אחת התופעות המעניינות במערכת הבחירות הנוכחית, היא סיפור "הגוש השלישי". הכוונה למפלגות ותנועות שאינן חלק משני הגושים הקיימים ומציבות להן אלטרנטיבה. כפי שנוכחנו, לא יצא מזה כלום.
למה?
בתור איש גוש שלישי מובהק, אנסה להשיב על כך.
אני רואה במחנאוּת ובגושים רעה חולה, ובקרע בעם את האיום הגדול ביותר על קיומנו. אני סולד מתפיסות של שחור לבן, של אנחנו והם; אני מאמין במורכבות, ב"גם וגם". אני לא שמאל ולא ימין, והאמת שגם לא מרכז. אני ציוני, ומגבש את השקפותיי בהתאם למה שטוב, בעיניי, למדינת ישראל, ללא כל מחויבות לגושים השונים. וכך אין כמעט יום שאיני קורא גינויים על היותי ימני ושמאלני, פשיסט ובולשביק, ביביסט וקפלניסט, וזה מגוחך בעיניי.
הבעייה הגדולה ביותר במחנאות, אינה רק הנתק בין המחנות, אלא העובדה שכל מחנה מתיישר על פי הקיצונים ביותר שבו. וכך ניתנה לגיטימציה לתופעות שאינן לגיטימיות, כי הן מ"המחנה שלנו". הליכוד של שמיר הוביל את המאבק נגד סרטן הכהניזם – והיום כנופיית בן גביר הכהניסטית הפכה לתנועה אחות של הליכוד, שותפה מובילה בממשלה ויש לה גרורות ממאירות בתוך הליכוד עצמו. ומנגד, תופעה פושעת, ממארת, כמו הסרבנות, שעד לאחרונה הייתה שייכת לשולי השוליים של שולי השוליים של שולי השוליים של שולי השוליים של השמאל הרדיקלי האנטי ציוני הסהרורי, הפכה לכמעט מיינסטרים, במאבק נגד המהפכה המשטרית, ואפילו אחרי 7 באוקטובר כמעט אף אחד מהמאיימים בסרבנות הממארת לא חזר בו והתנצל. ואלו רק דוגמאות, יש עוד רבות.
התופעה הזאת היא איום על עצם קיומה של החברה הישראלית.
יש להציג אלטרנטיבה ולבנות מחדש מיינסטרים ציוני, ממלכתי, דמוקרטי, שידחק את הקיצונים לשוליים ומעבר להם.
לפני ארבע שנים הצטרפתי לתנועת הרבעון הרביעי, הנושאת את הדגל הזה, ואני חבר בהנהגה הארצית שלה. לפני חודשים אחדים נערך משאל חברים בשאלה אם להקים מפלגה ברוח הרבעון. הצבעתי בעד. הצטרפתי למפלגה והייתי בין חותמי הבקשה לרשם המפלגות.
אחרי 7 באוקטובר, הייתי בין מייסדי התנועה לציונות ממלכתית. בניגוד לרבעון הרביעי, זו אינה תנועת המונים, אלא תנועה קטנה שפועלת בעיקר מתחת לפני השטח. הצלחנו להקים מטה משותף לעשרות ארגונים ותנועות שקמו בשנים האחרונות סביב רעיון האחדות וההסכמה הלאומית הרחבה. ועמדנו מאחורי ניסיון להקים רשימה לכנסת מהתנועות הללו. הרעיון לא עלה יפה, אך חלק מהאנשים שהיו מיועדים להקים את המפלגה החדשה, ייכנסו לכנסת במסגרת המפלגות הקיימות, ואני מקווה שהם יקדמו את סדר היום הממלכתי האחדותי.
למה הגוש השלישי נכשל? אקדים ואומר, שבעיניי זה כישלון בטווח הקצר, ויש לרעיון הזה סיכוי משמעותי בעתיד. אך אנו נמצאים בתקופה קריטית, וחשוב להבין גם את הכישלון לטווח הקצר.
מי היה מאמין לפני שלוש שנים, שנתניהו וממשלת המחדל ימשיכו לכהן כאן בחלוף שלוש שנים ונתניהו יתמודד על כהונה נוספת? באותה מידה, קשה היה להאמין שהמפלגות הוותיקות, הפוליטיקאים הוותיקים, לא יפנו את המקום לרעיונות חדשים, לקולות חדשים ולכוחות חדשים. כנראה שהחברה הישראלית עדין אינה בשלה לשינוי. רוח 8 באוקטובר – של אחדות, של "יחד ננצח", של התנדבות ותרומה ודרך חדשה, הלכה ודעכה ורוח 6 באוקטובר, שיצרה את מציאות 7 באוקטובר, גברה.
