בעקבות ספרו של א' מורגנשטרן "משיחיות ויישוב ארץ-ישראל במחצית הראשונה של המאה הי"ט", הוצאת יד יצחק בן צבי, ירושלים 1985, הדפסה שביעית מאי 2007

קראתי רק עכשיו את ספרו המהפכני-כביכול של א' מורגנשטרן, ומצד אחד התפעלתי מהיקף היריעה ההיסטורית של תולדות היישוב היהודי בארץ-ישראל מראשית המאה ה-19 ועד שנות השישים שלה לערך. עליית הפרושים תלמידי הגר"א, הגאון ר' אליהו מווילנה, היחסים בין קהילות צפת וירושלים, המגיפות, הפרעות, רעש האדמה בשנת 1837, פעילות המיסיונרים, שחלק ניכר מהם היו יהודים מומרים, תקופת שלטונו של מוחמד עלי עד 1840, היא שנת ת"ר, ועלילת הדם בדמשק באותה שנה, ועוד ועוד, אוצר בלום של ידע, מאות מראי מקומות, סריקה יסודית של תעודות ומכתבים, המעידים על התהליכים שהתרחשו ביישוב היהודי באותן שנים.

זה מצד אחד. מצד שני, חזרתי ושאלת את עצמי – אבל איפה כאן המשיחיות? כל הקורא, למשל, את ספרו המונומנטאלי של גרשם שלום (שבאופן תמוה ביותר אינו נזכר כלל אצל מורגנשטרן) על שבתי צבי והתנועה המשיחית בימי חייו, יודע בדיוק מהי תנועה ומהי משיחיות ומה מקורותיה, והכול מתועד ומוסבר בתנופה רחבה שגם שינתה לא במעט את ההיסטוריוסופיה של היהדות.

אבל כאן, אצל מורגנשטרן? איפה המיסטיקה, איפה הקבלה? איפה קבלת האר"י מצפת (שאינם נזכרים אפילו פעם אחת בספר?) – האם אפשר לבנות תיאוריה חדשה על סמך איזכורים של גאולה שהיו חלק מלשון המליצה והתקווה והעיטורים הסגנוניים של מכתבים וספרים, ללא שום קשר למשיחיות או לתנועה משיחית כלשהי?

האם אפשר לשים בצד את כל המאורעות החשובים שאירעו עד שנת 1840 ובשנים הראשונות לאחריה, ולטעון כי ההתרחשות העיקרית היתה התקווה לגאולה משיחית בשנת ת"ר, וההתפכחות ממנה?

והלא אין שום צורך להשתמש במושג "משיחיות" כדי לתאר בצורה נכונה ומדוייקת את כל מה שעבר על היישוב היהודי בשנים האלה, כולל עדויות שעומדות בסתירה לתיזה של מורגנשטרן? והאם המשבר של שנת 1840 היה דומה להשפעת המרתו של שבתאי צבי על קהל מאמיניו, או שכל מה שקרה בעולם היהודי ובארץ-ישראל היה קורה בגלל הסיבות ההיסטוריות שאירעו באותה שנה, כגון קץ שלטונו של מוחמד עלי ועלילת הדם בדמשק? האם באמת היתה תופעה של המרת דת המונית של יהודים אחרי 1840 – שחורגת ממה שהיתה קודם ועתידה להיות גם אחר-כך בהשפעת הפיתויים האדירים בכסף ובאישפוז בבתי-חולים של המיסיון הנוצרי, בעיקר האנגלי-הפרוטסטנטי?

לא. אי אפשר להדביק ספקולציות היסטוריות, שלחלקן אין בכלל ביסוס והן במפורש השערות של המחבר – לתהליכים היסטוריים, שהוא אמנם שוחה בהם בבקיאות רבה אך מנסה לשעבד אותם לפרשנות המשיחית-כביכול שלו.

לא. בניין-העל ההיסטוריוסופי-"המשיחי" של מורגנשטרן לא שיכנע אותי, אם כי למדתי ממחקרו לא מעט על המגמות שהתרוצצו ביישוב היהודי במחצית הראשונה של המאה ה-19, ובייחוד הוויכוח בין תלמידי הגר"א, שביקשו לדבריו לבסס את ההתיישבות בארץ-ישראל גם על יסוד חקלאי-יצרני – לבין הגישה הנוקשה של צבי הירש לעהרן, שעמד בראש מוסד הפקוא"מ, הפקידים והאמרכלים באמסטרדם ומעולם לא ביקר בארץ, בראש אלה שיצרו והנציחו את משטר החלוקה האנטי-יצרני ביישוב היהודי ובייחוד בירושלים ושלטו בו ביד רמה.

אך מה הקשר של כל זה למשיחיות יהודית ולתנועה משיחית בארץ-ישראל באותן שנים, תנועה שנתבדתה כביכול? – זאת אינני יודע גם לאחר שסיימתי את קריאת המחקר המעניין והעשיר הזה.