ליום הולדתו ה-85 של סטף ורטהיימר
חתן פרס ישׂראל ואיש העבודה והמעוף
 
בִּמְדִינָה שֶרַק מִתּוֹךְ פַּטְרִיוֹטִיזְם וְנִימוּס
מַעֲדִיף כּוֹתֵב הַשִּיר לִשְמֹר אֶת שְמָהּ בְּסוֹד כָּמוּס
הִתְפַּתְּחָה עִם הַשָּנִים, בִּפְרָט בֵּין שְלַל אִישֵי-צִבּוּר
בְּלִי מֵשִׂים תַּעֲשִיָּה שֶל פַּאקָא-פַּאקָא וּבִרְבּוּר.
 
זֶה אָמְנָם כְּלָל לֹא הָיָה עָנָף רִוְחִי וְרֶנְטַבִּילִי
אַךְ כְּכָל שֶהַשְקָעוֹת בּוֹ הֻשְקְעוּ בִּטְרַאנְס דֶּבִּילִי
וְסִבְּסֵד אוֹתוֹ מִמְסָד כּוֹשֵל בַּהֲקָלוֹת מִסִּים
הוּא הִמְשִיךְ לִטְחֹן בּוֹ מַיִם שֶל מִלִּים בְּלִי מַעֲשִׂים.
 
וּמַמָּש כְּמוֹ בַּגְּרוֹטֶסְקָה שֶל הַנְס כְּרִיסְטְיָאן (אוֹתוֹ דֶנִי
שֶנָּתַן לָאֱנוֹשוּת אֶת הַמָּשָל הָאַנְדֶּרְסֶנִי
עַל אוֹתוֹ הַמֶּלֶךְ-לֶמֶךְ וְאָפְנַת הַתִּילְחַס טִיז
שֶל בְּגָדָיו הַחֲדָשִים שֶהֵם בְּסַךְ הַכֹּל סְטְרִיפְּטִיז).
 
כָּךְ הָפְכָה תַעֲשִיַּת הַיִּשְׂרָא-בְּלוֹף הַזֹּאת לְמוֹדָה
שָגָּרְסָה כִּי כַּלְכָּלִית כָּאן עַל רַגְלֵינוּ נַעֲמֹדָה
וְנַתְחִיל פֹּה לְשַׂגְשֵׂג וְנִתְגַּבֵּר עַל כָּל מַשְבֵּר
אִם בִּמְקוֹם לִיצֹר פְּרוֹדוּקְצְיוֹת נְדַבֵּר וּנְבַרְבֵּר.
 
אַךְ בְּעִיר קְטַנָּה, נִדַּחַת, שֶנּוֹדְעָה כְּ"יֶקֶה-שְטָאט"
וְקָרְאוּ לָהּ נַהֲרִיָּה, הִתְבַּסֵּס לוֹ וְהֻשְתַּת
בְּפִנָּה קְטַנָּה, נִסְתֶּרֶת מֵעֵינָיו שֶל הַצִּבּוּר
מִין פְּרוֹיֶקְט שֶהוּא הַהֶפֶךְ מֵחֲרֹשֶת הַבִּרְבּוּר.
 
זֶה הִתְחִיל כְּשֶאִיש-פַּלְמָ"ח צָעִיר שֶלֹּא סָמַךְ עַל פַּיִס
אֶלָּא רַק עַל עֲבוֹדָה קָשָה וְעַל יָזְמָה בְּרִיאָה
הִתְנַדֵּב בְּקִבּוּץ נַעַן לְאוֹתָהּ מַחְלֶקֶת-טַיִס
בָּהּ הִפְעִיל אֶת כִּשְרוֹנוֹ הַטֶּכְנִי בַּמַּסְגְּרִיָּה
שֶמִּמֶּנָּה הוּא נִלְקַח לִתְרֹם אֶת כִּשּוּרָיו בְּתַעַ"שׂ
וּמִתַּעַ"שׂ הוּא עָבַר לְעִיר-הַיֶּקִים הַקְּטַנָּה
נַהֲרִיָּה, בָּהּ הוֹכִיחַ עִם אָבִיו שְקִידָה וּמַעַשׂ
שֶסּוֹפָם – מִי יְשוּרֶנּוּ – כְּבָר חִכָּה בְּהַמְתָּנָה.
 
