פֹּה כָּל הָרִבּוּעִים נוֹחִים לְהִתְעַגֵּל
וּבְלַחַש
וּלְטָפִים
הַדּוּמִיָּה נִתְחַחַת.
פֹּה רַךְ וְגִמְגּוּמִי
הַחֹשֶךְ
מִתְרַגֵּל
 – כִּלְמוֹד שָֹפָה זָרָה –
                            לִמְנוֹת אוֹתָנוּ
                                       יַחַד.
 
פֹּה מִישֶהוּ תוֹהֶה
וְשָב וְאוֹחֲזֵךְ
רַכּוֹת,
         בְּהַפְלִיגֵךְ
                  אֶל אֶרֶץ מְאֻחֶרֶת:
כַּמָּה כַּלְבֵי-חוּצוֹת
– לִדְכִי נַחְשוֹל חָזֵךְ –
       שָבִים וּמִתְבַּיְּתִים בִּי
עֶרֶב-עֶרֶב.
 
מתוך "אַרְצוֹת הַצִּמָּאוֹן"