שלום לשר החוץ, היו בממשלתו השנייה.
* רחל רבין – רחל רבין מוכרת בעיקר כ"אחות של", מה שאף פעם לא חרה לה, כי היא העריצה בכל מאודה את אחיה הבכור. אך היא היתה מנהיגה מרשימה מאוד, חכמה וחזקה, בזכות עצמה – בקיבוצה, בגליל העליון ובתנועה הקיבוצית. היא היתה מורה, מחנכת ומנהלת למופת, שהעמידה דורות של תלמידים.
רחל הייתה ממייסדי קיבוץ מנרה, על הר טרשים קרח אי שם בצפון הרחוק, יישוב מבודד לגמרי, סמוך לאוכלוסייה ערבית לבנונית, שעימה היחסים בתחילת הדרך היו ידידותיים, אך לימים מנרה התמודדה עם בעיות ביטחוניות קשות. תנאי החיים בקיבוץ היו קשים מאוד, גם ביחס לתנאים החלוציים שאפיינו את יישובי הספר באותה תקופה. לאורך עשרות שנים רחל היתה המנהיגה הבלתי מעורערת של הקיבוץ, הן בקדנציות רבות כמזכירת הקיבוץ והן כמנהיגה בלתי פורמלית כשלא כיהנה בתפקיד. לאורך השנים, היישוב סבל ממחסור בחברים וממצב כלכלי קשה, ורחל החזיקה את הקיבוץ והנהיגה אותו ביד רמה למרות הקושי.
רחל היתה דמות מרכזית בגליל העליון, ניהלה את בית הספר "הר וגיא", היתה ממייסדי מכללת תל-חי ופעילה מרכזית במוסדות האזור, במוסדות התנועה ובמפלגת העבודה.
רחל היתה אישה חזקה מאוד. בכל פורום התקבלה ביראת כבוד – כשהיא דיברה כולם שתקו והקשיבו.
הכרתי את רחל בפעילותי הציבורית בצפון ובתנועה הקיבוצית. עיקר הקשר בינינו היה כשניהלתי את מרכז יובלים לתרבות וזהות יהודית פלורליסטית במכללה האקדמית תל-חי. היתה בינינו הערכה הדדית, אך היתה לה גם טינה כלפיי בשל מאבקי נגד ממשלת רבין במאבק על הגולן. היא היתה קנאית לכבודו ולזכרו. פעם אחת השתמשתי בביטוי "ימי אוסלו העליזים", במאמר לעיתון "הקיבוץ". כעבור ימים אחדים היא פגשה אותי, ונזפה בי על הביטוי. שנינו הופענו יחד בערב לזכרו של חיים גורי. היא לא התאפקה, ואת עיקר דבריה ייחדה לכעסה על כך שגורי יצא נגד רבין בתקופת המאבק על הגולן והסכמי אוסלו, וקראה תכתובת ארוכה בין השניים.
בעבורי רחל היתה בעיקר מופת של מנהיגות התיישבותית קיבוצית ואחיזה עיקשת ואיתנה בקרקע, ביישוב ספר. פעמים אחדות העליתי קבוצות למנרה לפגוש את רחל, לשמוע מפיה את סיפורה של מנרה, כשהדגש היה תמיד על השנים הראשונות, החלוציות, ועל הקרב על מנרה במלחמת השחרור ומבצע החילוץ הלילי של ילדי מנרה לכפר גלעדי. היא סיפרה איך בשנים הראשונות אחת לשבוע, ערב שבת, הם ירדו בחמורים לכפר גלעדי, להתקלח, וחזרו לקיבוצם מיוזעים מהמסע. היא נהגה להקרין סרט על הימים הראשונים, והדגישה איך אין על הגבעה אף עץ, אף צמח. הכול, מבראשית, הם יצרו בעשר אצבעותיהם.
רחל נפטרה ביום שישי, בשנתה ה-102. 83 שנים חיה בקיבוץ מנרה – מפעל חייה. הדבר העצוב ביותר, בעיניי, הוא העובדה שבאחרית ימיה חוותה את הפינוי ממנרה, היישוב שנפגע יותר מכל יישוב אחר בצפון, במלחמת "חרבות ברזל". לא הגיע לה להיות באחרית ימיה פליטה מהקיבוץ שייסדה, הנהיגה וכה אהבה.
יהי זכרה ברוך!
* חוות העלמות – את ספרה של שולמית לפיד "גיא אוני" קראתי בצבא, בשירותי הסדיר, כשהוא יצא לאור. הספר עשה עליי רושם עז. אני זוכר שבסמינר גרעין הצגתי אותו כספר שהשפיע עליי ועורר בי השראה. מעבר לסיפור ולכתיבה, הוא עורר בי הזדהות עם ההיצמדות והדבקות באדמת הארץ למרות כל הקשיים, הסבל והמחיר הכבד.
ספר ההמשך, "חוות העלמות" יצא לאור כבר לפני עשרים שנה, אך רק השבוע קראתי אותו ונהניתי מאוד. סיפור יפה, שיש בו מתח, אהבה, משפחה, סודות במשפחה, ארץ ישראל וסיפור היסטורי. אם "גיא אוני" מביא דרך הסיפור האישי את סיפור העלייה הראשונה, "חוות העלמות" מביא דרך הדור הבא במשפחת סילס, גיבורי "גיא אוני", את סיפור העליה השנייה.
נוניה, גיבורת הרומן, היא בתה של פאניה, גיבורת "גיא אוני". אמנם היא ילידת הארץ, אך היא בחרה לדבוק בבני דורה חלוצי העליה השניה. הסביבה החברתית שלה כוללת את גיבורי העלייה השנייה – חנה מייזל ורחל המשוררת, גורדון וברנר, ברל, בוסל, ברץ וחבריהם.
נהניתי מאוד מהקריאה.
* עצמאות – סרטו של משה רוזנטל "עצמאות" זכה בפרס אופיר לסרט העלילתי הטוב ביותר והוא ייצג אותנו בתחרות האוסקר.
צפינו בו בסינמטק בראש פינה – זה באמת סרט מצוין. סרט לא קל, אך בסופו של דבר אופטימי, עם המסר שקשר הדם חזק כדי לגשר על פערים וקרעים.
המשחק מעולה, בעיקר של הילד יאיר מזור, וכמובן גם של אסי כהן. זו הפעם הראשונה שאני צופה באסי כהן לא בתפקיד קומי, והצפייה חיזקה את התאוריה שלי – לא כל שחקן טוב יכול להיות קומיקאי טוב, אך קומיקאי טוב הוא בהכרח שחקן טוב בכל סוגה.
* שנת מהפך – תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה.
שנת מהפך!
* ביד הלשון: אני הייתי – יערה שפירא סיימה את שידור היומן ברשת ב', קראה את רשימת הקרדיטים וקינחה: "אני הייתי יערה שפירא."
היית יערה שפירא? ומה את עכשיו? מתי ובאלו נסיבות חדלת להיות יערה שפירא?
לא הייתי כותב על כך, אלמלא העיוות הלשוני והלוגי הזה היה נפוץ בקרב שדרי רדיו ופודקסטים, ולא מאתמול.
מה רע ב"אני יערה שפירא"? פשוט, ישר ומדויק.
אורי הייטנר
לתגובות: uriheitner@gmail.com
אינשאללה – שימוש במילה אינשאללה מצד לוסי אהריש בשידור, הוביל לטרור אישי כלפיה של מרדכי דוד ואנשיו.
אירועי 7 באוקטובר – ניסיון לגמד את אחריות ראש הממשלה למחדל 7 באוקטובר, באמצעות גימוד הטבח ל"אירוע".
אילוצי לו"ז – נתניהו עמד לתת הצהרת תמיכה בחוק ההשתמטות. כאשר בנט הודיע שבאותו ערב ייתן הצהרת התנגדות לחוק, נתניהו ביטל ברגע האחרון את הצהרתו בתירוץ: אילוצי לו"ז.
אפשר להמשיך בלינץ' – ציוץ מגעיל (אך מפתיע בגילוי הלב) של ינון מגל, כאשר אחרי כמה שעות חרדה, שבהן היה חשש כבד שהפצ"רית לשעבר יפעת תומר ירושלמי התאבדה, נמצאה בריאה ושלמה.
ארמדה יפהפייה – התפייטות של הנשיא טראמפ על היחידות ששלח לאיראן לקראת מבצע "צדק אפי".
אש בלי הפסקה – הגדרה קולעת לאופן שבו התנהלה הפסקת האש עם חיזבאללה, שנכפתה על ישראל בעקבות המו"מ בין ארה"ב לאיראן.
בום בום בום – התהדרות אינפנטילית של שר הביטחון ישראל כ"ץ בסרטון לקראת הפריימריז בליכוד.
בייביסיטר – כינוי לרכבת האווירית של בכירים אמריקאיים שנשלחו בידי טראמפ לישראל, כדי לפקח על קיום הפסקת האש.
ביירון – שמה של מערכת מזג אוויר סוערת וחריגה, שהיכתה בישראל ובאזור מזרח הים התיכון בדצמבר 2025.
בריסטה – סרטון שבו נראה ראש הממשלה בנימין נתניהו מקבל קפה הפך לוויראלי במרץ 2026, לאחר שגולשים שבדקו אם הסרטון אמיתי או נוצר בבינה מלאכותית, התמקדו בבריסטה הצעירה שהגישה לו את המשקה, והפכו אותה לכוכבת רשת עולמית.
גמלים – התבטאות מביכה של שר האוצר סמוטריץ' שלעג לסעודים ונאלץ להתנצל: "אם סעודיה אומרת לנו נורמליזציה בתמורה למדינה פלסטינית – חברים, לא תודה, תמשיכו לרכוב על גמלים על החול במדבר."
גריעת יכולות – אחד האפקטים המרכזיים של מבצע "שאגת הארי" היתה פגיעה ביכולות שיגור הטילים ויכולות צבאיות אחרות של איראן. ככל שהמטרות הגדולות – הפלת המשטר, השמדת היכולות הגרעיניות וכו' לא הושגו, הדגש היה על הצגת גריעת היכולות כהישג של המבצע.
דיל ההשתמטות – כינוי לעסקה בלתי פורמלית בין נתניהו לחרדים (שפורמלית פרשו מהקואליציה), לפיה הם יתמכו בשורת חוקים שנויים במחלוקת של הקואליציה, תמורת תמיכת הקואליציה בחוקי ההשתמטות – חוק יסוד לימוד תורה והחוק לפיו לא יעצרו עריקים חרדים.
דיפ-סטייט – הקונספירציה המטורללת על מדינת עומק שכביכול שולטת במדינה באמצעות אליטות המשפט, התקשורת והביטחון, שאינן מקבלות את הכרעת העם, טופטפה באמצעות שטיפת מוח במשך שנים, עד שעברה משולי השוליים הסהרוריים לתובנה של "חצי העם", וראש הממשלה עצמו החל להשתמש במונח בקולו.
דשדוש – כינוי ביקורתי כלפי האופן שבו התנהל מבצע "שאגת הארי" ככל שהתרחק ממכת הפתיחה הפנטסטית שלו.
הבחירות הגורליות בתולדות המדינה – כינוי נפוץ, בעיקר בקרב מתנגדי הממשלה אך גם בקרב תומכיה ובקרב התקשורת, לבחירות 2026.
הגוש השלישי – המפלגות והתנועות שאינן מגדירות את עצמן כחלק משני הגושים – הגוש התומך בנתניהו והגוש המתנגד לו, וחותרים לממשלת אחדות ציונית רחבה. בסיבוב הזה הניסיון לא צלח.
החטוף האחרון – לוחם היס"מ, רס"ר רן גואילי, החלל החטוף, שחמאס המשיך להחזיק בגופתו תוך הפרת ההסכם, עד שהיא חולצה בידי צה"ל במבצע "לב אמיץ".
המורדים – כינוי לח"כים מן הקואליציה שהתנגדו לחוקי ההשתמטות.
העזרה בדרך – הבטחה של טראמפ למפגינים באיראן שלא יירתעו להפגין כי העזרה האמריקאית בדרך. המפגינים יצאו לרחובות וביומיים המשטר טבח בכ-40,000 מהם (על פי ההערכות המקלות). העזרה האמריקאית בוששה לבוא, והגיעה רק במבצע "שאגת הארי", שאף היא נגדעה בידי אותו טראמפ בטרם הכרעה.
התהפך עלינו – הגדרה על מדיניותו ההפכפכה של טראמפ, שלאחר מבצע "שאגת הארי" הפכה מפרו ישראלית מובהקת, לאנטי ישראלית.
הפגישה הלילית – פגישה באישון לילה בחנייה תת קרקעית בקריה בין אלי פלדשטיין למזכיר הממשלה צחי ברוורמן, שלטענת פלדשטיין ברוורמן הדליף לו בה על קיומה של חקירת משטרה בפרשת ההדלפה ל"בילד".
הקו הצהוב – קו הנסיגה של צה"ל בתוך רצועת עזה, בשלב א' של עסקת החטופים.
הציב מראה – דף מסרים להצדקת ההטרדות האישיות של מרדכי דוד, שהן "תמונת מראה" על הטרדות אנשי ימין במחאה נגד המהפכה המשטרית.
ועדת טיוח – ועדה פוליטית "פריטטית" שהציע, בשם נתניהו, ח"כ בוארון, לוועדה במקום ועדת החקירה הממלכתית לטבח 7 באוקטובר.
זעם אפי – שמו האמריקאי למבצע "שאגת הארי".
חוק המעצרים – חוק המפלה עריקים חרדים לעומת עריקים שאינם חרדים, ולפיו חרדים לא ייעצרו.
חוק המשרתים – תוכנית פוליטית כלכלית שהציג המועמד לראשות הממשלה בנט, לפתרון בעיית השתמטות החרדים, באמצעים כלכליים.
חוק הפטור מגיוס – כינוי מעודן לחוק ההשתמטות, שבלשון סגי נהור מכונה "חוק הגיוס".
חושך נצחי – מתקפה אווירית רחבה ונרחבת שביצע צה"ל בלבנון ב-8 באפריל 2026 נגד יעדים של ארגון הטרור חזבאללה.
חיוך חינני – השתבחות עצמית של שר הביטחון על חיוכו, בסרטון פריימריז שלו. "שר ביטחון ימני עם חיוך חינני."
חנינה – הגדרה שקרית לבקשת נתניהו מהנשיא לבטל את משפטו (אף שהדבר אינו בסמכות הנשיא).
חתול ארסי – בראיון להסכת של גדי טאוב – נתניהו הסתבך במשל על מכה בכף החתול במאבק נגד איראן. טאוב ניסה לעזור לו, ולהזכיר שכנראה התכוון לתמנון, ונתניהו הבהיר: חתול ארסי.
טבח – האירוע הנורא של 7 באוקטובר. בהצעת החוק הממשלתית להנצחת הטבח, נמחקה המילה טבח מהכותרת, והדבר עורר ביקורת ציבורית על גימוד האסון.
טלאי צהוב – פריט אופנה בהפגנות החרדים הקיצונים נגד הגיוס.
טריליון דולר – שם קוד להון העתק שסעודיה משקיעה ותשקיע בארה"ב, מה שהופך אותה לבעלת ברית זהה במעמדה לישראל, גם במחיר פגיעה ביתרון האיכותי של ישראל במזה"ת.
יותר חורים מגבינה – ביטוי שמקורו בביקורת של הרמטכ"ל אהוד ברק על הבעיות בהסכם אוסלו, הושמע בפי מבקרי תוכנית טראמפ ועסקת החטופים.
לא העירו אותי – התירוץ של נתניהו למחדל 7 באוקטובר, והקונספירציה לפיה לא העירו אותו במזיד.
לא עזה, לא לבנון – סיסמת המפגינים המוחים באיראן על המצב הכלכלי, שיצאו נגד השקעת המשאבים בארגוני הטרור כאשר המצב הכלכלי באיראן כל כך קשה.
לב אמיץ – המבצע לחילוץ גופתו של רן גואילי.
לזרבב – כינוי לפעולות שיטוח של מבנים בעזה, שנובע משמו של הרב זרביב, ששירת מאות ימים במילואים בעזה על דחפור ותיעד את הריסת הבתים, באופן שעורר ביקורת וגינויים לישראל. הרב זרביב השיא משואה בערב יום העצמאות.
ליל הביזה – הגדרה אופוזיציונית ללילה שבו הקואליציה העבירה מיליארדים לחרדים, ערב היציאה לפגרת הבחירות.
לכבות את החקירה – על פי טענת אלי פלדשטיין, צחי ברוורמן אמר לו בפגישה הלילית שביכולתו לכבות את החקירה נגד ההדלפה ל"בילד".
לך תשרת – תגובתו של איזנקוט להטרדה של מרדכי דוד על חוף הים.
למה הם יורים? – תגובתו של ראש הממשלה לידיעה של מזכירו הצבאי על פלישת חמאס ב-7 באוקטובר. באמת למה?
מגן עלומים – הכינוי שניתן לרס"ר רן גויאלי, החלל החטוף, בגין הגבורה שגילה בהגנה על קיבוץ עלומים ב-7 באוקטובר.
מדינת חסות – הגדרה ביקורתית לסיטואציה שנוצרה אחרי מלחמת חרבות ברזל, שבה ארה"ב מכתיבה את מדיניות הביטחון של ישראל בעזה.
מחדל טקטי – הגדרה מגמדת של מחדל 7 באוקטובר בפי שר האוצר סמוטריץ'. זאת, להבדיל מהקמת ממשלה עם מנסור עבאס, שהיא "מחדל חמור פי אלף."
מלובש ומגוהץ – התיאור העילג של יאיר גולן ב-7 באוקטובר, בפיה של שרה נתניהו, כשהפיצה בערוץ 14 את עלילת הדם על כך שגולן ידע, כביכול, על פלישת חמאס.
מלחמת הורמוז – כינוי לעימות המוגבל בין ארה"ב לאיראן סביב מיצר הורמוז, בחודשים שלאחר מבצע "שאגת הארי".
