מאת הסופר העל-זמני מר אלימלך שפירא
חי על גדת הירקון הדרומית
ובקרוב הוא יהיה נתיב אופניים
 
הזקנים שבנו זוכרים שבנעוריהם היתה ההקפדה על ההיגיינה ממש כמו "דת העבודה":
להוציא לִפלופים מזוויות העיניים בבוקר. לשטוף עיניים.
לשטוף פנים. לשטוף שיניים. לשטוף מאחורי האוזניים. להסתרק כל בוקר.
להתקלח לפחות פעם אחת ביום, בקיץ – במים קרים. מי בכלל חימם מים לטוש בקיץ? ובחורף התקלחו מקסימום פעמיים בשבוע, בימי שלישי ושישי. רצית יותר? שב על שרפרף בתוך קערה גדולה או גיגית, ואימא תשפוך עליך מים פושרים ותסבן לך את הגב.
לשטוף היטב גם את בית-השחי אבל לא להתבייש בריח הזיעה כי הוא הריח הכי בריא והוא מסמל את עבודת הכפיים הגאה של היישוב העברי והוא גם גברי. את הדאודוראנט טרם המציאו ורק היו מתלוצצים שהצרפתיות שמות בושם במקום להתרחץ והאנגלים בכלל לא מתרחצים, והמהדרים היו תוחבים פרחי יסמין או פוּלָה (פוּל) בכיס החולצה או המקטורן ומדיפים ריח בושם משגע.
לשים את הירקות הקנויים בשוק בקערה גדולה מלא מים עם גרגירי תמיסת קלי אדומה כחמיצה כדי לחטא אותם.
אל תתקרב לילדים שיש להם פרונקולים. זה מידבק! ואם כבר צץ לך ראש ממוגל, בוא ואשים לך משחת איכטיול שחורה שלצורך הפקתה משתמשים בגושי האספלט שהיו בוקעים וצפים בשעתו מעצמם בים המלח.
לא לשכוח מטפחת בכיס כשהולכים לבית-הספר, ובכלל. ילד בלי מטפחת זה יהושע הפרוע.
לא לשחק עם הילדות/הילדים באבא-ואימא וברופא-וחולה ובכלל, לא לשחק בפישיק כי זה מביא מחלות, ועדיין הפנצילין וה-די.די.טי עושים רק את ראשית צעדיהם להצלת האנושות.
ליטול ציפורניים ושלא יהיה שחור תחת הציפורניים.
לשטוף תיכף באלכוהול כל שריטה, ואחר כך למרוח יוד.
לא לגרד פצעים. לא לפוצץ שלפוחיות שנוצרות מעקיצות של זבובי-חול.
להחליף גרביים כל יום. לא לגרוב גרביים עם טלאים שמשפשפים את כף הרגל. לא לצבור צ'יז (לכלוך משחתי מסריח ומגעיל) בין אצבעות הרגליים.
לא להכניס אצבעות באף אלא למחוט אותו היטב כדי שהסמרק (הג'יפה) לא יגלוש החוצה.
לשטוף היטב את הקטן כדי שלא יצטבר מעין חוט של חומר לבן בתעלה ההיקפית שבין העטרה לבין מה שנשאר אחרי ברית-המילה. שלא לדבר על ההקפדה אצל בנות, שהיתה הרבה יותר חמורה, בייחוד שלא תכנסנה עפרונות לנרתיק אלא רק לקלמר.
לא להפריע לאחות הסורקת במסרגות זכוכית את שערות ראשך בבית-הספר לראות אם אין לך פַּארֶך או כינים. בבתי הספר העממיים היו אז פחות תלמידים, פחות כינים, ופחות כינים פֶּר תלמיד.
שלא תברח מבית-הספר ביום הזריקות או החיסון נגד אבעבועות שחורות. תעמוד ותראה איך המחטים מתבשלות באוטוקלאב, ותמות מפחד פן האחות לא תוציא טיפת חיסון החוצה ואז תישאר בועת אוויר בזריקה פנימה, ואתה מת.
להקפיד על חבישת כובע (טמבל בדרך-כלל). לא לאכול פלאפל כי מקבלים מזה צהבת.
לנגב היטב את התחת כדי שאימא לא תמצא אחר-כך פסים חומים מאחור לאורך התחתונים הלבנים שלך. מי שמע על לשטוף את התחת? אסיסטנט של פרופ' פלוץ בן-שחר כתב עבודת מחקר על איך לא גירד אז למרבית הילדים והמבוגרים והאם זה גרם להם להיות גזענים.
היתה תקופה שבה הכינו נייר לניגוב מעיתונים גזורים לריבועים ומחוזקים במסמר לקיר, ומאוחר יותר כבר היה נייר הטואלט אלא שהיו מייצרים יחד עם נייר הזכוכית באותו בית-חרושת, וטוב שהיה נייר של עטיפת תפוזים אבל הרחת דפיניל מהתחת.
הפלצות אינן קיימות אם לא מדברים עליהן.
לשים יד על הפה כשמשתעלים אלא אם כן רוצים שתדביק בכוונה את חבריך או את אחיך ואחיותיך בשעלת כדי שיעברו את המחלה בילדותם.
להביא מפית נקייה עם הכריך העטוף-היטב בתוך שקית האוכל הרקומה עם שמך, לבית-הספר. לא להתפלש בחול. לא לשחק עם פושטַקעס.
לא לנסוע רחוק בלי כריך ובלי חצי לימון, למרוח על הלשון נגד הקאה בייחוד באוטובוסים, בסרפנטינות כמו "שבע אחיות" במוצא בדרך לירושלים. מים לא לקחו, אפשר לשתות מכל ברז.
 לשתות רק מים שעברו הרתחה (זאת עשו רק מעטים כי מי הבארות היו מצויינים ונקיים) שאותם שמה אימא של חבר שכבר מת על שיש המיטבח בכד זכוכית מכוסה מפית לבנה או גזה.
מותר בכל זאת לשתות בקיץ מים צוננים מהג'ארה (האיבריק).
לא לאכול יותר מדי סאברעס בבת-אחת. לא לשתות מים אחרי שאוכלים סאברעס. אם קטפת לבד סאברעס עם מקל ופחית בקצהו, או בעת הקילוף, פשוט תמרח על הידיים ריר גמלים. (מדובר בימים הראשונים של המושבה).
להשתזף היטב, בהדרגה, בתחילת הקיץ, כי קרני השמש טובות לבריאות ויש בהן ויטמין סי.
לא לשתות מים אחרי שאוכלים פירות מכל סוג שהוא, וכמובן שלא לקחת לפה פרי לא רחוץ ולא לאכול פירות בוסר רק בשלים ואפילו בשלים מאוד כי הם הכי טעימים ומזינים.
מספרים לי, אני עצמי לא זוכר, שבבתי הספר העממיים היה נהוג אפילו "אות הבריאות", שניתן לתלמידות ולתלמידים שהצטיינו בהיגיינה, ממש כמו אות הספורט.
קוראי המכתב העיתי שזוכרים פרטים נוספים על "אות הבריאות" ועל נפלאות ההיגיינה בכלל וכיצד חינכה אותם לאורה אימם – מוזמנים לכתוב לנו באי-מייל, ונפרסם.