לתנועות הגוש השלישי קשה היה להציג אלטרנטיבה של רעיונות חדשים ורוח חדשה, והיא המירה את האלטרנטיבה הזאת, בקריאה להקמת ממשלת אחדות לאומית. אני מאמין בממשלת אחדות לאומית, כאמצעי לחולל שינויים גדולים בהסכמה רחבה. לדוגמה, אני רואה בהשתמטות החרדים פגיעה קשה ביותר במדינת ישראל ובעתידה. יש צורך בטיפול שורש היסטורי. יהיה קשה מאוד לעשות זאת בממשלה של 61 כאשר "חצי עם" יתמוך במשתמטים ובמאבקם. ממשלת אחדות לאומית, המבוססת על ברית המשרתים, שתחולל את המהפכה הזאת ברוב עצום ובהתנגדות של החרדים בלבד, עשויה להצליח מאוד.
אבל ממשלת אחדות עלולה להיות גם ממשלת שיתוק. היא גם עלולה להביא את הקרע אל תוך הממשלה ובכך להעמיק אותו. לכן, סיסמה של ממשלת אחדות בפני עצמה, מחטיאה את המטרה. וכאשר הגוש השלישי החל לדבר על "לכפות ממשלת אחדות" ו"לא ניתן יד להקמת ממשלה שאינה ממשלת אחדות," גם אני הרגשתי שאני הולך ומתנתק ממנו. לא יכולתי להיות פעיל, כי לא עמדתי מאחורי הסיסמאות, והיה ספק רב בידי אם אצביע לו.
אציג כאן קטעים ממסמך פנימי שכתבתי ביולי האחרון:
"על פניו, הייחוד שלנו הוא שאיננו שייכים לאחד משני הגושים המאוגדים על פי השאלה 'כן ביבי, לא ביבי'. שלטון של כל גוש כזה בממשלה צרה הוא הרסני. הפתרון הוא ממשלת אחדות לאומית, שאותה נכפה על שני הצדדים.
אנו נהיה לשון המאזניים. אף צד לא יוכל להקים ממשלה בלעדינו. בכך שנסרב להיות חלק מממשלה צרה, לא נותיר ברירה לשני הצדדים, אלא להקים ממשלת אחדות לאומית.
אני שולל את התפיסה הזאת מבחינה ערכית, עקרונית ופוליטית.
אני חסיד של ממשלת אחדות לאומית, בעיתות משבר לאומי, אך בספק אם הליכוד של היום רלוונטי למהלך כזה. הליכוד בראשות שמיר, כשלצידו דוד לוי, שרון, ארנס, משה נסים, דן מרידור ובני בגין, אינו הליכוד בראשות נתניהו מודל 2026, כשלצידו יריב לוין, גוטליב, אמסלם, מאי גולן וקרעי. די לראות את אירועי הימים האחרונים: חוק יסוד: 'לימוד תורה' (המירכאות אינן בטעות), החסינות לטלי גוטליב וההצבעה על מבקר המדינה, כדי להיווכח בהידרדרות של הליכוד. הרעיון של ממשלה ללא קיצונים, אינו הולם את הקיצוניות בליכוד של היום. אין זה אומר שאין להקים ממשלת אחדות, אך הדבר מצביע על הקושי המהותי בהקמת ממשלת אחדות. בשל הקושי הזה, מיקוד הדרך הפוליטית שלנו בהקמת ממשלת אחדות לאומית, שספק רב אם היא מהלך ריאלי, עלול להכניס אותנו למלכוד בלתי אפשרי, שיהפוך אותנו בלתי רלוונטיים, או יגרום לנו לפעול אחרי הבחירות בניגוד להצהרות שלנו, ולפגוע באמינותנו.
האמירה "לכפות ממשלת אחדות" היא לא רצינית ולא אחראית. משמעותה היא אמירה שלא נצטרף בשום אופן לממשלה שאינה ממשלת אחדות. התחייבות כזו, עלולה להיות כלי בידי אחד הצדדים לסכל עצם הקמת ממשלה כלשהי, בכך שיטרפד הקמת ממשלת אחדות, ויגרור את המדינה לסבב בחירות שני או לעוד לופ של סבבי-בחירות אינסופיים. בסבב כזה, הציבור עלול להעניש אותנו על כך שגררנו את המדינה לבחירות מיותרות.
אם נטען שאנו מצטרפים אך ורק לממשלת אחדות, יוכל הליכוד להציב תנאים שיכשילו את הקמתה, ויקלע אותנו בהתחייבות שלא תאפשר הקמת ממשלה בראשות בנט / איזנקוט, או לחייב הקמת ממשלה בראשותם התלויה ברע"ם, כשהאופוזיציה תציג אותה כבלתי לגיטימית. ואיפה נהיה אנו? באופוזיציה, לצד מי שהכשיל את הקמת ממשלת האחדות?