מלחמת הפסקת האש – כינוי למלחמה בפועל שחיזבאללה אסר עלינו לאחר הפסקת האש בלבנון.
מלחמת נצח – קונספירציה פופולרית בשמאל הקיצוני, לפיה ממשלת נתניהו חותרת למלחמת נצח, מסיבות אלקטורליות.
מלחמת שבע עשרה השעות – כינוי ליום קרב מוגבל בין ישראל לאיראן ב-8 ביוני.
מרחב אבטחה – ההגדרה הצה"לית החדשה (שלא כל כך תפסה אחיזה בשיח הציבורי) לרצועת ביטחון.
משט הצומוד – משט אנטי ישראלי להזדהות עם הפלשתינאים בעזה ולמעשה עם חמאס ועם טבח 7 באוקטובר, בהובלת גרטה טונברי.
נדרוס אותו – הבטחה של סמוטריץ' – מה ייעשה לנשיא בית המשפט העליון יצחק עמית.
נתיב למדינה פלשתינאית – הגדרה שהופיעה בהחלטת מועצת הביטחון על הכוח הרב לאומי בעזה, כביטוי, קצת מעורפל, לתכלית המדינית ארוכת הטווח של המהלך.
נתינים – נשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרון ברק אמר, שמהפכה המשטרית הופכת אותנו מאזרחים לנתינים.
סדר חדש – נראטיב של נתניהו, על פיו במהלך מלחמת "חרבות ברזל" והמבצעים באיראן ישראל חוללה סדר חדש במזרח התיכון.
[אהוד: שכחת לציין שנתניהו אחראי גם, בגלל אביו, להפגזת "אלטלנה"].
עוז וענווה – הגדרת רוחו של צה"ל על פי הדר וצור גולדין עם גיוסם, שאותה הם רקמו על רצועת הנשק. העמותה שנאבק להשבתו נקראה "הדר – עוז וענווה", והביטוי רווח בשיח הישראלי בימי חזרת גופתו והלווייתו של הדר גולדין.
עלילת דם – הקונספירציה המטורפת שיצאה מ"סביבת" נתניהו על "בגידה מבפנים", כביכול, ב-7 באוקטובר.
עשרה דגלים אדומים – הרמטכ"ל זמיר הניף, לדבריו, עשרה דגלים אדומים כדי להתריע בפני הדרג המדיני על משבר כוח האדם החריף שצה"ל מתמודד איתו.
פוליגון – אזור התרעה גיאוגרפי מוגדר בידי פיקוד העורף, מצולע על גבי מפה, שנועד למקד את האזעקות רק ליישובים או לשכונות הספציפיות שבהם קיימת סכנה.
פצצונת – שם חיבה שניתן למיני פצצה בתוך פצצות מצרר, בטילים בליסטיים מתפצלים ששוגרו מאיראן במבצע "שאגת הארי".
פרויקט החירות – מבצע שעליו הכריז נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, ב-3 במאי, שנועד לפרוץ את המצור שהטילה איראן על מצר הורמוז בעקבות מבצע זעם אפי. יומיים לאחר מכן, ב-5 במאי הודיע נשיא ארצות הברית טראמפ שהמבצע מושהה, ומאז נעלמו עקבותיו.
פרשת הפצ"רית – פרשה שהסעירה את המדינה – הדלפה לערוץ 12 של חקירת חיילים בכוח 100 החשודים בהתעללות במחבלים עצורים, לאחר שהתברר שהפצ"רית עצמה הורתה על ההדלפה ולאחר מכן טייחה את אחריותה ושיקרה ליועמ"שית ולבג"ץ. הפרשה כעת בחקירה פלילית. חוגי הימין מציגים את הפרשה כ"עלילת דם", כביכול, של הפצ"רית על לוחמי צה"ל.
רגל מדינית – לאורך המלחמה ובמהלך כל מבצע, נשמעת קריאה להגדיר מהו המהלך המדיני לסיום המלחמה.
רחפני נפץ – האיום הקשה שעמו מתמודד צה"ל בלבנון, ועד כה טרם נמצא לו מענה הולם – רחפני נפץ זולים המופעלים באמצעות סיב אופטי, שבהם משתמש חיזבאללה לפגיעה בכוחות צה"ל בלבנון.
שאגת הארי – המבצע הגדול של צה"ל וצבא ארה"ב באיראן, בחודשים פברואר-אפריל 2026, שבו חוסלה הנהגת איראן בראשות המנהיג העליון עלי חמינאי והותקפו קשות מתקני הגרעין והטילים הבליסטיים של איראן. המטרה הראשית היתה חיסול מיזם הגרעין האיראני, מה שלא הושג, והמטרה הבלתי מוצהרת היתה הפלת משטר האייאתולות וגם מטרה זו לא הושגה.
שאגת ההורים – כינוי מריר והומוריסטי ליום קרב בין ישראל לאיראן ב-8 ביוני, שבו הושבתה בהתרעה קצרה מערכת החינוך.
שיחת ההתנצלות – טקס השפלה אישי ולאומי שטראמפ כפה על נתניהו, בו הקריא נוסח התנצלות בפני קטאר, שהוכתב לו, בעקבות ההתקפה הכושלת על הנהגת חמאס בדוחא.
שיחת הקללות – שיחה לאחר מבצע שאגת הארי שבו גידף הנשיא טראמפ את נתניהו ומיד רץ לספר לברק רביד.
תוכנית טראמפ – תוכנית 20 הנקודות של טראמפ לסיום המלחמה, שהביאה לשחרור החטופים וסיום המלחמה.
תנינים – תוכנית הזויה של השר בן גביר והשרה סילמן להקיף בתנינים את בתי הסוהר שבהם כלואים מחבלים.
* בלי להתחכם – יו"ר דגל התורה הנצחי משה גפני וח"כ מקלב הודחו כיוון שלא סיפקו את הסחורה, "לא הצליחו להביא לחקיקת חוק הגיוס."
מי שינחת מפלנטה אחרת ויקרא את ההסבר, יבין שהשניים ניסו בכל מאודם להביא לחוק שיאפשר את גיוס הציבור שלהם לצה"ל, ולא הצליחו, ולכן שולחיהם, "גדולי התורה", הדיחו אותם; אולי ריענון הרשימה יביא לתוצאות טובות יותר, שיביאו לגיוס שהם כה חפצים בו.
החוק שהם לא הצליחו להעביר, הוא החוק שנתניהו וביסמוט הציגו אותו כחוק היסטורי שיביא לגיוס נרחב של החרדים. הם שיקרו. חוק הגיוס הוא לשון סגי נהור לחוק ההשתמטות והעריקה, שאליו דוחפים החרדים; חוק שיעגן בספר החוקים את השתמטות החרדים. השימוש האורוויליאני בצמד המילים "חוק הגיוס" בהקשר של החקיקה הזאת, הוא התגלמות תרבות השקר שהממשלה משרישה בחברה הישראלית.
יש לחולל שינוי מהפכני, שיביא לגיוס לכל. כדי להצליח בכך, עלינו להיפרד מהשקרים שנועדו לכסות במילים את הכוונה האמיתית – המשך ההשתמטות.
אנו לפני הבחירות, ועלינו – הציבור המשרת והיצרני, לדרוש מכל המפלגות הציוניות התחייבות לשים קץ לעיוות ולעוול הזה. תנאי הכרחי הוא פרידה מהשפה המכובסת. זאת לדעת, מי שמדבר על "לגייס את מי שאינו לומד תורה," מתכוון להמשך ההשתמטות החרדית. מי שמדבר על מכסות של לומדים, אולי אינו מתכוון להמשך ההשתמטות ההמונית, אך כנראה שהוא לא למד את קיצור תולדות ההשתמטות.
עלינו לדרוש מכל המפלגות הציוניות התחייבות לטיפול שורש, שיפתור את הבעיה.
ארגון שותפות לשירות, של נשות מילואימניקים מהציונות הדתית, יזמו קריאה לראשי המפלגות בזו הלשון:
התחייבו לגיוס חרדים לצה״ל בלי הצהרות שווא ובלי ויתורים!
1. גיוס לכולם.
2. צה"ל מוביל את המיון והשיבוץ.
3. הטבות מדינה למשרתים וסנקציות למשתמטים.
קישור לעצומה: https://shutafot.com/עצומה/
* אז הוא אמר – למי להאמין? לתחקיר על שיחת נתניהו בן-זאיד או להכחשה של נתניהו?
אני מאמין למה שתפסוק ועדת החקירה הממלכתית. ואיני מאמין למי שמסכל חקירה, כי יש לו מה להסתיר.
איזה אינטרס היה לנתניהו להתעלם מן האזהרה? אותו אינטרס שהיה למפקדי צה"ל לא להעיר את נתניהו.
מה היה האינטרס שלהם? לא היה להם אינטרס. גם לנתניהו לא. הם פשוט היו שבויים כל כך בקונספציה, עד שכל סימן שסתר אותה תויג אצלם אוטומטית כלא רציני. כך גם אצל נתניהו. הוא היה משוכנע כל כך שהוא מצא את הדרך להשיג שקט באמצעות פרוטקשן, שלא יכול להיות שהם יוותרו על המיליארדים שזורמים אליהם כדי לצאת למתקפה, שתסכן את קיומם. בן זאיד אמר? "האָט ער געזאָגט." אז הוא אמר.
* ללא מסקנות אישיות – מדי פעם, כולל בימים האחרונים, מופנית אליי השאלה, מדוע אני שולל את הרעיון של "ועדת חקירה פריטטית". הרי זה כל כך הוגן. במקום ועדת חקירה חד-צדדית, שחצי העם לא יקבל את מסקנותיה, תהיה ועדה שמייצגת את כולם והכל יבוא על מקומו בשלום.
עד כדי כך הצליחה המניפולציה של נתניהו לסיכול החקירה לחלחל בקרב חלק מהציבור, עד שהם באמת ובתמים משוכנעים, בהיפוך המציאות: אלה שדורשים ועדת חקירה ממלכתית על פי החוק הם המוטים, הם אינם הוגנים, הם אינם רוצים בחקר האמת, בעוד נתניהו הוכיח שהוא זה שמציע את ההצעה ההוגנת ביותר, של פריטט וכו' וכו' וכו'.
הוא הצליח להציג את חקירת המחדל שהביא ל-7 באוקטובר כסוגייה פוליטית, שעניינה אחד – נתניהו. כל דורשי החקירה, מונעים ממוטיבציה פוליטית של הדחת נתניהו, ושום דבר אחר אינו מעניין אותם. בית המשפט העליון, כמובן, הוא חלק מהמחנה הפוליטי שזומם את הדחתו, ולכן ברור שנשיא בית המשפט העליון, שעבר תהליך דה-לגיטימציה בדיוק לצורך הטיעון הזה, ימנה ועדה מוטה ומגויסת להדחתו. ואילו הוא, באבירות, אינו מציע ועדת חקירה שמורכבת רק ממי שיקבעו שאין לו אחריות למחדל, אלא מוכן לוועדה פריטטית שחציה מורכב מחורשי רעתו. כל כך הוגן. כל כך נכון. והעובדה שהאופוזיציה דוחה זאת היא ההוכחה החותכת למזימתה.
אבל מטרת הוועדה אינה הדחת נתניהו, אלא חקר האמת לצורך הפקת לקחים כדי למנוע אסון כזה בעתיד. ולכן, ברור שמי שצריך למנות אותה אינו יכול להיות הרשות המבצעת, שתפקודה ואחריותה נבדקים בחקירה (לא אשחק את מקשי מקלדתי על הטענה האינפנטילית והמטומטמת שלפיה בית המשפט אמור להיחקר על אחריות למחדל...), אלא נשיא בית המשפט העליון. והוא ימנה אנשי מקצוע מהמדרגה הראשונה ואנשי משפט מעולים, כדי להגיע למסקנות הנכונות והראויות.
הוועדה הפריטטית, תהיה ועדה פוליטית, שחצייה תמונה בידי פוליטיקאים שהמטרה שלהם היא להדיח את נתניהו וחציה תמונה בידי פוליטיקאים שהמטרה שלהם היא "להוכיח" שנתניהו אינו אחראי למחדל. אף אחד לא יאמין לוועדה, הרכבה הפריטטי ייצור תיקו משתק שיביא לחוסר הכרעה, וכיוון שהכול יהיה כפוף לעמדת היסוד באשר לאחריותו של נתניהו, מאליו לא תהיה חקירה אמיתית. הרי תומכי נתניהו עלולים להטריל את הוועדה אפילו בעלילות הדם האוטואנטישמיות על ה"בגידה מבפנים", כביכול.
אסור להתפשר על הקמת ועדת חקירה ממלכתית, אך אני מציע הצעה שעשויה להוציא את העוקץ מההתנגדות לחקירה – בכתב המינוי של הוועדה ייקבע שהיא לא תנקוט במסקנות אישיות.
שלילת הסמכות למסקנות אישיות, אין משמעותה אי הטלת האחריות. ברור שוועדה שנועדה להגיע לחקר האמת ולהפיק לקחים, חייבת לבדוק את התפקוד של כל הגורמים, להצביע על השגיאות, לקבוע איך היו אמורים לנהוג, ולהטיל באופן מקצועי את האחריות השילוחית והאישית על כל מי שהחקירה תצביע על אחריותם.
אולם אני מציע שהיא לא תוסמך לקבוע שהמסקנה מהאחריות היא נקיטת צעדים אלה או אחרים נגד אנשים אלה או אחרים. אם היא תפסוק, לדוגמה, שגורם בכיר באמ"ן כשל כישלון חרוץ, יחליט ראש אמ"ן איך לנהוג בו, בהנחה שהוא ינהג באחריות, כי הוא רוצה אנשי מקצוע מעולים שיאפשרו את הצלחתו בתפקיד, ולא את מי שכשלו.
מה היתרונות בהצעתי?
א. זמן. אנו כבר שלוש שנים אחרי הטבח והחקירה עוד טרם החלה. הדבר המעכב יותר מכל את דיוני הוועדות הוא ההליך של המסקנות האישיות. כל מי שעלול להיפגע מקבל מכתב אזהרה ומרגע זה נפתח הליך שיפוטי ממושך מאוד, שבו הוא ופרקליטיו מגוננים עליו. זה עלול להימשך שנים.
ב. לעתים המסקנות לא רק שאינן רלוונטיות, אלא הן הופכות מגוחכות. הדוגמה הבולטת ביותר היא אריק שרון. ועדת כהן פסקה שהוא אינו יכול להיות שר הביטחון. ואכן, הוא הודח וברור היה שלעולם לא יהיה שר הביטחון. אפילו לא מ"מ שר הביטחון ליום אחד, כשר בממשלה, שעה ששר הביטחון יצא לחו"ל. אבל אין שום מניעה שיהיה ראש הממשלה, שבישראל הוא – הרבה יותר משר הביטחון – האיש האחראי על ביטחון המדינה. בישראל, ראש הממשלה הוא שר ביטחון על, ובוודאי כאשר מדובר באריק שרון (ולא פחות מכך בנתניהו). אז מה הועילו חכמים בתקנתם?
ג. זולת נתניהו, כל שאר האחראים נטלו אחריות מיד אחרי 7 באוקטובר. כל אחד זולתו אמר את שתי המילים שמחוקות מהלקסיקון של נתניהו: "אני אחראי." וכולם כבר לא בתפקידם, בין אם התפטרו ובין אם הודחו – שר הביטחון, הרמטכ"ל, ראש השב"כ, ראש אמ"ן, מפקד פיקוד דרום, מפקד אוגדת עזה ואחרים. מה הטעם בהליך ממושך שיעכב במשך שנים את עבודת הוועדה ואת הפקת הלקחים, ויקבע שרונן בר לא יכול להיות ראש השב"כ? הרי ברור שגם בלי הוועדה הוא כבר לא יהיה שוב ראש השב"כ. אז מה הועילו וגו'?
נשאר ראש הממשלה נתניהו. אם ועדת חקירה ממלכתית תקבע שהוא האחראי לטבח 7 באוקטובר ותוכיח זאת, ולמרות זאת הציבור יבחר בו לראש הממשלה, כנראה שזה ראש הממשלה שמגיע לנו. הרי לא נחליף את העם (ובניגוד לאגדה האורבנית גם יצחק בן אהרון מעולם לא אמר ש"צריך להחליף את העם").
ד. יש יתרון גדול ברעיון הזה מבחינת אמון הציבור. הנה, כל מבנה-העל שהתבסס על הטענה שמטרת החקירה היא הדחת נתניהו, יאבד את בסיסו. אם נתניהו יסרב גם לוועדה כזאת וינסה להכשילה, תהיה זו הוכחה שהוא נגד כל חקירה, כי הוא מפחד מהאמת. ואם הוא לא יצליח לסכל את הקמתה, לרבים מאלה שהשתכנעו שהוועדה הממלכתית היא טריבונל להדחת נתניהו, יהיה אמון בוועדה ובמסקנותיה.
ובאשר לעתיד, אני מציע לשנות את חוק ועדות החקירה הממלכתיות. החוק הקיים התבסס על הנחת עבודה של ממשלה נורמטיבית, המורכבת מאנשים נורמטיביים והעומד בראשה הוא אדם נורמטיבי, ובמקרה של כשל לאומי הם יקימו מיד ועדת חקירה ממלכתית, כפי שעשתה ממשלת גולדה ב-1973. לנוכח התנהגותה המחפירה של ממשלת נתניהו, יש לשנות את החוק, שלפיו הממשלה מוסמכת על הקמת ועדת חקירה ממלכתית, ולהוסיף על כך, שנשיא המדינה יוסמך להקים ועדת חקירה ממלכתית, ושהכנסת תוסמך להקים ועדת חקירה ממלכתית, בהצבעה חשאית. כמובן ששינוי החוק לא יחול רטרואקטיבית על חקירת מחדל 7 באוקטובר.
