אִם הַשִּׂיחוֹת הַיְּשִירוֹת עִם בְּנֵי דּוֹדֵנוּ
אָמְנָם יָנִיבוּ פְּרִי אוֹ שוּב נִהְיֶה עֵדִים
לְהִתְבַּדּוּת זִיק הַתּוֹחֶלֶת שֶעוֹדֶנּוּ
מַקְשֶה עָרְפּוֹ מוּל נְשִיפוֹת רוּחוֹת קָדִים
כְּמוֹ שַלְהַבְתּוֹ שֶל נֵר בּוֹדֵד, אָפוּף בְּחֹשֶךְ,
נֵר שֶעֲדַיִן לֹא נוֹאַש וְלֹא נִכְנַע
בּוֹ מְהַבְהֵב עוֹד, חֵרֶף כָּל מִכְשוֹל וָקֹשִי
הָאוֹפְּטִימִיזְם הַחֲסַר כָּל תַּקָּנָה, –
 
אִם, כַּכָּתוּב בָּן, בְּמִלּוֹת הִמְנוֹן שְבוּתֵנוּ
מִקֵּץ אַלְפַּיִם שְנוֹת-אֵין-בַּיִת-וּמְרוֹרוֹת
לִמְכוֹרָתֵנוּ, לֹא אָבְדָה עוֹד תִּקְוָתֵנוּ
לַמְרוֹת בּוּזָם הַמַּר שֶל מְנַבְּאֵי-שְחוֹרוֹת, –
 
הֲרֵי, עַל פִּי הַהִגָּיוֹן, אַחַת מִשְּתַּיִם:
אוֹ שֶאֲנַחְנוּ בְּפֵרוּש מִקְרֶה אָבוּד
שֶל wishful thinking שֶאֵינוֹ חָדֵל עֲדַיִן  
לַחְלֹם שָלוֹם, גַּם אִם מֻכֶּה הוּא וְחָבוּט,
אוֹ שֶבְּכָל זֹאת, בְּלִי הֶסְבֵּר בָּרוּר אוֹ פֵּשֶר
לְיִתָּכְנוּת הִתְפַּכְחוּתוֹ שֶל דּוֹר נָאוֹר
מֵאַשְלָיוֹת בְּנִיַּת חוֹמוֹת כָּאן בִּמְקוֹם גֶּשֶר
וְעִם קְצָת קוֹמוֹן-סֶנְס שֶבַּלְּבָבוֹת יֵעוֹר
עוֹד תִּתְאַפְשֵר פֹּה פְּרִיצַת-דֶּרֶךְ מִתְבַּקֶּשֶת
מֵחֹשֶךְ סְטָאטִי לְדִינָאמִיקָה שֶל אוֹר.
 
יֵש הָרוֹאִים בְּכָל וִתּוּר תְּבוּסָה גְמוּרָה כָּאן,
יֵש הָרוֹאִים בְּכָל פְּשָרָה גְנַאי מְקַנְטֵר
בְּלִי לְהָבִין שֶכָּל וִתּוּר עַל כָּל פְּשָרָה כָּאן
הוּא, בְּסוֹפוֹ שֶל יוֹם, וִתּוּר חָמוּר יוֹתֵר.
 
כִּי הוּא וִתּוּר מִתּוֹךְ עִקְּשוּת שֶל רֹאש בַּקִּיר פֹּה
עַל כָּל סִכּוּי נִכְסָף לוֹמַר אֵי-פַּעַם "הֶרֶף!"
לְפֻלְחָנוֹ שֶל מֹלֶךְ שֶשָּנִים מַפְקִיר פֹּה
שְנֵי לְאֻמִּים פְּצוּעִים – לַהֶרֶג וְלַטֶּרֶף
וְהוּא וִתּוּר שֶבּוֹ מֻנְצַחַת עַד עוֹלָם
קִלְלָתָם שֶל שְנֵי עַמִּים מֻכֵּי שְכוֹלָם
בִּגְזַר-דִּינוֹ שֶל אֵין-מוֹצָא
מִלְּבַד מַקְלֵעַ וּפְצָצָה
בִּשְׂדוֹת-הַדָּם בָּהֶם לָנֶצַח תֹּאכַל חֶרֶב.
 
