ביום רביעי הקרוב [27.10] יתקיים בוועדת החוקה של הכנסת דיון על תיקון לחוק המאפשר ליישוב קהילתי לבחור את חבריו על פי התאמה חברתית. כל מי שחי אי פעם יותר מיומיים ביישוב קהילתי קטן יודע שהיכולת של קהילה לבחור את חבריה היא תנאי הכרחי שבלעדיו אי אפשר לקיים קהילה. הבעיה היא שמתקיים היום בליץ אנטי ציוני במדינת ישראל, שנועד להרוס כל דבר טוב ויפה שיש כאן. וכך, הצעת החוק הזו מוצגת כהצעה "גזענית" רחמנא ליצלן – מילת קסם שנועדה להפחיד מפני קבלת ההחלטה. כחלק מהקמפיין הזה, התפרסם מאמר ב-YNET מאת אמנון בארי סולציאנו, תחת כותרת הכזב "הפרדה גזעית בחסות הכנסת". להלן טוקבק ששלחתי לכתבה, תחת הכותרת "למשל, הקיבוץ שלי".
אני חי בקיבוץ אורטל. אנו קיבוץ יהודי. מערכת החינוך שלנו נסובה סביב לוח השנה העברי ובעיקר חגי ישראל, המסורתיים והלאומיים. הציונות היא אחד הערכים המרכזיים אם לא הערך המרכזי בחינוך הבלתי פורמאלי שלנו. חיי התרבות הקהילתיים שלנו הם סביב לוח השנה העברי, וסביב השבת (קבלת שבת, ארוחה חגיגית כל ליל שבת וחג וכו'). שנת הפעילות של כיתה ז' מוקדשת כולה לבר המצווה ושיאה – מסיבת הבר מצווה שהיא אחד מאירועי השיא השנתיים באורטל. אנו הגדרנו את השירות המשמעותי בצה"ל כאחד הערכים המרכזיים עליהם אנו מחנכים.
האם לדעת הכותב מותר לחברה להתארגן סביב עקרונות כאלה? או שמא בעיניו המדינה הדמוקרטית צריכה לאסור על קהילה לממש את חיי התרבות, החינוך והחברה שלה סביב דרך כזאת? אם הדבר אסור בעיניי הכותב, האם הוא בטוח שהוא מבין מהי דמוקרטיה? ואם הדבר מותר – האם מותר לקהילה כשלנו לבחור את המצטרפים אליה ואת התאמתם החברתית? ואגב, שאלת ההתאמה לרוב אינה נוגעת דווקא לנושאים האלה. ככל הזכור לי, עד היום מעולם לא ביקש ערבי להתקבל לאורטל. אולם לא מעט יהודים לא התקבלו, כיוון שלא התאימו חברתית.
יש לנו החלטה ששירות צבאי מלא (או לחלופין שירות לאומי באורך מלא) הוא תנאי לקליטה באורטל. כאשר החלטנו על כך, כלל לא עלה בדעתנו הקשר של קליטת ערבים, אלא השאלה איזה אנשים אנו רוצים כחברים בקהילה. מי שהשתמט משירות צבאי, הוא אדם שמבחינה ערכית אינו מתאים לערכי החברה שלנו ואיננו רוצים אותו בתוכנו. אני לא סומך על משתמט מצה"ל כשותף לחיים.
הכותב, מן הסתם, יגדיר את הסעיף הזה כ"טריק להימנע מקליטת ערבים". כמי ששנים רבות ריכז את הקליטה באורטל, אף פעם לא הגיעה אליי בקשה מערבי, אולם לא פעם נפסלו על הסף פניות של יהודים שלא שירתו בצה"ל או לא סיימו את שירותם. הבליץ האנטי ציוני, בשם ערכים "אזרחיים", שמנסה להציג כל דבר ציוני כ"גזעני" כביכול, הורס כל חלקה טובה בחברה הישראלית. הקמפיין הזה הוא חלק מקמפיין הדה-לגיטימציה של מדינת ישראל, וכדאי להפסיק להתרשם ממכבסת המילים המכסה מלחמה בציונות בטיעוני "נאורות", "ליברליות" וכד'.
 
אהוד: עיתון "הארץ" יעשה כל שביכולתו כדי לטשטש את ציביונה היהודי של ישראל ולהפוך אותה למדינת כל אזרחיה, זאת בדרך להיותה מדינת פלסטין הרביעית אחרי ירדן, עזה והגדה המערבית (שאז ודאי שהיא לא תהיה של "כל אזרחיה" אלא מדינה מוסלמית טהורה לפי חוקי ה"שריעה"). זהו קמפיין מתמשך, אנטי-ציוני ואנטי-יהודי, מוּנע על ידי כותבים סהרוריים – אשר במסווה של מאבק בגזענות-כביכול מבקש להקל על השתלטות פלסטינית הדרגתית על חלקים של ישראל היהודית. הנה מה שנכתב במאמר המערכת של העיתון הזה אתמול [מן הסתם גם בהשראתו או בהשתתפותו של גדעון לוי]:
"קשה שלא להתרשם שמטרת ההצעה היא אחת – לשמור על יישובים 'יהודיים טהורים' (תקנוני היישובים מנוסחים כך שלא-יהודים לא יתאימו ל'רוח היישוב') באמצעות הדרה מכוונת, המבזה את חוקי היסוד של ישראל. אם התיקון הרע הזה יאושר בוועדה, הוא יצטרף לחוקים מפלים ובדלניים אחרים שהתקבלו באחרונה ויטיל על הכנסת כתם מביש נוסף."