* רפורמה בהסכמה רחבה – צפיתי בקטע מראיון של מייסד הרבעון הרביעי ד"ר יואב הלר להסכת כלשהו. יואב דיבר על הצורך ברפורמה משפטית משטרית בהסכמה רחבה ומתוך הידברות בין חלקי העם, להבדיל מדרכו של יריב לוין שהביאה לריסוק החברה הישראלית. המראיינת, איני יודע מיהי, הגיבה מיד: "אה, אתם רוצים להכניס לנו את ההפיכה המשטרית בלי שנרגיש."
הפונדמנטליסטים של מערכת המשפט הם חלק מרכזי בתהליך שגרם למהפכה המשטרית. אם הם חושבים על מערכת משפט ללא מיצרים, ללא איזונים ובלמים, ללא הגדרה מוסכמת על מערכת היחסים, האיזונים והבלמים בין הרשויות, עם התנגדות קנאית לכל שינוי – הם ימיטו עלינו מהפכה משטרית חמורה שבעתיים.
אני מקווה ומאמין שהשלטון יתחלף. חובתה של הממשלה הבאה יהיה העברת רפורמה משפטית ומשטרית קונסטרוקטיבית, שתתקן את הליקויים, תחזק את הכנסת (בעיקר מול הממשלה) ותקדם אותנו לעבר חוקה. את הרפורמה הזאת ניתן וראוי לקדם בהסכמה רחבה, בין אם במסגרת ממשלת אחדות לאומית ובין אם בהסכמה ובשיתוף פעולה בין הממשלה לאופוזיציה. אם האופוזיציה תסרב לשתף פעולה ותדבק בתפיסת המהפכה המשטרית, והרפורמה תתקבל ברוב קטן, נכון יהיה להביא אותה לאישור במשאל עם.
* גוטליב ממין זכר – נתניהו רצה להיפרע מגוטליב ומעוד כמה נשאי גוטליביזם כי הם מרחיקי קולות.
הוא רצה אישים שייצרו קצת מכובדות ברשימה, אך הם לא התייצבו. בסוף הוא הכניס את ברדוגו.
ברדוגו הוא גוטליב ממין זכר. אז מה הועילו חכמים בתקנתם?
מבחינת נתניהו יש יתרון בגוטליב הזכר על המקור. בניגוד אליה הוא צייתן. ביבי מצווה: "רגלי!" והוא מתייצב, מתנשף, עם הלשון בחוץ. ביבי מצווה "שכ-תו"... אתם כבר מבינים.
גם אם נחלץ את הפקק, ואחרי הבחירות תהיה לנו ממשלה שפויה, כנסת עם כפל גוטליבים היא עוד שלב בהתאבדות הפרלמנטריזם הישראלי.
* משקל נגד לברדוגואים – אלישע מדן הוא דמות מופת, בעיניי. לא רק בשל גבורתו בשדה הקרב. לא רק בזכות האופן שבו התמודד עם פציעתו האנושה ועם קטיעת שתי רגליו, שהוא מופת של ניצחון רוח האדם על מגבלות הבשר וחולשות הגוף. לא פחות מכך בשל שליחותו החברתית הציבורית מאז הפציעה, כמי שקורא לאחדות ונלחם בקרע, בשסע ובשנאה. הוא נהג לספר איך לפני 7 באוקטובר היה חלק מהפילוג, עמד מול "הקפלניסטים" כאילו היו אוייב, ואיך התפכח כאשר לחם כתף אל כתף עם אותם יריבים אידיאולוגיים ופוליטיים, להגנה על המולדת, כאשר כל אחד מהם מוכן לחרף את נפשו לא רק על הגנת המדינה אלא גם על ההגנה עליו כאח לנשק והוא היה מוכן לחרף את נפשו בהגנה על אחיו לנשק, שדעותיהם שונות משלו. והוא יוצא נגד ההסתה, נגד הדה-לגיטימציה, נגד שיח השנאה, וחותר להסכמה לאומית רחבה בסוגיות השנויות במחלוקת.
אני שמח מאוד לראות אותו בשדה הפוליטי, בתקווה שידבק בדרכו. אך כשנודע על שריונו בליכוד, תגובתי המיידית היתה שהליכוד, מפלגת הפלגנות, הסכסכנות, ההפרד ומשול, השחיתות וההשתמטות, אינה ראויה לו.
מצד שני, אם הליכוד דוחק החוצה טיפוסים מפוקפקים כמו מאי גולן, הגנו"ט (הגאון ניסים ואטורי) ושרת התנינים זיבורית סילמן, ומכניס אדם כמו אלישע מדן, הרי שזו ברכה כפולה ומכופלת.
מדן הוא היפוכו הגמור של משוריין אחר של נתניהו, ברדוגו, שהוא התגלמות הביביריונות, השנאה, ההסתה, סתימת הפיות, תרבות השקר, הקונספירציה ועלילות הדם. הוא גם היפוכו של המשוריין אלי גולדשמידט שהוא התגלמות האופורטוניזם, הכדאיניקיות, החנופה והלקלקנות.
יש בי תקווה, שעצם העובדה שיש בסיעת הליכוד אדם כאלישע מדן, טומנת בחובה את זרע התיקון, בהיותו משקל נגד לברדוגואים.
* הולכים על הראש של איזנקוט – הרשת מוצפת בקמפיין דוסופובי מכוער נגד איזנקוט, מצד תומכי הדמוקרטים, בשל שיבוץ דתיים ברשימתו.
הם מכנים את עצמם "ליברלים".
הקמפיין הזה הגיע, איך לא, ל"הארץ", בפשקוויל של אורי משגב.
* עיי חורבות – התפקיד החשוב ביותר בממשלה הבאה יהיה השר לביטחון פנים (כן, לא "ביטחון" לאומני).
תפקידו יהיה לשקם מאפס את משטרת ישראל, שראש הכנופייה הרס עד היסוד והשאיר עיי חורבות, ולשקם מאפס את המשילות ואת שלטון החוק שנרמסו, והתפוררו עד דק.
* רוח המפקד – תיעוד מזעזע בערוץ 12, של אלימות קשה מאוד של שוטרים על אזרח מבוגר, שעבר עבירת תנועה קלה.
כאשר [----] ממונה לשר המשטרה, מה הפלא שהשוטרים הופכים לפושעים.
* הרייך הרביעי - טראמפ ברך על ניצחון הימין הרדיקלי בגרמניה והוסיף: MGGA. Make Germany Great Again. עשו את גרמניה גדולה שוב.
איזו תודעה היסטורית!
שמא הוא מפנטז על הרייך הרביעי?
* לְמה שרון מינה את נתניהו – במאמרו בוויינט "הכי חשוב – שר החוץ", כתב אבי שילון: "כששרון נעשה לראש הממשלה, והוא רצה דווקא לצמצם את כוחו של נתניהו, הוא מינה אותו רק לשר האוצר, ומינה את סילבן שלום לתפקיד היוקרתי."
שילון אינו מדייק. כששרון נעשה לראש הממשלה הוא מינה את נתניהו לשר החוץ. מינויו לשר האוצר ומינוי סילבן שלום לשר החוץ, היו בממשלתו השנייה.
* רחל רבין – רחל רבין מוכרת בעיקר כ"אחות של", מה שאף פעם לא חרה לה, כי היא העריצה בכל מאודה את אחיה הבכור. אך היא היתה מנהיגה מרשימה מאוד, חכמה וחזקה, בזכות עצמה – בקיבוצה, בגליל העליון ובתנועה הקיבוצית. היא היתה מורה, מחנכת ומנהלת למופת, שהעמידה דורות של תלמידים.
רחל הייתה ממייסדי קיבוץ מנרה, על הר טרשים קרח אי שם בצפון הרחוק, יישוב מבודד לגמרי, סמוך לאוכלוסייה ערבית לבנונית, שעימה היחסים בתחילת הדרך היו ידידותיים, אך לימים מנרה התמודדה עם בעיות ביטחוניות קשות. תנאי החיים בקיבוץ היו קשים מאוד, גם ביחס לתנאים החלוציים שאפיינו את יישובי הספר באותה תקופה. לאורך עשרות שנים רחל היתה המנהיגה הבלתי מעורערת של הקיבוץ, הן בקדנציות רבות כמזכירת הקיבוץ והן כמנהיגה בלתי פורמלית כשלא כיהנה בתפקיד. לאורך השנים, היישוב סבל ממחסור בחברים וממצב כלכלי קשה, ורחל החזיקה את הקיבוץ והנהיגה אותו ביד רמה למרות הקושי.
רחל היתה דמות מרכזית בגליל העליון, ניהלה את בית הספר "הר וגיא", היתה ממייסדי מכללת תל-חי ופעילה מרכזית במוסדות האזור, במוסדות התנועה ובמפלגת העבודה.
רחל היתה אישה חזקה מאוד. בכל פורום התקבלה ביראת כבוד – כשהיא דיברה כולם שתקו והקשיבו.
הכרתי את רחל בפעילותי הציבורית בצפון ובתנועה הקיבוצית. עיקר הקשר בינינו היה כשניהלתי את מרכז יובלים לתרבות וזהות יהודית פלורליסטית במכללה האקדמית תל-חי. היתה בינינו הערכה הדדית, אך היתה לה גם טינה כלפיי בשל מאבקי נגד ממשלת רבין במאבק על הגולן. היא היתה קנאית לכבודו ולזכרו. פעם אחת השתמשתי בביטוי "ימי אוסלו העליזים", במאמר לעיתון "הקיבוץ". כעבור ימים אחדים היא פגשה אותי, ונזפה בי על הביטוי. שנינו הופענו יחד בערב לזכרו של חיים גורי. היא לא התאפקה, ואת עיקר דבריה ייחדה לכעסה על כך שגורי יצא נגד רבין בתקופת המאבק על הגולן והסכמי אוסלו, וקראה תכתובת ארוכה בין השניים.
בעבורי רחל היתה בעיקר מופת של מנהיגות התיישבותית קיבוצית ואחיזה עיקשת ואיתנה בקרקע, ביישוב ספר. פעמים אחדות העליתי קבוצות למנרה לפגוש את רחל, לשמוע מפיה את סיפורה של מנרה, כשהדגש היה תמיד על השנים הראשונות, החלוציות, ועל הקרב על מנרה במלחמת השחרור ומבצע החילוץ הלילי של ילדי מנרה לכפר גלעדי. היא סיפרה איך בשנים הראשונות אחת לשבוע, ערב שבת, הם ירדו בחמורים לכפר גלעדי, להתקלח, וחזרו לקיבוצם מיוזעים מהמסע. היא נהגה להקרין סרט על הימים הראשונים, והדגישה איך אין על הגבעה אף עץ, אף צמח. הכול, מבראשית, הם יצרו בעשר אצבעותיהם.
רחל נפטרה ביום שישי, בשנתה ה-102. 83 שנים חיה בקיבוץ מנרה – מפעל חייה. הדבר העצוב ביותר, בעיניי, הוא העובדה שבאחרית ימיה חוותה את הפינוי ממנרה, היישוב שנפגע יותר מכל יישוב אחר בצפון, במלחמת "חרבות ברזל". לא הגיע לה להיות באחרית ימיה פליטה מהקיבוץ שייסדה, הנהיגה וכה אהבה.
יהי זכרה ברוך!
* חוות העלמות – את ספרה של שולמית לפיד "גיא אוני" קראתי בצבא, בשירותי הסדיר, כשהוא יצא לאור. הספר עשה עליי רושם עז. אני זוכר שבסמינר גרעין הצגתי אותו כספר שהשפיע עליי ועורר בי השראה. מעבר לסיפור ולכתיבה, הוא עורר בי הזדהות עם ההיצמדות והדבקות באדמת הארץ למרות כל הקשיים, הסבל והמחיר הכבד.
ספר ההמשך, "חוות העלמות" יצא לאור כבר לפני עשרים שנה, אך רק השבוע קראתי אותו ונהניתי מאוד. סיפור יפה, שיש בו מתח, אהבה, משפחה, סודות במשפחה, ארץ ישראל וסיפור היסטורי. אם "גיא אוני" מביא דרך הסיפור האישי את סיפור העלייה הראשונה, "חוות העלמות" מביא דרך הדור הבא במשפחת סילס, גיבורי "גיא אוני", את סיפור העליה השנייה.
נוניה, גיבורת הרומן, היא בתה של פאניה, גיבורת "גיא אוני". אמנם היא ילידת הארץ, אך היא בחרה לדבוק בבני דורה חלוצי העליה השניה. הסביבה החברתית שלה כוללת את גיבורי העלייה השנייה – חנה מייזל ורחל המשוררת, גורדון וברנר, ברל, בוסל, ברץ וחבריהם.
נהניתי מאוד מהקריאה.
* עצמאות – סרטו של משה רוזנטל "עצמאות" זכה בפרס אופיר לסרט העלילתי הטוב ביותר והוא ייצג אותנו בתחרות האוסקר.
צפינו בו בסינמטק בראש פינה – זה באמת סרט מצוין. סרט לא קל, אך בסופו של דבר אופטימי, עם המסר שקשר הדם חזק כדי לגשר על פערים וקרעים.
המשחק מעולה, בעיקר של הילד יאיר מזור, וכמובן גם של אסי כהן. זו הפעם הראשונה שאני צופה באסי כהן לא בתפקיד קומי, והצפייה חיזקה את התאוריה שלי – לא כל שחקן טוב יכול להיות קומיקאי טוב, אך קומיקאי טוב הוא בהכרח שחקן טוב בכל סוגה.
* שנת מהפך – תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה.
שנת מהפך!
* ביד הלשון: אני הייתי – יערה שפירא סיימה את שידור היומן ברשת ב', קראה את רשימת הקרדיטים וקינחה: "אני הייתי יערה שפירא."
היית יערה שפירא? ומה את עכשיו? מתי ובאלו נסיבות חדלת להיות יערה שפירא?
לא הייתי כותב על כך, אלמלא העיוות הלשוני והלוגי הזה היה נפוץ בקרב שדרי רדיו ופודקסטים, ולא מאתמול.
מה רע ב"אני יערה שפירא"? פשוט, ישר ומדויק.
אורי הייטנר
לתגובות: uriheitner@gmail.com
משה גרנות
טיוטה
על "בובאר ופקושה" מאת גוסטב פלובר
תרגום מצרפתית – יהושע קנז
עם עובד 1997, 350 עמ'
מבין כל הספרים של גוסטב פלובר שקראתי, נראה לי שהיצירה הכי מבולגנת היא "בובאר ופקושה", יצירה שהקדיש לה שנים רבות מחייו, ואשר מעולם לא סיים, כי נפטר, כשבאמתחתו תוכנית באשר להמשך היצירה.
עליי "בובאר ופקושה" עשה רושם של טיוטה, שבבוא הזמן היא אמורה לקבל את השיוף האחרון בידי האיש שהביא לעולם את היצירה הנחשבת לאושיית תרבות עולמית – "מאדאם בובארי". ומדוע אני משער שמדובר בטיוטה? משום שיש בכתב היד הזה חזרות על אותם הנושאים, משום שפלובר התכוון לכנות את היצירה – "סיפורן של שתי קרציות", ולהוכיח באמצעות שני גיבוריו עד כמה אין תועלת בידע שהאדם יכול להגיע אליו. וכן, פלובר העיד על עצמו כי קרא 92 ספרים (אני ספרתי יותר!) בתחומים שלא היה לו בהם מושג קודם לכן, כגון כימיה, רפואה, חקלאות וכו' – כמפורט ב"אחרית דבר" של יהושע קנז בסוף הספר. לא נראה לי סביר שסופר שמוציא מתחת ידו יצירות מופת, ישאיר בכתב היד האמור להיהפך לספר – רשימה ענקית של ספרים עליהם ביסס את התובנות שלו. וכן, באיזה שהוא שלב הסופר שכח שהגיבור בובאר הוא אלמן, וכותב שהיתה לו חנות, ואשתו ברחה עם הקופה (עמ' 7 לעומת עמ' 12).
ואף על פי כן, יש ערך מוסף לקריאה במה שאני מכנה "טיוטה" זאת. אספר בקצרה במה מדובר ביצירה זאת, ואתלבט עם הקוראים אם ראוי להמליץ על קריאתה:
ביום חם באחד הבולווארים בפאריס יושבים שני אנשים ששמותיהם רשומים בכובעיהם, שני גברים בודדים בני 47, שמתוודעים האחד בפני רעהו, ומוצאים שיש ביניהם המון משותף, מלבד הגיל, גם המקצוע – בובאר הוא לבלר בבית מסחר לאריגים בבעלות דודו, ופקושה לבלר במיניסטריון הצי. בובאר היה נשוי, אך התאלמן, ופקושה רווק, שניהם, אם כן, בודדים, והם חשים שיש ביניהם הרבה מן המשותף, ומחליטים לבלות יחד במסעדות ובבתי תרבות שונים. לימים נודע שהדוד, אצלו בובאר עבד כלבלר, נפטר והשאיר ממון רב לבניו "החוקיים", והוא מכיר בבובאר כבבנו, ולכן מוריש לו שליש מממונו, המהווה עבור בובאר אוצר אגדי. כאן המקום לציין שבמקום אחד בספר מצוין השם המלא של השניים (עמ' 11), אבל לאורך כל הספר הם מוזכרים רק בשם המשפחה – בובאר ופקושה.
