הַשָּׂדוֹת מְצַפִּים לוֹ, לַגֶּשֶם,
כְּמוֹ גָרוֹן שֶמִּזְּמַן לֹא רָוָה
וּכְמוֹתָם אַתְּ עוֹדֵךְ מְבַקֶּשֶת
בֵּין הֲמוֹן עַנְנֵי אַכְזָבָה
אֶת סַסְגּוֹן אוֹתוֹ סְפֶּקְטְרוּם שֶל קֶשֶת
הָרוֹמֵז כִּי עוֹד יֵש אַהֲבָה
שֶגַּחֶלֶת קְטַנָּה מְלַחֶשֶת
כִּי הִבְהוּב סִכּוּיָהּ לֹא כָּבָה.
 
שֶעוֹד שוּם צִינִיקָן לֹא הִצְלִיחַ
לְעָקְרוֹ מִלִּבֵּךְ כְּיַבְּלִית
שֶכָּל גֶּשֶם חוֹזֵר וּמַצְמִיחַ
אֶת יְרַק עִקְּשוּתָהּ כְּתַגְלִית
שֶל בָּרָק פִּתְאֹמִי הַפּוֹלֵחַ
אֶת חֶשְכַת הָעִוְּרוּת הַלֵּילִית
כִּנְבוּאָה לַמָּטָר הַקּוֹלֵחַ
בּוֹ אֶת כָּל תִּקְווֹתַיִךְ תָּלִית.
 
וְהָרוּחַ, עַזָּה וְגוֹעֶשֶת
וּתְפוּחַת מִפְרְשֵׂי עָבֵי סְתָיו
כְּאַרְמָדָה כְּבֵדָה הַגּוֹשֶשֶת
אֶת דַּרְכָּהּ אֶל כָּל וָאדִי אַכְזָב
שוּב תִּשֹּב וְתָשוּב לְמַמֵּש אֶת
כְּלוֹת צְמָאֵךְ לִלְגִימַת אַהֲבָה.
הַשָּׂדוֹת מְצַפִּים לוֹ, לַגֶּשֶם,
כְּמוֹ גָרוֹן שֶמִּזְּמַן לֹא רָוָה...