מיומנו של מר א. בן עזר

12.5.03. יום שני. יום 69 בירנטון, אוקספורד (במסגרת שהות של ארבעה חודשים במרכז האוקספורדי ללימודים יהודיים ועבריים). בדרך חזרה מהידינגטון, באוטובוס, אנחנו נוסעים במרסטון רוד, בדרך ממרסטון לדרום-מזרח אוקספורד, מקום התפצלותם של איפלי רוד וקואלי רוד.

מצד ימין, לצפון, אני רואה שטח מדשאה ענקי, כמו של מרוצי סוסים, ובאמצעו מפעל בנייה אדיר, עדיין איזה חמש קומות מתחת לאדמה על פני שטח של מאות מטרים מרובעים, כאילו בונים כאן כור אטומי, ופתאום מופיע שלט גדול: "המרכז האיסלאמי של אוקספורד".

אני נזכר שהיה כתוב בעיתונים על ויכוח גדול עם הקולג', דומני מגדלן קולג' – שמכר להם את השטח, אם איני טועה הקנייה נעשתה בעורמה, משהו היה לא כשר, ותחילה עברו שנים ולא אישרו להם. עתה הם בונים שם משהו שניראה יותר כמיבצר טרור עולמי ומרתפים לאימון בנשק  ולאיחסונו, מאשר קולג' או מרכז לימוד. אני מתאר לעצמי איזה גדודי מוסלמים קיצוניים ומשכילים יצאו מכאן בעוד שנים אחדות לפעול נגד ישראל, נגד יהודים (כולל באוקספורד עצמה), ונגד האנגלים המטומטמים שמאפשרים להם לבנות מיבצר אוטונומי שכזה בלב-ליבה של עיר האוניברסיטה  העתיקה והמפוארת. זה יחזור אליהם כמו בומרנג. אני משוכנע שהכול נבנה בכסף סעודי ובקרנות משפחת בן-לאדן, וכי כל חוג לימוד וכל פירסום שהם יממנו יהיה אנטי יהודי ואנטי ישראלי מלכתחילה, ומבחינה מדעית כל העשייה שלהם תהיה שווה לתחת. כמו שראינו בשעתו בתערוכה על הקופטים במרכז המוסלמי בפריס, מילה אחת לא נכתבה שם על רדיפותיהם ועל אפלייתם של הקופטים בידי השלטונות המצריים, עד עצם הימים האלה.