אודות צור קשר התחברות
חדשות בן עזר #54 12/07/2005 ה' תמוז התשס"ה

מאמרים

ד"ש לַטרוריסט מקבל המקלט המדיני בבריטניה מוחמד אל-גרבוזי: כל זמן שאתה בלונדון, תמשיך לחשוף עצמך בשידור חי באולפן הטלוויזיה המקומי של אל-ג'זירה על רקע הביג בן כל זמן שגם הוא עדיין בלונדון.

על "הרואה למרחוק (לא חוכמה גדולה)",  מיומנו של מר א. בן עזר (גיליון 53): "הצלחת לראות מה שלמקומיים נמצא בתחום העיוורון..."

 משה הורוביץ

 

באירועי שבוע הספר היהודי בלונדון, הסופר דוד גרוסמן מתייחס ישירות למצב הפוליטי בישראל: "אני לא מבין מחבלים מתאבדים, אך אני מבין את אנשי החמאס. הם מתנגדים לכיבוש, והייתי נוהג כמוהם אילו חייתי תחת כיבוש." (צוטט ב"הארץ", 12.3.03).

 

 

ללא מילים, צדוק ראב

ארבע תמונות צבעוניות מעצמונה

 

קיבלתי ארבע תמונות צבעוניות מקרוב-משפחתי צדוק ראב בן השמונים וחמש, החי בביתו ליד המשק של בנו יחזקאל ביישוב עצמונה שבגוש קטיף, ואשר עליו כתבתי את רשימתי "להיות מגורש מביתו בפעם השלישית" (גיליון 49 מיום 28.6.05), ובה סיפרתי בין השאר את תולדותיו אך שום עיתון בארץ לא הסכים לפרסם אותה.

בתמונה הראשונה, "עבודתי", הוא עומד בחממה הענקית ליד מגשים גדולים עמוסים עציצי צמחים ירוקים.

בתמונה השנייה, "פרי עמלי", צדוק עומד, חבוש כיפה סרוגה, מאחורי מדף גדול של עציצי פרחים ורודים, בחממה.

בתמונה השלישית, "גינתי", הוא יושב על כיסא-גלגלים בחצר ביתו בעצמונה, מוקף עצים גבוהי צמרת.

בתמונה הרביעית, "ביתי", הוא יושב על כיסא-הגלגלים ליד שולחן במיטבח ביתו בעצמונה (הוא אלמן זה שנים רבות).

 

קשה לי, ואני דוחה מיום ליום את מכתב התשובה לו. לבסוף שלחתי לו גם את רשימתי האחרונה: "בזכות הנסיגה מעזה – מפני שלעולם לא יהיה שלום!" (גיליון 50) והוספתי:

כפי שאתה רואה, החלטתי לבסוף לתמוך בנסיגה מתוך פסימיות גמורה, מתוך הרגשה שעלינו להתבצר בגבולות שמקובלים עלינו בלבד, מכווצים כאגרוף ולא פרושים ככף יד שאצבעותיה פגיעות והן מוקפות ערבים. הלוואי שייבנה גוש קטיף חדש בנגב ובדרום, ולכך חייבת הממשלה לכוון את כל מאמציה, ואם הפתרון יהיה מקובל גם על תושבי הגוש, יהיה קל יותר להיאבק יחד בעתיד על מה שייקבע על ידינו כגבולות הביטחון של ישראל, כפי שכתבתי ברשימתי בזכות הנסיגה.

אני מקווה שתעמדו בגבורה בכל מה שעתיד להתרחש, אך גם אם תיכשל הנסיגה מעזה, אין כל סיבה לשמוח, כי המצב יהיה עוד יותר גרוע מאשר אילו כבר יצאנו משם.

 

 

קישואים – כישופים

אלף סליחות על הטעות
את המכתב בגיליון 53 כתב פרופ' משה בר-יוסף
ולא כפי שנכתב בשגגה בן-יוסף
והמתנצל הוא משבט בן עזר
 
 
דורותי ר. פארקר בשידור חוזר (מגיליון 53)
 
לא כנועה ולא ארורה
וצריך אולי להיות:
לא שותתת-דם גם לא שחוחה
Neither Bloody nor Bowed
 
אומרים עליי ואומנם כך ראוי לחשוב,
ספק גדול אם אגיע למשהו טוב,
אני רואָה מכרים, ידידים וחברים
רווחים נאים ושמנים הם צוברים,
גם עושים לעצמם שֵׁם, אכן מעורר קינאה,
באמנות, בטרקליני-חברה ובמדע,
ואילו אני, על-אף עצה מלומדה,
ממשיכה בשלי ועוסקת רק ביפה ובנפלא,
ומעִניינים כאלה, כמובן, תועלת לא תצמח לעולם –
ואף-על-פי-כן מצפצפת אני על כולם!
 
