בהמשך ל"והכנעני אז בארץ" [יוסף אורן חב"ע 578], נראה שרק יהודי פולני גלותי כרטוש יכול היה להזות בדימיונו עם מדומיין כ"העם העברי", עם הכולל בתוכו יהודים וערבים-מוסלמים.
יונתן רטוש יליד ורשה הוא שמו הספרותי של אוריאל הלפרין. רטוש, משורר, ומתרגם, הקים את תנועת "העברים הצעירים", אנשיו של רטוש, שקראו ליצירת עם חדש, "עם עברי" (לא יהודי), בארץ ישראל, כונו בלעג ע"י המשורר אברהם שלונסקי "הכנענים".
בעוד שיחסו של רטוש לעם היהודי, ברור, כלומר היעלמותו והחלפתו בעם חדש "העם העברי" – מעניין מה היה יחסו לעם הערבי-מוסלמי?
ב-28.5.1937 פרסם יונתן רטוש בעיתון "הירדן" שיר בשם "משפט".
 
מִשְׁפָּט / שִׁיר קְרָב לִבְנֵי קוֹרִיטָה
 
עָמָל וָדָם וָסַעַר
וְּמלֹא הָעַיִן רֵשׁ
דִין מוּחֲמֶד בֵּסַיִף
וַאֲדונָי בָּאֵשׁ.
 
בַּרְזֶל בַּרְזֶל יָרֹעַ
בַּרְזֶל יַךְ גֵּו בְּגֵו,
עָמָל וָדָם וָסַעַר
וְרֹאשׁ פַּרְעוֹת אוֹיֵב.
 
עָמָל וָדָם וָסַעַר
וּמְלֹא הָאָרֶץ לָךְ
דִין מוּחֲמֶד בֵּסַיִף
וַאֲדונָי מָלָךְ
 
השיר מתייחס לשירו של שאול טשרניחובסקי "האחרון לבית קוריט'ה" שבו סיפר על הטבח שעשה הנביא מוחמד לשבט קוריט'ה, טבח שהיה אבן הפינה ליחס האיסלם ליהודים.
http://www.shoaaj.com/158022/היסטוריה
בשנת 1977 כאשר הדפיס רטוש את השיר מחדש ב"שירי חרב", הוא הכניס את השינויים הבאים:
השורות 3-4 שונו כך: במקום: "דין מוחמד בסייף / ואדוני באש". כתב רטוש: "כי זה משפט החרב / כי זה משפט האש."
השורות 11-12 שונו כך: "במקום דין מוחמד בסיף / ואדוני מלך". כתב רטוש: "כי זה משפט החרב / וכוכבי דרך."
 
רטוש הוסיף בית נוסף:
 
בְּבַרְזֶל בַּרְזֶל יָרֹעַ
וְכָל הָאָרֶץ לָךְ
כִּי זֶה מִשְׁפָּט הַחֶרֶב
וְכוֹכַבִי דָּרַך.
 
על ידי השינויים שעשה, הפך רטוש את השיר משיר נקמה בערבים על טבח יהודי ערב – לשיר הקורא לכיבוש כל הארץ בכוח החרב ("וְכָל הָאָרֶץ לָךְ"). למרות שרטוש שינה את השקפותיו הרביזיוניסטיות להשקפות כנעניות, הוא המשיך בשנאתו לערבים-המוסלמים. לאור שירו זה נשאלת השאלה, כיצד יכול היה רטוש לחשוב שקיימת בכלל אפשרות שערבי-מוסלמי כלשהו יצטרף אל "האומה העברית" (כנענית) שהוא הקים בהזיותיו הדמיוניות.
בדומה לרטוש שהעלים את העם היהודי, גם יהודי פולני גלותי נוסף, שלמה זנד, שולל את קיומו של העם היהודי. פרופסור זנד מאמץ את מסקנת "המחקר" שפורסם כבר ב-1964 ב"אמנה הפלשתינאית". שני האינטלקטואלים זנד (היהודי?) וערפאת הערבי-מוסלמי, שותפים לדעה שהיהודים הם רק דת ולא עם. רטוש דימיין "עם עברי" ואילו זנד מדמיין קיום של "עם ישראלי" (ודוק, לא "עם ישראל" שהוא העם היהודי ההיסטורי, אלא עם המוגדר על-פי הטריטוריה של מדינת ישראל, עם הכולל יהודים וערבים-מוסלמים). והנה למרות שזנד, בניגוד לרטוש, אינו שונא ערבים אלא להיפך – מזדהה עימם, ניסיונו לדחוף את הערבים אזרחי ישראל לסד "הלאום הישראלי" נראה כהתנשאות גזענית ופאתטית על רקע פרסום חזונם: "אנו הערבים הפלסטינים החיים בישראל, ילידי הארץ ואזרחי המדינה, חלק מהעם הפלסטיני והאומה הערבית" ומן המרחב התרבותי הערבי, האסלאמי.