לונדון וערים דומות לה לא תהיינה מוגנות מטרור
 
שפר עלינו מזלנו (עמי-ארצות כותבים כיום מזלינו) שאנחנו ארץ קטנה-יחסית של אנשים שלא כולם עובדים מחוץ-לביתם כל יום, וחלקנו הגדול משתמש בתחבורה פרטית או מאורגנת, לכן כמעט אין אצלנו (אצלינו, כנ"ל) כמעט תופעה של רַשׁ-האואר להולכי-רגל, של שעות דוחק-שיא ברחובות, בתורים ובכניסות לתחבורה הציבורית בערינו ה"גדולות". אצלנו אנשי הביטחון הרבים מצליחים פחות או יותר לעמוד בעומס ולא ליצור פקקים אנושיים גדולים בכניסות. מה עוד שכיום יש מירווחי-ביטחון מגודרים מחוץ לכניסות לאולמות, כדי שמחבל מתאבד לא יוכל להיכנס בתוך הקהל הרב המחכה לבידוק ממש בפתח האולם.
פקקים בשעות השיא יש אצלנו רק בכבישים.
אבל בידוק ביטחוני כשלנו, אפילו מינימאלי, הוא בלתי-אפשרי בעיר ענקית כלונדון, שמערכת הרכבת התחתית שלה משרתת שלושה מיליוני נוסעים ביממה, ושבה מורגשות היטב השעות של דוחק-שיא ברחובות בבוקר ואחר-הצהריים. אם יעמידו אנשי ביטחון בכל כניסה לתחתית, תיווצר צפיפות נוראה מחוץ לכניסות, וכל מה שנותר למחבל שקיבל מקלט מדיני באנגליה ולרוב גם את אזרחותה – הוא להשאיר שם סל-פצצה או להתפוצץ בעצמו בקרב מאות אנשים. ואם כדי למנוע התקהלות בחוץ לא יתחילו לשים מעתה שמירה על הכניסות לתחתית, ימשיכו המחבלים להחדיר פצצות לתוך הקרונות עצמם. על כל פנים, האיום לא יפסיק לרחף בחלל הקרון ובליבו של כל נוסע, החש עתה כנוסע באוטובוס ירושלמי לפני שהחלה הפוגת ההתנתקות או לאחר שיתחדשו פיצוצי האוטובוסים בסתיו הקרוב, לאחר סיום ההתנתקות, אם הוא אכן יסתיים.
דבר דומה אמור לגבי ערים גדולות אחרות כניו-יורק, פריס או בירמינגהם. כל ניסיון לבדוק מיליוני נוסעים ביממה, חלקם עם תיקים, סלים ומזוודות – יְיָצר בכניסות חוץ לא פחות אזורי סכנה מאלה שהיו קיימים ברציפים התת-קרקעיים ובמנהרות בטרם הוצבו עליהם שמירות חיצוניות.
הרי זה כמו לערוך מדי יום בידוק ביטחוני למחצית תושבי ישראל! האם תוכל מערכת הסעה המונית כתחתית הלונדונית – להמשיך להסיע שלושה מיליוני נוסעים ביממה עם צווארי-בקבוק של בידוק ביטחוני שיקטינו עד מאוד את תחלופת הנוסעים בקרונות?
 
* *
 
ד"ש לַטרוריסט מקבל המקלט המדיני בבריטניה מוחמד אל-גרבוזי: כל זמן שאתה בלונדון, תמשיך לחשוף עצמך בשידור חי באולפן הטלוויזיה המקומי של אל-ג'זירה על רקע הביג בן כל זמן שגם הוא עדיין בלונדון.
* *
 
על "הרואה למרחוק (לא חוכמה גדולה)",  מיומנו של מר א. בן עזר (גיליון 53): "הצלחת לראות מה שלמקומיים נמצא בתחום העיוורון..."
 משה הורוביץ
 
* *
 
באירועי שבוע הספר היהודי בלונדון, הסופר דוד גרוסמן מתייחס ישירות למצב הפוליטי בישראל: "אני לא מבין מחבלים מתאבדים, אך אני מבין את אנשי החמאס. הם מתנגדים לכיבוש, והייתי נוהג כמוהם אילו חייתי תחת כיבוש." (צוטט ב"הארץ", 12.3.03).