מָה בֵּינֵינוּ לֹא סִפְּרוּ עוֹד בְּמַבּוּל שֶל צְחוֹק מֵרִיעַ
לֵצָנֵי הַדּוֹר הַסַּאבְּרֶס עַל טִיבָהּ שֶל נַהֲרִיָּה?
הֵם אָמְרוּ שֶאִם שוֹמְעִים שָם קוֹל שִקְשוּק קָצוּב כָּל יוֹם
זֶה לְגַמְרֵי לֹא מִפְּנֵי שֶיֵּש רַכֶּבֶת בַּמָּקוֹם
אֶלָּא רַק מִפְּנֵי שֶתּוֹךְ בְּנִיַּת בָּתֵּי הַיֶּקֶה-שְטָאט
כָּל בַּנַאי חָרוּץ מִיֶּקְלַאנְד עִם זָ'אקֶט וְעִם קְרָאבָאט
בְּעָמְדוֹ עַל הַפִּגּוּם מַגִּיש בְּרֹב הָדָר וָחֵן
אֶת הַבְּלוֹקִים הַכְּבֵדִים שֶלּוֹ לַיֶּקֶה הַשָּכֵן
לֹא כְּמוֹ סְתָם אֵיזֶה חוֹרָאנִי בְּלִי חִנּוּךְ וּבְלִי קוּלְטוּר
אֶלָּא דַוְקָא תוֹךְ קִדָּה – וּכְשֶעוֹמְדִים כֻּלָּם בְּטוּר
הֵם אֵינָם מוֹסְרִים כְּמוֹ בּוֹקִים זֶה לָזֶה אֶת כָּל הַבְּלוֹקִים
אלָּא דַּוְקָא בְּנִימוּס שֶלְּעוֹלָם לֹא מִתְיַשֵּן
מַפְטִירִים בִּמְאוֹר-עֵינַיִם זֶה לָזֶה כְּמוֹ בֶּרְלִינָאִים
עַל כָּל בְּלוֹק, בִּמְקוֹם "לְחַיִּים!" – "בִּיטֶשֶן" וְ"דַאנְקֶשֶן"...
 
וְאוֹתוֹ הַ"בִּיטֶשֶן-אוּנְד-דַּאנְקֶשֶן" שֶל נִימוּסִים
שָם נִשְמַע כְּמוֹ צְלִיל רַכֶּבֶת מְשַקְשֶקֶת עַל פַּסִּים
וְהַצְּלִיל הַזֶּה הִסְתִּיר מֵאֲחוֹרָיו אֶת הַתְּנוּעָה
שֶל שְנֵי יֶקִים, אָב וּבֵן, וּמַחְרֵטָה אַחַת צְנוּעָה.
 
הֵם, שֶלֹּא כְּמוֹ הַמִּמְסָד וְאָפְנָתוֹ שֶהִתְקַבְּלָה
בְּאוֹתָהּ תַּעֲשִׂיַּת הַגּוֹרְנִישְט וְהַבְּלָה-בְּלָה-בְּלָה
לֹא עָסְקוּ בְּדִבּוּרִים וּבִרְבּוּרִים שֶכָּל נִסּוּי
שנֻּסָּה בָּהֶם הָיָה שָם כְּמוֹ הַלִּירָה (בְּלִי כִּסּוּי),
אֶלָּא לַאנְגְּזָם אַבֶּר זִיכֶער הִתְעַקְּשוּ אַט-אַט לָלֶכֶת
בַּמַּסְלוּל הַיַּצְרָנִי שֶבּוֹ חוֹרְטִים חֶלְקֵי מַתֶּכֶת
בִּשְקִידָה שֶעוֹד לִפְנֵי הַטֶּכְנוֹלוֹגְיָה הַהַי-טֶקִית
כְּבָר הָיְתָה שָם מְדֻיֶּקֶת לֹא פָּחוֹת מִמְּדֻיֶּקִית...
 
