אהוד היקר,

קראתי ב"אפיריון", גיליון 114 (אביב תש"ע) ארבעה שירים של מתי שמואלוף נוטפי שנאה – איך לא – לאחיו האשכנזים. בשיר "בכפר שלם הרוס ובגירוש יפו" הוא מזכיר חולדה לבנה שבעה הנוגסת בהריסות בתיאבון, והפרשותיה הן התרבות. בשיר "נוסע ברכבת מלאה רוחות" הוא מצהיר על אהבתו לאדמה עיראקית ומביע לעג לחבר המבקש להיטמע בתודעות אשכנזיות. בשיר "הסירו את אלוהי הנכר אשר בתוככם" הוא מטיף לסלק את החיידק ואת הווירוס במערכת.

איך לא רעדה ידו של מתי שמואלוף להשתמש באותם דימויים ממש שהשתמשו הנאצים נגד היהודים? כתבתי לעורכי "אפיריון" – ארז ביטון ורחל קלהורה – שאני תמה על כך שהם פירסמו שירי שטנה כאלה (2.11.2010), ועד היום (10.11.2010) לא קיבלתי שום תגובה.

מה דעתך?

שלך,

משה גרנות

אהוד: אני מתפלא עליך. האם לא ידעת עד כה שעלינו, ה"אשכנזים", מותר ל"מזרחיים" לכתוב הכול ולהאשים בכול וגם לעשות מכך קריירה ולקבל סיוע ממשלתי וציבורי? זכור למשל את עלילת-הדם ההזויה של פרשת "ילדי תימן" ה"חטופים", ואת חבר הפושעים של ה"רב" עוזי משולם, שביצעו פעולות טרור בעקבותיו! והאם באיזשהו מקום קראת מעודך שמישהו יצא נגד המוצא התימני, שיש בו אולי משהו ממשיחיות השקר – של החרא שרצח את רבין? אני מעולם לא הייתי "אשכנזי" אלא בן-הארץ מדורי-דורות – עד שהתחילו לחרף ולגדף אותי בכינוי הזה. אבל כשמחרבנים עליי ועליך זו לא גזענות, ואנחנו אמורים לסתום את הפה!