אני מציע כיוון אחר. אנו מדברים על פוליטיקה עניינית ולא פרסונלית, על פוליטיקה של 'מה כן' ולא 'מי לא'. דבקות בממשלת אחדות בכל מקרה היא פוליטיקה של 'מי' ולא של 'מה'. ממשלת אחדות – על פי אלו קווים? מה המטרות שלה? איך היא לא תהיה ממשלת שיתוק לאומי, בשל וטו הדדי בין הצדדים? והאם לא עדיפה ממשלה צרה, אם היא תקדם את הנושאים הראויים בעינינו?
במקום המסר של "ממשלת אחדות לאומית" אני מציע מסר של חתירה להסכמה לאומית רחבה, בין במסגרת ממשלת אחדות (שזו האופציה העדיפה) ובין במסגרת ממשלה צרה, בקידום ארבעה מהלכים:
א. מהלך שיוביל לגיוס לכל, כולל החרדים (לצה"ל) והערבים (ברובם לשירות אזרחי).
ב. רפורמה משפטית משטרית קונסטרוקטיבית, השונה במהותה מהמהפכה המשטרית, אך יש בה שינוי מהותי, ברוח עקרונות מתווה הרבעון הרביעי ומתווים נוספים ברוח זו.
ג. פתרון בהסכמה רחבה של סוגיות דת ומדינה ברוח אמנת גביזון/מדן.
ד. הקמת ועדת חקירה ממלכתית על המחדל שהביא לטבח 7 באוקטובר.
עלינו להציג לציבור את ארבעת המהלכים הללו כמהות ההצטרפות שלנו לפוליטיקה, קריאה לציבור לבחור בנו כדי לקדמם לאחר הבחירות, בין אם בממשלת אחדות (בעדיפות ראשונה) או בממשלה צרה.
אם הליכוד יהיה מוכן למהלך הגיוס, למרות שפירושו קרע עם המפלגות החרדיות ולוועדת חקירה ממלכתית, תהיה זו הדרך להקמת ממשלת אחדות. במקרה כזה, נכון יהיה להודיע לגוש שמנגד שלא נצטרף לממשלה צרה בראשותו, וכך אולי נכפה ממשלת אחדות.
אם הליכוד יסרב, ולהערכתי הוא יסרב, יהיה עלינו להצטרף לממשלה צרה, ובלבד שתתחייב להוביל את האג'נדה הזאת.
בכל מקרה, ממשלה כזו, עם פריסה אידיאולוגית מבנט וליברמן עד יאיר גולן, היא ממשלה חוצת מחנות, ונכון שנשתלב בתוכה. כמפלגה בקואליציה, נדחוף ככל יכולתנו להורדת המתח ולאיחוי הקרעים בעם, לפוליטיקה של הסכמות, ונהווה משקל נגד לגורמים קיצונים בקואליציה (כמו הדמוקרטים) שעלולים לדחוף להעמקת הקרע."
לצערי, מפלגות הגוש השלישי לא בחרו בדרך הזאת, אלא דבקו ב"נכפה ממשלת אחדות" ובכך הפכו לבלתי רלוונטיות. בסיטואציה הנוכחית, נדרשה הכרעה בין הגושים, ומי שלא הכריע מצא את עצמו מחוץ לתמונה.
ככל שהזמן חלף, הבנתי שאעשה שקר בנפשי, אם אתמוך במפלגה שאינה קוראת לחלץ את הפקק התוקע את מדינת ישראל – ממשלת נתניהו-בן גביר-משתמטים.
החלטתי לתמוך בבנט. כשקראתי את ספר השיחות איתו נוכחתי שהוא רבעון רביעי לעילא ולעילא. אני תומך בעמדותיו הניציות האקטיביסטיות, ושמח על נכונותו להושיט יד אמת לאנשים בעלי דעות הפוכות לשלו כדי לתקן יחד את המדינה. ממשלה של גוש האופוזיציה היום, היא ממשלה חוצת מחנות-אידיאולוגיים מובהקת, ברבדים עמוקים יותר משאלת בעד או נגד נתניהו.
אני רואה היום בהחלפת נתניהו הכרח לאומי ומהכרח זה מהווה השיקול המרכזי בהצבעתי, בדיוק כפי שלפני שלושים שנה ראיתי במניעת נסיגה מהגולן את השיקול המרכזי בהצבעתי. אבל במהות העניין, איני רואה את עצמי חלק מאחד הגושים, ואני מאמין שאחרי הבחירות אהיה שותף לניסיון ליצור מחדש את האלטרנטיבה של רוח 8 באוקטובר.
אורי הייטנר
2. לחלץ את הפקק
רוצים גישה מלאה לכל הגיליונות?
הצטרפו לאתר וקבלו גישה לארכיון של למעלה מ-2,100 גיליונות עם אלפי מאמרים, שירים ויצירות ספרותיות.
הצטרפו לאתר