ישראל – מדינת כל אזרחיה. אני בעד!
ישראל – "מדינת כל אזרחיה". אני נגד!
אסביר את כוונתי. אני בעד הנוסחה של מדינת ישראל כמדינת כל אזרחיה. אין מדינה שאינה שייכת לכל אזרחיה. מדינת ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי, היא מדינתם של כל אזרחיה, גם אזרחיה שאינם חלק מן הלאום שלה, כפי שכתוב במפורש במגילת העצמאות. מגילת העצמאות, מראשיתה ועד סופה, מגדירה את ישראל כמדינה יהודית, שקמה בתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית. אותה מגילה מבטיחה שוויון זכויות לכל האזרחים, ללא הבדל דת, גזע ומין.
סמליה של מדינת ישראל, מדינת הלאום היהודי, הם הסמלים הלאומיים של העם היהודי; ההימנון, הסמל, דגל המדינה, חגי ישראל, יום המנוחה הרשמי. מדינת ישראל קיימת למען העם היהודי כולו ולמען כל יהודי בעולם. מדינת ישראל שומרת על זיקה עם העם היהודי באשר הוא. זרועותיה הביטחוניות של המדינה הופעלו בעבר ואם יהיה בכך צורך – יופעלו גם בעתיד, להגנה על יהודים בגולה ולהעלאתם לארץ. כל יהודי בעולם הוא אזרח ישראל בפוטנציה, וברגע שיחליט לעלות לארץ, הוא זכאי באופן אוטומטי לאזרחות.
אולם כל עוד אותו יהודי, אותו אזרח בפוטנציה, אינו עולה לארץ, אזרחותו היא בפוטנציה בלבד, ואין לה כל משמעות מבחינת זכויות האזרח. לעומת זאת, כל לא יהודי שהנו אזרח המדינה, נהנה מכל זכויות האזרח, כולל הזכות לבחור ולהיבחר, חופש הדיבור, חופש ההתארגנות, חופש העיתונות, חופש העיסוק, חופש הקניין. למרות המצב האנומאלי שבו המיעוט הלאומי הוא חלק מלאום הנמצא במלחמה קשה נגד מדינת ישראל, מיום הקמתה, בשל סירובו לקבל את זכות קיומה, מקפידה ישראל להבטיח את זכויות אזרחיה הערבים. היא מקפידה על כך, חרף העובדה שהנציגות הפוליטית של ערביי ישראל מזדהה בגלוי ובעקביות עם אויבי המדינה. שיוויון הזכויות הזה לא נפגע כתוצאה מן העובדה שאין שוויון חובות – האזרחים הערבים אינם משרתים בצה"ל ולא בשירות לאומי חלופי. אין ספק, מדינת הלאום של העם היהודי היא גם מדינתם של כל אזרחיה. אני תומך בכך בכל ליבי.
אבל אני מתנגד בתוקף לכך שישראל תהיה "מדינת כל אזרחיה". מה פירוש "מדינת כל אזרחיה", במרכאות? זהו שם קוד לשלילת יהדותה של המדינה. זו מילה מכובסת לציון הניסיון לשלול מן העם היהודי את זכותו הטבעית להגדרה עצמית במדינה ריבונית במולדתו.
מי שמנסה לשלול מן העם היהודי את הזכות למדינת לאום, ורוצה להפוך את ישראל ל"מדינת כל אזרחיה", מגדיר עצמו בכינוי המכובס "פוסט ציוני" או לכל היותר "אנטי ציוני". אבל האמת, היא שמי שזו גישתו הוא גזען ואנטישמי.
מי שאין לו ספק שלעם הצרפתי זכות למדינת לאום, לעם הבריטי זכות למדינת לאום, לעם הרוסי זכות למדינת לאום, לעם הערבי זכות לעשרים מדינות לאום, לעם הגרמני זכות למדינת לאום, לכל עם זכות כזאת – זולת עם אחד, העם היהודי, אינו אלא גזען ואנטישמי. גם אם הוא עצמו יהודי.