השניים נועצים, וקונים בכסף הזה אחוזה (33 הקטר, טירה וגן) באזור הקרוב לעיר קאן. אחד הביקורים הראשונים במקום הוא באחוזתו של הרוזן דה פאוראז', והם המומים ממה שהם רואים: 14 עובדים קוצרים שיפון, עדר כבשים ענק, רפת עם כמאה פרות, לול ענק, מכלאת שוורים. הם מבינים שהם טירונים בתחום, והם מתחילים לקרוא ספרי חקלאות (וכאן באה רשימת הספרים שקראו בנושא, וכך יקרה גם בהתנסויות הבאות שלהם). הם קונים סוסים, פרות עדר כבשים, שוכרים עגלונים, רועים, והכסף אוזל. לכך מצטרפים פגעי מזג אוויר, רמאות של פועלים, שריפה שפורצת בגדישים (כנראה הצתה), בעלי חיים מתים בשל טיפול לקוי, מזקקה של אלכוהול מתפוצצת וכו' – עד שהם על סף פשיטת רגל, ונכונים אפילו למכור את האחוזה. הם מאמינים שעליהם ללמוד מספרים את נושא המטאורולוגיה, רוכשים ברומטר.
הם מחליטים להחכיר את האחוזה, לפנות לספרי אמנות, והופכים את הטירה למוזיאון, אחר כך פונים ללימוד כימיה ואנטומיה, וקונים לשם כך דגם של גוף האדם, שניתן לפרק את חלקיו, אך אינם יודעים איך להרכיב אותו בחזרה. עורכים ניתוח בכלב, ניתוח שגורם למותו. מכאן קצרה הדרך לעסוק בבריאות, והם פונים לסמכות בנושא ד"ר ווקורביי, וקונים ספרים המלמדים איך להיות בריאים. הם רואים עצמם ראויים לטפל בחולים (למגינת ליבו של הרופא), ויש להם הצלחות לא מעטות, אבל גם כישלונות – ראש העיר פורו מקבל טחורים בעקבות הריפוי שלהם. וכן, הם מבקשים לזווג בין תרנגול וברווז, תיש וכבשה, כלב עם חזיר.
מכאן הם עוברים לאסטרונומיה – לומדים איך נוצר היקום, מהי מהירות האור, סודות האבולוציה.
מהאסטרונומיה הם עוברים לגיאולוגיה, ומחפשים מאובנים, חיפושים שכמעט גרמו למאסרם, כשרצו לקלף מאובן מסלע. הם חוקרים על הלבה שבבטן האדמה, ומחשבים את התקררות כדור הארץ, וסוף העולם. מכאן עוברים לארכיאולוגיה, והופכים את מגוריהם למוזיאון, בו הם מציגים סרקופג, שריון קשקשים וכו'.
כעבור כחמש שנים, כשהם כבר בני 52, פקושה מתוודה שמעולם לא ידע אישה. בובאר מתוודה שהיו לו יחסים עם כובסת, ונודע לו שהרתה למישהו אחר (עמ' 68, והרי קראנו שתי גרסאות אחרות לעיל!).
מארכיאולוגיה הם עוברים להיסטוריה של צרפת, בעיקר למהפכה הצרפתית ולשינויי המשטר במאה ה-18. משם הם עוברים לימי הכשדים, תקופת הומרוס וכו'. הם אינם מרוצים ממה שהם קוראים, ומתכוונים לחבר בעצמם ספר היסטוריה, תוכנית שכמובן לא באה לידי מימוש. מכאן הם עוברים ליצירותיהם של שייקספיר, רסין, וולטר, ולתר סקוט, אלכסנדר דימא, ז'ורז' סאנד, ויקטור הוגו. מחליטים לכתוב מחזה, וכדי להתאמן הם משחקים את "פדרה" בפני מרת בורדן האלמנה, מלי המשרתת, וגורז'י, נגר שלעולם אינו מסיים את עבודותיו. הם מאזינים להטפותיו של המורה פטי, המציע לפרק את הצבא מנשקו, לבטל את בית המשפט, להקים רפובליקה שבראשה דיקטטור.
מכאן הם עוברים לפילוסופיה מדינית, ושוב רשימה גדולה של ספרים בנדון. על דבר אחד כמעט שאין דיון עד כה בספר: לפי כמות האירועים המסופרים בספר – השניים מתקרבים לגיל שישים – אבל לא מוזכרת לגבי השניים כל קירבה לליבידו (מונח של פרויד, אבל אין לי מונח המתאים לתקופתו של פלובר). פקושה מזכיר את תומתו עד גיל 52, ובובאר מזכיר אישה שהתאלמן ממנה, או לחלופין – ברחה עם הקופה. הסופר, שבעצמו לא נישא, ולא נולדו לו ילדים, חש כנראה שהיעדר התשוקה הוא בלתי סביר, והוא מפגיש את פקושה עם סצינה קורעת לב של תשוקה: הוא עד (חבוי) לווידוי אהבתה של גברת קסטיון הנשואה, למאהב שלה גורז'י הנגר שמבקש לנטוש אותה ולהתגייס. היא היתה נפגשת עם אהובה במחסן, ועתה בייאושה על כך שהוא נוטש אותה, היא מוכנה לתת לו כסף, לברוח עמו, שרק לא יעזוב אותה. גורז'י לוקח ממנה כסף, מכנה אותה זקנה, ונוטש אותה. הנושא הזה מתפתח עוד מעט: בובאר מציע נישואין למרת בורדאן, בעלת השפם, ופקושה מצליח להתייחד עם המשרתת מלי היפה. אבל לשניהם מפח נפש: מרת בורדאן מבקשת כנדוניה את אחוזת אקאל, ופקושה נדבק בעגבת.
נושאי עניין אחרים: ריפוי במיגנוט, חיפוש זהב במקלות קסם, סיאנסים עם שולחנות זזים. אחר כך מבקשים לברר אם יש אלוהים, אם העולם קדום, אם יש אמת בסיפור הבריאה, אם יש בחירה חופשית לאדם (האם פושע יכול לבחור בחיים אחרים?) האם יש בסיס למוסר, האם יש השגחה עליונה – הם קוראים את שפינוזה, הגל, דקארט, קאנט לייבניץ. כמובן, נוצר ריב בנדון עם הכומר ז'פרואה ועם ראש העיר פורו.
הם מגיעים למסקנה שאין לחיים טעם, ולכן מחליטים להתאבד, ואפילו מכינים חבלים ועניבות חנק באסם, אך ברגע האחרון חוזרים בהם מן הטעם שלא כתבו צוואה. הם נקרים לחגיגות חג המולד, ומכפירה גמורה הם הופכים למאמינים אדוקים, קוראים בתנ"ך ובברית החדשה, מתפעלים מישוע שאהב עניים. הם צמים, פקושה אפילו מסתגף. כאן מופיע יהודי בשם גוטמן שמוכר להם תשמישי קדושה במחיר מופקע. הם הולכים למקומות בהם, לפי הסיפורים, הבתולה הקדושה חוללה ניסים, והבריאה חולים. שם מופיע גוטמן היהודי, מוכר תשמישי קדושה שמחליף מקצועות, ומישהו מכנה אותו "יהודי מזוהם!" – חשבתי אולי גם פלובר חבר ליוצרים האנטישמים (שייקספיר, דיקנס, טורגנייב, דוסטוייבסקי), אבל מסתבר שהדברים אינם נאמרים על ידי הסופר, אלא על ידי דמות מבאי המקומות המוקדשים לבתולה הקדושה.
נופל לידיהם הספר "בחינת הנצרות", ובעקבות הקריאה בו, הם "חוזרים בשאלה": מסתבר שדמויות המופת במקרא היו בעלי מומים מוסריים; האל ברא את האדם חוטא, מדוע הוא מעניש אותו על חטאיו? איך ייתכן שמשה כתב את התורה, הרי כתוב בה שהוא מת. הנביאים טענו שראו את אלוהים, אבל הרי כל נביא מתאר אותו אחרת; מדוע יש כל כך הרבה סתירות בתורה? מהספר הזה למדו שהקתולים הרגו ועינו יותר פרוטסטנטים, יהודים ומוסלמים – יותר ממה שהרומים הרגו נוצרים.
השניים מרחמים על בנו ובתו של טואש, הפושע האסיר, ולוקחים את ויקטור וויקטורין תחת חסותם, אך הם נכשלים בחינוכם, כי הם נוהגים באלימות ובמרמה כמו אביהם, ויקטור כמעט הרג את בנו של הנוטריון, וויקטורין מתנשקת עם בן זה, ושוכבת עם גבר זקן. לא עזרו להם ספרי החינוך של רוסו ופסטלוצי.
יש עוד חיפושי דרך לשני הגיבורים שלנו, אבל נדמה לי שנתתי בדבריי מושג איך הספר בנוי.
ועכשיו להמלצה: אני מודה שהתחנות בחייהם של שני הגברים הבודדים האלה שיצרו חברות אמיצה ביניהם – באמת ריתקה אותי, הגם שאינספור הספרים המוזכרים ברקע, ואינספור התמורות שעוברות עליהם די מעייפים. אני קראתי, ואינני מצטער, אבל אבין את מי שחושב אחרת.
משה גרנות
יהודה גור-אריה
הערות שוליים [187]
הגיגים קלים על עניינים כבדים
בית-קפה נעול
הודו לה' כי טוב. כי טוב לראות בית-קפה של מינים סגור בשבת קודש. סגור ומסוגר. נעול ומנועל. גן נעול אחותי כלה. וזה עדיין לא הכול. זהו הישג נוסף במלחמתנו לטהר את עיר הקודש ממתייוונים של ימינו, כמו אז בימי החשמונאים. בעזרת השם נדליק נר-קודש מפך השמן הטהור והזך. ואיפה נדליק את נר-הקודש הזה? כמובן, בבית-המקדש. והלא אין לנו כעת בית-מקדש. אל דאגה. בעזרת השם יהיה לנו. יש כבר תוכניות הנדסיות מדויקות ואפשר להתחיל לבנות. ונזכה ונראה את בית-המקדש השלישי גדול ומפואר אפילו יותר מזה שבנה שלמה המלך. ונחנוך אותו במהרה בימינו אמן.
קו צהוב
אם חפצי-חיים אנו ורוצים לחיות עם חופשי בארצנו ארץ ציון וירושלים, יש כנראה צורך למתוח "קו צהוב" בלב ירושלים, כמו ברצועת עזה, להתגונן מפני הברברים ממאה שערים ובני-ברק, שונאי [מדינת] ישראל. לא נעים לראות שוב את ירושלים ובליבה חומה. אבל חייבים לעצור אותם איפה-שהוא, שלא יהפכו את ישראל כולה לבני-ברק. אבסורד? האם יש למישהו פתרון אחר?
לשחק ב-"אבא-אמא"
אני צ'ילבה וכועסת וזועמת על הממשלה הרשעה הזאת, שאוסרת על ילדי יבנאל לשחק ב"אבא-אמא" בעוד השרים הרשעים עוסקים בכך כהנה וכהנה. גם ביום וגם בלילה.
לשון השר
השר הבכיר חיים כ"ץ התבטא בוויכוח עם יריב: לך תז***ן. יפה. זו הלשון התקנית והרמה התרבותית של שר בכיר בממשלת ישראל בימינו. פנינים על לשונו. וכאן הצעתנו לשר "הנכבד": לך ותעשה כהצעתך לזולת: לך ותז***ן.
להחזיר לשולח
קראתי סיפור בדיוני על המצאה של מערכת הגנה אנטי-אווירית ליירוט טיל עויין, על-ידי שיבוש מערכת הניווט של הטיל: באמצאות AI חודרים למערכת הניווט של הטיל ונותנים לו פקודה: פנה ימינה 30 מעלות, או: חזור לשולח. והוא חוזר ונופל על הראש של המשגרים. ואני שואל את עצמי [ולא רק את עצמי]: האם זה לא יכול להתרחש גם במציאות?
שעשועי סקרים
כאשר אני פותח [באופן מטאפורי] את דלת ביתי ורואה מה שמתרחש סביבי, אני מתעצבן. נכון יותר: מוסיף ומתעצבן, בעצם – כבר לא ממשיך להתעצבן. מה הטעם? מה זה יעזור לי או לכולנו?
אך כאשר אני רואה את מבול הסקרים, משאלים, מסקנות, תחזיות, נבואות לקראת תוצאות הבחירות, אני מתבדר ומשתעשע מזה יותר מאשר מהופעה של בדרן על הבמה. ומשעשע לראות מועמדים כוססים את ציפורניהם ונושכים את שפתיהם ומתפללים "פתח לנו שער.".
ובלילה של יום הבחירות, כאשר כולם יחכו לסיום מניין הקולות, סוקרים רבים "יאכלו את כובעיהם." ומי שלא נבחר – יבכה.
שנה טובה. לשנה טובה תכתבו ותחתמו לאלתר לחיים.
יהודה גור-אריה
אברהם מורדוך
אֵבֶל
ספטמבר, 2026
אולי זה לא הולם להתחיל את השנה החדשה בכתיבה על אבל. שנה חדשה צריכה להתחיל בתקווה. בתקווה לשלום, בתקווה לבריאות ולהגשמה. יחד עם זאת התקווה לא תחזיק מעמד אם נשכח את שאהבה נפשנו. האבל הוא המנגנון שמבטיח את הזיכרון והתקווה מבטיחה את השאיפה לעתיד טוב יותר. אני חושב שאין מקום לאחד ללא השני.
לפי ויקיפדיה אבל מוגדר כתגובה הרגשית האופיינית לאובדן. מרבית העיסוק באבל מתייחס לאובדן חיי אדם, אבל מופיע גם נוכח סוגי אובדן אחרים כגון הופעה של מחלה קשה, פיטורים פתאומיים ממקום עבודה, גירושין ועוד. האבל כולל ביטויים רגשיים, חשיבתיים והתנהגותיים המשתנים, כמובן, מאדם לאדם וממקרה למקרה. במקרה של אובדן חיים, עוצמת האבל, מאפייניו ומשכו מושפעים ממידת הקרבה הרגשית למנוח. אין דומה אבלה של הרעייה הצעירה למותו בקרב של בעלה, אהוב נפשה, שאליו היא נשואה תקופה קצרה בלבד לאבלו של הגבר על מותו בקרב של ידידו מזה כמה שנים, או לאבלה של האם שבתה הצעירה, שעדיין לא חוותה רבות בחייה, נפטרה ממחלה ממארת מרובת ייסורים. בשלושתם מושא האבל זה האדם, הגבר הצעיר שנהרג במלחמה או הבת שנפטרה ממחלה. אבל בעוד שהרעייה מתאבלת לא רק על אהובה אלא גם על גורלה, על עצמה, על פחדיה, והאבל מכיל, במקרים רבים, חששות לגבי עתידה. אבלו של החבר, שידידו נהרג במלחמה, הוא נקי יותר, עוסק רק במת ולא בגורלו ועתידו של המתאבל. מה הוא האבל של האם? האם הוא אחר משני הסוגים הקודמים?
לפני זמן קצר ביקרתי בשבעה של ידיד, יהודי חרדי, שקרה לו אסון נורא – בתו ואם לארבעה מנכדיו, התאבדה בתלייה. הגרוש, בעלה לשעבר של הבת שהתאבדה, לא ממש בעניין של להיות במשמורת של הילדים. המצב נורא. אז מה אני עושה כשאני יושב לידו ומנסה לנחם אותו (הרי זה לא ממש אפשרי)? אני מספר לו על הצרות שלי, על האבל הפרטי שלי ואומר לי אותו ידיד "נכנסים לכאן הרבה אנשים וכולם מספרים לי על הצרות שלהם וכולם נושאים שקים מלאים וכבדים על גבם." לכל אחד יש את האבל שלו. רובנו אבלים וכל אחד וסיבותיו וכל אחד ואובדנו וסיפור חייו וכל אחד ואבלו. רובנו אבלים אבל האבל של כל אחד הוא אחר, שונה, כואב בצורה אחרת, מרסק.
למדתי שמנהגי האבלות ביהדות בנויים כתהליך מדורג שנועד, מהצד האחד, לכבד את הנפטר וללוות את המשפחה בצערה: קריעה, שבעה, שלושים וי"ב חודשים. הדתיים והמסורתיים נוהגים כך. מהצד השני, המנהגים הולכים ופוחתים ככל שעובר הזמן כדי לעזור לאבל לחזור לחיים רגילים ולפנות את נפשו לטובת בני המשפחה האחרים.
קריעה: קורעים את בגד האבל סמוך לקבורה או בלוויה כאות כאב.
שבעה: שבעה ימים שבהם יושבים בבית הנפטר או בבית האבל. לא עובדים, לא מתרחצים להנאה, לא נועלים נעלי עור ולא מסתפרים.
שלושים יום: איסור תספורת, גילוח והשתתפות בשמחות.
שנה (12 חודש): אמירת קדיש והימנעות משמחות (רק על פטירת אב או אם).
ארבעת השלבים הנ"ל לא מאוד מחמירים ואני חושב שהרעיון מאחורי המנהגים האלו הוא לאפשר למתאבל לחזור מה שיותר מהר לחיים הרגילים ולא לשקוע באבל ובמחשבות האובדניות שאנו עשויים לעסוק בהם. רוב עם ישראל נוהג במנהגי האבלות האלו או לפחות בחלקם. איבדנו את מה שאיבדנו ועכשיו החיים נמשכים ועלינו להמשיך ביום יום שלנו, גם לטובת שאר האנשים המקיפים אותנו. יש אמנם בעדות מסוימות מנהגי אבלות מחמירים יותר אבל אני לא נוהג כך ולא אעסוק בהם.
יש באבל שתי שאלות מהותיות. שאלה אחת היא טריוויאלית – מתי אנחנו מפסיקים להתאבל ואם בכלל מפסיקים אי פעם והשאלה השנייה, מתי האבל מתחיל?
שלא יראה לכם מוזר אבל האבל לא תמיד מתחיל עם מותו של מושא האבל. לגבי השאלה הראשונה אני חושב שזה מאוד אישי. התשובה נקבעת בהתאם לסוג הקשר שהיה בין האבל לבין מושא האבל וגם, אולי יפתיע, העול שהיה נדרש כדי להחזיק את מושא האבל בחיים. מה שבטוח שלא תמיד האבל מציית למנהגים וההלכות גם אצל אנשים, שלפחות חיצונית מקפידים על קלה כחמורה. למשל, אותה בת שתמכה באמא הדמנטית יום יום וכשהאימא נפטרה, אנחת הרווחה נשמעה בכל רחבי היישוב. תקופת האבל היתה קצרה והבת חזרה מהר מאוד לחיים הרגילים ללא העול הקשה של התמיכה באם. הבת אהבה את האם וממשיכה, במידה רבה, לאהוב אותה אבל תקופת האבל היתה קצרה.