כִּי הַטֵּרוּף, שֶהוּא תַמְצִית הַשִּגָּיוֹן
מִשְּנֵי צִדֵּי גְבוּלָהּ שֶל מַשְׂטֵמָה מַמְאֶרֶת
פּוֹחֵד עַד מָוֶת מִתְּבוּנַת הַהִגָּיוֹן
זוֹ הָאוֹמֶרֶת כִּי אֶפְשָר סוֹפְסוֹף אַחֶרֶת
 
וְכִי בִּמְקוֹם קְרָבוֹת יִצְחָק וְיִשְמָעֵאל
מוּטָב לִפְתֹּחַ בַּמֵּרוֹץ הַמָּרָתוֹנִי
מוּל מַחֲנוֹת-פְּלִיטִים כְּמֵהִים לְהִגָּאֵל
מֵחֶרְפָּתָם שֶל הַבּוּרוּת וְשֶל הָעֹנִי
וּמֵחֶרְפַּת שְכוּנוֹת-הָעֹנִי בִּתְחוּמֵינוּ
בָּהֶן בִּמְקוֹם לְהוֹצָאוֹת הַבִּטָּחוֹן
נוּכַל לִדְאֹג סוֹפְסוֹף לִמְקֻפָּחֵי עַמֵּנוּ
כְּפִי שֶנָּחוּץ וּמִתְבַּקֵּש פֹּה וְנָכוֹן.
 
וְחֵרֶף כָּל הַקַּנָּאוּת שְטוּפַת-הַמּוֹחַ
שֶל קִיצוֹנֵינוּ-אָנוּ וְקִיצוֹנֵיהֶם
שֶמָּה שֶלֹּא נוֹתֵן לָהֶם דַּקַּת-מָנוֹחַ
אֵינוֹ טֵרוּף שְפִיכוּת דָּמֵינוּ וּדְמֵיהֶם
כִּי אִם פַּחְדָּם וַחֲשָשָם פֶּן הַשָּלוֹם אָכֵן יֻגְשַם
וּכְלֵי-הַנֶּשֶק יִנְצְרוּ כָּאן אֶת נִצְרוֹת-
הַיֶּרִי הַנּוֹקֵב חָזוֹת וְיוֹם בָּהִיר בְּאֶרֶץ זֹאת
יַחְלִיף הַשֵּׂכֶל הַיָּשָר אֶת הַיּוֹצְרוֹת.
 
אָז לְצִדֵּי כָּל כְּבִיש יָצוּצוּ רִמּוֹנִים,
לֹא רִמּוֹנֵי-הַיָּד שֶל רֶצַח וְאֵיבָה
כִּי אִם הַהֵם, הָאַדְמוֹנִים, הַמַּבְשִילִים בַּבֻּסְתָּנִים
וַעֲסִיסָם מָתֹק כְּמֶתֶק הַתִּקְוָה.
 
וּבָאָבִיב תַּחְגֹּג הָאָרֶץ שֶתַּרְעִיף כָּאן
אַלְפֵי צְרוֹרוֹת, אַךְ לֹא צְרוֹרוֹת אֵש קַטְלָנִית
כִּי אִם צְרוֹרוֹת שֶל פִּרְחֵי-בַּר, כִּי הִיא תַחְלִיף כָּאן
דַם חֲלָלִים בְּדַם פָּרָג וְכַלָּנִית.
 
וּבִשְוָקִים וְקַאסְבּוֹת תֶּחֱזֶה כָּל עַיִן
שְלַל בַּקְבּוּקִים, לֹא בַּקְבּוּקֵי-הַתַּבְעֵרָה
כִּי אִם שִפְעָה שֶל בַּקְבּוּקֵי תִּירוֹש וָיַיִן
הַמְּשַׂמְּחִים לְבַב אֱנוֹש בְּכָל כֵּרָה.
 
וְלֹא מוֹקְשִים יַטְמִין הַטֶּבַח בִּשְׂדוֹתֵינוּ
כִּי אִם דָּגָן שֶיִּשְתַּבֵּל מִתַּלְמֵיהֶם
וְהַבּוֹרוֹת שֶיֵּחָפְרוּ בְּאַדְמוֹתֵינוּ
שְתִילִים נִטַּע בָּם, לֹא בָּנִים בְּקִבְרֵיהֶם.
 
זֶה לֹא אֵי-שָם בָּעֲנָנִים, זֶה בְּיָדֵינוּ
וּבִידֵיהֶם שֶל הַשְּכֵנִים. זֶה לֹא חֲלוֹם
וְנָא לִזְכֹּר: לַמְרוֹת הַשֹּנִי בִּשְׂפוֹתֵינוּ
אוֹתוֹ פֵּרוּש יֵש לְ"סָאלָאם" וּלְ"שָלוֹם"...
 
אהוד: צר לי, יוסי היקר, אבל הגשמת החלום הנפלא שהבעת כאן אינה בידינו, אף לא מחציתה. חלוקת האשמה שאתה עושה בינינו לבין הערבים – על כך שאין שלום – רק מטעה ונוטעת תקוות-שווא.