אני לא מקיים הבטחות שנתן אלוהים לאברהם
 
הנה הארץ השלמה אשר הבטיח אלוהים לאברהם
לו ולזרעו אשר יהיה כחול על שפת הים
אבל אני אינני חול אשר על שפת הים
ואני לא מקיים הבטחות שנתן אלוהים לאברהם
 
מעודי לא חלמתי על חברון ואינני דואג לשכם
מה שמדאיג אותי הוא לעבור את החיים שלֵם
כי אינני חול על שפת הים
ואינני מקיים הבטחות שנתן אלוהים לאברהם
 
את ביתי איני בונה על שפת הנילוס ואשתי לא יושבת על הפרת
והתמתחתי יפה כל בוקר גם בין מטולה לאילת
כי אני אינני חול על שפת הים
ואני לא מקיים הבטחות שנתן אלוהים לאברהם
 
אברהם יצחק ויעקב נחים עתה בשקט בקברם
לי אין חשק לחפור גם את הקבר שלי לצידם
כי אני לא חול על שפת הים
ואני לא מקיים הבטחות שנתן אלוהים לאברהם
 
והנה הארץ השלמה ועליה לא אמסור את נפשי
ומה שמבטיח אלוהים שיקיים על חשבונו הפרטי
כי אני אינני חול על שפת הים
ואני לא מקיים הבטחות שנתן אלוהים לאברהם
 
 
הערת סופר נידח: כמה נחמד שיש ארץ שבה אפשר לחיות בלי לקיים את ההבטחות שנתן אלוהים לאברהם, ובזכות אי-קיום ההבטחות לאברהם – לא להיות נתון גם לשום סכנה קיומית אחרת, ולא להיות כחול אשר על שפת הים – אלא להצטמק ולהצטמק; מה עוד שאת הברכה להיות כחול אשר על שפת הים העביר אלוהים כבר מזמן לסינים, להודים, לאינדונזים, לטורקים, למצרים, ולעוד המון גויים המתפוצצים מעודף אוכלוסין, ואשר כנראה שום כוח בעולם לא יוכל לצמק אותם ולהשליכם לים.
באמת שיר יפה. כל מה שאנחנו צריכים לעשות הוא להתמתח יפה כל בוקר "בין מטולה לאילת", שאותן כמובן לא כלל אלוהים בהבטחות שנתן לאברהם, ולכן אין צורך למסור את הנפש ולהגן עליהן.
 השיר יגן עלינו.
 

ספר שיריו של אהוד בן עזר
יַעְזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר
 
לפני ככלות כוחֵך
 
מַכְאוֹבֵךְ לְנֶגְדִּי תָּמִיד. אֵינֵךְ בּוֹכָה? לֹא בִּגְלָלִי.
שָׁחָה לְעָפָר נַפְשֵׁךְ, אַתְּ אֶרֶץ לֹא נוֹדַעַת
בִּצְחוֹקִים וּפַחַד גְּבוּלוֹתַיִךְ, שָׁנִים מִנֶּגֶד
רָאִיתִי תַּבְנִיתֵךְ כְּתוּבָה בַּחֲלוֹמִי
"רַבָּה סַבְלָנוּתְךָ עִמִּי," אָמַרְתְּ, "חַכֵּה
עוֹד קְצָת, עוֹד בִּקְצוֹת הָעֲצַבִּים
כְּאֵבָר שֶׁנִּגְדַּע, כּוֹאֵב בִּי אָדָם שֶׁהָלַךְ – "
שָׁוְא תְּדַבְּרִי, עֲרִירִית, נְשׂוּאָה לִנְגָעַיִךְ,
הוּא בָּא וְהָלַךְ וּבִי לֹא מָצָאת בַּיִת –
וּבִצְחוֹקִים וּפַחַד גַּם בִּסְתָוֵךְ לֹא נִפְקְחוּ עֵינַיִךְ
עוֹד לא נוֹאַשְׁתְּ מִלֶּכֶת אַחַר תַּעְתּוּעֵי לִבֵּךְ –
עַכְשָׁו, רֶגַע שֶׁל לִפְנֵי כִּכְלוֹת כֹּחֵךְ, דִּבְרֵי
יָדִיד לִקְצוֹת הָעֶצֶב, בְּטֶרֶם סָגַר דַּלְתּוֹ אַחַר לֶכְתֵּךְ.
 
 
למכירה בחנויות
או ב-30 ש"ח לפקודת א. בן עזר, ת.ד. 22135 ת"א
benezer@netvision.net.il
 [וכן בחנויות הספרים המובחרות ברחבי הארץ, ובהן גם כ-20 מתוך כ-300 חנויות הספרים של רשת סטימצקי וזכייניה. נא למהר בקנייה כי הספר נמכר בקצב של עותק לשבוע ובעוד כחמש שנים יאזל].
 