כפי שטענתי בפסקה הקודמת, ישנם מקרים שהאבל מתחיל לפני המוות של מושא האבל. זה קרה לפחות במקרה שלי. אשתי היתה חולה ממועד גילוי המחלה אצלה עד ליום מותה, במשך 19 שנה. כל הזמן הזה ועד השנה האחרונה לחייה טיפלתי בה במסירות רבה וללא כל התחשבות בזמן, בהפסד עבודה, במאמצים הנפשיים, באנרגיה הרבה וכן, גם בכסף. כל זה כשתוחלת החיים של מחלתה, בתחילת הדרך, היתה כחמש שנים. למרות שההתדרדרות במצבה הגופני נמשכה כל הזמן, לא היא ולא אני, לא ויתרנו. אבל השנה האחרונה היתה כל כך גרועה שגם זוגתי וגם אני הרמנו ידיים ואצלי האבל כבר התחיל. המשכתי לעשות מה שצריך מבחינת הטיפול והליווי והחיבוק והאהבה אבל פתאום ידעתי שזהו. נגמר. כולם אמרו לי "מספיק, תרים ידיים. עשית כל מה שיכולת" ובמקום לעודד אותנו ולחזק אותנו הם ריפו את ידיי. אני כבר הייתי עמוק באבל ורצו לי סרטים בראש מה יקרה כשזה יקרה. באמת תוך שנה היא נפטרה. אגב, היא לא נפטרה כתוצאה ישירה מהמחלה אלא בגלל טעות של רופא תוך כדי פעולה כירורגית פשוטה. באשמתי. לא השגחתי כפי שתמיד עשיתי. איך יכולתי להשגיח כשכבר התאבלתי? עברו כבר ארבע שנים מאז שמלאך המוות עמד לידי ליד מיטתה וראיתיו משחיז את חרמשו ואני עדיין אבל.
אני מתאר לעצמי שזה לא המקרה היחיד שהאבל מתחיל לפני מות מושא האבל. אני משוכנע שיש עוד מקרים כאלו. אבל יש עוד סוג של אבל. אבל אחר לגמרי. אבל על אנשים שאני כלל לא מכיר. נולדתי ב-1946, לאחר סיום מלחמת העולם השנייה, אבל מיום שבגרתי ועמדתי על דעתי אני מתאבל על יהדות סלוניקי, ויוון בכלל, שנכחדה בשואה. אבי, יליד סלוניקי, עלה לארץ, עם משפחתו הקרובה, עוד לפני המלחמה כך שמשפחתו הקרובה לא נפגעה במלחמה. אבל אני לא יכול להתעלם מהעובדה שהיו כשמונים אנשים ששם משפחתם מורדוך, כשמי, ונולדו בסלוניקי ונרצחו בשואה ומתוכם היו 13 ילדים. משום מה אני מתאבל עליהם. כמעט יום יום. אין לי מושג אם הם היו חלק ממשפחת מורדוך שלי אבל אני משער שלפחות חלקם היו. גם זה סוג של אבל. גם עליהם אני מתאבל למרות שמעולם לא הכרתי אותם.
שלא ישתמע מהאמור לעיל שרק באבל עסקינן. עלינו, החיים, לשמור על האיזון ולא רק לטובת בני המשפחה. גם לטובתנו אנחנו. אחרת אנחנו הופכים את עצמנו למתים מהלכים, וזה התפקיד של התקווה לשנה טובה.
שנת בריאות רבה, שנת שלוות נפש ושלא נדע יותר מצער.
אברהם מורדוך
אהוד בן עזר
50 שירי מתבגרים (40)
רכגולד ושות' חברה בע"מ-עירית שגיב, מוציאים לאור
תל אביב 1987
ציורים ועטיפה דני קרמן
40.
אַבָּא שֶׁלִּי פֻּטַּר מֵהָעֲבוֹדָה
עַכְשָׁו הוּא יוֹשֵׁב כָּל הַיּוֹם בַּבַּיִת
וּמְעַצְבֵּן אוֹתִי –
לֹא אִכְפַּת לִי שֶׁיַּעֲבֹד כְּמוֹ חֲמוֹר
וּבִלְבַד שֶׁיַּעֲזֹב אוֹתִי
לְנַפְשִׁי –
אולי זה לא הולם להתחיל את השנה החדשה בכתיבה על אבל. שנה חדשה צריכה להתחיל בתקווה. בתקווה לשלום, בתקווה לבריאות ולהגשמה. יחד עם זאת התקווה לא תחזיק מעמד אם נשכח את שאהבה נפשנו. האבל הוא המנגנון שמבטיח את הזיכרון והתקווה מבטיחה את השאיפה לעתיד טוב יותר. אני חושב שאין מקום לאחד ללא השני.
לפי ויקיפדיה אבל מוגדר כתגובה הרגשית האופיינית לאובדן. מרבית העיסוק באבל מתייחס לאובדן חיי אדם, אבל מופיע גם נוכח סוגי אובדן אחרים כגון הופעה של מחלה קשה, פיטורים פתאומיים ממקום עבודה, גירושין ועוד. האבל כולל ביטויים רגשיים, חשיבתיים והתנהגותיים המשתנים, כמובן, מאדם לאדם וממקרה למקרה. במקרה של אובדן חיים, עוצמת האבל, מאפייניו ומשכו מושפעים ממידת הקרבה הרגשית למנוח. אין דומה אבלה של הרעייה הצעירה למותו בקרב של בעלה, אהוב נפשה, שאליו היא נשואה תקופה קצרה בלבד לאבלו של הגבר על מותו בקרב של ידידו מזה כמה שנים, או לאבלה של האם שבתה הצעירה, שעדיין לא חוותה רבות בחייה, נפטרה ממחלה ממארת מרובת ייסורים. בשלושתם מושא האבל זה האדם, הגבר הצעיר שנהרג במלחמה או הבת שנפטרה ממחלה. אבל בעוד שהרעייה מתאבלת לא רק על אהובה אלא גם על גורלה, על עצמה, על פחדיה, והאבל מכיל, במקרים רבים, חששות לגבי עתידה. אבלו של החבר, שידידו נהרג במלחמה, הוא נקי יותר, עוסק רק במת ולא בגורלו ועתידו של המתאבל. מה הוא האבל של האם? האם הוא אחר משני הסוגים הקודמים?
לפני זמן קצר ביקרתי בשבעה של ידיד, יהודי חרדי, שקרה לו אסון נורא – בתו ואם לארבעה מנכדיו, התאבדה בתלייה. הגרוש, בעלה לשעבר של הבת שהתאבדה, לא ממש בעניין של להיות במשמורת של הילדים. המצב נורא. אז מה אני עושה כשאני יושב לידו ומנסה לנחם אותו (הרי זה לא ממש אפשרי)? אני מספר לו על הצרות שלי, על האבל הפרטי שלי ואומר לי אותו ידיד "נכנסים לכאן הרבה אנשים וכולם מספרים לי על הצרות שלהם וכולם נושאים שקים מלאים וכבדים על גבם." לכל אחד יש את האבל שלו. רובנו אבלים וכל אחד וסיבותיו וכל אחד ואובדנו וסיפור חייו וכל אחד ואבלו. רובנו אבלים אבל האבל של כל אחד הוא אחר, שונה, כואב בצורה אחרת, מרסק.
למדתי שמנהגי האבלות ביהדות בנויים כתהליך מדורג שנועד, מהצד האחד, לכבד את הנפטר וללוות את המשפחה בצערה: קריעה, שבעה, שלושים וי"ב חודשים. הדתיים והמסורתיים נוהגים כך. מהצד השני, המנהגים הולכים ופוחתים ככל שעובר הזמן כדי לעזור לאבל לחזור לחיים רגילים ולפנות את נפשו לטובת בני המשפחה האחרים.
קריעה: קורעים את בגד האבל סמוך לקבורה או בלוויה כאות כאב.
שבעה: שבעה ימים שבהם יושבים בבית הנפטר או בבית האבל. לא עובדים, לא מתרחצים להנאה, לא נועלים נעלי עור ולא מסתפרים.
שלושים יום: איסור תספורת, גילוח והשתתפות בשמחות.
שנה (12 חודש): אמירת קדיש והימנעות משמחות (רק על פטירת אב או אם).
ארבעת השלבים הנ"ל לא מאוד מחמירים ואני חושב שהרעיון מאחורי המנהגים האלו הוא לאפשר למתאבל לחזור מה שיותר מהר לחיים הרגילים ולא לשקוע באבל ובמחשבות האובדניות שאנו עשויים לעסוק בהם. רוב עם ישראל נוהג במנהגי האבלות האלו או לפחות בחלקם. איבדנו את מה שאיבדנו ועכשיו החיים נמשכים ועלינו להמשיך ביום יום שלנו, גם לטובת שאר האנשים המקיפים אותנו. יש אמנם בעדות מסוימות מנהגי אבלות מחמירים יותר אבל אני לא נוהג כך ולא אעסוק בהם.
יש באבל שתי שאלות מהותיות. שאלה אחת היא טריוויאלית – מתי אנחנו מפסיקים להתאבל ואם בכלל מפסיקים אי פעם והשאלה השנייה, מתי האבל מתחיל?
שלא יראה לכם מוזר אבל האבל לא תמיד מתחיל עם מותו של מושא האבל. לגבי השאלה הראשונה אני חושב שזה מאוד אישי. התשובה נקבעת בהתאם לסוג הקשר שהיה בין האבל לבין מושא האבל וגם, אולי יפתיע, העול שהיה נדרש כדי להחזיק את מושא האבל בחיים. מה שבטוח שלא תמיד האבל מציית למנהגים וההלכות גם אצל אנשים, שלפחות חיצונית מקפידים על קלה כחמורה. למשל, אותה בת שתמכה באמא הדמנטית יום יום וכשהאימא נפטרה, אנחת הרווחה נשמעה בכל רחבי היישוב. תקופת האבל היתה קצרה והבת חזרה מהר מאוד לחיים הרגילים ללא העול הקשה של התמיכה באם. הבת אהבה את האם וממשיכה, במידה רבה, לאהוב אותה אבל תקופת האבל היתה קצרה.
כפי שטענתי בפסקה הקודמת, ישנם מקרים שהאבל מתחיל לפני המוות של מושא האבל. זה קרה לפחות במקרה שלי. אשתי היתה חולה ממועד גילוי המחלה אצלה עד ליום מותה, במשך 19 שנה. כל הזמן הזה ועד השנה האחרונה לחייה טיפלתי בה במסירות רבה וללא כל התחשבות בזמן, בהפסד עבודה, במאמצים הנפשיים, באנרגיה הרבה וכן, גם בכסף. כל זה כשתוחלת החיים של מחלתה, בתחילת הדרך, היתה כחמש שנים. למרות שההתדרדרות במצבה הגופני נמשכה כל הזמן, לא היא ולא אני, לא ויתרנו. אבל השנה האחרונה היתה כל כך גרועה שגם זוגתי וגם אני הרמנו ידיים ואצלי האבל כבר התחיל. המשכתי לעשות מה שצריך מבחינת הטיפול והליווי והחיבוק והאהבה אבל פתאום ידעתי שזהו. נגמר. כולם אמרו לי "מספיק, תרים ידיים. עשית כל מה שיכולת" ובמקום לעודד אותנו ולחזק אותנו הם ריפו את ידיי. אני כבר הייתי עמוק באבל ורצו לי סרטים בראש מה יקרה כשזה יקרה. באמת תוך שנה היא נפטרה. אגב, היא לא נפטרה כתוצאה ישירה מהמחלה אלא בגלל טעות של רופא תוך כדי פעולה כירורגית פשוטה. באשמתי. לא השגחתי כפי שתמיד עשיתי. איך יכולתי להשגיח כשכבר התאבלתי? עברו כבר ארבע שנים מאז שמלאך המוות עמד לידי ליד מיטתה וראיתיו משחיז את חרמשו ואני עדיין אבל.
אני מתאר לעצמי שזה לא המקרה היחיד שהאבל מתחיל לפני מות מושא האבל. אני משוכנע שיש עוד מקרים כאלו. אבל יש עוד סוג של אבל. אבל אחר לגמרי. אבל על אנשים שאני כלל לא מכיר. נולדתי ב-1946, לאחר סיום מלחמת העולם השנייה, אבל מיום שבגרתי ועמדתי על דעתי אני מתאבל על יהדות סלוניקי, ויוון בכלל, שנכחדה בשואה. אבי, יליד סלוניקי, עלה לארץ, עם משפחתו הקרובה, עוד לפני המלחמה כך שמשפחתו הקרובה לא נפגעה במלחמה. אבל אני לא יכול להתעלם מהעובדה שהיו כשמונים אנשים ששם משפחתם מורדוך, כשמי, ונולדו בסלוניקי ונרצחו בשואה ומתוכם היו 13 ילדים. משום מה אני מתאבל עליהם. כמעט יום יום. אין לי מושג אם הם היו חלק ממשפחת מורדוך שלי אבל אני משער שלפחות חלקם היו. גם זה סוג של אבל. גם עליהם אני מתאבל למרות שמעולם לא הכרתי אותם.
שלא ישתמע מהאמור לעיל שרק באבל עסקינן. עלינו, החיים, לשמור על האיזון ולא רק לטובת בני המשפחה. גם לטובתנו אנחנו. אחרת אנחנו הופכים את עצמנו למתים מהלכים, וזה התפקיד של התקווה לשנה טובה.
שנת בריאות רבה, שנת שלוות נפש ושלא נדע יותר מצער.
אברהם מורדוך
אהוד בן עזר
50 שירי מתבגרים (40)
רכגולד ושות' חברה בע"מ-עירית שגיב, מוציאים לאור
תל אביב 1987
ציורים ועטיפה דני קרמן
40.
אַבָּא שֶׁלִּי פֻּטַּר מֵהָעֲבוֹדָה
עַכְשָׁו הוּא יוֹשֵׁב כָּל הַיּוֹם בַּבַּיִת
וּמְעַצְבֵּן אוֹתִי –
לֹא אִכְפַּת לִי שֶׁיַּעֲבֹד כְּמוֹ חֲמוֹר
וּבִלְבַד שֶׁיַּעֲזֹב אוֹתִי
לְנַפְשִׁי –
נחום פייטלברג
״אפקט הפרפר״
בשיח העממי, מתאר המושג ״אפקט הפרפר״ את ההשלכות הנרחבות של אירוע קטן.
הוא משמש כמטאפורה לרגע קטן היוצר שרשרת של סיבה ותוצאה, כמו אבן שמושלכת למים, יוצרת גלים שהולכים וגדלים, הולכים ומתרחבים, ומשפיעים במרחק – על חיי בני אדם, על תופעות טבע ועל אירועים גלובליים.
אם נתקלתם לאחרונה, בעת הליכה או ריצה, בבן אנוש המחייך אליכם ומוסיף ברכת ״בוקר טוב״ או ״ערב טוב״, כדאי לכם להאזין לסיפור הבא. תחילתו וסופו באותו עמק קסום במרכז ירושלים, הנושא את השם עמק המצלבה.
מעשה שהיה כך היה.
מנזר המצלבה, על שם עץ הזית העתיק הטמון במרכזו, שלפי אמונתם היה הענף שעליו נצלב משיחם, שם מקורו.
במאה השישית, לאחר שקיבל את העמק במתנה מהקיסר הביזנטי קונסטנטין הראשון, נבנה המנזר על ידי המלך הגיאורגי הנוצרי הראשון.
המקום עבר מיד ליד, אך בעיקר היה בידי הכנסייה הגיאורגית האורתודוקסית עד ל־1865, שנה שבה עבר לידי הפטריארכיה היוונית. נזירים מגיאורגיה ומיוון המשיכו להתגורר בו, כשעיסוקם העיקרי היה תרגום ספרים וכתבי קודש.
במלחמת העצמאות נמלט הנזיר האחרון, והמקום הפך לבסיס גדנ״ע. לאחר מכן הוחזר המנזר לפטריארכיה היוונית.
זיכרונות רבים לי מפינת אלוהים קטנה זו. הראשון – קורס גדנ״ע־ים, כן, דווקא גדנ״ע־ים בירושלים. שם, על גגו של המנזר, למדתי על קשרים וספלייסים, בנוסף על טיפוס וירידה בסולמות חבלים מחומותיו.
לפני מיספר שנים עברתי לגור בקרבת מקום. כך, מדי יום, ב־07:00 בבוקר, אני יורד לעמק לצעוד במסלול הסובב את השטח המגודר, שבטבורו המנזר.
השביל מתפתל בין עצי זית, שקדיות, עצי רימון ותאנים, וכן שיחים מסוגים שונים – צמחייה ים־תיכונית הררית טיפוסית. גדרות האבן מכוסות בעיקר בצלפים, על תפרחתם הכחולה־סגולה. זכיתי גם לצפות כאן בתרנגולות בר הקרויות ״חוגלות״, משפחות שלמות המקפצות בינות לסלעים וממהרות להיעלם.
גם איילה נגלתה לעיני, בבוקר חסוד במיוחד, וכמובן – אוסף בלתי נדלה של ציפורים.
עם בוא הסתיו מופיעים בינות לעצים מרבדי דשא, ביניהם כתמי כלניות אדומות כדם, ולצידן מבצבצים חמציצים צהובים ועולש כחלחל. ליד השביל – מקבצים של ״ירוקת החמור״, חביבת הילדים, המבורכת בפרי ירוק־צהבהב שמתפוצץ בנגיעה ומתיז את זרעיו לכל עבר.
רקפות בגוונים שונים מציצות בין הסלעים.