לפני שבועות אחדים חתמתי, בתפקידי כמנהל מרכז "יובלים" – מרכז פלורליסטי לתרבות וזהות יהודית בגליל, על גילוי דעת של 44 ארגונים העוסקים בתרבות וזהות יהודית, נגד עצומת הרבנים האוסרת מכירה והשכרה של דירות לנוכרים. אני מודה, שלא הייתי שלם לחלוטין עם נוסח העצומה, שהיתה פלקטית למדי, ולא התמודדה עם מורכבות הנושא. אבל מול האמירות הקיצוניות, הנגועות בגזענות, המכתימות את היהדות ב"פסק ההלכה", כביכול, של עצומת הרבנים, היה לי ברור שיש לנקוט עמדה, וגם אם איני שלם עם כל מילה, ברגע זה עליי להתייצב, והתייצבתי בצד הנאור של היהדות.
התייצבתי, כיוון ששותפיי לגילוי הדעת הם גופים ואנשים שכמוני – מאמינים בכך שישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, מדינה יהודית, ציונית ודמוקרטית. שותפיי, הם אנשים שכמוני מבינים שהמאבק על אופיה הדמוקרטי והמוסרי של המדינה והמאבק נגד גילויי שנאת זרים וגזענות, הם מאבקים על צביונה של המדינה היהודית, על מהותה של היהדות.
לעומת זאת, איני משתף פעולה במאבק המתנהל במכללת תל-חי נגד הגזענות, בהובלה של גוף אנטי ציוני המגדיר עצמו בשם המכובס המרכז ל"שלום" ו"דמוקרטיה". בשום אופן לא אשתף פעולה במאבק נגד מכתב הרבנים עם מי ששוללים את צביונה של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. לא אעשה שקר בנפשי ולא אשתתף במאבק נגד גזענות עם גזענים, שגזענותם מופנית כלפיי.
אאבק נגד הרעיון החמור והבלתי אנושי, שיש להדיר את רגליו של כל נוכרי במדינה ושיש לשלול מאזרחים ערבים את זכותם למגורים במדינת ישראל. אולם במאבק זה לא אשתף פעולה עם מי ששוללים את זכות קיומה של התיישבות יהודית וציונית, ומציגים יישובים המגדירים את עצמם כיהודים וציונים כ... גזענים לכאורה. לא אשתף במאבק זה פעולה עם מי שמנסים לשלול מן העם היהודי את אדמות הקרן הקיימת שנרכשו במיטב כספי היהודים בעולם כדי להקים עליהן התיישבות יהודית. לא אשתף פעולה במאבק כזה עם מי שרואים בשבועת אמונים למדינה יהודית ודמוקרטית ... גזענות, כלומר בעיניהם עצם ההגדרה מדינה יהודית היא גזענית (אישית, אני מתנגד להצהרת האמונים הזו כי היא מיותרת, אבל הצגתה כגזענות, פירושה שלילת הרעיון של מדינה יהודית, שזו כשלעצמה עמדה גזענית).
גם המאבק הצודק ביותר, יאבד את צדקתו אם יוכתם בשותפים שהצדק מהם והלאה. גזענים אינם שותפים ראויים למאבק בגזענות.
אני מאמין במדינת ישראל כמדינה יהודית, ציונית ודמוקרטיה. יש לחזק את יהדותה של המדינה, את ציוניותה ואת הדמוקרטיות שלה. יש להיאבק בכל ניסיון להתנקש באחת הצלעות הללו.
2. פשע נגד היהדות
מניין לרואה את חברו שהוא טובע בנהר או חיה גוררתו או לסטים באין עליו, שהוא חייב להצילו? תלמוד לומר – לא תעמוד על דם רעך. [סנהדרין עג, ע"א].
אבריו של אבי כהן, יכלו להציל את חייהם של 5-6 בני אדם. חייהם לא ניצלו, מאחר ואבריו של אבי כהן לא נתרמו.
אבי כהן היה דמות נערצת על רבים. תרומת אבריו עשויה היתה לעודד אנשים רבים לחתום על כרטיסי אדי, ובכך להרבות טוב ולהציל חיי אדם רבים.
זה היה רצונו של אבי כהן. עובדה – היה לו כרטיס אדי. כרטיס אדי, כמוהו כצוואה. צוואתו של אבי כהן היתה, שאבריו יתרמו להצלת חיי אדם. הצוואה הופרה.