כלומר, לדעת "הארץ" אין שום מניעה שקיבוצים, מושבים, מושבות, ובעצם כל ההתיישבות העובדת והיישובים הקהילתיים הקטנים והבינוניים ברחבי הארץ, יתמלאו באזרחים ערבים, שחלקם מגדירים עצמם פלסטינים ואולי גם נעזרים בכסף סעודי ואיראני לרכישת חלקותיהם ובתיהם – וזאת ללא שום אפשרות מצד המתיישבים להגן על הציביון היהודי הייחודי של מקום מגוריהם. כן, אפשר כבר לארוז את המזוודות, ומומלץ אולי גם לעמוס שוקן לחזור לנחלת אבותיו בגרמניה.
 
2. בעד עוקף בג"ץ
הצעת החוק להמשך תרבות הקצבאות לאברכים, היא הצעה רעה, רעה מאוד. היא רעה בראש ובראשונה לחברה החרדית. החברה החרדית היא חברה חולה. משטר החלוקה – הקצבאות, ניוון אותה והשחית אותה מן היסוד. הפך אותה לתלותית ואת החברים בה לתלותיים. זו תרבות של בטלה ואבטלה, תרבות של עוני וקבצנות, תרבות של פשיטת יד אל המדינה מצד אנשים בשיא אונם, תינוקות שנשבו ואפילו אינם מבינים שהם צריכים להתבייש.
התרבות הזאת רעה לכלכלה הישראלית – מנציחה עוני ואבטלה של מיגזר שלם שהינו ריחיים על צווארי המדינה; אינו תורם לה, ומתפרנס על חשבונה. התרבות הזאת רעה לחברה הישראלית – מחריפה את הקרע והשסע בין חרדים וציונים. היא מנציחה את ההסתגרות החרדית מפני החברה, הגורמת למוטאציות של היהדות כמו מאבקים פאגאניים על שרידי עצמות ואפרטהייד חינוכי דוגמת עמנואל. התרבות הזאת רעה לביטחון ישראל – היא מנציחה את ההשתמטות רבת ההיקף של החרדים משירות בצה"ל. היא רעה לדת היהודית – יוצרת חילול השם ביצירת תדמית טפילית ושתמטנית ליהדות.
מן הראוי לסלק את התרבות הזאת מחיינו. שינוי כזה אינו יכול להיות מהיר, אך יש לבצעו בהדרגה. פה ושם יש ניצוצות של יציאת חרדים לעבודה, לאקדמיה ואפילו לצה"ל. הצעות כמו הצעת החוק המתגבשת, מסיגים את החברה החרדים ואותנו שני צעדים אחורה על כל צעד של התקדמות. אני מקווה מאוד שלא יתגבש רוב התומך בהצעה הזאת והיא תוסר מסדר יומנו.
אני מסכים עם רוב דברי הביקורת שנכתבו ונאמרו בימים האחרונים נגד הצעת החוק (גם מצד אלה שבהיותם בשלטון היו בעצמם שותפים לחגיגה). אולם אני שולל אחת הטענות המרכזיות נגד ההצעה – היא "עוקפת בג"ץ ולכן היא אנטי דמוקרטית."
אני תומך עקרונית בחוקים "עוקפי בג"ץ", וזאת דווקא מתוך תפיסה דמוקרטית. את המונח "עוקפי בג"ץ" שמתי במירכאות, כיוון שעצם הביטוי הזה מעיד על אי הבנת כללי היסוד של הדמוקרטיה.
בדמוקרטיה – הכנסת, הנבחרת בידי הציבור ומייצגת אותו, היא המחוקקת חוקים. מערכת המשפט שופטת על פי החוקים של הכנסת. בהחלטותיה, מערכת המשפט גם מפרשת את החוק, לעיתים. אולם אין היא יכולה להחליף את הכנסת.
הכנסת היא הרשות המחוקקת, ובתור שכזו אין היא חייבת להנציח חוקים, אלא לא אחת עליה לשנות חוקים. שינוי החוק הוא מעשה של יום-יום, הוא לחם חוקו של הפרלמנטריזם. איש אינו חולק על סמכות הרשות המחוקקת לשנות ולחדש את החוקים. האם ברגע שבג"ץ פסק פסיקה על פי חוק הכנסת, הוא הפקיע ממנה את הסמכות לשנות את החוק?
בית המשפט פועל על פי חוק והחלטותיו מחייבות, כל עוד החוק בתוקף. אולם אם הכנסת סבורה שיש לשנות את החוק, אין היא "עוקפת את בג"ץ" אלא פשוט, מבצעת את תפקידה. הגישה על פיה בית המשפט, שאינו נבחר, מוסמך למנוע מהכנסת לבצע את תפקידה – היא פוטש משפטי נגד הדמוקרטיה.
ואם הכנסת שוגה ומחוקקת חוקים גרועים, כמו חלוקת מלגות למימון בטלת חרדים? כאן, על האזרח להשמיע קול, לפעול, לכתוב, להפגין, למחות, להצביע בעד מפלגות שתייצגנה את דעתו. אולם איש אינו מוסמך להפקיע מידי הכנסת את סמכותה לשגות ולחוקק חוקים גרועים. זה מחיר הדמוקרטיה. מי שאינו מוכן לשלם את מחיר הדמוקרטיה, אינו דמוקרט.
הדמוקרטיה אינה מושלמת, אך טרם הומצאה חלופה טובה ממנה. יש להיזהר מקוצר רוח אנטי דמוקרטי, הקורא להחליף את הדמוקרטיה בשלטון של איש חזק, או של בית משפט חזק.