בקיץ מופיעות נירית הקמה, בתפרחת צהובה, וסוככנית המפיקה ריח שמזכיר את השמיר. סביונים בעלי ציציות לבנות נראים כראש סבא, וכמובן – קוצנים.
דרדרים, ברקנים וגדילנים – כל אחד וגוונו הוא.
כמובן, לא נשכח כרכומים, חצבים, חרציות, דם המכבים ועוד ועוד.
כל עונה וצבעיה. הוא אשר אמרתי: עמק קסום.
מוזיאון ישראל, המשקיף על העמק ממערב, מתחרה בתצוגותיו בצבעי הטבע המרהיבים –בהצלחה מועטה. היחיד המתקרב בשלל צבעיו לצבעי הבורא הוא אוסף ״מרצבכר״ היפהפה.
כך, מדי יום, בעודי מהלך בנפתולי השביל, אני נתקל – או נכון יותר, פוגש – את שאר צועדי הבוקר הקבועים. גם הם, כצמחייה מסביב, מינים, גדלים, גילים וצבעים שונים. דתיים, חילוניים, עם כלב, בלי כלב. להם מכנה משותף אחד: כמעט כולם, בלי יוצא מן הכלל, מביטים דרכך. לא אליך, אלא דרכך.
ללא שום סימן – לא חיוך, לא תנודת ראש – מין חרשים־אילמים בעלי יכולת חייזרית לראות דרכך. מבטם נעוץ קדימה ומתרכז, כנראה, בעתיד הבלתי צפוי.
בוקר אחד החלטתי לעשות מעשה. לכל הבאים לקראתי, או שעוקפים אותי – זה בדרך כלל המצב – חייכתי חיוך רחב ואמרתי בקול רם: ״בוקר טוב!״
רובם, מופתעים, השיבו בברכת ״בוקר טוב״ או ״בוקר אור״, מקצתם בהניד ראש.
במשך כשבוע ימים התמדתי בברכותיי.
לשמחתי הרבה, כבר בימים הראשונים, חלק מן הצועדים הקבועים הקדים ובירך אותי, וחלק הוסיף אפילו חיוך מהוסס. בשבוע השני גיליתי לתדהמתי כי המנהג הברברי החדש גלש הלאה, וחלק מהצועדים בירכו איש את רעהו.
בשבוע שאחריו, שניים מהצועדים שאלו גם לשלומי!
יש להניח כי בחודשים הקרובים יזמינו אותי לבר מצווה או לחתונה.
מסתבר שאפקט הפרפר פועל. צריך רק קצת מאמץ, רצון טוב, התמדה ובעיקר – חיוך כובש.
נחום פייטלברג
הוא משמש כמטאפורה לרגע קטן היוצר שרשרת של סיבה ותוצאה, כמו אבן שמושלכת למים, יוצרת גלים שהולכים וגדלים, הולכים ומתרחבים, ומשפיעים במרחק – על חיי בני אדם, על תופעות טבע ועל אירועים גלובליים.
אם נתקלתם לאחרונה, בעת הליכה או ריצה, בבן אנוש המחייך אליכם ומוסיף ברכת ״בוקר טוב״ או ״ערב טוב״, כדאי לכם להאזין לסיפור הבא. תחילתו וסופו באותו עמק קסום במרכז ירושלים, הנושא את השם עמק המצלבה.
מעשה שהיה כך היה.
מנזר המצלבה, על שם עץ הזית העתיק הטמון במרכזו, שלפי אמונתם היה הענף שעליו נצלב משיחם, שם מקורו.
במאה השישית, לאחר שקיבל את העמק במתנה מהקיסר הביזנטי קונסטנטין הראשון, נבנה המנזר על ידי המלך הגיאורגי הנוצרי הראשון.
המקום עבר מיד ליד, אך בעיקר היה בידי הכנסייה הגיאורגית האורתודוקסית עד ל־1865, שנה שבה עבר לידי הפטריארכיה היוונית. נזירים מגיאורגיה ומיוון המשיכו להתגורר בו, כשעיסוקם העיקרי היה תרגום ספרים וכתבי קודש.
במלחמת העצמאות נמלט הנזיר האחרון, והמקום הפך לבסיס גדנ״ע. לאחר מכן הוחזר המנזר לפטריארכיה היוונית.
זיכרונות רבים לי מפינת אלוהים קטנה זו. הראשון – קורס גדנ״ע־ים, כן, דווקא גדנ״ע־ים בירושלים. שם, על גגו של המנזר, למדתי על קשרים וספלייסים, בנוסף על טיפוס וירידה בסולמות חבלים מחומותיו.
לפני מיספר שנים עברתי לגור בקרבת מקום. כך, מדי יום, ב־07:00 בבוקר, אני יורד לעמק לצעוד במסלול הסובב את השטח המגודר, שבטבורו המנזר.
השביל מתפתל בין עצי זית, שקדיות, עצי רימון ותאנים, וכן שיחים מסוגים שונים – צמחייה ים־תיכונית הררית טיפוסית. גדרות האבן מכוסות בעיקר בצלפים, על תפרחתם הכחולה־סגולה. זכיתי גם לצפות כאן בתרנגולות בר הקרויות ״חוגלות״, משפחות שלמות המקפצות בינות לסלעים וממהרות להיעלם.
גם איילה נגלתה לעיני, בבוקר חסוד במיוחד, וכמובן – אוסף בלתי נדלה של ציפורים.
עם בוא הסתיו מופיעים בינות לעצים מרבדי דשא, ביניהם כתמי כלניות אדומות כדם, ולצידן מבצבצים חמציצים צהובים ועולש כחלחל. ליד השביל – מקבצים של ״ירוקת החמור״, חביבת הילדים, המבורכת בפרי ירוק־צהבהב שמתפוצץ בנגיעה ומתיז את זרעיו לכל עבר.
רקפות בגוונים שונים מציצות בין הסלעים.
בקיץ מופיעות נירית הקמה, בתפרחת צהובה, וסוככנית המפיקה ריח שמזכיר את השמיר. סביונים בעלי ציציות לבנות נראים כראש סבא, וכמובן – קוצנים.
דרדרים, ברקנים וגדילנים – כל אחד וגוונו הוא.
כמובן, לא נשכח כרכומים, חצבים, חרציות, דם המכבים ועוד ועוד.
כל עונה וצבעיה. הוא אשר אמרתי: עמק קסום.
מוזיאון ישראל, המשקיף על העמק ממערב, מתחרה בתצוגותיו בצבעי הטבע המרהיבים –בהצלחה מועטה. היחיד המתקרב בשלל צבעיו לצבעי הבורא הוא אוסף ״מרצבכר״ היפהפה.
כך, מדי יום, בעודי מהלך בנפתולי השביל, אני נתקל – או נכון יותר, פוגש – את שאר צועדי הבוקר הקבועים. גם הם, כצמחייה מסביב, מינים, גדלים, גילים וצבעים שונים. דתיים, חילוניים, עם כלב, בלי כלב. להם מכנה משותף אחד: כמעט כולם, בלי יוצא מן הכלל, מביטים דרכך. לא אליך, אלא דרכך.
ללא שום סימן – לא חיוך, לא תנודת ראש – מין חרשים־אילמים בעלי יכולת חייזרית לראות דרכך. מבטם נעוץ קדימה ומתרכז, כנראה, בעתיד הבלתי צפוי.
בוקר אחד החלטתי לעשות מעשה. לכל הבאים לקראתי, או שעוקפים אותי – זה בדרך כלל המצב – חייכתי חיוך רחב ואמרתי בקול רם: ״בוקר טוב!״
רובם, מופתעים, השיבו בברכת ״בוקר טוב״ או ״בוקר אור״, מקצתם בהניד ראש.
במשך כשבוע ימים התמדתי בברכותיי.
לשמחתי הרבה, כבר בימים הראשונים, חלק מן הצועדים הקבועים הקדים ובירך אותי, וחלק הוסיף אפילו חיוך מהוסס. בשבוע השני גיליתי לתדהמתי כי המנהג הברברי החדש גלש הלאה, וחלק מהצועדים בירכו איש את רעהו.
בשבוע שאחריו, שניים מהצועדים שאלו גם לשלומי!
יש להניח כי בחודשים הקרובים יזמינו אותי לבר מצווה או לחתונה.
מסתבר שאפקט הפרפר פועל. צריך רק קצת מאמץ, רצון טוב, התמדה ובעיקר – חיוך כובש.
נחום פייטלברג
אהוד בן עזר
המושבה שלי - פרק שלישי
סבא מטביל את סבתא בירקון
כי אין עדיין מקווה במושבה
בשנים הראשונות, בטרם ניבנה בית-המרחץ, היו נשות המושבה טובלות בירקון.
סבא היה אז בן עשרים ושתיים, סבתא בת שבע-עשרה.
לילה אחד החזיק סבא בזרועותיו את סבתא ונשק לה בחוזקה, שניהם שכבו על מיטת הקרשים בסוכה הדלה שהקימו על אדמת המושבה, עד שייבנו הבתים הראשונים. הם רעדו מצינת החורף, שהקדים לבוא בגשמיו. שלוש תרנגולות, שחורות אף הן כלילה, ישנו כדרכן, בעמידה, על מוט שהציב סבא במקביל למיטה. סגולה נגד נמיות ושועלים שלא יתגנבו לטרוף אותן בחשיכה.
"לא," דחתה סבתא את סבא מעל פניה כשהרגישה בכוונתו. "אסור."
סבא לא ויתר. גבר בריא וחזק היה. חרף הקור עמד לו. חיקה של סבתא היה חם וידידותי. אך היא הרימה עליו קול.
"ששש... תעירי את התרנגולות!" היסה אותה.
"לא יכולה. אני אסורה עליך."
"מדוע? התחרטת? רוצה לחזור לירושלים?"
"מה אתה עושה את עצמך שאתה לא מבין? הלא אין כאן מקווה! אני מוכרחה לטבול לפני שאניח לך להתקרב!"
"בואי!" הקים אותה. "תלכי לטבול!"
"מה איתך? באמצע הלילה? איפה?"
"בירקון!"
והוא התחיל למשוך אותה החוצה. "נעלה על הסוסים ונרכב. לילה נהדר בחוץ! הסוסים מכירים את הדרך בעיניים עצומות!"
היא צחקה והרחיקה את אברו מבין ירכיה. "סוס! רק מבחוץ אתה נראה בן-אדם. מבפנים אתה משוגע גמור!"
"טוב, נחכה לבוקר."
זה היה יום חורף סגרירי. הדרך לירקון עברה בביצה, באדמת חמרה שהיתה כעיסה דביקה. בקושי בוססו בה שני הסוסים, אבל הנרקיסים פרחו לכל מלוא העין במרבד לבן עטור נקודות צהובות, והפיצו ריח משכר שבא באפו של סבא כמיקדמה.
"אולי נחזור?" הציעה סבתא, קוטעת את מתיקות הרהוריו על העתיד להתרחש.
"לא בא בחשבון. רצית טבילה במקווה ולהיות טהורה, תקבלי!"
הם הגיעו לירקון.
סבא ירד מעל הסוס ועזר לסבתא לרדת אף היא מעל סוסה. על העשב, הלח-עדיין, בין אגודות הנרקיסים, פרש עבאייה רחבה עשוייה צמר גמלים. אחר בטש בנעליו שביל במורד, בין השיחים, אל הנחל.
"תסתובב!" ביקשה סבתא.
"לשחות את יודעת?"
"שאלה! ראית בירושלים נהר?"
"אז שאני אסתובב ובינתיים את תטבעי בנהר? טיפשה!"
סבתא התחילה לבכות. נערה צעירה היתה. אילו אביה האדוק שבירושלים היה יודע! והלא אחייניה היו לימים המנהיגים של נטורי קרתא. ולהתפשט כך, באמצע היום, בחוץ, על שפת הירקון, כשהגבר הזה, בעלה, מסתכל בה בעיניים ירוקות, רעבות, כעומד לטרוף אותה.
"בסדר." אמר לבסוף סבא, קשר חבל לגזע שיח עבה שצמח על גדת הנחל, נתן את קצהו האחר בידה, והזהיר אותה: "אבל שלא תעזבי אותו לרגע!"
והיפנה לה את גבו.
סבתא פשטה מהר את שמלתה ואת לבניה, כשהיא פורמת מכאן ומכאן את כפתורי התחתונים. היא לקחה את קצה החבל וירדה לנחל.
המים היו קרים. מי חורף. מי מעיינות ראס אל-עין ומי גשמים שניקוו מהרי אפרים. פני הנחל הזורמים היו מכוסים חבצלות-מים לבנות, בעלות עלים ירוקים, ענקיים, שצפו להנאתם.
לבסוף אזרה סבתא אומץ וטבלה.
סבא, למרות הבטחתו לה, הציץ כל הזמן מחשש שתטבע. הוא עצמו ידע לשחות היטב עוד מילדותו, בחברת נערי הרועים באגם בלטון.
ואכן, קרה הדבר שמפניו חשש.
רק הורידה סבתא את ראשה מתחת למים, בין החבצלות, ומיד נשמע קול ביעבוע חשוד.
מיד קפץ סבא ומשך אותה החוצה, חרף מחאותיה. היא היתה ערומה, גופה הלבן-ירושלמי היה יפהפה, שיניה נקשו מקור זו לזו ושדיה הזדקרו. רק על אצבעות רגליה היה קצת בוץ. סבא גילגל אותה על העבאייה הרחבה וניגב היטב את גופה הרזה והנערי-עדיין.
העננים התפזרו ושמש חמימה שלחה במיוחד להם את אורה ממעל. הם היו יחידים בשדה, בכל הבקעה, בסתר שיחי קנה וסוף. רק סוסיהם עמדו מעליהם והתבוננו בהם בראש מורכן, לוחכים עשב עסיסי שהדיף ריח חמצמץ וחריף בהילעסו בלסתות, שהזילו בהנאה קצף ריר ירקרק.
"אני לא בטוחה אם זה בסדר, עוד לא טבלתי את כל גופי כהלכה!" מילמלה סבתא עם כל אברי גופה, גם רגליה הלבנות פירכסו.
לפני ימים לא רבים השתטחה על אדמת המושבה, יחד עם חברותיה, בנסותן לעצור את מחרשות השכנים הערבים שביקשו לשוב ולהשתלט על האדמות שניקנו מהם כדת וכדין. היא צעקה: "על גבינו תחרשו!" – תופעה שכזו טרם ראו הפלחים, נשים ההולכות להילחם ראשונה. את המבוכה שנפלה במחנם ניצלו הגברים מהמושבה כדי להיכנס אל בין מסיגי-הגבול ולגרשם מבלי להשתמש ברובים ומבלי להסתבך בהריגה ובגאולת-דם. זו הסיבה שלא נכנסו בהם קודם.
"בשבילי את כשרה למהדרין..." מילמל סבא כששפמו וזקנו מדגדגים את פניה ואת עור גופה הצח של סבתא, שהיתה שרועה שוב על אדמת המושבה, הפעם על גבה מוקפת נרקיסים ריחניים בצהוב ולבן וסבא המיוחם מסתיר לה את השמש ודופק אותה עד העצם.
אהוד בן עזר
המשך יבוא
ממקורות הש"י [שירות ידיעות] של המכתב העיתי,
תגובות, הערות, הארות, והודעות
* אהוד היקר, בפרוס השנה החדשה, אני מאחל לך מכל הלב שנה נפלאה, בריאה ופורייה.
השנה הזו, שבה חגגת 90, היא ציון דרך מרגש מאין כמוהו. קשה שלא להביט בהשתאות על מרצך הבלתי נדלה, על עשרות הספרים שכתבת ועל "חדשות בן עזר" – שממשיך להגיע אלינו באדיקות ומביא עימו תרבות, שירה, היסטוריה ופולמוס מרתק.
תודה לך על הלהט, על שימור המורשת הארצישראלית ועל הבית הספרותי החם שאתה בונה עבור כולנו כבר עשרות שנים.
אני מאחל לך שנה של בריאות טובה, שקט נפשי, חיוניות והרבה רגעים של נחת לצד המשפחה והחברים. שהמעיין היצירתי שלך ימשיך לנבוע, ושנמשיך ליהנות מפועלך ומכתיבתך עוד שנים ארוכות.
שנה טובה ומאושרת!
באהבה ובהערכה רבה,
בן-ציון יהושע
* עדינה בר-אל הפתיעה את הקוראים עם מכתב מפורט של יפה ברלוביץ על קורות אבותיה ועל קורות חייה. יפה ברלוביץ מספרת שהיתה בידידות עם רפי לביא, כשהייתי מורה בבי"ס תיכון, היה רפי לביא חבר בחדר המורים, ולימד אמנות. פעם פגשתי אותו בשירותים, וכשהוא עמד והשתחרר, הוא פלט: "זה הרגע הטוב היחיד שלי היום." הזרם האמנותי שהוא הביא לעולם הוא "אינפנטיליזם", כלומר, לצייר כמו תינוקות. מה לעשות – אני מעדיף את האימפרסיוניסטים.
אודה לך אם תסכים לפרסם את הרשימה שלי על "בובאר ופקושה" מאת גוסטב פלובר.
שנה טובה לך, ולכל מי שאתה אוהב,
משה גרנות
* אהוד יקר, מאחלת לך ולרעייתך שנה טובה ומתוקה עם בריאות טובה עם שגרת חיים מבורכת. עם אריכות ימים איכותית בכל חושיך המחודדים להפליא.
תמשיך לערוך את עיתונך הנהדר לשמחת קוראיך. תמשיך להיות רענן ומקורי באישיותיך ודעותיך ותשמור על אופטימיות. מאחלת הצלחה בבחירות לשביעות רצוננו.
תקופה ארוכה לא יצא לי לקרוא את העיתון מסיבות שונות אבל תמיד שמחתי לקבלו בתיבת האימייל.
