מאת מר סופר נידח
 
יש לי גם חבר דקדקן וקצת עקשן שמתקן לי תמיד את העברית. עכשיו יצא קצפו על ביטוי חדש שמצא בעיתון: "פצח בקריירה." – "זאת שגיאה נוראה!" נזדעק, "אי אפשר להגיד כך!"
לפני כ-45 שנה קראתי מאמר מבריק ומדהים של פרופ' חיים רבין מהאוניברסיטה העברית בירושלים, שבו שם לצחוק את הפוריסטים, הטהרנים, אלה מתקני הלשון וחסידי העברית הנכונה, ובו הסביר לאשורה את ההתפתחות הטבעית של השפה. המאמר אבד לי, אבל רוחו נשתמרה בי כל השנים. אני זורם עם העברית. רק עם בלבולי המיספרים בזכר ונקבה טרם השלמתי. למיטב שמיעתי, מבלי לחכות למחקר אקדמי אני מעז לקבוע כי כתשעים אחוז מדוברי העברית בארץ עושים שגיאות בשיוך מיספרים לי זכר ונקבה, וזה מראה גם על קושי קיים בשפה, שאינני רואה דרך קלה להתגבר עליו.
ואילו באשר ל"פצח בקריירה חדשה – זה  דווקא אפשר ואפשר. בעיניי מצאה חן החזרתו של הפועל הקצת נמלץ פצח לשפת היום-יום, ועכשיו אפשר להגיד – פצח במריבה עם אשתו, פצח בפיצוח ראשים, פצח פיו ויאמר אך כי טוב, פצח בקבוק בירה, פצח לה את הצורה, שבי לי על הפֶּצָח, פצחי לי את הביצה, פצח בנאום, עזוב אותי מהפצחודניק הזה, הפוצחים ברינה בדמעה יקצורו, פצחנו את ירח הדבש בפיצוח הבתולים. פצחתי לי דרך באסון הרכבת התחתית.