האם ניתן לשפוט את משפחתו של אבי כהן, על החלטה שקיבלו בשעה קשה כל כך? כאשר מדובר בפיקוח נפש, בחיי אדם, השעה הקשה שבה קיבלה את ההחלטה אינה רלוונטית. כן, ניתן וראוי לגנות את המשפחה על החלטתה. בוודאי שיש לגנות אותה על כך, משהחלטתה מנוגדת בתכלית לצוואתו של אבי כהן.
אך מי שראויים יותר מכל לגינוי, הם הרבנים שהסיתו את המשפחה לקבל את ההחלטה, בהפחדות ובהבטחות נסים. אין המדובר רק בחוסר אחריות. מדובר בפשע.
אותם רבנים פשעו, בראש ובראשונה, כלפי האנשים שחייהם יכלו להינצל, וכתוצאה ישירה ממעשיהם, הם ימותו. הם פשעו כלפי בני משפחותיהם של הנדונים למוות. הם פשעו כלפי אבי כהן, שבמותו ציווה חיים, והם גרמו להפרת צוואתו, ובמעשיהם ציוו מוות. הם פשעו כלפי משפחתו של אבי כהן, כאשר מנעו מהם את הזכות הגדולה להציל חיי אדם.
אותם רבנים פשעו גם נגד היהדות. הם פשעו בחילול השם, במעשים הממאיסים על הציבור את היהדות. אך עיקר פשעם הוא כלפי ערכי היהדות.
היהדות היא תורת חיים. היהדות מאמינה בקדושת החיים. היהדות מתייחסת למוות כאל טומאה, בהיותו היפוכם של החיים. ביהדות, פיקוח נפש דוחה שבת ודוחה את מרבית המצוות. אחת משלוש העבירות היחידות עליהן נאמר "יהרג ובל יעבור" היא שפיכות דמים. היהדות מצווה על "לא תעמוד על דם רעך" (ויקרא יט, טז).
מה משמעות "לא תעמוד על דם רעך"? אם אתה הולך ברחוב, רואה אדם שנפצע בתאונה, שוכב על הכביש ומדמם ואינך מושיט לו עזרה – עמדת על דמו. אם הוא איבד את חייו, אתה נושא באחריות. זאת בדיוק הסיטואציה. מיספר אנשים חולים משוועים לעזרה, ואותם רבנים פעלו באופן אקטיבי כדי למנוע מהם את העזרה שעשויה להציל את חייהם. אותם רבנים עברו עבירה חמורה ביותר.
אין כל משמעות לטיעונים ההלכתיים נגד תרומת איברים. טיעונים אלה מתבססים על הלכות שנפסקו כאשר לא היתה קיימת האפשרות של הצלת חיים באמצעות תרומת איברים. ההלכות הללו נפסקו בטרם ידעה הרפואה להגדיר את המשמעות של מוות מוחי, כמוות לכל דבר. ההלכות הללו בטלות בשישים מול רוח התורה, הדוגלת בקדושת החיים. אותם רבנים חטאו חטא חמור כלפי היהדות.
אבי כהן חתם על כרטיס אדי, ובכך ציווה את אבריו להצלת חיי אדם. למה צוואתו לא כובדה? למה שאלו את המשפחה? למה נתנו לאנשים אחרים את הרשות להפר את הצוואה ולמנוע מאבי לממש את מבוקשו ולהציל חיי אדם?
על הכנסת לחוקק חוק, המתייחס לכרטיס אדי כאל צוואה מוחלטת, שאינה משאירה לאיש שיקול דעת כלשהו.
ובכלל, יש לשנות את כל הגישה לתרומת איברים. יש להחליף את החתימה על כרטיסי אדי, בחתימה על כרטיסים הפוכים. רק מי שאינו רוצה להציל חיים, יחתום על כרטיס מיוחד, אותו ישא בכיסו לדיראון. באין כרטיס זה על גופו של הנפטר, יש להשתמש באיבריו להצלת חיים.
בבוא יומנו, לא יהיה לנו כל צורך, כל שימוש, באברי גופנו.
