על התערוכה הרטרוספקטיבית העשירה והמפתיעה
של ראול דיופי בפאריס: Raoul Dufy le plaisir
26.10.08. יום ראשון. פריס. במטרו לתחנת יינה. המוזיאון לאמנות מודרנית של עיריית פאריס. תערוכת דיופי. Musee d'Art moderne de la Ville de Paris, 17 octobre 2008 – 11 janviar 2009. לתערוכה "ראול דיופי, ההנאה" אין שום תור בחוץ או במבואה אבל האולמות דחוסים בקהל שכנראה אינו ממהר להיפרד מן התמונות. זוהי תערוכה רטרוספקטיבית מדהימה בהיקפה ובעושרה. תערוכה שמשנה כליל, לפחות בעיניי, את הרושם הכללי מדיופי כצייר בעל סגנון מסויים, קליל, ים-תיכוני בעיקרו.
נחום גוטמן סיפר לי ודומני שגם כתב, כי שני הציירים שהשפיעו עליו ביותר היו רוסו ודיופי. האלבום של דיופי, שרכשתי כאשר עבדתי על עריכת אלבום נחום גוטמן (מסדה, 1984 ואילך. מודן 1997 ואילך) אישר לי זאת בציוריו הקלילים, הים-תיכוניים, עם צבעי הכחול והירוק העזים, המקסימים, החושניים; ואכן כך הן גם כמעט כל הגלויות הנמכרות בתערוכה הנוכחית בפאריס. כך גם האלבום המקוצר שקניתי היום בפאריס (כי יש לי כאמור כבר אחד בבית). לכן אני רוכש כאן רק את האלבום המקוצר של התערוכה, במחיר 9 יורו בלבד.
התערוכה בפאריס מתפרסת לפי תקופות הציור והשפעות על דיופי, ורובן קודרות, אימפרסיוניסטיות, קוביסטיות. סידרה של אוניות מטען שחורות (דווקא משנות ה-50). נושאים שבחלקם הם מאוד כבדים, בעיקר בביצוע; והסגנונות משתנים החל מ-1900 לערך ועד לשנות ה-20 וה-30. ואילו עיקר הקלות והים-תיכוניות שבהן התפרסם דיופי, הן באקווארלים, ודומה שרק מאוחר יותר גם בשמנים, הן שנות ה-40 וה-50.
ספק רב אם גוטמן כבר ראה ציורים אלה של דיופי, או דומים להם בסגנון, בשנות ה-20 וה-30 בפאריס; ויכול להיות שהיתה הקבלה ביניהם, ולכן גוטמן אהב את דיופי – אך אולי לא היתה כאן השפעה אלא כל אחד מהם הגיע מעצמו לסגנון קצת דומה. אכן, בציוריו המאוחרים, הים תיכוניים, הקלילים, הצבעוניים עם דמויות האנשים הקטנים כחגבים ועם החופים המקסימים – נראה דיופי קרוב להדהים לים-תיכוניות ולנופי הכנרת של גוטמן, בייחוד באקווארלים, אך הוא לא קרוב לתקופתו הראשונה של גוטמן, העומדת יותר בסימן רוסו (שגם אותו הבאתי באלבום גוטמן שערכתי לצורך הקבלה לתקופתו הראשונה של גוטמן בשנות ה-20 וה-30).
"ראול דיופי הוא ההנאה עצמה," כתבה גרטרוד שטיין, התומכת של האמנות האוואנגרדית במאה ה-20. ובתערוכה הרטרוספקטיבית הזו, ומתברר, הראשונה [!] שלו בפאריס, כך נכתב בדף ההסבר, ניתנת ההזדמנות למבט חדש ורענן על צייר שהיה ידוע ומוערך בתקופתו אך לדברי דף ההסבר, כמעט שאינו ידוע כיום. כל תקופת יצירתו וכל התחומים שבהם יצר [כגון חיתוך בעץ, הדפסות בדים, ועוד] מוארים היטב בתערוכה: פוביזם, סזאניזם, השנים שבין שתי מלחמות העולם, הרישומים, תפאורות-פנים, אופנה ועוד. מודגשת שמחת החיים שלו, ההומור, הדרך הקלילה שבה ביטא את שייכותו לציור המודרני של תקופתו בהישארו נאמן לקו, לצבע, למיבנה, לחומריות ולאור.
לאוהבי דיופי כדאי למהר ולקנות כרטיס טיסה לפאריס וזאת משום שהתערוכה המרתקת וכמעט החד-פעמית הזו – תיסגר בקרוב, ב-11 בינואר 2009. פירסומו הרב של דיופי בא לו, כאמור, בזכות הקלילות הצבעונית, העליזה, השובבה, המלאה שמחת חיים ואהבת הציור, שאיפיינה את עשרות שנותיו האחרונות (הוא נולד ב-1877 ונפטר בגיל 76 ב-1953), ואולם ההתבוננות המעמיקה בכל שלבי התפתחותו כצייר, המומחשת בצורה בלתי-רגילה בתערוכה, מראה כיצד כמעט מחצית מחייו היצירתיים עברה עליו בציורים, מצויינים כשלעצמם, אך עדיין אין בהם את שפתו המיוחדת, את טביעת האצבעות האחת ואין שנייה לה – שלו; כיצד אין בה עדיין הציור שהעניק לו, ובצדק, תהילת עולם.
הרצינות בגישה והעבודה הרבה שהשקיע בחתירה קדימה – עד שהתגבש סיגנונו הייחודי, צריכים לטעת תקווה בלב כל אמן רציני. אין זו חוכמה להיתפס כבר בראשית דרכך לכמה סמלים אופייניים כגון פומפיות, כבשים וחצאי-רימונים, וככה לקבל תו-היכר אמנותי וגם מסחרי. צייר רציני מצייר מתוך דיבוק שמתחולל בו ולעיתים גם השפעות זרות שמהפנטות אותו, ושדווקא באמצעות הציור בעקבותיהן הוא רוצה לעמוד על סוד השפעתן עליו, להיפטר מהן ולמצוא את סיגנונו הייחודי. יש ציירים שהולכים לאיבוד או מתים צעירים בראשית דרכם, ויש שהם אשפים עושי להטים כפיקאסו, ויש שמבשילים לאיטם וזוכים להגשים את הבשלתם.
התמונה "עצים בל'אסטקה" משנת 1908, בהיות דיופי כבר בן 31, ממחישה את תקופת היותו מושפע מסיזאן, בטרם גיבש באמנותו את עצמיותו, וקשה לראות בה את דיופי המוכר והפופולארי. ואילו התמונה "התזמורת האדומה" משנת 1948-9, בהיות דיופי כבר כבן 72, היא דוגמה מצויינת לסגנונו המאוחר, המפורסם, הדומיננטי, העליז, הקליל, מלא שמחת החיים וה"גוטמני" כל כך! – יש גם אצל גוטמן המאוחר תמונת תזמורת שכזו. אמנם כאן הבאנו ציור באדום, ואילו מרבית הציורים הים-תיכוניים רוויים כמובן כחול שמיים ומים, אור השמש וירק העצים.
הכניסה עלתה רק 6 יורו לאיש. דומני שרק כאן קיבלנו את ההנחה לזקנים, אחרת היה עולה לנו כפליים.