הָעֶרֶב לַשֻּלְחָן יַסֵּב הָעָם הַיְּהוּדִי
לְכָל מִשְפְּחוֹתָיו, מִן הַגְּדוֹלָה עַד הַקְּטַנָּה
וּצְעִיר-הַמִּשְפָּחָה יִשְאַל בְּחֵן שֶל קוֹל יַלְדִּי
אֶת כָּל קֻשְיוֹת הַמַּאנְטְרָה הָעִבְרִית "מַה נִּשְתַּנָּה?"
 
וְאַף עַל פִּי שֶלִּכְאוֹרָה נִדְרֶשֶת הַמָּסֹרֶת
לְאֵרוּעֵי עָבָר שֶבֵּין דַּפֵּי הַהַגָּדָה
וְלֹא לְאֵרוּעֵי הוֹוֶה – רָצוּי מְאֹד לִזְכֹּר אֶת
תְּחוּשַת הָאַקְטוּאָלִיּוּת שֶעַד הַיּוֹם עוֹדָהּ
מֻנְחֶלֶת מִתּוֹכָם מִדּוֹר לְדוֹר בְּתוֹלְדוֹתֵינוּ
מוּל אֵלֶּה הַקָּמִים עָלֵינוּ בִּשְׂנָאוֹת לִסְקֹל
כִּי בְּכָל דּוֹר עוֹמֵד פַּרְעֹה תוֹרָן לְכַלּוֹתֵנוּ
וּבְכָל דּוֹר אֲנַחְנוּ מִתְקַיְּמִים לַמְרוֹת הַכֹּל.
 
הִנֵּה, לְצֹרֶךְ הַמְחָשָה בִּלְבַד, אוֹתָהּ הַסְּצֵנָה
בָּהּ פָּרָשֵי פַּרְעֹה רוֹדְפִים אוֹתָנוּ עַד יַם סוּף
וְכָל מַרְכְּבֹתָיו אֲשֶר לִפְקוּדָתוֹ תֵצֶאנָה
סוֹפָן לִצְלֹל תְּהוֹמָה וְחֵילָן כֻּלּוֹ יָסוּף.
 
אַךְ מָה שֶנִּשְתַּנָּה בְּפֶסַח זֶה תַכְלִית הַשֹּנִי
הוּא זֶה שֶהַמִּצְרִים גִּלּוּ פִּתְאֹם אֶת הַגַּלְגַּל
וְנוֹכְחוּ לָדַעַת שֶהַמִּיתוֹס הַדֵּמוֹנִי
בּוֹ אָנוּ אֲשֵמִים בַּכֹּל, כְּפִי שֶשָּנִים הֻרְגַּל
עַמָּם הַדַּל וּשְטוּף-הַמּוֹחַ – אֲפָפָם בְּחֹשֶךְ,
חֹשֶךְ מִצְרַיִם שֶכָּעֵת נָמוֹג כְּשֶנִּפְקְחָה
עֵינָם, בְּהַצָּתָה דֵּי מְאֻחֶרֶת, אִם בְּגֹשֶן
וְאִם עַל פְּנֵי כִּכַּר תַּחְרִיר, מוֹקֵד הַהֲפִיכָה.
      
כִּי נִתְבָּרֵר שֶהַשִּׂנְאָה לְיִשְׂרָאֵל הִיא דֶבֶק
לְכָל שְבָרֶיהָ שֶל אַחְדוּת עַרְבִית – אַךְ לֹא לָעַד
וְכִי אוֹיְבוֹ הָאֲמִתִּי שֶל עַם נִרְמַס כְּעֶבֶד
הוּא מִשְטָרוֹ הַדִּיקְטָטוֹרִי בּוֹ סוֹפְסוֹף בָּעַט.
 
וְכָךְ בִּשְאַר אַרְצוֹת אִיסְלָאם בָּהֶן חֵרוּת וָצֶדֶק
עֲדַיִן נֶחְשָבִים לְמוֹתָרוֹת, וּכְשֶעַמָּן
מוֹרֵד – מִיָּד יָדוֹ שֶל הַמִּמְשָל קַלָּה עַל הֶדֶק
בְּסוּרְיָה, בַּחֲרֵין, אַלְגִ'יר, תּוּנִיסְיָה וְתֵימָן.
 
הַאִם זֶה טוֹב לְיִשְׂרָאֵל? מֻקְדָּם מִדַּי לִקְבֹּעַ
שֶכֵּן אִיסְלָאם פָנָאטִי כְּבָר תּוֹפֵס לוֹ טְרֶמְפּ עַל גַּב
הַגַּל הָעֲמָמִי הַזֶּה שֶעוֹד עָלוּל לִטְבֹּעַ
כְּמוֹ מַרְכְּבוֹת פַּרְעֹה בְּדֶמָגוֹגְיַת מַנְהִיגָיו.
 
אַךְ אוֹי לָנוּ אִם כְּמוֹ יַם סוּף זֶה נִקָּרַע לִשְנַיִם
בֵּין אוֹפְּטִימִיזְם מְחֻסַּר-בָּסִיס וּבֵין בִּטְחָה
מֻפְרֶזֶת שֶמֻּתָּר לִסְמֹךְ רַק עַל חַסְדֵי שָמַיִם
בִּמְקוֹם עַל רְאִיַּת דְּבָרִים פְּקוּחָה וְגַם פְּכּוּחָה.
 
כִּי אַף שֶאֵין שִיר "חַד גַּדְיָא" שָגוּר בֵּין בְּנֵי דּוֹדֵנוּ
זֶה, הַשָּׂעִיר לַעֲזָאזֵל הַיְּהוּדִי, יִהְיֶה
שָגוּר זְמַן רָב כִּי לִצְנִינִים בְּעֵינֵיהֶם הִנֵּנוּ
(בִּפְרָט מֵאָז שֶנֶּהֱפַךְ הַגְּדִי לִהְיוֹת אַרְיֵה...)