אין זו דעה. זו אקסיומה. היא נכונה, באותה מידה, לשיטתו של מי שמאמין שהמוות הוא סוף פסוק ולשיטתו של מי שמאמין בהישארות הנפש, בעליית הנשמה, בתחיית המתים. כך או כך, אין עוד כל משמעות לגוף, לחומר.
ברגע שאדם הולך לעולמו, הוא בכל מקרה תורם את איבריו. השאלה היא האם הוא תורם אותם לרימה ולתולעה או להצלת חיי אדם (כאשר הדבר אפשרי). זאת הברירה היחידה. זו בכלל דילמה?
3. שש הערות על הנשיא האנס
א. לא נעים לראות
בעיצומה של החקירה נגד קצב, קרא טומי לפיד ז"ל לחון את משה קצב, כיוון שהציבור הישראלי מאוד לא רוצה לראות את נשיאו יושב בכלא.
לפיד צדק. אכן, זה לא כל כך נעים לראות נשיא בכלא. אולם מה שהציבור באמת אינו רוצה לראות, הוא נשיא עבריין. אם הנשיא הוא עבריין, האינטרס הציבורי הוא שהנשיא ישלם את חובו לחברה. וכשמדובר בעבירה שהעונש עליה הוא מאסר, האינטרס הציבורי הוא שהנשיא ישב בכלא.
הדבר נכון גם כאשר מדובר בעבירות קלות יותר. קל וחומר כאשר מדובר באחת העבירות החמורות ביותר וכאשר מדובר באנס סדרתי, שהתעלל בגופן ונפשן של נשים חסרות אונים באכזריות כזו, לאורך חייו הציבוריים.
לא נעים לראות נשיא יושב בכלא. אבל הרבה פחות נעים לדעת שבבית הנשיא ישב מפלצת.
ב. קצב את עונשו
מה יהיה עונשו של קצב?
אני שומע דיבורים על העונש הכבד כל כך שבעצם הנפילה מאגרא רמא לבירא עמיקתא, ועל כך שיש להקל בעונשו של קצב מתוך התחשבות בכך שהוא כבר נענש קשות.
האמירה הזאת חמורה מאוד. היא חמורה, כיוון שהיא חותרת תחת עקרון השוויון בפני החוק. היא חמורה, כיוון שהמעמד והכוח שהיו בידי קצב – הם-הם היו כלי העבודה שלו בביצוע זממו, ולכן אין הם סיבה להקל עליו, אלא דווקא להחמיר איתו. והעיקר – מן המנהיגים אנו מצפים ליותר מאשר מאחד האדם; אנו מצפים מהם לדוגמה אישית ומופת ציבורי. כאשר האזרח מס' 1, אדם רם ונישא, מנצל את מעמדו הרם לפשע החמור ביותר אחרי רצח – יש להענישו בכל חומרת הדין.
ג. קלון האומה
על פי החוק, בבוא יומו של קצב, הוא ייטמן בחלקת גדולי האומה, בהר הרצל.
חלק מהנשיאים וראשי הממשלה הורו בצוואתם שלא לקבור אותם בחלקה זו (ב"ג, בגין, ויצמן). אין לחשוד בקצב שהוא יוותר על הכבוד הזה.
כדי שחלקת גדולי האומה לא תהיה לקלון האומה, יש למהר ולחוקק חוק, על פיו מי שהורשע בעבירה שיש עמה קלון, לא יקבר בחלקת גדולי האומה.
ד. ניצחון הציבור
888הרשעתו של קצב היא ניצחון הציבור והאינטרס הציבורי על השררה והכוח. האינטרס הציבורי נחל ניצחון נוסף – ניצחון על סוללת עורכי הדין היוקרתיים, היחצ"נים והדוברים, שפעלה בשם קצב ולא חסכה כל מאמץ לרמוס את כבודן של קורבנותיו ולהכפישן, כדי לערער את אמינותן. מול החבורה הזאת ניצבו אנשי הפרקליטות, עורכי דין מקצועיים ומוכשרים, שיכלו אף הם לעשות הון במגזר הפרטי, אך בחרו בשירות הציבורי, בהגנה על האינטרס הציבורי, ובשכר המקובל במגזר הציבורי.
בלילה שקדם לניצחון החשוב הזה, הסתיימה שביתת הפרקליטים הממושכת והצודקת. מן הראוי שהחברה הישראלית תוקיר את מגיניה ותצדיע להם.