אורי הייטנר ממשיך לעצבן אותי וככל שהוא מפרסם בעיתונך כך הרתיעה שלי הגוברת אליו נהפכת לבחילה ממש. ממש בא לי להקיא ממנו. ולמזלו כך פוחתת המוטיבציה שלי להגיב לדברי הגועל שלו, כי הוא לא פולמוסן אלא תועמלן דמגוגי. אני רואה בו מעין אינקוויזיטור מטפורי בדיוק דמות מואנשת ומובהקת מהאליטה שתוארה במאמר החכם ומאיר של בנדה בגיליונך האחרון. ומייצג איזה מין ימין לאומי סטרילי היגייני שכלתני נטול ניואנסים וכוחני של איש אחד אולי עם עוד קומץ אנשים בסביבתו. בדיוק כמו הנסיכים לשעבר בליכוד שפרשו ממנו אחד אחד כאשר נחלש כוחם ונהפכו ללא רלוונטים והיום מנצלים את הילת עברם כדי לשכנע שהם הימין האמיתי השורשי [רק הם השורש] ופוזלים למפלגות ימין חדשות ומפוקפקות.
סליחה על המתקפה ממילא אף אחד מקוראיך לא רואה. פשוט הסלידה שלי מאורי הייטנר מדברת מגרוני.
תמיד באהבה לך אהוד ובאיחולים מהלב,
שנה טובה ונהדרת,
חוה ליבוביץ
* *
ארכיון הגיליונות המלא של "חדשות בן עזר"
מחפשים מאמר ישן? רוצים לקרוא גיליונות קודמים?
אתר האינטרנט החדש "חדשות בן עזר במרשתת" של אלי ארגון
מאפשר לכם גישה נוחה, מהירה ומותאמת לנייד לכל הגיליונות שפורסמו מאז פברואר 2005 ועד היום.
1. ללא רישום: קריאה חופשית של כל הגיליונות ודפדוף בתוכן העניינים של המאמרים. העתקת קישור לכל מאמר ושיתופו לקוראים נוספים.
2. עם רישום (חינם): אפשרויות חיפוש מתקדמות לפי שם כותב/מחבר.
היכנסו עכשיו, קראו ושתפו עם חברים: https://hbe.mifgash.com
נשמח לקבל את תגובותיכם והצעותיכם.
*
אהוד: הלחץ של איראן על ארה"ב בסגירת מצר הורמוז – הוא למעשה חלק מהמלכודת המתגלגלת שמכינים טראמפ ונתניהו, המחכים בסבלנות ובעצה-אחת לסוף הקיץ הלוהט – שיביא על איראן את ההתפוררות מבית והכניעה המוחלטת!
[אנחנו חוזרים על הערכת המצב הזו כבר כמה חודשים!]
אהוד שלום,
לדעתי אתה צודק, ובסוף אוגוסט, תבוא המלחמה האמיתית באיראן.
רוני
אהוד: או שאפילו לא תבוא כי הם ייכנעו לנוכח ארבעים מעלות חום ומחסור במים, חשמל ומשכורות למנוולים.
ואולי ההתפוררות תתרחש בבת אחת – מגדל הקלפים יקרוס מחר!?
**
ג'וחא: גורל דובאי – מגדל בבל!
* *
ג'וחא: אתם לא מכירים את טראמפ. הוא עובד עליכם ועל האיראנים – בפטפוטי התקשורת. חכו עד סוף הקיץ ותראו כיצד איראן מתפוררת בלי מים וחשמל!
* *
אהוד
עכשיו שמלאו לי 90
עכשיו שמלאו לי 90
אני מרגיש כאילו
כבר מתי וחזרתי
על מצבתי תכתבו:
פ"נ הסופר
אהוד בן עזר
נכדו של יהודה ראב
שועלה
מבחר חדש משירתה של אסתר ראב (פתח-תקוה 1894 – טבעון 1981), שכונתה "המשוררת הארצישראלית הראשונה", וששיריה משופעים בחושניות ובנופי הארץ.
בעריכת הלית ישורון
הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2020
הספר זמין לרכישה ישירה באתר ההוצאה (kibutz-poalim.co.il)
ואפשר גם ליצור קשר טלפוני להזמנות עם רונית: 03-6163978
או במייל: sales@kibutz-poalim.co.il
המחיר 59 שקלים לפני משלוח
אהוד: זה הספר היחיד משירי אסתר ראב הזמין כיום לרכישה.
הכרך "אסתר ראב / כל השירים" אזל מזה שנים רבות.
הרמב"ם, הלכות תלמוד תורה [וליסטום הבריות
כָּל הַמֵּשִׂים עַל לִבּוֹ שֶׁיַּעְסֹק בַּתּוֹרָה וְלֹא יַעֲשֶׂה מְלָאכָה, וְיִתְפַּרְנַס מִן הַצְּדָקָה – הֲרֵי זֶה חִלַּל אֶת הַשֵּׁם, וּבִזָּה אֶת הַתּוֹרָה, וְכִבָּה מְאוֹר הַדָּת, וְגָרַם רָעָה לְעַצְמוֹ, וְנָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם הַבָּא: לְפִי שֶׁאָסוּר לֵהָנוֹת בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, בָּעוֹלָם הַזֶּה.
אָמְרוּ חֲכָמִים, כָּל הַנִּהְנֶה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה, נָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, לֹא תַעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְגַּדַּל בָּהֶם, וְלֹא קֻרְדֹּם לַחְפֹּר בָּהֶם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, אֱהֹב אֶת הַמְּלָאכָה, וּשְׂנֹא אֶת הָרַבָּנוּת. וְכָל תּוֹרָה שְׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה, סוֹפָהּ בְּטֵלָה; וְסוֹף אָדָם זֶה, שֶׁיְּהֶא מְלַסְטֵם אֶת הַבְּרִיּוֹת.
מִשְׁנֵה תּוֹרָה לְהָרַמְבָּ"ם, סֵפֶר הַמַּדָּע, הִלְכוֹת תַּלְמוּד תּוֹרָה, פֵּרֶק ג
מִשְׁנֵה תּוֹרָה לְהָרַמְבָּ"ם, סֵפֶר הַמַּדָּע, הִלְכוֹת תַּלְמוּד תּוֹרָה, פֵּרֶק ג
ועכשיו הגיעה שעת קריאת התפילה "אשר יצר"
בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים חֲלוּלִים. גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ שֶׁאִם יִפָּתֵחַ אֶחָד מֵהֶם אוֹ יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם אִי אֶפְשַׁר לְהִתְקַיֵּם וְלַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ אֲפִילוּ שָׁעָה אֶחָת: בָּרוּךְ אַתָּה יי רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׂוֹת.
©
כל הזכויות שמורות
"חדשות בן עזר" נשלח אישית פעמיים בשבוע חינם ישירות ל-2182 נמעניו בישראל ובחו"ל, לבקשתם, ורבים מהם מעבירים אותו הלאה. שנה עשרים למכתב העיתי, שהחל להופיע ב-12 בפברואר 2005, ובעיני הדורות הבאים יהיה כְּתֵיבת נוח וירטואלית.
מועצת המערכת: מר סופר נידח, הסופר העל-זמני אלימלך שפירא, מר א. בן עזר, פרופ' אודי ראב, מר אהוד האופה. מזכירת-המערכת המגוּרה והמתרגזת: ד"ר שְׁפִיפוֹנָה פּוֹיְזֵן גוּרְלְךָ. מגיש הַצָּ'אי מַחְבּוּבּ אִבְּן סַאעַד. לאחר גריסת ספריו הצטרף למערכת מר סופר גָרוּס החותם בשם ס. גָרוּס. מבקר המערכת: יבחוש בן-שלולית
המערכת מפרסמת מכתבים המגיעים אליה אלא אם כן צויין בפירוש שאינם לפרסום
יוסי גלרון ב-Ohio State University
פתח באינטרנט אתר שבו אפשר למצוא
את כל גיליונות המכתב העיתי וגם את צרופותיהם:
http://benezer.notlong.com
http://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/index.htm
מי שמחפש אותנו ב"ויקיפדיה" ("אהוד בן עזר" – אפשר להיכנס לערך שלנו שם גם דרך שמֵנו ב"גוגל") ימצא שבתחתית העמוד שלנו כתוב "ארכיון חדשות בן עזר" או רק "חדשות בן עזר". לחיצה על הכתוב תיתן את אלפי הגיליונות שלנו, מהראשון עד האחרון, עם הצרופות בפנים, כפי שהם מופיעים באתר המתעדכן שעליו שוקד בנאמנות יוסי גלרון.
http://benezer.notlong.com
http://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/index.htm
מי שמחפש אותנו ב"ויקיפדיה" ("אהוד בן עזר" – אפשר להיכנס לערך שלנו שם גם דרך שמֵנו ב"גוגל") ימצא שבתחתית העמוד שלנו כתוב "ארכיון חדשות בן עזר" או רק "חדשות בן עזר". לחיצה על הכתוב תיתן את אלפי הגיליונות שלנו, מהראשון עד האחרון, עם הצרופות בפנים, כפי שהם מופיעים באתר המתעדכן שעליו שוקד בנאמנות יוסי גלרון.
אל"מ (מיל') ד"ר משה בן דוד (בנדה): "...יוצאים מכלל זה 'חדשות בן עזר' והסופר הנידח, שהינם 'עופות די מוזרים' בביצה האינטלקטואלית המקומית, בהיותם חפים מכל שמץ של התקרנפות, תקינות פוליטית, אג'נדות מגדריות, אמוניות, חברתיות ופוליטיות – והתעקשותם לשחות נגד הזרם." ["חדשות בן עזר", 14.6.2021]
"שנה טובה אהוד, לך ולכל היקרים לך! מוריד בפניך את הכובע, על הכישרון, הנחישות וההתמדה כמו גם על עוז הרוח והיושר האינטלקטואלי. מי ייתן ותזכה לעוד הרבה שנים טובות ופוריות." ["חדשות בן עזר", 18.9.2023].
פינת המציאות: חינם!
היכן שאין שם אחר – סימן שכתב אהוד בן עזר
נא לבקש כל פעם בנפרד לא יותר מ-2 עד 3 קבצים כדי להקל על המשלוח
רוב הקבצים פורסמו בהמשכים בגיליונות המכתב העיתי
*
מסעות
כל המבקש את המסע לאנדלוסיה ומדריד בצרופה יפנה ויקבלנה חינם!
עד כה נשלחו קבצים ל-70 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
ניתן לקבל באי-מייל גם את צרופת קובץ יומן המסע במצרים, 1989!
עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
באותה דרך ניתן לקבל באי-מייל גם אֶת צרופת קובץ המסע לפולין!
05', עד כה נשלחו קבצים ל-62 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת המסע אל העקירה, יומן המסע להונגריה ולסלובקיה
94', בעקבות משפחת ראב ונעורי יהודה ראב בן עזר בהונגריה!
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת יומן ומדריך לפאריס, אוקטובר 2008, תערוכות ומסעדות!
עד כה נשלחו קבצים ל-57 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת יומן הנסיעה לברצלונה, אפריל 2017, תערוכות ומסעדות!
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי.
*
היסטוריה, ספרות ואמנות בארץ-ישראל
אֶת צרופת ההרצאה שילובן של האמנות והספרות ביצירת נחום גוטמן!
וכן "מנחום גוטמן לאליאס ניומן" ו"נחום גוטמן, מאמר", ס"ה 53 עמ'
עד כה נשלחו קבצים ל-2,082 מנמעני המכתב העיתי.
*
אֶת צרופת החוברת המעודכנת "קיצור תולדות פתח-תקווה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,089 מנמעני המכתב העיתי.
*
את צרופת החוברת "הבלדה על ג'מאל פחה שתקע לאשת ראש הוועד היפָה בתחת, במלאת 100 שנים לרצח הארמנים ולארבה".
עד כה נשלחו קבצים ל-2,692 מנמעני המכתב העיתי.
*
אֶת צרופת גיליון 173 של "חדשות בן עזר" מיום 4.9.06, במלאת 25 שנה למות המשוררת הארצישראלית ה"צברית" הראשונה אסתר ראב,
צרופת גיליון 538 מיום 26.4.10, במלאת 116 שנים להולדתה,
וצרופת גיליון 675 מיום 5.9.11, במלאת 30 שנים למותה,
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת גיליון 1134 של "חדשות בן עזר" מיום 4.4.16 במלאת 80 לאהוד בן עזר, יחד עם פיענוח הערב למכתב העיתי שנערך בבית הסופר ביום 11.4.16.
עד כה נשלחו קבצים ל-2605 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת 600 עמודי הכרך "ימים של לענה ודבש, סיפור חייה של המשוררת אסתר ראב", ללא התמונות!
עד כה נשלחו קבצים ל-25 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופה החוברת "רשימת הראשונים שאני זוכר עד לשנת 1900 במושבה פתח-תקווה" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ), העתיק והוסיף מבוא אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,453 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת החוברת "אסתר ראב מחברת ה'גיהינום'", מונודרמה לשחקנית. אסף ועיבד: אהוד בן עזר.
אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,441 מנמעני המכתב העיתי
*
אֶת צרופת החוברת "תפוחי זהב במשכיות כסף" מאת ברוך בן עזר (ראב) משנת 1950 לתולדות הפרדסנות בארץ עם התמונות המקוריות!
עד כה נשלחו קבצים ל-106 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת החוברת "האבטיח" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) [משנת 1919, עם הערות ודברים מאת יוסי גמזו, א. בן עזר, שאול חומסקי, ברוך תירוש, אברהם קופלמן, אלישע פורת ושמשון עומר], העתיק וערך: אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,636 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת החוברת "שרה, על שרה אהרנסון ופרשת ניל"י"
[זיכרונות משנות ה-20, עם קטעי ארכיון נוספים] מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) עם תמונות, העתיק וערך: אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-107 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת החוברת "תל-אביב בראשיתה בראי הספרות"!
עד כה נשלחו קבצים ל-77 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת המחקר "צל הפרדסים והר הגעש", שיחות על השתקפות השאלה הערבית ודמות הערבי בספרות העברית בארץ-ישראל מסוף המאה הקודמת ועד ימינו; נכתב ללא הטייה אנטי-ציונית ופרו-פלסטינית!
עד כה נשלחו קבצים ל-76 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אפשר לקבל גם נוסח מקוצר של המחקר הנ"ל בקובץ אנגלי
עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת זלמן בן-טובים, יפה ברלוביץ, שולה וידריך, ב"ז קידר: לתולדות פרדס שרה-איטה פלמן והאסיפה בחולות 1908!
עד כה נשלחו קבצים ל-29 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת "כובע טמבל" לתולדות טמבל וכובע טמבל
עד כה נשלחו קבצים ל-24 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת "חִצֵי שנונים" מאת צבי בן מו"ה שמען לבית זומרהויזן
עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
ספרֵי [וחוברות] אהוד בן עזר וחיימקה שפינוזה
אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "המחצבה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-42 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "אנשי סדום"!
עד כה נשלחו קבצים ל-41 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לא לגיבורים המלחמה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-11 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הספר "פרשים על הירקון"!
עד כה נשלחו קבצים ל-50 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
Ehud Ben-Ezer: Riders on the Yarkon River, Translated from Hebrew by Jeffrey M. Green
עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הספר "ג'דע, סיפורו של אברהם שפירא, שומר המושבה"
עד כה נשלחו קבצים ל-39 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת "מחווה לאברהם שפירא", הערב נערך בבית אברהם שפירא ברחוב הרצל בפתח-תקווה בתאריך 18.12.2005 בהשתתפות ראובן ריבלין, מאיר פעיל, מרדכי נאור, חנוך ברטוב ואהוד בן עזר
עד כה נשלחו קבצים ל-1680 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת הספר "בין חולות וכחול שמיים"! – סיפר וצייר נחום גוטמן, כתב אהוד בן עזר, מהדורת טקסט ללא הציורים
עד כה נשלחו קבצים ל-17מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "אוצר הבאר הראשונה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "בעקבות יהודי המדבר"!
עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לשוט בקליפת אבטיח"
עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "השקט הנפשי"!
עד כה נשלחו קבצים ל-15 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הרומאן "הלילה שבו תלו את סרג'נט מורטון, או – תפוזים במלח"!
עד כה נשלחו קבצים ל-29 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "הנאהבים והנעימים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-64 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "שלוש אהבות"!
עד כה נשלחו קבצים ל-35 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של "הפרי האסור", שני שערי סיפורים!
עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של "ערגה", שני מחזורי סיפורים!
עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספרון המצוייר לילדים "המציאה"!
ללא הציורים של דני קרמן שליוו את המקור.
עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "מִי מְסַפֵּר אֶת הַסַּפָּרִים?"
סִפּוּרִים לִילָדִים
עד כה נשלחו קבצים ל-11 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של קובץ הסיפורים "יצ'ופר הנוער"!
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת ספר השירים הפרוע "50 שירי מתבגרים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-27 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן ההיסטורי "המושבה שלי"!
עד כה נשלחו קבצים ל-57 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הפרוע "חנות הבשר שלי"!
עד כה נשלחו קבצים ל-36 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן המשוגע "בארץ עצלתיים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-11 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הסאגה "והארץ תרעד" עם מאמרי ארנה גולן ומשה גרנות.
עד כה נשלחו קבצים ל-33 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת ספר השירים "יַעַזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר" עם מסתה של ש. שפרה, עד כה נשלחו קבצים ל-67 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הביוגרפיה של משה דיין "אומץ"!
עד כה נשלחו קבצים ל-27 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת הקובץ "אהוד בן עזר בן 90" (14 עמ') מראיינת עדינה בר-אל. עד כה נשלחו קבצים ל-2172 מנמעני המכתב העיתי.
*
את צרופת הקובץ עדינה בר-אל "ראיונות עם סופרים". תשפ"ו-תשפ"ז, 2026. רות אלמוג. אהוד בן עזר. בן-ציון יהושע. משה גרנות. מיכל סנונית.