הֵם אָמְרוּ: בִּמְקוֹם לָתֵת לָעָם דַּגִּים וּלְחַכּוֹת
שֶדָּבָר לֹא יִשָּאֵר מֵהֶם – תִּתְּנוּ לָהֶם חַכּוֹת
וְלַמְּדוּ אוֹתָם לָדוּג וְכָךְ, בְּמַאֲמָץ אַקְטִיבִי
הֵם יַתְחִילוּ לְהַגְשִים אֶת הֶחָזוֹן הַפְּרוֹדוּקְטִיבִי.
 
הֵם אָמְרוּ: מִמַּחְרֵטָה צְנוּעָה בִּצְרִיף בְּנַהֲרִיָּה
תִוָּלֵד כָּאן מָאסָה קְרִיטִית שֶתִּצֹּר שִנּוּי מַכְרִיעַ
מִתַּרְבּוּת שֶל לוּפְט גֶּעשֶעפְטִים וּצְרִיכַת דְּמֵי אַבְטָלָה
לְמִקְצוֹעַ יַצְרָנִי וְהַבְרָאַת הַכַּלְכָּלָה.
 
וְכַיּוֹם – הַפְלֵא וָפֶלֶא – מֶמְשְלוֹת הַפָּאקָה-פָּאקָה
וּמִמְסָד שֶאֶת פְּגָמָיו הִסְוָה בְּטִיחַ וּבְלַאכָּה
הִתְפָּרְקוּ אֶחָד-אֶחָד כִּי לֹא הָיוּ שוּם חִבּוּרִים
בֵּין צָרְכֵי הָעָם וּבֵין תַּעֲשִׂיַּת הַבִּרְבּוּרִים.
 
וְאוֹתָהּ שָעָה עַצְמָהּ צָמַח הָאֶתוֹס הָאַחֵר
מֵאוֹתָהּ הַמַּחְרֵטָה שֶלֹּא כָּל אִיש אוֹתָהּ זוֹכֵר
וְצָמְחָה חֶבְרַת "יִשְׂקַר" לֹא בְּדִבּוּר, בַּעֲשִׂיָּה
וּפְּרוֹיֶקְט כְּמוֹ "עֲתִידִים" וּשְלַל גַּנֵּי-תַּעֲשִׂיָּה
שֶבְּעֶצֶם עַד הַיּוֹם, אִם לְדַבֵּר בְּלִי הַדְחָקוֹת,
מְצַיֶּדֶת דּוֹר צָעִיר לֹא בְּדַגִּים, רַק בְּחַכּוֹת
אַךְ הָ"רַק" הַזֶּה מַקְנֶה, אִם רַק רוֹצִים פֹּה לַעֲבֹד,
אֶת הַזְּכוּת הָאֱנוֹשִית לְהִתְפַּרְנֵס פֹּה בְּכָבוֹד.
 
וְעַל זֶה תוֹדָה צָרִיךְ כַּיּוֹם לָתֵת כָּאן בְּעִתָּהּ
לְאוֹתָם הָאָב וּבְנוֹ וּלְאוֹתָהּ הַמַּחְרֵטָה
שֶהִצְמִיחוּ קוֹד חָדָש שֶבּוֹ שְלָשְתָּם נָתְנוּ כָּתֵף
מִשָּלָב אֱלֵי שָלָב (אַךְ לֹא פָּחוֹת מִ- stepאֶל סְטֶף...)