ה. כשל העסקה
הפרקליטות ראויה להוקרה ולהצדעה, אך אין היא חסינה מביקורת על כשליה. בתיק הזה, כשלה הפרקליטות בגדול, בעסקת הטיעון שחתמה עם קצב. עסקת הטיעון הזו הייתה עלולה לחלץ אותו מההרשעה באונס, ובכך לפגוע קשות באינטרס הציבורי ובקורבנות מעשי האונס.
ובכלל, אני סבור שאין כל מקום לעסקאות טיעון עם נבחרי ציבור. כאשר מדובר באישי ציבור, יש עניין ציבורי מובהק, בכך שהאמת תצא לאור.
דוברי קצב מציגים, גם אחרי ההרשעה, את העובדה שהוא ביטל את העסקה כהוכחה לביטחונו בצדקתו. נו, באמת...
קצב נהג בעסקה בשיטת המו"מ הפלשתינאי – מו"מ שמטרתו היחידה היא לחלץ את מקסימום הוויתורים מהיריב, כנקודת הפתיחה של המשך התהליך. קצב האמין, שאחרי שסחט ביוזמתו המלאה עסקה נוחה כל כך, הפרקליטות לא תחזור לכתב האישום המקורי, וכתב האישום החדש יהיה ברוח עסקת הטיעון. הוא גם האמין, שהכחשה נמרצת וחד משמעית של כל מעשיו, מול כתב אישום אנמי ומהוסס, תביא לזיכויו, לפחות מחמת הספק.
אבל בית המשפט היה חכם יותר ואמיץ יותר.
ו. לזכותה של א' מבית הנשיא
כשל נוסף של הפרקליטות, היה הוצאתה של א' מבית הנשיא מכתב האישום. א' תיארה בפרוטרוט ובאופן מדויק את דפוס ההתנהגות האופייני לקצב. הוא נהג בה באותן שיטות בהן נהג בכל קרבנותיו.
אף על פי כן, איני סבור שיש לשנות זאת בדיעבד ולהגיש כתב אישום נוסף נגד קצב. א' היא אחת משורה של קורבנות קצב, שעל הפגיעה בהן חלה התיישנות או שמסיבותיהן החליטו שלא להתלונן. מבחינה אישית, לא נעשה עם א' צדק, והיא תיטיב לעשות אם תתבע את קצב בתביעה אזרחית. אולם מבחינה ציבורית, אין צורך בהרשעות נוספות. מה שחשוב הוא עצם ההרשעה והעונש שיקבל קצב.
א' מבית הנשיא ראויה להוקרת הציבור, על אומץ לבה. א' עשתה מה שלא העזה לעשות אף אחת מקרבנות קצב – היא הראשונה שהתלוננה וחשפה את פרצופו האמיתי של הנשיא האנס, המפלצת ממשכן נשיאי ישראל.
אהוד: אני סבור שקצב לא "אנס" את עובדותיו. הוא התאנה להן, אולי חשף בפניהן את אברו וגם הצליח לבעול, אולי מאחור, במשרד, אחת או שתיים מהן, אבל העובדה שהן שתקו כל השנים והניחו לו להתעסק איתן וגם כנראה לזיין אותן – מלמדת עליהן לא פחות מאשר עליו. מה הן חשבו? שאם לא תתלוננה אזיי הן כן תמשכנה לעבוד אצלו? שהן שפחות-מין? שתקופת העבדות עדיין נמשכת אצלנו? שסטירה לשר ויציאה בבכי מחדרו לא יהיה להן הד ולא יביאו לחקירה נגדו?
לא. קצב הוא לא מפלצת. הוא סתם זכר דפוק ממוצא סוציו-אקונומי נמוך, איש ציבור מתחזה, מתחסד גם בדתיותו-כביכול שהיתה לו מעין סמל ומגן עדתי, איש קטן יהיר ושקרן שיצריו ועמדותיו הרמות העבירו אותו על דעתו ולכן לא היה מסוגל אפילו להודות בעסקת הטיעון [זאת כלפי משפחתו] – אלא דהר בטיפשותו לקראת מפלתו.