 
מבוקר עד ערב בערים ובמושבות
[המדור הופיע דרך קבע בעיתון היומי "הבוקר" במשך מרבית שנות קיומו]
 
כבישת מלפפונים בנוסח ירושלמי
 
לאהוד שלום רב,
בעיני אימי היתה תוספת של שתי כפות חומץ למלפפוני הקיץ הקטנים והריחניים (גיליון 51) – מעשה כמעט ברברי, או בלשונה של אימי "מלפפונים פולניים. כמו להוסיף סוכר לדגים ממולאים."
בביתנו נהגו לכבוש בפחים וגם בצנצנות גדולות ירקות למיניהם: מלפפונים, אבל גם עגבניות ירוקות, לפת, כרובית ועוד. ובעונה כמובן זיתים ירוקים דפוקים בחביות עץ. וכולם החמיצו בלי טיפת חומץ אחת.
טעימים מאוד היו המלפפונים שלא השלימו את תהליך הכבישה. לפעמים התרוקנה הצנצנת עוד לפני ששינו את צבעם מירוק כהה לירוק-צהבהב.
כל השאר על פי המתכון שלך.
שלך, שפרה
 
לשפרה היקרה,
אכן, גם אימי לא הוסיפו שתי כפות חומץ לכבישת מלפפוני הקיץ, והדבר כלל לא היה נהוג גם בפתח-תקווה. למדתי זאת ממרים, המטפלת ה"אשכנזייה" של בני. מטרת שתי כפות החומץ, לדבריה, היא לזרז את התסיסה ולשמור על קשיות המלפפונים, ואולם אין החומץ מורגש כלל בטעמם והם נותרים בבחינת "מלפפונים במלח" ולא "מלפפונים בחומץ". אבל בהחלט צריך הייתי להוסיף הערה למתכון, שאפשר גם בלי, אך אז קורה לעיתים שהתסיסה אינה מצליחה.
ומה רע בתוספת קורט סוכר לדגים הממולאים, גם כשהם חריפים וממולחים? בביקורנו האחרון בפולין היו הדגים הממולאים טעימים מאוד, מתוקים מאוד, ושטו שם אפילו צימוקים בציר.
שלך, אהוד
 
קישואים – כישופים
 
לאהוד שלום,
נהניתי מהכתבה הקצרה על זני הקישואים שפותחו במכון וולקני. במסכת סנהדרין ס"ח יש סיפור מדהים על ביקור חולים של רבי עקיבא אצל ר' אליעזר, תנא שהיה מוחרם  בעקבות ניסיונו לגייס את אמת המים ואת כותלי בית המדרש להוכיח את צדקתו בוויכוח הלכתי. מהשיחה ביניהם מתברר כי נטיעת קישואין היא שם הקוד של מעשה כישוף.
להלן קיצור של הסוגיה הזו כמועתק בהשמטות מדף אינטרנט: 
(סנהדרין ס"ז, א', משנה) המכשף, העושה מעשה – חייב, ולא האוחז את העיניים. רבי עקיבא אומר משום רבי יהושע: שניים לוקטין קישואין, אחד לוקט פטור, ואחד לוקט חייב; העושה מעשה – חייב, האוחז את העיניים – פטור. (גמרא סנהדרין ס"ח, א') כשחלה רבי אליעזר נכנסו רבי עקיבא וחבריו לבקרו... אמר... שאני שונה שלוש מאות הלכות, ואמרי לה שלושת אלפים הלכות, בנטיעת קישואין ולא היה אדם שואלני בהן דבר מעולם, חוץ מעקיבא בן יוסף. פעם אחת אני והוא מהלכין היינו בדרך. אמר לי: רבי, למדני בנטיעת קישואין. אמרתי דבר אחד נתמלאה כל השדה קישואין. אמר לי: רבי, לימדתני נטיעתן – למדני עקירתן. אמרתי דבר אחד, נתקבצו כולן למקום אחד...
וייתכן כי בכך ניתן גם להסביר את  הגמרא במסכת עבודה זרה י"א : קישואין (כישופים?) קשין [קשים] לגופו של אדם כחרבות.
 שהרי עיניך ראו שקישואי וולקני החדשים הם ההיפך הגמור מכך – גם יפים בצורה ובעיקר טעימים ומזינים. ובכל זאת קצת כישוף לא היה מזיק, כי הבעייה החקלאית הגדולה היא לא רק לייצר זנים טובים אלא לכשף את לב הקונים ולגרום להם לרצות לקנותם. ועוד כישוף קטן היה עוזר באם היינו מוצאים את הנוסחה שתשאיר בידי המגדלים חלק משמעותי יותר ממה שאנחנו משלמים עבור תוצרתם במרכולים. כי ברוב הגידולים ברוב הימים – החקלאים, שהם האחרונים בתור הפדיון, צריכים להסתפק במעט יותר ממחיר עלות הקטיף והאריזה. והנושא הזה שהוא עתיק כימי פרדסי סביך – עדיין ראוי וחשוב להחזירו לתודעת הקהל.
וכיוון שהיטבת לתאר קישואים אולי תיטיב גם בנטיעתן.
כל טוב,
 משה
[פרופ' משה בן-יוסף]  
 
חגיגה קטנה בעיתון לאנשים חושבים
הארץ
מלאו 11 שבועות לחרם על ספר שיריו החדש של אהוד בן עזר
יעזרה אלוהים לפנות בוקר
[שתי הפעמים שבהן הופיע שיר הספר במוסף "ספרים" היו מודעות בתשלום]
 

דורותי ר. פארקר
1967-1893
לא כנועה ולא ארורה
Neither Bloody nor Bowed
 
אומרים עליי ואומנם כך ראוי לחשוב,
ספק גדול אם אגיע למשהו טוב,
אני רואָה מכרים, ידידים וחברים
רווחים נאים ושמנים הם צוברים,
גם עושים לעצמם שֵׁם, אכן מעורר קינאה,
באמנות, בטרקליני-חברה ובמדע,
ואילו אני, על-אף עצה מלומדה,
ממשיכה בשלי ועוסקת רק ביפה ובנפלא,
ומעִניינים כאלה, כמובן, תועלת לא תצמח לעולם –
ואף-על-פי-כן מצפצפת אני על כולם!
 
תירגם מאנגלית: מ. דן
ההדיר: אהוד בן עזר