נורית יובל. יפה ברלוביץ.
עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר על פנחס שדה "להסביר לדגים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-10 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
את צרופת הקובץ (171 עמ') "ידידי יצחק אורפז"!
עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
את צרופת הקובץ "אורי שולביץ איננו"!
אורי שולביץ, יהודה אטלס, דני קרמן, אהוד בן עזר, ואחרים.
עד כה נשלחו קבצים ל-2182 מנמעני המכתב העיתי.
*
קישור לבלוג של דני קרמן המוקדש לאורי שולביץ:
https://dannykerman.com/2025/02/21/shulevitz
*
את צרופת הקובץ "יהושע קנז – דברי חברים"!
רות אלמוג, אהוד בן עזר. עזי שטרן. יפה ברלוביץ.
עד כה נשלחו קבצים ל-2182 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "ברנר והערבים", 2001, עם הסיפור "עצבִים" של יוסף-חיים ברנר בהעתקת אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-16 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
את צרופת "100 שנים לרצח ברנר" מתוך "חדשות בן עזר", גיליון מס' 1641 ביום 2.5.2021, במלאת 100 שנה לרציחתם בידי ערבים של הסופרים יוסף חיים ברנר, צבי שץ ויוסף לואידור ביום 2.5.1921.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,280 מנמעני המכתב העיתי.
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "שרגא נצר סיפור חיים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "התלם הראשון" מאת
יהודה רַאבּ (בן-עזר). נרשמו בידי בנו בנימין בן-עזר (ראב).
מבוא מאת ג' קרסל. אחרית דבר מאת אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-59 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
הרצאת עמנואל בן עזר, נכדו של יהודה ראב, על תולדות פתח-תקווה.
https://www.youtube.com/watch?v=h81I6XrtAag
עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת הנוסח השלם של לקסיקון "ספרי דורות קודמים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת "חשבון נפש יהודי חילוני", שיחה בערב יום כיפור תשנ"א, 28.9.1990 בחדר-האוכל במשמר-העמק.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,647 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת המאמר "בעתיד הניראה לעין", נכתב באפריל 2003.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,500 מנמעני המכתב העיתי
*
אֶת צרופת החוברת "רקוויאם לרבין" [מאמרים ו"רקוויאם", 1995]!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,923 מנמעני המכתב העיתי, ואחרים.
*
את צרופת החוברת "פפיטה האזרחי 1963"
עד כה נשלחו קבצים ל-2,295 מנמעני המכתב העיתי.
*
את צרופת ספר הראיונות השלם "אין שאננים בציון"!
עד כה נשלחו קבצים ל-28 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת ארנה גולן: הוויתור. אימי, זיכרונה לברכה, היתה צדקת גמורה. הדרמה השקטה בחייה של חלוצה וחברת קיבוץ.
עד כה נשלחו קבצים ל-1 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת ההרצאה "נגד ההזנייה באוניברסיטאות", דברי אהוד בן עזר ב"יו-טיוב" ובתעתיק המלא, "אדם כשדה מערכה: מחמדה בן-יהודה עד סמי מיכאל", מתוך הכנס "רק על הסכסוך לדבר ידעתי", מאי 2005.
עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "ספר הגעגועים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-12מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "מסעותיי עם נשים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-26 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת שירי המשורר חיימקה שפינוזה, לוטש מילים!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,376 מנמעני המכתב העיתי
ואפשר לקבל גם רק את המבחר: "שירי החשק של חיימקה שפינוזה"!
עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-10 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת דאוד אבו-יוסף.
עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת הרשימה "ספרי אהוד בן עזר" עם פירוט השמות של ההוצאות ותאריכי הפרסום.
עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
שונות
את צרופת ההרצאות של אורי שולביץ: א. הכתיבה עם תמונות והציור הבלתי-ניראה. ב. כתיבת טקסט לספר מצוייר. ג. המחשת הזמן והפעולה שהושלמה בספר המצוייר. (מתוך הספר "סדנת הפרוזה").
עד כה נשלחו קבצים ל-20 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
הבלוג של דני קרמן
https://dannykerman.com/2021/10/28/ehud_ben_ezer
דברים שעשיתי עם אודי – שירים למתבגרים
כולל חלק ניכר מהעטיפות ומהאיורים שעשה דני קרמן לספרי אהוד בן עזר
כדי להיכנס לבלוג יש ללחוץ אֶנטר ועכבר שמאלי
רוב הקבצים פורסמו בהמשכים בגיליונות המכתב העיתי
*
מסעות
כל המבקש את המסע לאנדלוסיה ומדריד בצרופה יפנה ויקבלנה חינם!
עד כה נשלחו קבצים ל-70 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
ניתן לקבל באי-מייל גם את צרופת קובץ יומן המסע במצרים, 1989!
עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
באותה דרך ניתן לקבל באי-מייל גם אֶת צרופת קובץ המסע לפולין!
05', עד כה נשלחו קבצים ל-62 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת המסע אל העקירה, יומן המסע להונגריה ולסלובקיה
94', בעקבות משפחת ראב ונעורי יהודה ראב בן עזר בהונגריה!
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת יומן ומדריך לפאריס, אוקטובר 2008, תערוכות ומסעדות!
עד כה נשלחו קבצים ל-57 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת יומן הנסיעה לברצלונה, אפריל 2017, תערוכות ומסעדות!
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי.
*
היסטוריה, ספרות ואמנות בארץ-ישראל
אֶת צרופת ההרצאה שילובן של האמנות והספרות ביצירת נחום גוטמן!
וכן "מנחום גוטמן לאליאס ניומן" ו"נחום גוטמן, מאמר", ס"ה 53 עמ'
עד כה נשלחו קבצים ל-2,082 מנמעני המכתב העיתי.
*
אֶת צרופת החוברת המעודכנת "קיצור תולדות פתח-תקווה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,089 מנמעני המכתב העיתי.
*
את צרופת החוברת "הבלדה על ג'מאל פחה שתקע לאשת ראש הוועד היפָה בתחת, במלאת 100 שנים לרצח הארמנים ולארבה".
עד כה נשלחו קבצים ל-2,692 מנמעני המכתב העיתי.
*
אֶת צרופת גיליון 173 של "חדשות בן עזר" מיום 4.9.06, במלאת 25 שנה למות המשוררת הארצישראלית ה"צברית" הראשונה אסתר ראב,
צרופת גיליון 538 מיום 26.4.10, במלאת 116 שנים להולדתה,
וצרופת גיליון 675 מיום 5.9.11, במלאת 30 שנים למותה,
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת גיליון 1134 של "חדשות בן עזר" מיום 4.4.16 במלאת 80 לאהוד בן עזר, יחד עם פיענוח הערב למכתב העיתי שנערך בבית הסופר ביום 11.4.16.
עד כה נשלחו קבצים ל-2605 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת 600 עמודי הכרך "ימים של לענה ודבש, סיפור חייה של המשוררת אסתר ראב", ללא התמונות!
עד כה נשלחו קבצים ל-25 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופה החוברת "רשימת הראשונים שאני זוכר עד לשנת 1900 במושבה פתח-תקווה" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ), העתיק והוסיף מבוא אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,453 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת החוברת "אסתר ראב מחברת ה'גיהינום'", מונודרמה לשחקנית. אסף ועיבד: אהוד בן עזר.
אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,441 מנמעני המכתב העיתי
*
אֶת צרופת החוברת "תפוחי זהב במשכיות כסף" מאת ברוך בן עזר (ראב) משנת 1950 לתולדות הפרדסנות בארץ עם התמונות המקוריות!
עד כה נשלחו קבצים ל-106 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת החוברת "האבטיח" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) [משנת 1919, עם הערות ודברים מאת יוסי גמזו, א. בן עזר, שאול חומסקי, ברוך תירוש, אברהם קופלמן, אלישע פורת ושמשון עומר], העתיק וערך: אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,636 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת החוברת "שרה, על שרה אהרנסון ופרשת ניל"י"
[זיכרונות משנות ה-20, עם קטעי ארכיון נוספים] מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) עם תמונות, העתיק וערך: אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-107 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת החוברת "תל-אביב בראשיתה בראי הספרות"!
עד כה נשלחו קבצים ל-77 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת המחקר "צל הפרדסים והר הגעש", שיחות על השתקפות השאלה הערבית ודמות הערבי בספרות העברית בארץ-ישראל מסוף המאה הקודמת ועד ימינו; נכתב ללא הטייה אנטי-ציונית ופרו-פלסטינית!
עד כה נשלחו קבצים ל-76 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אפשר לקבל גם נוסח מקוצר של המחקר הנ"ל בקובץ אנגלי
עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת זלמן בן-טובים, יפה ברלוביץ, שולה וידריך, ב"ז קידר: לתולדות פרדס שרה-איטה פלמן והאסיפה בחולות 1908!
עד כה נשלחו קבצים ל-29 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת "כובע טמבל" לתולדות טמבל וכובע טמבל
עד כה נשלחו קבצים ל-24 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת "חִצֵי שנונים" מאת צבי בן מו"ה שמען לבית זומרהויזן
עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
ספרֵי [וחוברות] אהוד בן עזר וחיימקה שפינוזה
אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "המחצבה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-42 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "אנשי סדום"!
עד כה נשלחו קבצים ל-41 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לא לגיבורים המלחמה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-11 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הספר "פרשים על הירקון"!
עד כה נשלחו קבצים ל-50 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
Ehud Ben-Ezer: Riders on the Yarkon River, Translated from Hebrew by Jeffrey M. Green
עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הספר "ג'דע, סיפורו של אברהם שפירא, שומר המושבה"
עד כה נשלחו קבצים ל-39 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת "מחווה לאברהם שפירא", הערב נערך בבית אברהם שפירא ברחוב הרצל בפתח-תקווה בתאריך 18.12.2005 בהשתתפות ראובן ריבלין, מאיר פעיל, מרדכי נאור, חנוך ברטוב ואהוד בן עזר
עד כה נשלחו קבצים ל-1680 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת הספר "בין חולות וכחול שמיים"! – סיפר וצייר נחום גוטמן, כתב אהוד בן עזר, מהדורת טקסט ללא הציורים
עד כה נשלחו קבצים ל-17מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "אוצר הבאר הראשונה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "בעקבות יהודי המדבר"!
עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לשוט בקליפת אבטיח"
עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "השקט הנפשי"!
עד כה נשלחו קבצים ל-15 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הרומאן "הלילה שבו תלו את סרג'נט מורטון, או – תפוזים במלח"!
עד כה נשלחו קבצים ל-29 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "הנאהבים והנעימים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-64 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "שלוש אהבות"!
עד כה נשלחו קבצים ל-35 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של "הפרי האסור", שני שערי סיפורים!
עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של "ערגה", שני מחזורי סיפורים!
עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספרון המצוייר לילדים "המציאה"!
ללא הציורים של דני קרמן שליוו את המקור.
עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "מִי מְסַפֵּר אֶת הַסַּפָּרִים?"
סִפּוּרִים לִילָדִים
עד כה נשלחו קבצים ל-11 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של קובץ הסיפורים "יצ'ופר הנוער"!
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת ספר השירים הפרוע "50 שירי מתבגרים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-27 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן ההיסטורי "המושבה שלי"!
עד כה נשלחו קבצים ל-57 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הפרוע "חנות הבשר שלי"!
עד כה נשלחו קבצים ל-36 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן המשוגע "בארץ עצלתיים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-11 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הסאגה "והארץ תרעד" עם מאמרי ארנה גולן ומשה גרנות.
עד כה נשלחו קבצים ל-33 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת ספר השירים "יַעַזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר" עם מסתה של ש. שפרה, עד כה נשלחו קבצים ל-67 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הביוגרפיה של משה דיין "אומץ"!
עד כה נשלחו קבצים ל-27 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת הקובץ "אהוד בן עזר בן 90" (14 עמ') מראיינת עדינה בר-אל. עד כה נשלחו קבצים ל-2172 מנמעני המכתב העיתי.
*
את צרופת הקובץ עדינה בר-אל "ראיונות עם סופרים". תשפ"ו-תשפ"ז, 2026. רות אלמוג. אהוד בן עזר. בן-ציון יהושע. משה גרנות. מיכל סנונית.
נורית יובל. יפה ברלוביץ.
עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר על פנחס שדה "להסביר לדגים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-10 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
את צרופת הקובץ (171 עמ') "ידידי יצחק אורפז"!
עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
את צרופת הקובץ "אורי שולביץ איננו"!
אורי שולביץ, יהודה אטלס, דני קרמן, אהוד בן עזר, ואחרים.
עד כה נשלחו קבצים ל-2182 מנמעני המכתב העיתי.
*
קישור לבלוג של דני קרמן המוקדש לאורי שולביץ:
https://dannykerman.com/2025/02/21/shulevitz
*
את צרופת הקובץ "יהושע קנז – דברי חברים"!
רות אלמוג, אהוד בן עזר. עזי שטרן. יפה ברלוביץ.
עד כה נשלחו קבצים ל-2182 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "ברנר והערבים", 2001, עם הסיפור "עצבִים" של יוסף-חיים ברנר בהעתקת אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-16 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
את צרופת "100 שנים לרצח ברנר" מתוך "חדשות בן עזר", גיליון מס' 1641 ביום 2.5.2021, במלאת 100 שנה לרציחתם בידי ערבים של הסופרים יוסף חיים ברנר, צבי שץ ויוסף לואידור ביום 2.5.1921.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,280 מנמעני המכתב העיתי.
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "שרגא נצר סיפור חיים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "התלם הראשון" מאת
יהודה רַאבּ (בן-עזר). נרשמו בידי בנו בנימין בן-עזר (ראב).
מבוא מאת ג' קרסל. אחרית דבר מאת אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-59 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
הרצאת עמנואל בן עזר, נכדו של יהודה ראב, על תולדות פתח-תקווה.
https://www.youtube.com/watch?v=h81I6XrtAag
עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת הנוסח השלם של לקסיקון "ספרי דורות קודמים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת "חשבון נפש יהודי חילוני", שיחה בערב יום כיפור תשנ"א, 28.9.1990 בחדר-האוכל במשמר-העמק.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,647 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת המאמר "בעתיד הניראה לעין", נכתב באפריל 2003.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,500 מנמעני המכתב העיתי
*
אֶת צרופת החוברת "רקוויאם לרבין" [מאמרים ו"רקוויאם", 1995]!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,923 מנמעני המכתב העיתי, ואחרים.
*
את צרופת החוברת "פפיטה האזרחי 1963"
עד כה נשלחו קבצים ל-2,295 מנמעני המכתב העיתי.
*
את צרופת ספר הראיונות השלם "אין שאננים בציון"!
עד כה נשלחו קבצים ל-28 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת ארנה גולן: הוויתור. אימי, זיכרונה לברכה, היתה צדקת גמורה. הדרמה השקטה בחייה של חלוצה וחברת קיבוץ.
עד כה נשלחו קבצים ל-1 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת ההרצאה "נגד ההזנייה באוניברסיטאות", דברי אהוד בן עזר ב"יו-טיוב" ובתעתיק המלא, "אדם כשדה מערכה: מחמדה בן-יהודה עד סמי מיכאל", מתוך הכנס "רק על הסכסוך לדבר ידעתי", מאי 2005.
עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "ספר הגעגועים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-12מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "מסעותיי עם נשים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-26 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת שירי המשורר חיימקה שפינוזה, לוטש מילים!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,376 מנמעני המכתב העיתי
ואפשר לקבל גם רק את המבחר: "שירי החשק של חיימקה שפינוזה"!
עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-10 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת דאוד אבו-יוסף.
עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת הרשימה "ספרי אהוד בן עזר" עם פירוט השמות של ההוצאות ותאריכי הפרסום.
עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
שונות
את צרופת ההרצאות של אורי שולביץ: א. הכתיבה עם תמונות והציור הבלתי-ניראה. ב. כתיבת טקסט לספר מצוייר. ג. המחשת הזמן והפעולה שהושלמה בספר המצוייר. (מתוך הספר "סדנת הפרוזה").
עד כה נשלחו קבצים ל-20 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
הבלוג של דני קרמן
https://dannykerman.com/2021/10/28/ehud_ben_ezer
דברים שעשיתי עם אודי – שירים למתבגרים
כולל חלק ניכר מהעטיפות ומהאיורים שעשה דני קרמן לספרי אהוד בן עזר
כדי להיכנס לבלוג יש ללחוץ אֶנטר ועכבר שמאלי
ארכיון אסתר ראב, מהדורת תקליטור 2000, כולל מחברות "קמשונים", כל הפרוזה, כל המכתבים, כרוניקה ביבליוגרפית ועוד
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
כרך "אסתר ראב / כל הפרוזה" בהוצאת אסטרולוג, 2001, אזל, נדיר
עד כה נשלחו קבצים חינם ל-15 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
כרך "אסתר ראב / כל השירים" במהדורת קובץ PDFחינם
עד כה נשלחו קבצים ל-2,254 נמעני המכתב העיתי
ניתן לקבלו גם בקובץ וורד עברי.
הספר הנדפס בהוצאת זב"מ – אזל!
📑 בגיליון:
- אסתר ראב: קמשונים
- יוסי אחימאיר: 1. תחת זכוכית מגדלת
- יוסי אחימאיר: 2. מכתב לאם שכולה
- אורי הייטנר: לקסיקון תשפ"ו
- משה גרנות: טיוטה
- יהודה גור-אריה: הערות שוליים [187]
- אברהם מורדוך: אֵבֶל
- נחום פייטלברג: ״אפקט הפרפר״
- אהוד בן עזר: המושבה שלי - פרק שלישי
- ממקורות הש"י [שירות ידיעות] של המכתב העיתי,: תגובות, הערות, הארות, והודעות
- שאר הגליון