תירגם מאנגלית: מ. דן
ההדיר: אהוד בן עזר
 
 
אהוד היקר,
הרשה נא לי להעיר שנפלה טעות בהבנת המיקרא בתרגום שירה של דורותי פארקר.  ב"בלאדי" אין הכוונה ל"ארור" אלא ל"עקוב מדם".  פארקר מלגלגת בשירהּ, המובא באתר שלך, על השיר המפורסם של ויליאם ארנסט הנלי, "אינויקטוס" (בלתי מנוצח בלטינית), שהיה למעֵין הימנון זוטא של החברה הבריטית הוויקטוריאנית במחצית השנייה של המאה הי"ט. בשיר זה אומר הנלי, שהיה אדם ידוע חולי, כי "ראשי עקוב מדם אך לא שחוח", היינו, כי כל המדווים שהוא מתייסר בהם לא יוכלו לשבור את רוחו.  נכון ש"בלאדי" משמש גם כמלת חירוף באנגלית, שהוראתה ארור או שפל, אבל לא במקרה שלפנינו.
בברכה,
משה דור   
 
 

פורסם במדור "תגובות" במוסף" הארץ" מיום 8.7.05

 

סבא נחום

 

למכתבו של מרק הסנר "אוקו פוקו" (מוסף "הארץ", 1.7), המונה את הערבוביה והשגיאות המאפיינות את דבריו של ספי בר-יוסף, אוסיף מניסיוני כי באחת מתוכניות "בילוי נעים" בגל"צ, בעריכתו של מולי שפירא, הזכיר אותי בר-יוסף כנכדו של נחום גוטמן, שרשם מפיו את זיכרונותיו. השגיאה לא תוקנה, אולי משום שיכול להיות שאני באמת נכדו של נחום גוטמן, וכך גם ספי בר-יוסף, ונולדנו לו מהערבייה העירומה בפרדס, שאותה צייר ואיתה תינה אהבים, וכל זאת כפי שגילה במחקריו החשובים ד"ר גדעון עפרת.

אהוד בן עזר

תל אביב

 

בשורות טובות: הטרור נפסק

רק סתם כך נפצעים ונהרגים יום-יום חיילים ואזרחים, והאש נמשכת.

גם הנהלת הרכבת טרם התפטרה ("חדשות בן עזר" היה הראשון שדרש את פיטוריה).

3,000 פלסטינים יישארו מחוסרי-עבודה לאחר פינוי גוש קטיף.

היכל התרבות עוד לא נהרס.

האבטיחים השנה טובים יותר מאבטיחי השנה שעברה.

גם זו לטובה!

 

 

📑 בגיליון:

  • ד"ש לַטרוריסט מקבל המקלט המדיני בבריטניה מוחמד אל-גרבוזי: כל זמן שאתה בלונדון, תמשיך לחשוף עצמך בשידור חי באולפן הטלוויזיה המקומי של אל-ג'זירה על רקע הביג בן כל זמן שגם הוא עדיין בלונדון.
  • על "הרואה למרחוק (לא חוכמה גדולה)",  מיומנו של מר א. בן עזר (גיליון 53): "הצלחת לראות מה שלמקומיים נמצא בתחום העיוורון..."
  • באירועי שבוע הספר היהודי בלונדון, הסופר דוד גרוסמן מתייחס ישירות למצב הפוליטי בישראל: "אני לא מבין מחבלים מתאבדים, אך אני מבין את אנשי החמאס. הם מתנגדים לכיבוש, והייתי נוהג כמוהם אילו חייתי תחת כיבוש." (צוטט ב"הארץ", 12.3.03).
  • ללא מילים, צדוק ראב
  • קישואים – כישופים
  • פורסם במדור "תגובות" במוסף" הארץ" מיום 8.7.05
  • בשורות טובות: הטרור נפסק
🏠 📑 A− A A+